מעשה בראובן שקנה עשרים וארבע מאכסנאי אחד ואחר שנתן האכסנאי המקר' ליד ראובן באו לגמור המקח ולא רצה האכסנאי לסמוך על ראובן בכסף ליתן לו עד זמן שקצבו ביניהם ונעשה שמעון ערב לאכסנאי ואמר שמעון לאכסנאי אני ערב קבלן על מנת שאותה מקרא שקנה תהא בידי למשכון עד שעת הפרעון שאם אז לא ינתן הכסף שיחזור לו המקרא ויפייסהו מהפסדו מה שקבל הפסד מעיכוב מכרו. והשבתי וזה לשוני. על טענה הראשונה שטען שמעון על ראובן שנתערב עבורו נגד האכסנאי לפייסו על שנתעכב בממכרו נראה שבזה לא נשתעבד ראובן לאכסנאי אם לא קנו מידו מעכשיו בב"ד חשוב דהא אסמכתא גמורה היא דלאו בידו ואע"ג דלא גזים כאשר כתבו התוס' פרק זה בורר (כ"ד ב' ד"ה כל) וזה לשונו ובידו לגמרי לא חשיב אסמכתא ודוקא היכא דלא גזים כגון אם אוביר ולא אעבד אשלם במיטבא דאין זה גזים כיון שכך הפסידו עכ"ל. וזהו ממש כמו אם אוביר ולא אעבד אשלם כי אין בידו של שמעון לעשות שראובן יתן הכסף ולא יחזור בו מן המקח ולכך לא נשתעבד בשילום הפיוס ודמי לאי תקדמיה יונך ליוני, ועוד שאין כתוב בטענות שראובן נדר לאכסנאי לפייסו או שאמר לשמעון לידור. ועל גוף הספרים שנתערב שמעון להחזירם לאכסנאי כיון שהיו הספרים כבר ביד ראובן בשעה שנתערב שמעון עבורם הוי ערב שלא בשעת מתן מעות ובעי קנין ואפילו אם קנו ממנו אין כאן דין קבלנות דקיימא לן כרבא דאמר דכולן לשון ערבות הן לבד אתן לו ואני נותן לך או תן לו ואני קבלן כדפי' רשב"ם סוף ב"ב. וכפי מה שכתוב בטענות שנתערב על מנת שאותם המקראות יהיו בידו אם לא בעינן בממון תנאי כפול כאשר פסקו מקצת רבותינו כיון שלא באו המקראות לידו לא נשתעבד כי ראובן לא רצה ליתן המקראות ליד שמעון אחר שנתערב.
Q - A purchased a text of the Bible from C, a transient, and agreed to pay for them by a certain date. C gave A the books, but as they were about to complete the transaction, C refused to extend credit to A. B sent surety for A, to C, on condition that the set of books would remain in his (B's) possession, until the date of payment. B agreed that he would return the books, if A failed to make payment by that time, and B bound himself to pay C for damages incurred by the delay, in case of a breach of contract. After B had gone surety, A was unwilling to give B the books. When A did not pay for the books, B thereupon reconciled C, by paying him a certain sum of money. B now demands reimbursement from A. A - B was not obligated to reconcile C, if there was a breach of contract, because this stipulation was an Asmakta (a conditional stipulation, in a verbal or written contract, providing for the payment of a fine, in case of nonfulfillment of a promise) and therefore void. Furthermore there was no mention that A had vowed that he would reconcile C, nor did he tell B to make a similiar vow.
מעשה בראובן שקנה עשרים וארבע מאכסנאי אחד ואחר שנתן האכסנאי המקר' ליד ראובן באו לגמור המקח ולא רצה האכסנאי לסמוך על ראובן בכסף ליתן לו עד זמן שקצבו ביניהם ונעשה שמעון ערב לאכסנאי ואמר שמעון לאכסנאי אני ערב קבלן על מנת שאותה מקרא שקנה תהא בידי למשכון עד שעת הפרעון שאם אז לא ינתן הכסף שיחזור לו המקרא ויפייסהו מהפסדו מה שקבל הפסד מעיכוב מכרו. והשבתי וזה לשוני. על טענה הראשונה שטען שמעון על ראובן שנתערב עבורו נגד האכסנאי לפייסו על שנתעכב בממכרו נראה שבזה לא נשתעבד ראובן לאכסנאי אם לא קנו מידו מעכשיו בב"ד חשוב דהא אסמכתא גמורה היא דלאו בידו ואע"ג דלא גזים כאשר כתבו התוס' פרק זה בורר (כ"ד ב' ד"ה כל) וזה לשונו ובידו לגמרי לא חשיב אסמכתא ודוקא היכא דלא גזים כגון אם אוביר ולא אעבד אשלם במיטבא דאין זה גזים כיון שכך הפסידו עכ"ל. וזהו ממש כמו אם אוביר ולא אעבד אשלם כי אין בידו של שמעון לעשות שראובן יתן הכסף ולא יחזור בו מן המקח ולכך לא נשתעבד בשילום הפיוס ודמי לאי תקדמיה יונך ליוני, ועוד שאין כתוב בטענות שראובן נדר לאכסנאי לפייסו או שאמר לשמעון לידור. ועל גוף הספרים שנתערב שמעון להחזירם לאכסנאי כיון שהיו הספרים כבר ביד ראובן בשעה שנתערב שמעון עבורם הוי ערב שלא בשעת מתן מעות ובעי קנין ואפילו אם קנו ממנו אין כאן דין קבלנות דקיימא לן כרבא דאמר דכולן לשון ערבות הן לבד אתן לו ואני נותן לך או תן לו ואני קבלן כדפי' רשב"ם סוף ב"ב. וכפי מה שכתוב בטענות שנתערב על מנת שאותם המקראות יהיו בידו אם לא בעינן בממון תנאי כפול כאשר פסקו מקצת רבותינו כיון שלא באו המקראות לידו לא נשתעבד כי ראובן לא רצה ליתן המקראות ליד שמעון אחר שנתערב.
Q - A purchased a text of the Bible from C, a transient, and agreed to pay for them by a certain date. C gave A the books, but as they were about to complete the transaction, C refused to extend credit to A. B sent surety for A, to C, on condition that the set of books would remain in his (B's) possession, until the date of payment. B agreed that he would return the books, if A failed to make payment by that time, and B bound himself to pay C for damages incurred by the delay, in case of a breach of contract. After B had gone surety, A was unwilling to give B the books. When A did not pay for the books, B thereupon reconciled C, by paying him a certain sum of money. B now demands reimbursement from A.
A - B was not obligated to reconcile C, if there was a breach of contract, because this stipulation was an Asmakta (a conditional stipulation, in a verbal or written contract, providing for the payment of a fine, in case of nonfulfillment of a promise) and therefore void. Furthermore there was no mention that A had vowed that he would reconcile C, nor did he tell B to make a similiar vow.