לצום גדליה 15

נז.

יַעֲזֹב רָשָׁע נְתִיבוֹ,

Let the evil one leave his path,

וְיַכְנִיעַ

and let him humble

רוּם לְבָבוֹ.

the haughtiness of his heart.

וְיָשֹׁב אֶל־יְהֹוָה

Let him return to Adonoy

וִירַחֲמֵהוּ בְּשׁוּבוֹ.

and He will show him mercy as he repents.

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

Let him do so before he perishes¹I.e. before his time.

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.²I.e. or if he dies when his time comes.

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם

I beseech you, man, abandon!

עֲזָב נָא.

I beseech you, abandon!

עֲזֹב שֶׁמֶץ

Abandon that which is disgraceful

וְדִבָּה.

and that which is slanderous,

בְּטֶרֶם תִּתְעוֹפֵף,

before you are flown away

כַּיּוֹנִים אֶל אֲרֻבָּה.

as the doves to their dove-coves;

וְהַנּוֹשֶׁה בָּא לָקַחַת

and before the creditor³I.e. God. comes to collect

הָעֲרֻבָּה.

the deposit.⁴The soul which He temporarily gives to man.

לָכֵן שׁוּב

Therefore, repent!

וּזְכֹר אֶת הַיּוֹם הַבָּא.

and remember the Day that is coming⁵I.e. the Day of Repentance (Yom Kippur).

כִּי הַיּוֹם קָצֵר

for the day is short

וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.

and the work [remaining] is great.

מִי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:

O! who will give his attention [to this]!

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

Let him do so before he perishes

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם

I beseech you, man, abandon!

עֲזָב נָא.

I beseech you, abandon!

עֲזֹב הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

Abandon the vanities of this world

וְהַרְחֵק.

and remove yourself [from them],

כִּי מָחָר תִּבְכֶּה,

for tomorrow⁶I.e. when you are no longer alive. you shall weep

מֵאֲשֶׁר בּוֹ הַיּוֹם תִּשְׂחַק.

from that which you laugh today.⁷I.e. while still alive.

וּבִכְתַב אִישׁ יְרִיבֶךָ,

And in the writ of your adversary⁸‘Writ… adversary’ the accusations drawn up by the ‘yetzer hora’ (the evil inclination).

כְּתָבָךְ לֹא יִמָּחֵק.

that which is written cannot be erased,

וְלֹא יוֹעִיל מַתָּן,

and no gifts will help

וְלֹא שֹׁחַד בְּחֵיק.

neither bribery placed in his lap.

וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים,

“The workers are lazy

וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.

and the master is pressing.”

אִישׁ הָרִיב נִגָּשׁ,

The accuser is stepping forward

וְגַם נִצָּב לְרִיבוֹ.

and stands ready for his conflict.

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

[Therefore … do something …] Let him do so before he perishes

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם

I beseech you, man, abandon!

עֲזָב נָא.

I beseech you, abandon!

עֲזֹב יְקַר עוֹלָם

Abandon the [seeming] honors of this world

נוֹדֵד נְדוֹד.

which is just a passing state,

כִּי עָרוּךְ תָּפְתֶּה,

for hell⁹‘תָּפְתֶּה‘—lit. enticed, i.e. the place for those who are enticed to sin. is ready

בְּכָל לַהַב וְכִידוֹד.

with [powerful] flames and sparks.

זְכָר נָא אַחֲרִיתְךָ,

I beseech you, remember your end

בְּעֵת

at the time

תּוּשַּׁד שָׁדוֹד.

you will be plucked and lost [from this world],

כִּי כָל־אָח יֹאמַר הֶאָח,

when every brother¹⁰Who will remain alive. will shout “Hoah!”¹¹An exclamation of joy.

וְכָל־דּוֹד יִדּוֹד.

and every friend¹⁰Who will remain alive. will wander away.¹²I.e. will forget about you once you have died.

לָכֵן שׁוּב,

Therefore, return

וְהַתְקֵן עַצְמְךָ בִּפְרוֹזְדוֹר,

and mend yourself while in the vestibule¹³This world is compared to the vestibule of the world to come.

כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין

so that you may enter the palace¹⁴I.e. the world to come.

וְטוּבוֹ:

and its goodness.

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

Let him do so before he perishes

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם

I beseech you, man, abandon!

עֲזָב נָא.

I beseech you, abandon!

עֲזֹב יֶצֶר

Abandon the enticements

אֶת־אֲשֶׁר נַפְשְׁךָ אוֹהֶבֶת.

that your soul loves

וְתֹאמַר נַפְשִׁי

and say [to your soul]: “My soul,

מוּטָב שֶׁתִּהְיִי כוֹאֶבֶת.

better that you bear the pain¹⁵Of depriving yourself of sin.

מִשֶׁתַּחְפְּצִי

rather than attain your desire,

מִבּוֹר אַחֵר שׁוֹאֶבֶת.

to draw water from another well.¹⁶I.e. from deriving your sustenance from other sources than the Torah.

וְאִם־תֹּאמַר

And if you will claim:

מִי יְעִידֵנִי

‘who will bear witness

שֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת.

