מקור מים חיים, קרים נקיים, שוטפים נוזלים מנחלים עמוקים מזקוקים, לגרגרותיך ענקים, לכתר ראויים, מרגליות עליות ותחתיות מבהיקים יניק וחכם דורש נמשכים עץ חיים היא מהרר בהררים משדד בעמקים, מורי הרב ר' חיים ואדברה בעדותיך על עסק ראובן ושמעון אשר באו לדין לפנינו ונעשינו מקבלי טענות, ראובן טען שמעון חייב לי ליטרא והשיב שמעון במה נתחייבתי לו יברר וראובן השיב לא אברר האיך נתחייב לי אך יש עדים כשירים שהוא חייב לי, יצו ב"ד שיחרימו על ככה ואמצא עדים והוכשר דבר זה לפנינו והשיב שמעון איני חייב לו אפילו פרוטה ודאי אני חייב פרוטה למאן דהו והשיב ראובן אני אברר בעדים שאני בעל הדבר של אותה ליטרא וטען שמעון על ראובן ראובן תופס משכוני אשר השכנתי בידו עבור י' דינרים שכירות ביתו והוא חייב לי י"ב דינרים עתה יחזיר לי משכונו וי"ב דינרים והשיב ראובן אתם עדים שמודה שמשכוני בידי עבור י' דינרים וי"ב דינרים שהוא אומר שאני חייב לא היו דברים מעולם ומזה יש לי עדים וזה אומר ככה וזה אומר ככה ועוד טוען ראובן העבירני קוני על רצוני והצרכתי למכור ספרי מחמת דוחקי ובאתי לשמעון והודעתיו ואמר שמעון אם תרצה ליתנם עבור מ"ד ליטרים אמכרם לך כי אני יודע, אדם שיקנם השבתי לו אם הייתי רוצה במ"ד ליטרא כבר היו מכורים ודבר זה יודע יהודה והלך שמעון ומצא כדברי כי יהודה הגיד לו שהאמת אתי ובא אלי שמעון ואמר קרובי אתה וחפץ אני בטובתך סמוך עלי בדבר זה שאמכור ספריך לכל היוקר שאוכל ואתן לך המעות פחות ממ"ד ליטרים לא יגוש לידך וכל מה שאוכל להעלותם הכל יהא שלך ושמעתי לו וסמכתי עליו והנה מכר ספרי עבור ארבעים וששה ליטרים ולא נתן לי אלא מ"ד ליטרים אותן שני ליטרים העודפים אשר קבל עבור ספרי אני תובע ממנו והשיב שמעון כל מה שהיה לי לעשות באות' מכירה עשיתי ואיני חייב לו מאומה ואני תובע ממנו שכר מכירתי אשר מכרתי ספריו כאשר בעצמו מודה והוא נדר לי ליתן שכר ועל זה אני תובע ממנו שני ליטרות שכר על אשר מכרתי ספריו והשיב ראובן לא נדרתי שום שכירות ואיני חייב לו מאומה.
Q - (1) A asserts that B owes him one pound. B thereupon insisted that A should fully explain his claim against the former, but the latter refused. A avers that he has witnesses who could corroborate his claim, and asked the court to pronounce the ban against the witnesses in order to compel them to reveal their testimony. B denies owing A one pound. B contends that A is in possession of a pledge which the former deposited with the latter, as security for 10 shillings rent. B avers that A owes him 12 shillings, and the former demands that A return the 12 shillings as well as the pledge. Thereupon, A declared to the court that it was a witness to the fact B conceded that the pledge in the former's possession, was for 10 shillings, which B owed him. A denied owing B, 12 shillings. A insists that his claim can be substantiated by witnesses. Q - (2) A encountered monetary difficulties, and was forced to sell his library. He related his plight to B, and the latter replied that he had a customer for A's library, and suggested that A give him the library for 44. pounds. A replied that X could verify that the former could have sold the library himself, for 44 pounds, whereupon, B went to X for verification. B returned to A, and informed the latter that he would try to sell A's library at the highest possible price, insofar as they were both relatives. B guaranteed A a minimum of 44 pounds, and assured the latter that B would give him everything in excess of the 44 pounds, that B might receive by arranging the sale. A acquiesced to B's terms, and the latter sold the library_for 46 pounds. A avers that B gave him only 44 pounds and now demands the two additional pounds from the latter. B claims that he fulfilled his part ofthe agreement and demands two pounds from A, maintaining that the latter promised to give the former a commission for making the sale. A, however, denies having made a promise to pay B a commission.
