איתא במחז״ל, כי הוו מינצי רבי חנינא ורבי חייא אמר לו רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית, ח״ו אי משתכחת תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי. א״ל רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצת דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא, וגדלינא נשבי, וציידנא טבי, ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא, וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא, ומקרינא חמשה ינוקי חמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרא, ואמרנא להו, עד דהדרנא ואתינא, אקרו אהדדי, ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה לא תשתכח מישראל, והיינו אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, עכ״ל (בבא מציעא פ״ה, ע״ב).
Chazal bring down that when Rebbi Chananiya and Rebbi Chiya debated, Rebbi Chananiya said to Rebbi Chiya, “Would you content with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect? Rebbi Chiya said to Rebbi Chananiya, “Would you content with me that my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael. What did I do? I went and sowed flax, twisted nets, trapped deer, fed the flesh to orphans, made parchment from their skin, wrote the five books of the Torah, went to a town and taught five children the five books, taught six children the six orders of the Mishna, and I said to them, 'Until I return, teach each other and review with each other.' And my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.” And, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b).
2
אם נתבונן על עיקר גדלות מעשיו נמצא שהיתה בזה אשר הפקיר עצמו לעבודת הרבים, לבקש רק תועלת הרבים וטובת הרבים ולא הי׳ שום נוגע עם עצמו, כי מצד עצמו הי׳ יפה לו להיות גם עבד למבקשי השלימות, וכמו שמש לרבים, וכל מגמתו הי׳ רק לכוון במעשיו שיהיו מעשים נצחיים בעוה״ז, אשר על כן לא הי׳ די לו להשפיע ביכלתו לבד, אלא עיקר מעשיו הי׳ לעשות חינוך של עובדים אשר גם בלעדו יעשו ויביאו תועלת בכל מקום שהם, במה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״, אשר עי״ז בא כל אחד לחינוך להיות מגמתו להביא תועלת ודוגמתו, כמו רופא של מלך אשר כל תעודתו ומגמתו לעשות כל הזהירות שלא יבוא לידי מחלה, ע״י שמסדר להם ההנהגות המועילות לבריאות, וע״י שמחנך כל בני החצר שיכירו ענין המחלה וענין השמירה, כן הי׳ כל כוונת רבי חייא לראות את הנולד ולעשות עובדות כאלה שלא יבא לידי מחלה, לידי שכחת התורה ח״ו, ע״י שסדר מקודם חינוך של עובדים, שיכולים לעמוד בפרץ ולהרביץ תורה ויראה בכל מקום שהם, ע״י אמצעים של התאחדות חברים, אשר כל בן תורה שבא ללמוד יכנוס כמו אל מכונה גדולה הפועלת בקרוב להחליף השקפתו, ואשר ירצה גם הוא להיות מסוג המחונכים להביא תועלת.
If we contemplate on the key greatness of his action, we find that it was specifically that he gave himself over completely to community service, to seek only the benefit and good of the community with no regard for himself. With regards to himself, it was also beneficial in his effort towards his own self-perfection in as much as he attended to the public. And his whole aim was only to intend with his actions that they will be self-perpetuating in this world. Because it wasn’t enough for him to effect with his abilities alone, rather, the source of his actions was to create training of workers which, even without him, they would do [the work of community service], and bring benefit wherever they may be. Since he designed it to be that they should “teach each other”, through this, each one came to be educated that it should be his goal to bring benefits [to the community] and exemplify it. Like a doctor of the king, that his entire function and objective is to make every precaution that the king does not come to disease. He achieves this through instructing the practices that improve health, and through training all those in the court to recognise the signs of disease and the matters of prevention. This was the entire intent of Rebbi Chiya, looking towards the future, and to make efforts like these so that it shouldn't come to a disease, through forgetting the Torah, heaven forbid, by the means of a prearranged education of community workers, [so] that they are able to stand in the breach and to spread Torah and Awe of Hashem wherever they may be. Through a connected network, every "son of Torah" that comes to learn will enter in such a way as to prepare him for this great work, by bringing a change in his outlook, and will also cause a desire in him to be from the type of teachers that bring advancement.