[as to what I do] when I lie down.’¹⁷I.e. who is to know what I do in the privacy of my inner chambers?

הַפִּנְקָס פָּתוּחַ,

[Know!] that the ledger is open

וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת.

and the hand is writing,¹⁸All your misdeeds are being recorded.

שׁוּבִי וְתִזְכִּי

repent! and you will merit

לֶעָתִיד לָבֹא:

[the rewards of] the future to come.

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

Let him do so before he perishes

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.

עֲזָב־נָא בֶּן־אָדָם

I beseech you, man, abandon!

עֲזָב נָא.

I beseeech you, abandon!

עֲזֹב נַחַת הָעוֹלָם הַזֶּה

Abandon the pleasure of this world

וְשִׂמְחָה.

and its joy

בְּטֶרֶם נוֹד רוּחֲךָ,

before your spirit wanders off

בְּכָל פִּנָּה וְרוּחָה.

in every corner and direction.

וְעֵינֶיךָ תִרְאֶינָה

And your eyes will see

גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה.

an open hell;

וְשָׁם תִּהְיֶה נַפְשְׁךָ שְׂרוּפָה

there your soul will be consumed,

וְגַם כְּסוּחָה.

and severed [from the ultimate good].

וּמֵאַיִן בָּאתָ,

For, from where do you come,

מִלֵחָה סְרוּחָה.

from a fetid drop;

וְאַתָּה הוֹלֵךְ

and you are going

לִמְקוֹם שַׁחַת וְשׁוּחָה.

to the grave and abyss,

וְחֶשְׁבּוֹן תִּתֵּן

and you will give an accounting

לְשָׂם עָבִים רְכוּבוֹ:

to the One Who places clouds as His chariots.

בְּטֶרֶם יִסָּפֶה

Let him do so before he perishes

אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא:

or before his day comes.

מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ אָמַר לְפָנֶֽיךָ שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּֽנִי. נַקֵּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵֽינוּ וְטַהֲרֵֽנוּ מִכָּל טֻּמְאוֹתֵֽינוּ וּזְרוֹק עָלֵֽינוּ מַֽיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵֽנוּ. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ וְזָרַֽקְתִּי עֲלֵיכֶם מַֽיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:

מִיכָה עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶֽיךָ. מִי אֵל כָּמֽוֹךָ נוֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּֽשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶֽסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵֽנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲו‍ֹנוֹתֵֽינוּ. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: וְכָל־חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם אשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִימֵי קֶֽדֶם:

דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת שִׁוַּע לְפָנֶֽיךָ הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שׁוֹמְמוֹתֵֽינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ. כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ:

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר אָמַר לְפָנֶֽיךָ. אֱלֹהַי בּֽשְׁתִּי וְנִכְלַֽמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶֽיךָ כִּי עֲוֹנוֹתֵֽינוּ רָֽבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ וְאַשְׁמָתֵֽנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָֽיִם: וְאַתָּה אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם: אַל תַּעַזְבֵֽנוּ אָבִֽינוּ. וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ. וְאַל תַּזְנִיחֵֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ וְאַל תַּֽעַשׂ עִמָּֽנוּ כָּלָה כְּחַטֹּאתֵֽינוּ. וְקַיֶּם לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ בְּקַבָּלָה עַל יְדֵי יִרְמְיָה חוֹזָךְ. כָּאָמוּר בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲו‍ֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶֽנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמְּצָאֶֽינָה. כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר: עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ. רְעֵבֵי טוּבְךָ צְמֵאֵי חַסְדֶּֽךָ. תְּאֵבֵי יִשְׁעֶֽךָ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כִּי לַיהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת:

אֵל רַחוּם שְׁמֶֽךָ. אֵל חַנּוּן שְׁמֶֽךָ. בָּֽנוּ נִקְרָא שְׁמֶֽךָ. יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: עֲשֵׂה לְמַֽעַן אֲמִתָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן בְּרִיתָךְ. עֲשֵׁה לְמַֽעַן גָּדְלָךְ וְתִפְאַרְתָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן דָּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן הוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן וִעוּדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן זִכְרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן חַסְדָּךְ. עֲשֵׂה לְמַעַן טוּבָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יִחוּדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן כְּבוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן לִמּוּדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן מַלְכוּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן נִצְחָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן סוֹדָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן עֻזָּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן פְּאֵרָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן צִדְקָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁכִינָתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן תְּהִלָּתָךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן אוֹהֲבֶֽיךָ שֹׁכְנֵי עָפָר. עֲשֵׂה לְמַֽעַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. עֲשֵׂה לְמַֽעַן משֶׁה וְאַהֲרֹן, עֲשֵׂה לְמַֽעַן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְמוֹת הֵיכָלֶֽךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרִיסוּת מִזְבְּחֶֽךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶֽךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן יוֹנְקֵי שָׁדַֽיִם שֶׁלֹּא חָטְאוּ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן גְּמוּלֵי חָלָב שֶׁלֹּא פָשְׁעוּ. עֲשֵׂה לְמַֽעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ. עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ:

