בעל הבית ששכר סופר אחד לכ"ד ספרים וקצץ עמו לתת לו מקצת הדמים בתחלת המלאכה ומקצת כשיתחיל הנביאים ומקצת בהתחלת הכתובים והנה כתב מקצת החומש ובעל הבית נתפס עם הקהל והוצרך ליתן מס גדול שלא נשאר להם אלא שליש מן המזומן והקרקעות והספרים והנה הסופר אומר אני מזומן לעשות מלאכתי כי ת"ל יש לך עדיין הרבה ובעל הבית אומר כאשר נתפסתי וראית את לחצי פטרתני והסופר אומר לא היו דברים מעולם ובשעה ששכרו היה בעדים ובקנין.
Q - (1) A commissioned a scribe to copy the 24 books of the Bible, and agreed to pay the latter in three installments, which were payable when the scribe commenced work on the Pentateuch, Prophets and Hagiographa, respectively. After the scribe had completed copying part of the Pentateuch, A, together with the Jews of his province, were incarcerated, [for purposes of extortion] and were forced to pay a tremendous ransom. They were thereupon left with but a third of their former cash, property and books. A claims that the scribe upon witnessing the plight of the former, released A from the agreement. The scribe denies this, and avers that the agreement was made in the presence of witnesses, and was accompanied by a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding). The scribe insists that he is ready to complete the work which he was commissioned to do, and contends that A is not destitute, but still is a man of means.
2
ועוד הודיעו על אודות ראובן הטוען על שמעון ואומר הנה זוגתי לאה היה לה חוב א' של מ' ליטרא בשותפות כי יעקב בעלה הראשון ז"ל הלוה עמך בשותפות והנה היא הכניסה לי החוב לנדוניא ומיד אחר שנשאת באת אלי ואמרת הנה יש לזוגתך עמי חוב של מ' ליטרא שחציו שלך ואמרתי לך מקבל אתה עליך לעשות לי דין שותף ומודה אתה לי שאני שותף שלך בחוב זה ואמרת כן, והנה לא נתת לי רק יו"ד ליטרין, והשיב שמעון לא הי' דברי' מעולם אבל אמת שאני ויעקב בעלה הראשון של אשתך היה לנו חוב של מ' ליטרא ואותו נפרע ואמרו לי קרובי זוגתך שאותם המעות חצים של זוגתך וחצים של ילדיה היתומים בני יעקב ולאה לא נשבעה על כתובתה. וזו התשובה.
Q - (2) A claims that C (the former husband of A's wife, L) and B, jointly lent 40 pounds, and that after the death of C, L became B's partner, in this loan. A avers that L brought him as her dowry her share of the loan. A contends that subsequent to the marriage, B came to the former and discussed the loan. A maintains that B had agreed to make the former an equal partner with the latter, regarding the loan. A asserts that B thereupon gave the former 10 pounds. B denies A's contention, but concedes that the former and C, had jointly lent 40 pounds, which were since repaid. However, B claims that the relatives of L had alleged that one half of C's share of the loan belonged to L, and the other half to the heirs of C. L had not taken an oath on her ketubah.
3
ארי שבחבורה בא לשאול מי ממערה קטנה דמינערה מלהוציא לאורה כדין וכשורה, אך אמרתי אעלה אליו ההרה ללמוד מפיו תורה אשר הורה בכח וגבורה כדין וכשורה מטיבות' דמר אמינא מה שהביא מורי מהמשכיר בעדים דאין נאמן לומר פטרתי וודאי היכא שכבר נתחייב לו אינו נאמן לומר מחל לי בלא מגו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצ"ל אבל כאן עדיין לא נתחייב כי אם מה שכתב דאי בעי השתא היה צריך דמצי למהדר ביה אי משכח הסופר לאיגורי כדתני' פרק האומנין (ע"ט ב') השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו וכו' אי משכחה לאיגורי וליכא רפס דספינה אין לו עליו אלא תרעומת דשינוי דעת אעפ"י שקנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר שמשך את הספינה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל כפי הברייתא דלעיל מינה השוכר את הספינה וטבע לה בחצי הדרך. ומה שפסק ר"ת בפרק הזהב (מ"ח א' ד"ה והא) כשמשך בעה"ב קולמסא של סופר דתו לא מצי למהדר ביה ומיירי דתו לא משכח לאוגורי וכן מוכח ההיא (ב"מ ע"ו ב') דקצרו חציה והניחו חציה ואפילו אי לא משכח לאוגורי נררה לדמות זה לאתא מיטרא הויא פסידא דפועלים דמשום הא לא אצטריך ואפילו אי לא משכח לאוגורי הוי פסידא דפועלים דפר"י אמנם דבר זה תלוי באומד הדעת שאם נשאר לו כך הרבה שעשירים כמותו שיש להם טיפול במותו רגילים לכתוב חפץ כזה אז וודאי אצטריך אפילו לרבנן דר' יהוד' בפ' מציאת האשה (ס"ח א') דאמר אמרינן עניי' בדעת ועשירים בדעת ה"מ ליתן מן היתומים לבתו אבל לעצמו לא אמרינן.
