ללא שאלני נדרשתי, ולחם ושמלה אין בביתי, ותבונה חסרתי, אכן שמחתי ושמחתי בראותי, דברי איש האפרתי, הכרתי והפליתי, ידיד נפשי חבירי ורבי' מורי ה"ר שמואל בן מורינו הרב ר' יעקב זצ"ל. וברוך המקום ברוך הוא אשר לא עזב חסדו מעמו והעמיד שופטים חכמים וידועים, כי כל דבריך נכונים למבינים כי ודאי שליש נאמן וכן כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דתניא בתוספתא דפ"ק דב"מ הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והשליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך והשליש אומר כך השליש נאמן, אימתי בזמן שהשלישות בידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו אין השליש נאמן ונראה לי דשליש נאמן אפילו לית ליה מגו מדלא משני רב נחמן לרבא פ' זה בורר (ד' ל"א) דפריך ליה מברייתא דסימפון דיוצא מתחת שליש דכשירי הכא במאי עסקינן דאית ליה מגו ומדלא משני הכי ש"מ דנאמן בלא מגו וכן כתבו התוס' פ' התקבל (ד' ס"ד) וז"ל ואין לפרש דמטעם מגו מהימן הכא השליש דהא מותיב מינה תיובתא לרב נחמן דאמר כיון דאיתחזק בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמר שמואל דמהימן שליש אפילו היכא דליכא מיגו עכ"ל ועוד כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דמהימן בלא שבועה דקיימא לן כרב חסדא דפ' התקבל (שם) דבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דשליש נאמן ובאיסורא לא מצינו שבועה וכן השיב לו רבינו שמחה דנאמן בלא שבועה ואפילו אין המשליש מודה לשליש שעשאו שליש נאמן השליש לומר שהוא שליש מההיא דפרק התקבל דבעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין דשליש נאמן אעפ"י שהבעל אומר לפקדון ומיהו זה איני מבין וכי כל נפקד יכול לומר שליש אני ויתן הפקדון למי שירצה שיהא לו דין עם המפקיד. ונ"ל דהכי פירושו בעל אומר לפקדון שיהי' גט זה שמור בידו עד שיתקיים דבר פ' ואז תתגרש בו הרי מודה שעשאו שליש וצ"ע. ופירוש אין בידי עתה מגיטין מ"מ בעובדא דידן שעשאו שליש אעפ"י שר' משה אומר לא לזה הדבר הושלש אצלך כי אם לזה והשליש אומר לזה הושלש בידי השליש נאמן ואפילו יש עדים שהשליש משקר נסתפקו התוס' שמא השליש נאמן כתבו פ' התקבל וז"ל שאני ממון דאתיהב למחילה כיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחילה על ממונו להאמין כל מה שיאמר אפילו שקר שהאמינו להפסיד ממונו אפילו שלא כדין וכן סובר רב חסדא בגט שעל דעת כן נתן לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אעפ"י שמשקר. וצ"ע בין באיסורא בין בממונא אם באו עדים עכ"ל. ואני רציתי לדקדק מלשון ברייתא דתוס' דשליש נאמן אפילו אם עדים מכחישין אותו דקתני הודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם משמע דעדיף שליש מהודאה שיהא כק' עדים, הרי דין אמת דנת ועליך קראתי סוד הב"ה ליריאיו אכן אם יתראה בעיניך מורי למה לא יהא זה אסמכתא כיון שלא פירשו בשעת הקנין אם תמרה את פיו תתחייב עשרה זקוקים מעכשיו דכל אסמכתא בעינן קנין מעכשיו בב"ד חשוב כמו שכתבו התוס' פ' איזהו נשך ואעפ"י שכתוב בעדיות שהגביהו המשכון מה מועיל זה והלא גוף הספרים לא הפסיד אם ימרה אלא שהם משכון עבור עשרה זקוקים ומנה אין כאן משכון אין כאן ואפילו אם היה מפסיד גוף הספרים אם ימרה כיון שלא פירשו מעכשיו בשעת הגבהה מה יועיל לקנות בהגבהה זו כשימרה ולא מעכשיו ואם בלא הגבהה כלל שמא היה קונה, כי כשימרה יקנם השליש שהם בחצרו לצורך דן ומ"מ כיון שהגביהו דעתייהו דבהגבה זו בעי דליקנו כשימרה וזה אינו כלום כיון שלא פירשו מעכשיו, וגם לא ידעתי אם יש זמן להמראתו וכי אם מיד לאלתר לא יקיים יפסיד עשרה זקוקים, ובזה יתיישב מורי, וידע אדוני כי כלל לא אביתי לכתוב אלא שה"ר משה אמר שכתבת לו כתב שהייתי כותב ולא אבה כלל להראותו לי ותמהתי למה ולא אמר לי טעם. ואתה מורי הטוב בעיניך עשה ושלום למורי ולתורתו ולישיבתו אוהבו העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