2
ועוד טען ראובן אחיו של שמעון זה ארס בתו והיה אח שמעון מרוחק ממני ולא רציתי להשאיל לו שידוכין וערבונות ובקש ממני שמעון להשאיל לו ערבון וכן עשיתי ונדר לי משכוני לזמן שקבענו והנה עבר הזמן ועתה ישיב לי משכוני לשלום, והשיב שמעון ודאי נעשיתי ערב של אחי שאם לא יפצה אחי המשכונות ויחזירם גם לאחרים שהשאילו ערבונות לאחי עלי לפצותם ולהחזירם להם אבל לי לא השאיל הערבון ופלוני ופלוני שהשאילו ערבונות לאחי יוכיחו ביני ובין ראובן אם אני בעל דבר או ערב, והשיב ודאי פלוני ופלוני יוכיחו ועוד טען ראובן גוי אחד בא לביתי ובקש מזוגתי להלוות מעות ועשתה זוגתי סכום עם אותי הגוי והלך שמעון בעקיפין והוציא הגוי מביתי ואילו היה בעצמו מלוה לגוי החרשתי אלא הוא לא הלוה לגוי אלא הוליכו ליהודי והלוהו ובזה הזיק לי ששה דינרים, אותם אני תובע ממנו כי הוא נטלם מידי, והשיב שמעון הגוי תבע ממני להלוות מעות ולא היה לי באותו הפעם מעות והולכתיו עמי לאחת מקרובותי והיא הלותה אותם לגוי ואין לי עסק עמו ולא הפסדתיו כלל, וגם ראובן טען אותו משכון ששמעון מודה שממושכן בידי עבור י' דינרים אותו משכון אם ירשני ב"ד עבור אותם שני ליטרא שקבל מספרי ואותם ששה דינרים שהזקני שהוליך הגוי מביתי ועבור המשכון שהשאלתי לו לשידוכי אחיו ולפי שאנו יודעים שהלוותו שלשה כתרים וכו'.
Q - (3) C, the brother of B, arranged a betrothal for his daughter, but needed a pledge for her dowry. C, who lived a great distance from A, asked the latter to lend him a pledge, but A refused. B thereupon pleaded with A to lend him a pledge, and promised to return it to A by a specified date. A agreed to lend B [a book as] a pledge. A contends that the date for its return elapsed, and now demands the pledge from B. B insists that he never had borrowed the pledge, but merely went surety for C. B asserts that D and E, who also lent pledges to C, will substantiate B's claim. Q - (4) A contends that a Gentile came to his house, in order to borrow money from A's wife, and the latter thereupon made arrangements with the Gentile regarding the amount that was to be repaid for the loan. In the meantime, B lured the Gentile from A's use by deceit, and took the Gentile to F, who made the loan. A now demands 6 shillings from B for the loss caused by the latter. A asserts that he would never have pressed charges against B, had the latter, and not F made the loan to the Gentile. B denies having caused A any loss whatsoever, and professes that the Gentile had come to the former for a loan. B avers that atthe time, he did not have the money and therefore brought the Gentile to one of B's (female) relatives, who then made the loan. A desires to retain the pledge, which B had given him for the 10 shillings rent, as security for the former's claim against the latter, in regard to: 1) the sale of A's library; 2) The pledge borrowed by B for C; 3) And the 6 shillings damage caused when B lured away the Gentile from A's house.
