ראובן ושמעון ולוי אחים ויהודה ויששכר אחים ויש קרקע בטבריא לראובן ויהודה והלך יהודה ונשאר יששכר אחיו ובנו זבולון ורוצה יששכר ובנו ליקח חצי הקרקע של יהודה ולבנותה מכח אחיהן ואמר ראובן שיהודה מכרה לו וערערו בכך ימים רבים ועתה פשרו ביניהם בקנין שיששכר ובנו יקחו הקרקע תוך ג' שנים ואם יבא יהודה תוך ג' שנים הללו ויודה שמכרה או משכנה לראובן או יסרב לישבע ל' יום מיום תבוע ראובן את השבועה מיהודה אז יחזירו יששכר ובנו לראובן או לאחיו שמעון ולוי והנה עבר יששכר ומכר הקרקע תוך שנה ראשונה ותבעוהו שמעון ולוי על ככה לדין עברת על הפשרה שנדרת בתקיעת כף ובקבלת קנין שלא לימכור תוך ג' שנים והשיב יששכר לא מכרתי כ"א השבח שהשבחתי ועדיין נשאר מן הקרקע שלא מכרתי ששוה כך הרבה כמו שהיתה שוה כל הקרקע קודם שהשבחתיה בבנין שבניתי עליה, והודיענו הדין על ככה. ע"כ השאלה.
Q - (1) A, B and C were brothers, as were D and E. A and D owner land in Tiberias. D went away, and E and the latter's son F, wanted to erect a building on D's half of the property. A protested, and claimed that D had sold this land to him. This dispute waged between the two parties, for a long time. Finally a settlement, accompanied by a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding) was reached between A, and E and F, wherein the latter would have possession of the land during a period of 3 years. They further agreed that if D returned during this time, and conceded that he either had sold the property to A, or mortgaged it to the latter as security; or else D refused to take an oath regarding this matter], 30 days after A insisted that he so do; then E and F would return the property to either A, or to B and C. E sold the land during the first year. B and C thereupon charged E with violating the agreement, wherein the latter had promised by solemn hand-clasp and a kinyan, not to sell the land during the 3 year period. E contends that he had merely sold the improvements, which he made, by erecting buildings on the land, and thus increasing its value. E insists that the remaining land which was not sold, is equal in value to the original parcel, prior to the improvements.
2
וזו התשובה. ודאי אם נתן תקיעת כף שלא למכור תוך ג' שנים ומכר, ראוי לעונשו עונש גדול כי אבא מארי זצ"ל כתב שר"י זצ"ל בשם ר"ת זצ"ל כתב שתקיעת כף חמורה משבועה ואין לה התרה והיה דורש מן הפסוק אבל ראיתי שבכתב התנאים לא הוזכר כי אם קנין שלא למכור וקנין אינו כלום דקנין דברים בעלמא הוא מידי דהוי אקנין לחלוק דאמר רב"ב (ג' א') כי רצו מאי הוי ליהדרו בהו שקנו מידו וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא וכך שוה קנין שלא למכור כמו לחלוק ולכך אין המכר בטל וודאי מן הפשרה היו יכולים לחזור אם הם היו מוחזקים לפי' רשב"ם זצ"ל שפירש בב"ב דבממון לא בעינן תנאי כפול ולפי דברי האלפסי שפסק דבממון לא בעינן תנאי כפול ולפי דברי האלפסי שפסק באם כר' מאיר ובעל מנת כרבנן, אז צריך לידע אם התנו באם או בעל. מיהו התוספ' אמרו בכתובות פ' אלמנה ובגיטין במי שאחזו דקיימא לן כר' מאיר בין באיסורא בין בממונא בין באם בין בעל מנת. ואבא מארי זצ"ל פסק כר' חנניה בן גמליאל וכר' יהודה והסיק דבממון לא בעינן תנאי כפול ולכך אני רגיל לומר דכי האי גוונא כל היכא דקאי ממונא ליקו כי כן ראיתי שדן מורי רבינו מאיר זצ"ל במקום שנחלקו הגאונים כך היה נ"ל אם היו הם מוחזקים אבל עתה שהוא מוחזק לא מפקינן מיניה בשביל כך אבל אם כפלו תנאם אז וודאי נ"ל שהפשרה בטלה ואפילו אם לא מכר בגוף הקרקע כלום כי אם בעל מנת שאם יבא ראובן ויודה שמכר לו שיטול הלוקח עציו ואבניו כ"ש אם מכר גוף הקרקע כגון שמעיקרא היתה שוה מנה ועתה מאתים ומכר חציה שהרי אם יבא ראובן ויודה שמשכנה ליהודה ועשאה אפותיקי לו שקיל יהודה שבחה מיניה אי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחה כגון שיוזלו הקרקעות דבענין אחר לא משכחת באפותיקי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחה או שמא יודה שמכרה לו ושקיל שבחא מיניה ע"כ לא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל מידי דהוי אהכסיפה ביד גזלן והשביחה לוקח בגדר שפרש"י זצ"ל פ"ק דב"מ (י"ד ב') דשקיל נגזל שבחא מן הלוקח אף על פי שאין לו שבח ללוקח מן הגזלן כדשמואל דקיימא לן כוותיה ודאי הוצאה יצטרכו ליתן לו אפי' אם משכנה ומסקי ליה שיעור כוליה שבחא כיון שאין לו על מי לחזור אבל שבח היתר על הוצאה שקלי ע"כ ואפילו אם הם מודים שלא מכרה ולא עשאה אפותיקי אלא כך משכנה דמצי לסלוקי בזוזי דהשתא למישקל שבחא מיניה אפילו מסקי ביה שיעור ארעא ושבחא כיון שאין לו על מי לחזור מידי דהוי אמקבל מתנה מ"מ אם יבא יהודה ויודה שמשכנה להם ויצטרך להחזיר להם הקרקע ע"כ ימכור להם עציו ואבניו ולא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל כדאמר פ' המקבל (ק"ח ב') ארעא דחד וביתו דחד מרי דארעא מעכב אמארי דביתו ופר"ת זצ"ל (שם תד"ה ארעא) בתשובה אחת המתחלת חזרנו דמעכב עליה שלא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל ולא למוכרם לאחרים וכן משמע מפרש"י זצ"ל פ"ק דבבא מציעא (שם י"ד ב') שפירש גבי הכסיפה ביד גזלן שהשביחה לוקח בגדר כמו שכתבתי לעיל ואע"ג דמסיק ר' יוחנן פ' השואל (ק"א א') גבי היורד לתוך חורבת חברו שלא ברשות ובנאה ואמר עיצי ואבני אני נוטל דבבית שומעין לו נ"ל דהתם מיירי שלא נגע בגוף הקרקע כלום אלא כגון שמצא חדרים שאינם מקורים וקירם או כיוצא בזה אבל במקום שחפר יסודות בקרקע ובנה על גביהן או ששבר חדרים קטנים ועשאן גדולים דהשתא אי שקיל עיציו ואבניו תגרע הקרקע מכמו שמצאה, התם וודאי אין שומעין לו דהוי כחשא דארעא ומה שחילק בין בית לשדה ולא חילק בבית גופא משום דבעי למינקט מילתא דפסיקא דבכל שדה איכא כחשא דארעא ואפילו מצא גומא חפירה ונטע אילן לתוכה שומעין לו ואפילו מ"ד משום יישוב ארץ ישראל ולית ליה כחשא דארעא ה"מ התם שלא נשתנה גוף הקרקע מכמות שהיה אבל הכא שנשתנה גוף הקרקע ונתקלקל מכמות שהיה מודה דאין שומעין לו ולא יקשה לפר"ת זצ"ל ולרש"י זצ"ל א"כ ה"נ אי שקיל עציו ואבניו מתקלקל שיעבודם וגרע ממה שהיה מקודם שהשביחו אין שומעין לו ויצטרך למכרה להם ולא מצי אמר להו הבו לי גרווא דארעא שיעור שבחאי כיון דלאו לוקח הוא לכ"ע משום הכי התנו עמו שלא למכור דלא ניחא להו שתהא הקרקע ביד אחר שקשה הימנו ולא מצו לאישתעוי דינא בהדיה כוותיה ומטעם זה עבר על התנאי והפשרה בטלה ועוד נ"ל ראיה שאין ממש בדבריו מדאמר פ' חזקת הבתים (מ"ט ב') דאמילתיה דרב הונא דאוקי מתניתן דהניזקין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל באותן ג' שדות למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דאין המקח בטל כלל כמו שפי' התוס' פ' חזקת הבתים ומנא ליה לדקדק כך למה לא יפרש למעוטי שבח שהשביח באותן ג' שדות דאין המקח בטל לגמרי לאלתר כמו בג' שדות אלא דהוו כשאר נכסים שהמקח קיים עד שימות או שיגרש אלא ש"מ דשבח שהשביחו הרי הוא כמותם ואעפ"י שר"י זצ"ל אין נראה לו פי' זה מ"מ לא מטעם זה סתרו וראיה גדולה נ"ל מפי' רש"י זצ"ל על כן נראה שהפשרה בטלה.
