[האזינו השמים ותשמע הארץ]. אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיה א ב), מה ראה ישעיה לומר שמעו שמים והאזיני ארץ, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיה אמר שמעו שמים. אמר ר' עקיבא מלמד כשאמר משה את התורה בשמים היה, ומדבר עם השמים כאדם שהוא מדבר עם חבירו שאמר האזינו השמים, וראה הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ אמרי פי, אבל ישעיה שהיה בארץ, אמר שמעו שמים, [שהיו הן] רחוקים ממנו, אחר כך אמר האזיני ארץ, שהיתה קרובה לו.
[(Deut. 32:1:) GIVE EAR, O HEAVENS, <…>; LET THE EARTH HEAR….] Isaiah said (in Is. 1:2): HEAR, O HEAVENS, AND GIVE EAR, O EARTH. What was the reason for Isaiah saying: HEAR, O HEAVENS, AND GIVE EAR, O EARTH? <It was> simply to teach you that all the words of the prophets are equivalent. Moses said: GIVE EAR, O HEAVENS, and Isaiah said: HEAR, O HEAVENS. R. Aqiva said: <This> teaches that when Moses uttered the Torah, he was in the heavens, and that he speaks with the heavens like one who is speaking with his friend, since he said: GIVE EAR, O HEAVENS. But when he saw that the earth was far from him, he said: LET THE EARTH HEAR THE WORDS OF MY MOUTH. In the case of Isaiah, however, because he was on earth, he said: HEAR, O HEAVENS, [since they were] far from him. After that he said: AND GIVE EAR, O EARTH, because it was near to him.
2
כי ה' דבר (שם שם), אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו (תהלים סח ט), והמים נזדעזעו, שנאמר מקולות מים רבים (שם צג ד), אימתי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א), אילו דבר עמך היתי חי, משל לשלטון שנכנס למדינה, בא איסטרטיגון של אותה מדינה, כיון שבא שלטון לדבר עמהן ניטלה דעתן, בא קרתני אחד, אמר להם השלטון זה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו, אמרו לו אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך דבר עמו בעדינו, כך אמרו ישראל לישעיה, אנו קראנו בניו, שנאמר בני בכורי ישראל (וגו') (שם ד כב), וכתיב העמוסים מני בטן וגו' (ישעיה מו ג), כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו, שמא ידבר עמנו נמות, אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו, ומה היתה העטרת הזו לישעיה, שנאמר ועתה (כה) אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו וגו' (שם מט ה), לכך אמר שמעו שמים וגו'.
(Is. 1:2, cont.:) FOR THE LORD HAS SPOKEN. They said to Isaiah: If the Lord had spoken, would not the earth have quaked? Moreover, there is the text (of Ps. 68:9 [8]): THE EARTH QUAKED, AND THE HEAVENS POURED, <BECAUSE OF THE GOD OF SINAI, BECAUSE OF GOD, THE GOD OF ISRAEL>. The waters also trembled, as stated (in Ps. 93:4): THAN THE ROARINGS OF MANY WATERS. When? <When> (in Exod. 20:1) GOD SPOKE ALL THESE WORDS, SAYING. If he had spoken with you, would you4So the parallel text in Tanh., Deut. 10:1. The Biber text reads “I.” have lived? It is comparable to a governor who entered a city. A prefect5Gk.: strategos. of that city came. When the governor came to speak with them, they became bewildered. A certain bumpkin came. The governor said to them: This is my friend, and am accustomed to speak with him. They said to him: We cannot speak with him, but if he is your friend, speak with him on our behalf. Similarly, Israel said to Isaiah: In our case he has called us his children, as stated (in Exod. 4:22): ISRAEL IS MY FIRST-BORN SON. It is also written (in Is. 46:3) <HEARKEN UNTO ME, O HOUSE OF JACOB …,> THE ONES WHO HAVE BEEN BORNE BY ME FROM BIRTH, <CARRIED FROM THE WOMB>. When he spoke with us at Horeb, our soul departed at his word. Should he speak with us <again>, we shall die. But you are our master. You draw near and listen, just as Moses our Master did. And what was this protection that Isaiah had? What is stated (in Is. 49:5): AND NOW THE LORD HAS SPOKEN, THE ONE WHO FORMED ME IN THE WOMB TO BE HIS SERVANT…. He therefore said (in Is. 32:1:) HEAR, O HEAVENS….
