לבנות בית הכסא בחצר השותפין, נראה דאין לדמותו לכביסה דאמר ר' יוחנן משום רבי בנאה פ' ח"ה (ז' ב') שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר אע"ג דהאי טעמא שייך נמי הכא שאין דרכן של בני אדם להתבזות לילך לצרכיהם לרשות הרבים דסבור אני דווקא כביסה שאינו מחזיק בגוף הקרקע עצמה ואינו מקלקל בזה החצר דאם היא מכבסת עתה כאן אם יצטרכו למקום זה תכבס במקום אחר באותו חצר ואפילו כי הני תשמישי יכול למחות בידו כמו העמדת תנור וכיריים ובהמות כמו שפי' רשב"ם שגם אלו אינם תשמישים קבועים כל כך, אבל לחפור ולבנות בניין קבוע לא, מדלא קאמר ר' יוחנן רבותא וכעין זה דקדק ר"י אהא דתנן באיזהו נשך (ס"ד ב') המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם, והתיר להשאיל לו סוסו או כליו מדלא קתני לא ישאיל לו סוסו או כליו חנם וכן יש לדקדק גם כאן ובלא שום ראיה לא מצינו שהתירו חכמים לקלקל גוף הקרקע מהאי טעמא. והבנין שעל הדרגא נראה שאפילו על ביתו אינו יכול לבנות אם לא שיפתחנו לרשות הרבים כדתנן פ' חזקת הבתים אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו ומפרש רב הונא בגמרא (ס' א') חדר שחלקו לשנים ועליה אפתאי אבל להוסיף מבינתים לא, וכן כתב רבינו אבא מארי בפי' ועבור הבנין שכבר נבנה תחלה אני סבור שאינם צריכים לסתור לא לזה ולא לזה, ראובן אין צריך לסתור בניינו לפי שהוא אומר שכבר נכתב בשטר חלוקה לאביו שיש לו כח לחדשו ולשנותו ולהגביהו ובלבד שלא ירחיב יותר מרוחב בנין הישן ולפתוח חלונות מן הבנין לכל צד אשר יחפוץ. הרי הוא טוען ברי לי שכך נכתב השטר ונחקרה העדות בב"ד והוי ליה כמו (ב"ב מ"א ב') קמאי דידי זבני מינך ואם החזיק בבניינו משעה שבנאו ג' שנים נאמן מגו דאיבעיא אמר אנא זבנתה מינך, ואפילו אם לא החזיק ג' שנים נראה שזכה שהרי כאן לא בא להחזיק בקרקע של חברו כלום כי אם רבוי דיורין והוי ליה כמו אחזיק להורדי דפ"ק דב"ב (ו' א') ששם פירש רש"י וז"ל כל חזקות הללו דשמעתתין אחזיק וכו' אינן חזקות ג' שנים דלא שייך ג' שנים אלא חזקת קרקעות שמחזיק בשדה חבירו, ואומר לו לקחתיו ממך אבל הכא בחזקת תשמישין בעלמא איירי שמשתמש בשל חברו ובשעה אחת משתמש בפניו ושותק הויא חזקה כדמוכח מהא דאמר ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה וכו' וכן גם כאן אם היה טוען אנא זבנתא ממך נאמן אע"ג שלא החזיק שלש שנים ומיגו דאיבעיא למימר הכי נאמן לומר שכך נכתב שטר לאביו וגם אין שמעון צריך לסתור שבנה ההוא דזבנה ליה אם החזיק ג' שנים דטוענין ליורש וללוקח וגם ראובן כמדומה אני שמודה לו בזה שכמו שהוא יכול לשנות ולהגביה ה"ה שכנגדו, אבל בנין שעל הדרגא צריך לסתור אם מחה לו בתחלת הבנין אבל אם לא מחה בתחלת הבנין אלא אחר שבנאן ונשתמש בו נראה שאין צריך.
Q - (1) A and B are partners in a courtyard. A wants to build a privy in the courtyard, but B objects to this proposal. A claims that he should be allowed to build a privy on the property, for the same reason that it is permissible for B's womenfolk to wash clothes in the yard, since it is objectionable and inconvenient for the latter to use the public laundry. A asserts it is likewise unpleasant and offensive for him to use the public privy. (2) A built a structure on top of the stairway. B objects to its presence and demands its removal. (3) A and B built additions to their buildings. Each demand that the other remove the addition. A claims that he should not be ordered to tear down his addition, as his father's writ of partition, which was duly signed and executed, gave him the right to renovate or add to his house, according to his discretion , provided that the length or width of the original building was not, in any way enlarged. A - (1) Although it is as offensive and inconvenient for A to utilize a public privy, as it is for B's womenfolk to patronize a public laundry, the two cases are dissimiliar. In the latter instance, the land need not be dug up, and if a particular space was needed, the washing could be done in another part of the courtyard. The former instance, however, requires that the land be dug up, and furthermore, the privy can not be readily moved. B's objection is therefore sustained. (2) Unless B raised an objection at the commencement of the construction, it is not necessary for A to remove the structure. However, the structure must not block the right of passage to the street. (3) We accept the veracity of A's claim, concerning the conditions, which he avers, were stated in his father's writ of partition. By the same token, we assume that A tacitly concedes that what applies to himself is applicable to B. Therefore, neither A, nor B, need remove the additions which they built.