A - (1) If E had actually promised by solemn hand-clasp, not to sell the land during the three year period, and then broke his promise, he should be severly punished. However, R. Hayyim Eliezer notes that the writ of settlement merely stated that a kinyan was made wherein E would not sell the land. Such a kinyan constitutes only an agreement on words (no transfer of a tangible object being agreed upon) and thus has no legal consequences. Therefore, the sale of the land by E is not invalidated. If a double stipulation (an agreement stating both alternatives and their eventual consequences) had been made by A and E, then the settlement is nullified.
3
ועוד טענו בית זה היה חורבה ואתה דרת בטבריא אצל הבית, ואנו במקום אחר ושלחנו לך מעות לבנותה וכתבת בכתב כל מה שהוצאת משלנו על הבנין ועשית חשבון בכתב שהוצאת משלנו על הבית מ' ליטרא מאותה תפרע לנו חלקך ואנו ננכה לך שכירות הבית שדרנו בו וגם מה שתאמר על אמונתך שנתת לנו אחר כך פטור אתה כי כן נדרנו בכתב הפשרה שיש לנו להאמינך על אמונתך והוא משיב על אמונתי אני מגיד שאיני חייב לכם כלום ולא אפרש לכם האיך. תשובה נ"ל שיש לו לפרש משום קניא דרבא (שבועות כ"ט א') כי כתב ידו הודאה היא אפילו אם אינו חתום עליו כרבי יוחנן ריש פ' הנושא ומעתה אינו נאמן לומר טעיתי אפילו במיגו דפר"ח זצ"ל ור"ת זצ"ל ספ"ק דגיטין.
Q - (2) B and C claim that the house in Tiberias [in which they were partners with E] was in a very poor condition. B and C, who were in another place, sent money to E, who lived near the house, to repair and renovate it. E, thereupon sent B and C an account of the latter's money he expended in fixing the house, which totaled 40 pounds. B and C demand that E should pay his share of the expense [in repairing the house] less all rent owed by the former, for the time that they lived in the house. Furthermore, B and C assert that if E states on his word of honor, that he had subsequently given money to the former, then they will waive all their claims to this money, for such was their promise, in the writ of settlement. E declared on his word of honor, that he owed nothing to B and C, and refused to render any explanation, concerning the matter. A - (2) The letter which E wrote to B and C, even though it might not have been signed, is an admission to the latter's claim. Therefore, E can no longer aver that he had erred and must give a full explanation regarding the matter.