[האזינו השמים ותשמע הארץ]. אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיה א ב), מה ראה ישעיה לומר שמעו שמים והאזיני ארץ, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיה אמר שמעו שמים. אמר ר' עקיבא מלמד כשאמר משה את התורה בשמים היה, ומדבר עם השמים כאדם שהוא מדבר עם חבירו שאמר האזינו השמים, וראה הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ אמרי פי, אבל ישעיה שהיה בארץ, אמר שמעו שמים, [שהיו הן] רחוקים ממנו, אחר כך אמר האזיני ארץ, שהיתה קרובה לו.
[(Deut. 32:1:) GIVE EAR, O HEAVENS, <…>; LET THE EARTH HEAR….] Isaiah said (in Is. 1:2): HEAR, O HEAVENS, AND GIVE EAR, O EARTH. What was the reason for Isaiah saying: HEAR, O HEAVENS, AND GIVE EAR, O EARTH? <It was> simply to teach you that all the words of the prophets are equivalent. Moses said: GIVE EAR, O HEAVENS, and Isaiah said: HEAR, O HEAVENS. R. Aqiva said: <This> teaches that when Moses uttered the Torah, he was in the heavens, and that he speaks with the heavens like one who is speaking with his friend, since he said: GIVE EAR, O HEAVENS. But when he saw that the earth was far from him, he said: LET THE EARTH HEAR THE WORDS OF MY MOUTH. In the case of Isaiah, however, because he was on earth, he said: HEAR, O HEAVENS, [since they were] far from him. After that he said: AND GIVE EAR, O EARTH, because it was near to him.
כי ה' דבר (שם שם), אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו (תהלים סח ט), והמים נזדעזעו, שנאמר מקולות מים רבים (שם צג ד), אימתי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א), אילו דבר עמך היתי חי, משל לשלטון שנכנס למדינה, בא איסטרטיגון של אותה מדינה, כיון שבא שלטון לדבר עמהן ניטלה דעתן, בא קרתני אחד, אמר להם השלטון זה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו, אמרו לו אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך דבר עמו בעדינו, כך אמרו ישראל לישעיה, אנו קראנו בניו, שנאמר בני בכורי ישראל (וגו') (שם ד כב), וכתיב העמוסים מני בטן וגו' (ישעיה מו ג), כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו, שמא ידבר עמנו נמות, אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו, ומה היתה העטרת הזו לישעיה, שנאמר ועתה (כה) אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו וגו' (שם מט ה), לכך אמר שמעו שמים וגו'.
(Is. 1:2, cont.:) FOR THE LORD HAS SPOKEN. They said to Isaiah: If the Lord had spoken, would not the earth have quaked? Moreover, there is the text (of Ps. 68:9 [8]): THE EARTH QUAKED, AND THE HEAVENS POURED, <BECAUSE OF THE GOD OF SINAI, BECAUSE OF GOD, THE GOD OF ISRAEL>. The waters also trembled, as stated (in Ps. 93:4): THAN THE ROARINGS OF MANY WATERS. When? <When> (in Exod. 20:1) GOD SPOKE ALL THESE WORDS, SAYING. If he had spoken with you, would you4So the parallel text in Tanh., Deut. 10:1. The Biber text reads “I.” have lived? It is comparable to a governor who entered a city. A prefect5Gk.: strategos. of that city came. When the governor came to speak with them, they became bewildered. A certain bumpkin came. The governor said to them: This is my friend, and am accustomed to speak with him. They said to him: We cannot speak with him, but if he is your friend, speak with him on our behalf. Similarly, Israel said to Isaiah: In our case he has called us his children, as stated (in Exod. 4:22): ISRAEL IS MY FIRST-BORN SON. It is also written (in Is. 46:3) <HEARKEN UNTO ME, O HOUSE OF JACOB …,> THE ONES WHO HAVE BEEN BORNE BY ME FROM BIRTH, <CARRIED FROM THE WOMB>. When he spoke with us at Horeb, our soul departed at his word. Should he speak with us <again>, we shall die. But you are our master. You draw near and listen, just as Moses our Master did. And what was this protection that Isaiah had? What is stated (in Is. 49:5): AND NOW THE LORD HAS SPOKEN, THE ONE WHO FORMED ME IN THE WOMB TO BE HIS SERVANT…. He therefore said (in Is. 32:1:) HEAR, O HEAVENS….