מאמר צפית לישועה 3

והנה בפרקים הקודמים שעברו ביררנו מצד השכל שצריך האדם לצפות לישועת ה', ועתה נבאר החיוב ממאמרי חז"ל, דהלא אמרו בשבת (דף ל"א) ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה (והיינו כמו שאנו מתפללין בכל יום "וקרנו תרום בישועתך"), והקב"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו כדאיתא בפסיקתא (במאמר גילי) שאמר הקב"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי,

Now, in the previous chapters we explained logically that a person should anticipate HaShem’s redemption. We now will explain this imperative as stated by our sages, of blessed memory. In Tractate Shabbat,¹Tractate Shabbat 31a they stated that in the hour of judgment, a person is asked, “Did you anticipate the redemption?” (As we pray daily, “and lift up his horn with Your salvation.”) This is as stated in Pesikta,²Pesikta Rabbati, Ch. 34 that if a person does not await His kingdom, the Holy One, blessed is He, thunders against him, in that He said to the righteous, “You did not act correctly by loving My Torah, but not awaiting My kingdom.”

שהרי אפילו צדיקים המחבבין התורה דורשים מהם על צפוי לישועה, ודבר זה מקרב את הגאולה כדאיתא בילקוט איכה בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב"ה, רבש"ע שמא אין חזרה לבנים, והשיב הקב"ה אל תאמר כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר "ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם", מכל זה נראה שרצון השי"ת שנחכה למלכותו בכל עת (ונראה שזהו שאחז"ל צפית לישועה, שלשון ציפיה הוא כמו הצופה שעומד במקום גבוה ומתבונן לראות איזה דבר חדש, כך צריך האיש הישראלי לחכות על מלכות שמים שיתגלה בקרוב).

From this we see that even the righteous, who love Torah, are asked whether they anticipated the redemption, being that it brings the redemption closer, as stated in Yalkut Eichah,³Yalkut Shimoni, Na”Ch, Remez 997 that when the Holy Temple was destroyed, our forefather Yitzchak said before the Holy One, blessed is He, “Is there no way for my children to return?” The Holy One, blessed is He, answered, “Do not say so. When there will be a generation that anticipates My kingdom, they will immediately be redeemed, as the verse states,⁴Jeremiah 31:16 ‘There is hope for your future, declares HaShem, and your children shall return to their borders.’” From this, we see that at all times HaShem, blessed is He, wants us to await His kingdom. (Apparently, this is why our sages, of blessed memory, specifically said, “Did you watch-Tzipitah-צפית for the redemption.” The term Tzipitah-צפית is like a watchman who stands in a high place in anticipation of seeing something new. A Jew should wait for the speedy revelation of the kingdom of Heaven in the same way.)

והנה ידוע שהוזהרנו בתורה להרחיק מדברי שקר כמו שכתוב "מדבר שקר תרחק", והיינו אפילו אם הדבר הזה איננו שקר גמור רק שיש בו קצת תערובת שאיננו אמת ג"כ הוזהרנו בזה (עיין שבועות דף לא), וזהו אפילו אם הוא מדבר עם איש שכמותו וכ"ש אם הוא מדבר עם נשיא בישראל, וק"ו בן בנו של ק"ו אם הוא מדבר עם השי"ת בודאי יש ליזהר מלהיות דובר שקר לפניו וכמו שכתוב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני",

Now, as known, the Torah warns us to stay away from falsehood, as the verse states,⁵Exodus 23:7 “Distance yourself from falsehood.” That is, we are warned even if something is not completely false, but only has a small admixture of untruth in it.⁶See Talmud Bavli, Shevuot 31a This applies when a person speaks to his equal, and certainly applies when he speaks to a prince of Israel. How very much more is this so, when he speaks to HaShem, blessed is He. It certainly is imperative that one must be cautious not to speak falsely before Him, as the verse states,⁷Psalms 101:7 “One who speaks lies will not be established before My eyes.”

וזה אפילו אם איננו מזכיר שמו של הקב"ה על ענין זה שהוא מדבר, ופרט כשבוא מזכיר שמו על ענין זה, בודאי צריך זהירות גדולה בענין זה. וע"כ יפלא מאוד איך אנו אומרין ג"פ בכל יום "עלינו לשבח" ומסיימים "על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזיך",

This is so, even if he does not mention the Name of the Holy One, blessed is He, when speaking about something, and is particularly so, when His Name is indeed mentioned. It therefore is very astounding that three time daily, we say the Aleinu prayer, which concludes with the words, “Therefore, we hope for You, HaShem our God, to speedily behold the splendor of Your might.”

והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה כל ההלכות השייכות לעניני הקרבן והמקדש (ודוגמא, אם מצפין שיבוא המלך בהעיר אפילו באיזה ספק ספיקא מקשטין כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר מספק פן יסע דרך רחוב זה),

Is it not so, that if we truly hope for the speedy revelation of HaShem’s glory, every Jew should prepare himself for this, by knowing all the matters of the Divine service that will take place in the Holy Temple, such as all the Torah laws (Halachah) concerning the sacrificial offerings and all other matters of the Holy Temple? (For example, if it is anticipated that the king will be coming to the city, even if it is only a slight possibility, and even if there are a thousand streets in the city, they all will be decorated in his honor, on the possibility that he may travel on one of them.)

בעבור שאז כל הדינים נוגעים למעשה, ואם ת"ח לא ידעו בהם הלא לבזיון יהיה לו, אין זאת כי אם שבפינו לבד אנו אומרין דבר זה, אבל רחוק הוא מכליותינו, וע"ז אני מתמה, איך אנו אומרין לפני ה' דבר שאיננו כן, ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים ע"ז, וכשיתבונן בעצמו ימצא שמזכיר יותר מארבעים שמות הקדושים בכל שבוע (ג"פ "עלינו לשבח") ובחשבון שנה הוא מזכיר יותר מאלפיים שמות הקדושים ללא דבר, כי הוא אומר לפני ה' שמקוה שבמהרה יתגלה כבודו ובאמת אינו מקוה כלל.

That is, (if the redemption comes and the Holy Temple is rebuilt), but Torah scholars are ignorant of the laws of the Holy Temple, will this not be disgraceful to Him, heaven forbid? For it would be as if we only have been giving lip service before HaShem about something that is not truly [in our hearts], especially since two of His holy names are mentioned here. If a person examines himself, he will find that in the course of one week he mentions more than forty holy names in this verse (of the Aleinu prayer) alone, and in the course of a year, it amounts to over two thousand times. However, it all is for naught, for though he may state before HaShem that he hopes for the speedy revelation of His glory, in truth, he does not at all hope.

והנה על כלל ישראל יש לדון לכף זכות דהם סומכין עצמן על הכהנים שעליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו, אבל על הכהנים בודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתיאשין מללמוד דיני עבודה.

Now, in regard to the Jewish people as a whole, we must judge them meritoriously, being that they rely on the priests-Kohanim, who are responsible for matters of the Holy Temple and its various services. However, there certainly is reason to wonder greatly about the Kohanim themselves, who are lax in learning the laws of the Temple service.

הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבוא משיח צדקנו, וכדאיתא בעירובין (דף מ"ג) שהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור בכל יום לשתות יין שמא יבוא היום, ונפסק כן להלכה (רמב"ם פ"ד מהלכות נזירות הלכה י"א), וידוע מה שהיה בעת הגאולה השניה שאמר הקב"ה לחגי הנביא שאל נא את הכהנים תורה וגו' וכן יהיה בודאי בגאולה האחרונה וכמה תגדל הכלימה כשלא ידעו מה להשיבן.

Did not HaShem choose them to serve him? And is it not so that our righteous Moshiach can come any day? As it states,⁸Talmud Bavli, Eruvin 43a “Whoever says ‘I will be a Nazir on the day that the son of David comes,’ is forbidden from drinking wine every day, lest he comes on that day.” Moreover, this is the actual Halachic ruling.⁹Mishneh Torah, Laws of the Nazirite 4:11 Furthermore, what happened in the time of the second redemption (from Babylon) is known, that the Holy One, blessed is He, said to the prophet Chaggai,¹⁰Chaggai 2:11 “Ask for a Torah ruling from the Kohanim etc.” Certainly, this will also take place in the final redemption. What a great disgrace it will be if they do not know how to answer!

