ומה שמסתפק אם מחויבים לפשפש כ״כ בכל מילי של הצעירים ולעיין בכל צורך מצרכיהם, יש לנו לברר כי דבר זה מחויב ומוכרח וכן מצינו בחז״ל (תענית כ״ד):
What can we satisfy [our question of] whether we are obligated to sort out all matters of the children, to get involved in all their needs? We can explain that this matter is a clear obligation, as we find it from our Sages of blessed memory (Taanis 24a):
2
״רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתי מיטרא, נחית קמי׳ שליחא דצבורא אמר משיב הרוח אתי זיקא אמר מוריד הגשם אתי מיטרא. אמר לו מאי עובדך, אמר לי׳ מקרי דדרדקי אנא ומקרינא לבני ענייא כבני עתירא, וכל דלא אפשר לי׳ לא שקילנא מיני׳ מידי ואית לי פירי דכוורא (מחילות של דגים) וכל מאן דפשע משחרינא לי׳ מינייהו ומסדרינן לי׳ ומפייסינן לי׳ (מתקנן כסדר) עד דאתי וקרי׳, עכ״ל.
“Rav once came to a place where he decreed a fast, but rain did not fall. The prayer leader descended before him [to lead the services] and said: “He Who makes the wind blow,” and the wind blew. [He continued] and said “And Who makes the rain fall”, and the rain fell. [Rav] said to him: What is your occupation? He said to him: "I am a teacher of children, and I teach to the children of the poor [the same way as I] teach to the children of the rich, and anyone who cannot possibly pay, I do not take anything from him. And I have a fishpond, and any child who neglects his studies, I bribe him with the fish and calm him, and soothe him until he comes and reads.”
3
כמה גדולים מעשיו, אשר מלבד שמסר נפשו ללמוד עם בני עניים כבני עשירים וכל דלא אפשר לי׳ לא שקל ממנו דבר, עוד התגבר בכל מיני התקרבות להשיב לבו של הפושע אל התורה, אשר לכאורה די הי׳ מה שיגע בכל כוחו עם המבקש אשר משים אזנו כאפרכסת, הלא גם אז היגיעה גדולה להבינו ולשכללו, אבל הפושע שעושה עצמו לקשה עורף, האם גם אותו צריכים לרדפהו ולחזקהו בלי הרף?
How great are [this teacher's] actions! Besides dedicating himself to teaching the poor children like the wealthy children, and that anyone who couldn't afford to pay, he took nothing, what's even more [impressive] is that he exerted himself in all manners of bringing [the student] close, to return the hearts of those who stray [back] to the Torah. Obviously, it was enough that he exerted all his strength with those who desired [to learn], those who inclined their ears like a receiver, is this not also a great effort to [give] understanding and improvement. But, the one who strays, who makes himself stubborn, is it also necessary to chase after him and to encourage him non-stop?
4
אבל כמה נפלא תום לבבו ומסירת נפשו שלמד בחנם וגם עוד נתן לו שכר כדי שירצה ללמוד. ואמנם כי העובד האמיתי מוצא דוקא במקום זה עיקר התחייבות השתדלותו ועבודתו וערמימותו, כי על המבקש נאמר ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א׳), יש לו המשכה מצד מבוקשו לרדוף, להשיג ולשמוע. אבל הפושע, כשהוא מתעקש על דעתו ואינו מכיר חסרונו או שקשה לו לפרוש אם יניח אותו העובד יוכל לרדת מתהום אל תהום ואין רפואה למכתו אשר על כן רק שם תעודת המבקש העובד לבוא עמו בדברים, עד שיבין מה שלפניו, ועד שיראה מקום הטעות, ועד שישיג נטי׳ אל האמת, ועד שיוותר משלו אחר הבירור ועד שיתבונן להיות מבקש האמת כל ימי חייו, ולא יהיו מכת רבים מתחילים, אלא מכת החזקים המתמידים, ולכן בשעה שהתנהג באופן זה הי׳ זכותו גדול מאד עד ״ויגזר אמר ויקם לך״.