3
אני איני כדאי ששאלתם לי, ברם דעת תלמיד נוטה שצריך לברר או יחרימו והעדי' יאמרו האיך נתחייב שמעון לראובן הליטרא כי יש לי לירא שהוא והעדים סבורים שנתחייב לו ואינו חייב כדברי ר"ת זצ"ל ומה שהביא אבי העזרי זצ"ל מפ"ק דב"מ, דאין צריך לפרש מדקמשני (ו' א') שמא מלוה ישנה יש לו עליו נ"ל דאין ראיה משם דאביי תירץ מתני' ובימי המשנה ודאי עדיין לא ניתקן שצריך לפרש עד דקניא דרבא (שבועות כ"ט א') ואם יחרימו ויעידו העדים שנתחייב לו והאיך נתחייב לו ויראה לב"ד שלפי העדים חייב אז אינו נאמן לומר פרעתי אם הוא חייב לו בזה הענין שיש לו להסתפק בדבר ואינו יכול להתברר שהוא חייב אם לא על פי ב"ד כדאמר פ"ק דב"ב (ה' א') מד' אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן דוודאי לא פרע משום דאמר מי יימר דמחייבי לי רבנן אבל אם הוא חייב לו בזה הענין שגלוי לכל שהוא חייב אז נאמן לומר פרעתי אחר שיצאתי מב"ד ולא דמי לצא תן לו דאמר פ"ק דבבא מציעא (י"ז א') אם אמר פרעתי והעדים מעידים אותו שלא פרע הוחזק כפרן דדוקא התם הוחזק כפרן הואיל והעיז לעבור בפני עדים על פי ב"ד כדפירש בקונטריס התם אבל הכא איכא למימר אישתמוטי קא מישתמיט מיהו אינו כן כדמוכח בההוא סוגיא גבי דשבתאי בריה דרבי מרינוס דכל היכא דאמר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו דהוחזק כפרן ואינו נאמן לומר פרעתי אם לא בשטר ראיה דאיתרע בנפילה, על כן נראה לי כך הדין שיחרימו ב"ד עבור העדות ויפרשו העדים האיך נתחייב שמעון לראובן אותה ליטרא ואם יתראה לב"ד שלפי עדות העדים חייב ליתן לו אז אינו נאמן כלל לומר פרעתי, ואם אין ראובן יכול למצוא עדים אז שמעון פטור בלא שבועה כמו שפסק רבינו שלמה זצ"ל פרק זה בורר (כ"ג ב') ורבינו שמואל זצ"ל פי' פ' גט פשוט (קס"ט א') כך צריך לברר ואם לא ברר הפסיד ואעפ"י שר"ת זצ"ל חולק ופי' דלמ"ד צריך לברר אם לא ברר לא הפסיד זהו דוקא היכא שטען דבר שאינו צריך כגון יש לי ב' כיתי עדים או שטר וחזקה שלא היה צריך כי אם לכת אחת או לחזקה כפרשב"ם זצ"ל פ' גט פשוט למ"ד אין צריך לברר וז"ל כדאי דברי רשב"ג שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר עכ"ל משמע דאם לא טען שפת יתר כגון שאמר יש לי כת אחת אם לא ברר הפסיד ואפילו לרשב"ג ובזה יודה ר"ת זצ"ל ואפי' פליג היה מורינו רבינו מאיר זצ"ל נוהג כל מקום שנחלקו הגאונים דלא מפקינן ממונא ושבוע אפוקי ממונא הוא אם לא ירצה לשבע ומה שטוען שמעון על ראובן עבור משכנו, כיון ששמעון מודה שהמשכון ממושכן בבי דינא יתן לו י' דינרין ושוב אינו נאמן לתפוס המשכון עבור שאר תביעות כיון שמודה שחפץ זה לא בא לידו בתורת משכון עבור אלו התביעות כך כתב אבא מארי זצ"ל משום רבינו שמחה זצ"ל והביא ראיה מירושלמי דקידושין פ' האומר מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי קיתונא וסב דינר וכו' ואין פנאי לכתוב הכל. ועבור הי"ב דינרים שאמר ראובן שאין חייב וטען יש לו עדים יביא עדים ומיהו אם לא מצא עדים ישבע שאין חייב לו ויפרש האיך אין חייב לו ויפטר כדאמר פרק שבועת הדיינין (מ"א ב') ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאסיק בך אמר לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני אמרו לא היה דברים מעולם ומסיק רבא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ומכאן פוסק אבא מארי זצ"ל כרשב"ג דאין צריך לברר היכא שטען שפת יתר כי הכא שלא היה צריך לומר יש לי עדים ולפי' ר"ת זצ"ל יתיישב מימרא זו כר' ואע"ג שלפי' רש"י זצ"ל ורשב"ם זצ"ל היה חייב אם לא יביא עדים שאיני חייב לו וכתבתי לעיל בשם מורינו רבינו מאיר זצ"ל דממונא היכא דקאי ליקום, ומה שטען שמכר ספריו במ"ו ליטרות ולא נתן לו כי אם מ"ד ודאי גם אותם שני ליטרים יתן שמעון ואפילו אם הספרים לא היו שוים כי אם מ"ד ליטרים כרבי יוסי פ' אלמנה בכתובות (צ"ח ב') דבדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכן פסק אבא מארי זצ"ל ור"ח זצ"ל ור"ת זצ"ל ור"י זצ"ל. ושכר סרסרותו אפילו אם