ובאמת מוטל ג"כ על ת"ח שבישראל לקבוע עת מעתותיו לידע דינים השייכים לעניני הקודש והמקדש, דהלא ידוע מה שאחז"ל אלף נכנסין למקרא חלק עשירי מזה יוצאין לגמרא, נמצא דלגמרא הוא אחד ממאה אנשים, וכמו בכל ישראל כן הוא בודאי גם בכהנים איש למדן להבין הלכה הוא אחד ממאה, ותשעים ותשע הם אנשים פשוטים גמורים, ובודאי צריכין ללמוד עמהם דיני עבודה,

Now, in truth, the responsibility to apportion time for the study of matters of the Holy Temple and its service, is also incumbent upon the Torah scholars of Israel. For as known, our sages said,¹¹Yalkut Shimoni, Kohelet 7 “If one thousand people enter into the study of scripture, one hundred succeed. If the one hundred enter into the study of Mishnah, ten succeed, and if the ten enter into the study of Gemara, one succeeds.” Moreover, just as this applies to all Jews, this also applies to the Kohanim. Thus [a Kohen who is a] scholar that can discern the Halachah is one in a hundred, and the other ninety-nine are totally simple. Certainly, it is important to teach them the laws of the Temple service too. This being the case, every Torah scholar must first know these laws himself.

וכן היה בזמן המקדש, כדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים, רב יהודה בשם שמואל, דת"ח היו לומדים עם הכהנים דיני שחיטה וקבלה וזריקה, וכן בודאי בעת הגאולה כשיעברו הים ויוצרך כל אחד להביא קרבן תודה, או על חולה שנתרפא שמצוי אצל כל אדם או חייבי חטאות שימצא לאלפים שעברו על חילול שבת בשוגג וכה"ג.

This is how it was when the Holy Temple was still standing, as stated in Talmud Yerushalmi, in chapter four of Tractate Shekalim, “Rabbi Yehudah said in the name of Shmuel, that the Torah scholars would teach the Kohanim the laws of ritual slaughter and the receiving and sprinkling of the blood. This certainly will be so at the time of redemption, when many Jews will need to traverse the sea [to reach the land of Israel], each of which will need to bring a sacrificial offering of thanks, or a sick person who was healed, which is quite common, or those who need to bring sin-offerings, which will apply to a multitude of Jews who erroneously profaned the Shabbat, and other similar cases.

וירוצו הכל אצל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין, וכמה בזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב. וידיעה בעניני עבודה לידע כל פרטיה למעשה נצרך לזה כמה שבועות או חדשים.

They all will rush to the Kohanim for them to offer these sacrifices and the Kohanim will rush to the Torah scholars to learn how to properly offer them. How much shame and disgrace will come upon every Torah scholar who does not know how to answer!? Moreover, to know all their details in practice will take them weeks and months to learn, [thus delaying the sacrifices].

והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת בעוה"ר שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה (עיין סוף סוטה במשנה ובסנהדרין צ"ז וצ"ח) ובודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להכון לעבודה ולהלכותיה,

Now, because of the great difficulties of our times, in which almost all the signs for redemption mentioned by our sages have come to pass, we certainly must hope for the impending redemption and must be zealous in preparing for the Temple service with all its laws.

ולך נא ראה מה שאחז"ל (סנהדרין צ"ח) לענין משיח שראה ריב"ל דהוי שרי ואסר כל מכה בפ"ע ולא הכל ביחד, והטעם השיב בעצמו כי פן יאמר לו הקב"ה שילך לגאול בניו ולא יצטרך לעכב,

Go and see what our sages said,¹²Tractate Sanhedrin 98a that Rabbi Yehoshua ben Levi saw Moshiach [at the gates of Rome] untying and rebandaging each of his wounds, one at a time, [unlike the other afflicted people, who untied and rebandaged all their wounds at once.] Moshiach himself answered why he did so. He said, “Because I may be needed [to bring the redemption] and do not want to delay it.”

ועתה נוכל ללמוד בק"ו אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל, מה נאמר אם יבוא משיח צדקנו ויאמר לנו בשם ה' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בספר יחזקאל ואנחנו נהיה מוכרחים להמתין עכ"פ איזה שבועות או חדשים¹ואל יאמר האדם הלא אז יבוא משיח ואליהו והם עתידים להגיד לנו כל חלקי הספיקות, וכמו שמובא בגמרא כמה ספיקות בשם תיקו ואמרו המפרשים שתיקו הוא ר"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ע"ז נשיב לו אמנם הדבר כן הוא שכל חלקי הספיקות יתברר לנו ע"י אליהו, אבל הדברים הפשוטים המבוארים בפסוק ובביאורי תורה שבע"פ המסורה לנו כמבואר בת"כ ובגמרא הלא אנו צריכין בעצמנו לדעת כפי יכולתינו, כי הלא אליהו לא יבוא ללמוד עם כל אחד ואחד דברים שהיה יכול לידע מעצמו ורק הספיקות אשר אי אפשר לברר יתגלו לנו על ידו, ועל הפשוטות המבוארות הלא יאמר כי היה לכם ללמוד ולשנות בעצמיכם קודם שבאתי לבשר הגאולה וכמו שנאמר "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" ובתריה כתיב "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגו'. עד שנהיה בקיאים בהלכותיהן,

Now, from this we can learn from the minor to the major. If it is not worth delaying the redemption of all Israel by a single minute, what could we say if our righteous Moshiach comes and tells us, in HaShem’s Name, to offer the sacrifices that are on behalf of the entire Jewish people and the sacrifices specified in the book of Ezekiel, and at the very least, we will have to wait several weeks or months until we are proficient in them!?¹³Authors note: A person should not say to himself that when Moshiach and Eliyahu come, they are destined to clarify for us matters in which we have doubt. This is as stated in various places in the Talmud regarding various matters in which we have doubt, using the word “Teiku-תיקו,” regarding which the commentators said that this is an acronym for “[Eliyahu the] Tishbi will answer questions and difficulties-Tishbi Yetaretz Kushiyot U’Ba’ayot-תשבי יתרץ קושיות ואבעיות.” If one posits this, we will answer him that although it is true that all matters in which there is doubt will become clarified for us by Eliyahu, nevertheless, the simple matters that are stated in the verses or the explanations of the Torah that we have received as an Oral tradition, that have been passed down to us, and which are explained in Torat Kohanim [Leviticus] and in the Talmud, we ourselves must know them according to the maximum of our abilities. For, Eliyahu will not come to learn with each individual and teach him matters that he is able to know on his own, but will solely come to clarify and remove doubts in matters that we are unable to understand on our own. However, when it comes to simple matters that are expressly stated and can be understood on our own, he will tell us, “Why did you not study and learn them on your own before my arrival to announce the redemption, as it states (Malachi 3:22), ‘Remember the teachings of My servant Moshe, which I commanded him at Chorev, for all of Israel – its decrees and its statutes,’ and only in the next verse does it state, ‘Behold, I send you Eliyahu the prophet before the coming of the great and awesome day of HaShem etc.’”

לך נא וראה מה דאיתא בבכורות (דף נ"ד), דלפיכך בטלו שלא לעשר מעשר בהמה אף דהוא מצות עשה דאורייתא משום דאתי לידי תקלה (דכיון דאין לנו מזבח להקריב וצריכין להמתין עד שיפול בהן מום אתי לידי גיזה ועבודה).

Go and see what is written in Tractate Bechorot 33b, that though it is a positive Torah mitzvah, the sages abrogated the tithing of animals, because a problem could arise. (That is, since we no longer have an altar upon which to sacrifice it, the consecrated animal could mistakenly come to be sheared or put to work).

וקפריך הגמרא: "נישדי בי מום בכוליה עדריה קודם שנעשר את העדר" (דהוא עדיין חולין ומותר להטיל בהן מום), ומשני: "מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה להקרבה ולא שכיחי" עיי"ש בגמ', והרי משום חשש זה ביטלו מ"ע דאורייתא, ולמה לא נימא מהרה יבנה המקדש ובעינן כהנים להקרבה ולא שכיחי דהא בעינן שיהיה יודעין דיני עבודה בכל משפטיה ולא שכיחי וכנ"ל,

As the Gemara explains there, [if animal tithing would not be abrogated, to avoid this,] instead of tithing them, people would cause a blemish to their entire flock (for as long as they still are ordinary animals and no consecration has taken place, it is permissible to blemish them) and since the Holy Temple may speedily be rebuilt, we will need sacrificial animals, but none can be found. We thus see that due to this possibility, the sages abrogated a positive Torah mitzvah. If so, why do we not say that the Holy Temple may speedily be rebuilt, for which we will need Kohanim [who are proficient] in offering the sacrifices, but none can be found, as explained above.

וע"כ כשאנו אומרין "נקוה לך לראות מהרה בתפארת עוזך" צריכין אנו להתחזק שיהיה שכיחי כהנים להקרבה, והיינו²ואפילו מי שאין לו שהות, או שאינו מוכשר לזה יראה עכ"פ לעשות מעמד ומצב לאחרים בעלי תורה שילמדו עניני הקודש והמקדש ויחשב על שמו, ע"כ מה נאה היה אלו ימצאו איזה עשירים מנדבין מנכסיהן לקבוע במקומן או במקום אחר שיאות להם חבורת אברכים גדולי תורה שילמדו הסדר ההוא ויהיו בקיאים בכל הלכותיו (וכן עשיתי בעירי שקבעתי עשרה אברכים גדולי תורה ויראה לענין זה, ושמעתי שמקרוב נעשה בירושלים עיה"ק ג"כ חבורה קדושה כזו אשרי הפונה אליהם להחזיקם), ויקדישו לזה מחצית עתותם ומחצית לשארי לימודים איש איש כחפצו, ביו"ד או בח"מ, וישתדלו ללמוד ההלכות האלו על בורין, כי כיון שהקב"ה חושב ללמודים אלו כאלו מקיימין אותם בפועל ממש, צריך להשתדל ולידע כל דבר בבירור וכמו שכתב השל"ה בספרו יש נוחלין, ובזה תהיה התועלת כפולה, כי לבד מה שימצאו בישראל מופלגים היודעים בהלכות אלו הנוהגים בזמן המקדש (שיהיה במהרה בימינו) עוד זאת שת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה הקב"ה כאלו מקריבין בפועל (מנחות ק"י), וכל זה הוא לבד מצות החזקת התורה שרבה היא מאד, ויתכן מאוד כשתמצא חברה קדושה כזו שלומדים בתמידות דיני עבודה, האיש שיודע בנפשו שעבר על עון חילול שבת והוא מחויב חטאת יבקשם שילמדו עבורו דיני הקרבת חטאת, וידוע מאמר חז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, או אם הוא אחד מארבעה שצריכין להודות כגון חולה שנתרפא או שהיה חבוש בבית האסורין וכה"ג ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה, ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה, ועיין בסוף שו"ע אורח חיים בהשמטה שם, שביררנו שם ההנהגה בענין הזה, ומי יתן שיהיו הכל מתבוננין בזה המאמר שאמר השי"ת ומקיימין אותו בודאי היה מתבטל כל הצרות והגירושין. שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא ג"כ כהן יקבע עת מעתותיו ללמוד ענייני הקודש והמקדש, ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם ונעבוד עבודתו בכל אשר יצוונו.

Thus, since [in the Aleinu prayer] we say, “Therefore, we hope for You, HaShem our God, to speedily behold the splendor of Your might,” we therefore must strengthen ourselves in assuring that there are Kohanim who are qualified to offer the sacrifices. That is, whosoever is a Torah scholar, especially if he also is a Kohen, should establish times for himself to learn matters of the Holy Temple and its sacrifices.¹⁴Authors note: Even one who does not have the time or the ability for this should, at the very least, see to it to ensure that he involves himself in affecting that we come to a state and standing in which others, who are engaged in the study of Torah, study and teach matters that relate to the Temple service and the Holy Temple, so that it is considered as if he himself did so. This being so, how pleasant would it be for him to seek out some wealthy donors who can donate of their property or money to establish one place or another in which they engage groups of young men, who are great in Torah, who would study and teach those orders and be proficient in all of their laws. (This is what I have done in my city. That is, I established that there by ten scholars who are engaged in this matter. Subsequently, I have heard that in the holy city of Jerusalem they soon will be establishing a similar holy group such as I have established. Whoever assists them in doing so and strengthening this matter is praiseworthy.) They should set aside half of their time specifically for this, and the other half of their time for the rest of their studies, each using the rest of their time as they see fit, whether to engage in the study of Yoreh De’ah or Choshen Mishpat. They should endeavor to learn each matter and understand it in depth and with clarity, as written by the ShaLa”H in his book entitled “Yesh Nochalin.” This will bring doubled and quadrupled benefit. For, aside for the fact that amongst the Jewish people there will be found sages who are expert in these laws that apply at the time of the Holy Temple (may it be speedily in our days), additionally, the Holy One, blessed is He, considers those who are engaged in the study of the laws of the Temple service as though they have brought the sacrificial offerings in actuality (Menachot 110a). This is aside for the mitzvah of strengthening Torah, which itself is a very great mitzvah. Furthermore, it is quite possible that a person who knows that he has transgressed the Shabbat and is liable to bring a sin offering, will find this group who will study the laws of the sin offering on his behalf. For, the teaching of our sages is known, that whoever engages in the study of Torah regarding the sin offering, it is considered as if he has offered the sin offering. The same is likewise true of the four people who must bring a thanksgiving offering, such as a sick person who was healed, or a person who was imprisoned and the like. During the time of the Holy Temple, such a person was obligated to bring the thanksgiving offering, whereas right now he must study the laws pertaining to the thanksgiving offering. See the end of Shulchan Aruch, Orach Chayim, in the additions there, where we clarified the practice regarding this. If only everyone would contemplate this statement of HaShem, blessed is He, and fulfill it, we would certainly be saved of many travesties and expulsions. Through this, it will be recognizable that we are awaiting and anticipating the revelation of HaShem’s glory in the world, when we will fully serve Him in all He has commanded us.