But how wondrous was this teacher's virtue and dedication, that he taught for free, even more so, [to resort to] giving him a reward in order that he desired to learn. Indeed, the real worker finds in this place the main purpose for his efforts, work and discernment. For it says about those who desire [to learn], “The wise will hear wisdom and desire to add more ” (Mishlei 1:5), he will be driven by his desire to chase, to achieve and to understand. But the one who strays, when he is insistent of his own thoughts, and does not recognize his deficiencies, or, if it is too hard for him to separate [from his way], [then] if the worker leaves him, it is possible [for him] to descend to the deepest depths where there is no cure for his ailment. Therefore, only one certified in his dedicated service will approach him in conversation, until he recognizes what is before him, until he sees the area [in which] he has made a mistake, until he achieves an inclination of truth, and until he allows himself to clarify to the point of seeking truth all the days of his life. And not to be categorized among so many who merely begin [the path, but do not finish it], but to be of the group that stays strong until completion. Therefore, the moment he adjusts himself to this goal, his merit will be exceedingly great until “You will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).
5
מזה יש לנו להבין כמה גדול זכות מי שמקרב לבות בני אדם לאביו שבשמים, ויש לנו להבין ממה שהי׳ משתדל ע״י ״פירי דכוורא״ לשחד ולפייס ולסדר כל מי שלא הי׳ שבע רצון, כי העיקר בעבודת הרבים לפשפש בלבות התלמידים והמבקשים שלא ישאו בתוכם הקפדות, כי זה ראש כל חטאת, כי בשעה שנכנס טינא של קנאה, אם לא יעבור על מדותיו, יכול בכל פגישה לקרר כל דבר המביא תועלת, ותמיד יסרב מלהיות נמנה עם חבירו לדבר מצוה, ויקרר גם אחרים בטענות שוא ומדוחים. לכן על העובד להשגיח על אלה לרפא מחלתם בפירי דכוורא ולסדרו ולפייסו, שישוב לבו נח ושקט ויעשה בלי הפסק וילמוד בלי ערבוב המוח, וראוי להעובד להבין לב כל אחד ואחד גם בעת שלא ניכר הקפדתו בחיצוניותו, גם בעת שהוא רואה שהוא יוצא בתופים ובמחולות לקראת מי שהקפדתו או קנאתו עליו, כי לכל דבר יש גבול, וצריך לדעת כל הדברים במה שיכולים לכפר ולשכך הרגזתו.
From this we can understand how great is the merit of those who bring close the hearts of people to their Father in heaven, and we should understand just how he achieved this by way of “the fishpond”, with bribery, encouragement and direction to all those who did not have a desire, for the focus of public service is to intervene with the hearts of the students and to desire that they not carry on in stubbornness, for this is the starting point of all sin. For at the moment an inkling of jealousy enters, if he cannot overcome his character, then he will be able to diminish any encounter that may be of help to him, and he will always refuse to include himself with his friend in a matter (pertaining to a) mitzvos, and he will diminish others with false claims and hold them back. Therefore, it is on the (community) worker to direct these [children], to heal them from their sickness with the “fishpond”, to guide and appease, so as to return his heart in a pleasant manner, and to work incessantly and to teach without confusing the mind. It's worthwhile to work to understand everyone's intuitions, even at a time where he may not recognize an external hindrance, and also at a time when he sees him go out with drums and dancing to call (upon) those who would hinder or restrict him, because everything has its limits, and he needs to know all the things that will enable him to turn over and relive his irritation.
6
ואל יאמר העובד הן עלי מוטל רק להגיד שיעור או הענין ביראת שמים, אבל קשה עלי לפקח על כל מיליו איך יתנהג עם חביריו ואיך יתנהג בהאכסניא, כי זה מפריע לעיוני, אל יאמר כן, כי אם יתנהג כדבריו עוד מעט יראה כי אין לו בעד מי להגיד השיעור או הענין, ואדרבה הידיעה בדברים האלה יוכל לסייע לו שעי״ז ידע מי לרחק ומי לקרב, מה להגיד ומה לשתוק. וכמה פעמים אנו רואים בחוש אשר בהקפדה כל שהוא נעשה פירוד לבבות ומזה בא לידי פירוד הדעות עד שיכול ח״ו לבוא לידי שנה ופירש, אשר על כן יחשב העבודה במקצוע הזה ליסוד גדול שאין לזוז ממנה ועיקר להשגיח על כל התאגדותם שלא יהא תלוי בחסרון. ואמר חכם אחד אני מכיר את החדשים כשבאים להתחבר עם הישנים. ואמר עוד קשה יותר לסבול הזמן שיש מקצת מלסבול הזמן שיחסר בכלל, שאז החלוקה באופן שלא יהי׳ הקפדות קשה ביותר, ואין התועלת יוצא מהכרה לבד, אלא מהשתדלות וחריצות לתקן כל ענין וענין, כמו שמבואר בתענית אשר שתים עשה, למד עם המבקשים והשתדל לעשות מבקשים ולהתמיד זמן ביקושם. ובזה סר השאלה השביעית עם צריכים לעיין במילי דינוקא. הלא זה יסוד קיום הרבים, שלא יהרס ממפריעים הפנימים ומזה זכה העובד הנרצה עד ״ויגזור אומר ויקם לך״.