Q - C claims that A and B made an agreement, wherein A would be required to obey the orders of B. A then deposited books with C on condition that should A refuse to obey these orders of B, A would have to pay 10 marks to B. The books deposited with C, were to serve as a pledge for the 10 marks. Moreover, the books were lifted by B, with the intention of performing a binding act of Kinyan. A subsequently refused to obey the command of B, and C now wants to give the books to B. A however, claims that the books were given to C on entirely different conditions, in consequence of which he should not be fined, and C should return the books to A. A - Since C was the third party, we must accept his version as to the nature of the stipulation made between A and B. However, even according to C's version, A does not owe B anything for 2 reasons: 1) This conditional agreement is invalid since it did not contain the phrase "A shall become obligated, from now, to pay the 10 marks". Without this phrase the conditional agreement is considered an Asmakta (a conditional stipulation, in a verbal or written contract, providing for a payment of a fine, in case of nonfulfillment of a promise) and therefore void. 2) There was no time limit wherein A was to carry out the orders of B. Therefore the fine is not yet due, for A may still carry out the command of B, at some future date. This responsum was addressed to: R. Samuel b. R. Jacob.
ללא שאלני נדרשתי, ולחם ושמלה אין בביתי, ותבונה חסרתי, אכן שמחתי ושמחתי בראותי, דברי איש האפרתי, הכרתי והפליתי, ידיד נפשי חבירי ורבי' מורי ה"ר שמואל בן מורינו הרב ר' יעקב זצ"ל. וברוך המקום ברוך הוא אשר לא עזב חסדו מעמו והעמיד שופטים חכמים וידועים, כי כל דבריך נכונים למבינים כי ודאי שליש נאמן וכן כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דתניא בתוספתא דפ"ק דב"מ הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והשליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך והשליש אומר כך השליש נאמן, אימתי בזמן שהשלישות בידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו אין השליש נאמן ונראה לי דשליש נאמן אפילו לית ליה מגו מדלא משני רב נחמן לרבא פ' זה בורר (ד' ל"א) דפריך ליה מברייתא דסימפון דיוצא מתחת שליש דכשירי הכא במאי עסקינן דאית ליה מגו ומדלא משני הכי ש"מ דנאמן בלא מגו וכן כתבו התוס' פ' התקבל (ד' ס"ד) וז"ל ואין לפרש דמטעם מגו מהימן הכא השליש דהא מותיב מינה תיובתא לרב נחמן דאמר כיון דאיתחזק בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמר שמואל דמהימן שליש אפילו היכא דליכא מיגו עכ"ל ועוד כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דמהימן בלא שבועה דקיימא לן כרב חסדא דפ' התקבל (שם) דבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דשליש נאמן ובאיסורא לא מצינו שבועה וכן השיב לו רבינו שמחה דנאמן בלא שבועה ואפילו אין המשליש מודה לשליש שעשאו שליש נאמן השליש לומר שהוא שליש מההיא דפרק התקבל דבעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין דשליש נאמן אעפ"י שהבעל אומר לפקדון ומיהו זה איני מבין וכי כל נפקד יכול לומר שליש אני ויתן הפקדון למי שירצה שיהא לו דין עם המפקיד. ונ"ל דהכי פירושו בעל אומר לפקדון שיהי' גט זה שמור