3
ואם נתבונן במעשיו מה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״ יש בזה יסוד גדול לקיום הרבים. כי כל הקרירות בעבודת הרבים בא ע״י מה שנמצא איזה עקשנים העומדים על מדותיהם בהשקפה אחרת ומקררין לכל מי שפוגש עמהם. וכמה גדולים ״מעשה חייא״ אשר סדר וחינך אותם שיהא כולם בהשקפה אחת, אשר כל שיחתם והגיונם יהיו רק ״אתנו אהדדי״, והי׳ ה״אהדדי״ הסבה שנתנה הרוח חיים בה״אתנו״ שילכו מעלה מעלה, והיו כלם מצד אחד מתלמדים זה מזה, ומצד השני משפיעים זה על זה. לכן נצמח מזה תועלת עצום לכוונתו לחנך עובדים. ולכן אמר בתקיפות ״אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל״.
And if we contemplate on Rebbi Chiya’s actions, that he designed it that they would, “teach each other”, there is in this a great foundation to uphold the public. For all the unresponsiveness encountered in community service, comes by what is found [in] some stubborn ones who stand on their principles with a different outlook, and they become unresponsive to all those who encounter them. And how great is “Chiya’s deed” that designed and trained them that they should all be of one outlook, that all their discussions and thoughts will be solely to “teach each other”. And it will be the “each other” paradigm which causes there to be instilled in “the teaching” a life-spirit that enabled them to go higher and higher. On the one side, they were all students of each other, and, on the second side, they positively influenced one another. Therefore, the outgrowth of this is a great benefit towards his intent to train community workers. And therefore he said with assurance in his era, “My labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.
4
ואם נסתכל עוד יותר נתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מסדר הברייתות, יסודי הש״ס, מסר כל יכלתו לעשות חינוך של מחונכים בעבודת הרבים מאלה שהתחילו עכשיו ליכנס בכרם ד׳ זו ד׳ אמות של הלכה ויראת שמים, בע״כ שמצא כי גם אלה צריכים להתחנך להיות עובדים. ועוד שנית, כי ע״י ״אתנו אהדדי״ באו לכלל ראוי לדבר זה, עד שמצא בעובדות האלה שיש בהן קיום התורה והיראה, וקיום הכלל והפרט. וכל זה השיג רק מפני שהי׳ כוונתו רצוי להביט רק על תועלת הרבים, אעפ״י שהי׳ הדבר הזה לחידוש, מ״מ עמד חזק על זה, מפני שהי׳ לו הבטה רחוקה על העתיד וראה כי מזה יצמח תורה ויראה בכל מקום. והי׳ יפה לו כמו כן לסבול כל מיני סבלנות, כמו שאמרו זרענא כיתנא וכו׳, הכל לטובת הרבים. כן צריך כל מחונך ועובד להתלמד שיהי׳ יפה לו להיות עבד לרבים, ושמש למבקשי השלימות ולא יביט כי אם על התועלת בלבד. כי במדה זו כמה שיכול להפקיר מכבודו וממצבו בעד הרבים, במדה זו יצליח בכל אשר יפנה. ואמר הכ׳ ״חנוך לנער ע״פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״ (משלי כ״ב:ו׳), ממנה—מן החינוך. ואיזהו חינוך? שיכול להתקיים גם בימי זקנותו, הוי אומר זו חינוך של עבודת הרבים, דהיינו שירצה רק טובת הדבר. וכתב הגר״א שיש חינוך במדרגת הלשמה, וע״ז אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, שרצה רק טובת הרבים. וע״כ הצליח במעשיו שלא תשתכח תורה מישראל ע״י שהעמיד חינוך של מחנכים בעבודת הרבים לפי מדרגתם שיהיו עובדים כל ימי חייהם. ובזה סר השאלה הראשונה אם יש חינוך להתחנך בעבודת הרבים, הלא רבי חייא עשה כן וחינך צעירים לאתני אהדדי והצליח במעשיו.