לא נדר לו חייב ליתן לו מה שישומו ב"ד שטרח בכך כדאמרי' (ב"מ פ"ו א') השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו חוזר ונוטל מן בעל הבית מה שההנהו ומה שטוען שיחזיק בספר ישאלו את פלוני ופלוני אם יעידו כך שראובן נתן הספר מידו ליד שמעון ושמעון השכין את הספר עבור אחיו, וודאי חייב שמעון להחזיר לראובן הספר בלא דין ובלא דברים כאשר פסק רבינו אלפסי, דבנשא ונתן ביד אין למלוה וללוה כלום אפילו בדלא אמר תן לו ואני אתן לך ודלא כרבינו ברוך זצ"ל מארץ יון כי אבא מארי זצ"ל כתב לפי דבריו לא ייתיישב לגרום ההיא דאמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבל אם יעידו כך שראובן השכיר ספריו עבור אח שמעון ושמעון נעשה ערב אז ראובן יתבע אח שמעון תחלה ואם הוא רחוק ילך אחריו שכך כתב ר"ת זצ"ל וז"ל המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה אלא יתבע מן המלוה תחלה ואם הוא רחוק ימתין לו או ילך לשם לתובעו ולכופו דלא נחתינן לנכסי ערב דדילמא אי הוי הכא הוי יהיב ליה מטלטלין למלוה עכ"ל שכתב בספר הישר ואם ראובן אינו יכול לכוף את שמעון דלא ציית דינא אז יפרע משמעון אפילו אם לא חבל קנין בשעה שנתערב דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין. ומה שטען ראובן שהפסיד לו שמעון ו' דינרים בגוי שרצה ללוות מעות אם הוא אמת כדברי ראובן אז מותר לכל אדם לקרות את שמעון רשע אבל אינו חייב לפורעו כלום ופשיטא היא. והמשכון כבר כתבתי לעיל שאינו יכול לעכבו עבור שאר תביעות ושלום לכם כחשק נרצעך חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
A - (1) The ban should be pronounced by the court, against witnesses who are unwilling to testify. It is lmperativethat the court carefully weigh the testimony of the witnesses concerning the circumstances of the case. If the court finds, according to the testimony of the witnesses that B had owed A one pound, then B can no longer profess that he had repaid the money. However, if A is unable to produce witnesses, then B is free from any obligation whatsoever and is not required to take an oath. Since B conceded in court, that he had deposited a pledge with A, as security for 10 shillings rent, he must pay this sum to A, and the latter must then return the pledge to B. Inasmuch as the pledge was deposited with A only as security for rent, A is not permitted to retain it as security for other claims against B. Unless A can produce witnesses to corroborate his assertion that he did not owe B 12 shillings, the former must then take an oath regarding B's charges. A - (2) B is required to return the 2 pounds to A. However, even if A did not promise to give B a commission, the former must pay the latter for his efforts in making the sale, as estimated by the court. A - (3) If D and E testify that A gave the book [to be used by C as a pledge] directly to B, then B is responsible for it, and must return the book to A. However, if D and E testify that A leased the book to C, and B went surety for C to A, then A must first go to C, and demand the return of the book from the latter. If C lives a great distance from A, the latter must nevertheless go to C, for his book. However, if C refuses to heed the decision of the court and A is unable to force the former to return the pledge, then B becomes responsible, even though B did not make a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding) at the time he went surety. A - (4) If A's claim is proven to be true, then B may be called "wicked" for having damaged the interests of A. B however, is not required to pay for the damage he caused.
