תשובות מהר"ח אור זרוע 154

האיש שגירש את אשתו ואירע כך שלא מחלה כתובתה ונשא אחרת ונתן לשנייה כל מטלטלין במתנת ברי כדי שלא תוכל הראשונה לגבות כתובתה מהם כדפי' ר"י שמתנת ברי מפקעת שעבוד כתובתה מן המטלטלין ושוב עשה פשרה עם אשתו הראשונה והיה נושא ונותן בכל הנכסים כמו כל איש השורר בביתו, אך אין עדות שאשתו שנייה החזירה לו המטלטלין שנתן לה ושוב נתן לאשתו פעם שנית במתנת ש"מ כל אשר לו ומת בלא בנים, ועתה אחיו תובעים את האשה שכל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא אפילו במתנת בריא כמו שפסקו המיימוני וספר המצות. נראה שכאן מתנה ראשונה שנתן לה ודאי למתנה גמורה איכוון, ולא לעשותה אפטרופא דאל"כ תגבה אשתו הראשונה כתובתה ומה הועיל ודמי לשטר מברחת משיעבוד כתובת אשה ובעל חוב שפסק ר"ת שקנו כיון דאי לא קנו הואי משתעבד וודאי למתנה גמורה איכוון וה"ה או כ"ש כאן, ומה שנשא ונתן אחר כך בנכסים בזה לא החזיק דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אפילו היכא דלא אכיל פירי כי הכא שנתן לה במתנה דקנתה ואין הבעל אוכל ומה שנתן לה שוב במתנת שכיב מרע בזה לא ביטל את הראשון אם באו לידו נכסים אחר שנתן לה מתנה ראשונה כאשר היא טוענת ואוספינהו לה ולאותן נכסים אין לומר שעשאה אפטרופ' אם אינם מגיעים יותר מכתובתה דכיון דבידה לישבע וליטול צריכים היורשין לכבדה ולא היה צריך לעשותה אפטרופא, אלא ודאי למתנה גמורה איכוון, ונפקא מינה שלא תשבע וגם שתגבה השבח שישביחו אחר מיתתן ואפילו אם הנכסים מגיעים יותר מכתובת' אם אין ידוע שנתנו לו במתנה אלא קנאם ועשה חיל מנכסים הראשונים שנתן לה, שלה הם דכל מה שאדם מסגל ממעות של חבירו הוי לבעל המעות כדמוכח פ' מי שמת (קמ"ד א') בעובדא דרב ספרא דשבק אבוה זוזי ועבד בהו עסקא ואי לאו דגברא רבה הוה דלא שביק גרסיה וטרח לאחריני היה כל הריוח ליתומים והואיל וכן היא נאמנת בלי שבועה לומר שנתן לה מתנת ש"מ מתנה גמורה ולא לעשותה אפטרופא מיגו דאיבעיא אמרה המותר על כתיבת' שלי הוא שהרויח בעלי מנכסי והיתה נאמנת בלי שבועה דקיימא לן כאבא שאול פרק הניזקין (נ"ב א') דאמר מינהו אבי יתומים לא ישבע ואפילו אם היתה צריכה שבועה הרי עד אחד שמעיד שנתן לה מתנה גמורה ולא לעשותה אפטרופא מסייעה ופוטרה מן השבועה כאשר פסק ר"ת רבינו שמחה ורבינו אבא מרי זצ"ל ואין זה הדעת שטר כאשר טען ראובן דעדיף הרבה מתנאי היו דברינו דפ"ב דכתובת (כ' ב') דקיימא לן התם כרב הונא בריה דרב יהושע דחד נמי למיעקר סהדותיה קאתי כ"ש שהוא מעיד לקיים משמעות השטר ולבטל הלכתא בלא טעמא.

Q - A divorced his wife L and thereupon married R. L did not waive the payment of her ketubah. In order to prevent L from collecting her ketubah, A gave his second wife R, all his chattel. Later, a settlement was reached between A and L, and A engaged in business transactions with the property which he had given R. However, there were no witnesses who could testify that R actually returned the chattel to A. Before A died, he again gave R all his property as a gift causa mortis. A died childless.
A's brothers claim that A never gave the chattel to R as a gift, neither the first time nor on his deathbed, but merely appointed her as a trustee over the property. The brothers maintain that insofar as they are A's closest heirs, they are entitled to the property. R disputes the contention of the brothers and claims: that the chattel was given to her, as an outright gift, and the property which A subsequently acquired was given to her as a gift causa mortis. R denies that she was merely appointed in either case, a trustee over the property. R's latter claim is corroborated by the testimony of a single witness.
A - We must assume that A did not make R a trustee over the chattel but gave it to her as an outright gift, for if this were not so, L would have been able to collect her ketubah from this chattel. Even though A had exercised control over the chattel, by using it for business transactions subsequent to his giving it to R, there is no indication that it belonged to A, since the principle of usucaption does not apply to a husband, in regard to his wife's property. We accept R's claim that the property which A acquired subsequently, was given to R as a gift causa mortis. R need not take an oath, since her claim is corroborated by the testimony of a single