And if we ponder even further, we will be amazed, since wasn't Rebbi Chiya the one that arranged the Braisos, the foundation of the Six Orders of the Mishna! Yet, he gave over all of his abilities to create training for teachers for community service who are now beginning to enter into the vineyard of Hashem, this being the 4 square cubits of Jewish law and Awe of heaven. Perforce, it is found that even these [- even those of Rebbi Chiya's calibre -] should be trained to be community workers. And secondly, through the “teach each other” [method], they make the community fitting to be included for this matter, until it is found from these services, of establishing the Torah and the Awe of Hashem, they uphold the general goal and its detail as well. And all this was achieved only because his intent was looking solely towards the benefit of the public. And even though this matter was revolutionary, he still stood firmly on this, because he had foresight and saw that from this would be an outgrowth in Torah and Awe of Hashem everywhere. And, as such, it was good for him to endure in every aspect of endurance, as they said, “he sowed flax, etc.” all for the good of the public. [It is therefore] required of all who train and serve to teach that it will be good for him to be a community worker, and it will assist in the pursuit of self-perfection. And he shouldn't look towards his own success alone. For, with the measure of how much one is able to remove his own honour and situate himself for the public, with the same measure will he be successful wherever he goes. And as the verse said, “Train the youth, according to his way, so when he becomes old, he will not be removed from it” (Mishlei 22). “From it” refers to from the training. And what is this training that he should be able to fulfill also in his old age? I say this training is of community service - that his desire is to do better in this matter. And the Gra writes that there is education at the level of 'for the sake [of Heaven]' - and, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b), that he desired only the good of the public. And he succeeded in his actions, that Torah would not be forgotten from Yisrael, through establishing education of teachers of community services according to their level that they will be involved in it all their lives. And with this, we remove the first question; is there an educational track to prepare educators in community service; was it not Rebbi Chiya who did this, [by] training the young to teach each other and was successful in his efforts.
איתא במחז״ל, כי הוו מינצי רבי חנינא ורבי חייא אמר לו רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית, ח״ו אי משתכחת תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי. א״ל רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצת דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא, וגדלינא נשבי, וציידנא טבי, ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא, וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא, ומקרינא חמשה ינוקי חמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרא, ואמרנא להו, עד דהדרנא ואתינא, אקרו אהדדי, ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה לא תשתכח מישראל, והיינו אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, עכ״ל (בבא מציעא פ״ה, ע״ב).
Chazal bring down that when Rebbi Chananiya and Rebbi Chiya debated, Rebbi Chananiya said to Rebbi Chiya, “Would you content with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect? Rebbi Chiya said to Rebbi Chananiya, “Would you content with me that my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael. What did I do? I went and sowed flax, twisted nets, trapped deer, fed the flesh to orphans, made parchment from their skin, wrote the five books of the Torah, went to a town and taught five children the five books, taught six children the six orders of the Mishna, and I said to them, 'Until I return, teach each other and review with each other.' And my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.” And, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b).
אם נתבונן על עיקר גדלות מעשיו נמצא שהיתה בזה אשר הפקיר עצמו לעבודת הרבים, לבקש רק תועלת הרבים וטובת הרבים ולא הי׳ שום נוגע עם עצמו, כי מצד עצמו הי׳ יפה לו להיות גם עבד למבקשי השלימות, וכמו שמש לרבים, וכל מגמתו הי׳ רק לכוון במעשיו שיהיו מעשים נצחיים בעוה״ז, אשר על כן לא הי׳ די לו להשפיע ביכלתו לבד, אלא עיקר מעשיו הי׳ לעשות חינוך של עובדים אשר גם בלעדו יעשו ויביאו תועלת בכל מקום שהם, במה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״, אשר עי״ז בא כל אחד לחינוך להיות מגמתו להביא תועלת ודוגמתו, כמו רופא של מלך אשר כל תעודתו ומגמתו לעשות כל הזהירות שלא יבוא לידי מחלה, ע״י שמסדר להם ההנהגות המועילות לבריאות, וע״י שמחנך כל בני החצר שיכירו ענין המחלה וענין השמירה, כן הי׳ כל כוונת רבי חייא לראות את הנולד ולעשות עובדות כאלה שלא יבא לידי מחלה, לידי שכחת התורה ח״ו, ע״י שסדר מקודם חינוך של עובדים, שיכולים לעמוד בפרץ ולהרביץ תורה ויראה בכל מקום שהם, ע״י אמצעים של התאחדות חברים, אשר כל בן תורה שבא ללמוד יכנוס כמו אל מכונה גדולה הפועלת בקרוב להחליף השקפתו, ואשר ירצה גם הוא להיות מסוג המחונכים להביא תועלת.