4
ועוד טען אחד מן האחין על יששכר נתתי לך רבית מידי לידך ג' זקוקי כסף ו' ליטרא הליי"ש ואותם תחזיר לי, ויששכר משיב מזה לא אשיב לך כלום כי כל התביעות שהיו לנו מעולם מזה על זה מחלנו זה לזה בשעת הפשרה כי כך כתוב בכתב הפשרה וכל התביעה מחלנו ואין לזה על זה יותר תרעומת לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה ואחד מן האחין אומר לא מחלנו כי אם מתביעה של הבית. תשובה נ"ל שגם המלוה משמע מדבריו שמודה שכך היה המעשה אלא שרוצה ליפטר מטעם וא"כ הוא אעפ"י שאינם נאמנים לפטור עצמו מן העדות כדרבא פ"ק דסנהדרין (ט' ב') דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע מ"מ ראוי לעונשם ולנדותם ולהחרימם על ככה היו עדים בדבר היו פסולים לעדות ולשבועה אפילו לפי דברי הגאונים שפירשו (כ"ה א') ברבית דרבנן אין הלוה פסול, הכא רבית קצוצה דאורייתא מיד ליד הוא וכ"ש לפי דברי אבא מארי זצ"ל שפירש דאפילו ברבית דרבנן שניהם פסולים ודבריו כתובים באור זרוע מ"מ כיון שאין עדים ישבע המלוה שאינו כך כי ריצב"א זצ"ל השיב שבכל דבריו שייך שבועת היסת ולא מהני טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אלא דלא מפקינן בטענת גנובי כמו בטענה שאמר אבל למפטר משבועה לא מהני האי טעמא והתשובה כתובה באור זרוע ס"פ הכונס ולא דמי לגזלן ומלוה ברבית ידועה שפסולים לעדות ולשבועה כמו שפירש התוס' משם הרב ר' יהודה חסיד זצ"ל פ"ק דב"מ (ה' ב' תד"ה דחשיד) במסקנא דחשיד אממונא חשיד אשבועתא לא אמרינן. ושלום כחפץ חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה ומטעם מחילה אינו יכול ליפטר כי המחילה בטילה כדפרישת לעיל.
Q - (3) B claims that E exacted 3 marks, 6 pounds (layish), interest from the former. B demands that E pay him back the interest. E refuses to return the interest to B, and asserts that both parties had agreed to cancel all claims against one another, at the time they had reached the settlement. B contends that they had agreed, at the time of the settlement, to cancel their claims against one another, only with regard to the house. A - (3) It is apparent that even E concedes he had exacted interest. E's only claim is that B had remitted the interest. Therefore, both parties should be punished, and placed under ban and Herem. Their testimony as witnesses, or their oaths, should be disqualified. However, since there are no witnesses, E should take an oath in support of his claim, that it was not so. Nevertheless, E's contention that he should not be required to return the interest, since B had remitted all claims to the money, is overruled, inasmuch as the latter's renunciation is invalid.
ראובן ושמעון ולוי אחים ויהודה ויששכר אחים ויש קרקע בטבריא לראובן ויהודה והלך יהודה ונשאר יששכר אחיו ובנו זבולון ורוצה יששכר ובנו ליקח חצי הקרקע של יהודה ולבנותה מכח אחיהן ואמר ראובן שיהודה מכרה לו וערערו בכך ימים רבים ועתה פשרו ביניהם בקנין שיששכר ובנו יקחו הקרקע תוך ג' שנים ואם יבא יהודה תוך ג' שנים הללו ויודה שמכרה או משכנה לראובן או יסרב לישבע ל' יום מיום תבוע ראובן את השבועה מיהודה אז יחזירו יששכר ובנו לראובן או לאחיו שמעון ולוי והנה עבר יששכר ומכר הקרקע תוך שנה ראשונה ותבעוהו שמעון ולוי על ככה לדין עברת על הפשרה שנדרת בתקיעת כף ובקבלת קנין שלא לימכור תוך ג' שנים והשיב יששכר לא מכרתי כ"א השבח שהשבחתי ועדיין נשאר מן הקרקע שלא מכרתי ששוה כך הרבה כמו שהיתה שוה כל הקרקע קודם שהשבחתיה בבנין שבניתי עליה, והודיענו הדין על ככה. ע"כ השאלה.
Q - (1) A, B and C were brothers, as were D and E. A and D owner land in Tiberias. D went away, and E and the latter's son F, wanted to erect a building on D's half of the property. A protested, and claimed that D had sold this land to him. This dispute waged between the two parties, for a long time. Finally a settlement, accompanied by a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding) was reached between A, and E and F, wherein the latter would have possession of the land during a period of 3 years. They further agreed that if D returned during this time, and conceded that he either had sold the property to A, or mortgaged it to the latter as security; or else D refused to take an oath regarding this matter], 30 days after A insisted that he so do; then E and F would return the property to either A, or to B and C.
E sold the land during the first year. B and C thereupon charged E with violating the agreement, wherein the latter had promised by solemn hand-clasp and a kinyan, not to sell the land during the 3 year period.