בידו עד שיתקיים דבר פ' ואז תתגרש בו הרי מודה שעשאו שליש וצ"ע. ופירוש אין בידי עתה מגיטין מ"מ בעובדא דידן שעשאו שליש אעפ"י שר' משה אומר לא לזה הדבר הושלש אצלך כי אם לזה והשליש אומר לזה הושלש בידי השליש נאמן ואפילו יש עדים שהשליש משקר נסתפקו התוס' שמא השליש נאמן כתבו פ' התקבל וז"ל שאני ממון דאתיהב למחילה כיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחילה על ממונו להאמין כל מה שיאמר אפילו שקר שהאמינו להפסיד ממונו אפילו שלא כדין וכן סובר רב חסדא בגט שעל דעת כן נתן לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אעפ"י שמשקר. וצ"ע בין באיסורא בין בממונא אם באו עדים עכ"ל. ואני רציתי לדקדק מלשון ברייתא דתוס' דשליש נאמן אפילו אם עדים מכחישין אותו דקתני הודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם משמע דעדיף שליש מהודאה שיהא כק' עדים, הרי דין אמת דנת ועליך קראתי סוד הב"ה ליריאיו אכן אם יתראה בעיניך מורי למה לא יהא זה אסמכתא כיון שלא פירשו בשעת הקנין אם תמרה את פיו תתחייב עשרה זקוקים מעכשיו דכל אסמכתא בעינן קנין מעכשיו בב"ד חשוב כמו שכתבו התוס' פ' איזהו נשך ואעפ"י שכתוב בעדיות שהגביהו המשכון מה מועיל זה והלא גוף הספרים לא הפסיד אם ימרה אלא שהם משכון עבור עשרה זקוקים ומנה אין כאן משכון אין כאן ואפילו אם היה מפסיד גוף הספרים אם ימרה כיון שלא פירשו מעכשיו בשעת הגבהה מה יועיל לקנות בהגבהה זו כשימרה ולא מעכשיו ואם בלא הגבהה כלל שמא היה קונה, כי כשימרה יקנם השליש שהם בחצרו לצורך דן ומ"מ כיון שהגביהו דעתייהו דבהגבה זו בעי דליקנו כשימרה וזה אינו כלום כיון שלא פירשו מעכשיו, וגם לא ידעתי אם יש זמן להמראתו וכי אם מיד לאלתר לא יקיים יפסיד עשרה זקוקים, ובזה יתיישב מורי, וידע אדוני כי כלל לא אביתי לכתוב אלא שה"ר משה אמר שכתבת לו כתב שהייתי כותב ולא אבה כלל להראותו לי ותמהתי למה ולא אמר לי טעם. ואתה מורי הטוב בעיניך עשה ושלום למורי ולתורתו ולישיבתו אוהבו העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
Q - C claims that A and B made an agreement, wherein A would be required to obey the orders of B. A then deposited books with C on condition that should A refuse to obey these orders of B, A would have to pay 10 marks to B. The books deposited with C, were to serve as a pledge for the 10 marks. Moreover, the books were lifted by B, with the intention of performing a binding act of Kinyan.
A subsequently refused to obey the command of B, and C now wants to give the books to B.
A however, claims that the books were given to C on entirely different conditions, in consequence of which he should not be fined, and C should return the books to A.
A - Since C was the third party, we must accept his version as to the nature of the stipulation made between A and B.
However, even according to C's version, A does not owe B anything for 2 reasons: 1) This conditional agreement is invalid since it did not contain the phrase "A shall become obligated, from now, to pay the 10 marks". Without this phrase the conditional agreement is considered an Asmakta (a conditional stipulation, in a verbal or written contract, providing for a payment of a fine, in case of nonfulfillment of a promise) and therefore void. 2) There was no time limit wherein A was to carry out the orders of B. Therefore the fine is not yet due, for A may still carry out the command of B, at some future date.
This responsum was addressed to: R. Samuel b. R. Jacob.