A - (1) Insofar as A is required to pay the scribe only for work that had been completed by the latter, the former may abrogate the agreement, even if the scribe is unable to procure other employment. However if people, who possess similar means as A, commission scribes to undertake such projects, then A can no longer assert, that due to financial circumstances, he must now cancel the agreement.
4
ועל לאה שלא נשבעה על כתובתה אינה צריכה לפנים דנכסי קמי יתמי רמו ואפילו אם קבל שמעון עליו מעות של היתומים מה ערבות הוא זה שנדר לו ליתן של אחרים ואפילו אם נתערב לו לגמרי כיון שלא נישואין הוא הא לא חסרי וצ"ע אם נשתעבד ונ"ל שאם היתומים יתבעו את שמעון על י' ליטרות שנתן לבעל אמן שצריך לפורעם אם היא רוצה לישבע על כתובתה, יש תשובה אחת בידי שכך פסקו רב צמח גאון ושאר הגאונים דאלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת דאבדה כתובתה ואינה יכולה לישבע וליטול דכיון דנשאת בלא שבועה ומסרה הממון לבעל הרי היא גוזלת ופסולה לשבועה וכן פסק הר"ר מנחם מגר"מ עכ"ל התשובה, ומיהו איני סבור שכך דנים עכשיו אם לא שיש לה יותר מכדי כתובתה אבל כשאין לה כי אם כדי כתובתה סבורה היא דשפיר עבדה והוי כמו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. ושלום חיים.
A - (2) Since L did not take an oath on her ketubah, the money remains in the possession of the heirs of C, and any agreement that B might have made with regard to this money, is invalid. If the heirs of C demand that B return the 10 pounds which he had given to A, and L agreed to take an oath on her ketubah, then B must reinburse the heirs. I have in my possession a responsum which quotes the decree of R. Zemach and other Gaonim, that a widow who failed to take an oath on her ketubah, but remarried and brought in a dowry to her husband, thereupon forfeits all rights to her ketubah. I maintain however, that in our time, this does not apply to a case wherein the woman had not brought in a dowry worth more than the value of her ketubah.
בעל הבית ששכר סופר אחד לכ"ד ספרים וקצץ עמו לתת לו מקצת הדמים בתחלת המלאכה ומקצת כשיתחיל הנביאים ומקצת בהתחלת הכתובים והנה כתב מקצת החומש ובעל הבית נתפס עם הקהל והוצרך ליתן מס גדול שלא נשאר להם אלא שליש מן המזומן והקרקעות והספרים והנה הסופר אומר אני מזומן לעשות מלאכתי כי ת"ל יש לך עדיין הרבה ובעל הבית אומר כאשר נתפסתי וראית את לחצי פטרתני והסופר אומר לא היו דברים מעולם ובשעה ששכרו היה בעדים ובקנין.
Q - (1) A commissioned a scribe to copy the 24 books of the Bible, and agreed to pay the latter in three installments, which were payable when the scribe commenced work on the Pentateuch, Prophets and Hagiographa, respectively.
After the scribe had completed copying part of the Pentateuch, A, together with the Jews of his province, were incarcerated, [for purposes of extortion] and were forced to pay a tremendous ransom. They were thereupon left with but a third of their former cash, property and books.
A claims that the scribe upon witnessing the plight of the former, released A from the agreement. The scribe denies this, and avers that the agreement was made in the presence of witnesses, and was accompanied by a kinyan (a symbolic act which makes an agreement binding). The scribe insists that he is ready to complete the work which he was commissioned to do, and contends that A is not destitute, but still is a man of means.
ועוד הודיעו על אודות ראובן הטוען על שמעון ואומר הנה זוגתי לאה היה לה חוב א' של מ' ליטרא בשותפות כי יעקב בעלה הראשון ז"ל הלוה עמך בשותפות והנה היא הכניסה לי החוב לנדוניא ומיד אחר שנשאת באת אלי ואמרת הנה יש לזוגתך עמי חוב של מ' ליטרא שחציו שלך ואמרתי לך מקבל אתה עליך לעשות לי דין שותף ומודה אתה לי שאני שותף שלך בחוב זה ואמרת כן, והנה לא נתת לי רק יו"ד ליטרין, והשיב שמעון לא הי' דברי' מעולם אבל אמת שאני ויעקב בעלה הראשון של אשתך היה לנו חוב של מ' ליטרא ואותו נפרע ואמרו לי קרובי זוגתך שאותם המעות חצים של זוגתך וחצים של ילדיה היתומים בני יעקב ולאה לא נשבעה על כתובתה. וזו התשובה.