E contends that he had merely sold the improvements, which he made, by erecting buildings on the land, and thus increasing its value. E insists that the remaining land which was not sold, is equal in value to the original parcel, prior to the improvements.
וזו התשובה. ודאי אם נתן תקיעת כף שלא למכור תוך ג' שנים ומכר, ראוי לעונשו עונש גדול כי אבא מארי זצ"ל כתב שר"י זצ"ל בשם ר"ת זצ"ל כתב שתקיעת כף חמורה משבועה ואין לה התרה והיה דורש מן הפסוק אבל ראיתי שבכתב התנאים לא הוזכר כי אם קנין שלא למכור וקנין אינו כלום דקנין דברים בעלמא הוא מידי דהוי אקנין לחלוק דאמר רב"ב (ג' א') כי רצו מאי הוי ליהדרו בהו שקנו מידו וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא וכך שוה קנין שלא למכור כמו לחלוק ולכך אין המכר בטל וודאי מן הפשרה היו יכולים לחזור אם הם היו מוחזקים לפי' רשב"ם זצ"ל שפירש בב"ב דבממון לא בעינן תנאי כפול ולפי דברי האלפסי שפסק דבממון לא בעינן תנאי כפול ולפי דברי האלפסי שפסק באם כר' מאיר ובעל מנת כרבנן, אז צריך לידע אם התנו באם או בעל. מיהו התוספ' אמרו בכתובות פ' אלמנה ובגיטין במי שאחזו דקיימא לן כר' מאיר בין באיסורא בין בממונא בין באם בין בעל מנת. ואבא מארי זצ"ל פסק כר' חנניה בן גמליאל וכר' יהודה והסיק דבממון לא בעינן תנאי כפול ולכך אני רגיל לומר דכי האי גוונא כל היכא דקאי ממונא ליקו כי כן ראיתי שדן מורי רבינו מאיר זצ"ל במקום שנחלקו הגאונים כך היה נ"ל אם היו הם מוחזקים אבל עתה שהוא מוחזק לא מפקינן מיניה בשביל כך אבל אם כפלו תנאם אז וודאי נ"ל שהפשרה בטלה ואפילו אם לא מכר בגוף הקרקע כלום כי אם בעל מנת שאם יבא ראובן ויודה שמכר לו שיטול הלוקח עציו ואבניו כ"ש אם מכר גוף הקרקע כגון שמעיקרא היתה שוה מנה ועתה מאתים ומכר חציה שהרי אם יבא ראובן ויודה שמשכנה ליהודה ועשאה אפותיקי לו שקיל יהודה שבחה מיניה אי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחה כגון שיוזלו הקרקעות דבענין אחר לא משכחת באפותיקי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחה או שמא יודה שמכרה לו ושקיל שבחא מיניה ע"כ לא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל מידי דהוי אהכסיפה ביד גזלן והשביחה לוקח בגדר שפרש"י זצ"ל פ"ק דב"מ (י"ד ב') דשקיל נגזל שבחא מן הלוקח אף על פי שאין לו שבח ללוקח מן הגזלן כדשמואל דקיימא לן כוותיה ודאי הוצאה יצטרכו ליתן לו אפי' אם משכנה ומסקי ליה שיעור כוליה שבחא כיון שאין לו על מי לחזור אבל שבח היתר על הוצאה שקלי ע"כ ואפילו אם הם מודים שלא מכרה ולא עשאה אפותיקי אלא כך משכנה דמצי לסלוקי בזוזי דהשתא למישקל שבחא מיניה אפילו מסקי ביה שיעור ארעא ושבחא כיון שאין לו על מי לחזור מידי דהוי אמקבל מתנה מ"מ אם יבא יהודה ויודה שמשכנה להם ויצטרך להחזיר להם הקרקע ע"כ ימכור להם עציו ואבניו ולא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל כדאמר פ' המקבל (ק"ח ב') ארעא דחד וביתו דחד מרי דארעא מעכב אמארי דביתו ופר"ת זצ"ל (שם תד"ה ארעא) בתשובה אחת המתחלת חזרנו דמעכב עליה שלא יוכל לומר עיצי ואבני אני נוטל ולא למוכרם לאחרים וכן משמע מפרש"י זצ"ל פ"ק דבבא מציעא (שם י"ד ב') שפירש גבי הכסיפה ביד גזלן שהשביחה לוקח בגדר כמו שכתבתי לעיל ואע"ג דמסיק ר' יוחנן פ' השואל (ק"א א') גבי היורד לתוך חורבת חברו שלא ברשות ובנאה ואמר עיצי ואבני אני נוטל דבבית שומעין לו נ"ל דהתם מיירי שלא נגע בגוף הקרקע כלום אלא כגון שמצא חדרים שאינם מקורים וקירם או כיוצא בזה אבל במקום שחפר יסודות בקרקע ובנה על גביהן או ששבר חדרים קטנים ועשאן גדולים דהשתא אי שקיל עיציו ואבניו תגרע הקרקע מכמו שמצאה, התם וודאי אין שומעין לו דהוי כחשא דארעא ומה שחילק בין בית לשדה ולא חילק בבית גופא משום דבעי למינקט מילתא דפסיקא דבכל שדה איכא כחשא דארעא ואפילו מצא גומא חפירה ונטע אילן לתוכה שומעין לו ואפילו מ"ד משום יישוב ארץ ישראל ולית ליה כחשא דארעא ה"מ התם שלא נשתנה גוף הקרקע מכמות שהיה אבל הכא שנשתנה גוף הקרקע ונתקלקל מכמות שהיה מודה דאין שומעין לו ולא יקשה לפר"ת זצ"ל ולרש"י זצ"ל א"כ ה"נ אי שקיל עציו ואבניו מתקלקל שיעבודם וגרע ממה שהיה מקודם שהשביחו אין שומעין לו ויצטרך למכרה להם ולא מצי אמר להו הבו לי גרווא דארעא שיעור שבחאי כיון דלאו לוקח הוא לכ"ע משום הכי התנו עמו שלא למכור דלא ניחא להו שתהא הקרקע ביד אחר שקשה הימנו ולא מצו לאישתעוי דינא בהדיה כוותיה ומטעם זה עבר על התנאי והפשרה בטלה ועוד נ"ל ראיה שאין ממש בדבריו מדאמר פ' חזקת הבתים (מ"ט ב') דאמילתיה דרב הונא דאוקי מתניתן דהניזקין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל באותן ג' שדות למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דאין המקח בטל כלל כמו שפי' התוס' פ' חזקת הבתים ומנא ליה לדקדק כך למה לא יפרש למעוטי שבח שהשביח באותן ג' שדות דאין המקח בטל לגמרי לאלתר כמו בג' שדות אלא דהוו כשאר נכסים שהמקח קיים עד שימות או שיגרש אלא ש"מ דשבח שהשביחו הרי הוא כמותם ואעפ"י שר"י זצ"ל אין נראה לו פי' זה מ"מ לא מטעם זה סתרו וראיה גדולה נ"ל מפי' רש"י זצ"ל על כן נראה שהפשרה בטלה.
A - (1) If E had actually promised by solemn hand-clasp, not to sell the land during the three year period, and then broke his promise, he should be severly punished.
However, R. Hayyim Eliezer notes that the writ of settlement merely stated that a kinyan was made wherein E would not sell the land. Such a kinyan constitutes only an agreement on words (no transfer of a tangible object being agreed upon) and thus has no legal consequences. Therefore, the sale of the land by E is not invalidated. If a double stipulation (an agreement stating both alternatives and their eventual consequences) had been made by A and E, then the settlement is nullified.
ועוד טענו בית זה היה חורבה ואתה דרת בטבריא אצל הבית, ואנו במקום אחר ושלחנו לך מעות לבנותה וכתבת בכתב כל מה שהוצאת משלנו על הבנין ועשית חשבון בכתב שהוצאת משלנו על הבית מ' ליטרא מאותה תפרע לנו חלקך ואנו ננכה לך שכירות הבית שדרנו בו וגם מה שתאמר על אמונתך שנתת לנו אחר כך פטור אתה כי כן נדרנו בכתב הפשרה שיש לנו להאמינך על אמונתך והוא משיב על אמונתי אני מגיד שאיני חייב לכם כלום ולא אפרש לכם האיך. תשובה נ"ל שיש לו לפרש משום קניא דרבא (שבועות כ"ט א') כי כתב ידו הודאה היא אפילו אם אינו חתום עליו כרבי יוחנן ריש פ' הנושא ומעתה אינו נאמן לומר טעיתי אפילו במיגו דפר"ח זצ"ל ור"ת זצ"ל ספ"ק דגיטין.