מקור מים חיים, קרים נקיים, שוטפים נוזלים מנחלים עמוקים מזקוקים, לגרגרותיך ענקים, לכתר ראויים, מרגליות עליות ותחתיות מבהיקים יניק וחכם דורש נמשכים עץ חיים היא מהרר בהררים משדד בעמקים, מורי הרב ר' חיים ואדברה בעדותיך על עסק ראובן ושמעון אשר באו לדין לפנינו ונעשינו מקבלי טענות, ראובן טען שמעון חייב לי ליטרא והשיב שמעון במה נתחייבתי לו יברר וראובן השיב לא אברר האיך נתחייב לי אך יש עדים כשירים שהוא חייב לי, יצו ב"ד שיחרימו על ככה ואמצא עדים והוכשר דבר זה לפנינו והשיב שמעון איני חייב לו אפילו פרוטה ודאי אני חייב פרוטה למאן דהו והשיב ראובן אני אברר בעדים שאני בעל הדבר של אותה ליטרא וטען שמעון על ראובן ראובן תופס משכוני אשר השכנתי בידו עבור י' דינרים שכירות ביתו והוא חייב לי י"ב דינרים עתה יחזיר לי משכונו וי"ב דינרים והשיב ראובן אתם עדים שמודה שמשכוני בידי עבור י' דינרים וי"ב דינרים שהוא אומר שאני חייב לא היו דברים מעולם ומזה יש לי עדים וזה אומר ככה וזה אומר ככה ועוד טוען ראובן העבירני קוני על רצוני והצרכתי למכור ספרי מחמת דוחקי ובאתי לשמעון והודעתיו ואמר שמעון אם תרצה ליתנם עבור מ"ד ליטרים אמכרם לך כי אני יודע, אדם שיקנם השבתי לו אם הייתי רוצה במ"ד ליטרא כבר היו מכורים ודבר זה יודע יהודה והלך שמעון ומצא כדברי כי יהודה הגיד לו שהאמת אתי ובא אלי שמעון ואמר קרובי אתה וחפץ אני בטובתך סמוך עלי בדבר זה שאמכור ספריך לכל היוקר שאוכל ואתן לך המעות פחות ממ"ד ליטרים לא יגוש לידך וכל מה שאוכל להעלותם הכל יהא שלך ושמעתי לו וסמכתי עליו והנה מכר ספרי עבור ארבעים וששה ליטרים ולא נתן לי אלא מ"ד ליטרים אותן שני ליטרים העודפים אשר קבל עבור ספרי אני תובע ממנו והשיב שמעון כל מה שהיה לי לעשות באות' מכירה עשיתי ואיני חייב לו מאומה ואני תובע ממנו שכר מכירתי אשר מכרתי ספריו כאשר בעצמו מודה והוא נדר לי ליתן שכר ועל זה אני תובע ממנו שני ליטרות שכר על אשר מכרתי ספריו והשיב ראובן לא נדרתי שום שכירות ואיני חייב לו מאומה.
Q - (1) A asserts that B owes him one pound. B thereupon insisted that A should fully explain his claim against the former, but the latter refused. A avers that he has witnesses who could corroborate his claim, and asked the court to pronounce the ban against the witnesses in order to compel them to reveal their testimony. B denies owing A one pound.
B contends that A is in possession of a pledge which the former deposited with the latter, as security for 10 shillings rent. B avers that A owes him 12 shillings, and the former demands that A return the 12 shillings as well as the pledge. Thereupon, A declared to the court that it was a witness to the fact B conceded that the pledge in the former's possession, was for 10 shillings, which B owed him. A denied owing B, 12 shillings. A insists that his claim can be substantiated by witnesses.
Q - (2) A encountered monetary difficulties, and was forced to sell his library. He related his plight to B, and the latter replied that he had a customer for A's library, and suggested that A give him the library for 44. pounds. A replied that X could verify that the former could have sold the library himself, for 44 pounds, whereupon, B went to X for verification. B returned to A, and informed the latter that he would try to sell A's library at the highest possible price, insofar as they were both relatives. B guaranteed A a minimum of 44 pounds, and assured the latter that B would give him everything in excess of the 44 pounds, that B might receive by arranging the sale. A acquiesced to B's terms, and the latter sold the library_for 46 pounds. A avers that B gave him only 44 pounds and now demands the two additional pounds from the latter. B claims that he fulfilled his part ofthe agreement and demands two pounds from A, maintaining that the latter promised to give the former a commission for making the sale. A, however, denies having made a promise to pay B a commission.