עֲנֵנוּ יְהֹוָה עֲנֵנוּ. עֲנֵֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ אָבִֽינוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ גּוֹאֲלֵֽנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ דוֹרְשֵׁנוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ הָאֵל הַנֶּאֱמָן עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ וָתִיק וְחָסִיד עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵֽנוּ: עֲנֵֽנוּ טוֹב וּמֵטִיב עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ יוֹדֵֽעַ יֶֽצֶר עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ כּוֹבֵשׁ כְּעָסִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ סוֹלֵחַ וּמוֹחֵל עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ פּוֹדֶה וּמַצִּיל עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ צַדִּיק וְיָשָׁר עֲנֵנוּ. עֲנֵֽנוּ קָרוֹב לְקוֹרְאָיו עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ שׁוֹמֵֽעַ אֶל אֶבְיוֹנִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ תּוֹמֵךְ תְּמִימִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ פַּֽחַד יִצְחָק עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ אֲבִיר יַעֲקֹב עֲנֵנוּ. עֲנֵֽנוּ עֶזְרַת הַשְּׁבָטִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ מִשְׂגַּב אִמָּהוֹת עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ קָשֶׁה לִכְעוֹס עֲנֵֽנוּ. עֲנֵנוּ רַךְ לִרְצוֹת עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ עוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ אֲבִי יְתוֹמִים עֲנֵֽנוּ. עֲנֵֽנוּ דַיַּן אַלְמָנוֹת עֲנֵֽנוּ:

מִי שֶׁעָנָה לְאַבְרָהָם אָבִֽינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְיִצְחָק בְּנוֹ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הוּא יַעֲנֵנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְיוֹסֵף בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לַאֲבוֹתֵֽינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְמשֶׁה בְּחוֹרֵב הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְאַהֲרֹן בַּמַּחְתָּה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְפִינְחָס בְּקוּמוֹ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לִיהוֹשֻֽׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לִשְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְדָוִד וּשְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלָֽיִם הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְאֵלִיָּֽהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לֶאֱלִישָׁע בִּירִיחוֹ הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְיוֹנָה בִמְעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְחִזְּקִיָֽהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָה בְּחָלְיוֹ, הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְדָנִיֵּאל בְּגוֹב הָאֲרָיוֹת הוּא יַעֲנֵנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְעֶזְרָא בַגּוֹלָה הוּא יַעֲנֵֽנוּ: מִי שֶׁעָנָה לְכָל הַצַדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים הוּא יַעֲנֵֽנוּ:

רַחְמָנָא דְעָנֵי לַעֲנִיֵּי עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא דְעָנֵי לִתְבִירֵי לִבָּא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא דְעָנֵי לְמַכִּיכֵי רוּחָא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא עֲנֵינָן. רַחֲמָנָא חוּס. רַחֲמָנָא פְּרוֹק. רַחֲמָנָא שְׁזִיב. רַחֲמָנָא רְחַם עֲלָן. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב:

וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל־גָּד צַר־לִי מְאֹד נִפְּלָה־נָּא בְיַד־יְהֹוָה כִּי־רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד־אָדָם אַל־אֶפֹּֽלָה:

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי: יְהֹוָה אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי: חָנֵּֽנִי יְהֹוָה כִּי אֻמְלַל אָֽנִי רְפָאֵֽנִי יְהֹוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה יְהֹוָה עַד־מָתָי: שׁוּבָה יְהֹוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ: כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי־יוֹדֶה לָּךְ: יָגַֽעְתִּי־בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַֽיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל־צוֹרְרָי: סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי כָּל־פֹּֽעֲלֵי אָוֶן כִּי־שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי: שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי יְהֹוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל־אֹיְבָי יָשֻֽׁבוּ יֵבֽשׁוּ רָֽגַע:

אין לומר כי אם במנין עשרה

מַחֵי וּמַסֵּי, מֵמִית וּמְחַיֶּה. מַסִּיק מִשְּׁאוֹל, לְחַיֵּי־עָלְמָא: בְּרָא כַּד־חָטֵי, אָבוּהִי לַקְיֵהּ. אָבוּהִי דְחָיִיס, אַסֵּי לִכְאֵבֵיהּ: עַבְדָא דְמָרִיד, נָפִיק בְּקוֹלָר. מָרֵהּ תָּאִיב, וְתַבִּיר קוֹלָרֵיהּ: בְּרָךְ בּוּכְרָךְ אֲנָן, וְחָטִּינָן קַמָּךְ. הָא רָוֵי נַפְשִׁין בְּגִדִין מְרָרִין: עַבְדָּךְ אֲנָן וּמְרוֹדִינָן קַמָּךְ. הָא בְּבִיזְתָא, הָא בְּשִׁבְיָא, הָא בְּמַלְקְיוּתָא: בְּמָטוּ מִנָּךְ בְּרַחֲמָךְ דִּנְפִישִׁין. אַסֵּי לְכְאֵיבִין דִּתְקוֹף עֲלָן, עַד דְּלָא נֶהֱוֵי גְּמִירָא בַּשִּׁבְיָא: