תתמב. וששאלת גוי בא לראובן ורצה לקנות כלי של כסף ואמר ראובן אין לי אלא אראך ליהודי וא"ל הגוי אתה קנה לי והניח ראובן הגוי בביתו והלך אצל שמעון ואמר שמעון יש לי ואני אמכרנו לך וא"ל ראובן הגוי אוהבי ואיני רוצה להטעותו אם הכלי של כסף אמכרנו לו אמר שמעון אינו צרוף כל כך אלא מעורב בו מעט נחשת [ומשקל הכלי] ג' ליטר' ואתנהו במ"ז דינר וא"ל ראובן על דבריך אני סומך ואמכרנו לגוי נטלה ראובן מיד שמעון בלילה ומכרו לגוי בנ' דינרי' וקודם היום הלך הגוי לדרכו ונתן ראובן לשמעון דמי [כלי] מ"ז דינר לימים הלך ראובן למקומו של גוי וא"ל הגוי למה רימיתני ומכרת לי כלי של נחשת וכפאו וגבה ממנו נ' דינרי' והחזיר לו הכלי וחזר ראובן לשמעון וא"ל לא יפה עשית שמכרת לי כלי של נחשת וסמכתי עליך ונמצאתי כפרן [קבל] כלי שלך והחזר לי מעותי והשיב שמעון סברת וקבלה. נראה שאין בטענת שמעון כלום דהיכא אמרי' סבר וקבל [גבי] אונאה ובטול מקח ולא גבי מקח טעות וטעמא גבי אונאה וביטול אם שהה יותר בכדי שיראה לתגר אמרי סבר וקבל דמוכר לא [קא מטעי] ללוקח טלית בכך וכך יהיבנא לך אמר [הב] לי סלע אי יהיבנא לך לוקח גופי' טעי בטלית ולא ידע [לשומו מש"ה אמרי'] מסכת אנפשי' וקבילת אבל גבי מקח טעות דמוכר מטעי וא"ל יין ונמצא חומץץ וסמיך אדבורי' וזבין לא אמרי' סבר וקבל דאמרי בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא פ"ג ע"ב) ארבע מדות במוכרין מכר לו חטי' יפות ונמצאו רעות לוקח חוזר בו כו' יין ונמצא חומץ שנים חוזרי' וא"ת ה"מ בדלא שהה בכדי שיראה [אבל שהה] סבר וקבל ליתא חדא דתנא בקידושי' (מ"ח ע"ב) גבי אמר לאשה התקדשי לי בכלי זה של יין ונמצא דבש אינה מקודשת אלמא גבי מקח טעות לא אמרי' סבר וקבל ועוד [מדתני'] גבי יין ונמצא חומץ שניהם יכולי' לחזור וגבי סלע וטלית קתני עד מתי מותרי' לחזור ש"מ אע"פ ששהה כדי שיראה חוזר וכי תימא תנא כי רוכלא [לחשב] ותני הני וה"ה להני איכא למפרך מה לטלית שכן מה שאמר לתן לו נתן ולוקח עצמו פשע שלא החזיר לתגר וסמך על דעת עצמו וקבל אבל גבי יין ונמצא חומץ שלא נתן לו מה שאמר לו חוזר לעולם ומהכא נמי איכא למימר דמקח טעות חוזר לעולם דאמר בב"מ (מ"ב ע"ב) ההוא אפוטרופס דיתמי דזבן תורא ליתמי לא הו"ל ככי ושיני למיכל כו' עד דאשכחי' למריה דתורא ושקלי יתמי זוזי כו' מידע ידעו דמקח טעות אלמא מקח טעות חוזר לעולם.
Q. A Gentile wanted to buy a certain silver vessel from A. A, who had no such vessel to sell, wanted to take the Gentile to another Jewish dealer, but the Gentile commissioned A to buy the vessel for him. A went to B who was willing to sell a vessel weighing three pounds. A said to B: "The Gentile is my friend and I do not want to deceive him; if the vessel is truly made of silver, I shall buy it, otherwise, I shall not." B assured A that the vessel was made of silver, and added that since the silver was alloyed with a little copper, he was willing to accept forty-seven shillings for it. A took the vessel at night and sold it for fifty shillings to the Gentile who carried it away the same night. The Gentile, subsequently, complained that A deceived him, as the vessel was really made of copper. He, therefore, returned the vessel and forced A to refund him the money. A demanded that B take back the vessel, but B claimed that A saw what he was buying and accepted it for the stipulated price. A. Since B sold A a silver vessel and gave him a copper one, the sale is void and B must refund the money to A. SOURCES: Pr. 842; Mordecai Hagadol, p. 275c.