ועוד טען ראובן אחיו של שמעון זה ארס בתו והיה אח שמעון מרוחק ממני ולא רציתי להשאיל לו שידוכין וערבונות ובקש ממני שמעון להשאיל לו ערבון וכן עשיתי ונדר לי משכוני לזמן שקבענו והנה עבר הזמן ועתה ישיב לי משכוני לשלום, והשיב שמעון ודאי נעשיתי ערב של אחי שאם לא יפצה אחי המשכונות ויחזירם גם לאחרים שהשאילו ערבונות לאחי עלי לפצותם ולהחזירם להם אבל לי לא השאיל הערבון ופלוני ופלוני שהשאילו ערבונות לאחי יוכיחו ביני ובין ראובן אם אני בעל דבר או ערב, והשיב ודאי פלוני ופלוני יוכיחו ועוד טען ראובן גוי אחד בא לביתי ובקש מזוגתי להלוות מעות ועשתה זוגתי סכום עם אותי הגוי והלך שמעון בעקיפין והוציא הגוי מביתי ואילו היה בעצמו מלוה לגוי החרשתי אלא הוא לא הלוה לגוי אלא הוליכו ליהודי והלוהו ובזה הזיק לי ששה דינרים, אותם אני תובע ממנו כי הוא נטלם מידי, והשיב שמעון הגוי תבע ממני להלוות מעות ולא היה לי באותו הפעם מעות והולכתיו עמי לאחת מקרובותי והיא הלותה אותם לגוי ואין לי עסק עמו ולא הפסדתיו כלל, וגם ראובן טען אותו משכון ששמעון מודה שממושכן בידי עבור י' דינרים אותו משכון אם ירשני ב"ד עבור אותם שני ליטרא שקבל מספרי ואותם ששה דינרים שהזקני שהוליך הגוי מביתי ועבור המשכון שהשאלתי לו לשידוכי אחיו ולפי שאנו יודעים שהלוותו שלשה כתרים וכו'.
Q - (3) C, the brother of B, arranged a betrothal for his daughter, but needed a pledge for her dowry. C, who lived a great distance from A, asked the latter to lend him a pledge, but A refused. B thereupon pleaded with A to lend him a pledge, and promised to return it to A by a specified date. A agreed to lend B [a book as] a pledge. A contends that the date for its return elapsed, and now demands the pledge from B.
B insists that he never had borrowed the pledge, but merely went surety for C. B asserts that D and E, who also lent pledges to C, will substantiate B's claim.
Q - (4) A contends that a Gentile came to his house, in order to borrow money from A's wife, and the latter thereupon made arrangements with the Gentile regarding the amount that was to be repaid for the loan. In the meantime, B lured the Gentile from A's use by deceit, and took the Gentile to F, who made the loan. A now demands 6 shillings from B for the loss caused by the latter. A asserts that he would never have pressed charges against B, had the latter, and not F made the loan to the Gentile.
B denies having caused A any loss whatsoever, and professes that the Gentile had come to the former for a loan. B avers that atthe time, he did not have the money and therefore brought the Gentile to one of B's (female) relatives, who then made the loan.
A desires to retain the pledge, which B had given him for the 10 shillings rent, as security for the former's claim against the latter, in regard to: 1) the sale of A's library; 2) The pledge borrowed by B for C; 3) And the 6 shillings damage caused when B lured away the Gentile from A's house.