לבנות בית הכסא בחצר השותפין, נראה דאין לדמותו לכביסה דאמר ר' יוחנן משום רבי בנאה פ' ח"ה (ז' ב') שותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר אע"ג דהאי טעמא שייך נמי הכא שאין דרכן של בני אדם להתבזות לילך לצרכיהם לרשות הרבים דסבור אני דווקא כביסה שאינו מחזיק בגוף הקרקע עצמה ואינו מקלקל בזה החצר דאם היא מכבסת עתה כאן אם יצטרכו למקום זה תכבס במקום אחר באותו חצר ואפילו כי הני תשמישי יכול למחות בידו כמו העמדת תנור וכיריים ובהמות כמו שפי' רשב"ם שגם אלו אינם תשמישים קבועים כל כך, אבל לחפור ולבנות בניין קבוע לא, מדלא קאמר ר' יוחנן רבותא וכעין זה דקדק ר"י אהא דתנן באיזהו נשך (ס"ד ב') המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם, והתיר להשאיל לו סוסו או כליו מדלא קתני לא ישאיל לו סוסו או כליו חנם וכן יש לדקדק גם כאן ובלא שום ראיה לא מצינו שהתירו חכמים לקלקל גוף הקרקע מהאי טעמא. והבנין שעל הדרגא נראה שאפילו על ביתו אינו יכול לבנות אם לא שיפתחנו לרשות הרבים כדתנן פ' חזקת הבתים אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו ומפרש רב הונא בגמרא (ס' א') חדר שחלקו לשנים ועליה אפתאי אבל להוסיף מבינתים לא, וכן כתב רבינו אבא מארי בפי' ועבור הבנין שכבר נבנה תחלה אני סבור שאינם צריכים לסתור לא לזה ולא לזה, ראובן אין צריך לסתור בניינו לפי שהוא אומר שכבר נכתב בשטר חלוקה לאביו שיש לו כח לחדשו ולשנותו ולהגביהו ובלבד שלא ירחיב יותר מרוחב בנין הישן ולפתוח חלונות מן הבנין לכל צד אשר יחפוץ. הרי הוא טוען ברי לי שכך נכתב השטר ונחקרה העדות בב"ד והוי ליה כמו (ב"ב מ"א ב') קמאי דידי זבני מינך ואם החזיק בבניינו משעה שבנאו ג' שנים נאמן מגו דאיבעיא אמר אנא זבנתה מינך, ואפילו אם לא החזיק ג' שנים נראה שזכה שהרי כאן לא בא להחזיק בקרקע של חברו כלום כי אם רבוי דיורין והוי ליה כמו אחזיק להורדי דפ"ק דב"ב (ו' א') ששם פירש רש"י וז"ל כל חזקות הללו דשמעתתין אחזיק וכו' אינן חזקות ג' שנים דלא שייך ג' שנים אלא חזקת קרקעות שמחזיק בשדה חבירו, ואומר לו לקחתיו ממך אבל הכא בחזקת תשמישין בעלמא איירי שמשתמש בשל חברו ובשעה אחת משתמש בפניו ושותק הויא חזקה כדמוכח מהא דאמר ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה וכו' וכן גם כאן אם היה טוען אנא זבנתא ממך נאמן אע"ג שלא החזיק שלש שנים ומיגו דאיבעיא למימר הכי נאמן לומר שכך נכתב שטר לאביו וגם אין שמעון צריך לסתור שבנה ההוא דזבנה ליה אם החזיק ג' שנים דטוענין ליורש וללוקח וגם ראובן כמדומה אני שמודה לו בזה שכמו שהוא יכול לשנות ולהגביה ה"ה שכנגדו, אבל בנין שעל הדרגא צריך לסתור אם מחה לו בתחלת הבנין אבל אם לא מחה בתחלת הבנין אלא אחר שבנאן ונשתמש בו נראה שאין צריך.
Q - (1) A and B are partners in a courtyard. A wants to build a privy in the courtyard, but B objects to this proposal. A claims that he should be allowed to build a privy on the property, for the same reason that it is permissible for B's womenfolk to wash clothes in the yard, since it is objectionable and inconvenient for the latter to use the public laundry. A asserts it is likewise unpleasant and offensive for him to use the public privy.
(2) A built a structure on top of the stairway. B objects to its presence and demands its removal.
(3) A and B built additions to their buildings. Each demand that the other remove the addition. A claims that he should not be ordered to tear down his addition, as his father's writ of partition, which was duly signed and executed, gave him the right to renovate or add to his house, according to his discretion , provided that the length or width of the original building was not, in any way enlarged.
A - (1) Although it is as offensive and inconvenient for A to utilize a public privy, as it is for B's womenfolk to patronize a public laundry, the two cases are dissimiliar. In the latter instance, the land need not be dug up, and if a particular space was needed, the washing could be done in another part of the courtyard. The former instance, however, requires that the land be dug up, and furthermore, the privy can not be readily moved. B's objection is therefore sustained.
(2) Unless B raised an objection at the commencement of the construction, it is not necessary for A to remove the structure. However, the structure must not block the right of passage to the street.
(3) We accept the veracity of A's claim, concerning the conditions, which he avers, were stated in his father's writ of partition. By the same token, we assume that A tacitly concedes that what applies to himself is applicable to B. Therefore, neither A, nor B, need remove the additions which they built.