If we contemplate on the key greatness of his action, we find that it was specifically that he gave himself over completely to community service, to seek only the benefit and good of the community with no regard for himself. With regards to himself, it was also beneficial in his effort towards his own self-perfection in as much as he attended to the public. And his whole aim was only to intend with his actions that they will be self-perpetuating in this world. Because it wasn’t enough for him to effect with his abilities alone, rather, the source of his actions was to create training of workers which, even without him, they would do [the work of community service], and bring benefit wherever they may be. Since he designed it to be that they should “teach each other”, through this, each one came to be educated that it should be his goal to bring benefits [to the community] and exemplify it. Like a doctor of the king, that his entire function and objective is to make every precaution that the king does not come to disease. He achieves this through instructing the practices that improve health, and through training all those in the court to recognise the signs of disease and the matters of prevention. This was the entire intent of Rebbi Chiya, looking towards the future, and to make efforts like these so that it shouldn't come to a disease, through forgetting the Torah, heaven forbid, by the means of a prearranged education of community workers, [so] that they are able to stand in the breach and to spread Torah and Awe of Hashem wherever they may be. Through a connected network, every "son of Torah" that comes to learn will enter in such a way as to prepare him for this great work, by bringing a change in his outlook, and will also cause a desire in him to be from the type of teachers that bring advancement.
ואם נתבונן במעשיו מה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״ יש בזה יסוד גדול לקיום הרבים. כי כל הקרירות בעבודת הרבים בא ע״י מה שנמצא איזה עקשנים העומדים על מדותיהם בהשקפה אחרת ומקררין לכל מי שפוגש עמהם. וכמה גדולים ״מעשה חייא״ אשר סדר וחינך אותם שיהא כולם בהשקפה אחת, אשר כל שיחתם והגיונם יהיו רק ״אתנו אהדדי״, והי׳ ה״אהדדי״ הסבה שנתנה הרוח חיים בה״אתנו״ שילכו מעלה מעלה, והיו כלם מצד אחד מתלמדים זה מזה, ומצד השני משפיעים זה על זה. לכן נצמח מזה תועלת עצום לכוונתו לחנך עובדים. ולכן אמר בתקיפות ״אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל״.
And if we contemplate on Rebbi Chiya’s actions, that he designed it that they would, “teach each other”, there is in this a great foundation to uphold the public. For all the unresponsiveness encountered in community service, comes by what is found [in] some stubborn ones who stand on their principles with a different outlook, and they become unresponsive to all those who encounter them. And how great is “Chiya’s deed” that designed and trained them that they should all be of one outlook, that all their discussions and thoughts will be solely to “teach each other”. And it will be the “each other” paradigm which causes there to be instilled in “the teaching” a life-spirit that enabled them to go higher and higher. On the one side, they were all students of each other, and, on the second side, they positively influenced one another. Therefore, the outgrowth of this is a great benefit towards his intent to train community workers. And therefore he said with assurance in his era, “My labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.