And he should not say, “I only took this work upon myself to teach over a particular lesson or the concept of the Awe of G-d, but is too hard for me to be responsible for all his [other] actions - how he deals with his friends and how he deals with acquaintances - for this would interfere with my own endeavors.” Don’t talk this way, for if he becomes accustomed in this manner, it won't be long [before] he will see that there is no one to give over lessons or concepts to, quite the contrary, it is understanding these things that will help him, for through this he can know who is far and who is close and what to tell them or what to hold back on. How often we see someone become slightly incensed, resulting in emotional distance leading to a mental distancing, until, Heaven forbid, it brings a full change and separation. Because of this, the worker must consider this great fundamental of this profession, that there is no getting away from, and the focus is to direct all their activities so that there does not remain any faults. As one wise man said, “I recognize the new ones when they connect with the old ones.” And he said further, “it is harder to endure in times when there is a little bit than to endure in times where there is nothing at all, for dividing what there is without inflexibility, is much harder.” Help doesn't come from recognizing this alone, rather from due diligence and honing in (with the purpose) to fix each and every precept, as was explained in Taanis, in which two things were done; learning with those who desire, and be dedicated to making (others) desire with constant aspiration. And with this we remove the seventh question, if we need to deal with [all] matters of the children. Is this not the foundation that upholds the community, so as not to fall apart from problems within (our community), and from this the worker will merit that which is desired, until the point that, “you will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).
ומה שמסתפק אם מחויבים לפשפש כ״כ בכל מילי של הצעירים ולעיין בכל צורך מצרכיהם, יש לנו לברר כי דבר זה מחויב ומוכרח וכן מצינו בחז״ל (תענית כ״ד):
What can we satisfy [our question of] whether we are obligated to sort out all matters of the children, to get involved in all their needs? We can explain that this matter is a clear obligation, as we find it from our Sages of blessed memory (Taanis 24a):
״רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתי מיטרא, נחית קמי׳ שליחא דצבורא אמר משיב הרוח אתי זיקא אמר מוריד הגשם אתי מיטרא. אמר לו מאי עובדך, אמר לי׳ מקרי דדרדקי אנא ומקרינא לבני ענייא כבני עתירא, וכל דלא אפשר לי׳ לא שקילנא מיני׳ מידי ואית לי פירי דכוורא (מחילות של דגים) וכל מאן דפשע משחרינא לי׳ מינייהו ומסדרינן לי׳ ומפייסינן לי׳ (מתקנן כסדר) עד דאתי וקרי׳, עכ״ל.
“Rav once came to a place where he decreed a fast, but rain did not fall. The prayer leader descended before him [to lead the services] and said: “He Who makes the wind blow,” and the wind blew. [He continued] and said “And Who makes the rain fall”, and the rain fell. [Rav] said to him: What is your occupation? He said to him: "I am a teacher of children, and I teach to the children of the poor [the same way as I] teach to the children of the rich, and anyone who cannot possibly pay, I do not take anything from him. And I have a fishpond, and any child who neglects his studies, I bribe him with the fish and calm him, and soothe him until he comes and reads.”
כמה גדולים מעשיו, אשר מלבד שמסר נפשו ללמוד עם בני עניים כבני עשירים וכל דלא אפשר לי׳ לא שקל ממנו דבר, עוד התגבר בכל מיני התקרבות להשיב לבו של הפושע אל התורה, אשר לכאורה די הי׳ מה שיגע בכל כוחו עם המבקש אשר משים אזנו כאפרכסת, הלא גם אז היגיעה גדולה להבינו ולשכללו, אבל הפושע שעושה עצמו לקשה עורף, האם גם אותו צריכים לרדפהו ולחזקהו בלי הרף?
