R. Hayyim Eliezer exchanged correspondence with R. Solomon b. Machir.
2
מה"ר חיים לעולם יחיה כחשקי החתום, המודיעך כי אני נבזה ומסובך ברוב תוגות וצרות ואיך בא לי גודל לב לסתור מה שכותבין לי אך אונס גדול לבי מאד מאד אכן ובכל זאת מצות מורי אשמור לכתוב אמת כי גם הבעל שהכניס שום ומכר הוא בעצמו בלא אשתו מקחו בטל לאלתר כמו בהכניס שום משלה וכדפרי' ומכרו שניהם דקאמר היינו או הוא או היא כמילתיה דאמימר (ב"ב נ' א') איש ואשה שמכרו אי נמי מכרו שניהם ולקח תחלה מן הבעל דמצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ונראה דטעמא דהכניס שום משלו לא משום שבח בית אביה דהא לא שייכא אלא בהכניסה שום משלה אלא טעמא כיון שהכניס שום בשעת החופה הוי כהקנה לה מעיקרא ולפיכך המכר בטל וב"ח אינו גובה וכל מה שתיקן לה אחר החופה מסתמא לא אמר בהקנה לה מעיקרא אלא בבגדי חול ואפילו יש כמה מיני בגדים אבל בתכשיט ובגדי שבת מוכח בירושלמי דבעל חובה גובה דלא חשיב כהקנה מעיקרא אלא תתלבש ותתקשט כל זמן שאינו צריך למכור ולכך גם ב"ח גובה אף אם ידוע שאף אחר החופה הקנה לה מעיקרא אך דינו בבגדי חול, וכל זה אינו מלבי אלא מתשובות רבינו הקדוש הבנתי ואם מורי ידידי לא שלח לכבודך התשובה אם רצונך אעתיקנה ואשלחנה לך, ותושליו ותושקט נצח עם תורתך וישיבתך כחשק העלוב חיים בר' מכיר תנב"ע. מיהו מלשון רבינו אבא מארי זצוק"ל משמע שאין חילוק כי דקדק מההיא דהגוזל (ק"ב ב') אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעמיד את עצמו אין שמין לו לא בכסות אשתו ובניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלין חדשים שלקחן לשמן ומסיק ר' אבא דנעשה כמי שהקנה להו מעיקרא ונ"ל דאפילו תכשיטין ובגדי שבת דהא תחלה כשרצה הספר לפרש הטעם משום איבה לא היה חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת א"כ גם במסקנא לא יהא חילוק וכעין זה אמר ר"ת פ' החולץ (מ"ב א' ד"ה סתם) על מינקת חברו ומעוברת חברו שאפילו גרושה שאינ' חייבת להניק לא תנשא, דמעיקרא כשהספר רצה לומר הטעם משום דחסה לא היה חילוק בין גרושה לאלמנה גם לפי המסקנא, אעפ"י שטעם המסקנא לא שייך בגרושה וכן נאמר גם כאן ואפילו בכלים שקנה לה אחר שנישאת דומיא דבניו אכן מה שכתב מורי שמוכיח בירושלמי שמתכשיטין ובגדי שבת ב"ח גובה, לא יכולתי ליישב וגם איני יודע אם מוכיח בירושלמי שיש חלוק בין מה שהכניס לה בשעת החופה, בין מה שקנה לה אחר כך, וצ"ע.
R. Solomon b. Machir discusses the case of a husband who sold, without his wife's consent, property which he had originally contributed to the household, upon marriage. R. Solomon maintains that this property had become mortgaged to the wife's ketubah, and therefore the husband cannot sell it without his wife's consent; neither is it subject to collection by a creditor. The same applies to clothing for daily wear that was given to the wife following the wedding. However, jewelry and Sabbath clothes which were given to the wife following the wedding, is subject to collection by a creditor, and the husband has the right to sell same, unless it was certain, that the husband intended that it be mortgaged for the ketubah. R. Hayyim Eliezer is in doubt about R. Solomon's conclusions.