Q - (2) A claims that C (the former husband of A's wife, L) and B, jointly lent 40 pounds, and that after the death of C, L became B's partner, in this loan. A avers that L brought him as her dowry her share of the loan. A contends that subsequent to the marriage, B came to the former and discussed the loan. A maintains that B had agreed to make the former an equal partner with the latter, regarding the loan. A asserts that B thereupon gave the former 10 pounds.
B denies A's contention, but concedes that the former and C, had jointly lent 40 pounds, which were since repaid. However, B claims that the relatives of L had alleged that one half of C's share of the loan belonged to L, and the other half to the heirs of C. L had not taken an oath on her ketubah.
ארי שבחבורה בא לשאול מי ממערה קטנה דמינערה מלהוציא לאורה כדין וכשורה, אך אמרתי אעלה אליו ההרה ללמוד מפיו תורה אשר הורה בכח וגבורה כדין וכשורה מטיבות' דמר אמינא מה שהביא מורי מהמשכיר בעדים דאין נאמן לומר פטרתי וודאי היכא שכבר נתחייב לו אינו נאמן לומר מחל לי בלא מגו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצ"ל אבל כאן עדיין לא נתחייב כי אם מה שכתב דאי בעי השתא היה צריך דמצי למהדר ביה אי משכח הסופר לאיגורי כדתני' פרק האומנין (ע"ט ב') השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו וכו' אי משכחה לאיגורי וליכא רפס דספינה אין לו עליו אלא תרעומת דשינוי דעת אעפ"י שקנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר שמשך את הספינה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל כפי הברייתא דלעיל מינה השוכר את הספינה וטבע לה בחצי הדרך. ומה שפסק ר"ת בפרק הזהב (מ"ח א' ד"ה והא) כשמשך בעה"ב קולמסא של סופר דתו לא מצי למהדר ביה ומיירי דתו לא משכח לאוגורי וכן מוכח ההיא (ב"מ ע"ו ב') דקצרו חציה והניחו חציה ואפילו אי לא משכח לאוגורי נררה לדמות זה לאתא מיטרא הויא פסידא דפועלים דמשום הא לא אצטריך ואפילו אי לא משכח לאוגורי הוי פסידא דפועלים דפר"י אמנם דבר זה תלוי באומד הדעת שאם נשאר לו כך הרבה שעשירים כמותו שיש להם טיפול במותו רגילים לכתוב חפץ כזה אז וודאי אצטריך אפילו לרבנן דר' יהוד' בפ' מציאת האשה (ס"ח א') דאמר אמרינן עניי' בדעת ועשירים בדעת ה"מ ליתן מן היתומים לבתו אבל לעצמו לא אמרינן.
A - (1) Insofar as A is required to pay the scribe only for work that had been completed by the latter, the former may abrogate the agreement, even if the scribe is unable to procure other employment. However if people, who possess similar means as A, commission scribes to undertake such projects, then A can no longer assert, that due to financial circumstances, he must now cancel the agreement.
ועל לאה שלא נשבעה על כתובתה אינה צריכה לפנים דנכסי קמי יתמי רמו ואפילו אם קבל שמעון עליו מעות של היתומים מה ערבות הוא זה שנדר לו ליתן של אחרים ואפילו אם נתערב לו לגמרי כיון שלא נישואין הוא הא לא חסרי וצ"ע אם נשתעבד ונ"ל שאם היתומים יתבעו את שמעון על י' ליטרות שנתן לבעל אמן שצריך לפורעם אם היא רוצה לישבע על כתובתה, יש תשובה אחת בידי שכך פסקו רב צמח גאון ושאר הגאונים דאלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת דאבדה כתובתה ואינה יכולה לישבע וליטול דכיון דנשאת בלא שבועה ומסרה הממון לבעל הרי היא גוזלת ופסולה לשבועה וכן פסק הר"ר מנחם מגר"מ עכ"ל התשובה, ומיהו איני סבור שכך דנים עכשיו אם לא שיש לה יותר מכדי כתובתה אבל כשאין לה כי אם כדי כתובתה סבורה היא דשפיר עבדה והוי כמו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. ושלום חיים.
A - (2) Since L did not take an oath on her ketubah, the money remains in the possession of the heirs of C, and any agreement that B might have made with regard to this money, is invalid.
If the heirs of C demand that B return the 10 pounds which he had given to A, and L agreed to take an oath on her ketubah, then B must reinburse the heirs.
I have in my possession a responsum which quotes the decree of R. Zemach and other Gaonim, that a widow who failed to take an oath on her ketubah, but remarried and brought in a dowry to her husband, thereupon forfeits all rights to her ketubah. I maintain however, that in our time, this does not apply to a case wherein the woman had not brought in a dowry worth more than the value of her ketubah.