אני איני כדאי ששאלתם לי, ברם דעת תלמיד נוטה שצריך לברר או יחרימו והעדי' יאמרו האיך נתחייב שמעון לראובן הליטרא כי יש לי לירא שהוא והעדים סבורים שנתחייב לו ואינו חייב כדברי ר"ת זצ"ל ומה שהביא אבי העזרי זצ"ל מפ"ק דב"מ, דאין צריך לפרש מדקמשני (ו' א') שמא מלוה ישנה יש לו עליו נ"ל דאין ראיה משם דאביי תירץ מתני' ובימי המשנה ודאי עדיין לא ניתקן שצריך לפרש עד דקניא דרבא (שבועות כ"ט א') ואם יחרימו ויעידו העדים שנתחייב לו והאיך נתחייב לו ויראה לב"ד שלפי העדים חייב אז אינו נאמן לומר פרעתי אם הוא חייב לו בזה הענין שיש לו להסתפק בדבר ואינו יכול להתברר שהוא חייב אם לא על פי ב"ד כדאמר פ"ק דב"ב (ה' א') מד' אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן דוודאי לא פרע משום דאמר מי יימר דמחייבי לי רבנן אבל אם הוא חייב לו בזה הענין שגלוי לכל שהוא חייב אז נאמן לומר פרעתי אחר שיצאתי מב"ד ולא דמי לצא תן לו דאמר פ"ק דבבא מציעא (י"ז א') אם אמר פרעתי והעדים מעידים אותו שלא פרע הוחזק כפרן דדוקא התם הוחזק כפרן הואיל והעיז לעבור בפני עדים על פי ב"ד כדפירש בקונטריס התם אבל הכא איכא למימר אישתמוטי קא מישתמיט מיהו אינו כן כדמוכח בההוא סוגיא גבי דשבתאי בריה דרבי מרינוס דכל היכא דאמר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו דהוחזק כפרן ואינו נאמן לומר פרעתי אם לא בשטר ראיה דאיתרע בנפילה, על כן נראה לי כך הדין שיחרימו ב"ד עבור העדות ויפרשו העדים האיך נתחייב שמעון לראובן אותה ליטרא ואם יתראה לב"ד שלפי עדות העדים חייב ליתן לו אז אינו נאמן כלל לומר פרעתי, ואם אין ראובן יכול למצוא עדים אז שמעון פטור בלא שבועה כמו שפסק רבינו שלמה זצ"ל פרק זה בורר (כ"ג ב') ורבינו שמואל זצ"ל פי' פ' גט פשוט (קס"ט א') כך צריך לברר ואם לא ברר הפסיד ואעפ"י שר"ת זצ"ל חולק ופי' דלמ"ד צריך לברר אם לא ברר לא הפסיד זהו דוקא היכא שטען דבר שאינו צריך כגון יש לי ב' כיתי עדים או שטר וחזקה שלא היה צריך כי אם לכת אחת או לחזקה כפרשב"ם זצ"ל פ' גט פשוט למ"ד אין צריך לברר וז"ל כדאי דברי רשב"ג שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר עכ"ל משמע דאם לא טען שפת יתר כגון שאמר יש לי כת אחת אם לא ברר הפסיד ואפילו לרשב"ג ובזה יודה ר"ת זצ"ל ואפי' פליג היה מורינו רבינו מאיר זצ"ל נוהג כל מקום שנחלקו הגאונים דלא מפקינן ממונא ושבוע אפוקי ממונא הוא אם לא ירצה לשבע ומה שטוען שמעון על ראובן עבור משכנו, כיון ששמעון מודה שהמשכון ממושכן בבי דינא יתן לו י' דינרין ושוב אינו נאמן לתפוס המשכון עבור שאר תביעות כיון שמודה שחפץ זה לא בא לידו בתורת משכון עבור אלו התביעות כך כתב אבא מארי זצ"ל משום רבינו שמחה זצ"ל והביא ראיה מירושלמי דקידושין פ' האומר מההוא דאמר ליה לחבריה הב לי קיתונא וסב דינר וכו' ואין פנאי לכתוב הכל. ועבור הי"ב דינרים שאמר ראובן שאין חייב וטען יש לו עדים יביא עדים ומיהו אם לא מצא עדים ישבע שאין חייב לו ויפרש האיך אין חייב לו ויפטר כדאמר פרק שבועת הדיינין (מ"א ב') ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאסיק בך אמר לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני אמרו לא היה דברים מעולם ומסיק רבא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ומכאן פוסק אבא מארי זצ"ל כרשב"ג דאין צריך לברר היכא שטען שפת יתר כי הכא שלא היה צריך לומר יש לי עדים ולפי' ר"ת זצ"ל יתיישב מימרא זו כר' ואע"ג שלפי' רש"י זצ"ל ורשב"ם זצ"ל היה חייב אם לא יביא עדים שאיני חייב לו וכתבתי לעיל בשם מורינו רבינו מאיר זצ"ל דממונא היכא דקאי ליקום, ומה שטען שמכר ספריו במ"ו ליטרות ולא נתן לו כי אם מ"ד ודאי גם אותם שני ליטרים יתן שמעון ואפילו אם הספרים לא היו שוים כי אם מ"ד ליטרים כרבי יוסי פ' אלמנה בכתובות (צ"ח ב') דבדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכן פסק אבא מארי זצ"ל ור"ח זצ"ל ור"ת זצ"ל ור"י זצ"ל. ושכר סרסרותו אפילו אם לא נדר לו חייב