ובאמת לבד הטעם שכתבנו למעלה שצריך כל ת"ח לידע דיני עבודה כדי שידע להורות לכהנים, הלא הכהן הוא שייך רק לענין קבלה וזריקה שזה מיוחד לכהן לבד, אבל שאר עניני קודש בכלליהן ופרטיהן הוא שייך לישראל כמו לכהן,

Now, actually, besides the above reason that every Torah scholar should know the laws of the Temple service so that he will be able to instruct the Kohanim, nonetheless, only the matter of receiving and sprinkling the sacrificial blood is exclusive to a Kohen, whereas all other matters of the Temple service, both in general and in particular, apply to all Jews, as well as the Kohanim.

כמה גדול וקדוש הלימוד ההוא כדאיתא במגילה ל"א "אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה (היינו שטף מים והפצה על כל פני הארץ), א"ל לאו, אמר לפניו רבש"ע במה אדע כי אירשנה, א"ל קחה לי עגלה משולשת (דהיינו הקרבנות יכפרו עליהן), אמר לפניו רבש"ע, תניח בזמן שביהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם, א"ל כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כ"ז שקוראין בהן מעל אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם (והכוונה שיתבונן בפירושם ובאופני הקרבתם וכמו שכתב רבינו בחיי "שאין לאמר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם" עכ"ל.

How very great and holy it is to learn these subjects, as it states in Tractate Megillah,¹⁵Talmud Bavli, Megillah 31b that our forefather Avraham said before the Holy One, blessed is He, “Master of the world, if heaven forbid, Israel will sin before You, will you do to them what You did to the generation of the flood or the generation of the dispersion? (That is, will You bring about a deluge or a scattering upon the entire surface of the earth?) The Holy One, blessed is He answered, “No.” Avraham said before him,¹⁶Genesis 15:8 “Master of the world, how will I know that I will inherit it?” HaShem answered, “Take for me three heifers, three goats and three rams etc.,” (that is, the sacrifices will atone for them). Avraham said, “Master of the world, that is fine as long as the Holy Temple is standing. However, when the Holy Temple is not standing, what will be with them?” HaShem answered, “I already have established the order of the sacrifices for them. As long as they read them, I will consider it as if they offered the sacrifices before Me, and will forgive all their sins.” (What is meant here is that a person should contemplate their meaning and how they are offered. As Rabbeinu Bachaye wrote, we cannot say that what is meant is to simply recite the verses without contemplating their meaning.)

ואיתא במדרש פר' צו ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא טו: ר"א בשם ר' חנינא בר פפא, שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן (ר"ל גם בלימוד הלכותיהן), ועכשיו שאין אנו מקריבין אותן מהו להתעסק בהן, א"ל הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן כאילו אתם מקריבין אותם,

It further says in Midrash, Parashat Tzav, and in Pesikta D’Rav Kahana, Pesikta 15, “Rabbi Acha said in the name of Rabbi Chaninah ben Papa, that Israel should not say, ‘In the past, we used to bring sacrifices and were occupied in (learning) them, but now when we do not bring sacrifices, why should we be occupied in (learning) them? The Holy One, blessed is He, answered, “Because when you are occupied in (learning) them, it is as if you have offered them.”

ואיתא במדרש ילמדנו (פ' צו יד): אמר הקב"ה לישראל אע"פ שביהמ"ק עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן (ר"ל בלימוד הלכותיהן) ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים, עיי"ש עוד מה שמאריך בזה.

It states in Midrash Yelamdeinu,¹⁷See Midrash Tanchumah, Tzav 14 “The Holy One, blessed is He, said, ‘Even through the Holy Temple is destined to be destroyed and the sacrificial offerings will cease, do not forget the order of the sacrifices, but rather be careful to recite and learn them (that is, learn the laws that pertain to them). If you are occupied in (learning) them, I will count it as if you actually are occupied in offering them.” See there.

והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו כי בימינו טרדות הזמן מרובות ומשפט הקדימה להלכות הנהוגות בזמן הזה, אבל אשאלם הלא יש כמה מסכתות אשר רובם אינם שייכים בזמנינו למעשה כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמנינו למעשה, ואעפ"כ לומדים אותם בעיון כיאות ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלוקינו מהמסכתות ההם,

Now, I know what people will respond to this, that in our days, the difficulties of the times are many, and Torah laws that apply today take precedence. However, I will ask, are there not several tractates which we learn in depth, as appropriate, though they have no practical application today, such as most of Tractate Sanhedrin, Tractate Sukkot and Tractate Yevamot, and others like them? Why then do we omit those orders that deal with the Holy Temple and the sacrifices?

וגם משמע בגמרא שהסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללמוד למעשה כמו שאר הסדרים, והוא הכל מטעם שכתבנו שכיון שהקב"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה כמו שלא היו יכולין לפטור עצמן מקרבן בזמן הבית,

Moreover, as understood from Gemara, in the days of the Amoraim [when the Holy Temple was no longer standing] they nonetheless learned these orders as they apply in practical terms, just like all the other orders [of Mishnah and Gemara] are learned. They did this for the same reasons mentioned above, that since the Holy One, blessed is He, accepts the study of them as if the sacrifices were actually offered, we therefore cannot absolve ourselves from studying them, just as they could not absolve themselves when the Holy Temple was standing.

והוא בב"מ קי"ד דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל אותו אליהו למה לא למד סדר טהרות והשיבו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ופי' רש"י בארבעה בגירסא דארבעה סדרים כגון מועד, ישועות (נזיקין), נשים, שהן נוהגות בזה"ז כמו בזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרינן (מנחות דף קי) אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהם הכתוב כאלו מקריבין אותן בביהמ"ק, בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחו"ל וכן טהרות, עכ"ל,

We find this in Tractate Bava Metziya,¹⁸Talmud Bavli, Bava Metziya 114a-b that when Rabbah bar Avuha met Eliyahu… Eliyahu asked him why he had not learned the order of purities. He answered, “If I am not proficient in the four orders [of Mishnah that are commonly learned,] how can I be proficient in all six? Rashi explains there that the four orders refer to the orders of Mo’ed, Nashim, and Nezikin, which are the orders that are applicable today, just as during the time of the Holy Temple. He explains that the fourth order is the order of Kodshim,¹⁹Which deals with the Temple service. as it states,²⁰Malachi 1:11 “In every place that incense is offered to My Name,” regarding which our sages stated in Tractate Menachot,²¹Talmud Bavli, Menachot 110a “This refers to the Torah scholars who engage in studying the laws of the sacrificial offerings, that the verse ascribes it as though they have offered the sacrificial offerings in the Holy Temple.” Rashi continues and explains that when he stated, “How can I be proficient in all six,” he was referring to the Mishnaic orders of Zera’im and Taharot, which do not apply outside of the land of Israel.

הרי בסדר קדשים היו לומדים האמוראים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סדרו רב אשי ורבינא בדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות אף שהיה להם תליסר מתיבתין גם על מסכת עוקצין כדאיתא בברכות (דף כ.) והיינו מטעם הנ"ל, דלימוד קדשים נחשב לישראל כאלו מקריבין עוד הקרבנות, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות בסוף מסכת מנחות וז"ל "ואמרו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בהמ"ק בימיהם, וע"כ ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזה"ז כמו שאומרים רוב בני אדם" עכ"ל.