זה שלח לי מורי הרב ר' שלמה זצ"ל.
R. Hayyim Eliezer exchanged correspondence with R. Solomon b. Machir.
מה"ר חיים לעולם יחיה כחשקי החתום, המודיעך כי אני נבזה ומסובך ברוב תוגות וצרות ואיך בא לי גודל לב לסתור מה שכותבין לי אך אונס גדול לבי מאד מאד אכן ובכל זאת מצות מורי אשמור לכתוב אמת כי גם הבעל שהכניס שום ומכר הוא בעצמו בלא אשתו מקחו בטל לאלתר כמו בהכניס שום משלה וכדפרי' ומכרו שניהם דקאמר היינו או הוא או היא כמילתיה דאמימר (ב"ב נ' א') איש ואשה שמכרו אי נמי מכרו שניהם ולקח תחלה מן הבעל דמצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי ונראה דטעמא דהכניס שום משלו לא משום שבח בית אביה דהא לא שייכא אלא בהכניסה שום משלה אלא טעמא כיון שהכניס שום בשעת החופה הוי כהקנה לה מעיקרא ולפיכך המכר בטל וב"ח אינו גובה וכל מה שתיקן לה אחר החופה מסתמא לא אמר בהקנה לה מעיקרא אלא בבגדי חול ואפילו יש כמה מיני בגדים אבל בתכשיט ובגדי שבת מוכח בירושלמי דבעל חובה גובה דלא חשיב כהקנה מעיקרא אלא תתלבש ותתקשט כל זמן שאינו צריך למכור ולכך גם ב"ח גובה אף אם ידוע שאף אחר החופה הקנה לה מעיקרא אך דינו בבגדי חול, וכל זה אינו מלבי אלא מתשובות רבינו הקדוש הבנתי ואם מורי ידידי לא שלח לכבודך התשובה אם רצונך אעתיקנה ואשלחנה לך, ותושליו ותושקט נצח עם תורתך וישיבתך כחשק העלוב חיים בר' מכיר תנב"ע. מיהו מלשון רבינו אבא מארי זצוק"ל משמע שאין חילוק כי דקדק מההיא דהגוזל (ק"ב ב') אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעמיד את עצמו אין שמין לו לא בכסות אשתו ובניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלין חדשים שלקחן לשמן ומסיק ר' אבא דנעשה כמי שהקנה להו מעיקרא ונ"ל דאפילו תכשיטין ובגדי שבת דהא תחלה כשרצה הספר לפרש הטעם משום איבה לא היה חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת א"כ גם במסקנא לא יהא חילוק וכעין זה אמר ר"ת פ' החולץ (מ"ב א' ד"ה סתם) על מינקת חברו ומעוברת חברו שאפילו גרושה שאינ' חייבת להניק לא תנשא, דמעיקרא כשהספר רצה לומר הטעם משום דחסה לא היה חילוק בין גרושה לאלמנה גם לפי המסקנא, אעפ"י שטעם המסקנא לא שייך בגרושה וכן נאמר גם כאן ואפילו בכלים שקנה לה אחר שנישאת דומיא דבניו אכן מה שכתב מורי שמוכיח בירושלמי שמתכשיטין ובגדי שבת ב"ח גובה, לא יכולתי ליישב וגם איני יודע אם מוכיח בירושלמי שיש חלוק בין מה שהכניס לה בשעת החופה, בין מה שקנה לה אחר כך, וצ"ע.
R. Solomon b. Machir discusses the case of a husband who sold, without his wife's consent, property which he had originally contributed to the household, upon marriage. R. Solomon maintains that this property had become mortgaged to the wife's ketubah, and therefore the husband cannot sell it without his wife's consent; neither is it subject to collection by a creditor. The same applies to clothing for daily wear that was given to the wife following the wedding.
However, jewelry and Sabbath clothes which were given to the wife following the wedding, is subject to collection by a creditor, and the husband has the right to sell same, unless it was certain, that the husband intended that it be mortgaged for the ketubah.
R. Hayyim Eliezer is in doubt about R. Solomon's conclusions.