ואם נסתכל עוד יותר נתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מסדר הברייתות, יסודי הש״ס, מסר כל יכלתו לעשות חינוך של מחונכים בעבודת הרבים מאלה שהתחילו עכשיו ליכנס בכרם ד׳ זו ד׳ אמות של הלכה ויראת שמים, בע״כ שמצא כי גם אלה צריכים להתחנך להיות עובדים. ועוד שנית, כי ע״י ״אתנו אהדדי״ באו לכלל ראוי לדבר זה, עד שמצא בעובדות האלה שיש בהן קיום התורה והיראה, וקיום הכלל והפרט. וכל זה השיג רק מפני שהי׳ כוונתו רצוי להביט רק על תועלת הרבים, אעפ״י שהי׳ הדבר הזה לחידוש, מ״מ עמד חזק על זה, מפני שהי׳ לו הבטה רחוקה על העתיד וראה כי מזה יצמח תורה ויראה בכל מקום. והי׳ יפה לו כמו כן לסבול כל מיני סבלנות, כמו שאמרו זרענא כיתנא וכו׳, הכל לטובת הרבים. כן צריך כל מחונך ועובד להתלמד שיהי׳ יפה לו להיות עבד לרבים, ושמש למבקשי השלימות ולא יביט כי אם על התועלת בלבד. כי במדה זו כמה שיכול להפקיר מכבודו וממצבו בעד הרבים, במדה זו יצליח בכל אשר יפנה. ואמר הכ׳ ״חנוך לנער ע״פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״ (משלי כ״ב:ו׳), ממנה—מן החינוך. ואיזהו חינוך? שיכול להתקיים גם בימי זקנותו, הוי אומר זו חינוך של עבודת הרבים, דהיינו שירצה רק טובת הדבר. וכתב הגר״א שיש חינוך במדרגת הלשמה, וע״ז אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, שרצה רק טובת הרבים. וע״כ הצליח במעשיו שלא תשתכח תורה מישראל ע״י שהעמיד חינוך של מחנכים בעבודת הרבים לפי מדרגתם שיהיו עובדים כל ימי חייהם. ובזה סר השאלה הראשונה אם יש חינוך להתחנך בעבודת הרבים, הלא רבי חייא עשה כן וחינך צעירים לאתני אהדדי והצליח במעשיו.
And if we ponder even further, we will be amazed, since wasn't Rebbi Chiya the one that arranged the Braisos, the foundation of the Six Orders of the Mishna! Yet, he gave over all of his abilities to create training for teachers for community service who are now beginning to enter into the vineyard of Hashem, this being the 4 square cubits of Jewish law and Awe of heaven. Perforce, it is found that even these [- even those of Rebbi Chiya's calibre -] should be trained to be community workers. And secondly, through the “teach each other” [method], they make the community fitting to be included for this matter, until it is found from these services, of establishing the Torah and the Awe of Hashem, they uphold the general goal and its detail as well. And all this was achieved only because his intent was looking solely towards the benefit of the public. And even though this matter was revolutionary, he still stood firmly on this, because he had foresight and saw that from this would be an outgrowth in Torah and Awe of Hashem everywhere. And, as such, it was good for him to endure in every aspect of endurance, as they said, “he sowed flax, etc.” all for the good of the public. [It is therefore] required of all who train and serve to teach that it will be good for him to be a community worker, and it will assist in the pursuit of self-perfection. And he shouldn't look towards his own success alone. For, with the measure of how much one is able to remove his own honour and situate himself for the public, with the same measure will he be successful wherever he goes. And as the verse said, “Train the youth, according to his way, so when he becomes old, he will not be removed from it” (Mishlei 22). “From it” refers to from the training. And what is this training that he should be able to fulfill also in his old age? I say this training is of community service - that his desire is to do better in this matter. And the Gra writes that there is education at the level of 'for the sake [of Heaven]' - and, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b), that he desired only the good of the public. And he succeeded in his actions, that Torah would not be forgotten from Yisrael, through establishing education of teachers of community services according to their level that they will be involved in it all their lives. And with this, we remove the first question; is there an educational track to prepare educators in community service; was it not Rebbi Chiya who did this, [by] training the young to teach each other and was successful in his efforts.