We thus see that the Amora’im would study the Mishnaic order of Kodshim just as they studied the other orders. It is for this reason that in the following generations, Rav Ashi and Ravina compiled the Gemara for the entirety of the Mishnaic order of Kodeshim, which they did not do for the orders of Zera’im and Taharot, even though they had thirteen versions of Tractate Okatzin, as stated in Tractate Berachot.²²Talmud Bavli, Tractate Brachot 20a This is because of the aforementioned reason, that the study of Tractate Kodshim is considered for the Jewish people as if they still are bringing the sacrificial offerings. The Rambam likewise writes this in his commentary to Mishnah, at the end of Tractate Menachot²³Mishnah Menachot 13:11 as follows, “Our sages of blessed memory stated that Torah Scholars who are engaged in the study of the service of the Holy Temple, are considered by Torah to have built the Holy Temple in their days. It therefore is appropriate for a person to engage in the study of the sacrificial offerings, and in the details of their laws. One should not say to himself that these are matters for which there is no need in our times, as many people say to themselves.”

ודע עוד דלימוד זה מועיל לאדם שלא ימצא מקטרגין עליו מלמעלה כדאיתא בזה"ק במדרש הנעלם פרשת וירא "א"ר כרוספאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא (דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן) וכיון בהו (ר"ל שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר עי"ז אותו החטא שבא עליו אותו קרבן) ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו", עכ"ל. ועיי"ש עוד שאליהו הנביא גילה זה הסוד לרבי פנחס עיי"ש.

Moreover, this study helps that the one who studies will not have accusers above, as stated in Midrash Ne’elam of Zohar on Parashat VaYera,²⁴Zohar I 100a “Rabbi Kruspedai said, “Whosoever articulates the matter of sacrifices with his mouth in the synagogues and study houses (that is, why each sacrifice is brought, the act of the Temple service itself and the offering of each sacrifice) and has intention (that it should take the place of atoning for whatever sin that sacrifice is offered) there is an established covenant that those angels who mention his sins for punishment, cannot do anything but goodness to him. See there, that this secret was revealed to Rabbi Pinchas by Eliyahu the prophet.

והנה מזה המאמר לבד נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד ההוא, הלא כ"א יודע את נגעי לבבו שיש לו עוונות הרבה, וממילא יש עליו עי"ז כמה מקטרגים ר"ל, כי מכל עוון נברא מקטרג אחד כדאיתא באבות פ"ד וכשיש לנו איזה עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו ואדרבה יזכירונו לטוב לפני הש"ת כמה אנו חייבין לתת לבנו להעצה ההיא ולא להתעצל בזה,

From this statement alone we can understand how zealous we should be in studying this, for does not every person know the afflictions of his own heart, that he has many sins, and as a result, has many accusers above, may the Merciful One save us, and that from each sin one accuser is created, as stated in Pirkei Avot?²⁵Pirkei Avot 4:11 And since we have both the advice and the remedy of how to quiet their spirit, so that they will be incapable of accusing us, but on the contrary, will mention us for goodness before HaShem, blessed is He, we therefore have a great obligation to ourselves, to take that advice to heart and not be lax in it.

ומלבד כ"ז הלא בזמן שביהמ"ק קיים אלו היה רוצה אף הנשיא שבישראל להקריב קרבן בעצמו אין לו שום רשות לזה(ועוזיהו המלך נתנגע עבור זה) ורק לכהנים ניתן רשות ואילו בזמנינו כל אד מישראל יש לו רשות ללמוד ענייני קרבנות והקב"ה חושב עליו כאילו הקריבן, ועוד יש כמה מאמרי חז"ל המפליגים מאוד בענין קדושת הלימוד ההוא ומעט מהם העתקתי בספרי "תורה אור" עיי"ש.

Besides all this, is it not so that when the Holy Temple was standing, even if the Prince of Israel would have wanted to offer a sacrifice by himself, he would be forbidden to do so (as a result of which king Uziyahu was afflicted) and only the Kohanim were permitted to do so, whereas, in our time, every individual is permitted to learn the matter of the sacrifices and the Holy One, blessed is He, considers it as if he himself offered them. Moreover, there are many statements from our sages, of blessed memory, that testify to the greatness and holiness of this study, some of which I have quoted in my book Torah Ohr, look there.

דברי הצעיר שבכהונה המקוה לישועת ה' ישראל מאיר ב"ר אריה זאב הכהן מראדין בעה"מ ספר חפץ חיים ומשנה ברורה.

These are the words of the fledgling amongst the Kohanim, who hopes in the salvation of HaShem, Yisroel Meir, the son of Aryeh Ze’ev HaKohen of Radin, the author of the Chafetz Chayim and the Mishnah Berurah.