Q - (2) B and C claim that the house in Tiberias [in which they were partners with E] was in a very poor condition. B and C, who were in another place, sent money to E, who lived near the house, to repair and renovate it. E, thereupon sent B and C an account of the latter's money he expended in fixing the house, which totaled 40 pounds.
B and C demand that E should pay his share of the expense [in repairing the house] less all rent owed by the former, for the time that they lived in the house. Furthermore, B and C assert that if E states on his word of honor, that he had subsequently given money to the former, then they will waive all their claims to this money, for such was their promise, in the writ of settlement.
E declared on his word of honor, that he owed nothing to B and C, and refused to render any explanation, concerning the matter.
A - (2) The letter which E wrote to B and C, even though it might not have been signed, is an admission to the latter's claim. Therefore, E can no longer aver that he had erred and must give a full explanation regarding the matter.
ועוד טען אחד מן האחין על יששכר נתתי לך רבית מידי לידך ג' זקוקי כסף ו' ליטרא הליי"ש ואותם תחזיר לי, ויששכר משיב מזה לא אשיב לך כלום כי כל התביעות שהיו לנו מעולם מזה על זה מחלנו זה לזה בשעת הפשרה כי כך כתוב בכתב הפשרה וכל התביעה מחלנו ואין לזה על זה יותר תרעומת לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה ואחד מן האחין אומר לא מחלנו כי אם מתביעה של הבית. תשובה נ"ל שגם המלוה משמע מדבריו שמודה שכך היה המעשה אלא שרוצה ליפטר מטעם וא"כ הוא אעפ"י שאינם נאמנים לפטור עצמו מן העדות כדרבא פ"ק דסנהדרין (ט' ב') דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע מ"מ ראוי לעונשם ולנדותם ולהחרימם על ככה היו עדים בדבר היו פסולים לעדות ולשבועה אפילו לפי דברי הגאונים שפירשו (כ"ה א') ברבית דרבנן אין הלוה פסול, הכא רבית קצוצה דאורייתא מיד ליד הוא וכ"ש לפי דברי אבא מארי זצ"ל שפירש דאפילו ברבית דרבנן שניהם פסולים ודבריו כתובים באור זרוע מ"מ כיון שאין עדים ישבע המלוה שאינו כך כי ריצב"א זצ"ל השיב שבכל דבריו שייך שבועת היסת ולא מהני טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אלא דלא מפקינן בטענת גנובי כמו בטענה שאמר אבל למפטר משבועה לא מהני האי טעמא והתשובה כתובה באור זרוע ס"פ הכונס ולא דמי לגזלן ומלוה ברבית ידועה שפסולים לעדות ולשבועה כמו שפירש התוס' משם הרב ר' יהודה חסיד זצ"ל פ"ק דב"מ (ה' ב' תד"ה דחשיד) במסקנא דחשיד אממונא חשיד אשבועתא לא אמרינן. ושלום כחפץ חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה ומטעם מחילה אינו יכול ליפטר כי המחילה בטילה כדפרישת לעיל.
Q - (3) B claims that E exacted 3 marks, 6 pounds (layish), interest from the former. B demands that E pay him back the interest.
E refuses to return the interest to B, and asserts that both parties had agreed to cancel all claims against one another, at the time they had reached the settlement.
B contends that they had agreed, at the time of the settlement, to cancel their claims against one another, only with regard to the house.
A - (3) It is apparent that even E concedes he had exacted interest. E's only claim is that B had remitted the interest. Therefore, both parties should be punished, and placed under ban and Herem. Their testimony as witnesses, or their oaths, should be disqualified. However, since there are no witnesses, E should take an oath in support of his claim, that it was not so.
Nevertheless, E's contention that he should not be required to return the interest, since B had remitted all claims to the money, is overruled, inasmuch as the latter's renunciation is invalid.