How great are [this teacher's] actions! Besides dedicating himself to teaching the poor children like the wealthy children, and that anyone who couldn't afford to pay, he took nothing, what's even more [impressive] is that he exerted himself in all manners of bringing [the student] close, to return the hearts of those who stray [back] to the Torah. Obviously, it was enough that he exerted all his strength with those who desired [to learn], those who inclined their ears like a receiver, is this not also a great effort to [give] understanding and improvement. But, the one who strays, who makes himself stubborn, is it also necessary to chase after him and to encourage him non-stop?
אבל כמה נפלא תום לבבו ומסירת נפשו שלמד בחנם וגם עוד נתן לו שכר כדי שירצה ללמוד. ואמנם כי העובד האמיתי מוצא דוקא במקום זה עיקר התחייבות השתדלותו ועבודתו וערמימותו, כי על המבקש נאמר ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א׳), יש לו המשכה מצד מבוקשו לרדוף, להשיג ולשמוע. אבל הפושע, כשהוא מתעקש על דעתו ואינו מכיר חסרונו או שקשה לו לפרוש אם יניח אותו העובד יוכל לרדת מתהום אל תהום ואין רפואה למכתו אשר על כן רק שם תעודת המבקש העובד לבוא עמו בדברים, עד שיבין מה שלפניו, ועד שיראה מקום הטעות, ועד שישיג נטי׳ אל האמת, ועד שיוותר משלו אחר הבירור ועד שיתבונן להיות מבקש האמת כל ימי חייו, ולא יהיו מכת רבים מתחילים, אלא מכת החזקים המתמידים, ולכן בשעה שהתנהג באופן זה הי׳ זכותו גדול מאד עד ״ויגזר אמר ויקם לך״.
But how wondrous was this teacher's virtue and dedication, that he taught for free, even more so, [to resort to] giving him a reward in order that he desired to learn. Indeed, the real worker finds in this place the main purpose for his efforts, work and discernment. For it says about those who desire [to learn], “The wise will hear wisdom and desire to add more ” (Mishlei 1:5), he will be driven by his desire to chase, to achieve and to understand. But the one who strays, when he is insistent of his own thoughts, and does not recognize his deficiencies, or, if it is too hard for him to separate [from his way], [then] if the worker leaves him, it is possible [for him] to descend to the deepest depths where there is no cure for his ailment. Therefore, only one certified in his dedicated service will approach him in conversation, until he recognizes what is before him, until he sees the area [in which] he has made a mistake, until he achieves an inclination of truth, and until he allows himself to clarify to the point of seeking truth all the days of his life. And not to be categorized among so many who merely begin [the path, but do not finish it], but to be of the group that stays strong until completion. Therefore, the moment he adjusts himself to this goal, his merit will be exceedingly great until “You will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).
מזה יש לנו להבין כמה גדול זכות מי שמקרב לבות בני אדם לאביו שבשמים, ויש לנו להבין ממה שהי׳ משתדל ע״י ״פירי דכוורא״ לשחד ולפייס ולסדר כל מי שלא הי׳ שבע רצון, כי העיקר בעבודת הרבים לפשפש בלבות התלמידים והמבקשים שלא ישאו בתוכם הקפדות, כי זה ראש כל חטאת, כי בשעה שנכנס טינא של קנאה, אם לא יעבור על מדותיו, יכול בכל פגישה לקרר כל דבר המביא תועלת, ותמיד יסרב מלהיות נמנה עם חבירו לדבר מצוה, ויקרר גם אחרים בטענות שוא ומדוחים. לכן על העובד להשגיח על אלה לרפא מחלתם בפירי דכוורא ולסדרו ולפייסו, שישוב לבו נח ושקט ויעשה בלי הפסק וילמוד בלי ערבוב המוח, וראוי להעובד להבין לב כל אחד ואחד גם בעת שלא ניכר הקפדתו בחיצוניותו, גם בעת שהוא רואה שהוא יוצא בתופים ובמחולות לקראת מי שהקפדתו או קנאתו עליו, כי לכל דבר יש גבול, וצריך לדעת כל הדברים במה שיכולים לכפר ולשכך הרגזתו.