ליתן לו מה שישומו ב"ד שטרח בכך כדאמרי' (ב"מ פ"ו א') השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו חוזר ונוטל מן בעל הבית מה שההנהו ומה שטוען שיחזיק בספר ישאלו את פלוני ופלוני אם יעידו כך שראובן נתן הספר מידו ליד שמעון ושמעון השכין את הספר עבור אחיו, וודאי חייב שמעון להחזיר לראובן הספר בלא דין ובלא דברים כאשר פסק רבינו אלפסי, דבנשא ונתן ביד אין למלוה וללוה כלום אפילו בדלא אמר תן לו ואני אתן לך ודלא כרבינו ברוך זצ"ל מארץ יון כי אבא מארי זצ"ל כתב לפי דבריו לא ייתיישב לגרום ההיא דאמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבל אם יעידו כך שראובן השכיר ספריו עבור אח שמעון ושמעון נעשה ערב אז ראובן יתבע אח שמעון תחלה ואם הוא רחוק ילך אחריו שכך כתב ר"ת זצ"ל וז"ל המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה אלא יתבע מן המלוה תחלה ואם הוא רחוק ימתין לו או ילך לשם לתובעו ולכופו דלא נחתינן לנכסי ערב דדילמא אי הוי הכא הוי יהיב ליה מטלטלין למלוה עכ"ל שכתב בספר הישר ואם ראובן אינו יכול לכוף את שמעון דלא ציית דינא אז יפרע משמעון אפילו אם לא חבל קנין בשעה שנתערב דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין. ומה שטען ראובן שהפסיד לו שמעון ו' דינרים בגוי שרצה ללוות מעות אם הוא אמת כדברי ראובן אז מותר לכל אדם לקרות את שמעון רשע אבל אינו חייב לפורעו כלום ופשיטא היא. והמשכון כבר כתבתי לעיל שאינו יכול לעכבו עבור שאר תביעות ושלום לכם כחשק נרצעך חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
A - (1) The ban should be pronounced by the court, against witnesses who are unwilling to testify. It is lmperativethat the court carefully weigh the testimony of the witnesses concerning the circumstances of the case. If the court finds, according to the testimony of the witnesses that B had owed A one pound, then B can no longer profess that he had repaid the money.
However, if A is unable to produce witnesses, then B is free from any obligation whatsoever and is not required to take an oath. Since B conceded in court, that he had deposited a pledge with A, as security for 10 shillings rent, he must pay this sum to A, and the latter must then return the pledge to B. Inasmuch as the pledge was deposited with A only as security for rent, A is not permitted to retain it as security for other claims against B.
Unless A can produce witnesses to corroborate his assertion that he did not owe B 12 shillings, the former must then take an oath regarding B's charges.
A - (2) B is required to return the 2 pounds to A. However, even if A did not promise to give B a commission, the former must pay the latter for his efforts in making the sale, as estimated by the court.
A - (3) If D and E testify that A gave the book [to be used by C as a pledge] directly to B, then B is responsible for it, and must return the book to A. However, if D and E testify that A leased the book to C, and B went surety for C to A, then A must first go to C, and demand the return of the book from the latter. If C lives a great distance from A, the latter must nevertheless go to C, for his book.
However, if C refuses to heed the decision of the court and A is unable to force the former to return the pledge, then B becomes responsible, even though B did not make a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding) at the time he went surety.
A - (4) If A's claim is proven to be true, then B may be called "wicked" for having damaged the interests of A. B however, is not required to pay for the damage he caused.