תתמב. וששאלת גוי בא לראובן ורצה לקנות כלי של כסף ואמר ראובן אין לי אלא אראך ליהודי וא"ל הגוי אתה קנה לי והניח ראובן הגוי בביתו והלך אצל שמעון ואמר שמעון יש לי ואני אמכרנו לך וא"ל ראובן הגוי אוהבי ואיני רוצה להטעותו אם הכלי של כסף אמכרנו לו אמר שמעון אינו צרוף כל כך אלא מעורב בו מעט נחשת [ומשקל הכלי] ג' ליטר' ואתנהו במ"ז דינר וא"ל ראובן על דבריך אני סומך ואמכרנו לגוי נטלה ראובן מיד שמעון בלילה ומכרו לגוי בנ' דינרי' וקודם היום הלך הגוי לדרכו ונתן ראובן לשמעון דמי [כלי] מ"ז דינר לימים הלך ראובן למקומו של גוי וא"ל הגוי למה רימיתני ומכרת לי כלי של נחשת וכפאו וגבה ממנו נ' דינרי' והחזיר לו הכלי וחזר ראובן לשמעון וא"ל לא יפה עשית שמכרת לי כלי של נחשת וסמכתי עליך ונמצאתי כפרן [קבל] כלי שלך והחזר לי מעותי והשיב שמעון סברת וקבלה. נראה שאין בטענת שמעון כלום דהיכא אמרי' סבר וקבל [גבי] אונאה ובטול מקח ולא גבי מקח טעות וטעמא גבי אונאה וביטול אם שהה יותר בכדי שיראה לתגר אמרי סבר וקבל דמוכר לא [קא מטעי] ללוקח טלית בכך וכך יהיבנא לך אמר [הב] לי סלע אי יהיבנא לך לוקח גופי' טעי בטלית ולא ידע [לשומו מש"ה אמרי'] מסכת אנפשי' וקבילת אבל גבי מקח טעות דמוכר מטעי וא"ל יין ונמצא חומץץ וסמיך אדבורי' וזבין לא אמרי' סבר וקבל דאמרי בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא פ"ג ע"ב) ארבע מדות במוכרין מכר לו חטי' יפות ונמצאו רעות לוקח חוזר בו כו' יין ונמצא חומץ שנים חוזרי' וא"ת ה"מ בדלא שהה בכדי שיראה [אבל שהה] סבר וקבל ליתא חדא דתנא בקידושי' (מ"ח ע"ב) גבי אמר לאשה התקדשי לי בכלי זה של יין ונמצא דבש אינה מקודשת אלמא גבי מקח טעות לא אמרי' סבר וקבל ועוד [מדתני'] גבי יין ונמצא חומץ שניהם יכולי' לחזור וגבי סלע וטלית קתני עד מתי מותרי' לחזור ש"מ אע"פ ששהה כדי שיראה חוזר וכי תימא תנא כי רוכלא [לחשב] ותני הני וה"ה להני איכא למפרך מה לטלית שכן מה שאמר לתן לו נתן ולוקח עצמו פשע שלא החזיר לתגר וסמך על דעת עצמו וקבל אבל גבי יין ונמצא חומץ שלא נתן לו מה שאמר לו חוזר לעולם ומהכא נמי איכא למימר דמקח טעות חוזר לעולם דאמר בב"מ (מ"ב ע"ב) ההוא אפוטרופס דיתמי דזבן תורא ליתמי לא הו"ל ככי ושיני למיכל כו' עד דאשכחי' למריה דתורא ושקלי יתמי זוזי כו' מידע ידעו דמקח טעות אלמא מקח טעות חוזר לעולם.
Q. A Gentile wanted to buy a certain silver vessel from A. A, who had no such vessel to sell, wanted to take the Gentile to another Jewish dealer, but the Gentile commissioned A to buy the vessel for him. A went to B who was willing to sell a vessel weighing three pounds. A said to B: "The Gentile is my friend and I do not want to deceive him; if the vessel is truly made of silver, I shall buy it, otherwise, I shall not." B assured A that the vessel was made of silver, and added that since the silver was alloyed with a little copper, he was willing to accept forty-seven shillings for it. A took the vessel at night and sold it for fifty shillings to the Gentile who carried it away the same night. The Gentile, subsequently, complained that A deceived him, as the vessel was really made of copper. He, therefore, returned the vessel and forced A to refund him the money. A demanded that B take back the vessel, but B claimed that A saw what he was buying and accepted it for the stipulated price.
A. Since B sold A a silver vessel and gave him a copper one, the sale is void and B must refund the money to A.
SOURCES: Pr. 842; Mordecai Hagadol, p. 275c.