From this we can understand how great is the merit of those who bring close the hearts of people to their Father in heaven, and we should understand just how he achieved this by way of “the fishpond”, with bribery, encouragement and direction to all those who did not have a desire, for the focus of public service is to intervene with the hearts of the students and to desire that they not carry on in stubbornness, for this is the starting point of all sin. For at the moment an inkling of jealousy enters, if he cannot overcome his character, then he will be able to diminish any encounter that may be of help to him, and he will always refuse to include himself with his friend in a matter (pertaining to a) mitzvos, and he will diminish others with false claims and hold them back. Therefore, it is on the (community) worker to direct these [children], to heal them from their sickness with the “fishpond”, to guide and appease, so as to return his heart in a pleasant manner, and to work incessantly and to teach without confusing the mind. It's worthwhile to work to understand everyone's intuitions, even at a time where he may not recognize an external hindrance, and also at a time when he sees him go out with drums and dancing to call (upon) those who would hinder or restrict him, because everything has its limits, and he needs to know all the things that will enable him to turn over and relive his irritation.
ואל יאמר העובד הן עלי מוטל רק להגיד שיעור או הענין ביראת שמים, אבל קשה עלי לפקח על כל מיליו איך יתנהג עם חביריו ואיך יתנהג בהאכסניא, כי זה מפריע לעיוני, אל יאמר כן, כי אם יתנהג כדבריו עוד מעט יראה כי אין לו בעד מי להגיד השיעור או הענין, ואדרבה הידיעה בדברים האלה יוכל לסייע לו שעי״ז ידע מי לרחק ומי לקרב, מה להגיד ומה לשתוק. וכמה פעמים אנו רואים בחוש אשר בהקפדה כל שהוא נעשה פירוד לבבות ומזה בא לידי פירוד הדעות עד שיכול ח״ו לבוא לידי שנה ופירש, אשר על כן יחשב העבודה במקצוע הזה ליסוד גדול שאין לזוז ממנה ועיקר להשגיח על כל התאגדותם שלא יהא תלוי בחסרון. ואמר חכם אחד אני מכיר את החדשים כשבאים להתחבר עם הישנים. ואמר עוד קשה יותר לסבול הזמן שיש מקצת מלסבול הזמן שיחסר בכלל, שאז החלוקה באופן שלא יהי׳ הקפדות קשה ביותר, ואין התועלת יוצא מהכרה לבד, אלא מהשתדלות וחריצות לתקן כל ענין וענין, כמו שמבואר בתענית אשר שתים עשה, למד עם המבקשים והשתדל לעשות מבקשים ולהתמיד זמן ביקושם. ובזה סר השאלה השביעית עם צריכים לעיין במילי דינוקא. הלא זה יסוד קיום הרבים, שלא יהרס ממפריעים הפנימים ומזה זכה העובד הנרצה עד ״ויגזור אומר ויקם לך״.
And he should not say, “I only took this work upon myself to teach over a particular lesson or the concept of the Awe of G-d, but is too hard for me to be responsible for all his [other] actions - how he deals with his friends and how he deals with acquaintances - for this would interfere with my own endeavors.” Don’t talk this way, for if he becomes accustomed in this manner, it won't be long [before] he will see that there is no one to give over lessons or concepts to, quite the contrary, it is understanding these things that will help him, for through this he can know who is far and who is close and what to tell them or what to hold back on. How often we see someone become slightly incensed, resulting in emotional distance leading to a mental distancing, until, Heaven forbid, it brings a full change and separation. Because of this, the worker must consider this great fundamental of this profession, that there is no getting away from, and the focus is to direct all their activities so that there does not remain any faults. As one wise man said, “I recognize the new ones when they connect with the old ones.” And he said further, “it is harder to endure in times when there is a little bit than to endure in times where there is nothing at all, for dividing what there is without inflexibility, is much harder.” Help doesn't come from recognizing this alone, rather from due diligence and honing in (with the purpose) to fix each and every precept, as was explained in Taanis, in which two things were done; learning with those who desire, and be dedicated to making (others) desire with constant aspiration. And with this we remove the seventh question, if we need to deal with [all] matters of the children. Is this not the foundation that upholds the community, so as not to fall apart from problems within (our community), and from this the worker will merit that which is desired, until the point that, “you will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).