(ואי צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרה כמא דאת אמרז, (איכה א׳:ג׳) כל רודפיה השיגוה וגו'. ובגין דא מצלין (תהילים ע״ח:ל״ח) והוא רחום יכפר עון דא סמאל דאיהו נחש. ולא ישחית דא משחית. והרבה להשיב אפו דא אף. ולא יעיר כל חמתו דא חמה. בגין דלא ירדפון בתר צלותא. וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו. שבעה ממנן אנון ותליין מנייהו שבעין. ובכל רקיעא ורקיעא אנון מקטרגין ותליין מנייהו עשרה אלף רבוא.
Prayer which is not whole-hearted is pursued by numbers of destructive angels, according to the Scriptural expression: “all her pursuers have overtaken her, etc.” (Lam. 1, 3).Therefore it is well to preface one’s prayer with the verse, “but he is merciful and forgiveth iniquity, etc.” (Ps. 78, 38). The word “iniquity” signifies Samael, who is the serpent; “he will not destroy” signifies the destroyer; “he turneth his anger away” refers to the demon Af (anger); “and doth not stir up all his wrath” refers to the demon Hemah (wrath). To these powers are attached many destructive angels, which are under seven chiefs with seventy under-chiefs, dispersed in every firmament, and under them are myriads of others.
2
ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפלין על רישא ודרועא' אתמר בהו (דברים כ״ח:י׳-י״א) וראו כל עמי הארץ כי שם ידו"ד נקרא עליך ויראו ממך. שם יי אוקמוה דאיהי תפילין דרישא. ומאן דחזי שם ידו"ד על רישא' בצלותא דאיהי (ידו"ד) אדנ"י' מיד כלהון ברחין. הדא הוא דכתיב' (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף וגו).
When an Israelite wearing fringes and phylacteries prays with devotion, then the words of the Scripture are fulfilled: “All the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon thee and they shall fear thee” (Deut. 28, 10). We have agreed that “the name of the Lord” refers to the phylactery of the head; and when the destructive angels see the name of Tetragrammaton on the head of him who is praying, they at once take to flight, as it is written, “a thousand shall fall at thy side” (Ps. 91, 7).
Jacob foresaw the oppression of the last captivity in the end of days, and therefore “he prayed in that place and tarried there because the sun had set” (Gen. 28, 11), i.e. the night of captivity had come.
David, referring to the captivity, said “hungry and weary and thirsty in the wilderness”. He saw the Shekinah parched and withered and dried, and was in deep sorrow on its behalf. When he saw Israel returning in joy, he composed ten kinds of chants, and at the end of all he exclaimed: “A prayer for the poor man when he fainteth” (Ps. 102, 1). This is the prayer which comes before God before all the others.
Which is the “prayer of the poor man”? This is the evening prayer, which is single, without a husband; and because she is without a husband she is poor and dry. Like her is the just man, poor and parched; this is the seed of Jacob, which is in subjection to all nations and resembles the evening prayer, which typifies the night of captivity.
The Sabbath prayer is a kindness to this poor man. Therefore a man when reciting the Amidah prayer during the weekdays should stand like a poor man at the king’s gate on account of the Shekinah, and he should clothe it with the vestment of the fringes, and he should stand in his phylacteries like a beggar at the gate when he begins with the word Adonai (Lord).
When he opens his mouth to utter the evening prayer an eagle comes down on the weekdays to take up on its wings the evening prayer. This is the angel called Nuriel when coming from the side of Hesed (Kindness), and Uriel when coming from the side of Geburah (Force), because it is a burning fire.
For the morning prayer also a lion comes down to receive it in his winged arms: this is Michael. For the afternoon prayer an ox comes down to take it with his arms and horns: this is Gabriel.
On Sabbath God himself comes down with the three patriarchs to welcome his only daughter. At that moment the celestial beings who are called by the name of the Lord exclaim “Lift up your heads, O ye gates, and be exalted, ye everlasting doors,”
and straightway the doors of seven palaces fly open. The first palace is the palace of love; the second, of fear; the third, of mercy; the fourth, of prophecy through the clear mirror; the fifth, of prophecy through the hazy mirror; the sixth, of righteousness; the seventh, of justice.1From here to razin t’mirin on 24b is a dissertation on the relation of prayer to the various Sefimth, involving much manipulation of Hebrew letters and vowel-points, and therefore unsuitable for translation.2The translation resumes on line 29 of the Hebrew text.
(ואי צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרה כמא דאת אמרז, (איכה א׳:ג׳) כל רודפיה השיגוה וגו'. ובגין דא מצלין (תהילים ע״ח:ל״ח) והוא רחום יכפר עון דא סמאל דאיהו נחש. ולא ישחית דא משחית. והרבה להשיב אפו דא אף. ולא יעיר כל חמתו דא חמה. בגין דלא ירדפון בתר צלותא. וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו. שבעה ממנן אנון ותליין מנייהו שבעין. ובכל רקיעא ורקיעא אנון מקטרגין ותליין מנייהו עשרה אלף רבוא.
Prayer which is not whole-hearted is pursued by numbers of destructive angels, according to the Scriptural expression: “all her pursuers have overtaken her, etc.” (Lam. 1, 3).Therefore it is well to preface one’s prayer with the verse, “but he is merciful and forgiveth iniquity, etc.” (Ps. 78, 38). The word “iniquity” signifies Samael, who is the serpent; “he will not destroy” signifies the destroyer; “he turneth his anger away” refers to the demon Af (anger); “and doth not stir up all his wrath” refers to the demon Hemah (wrath). To these powers are attached many destructive angels, which are under seven chiefs with seventy under-chiefs, dispersed in every firmament, and under them are myriads of others.
ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפלין על רישא ודרועא' אתמר בהו (דברים כ״ח:י׳-י״א) וראו כל עמי הארץ כי שם ידו"ד נקרא עליך ויראו ממך. שם יי אוקמוה דאיהי תפילין דרישא. ומאן דחזי שם ידו"ד על רישא' בצלותא דאיהי (ידו"ד) אדנ"י' מיד כלהון ברחין. הדא הוא דכתיב' (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף וגו).
When an Israelite wearing fringes and phylacteries prays with devotion, then the words of the Scripture are fulfilled: “All the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon thee and they shall fear thee” (Deut. 28, 10). We have agreed that “the name of the Lord” refers to the phylactery of the head; and when the destructive angels see the name of Tetragrammaton on the head of him who is praying, they at once take to flight, as it is written, “a thousand shall fall at thy side” (Ps. 91, 7).
וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּחָמָא בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא דּוֹחֲקָא דְגָלוּתָא בַּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּיא (אמר (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ובא ליליא דגלותא ואמר) (בראשית ל״ב:ח׳) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. וּפָלִיג עַמָּא קַדִּישָׁא בְּגָלוּתָא לְג' סִטְרִין. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ל״ג:ב׳) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה בְּרֵישָׁא בְּגָלוּתָא דֶאֱדוֹם, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים. וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחְרוֹנִים. וּבְגִין דְּחָמָא בָּתַר כֵּן עֲנִיּוּתָא וְצַעֲרָא דִלְהוֹן אָמַר (בראשית כ״ח:כ״א) וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְאָמַר וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ.
Jacob foresaw the oppression of the last captivity in the end of days, and therefore “he prayed in that place and tarried there because the sun had set” (Gen. 28, 11), i.e. the night of captivity had come.
וְדָוִד בְּגִין גָּלוּתָא אָמַר (שמואל ב ז) רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, בְּגִין דְּחָמָא שְׁכִינְתָּא חָרְבָה יָבְשָׁה הֲוָה נָטִיל צַעֲרָא בְּגִינָהָא. לְבָתַר דְּחָמָא דְּהַדְּרִין יִשְׂרָאֵל (בתשובה) בְּחֶדְוָה, תַּקִּין עֶשֶׂר מִינֵי נִגּוּנִין. וּבְסוֹף כֻּלְהוּ אָמַר (תהילים ק״ב:א׳) תְּפִלָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטוֹף (נ"א תקין י' מיני תילים, ובסוף כלהו תפלה לדוד הטה יי אזנך ענני. חדא דכלהו צלותין דבגינייהו מתעטפין קדם מלכא. ולא הוו עאלין עד דייעול צלותא דעני אמר תפלה לעני כי יעטוף) וְהִיא צְלוֹתָא דְּעֲטִיף כָּל צְלוֹתִין קַדְמָהָא עַד דְּיֵיעוּל צְלוֹתָא דִילֵיהּ. בְּגִין דָּא אַקְדִים עָנִי לְכֻלְהוּ.
David, referring to the captivity, said “hungry and weary and thirsty in the wilderness”. He saw the Shekinah parched and withered and dried, and was in deep sorrow on its behalf. When he saw Israel returning in joy, he composed ten kinds of chants, and at the end of all he exclaimed: “A prayer for the poor man when he fainteth” (Ps. 102, 1). This is the prayer which comes before God before all the others.
מָאן צְלוֹתָא דְּעָנִי. דָּא צְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנִי עַצְמָהּ בְּלָא בַּעֲלָהּ. וּבְגִין דְּאִיהִי בְּלָא בַּעֲלָהּ אִיהִי עֲנִיָּיה יְבֵשָׁה (ברשות כל אינש) וְצַדִּיק עָנִי יָבֵשׁ דָּא זַרְעָא דְיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בִּרְשׁוּת כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא וְדַמְיָא לִצְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּאִיהִי לֵילְיָא דְגָלוּתָא.
Which is the “prayer of the poor man”? This is the evening prayer, which is single, without a husband; and because she is without a husband she is poor and dry. Like her is the just man, poor and parched; this is the seed of Jacob, which is in subjection to all nations and resembles the evening prayer, which typifies the night of captivity.
וּצְלוֹתָא דְּשַׁבָּת אִיהִי צְדָקָה לֶעָנִי כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים (דעניים מתנחמי בארח דשמשא (בשבתא) דשבתא). וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְמֶהוֵי אִיהוּ כְּעָנִי לְתַרְעָא דְמַלְכָּא בִּצְלוֹתָא דְּעֲמִידָה בְּכָל שִׁית יוֹמִין דְּחוֹל בְּגִין שְׁכִינְתָּא. וּמִתְעַטֵּף לָהּ בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה דְצִיצִית כְּעָנִי. וִיהֵא בִּתְפִילִין כְּאֶבְיוֹן לְגַבֵּי תַּרְעָא דְּאִיהוּ אדנ"י. דְּהָכִי סָלִיק לְחוּשְׁבַּ"ן הֵיכָ"ל. וְדָא אִיהוּ אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח.
The Sabbath prayer is a kindness to this poor man. Therefore a man when reciting the Amidah prayer during the weekdays should stand like a poor man at the king’s gate on account of the Shekinah, and he should clothe it with the vestment of the fringes, and he should stand in his phylacteries like a beggar at the gate when he begins with the word Adonai (Lord).
וְכַד אַפְתַּח פּוּמֵיהּ בִּצְלוֹתָא דְעַרְבִית נִשְׁרָא קָא נָחִית בְּיוֹמִין דְּחוֹלָא לְקַבְּלָא בְּגַדְפָהָא צְלוֹתָא דְלֵילְיָא. וְדָא נוֹרִיאֵ"ל אִתְקְרֵי אוֹרִיאֵ"ל מִסִּטְרָא דְּחֶסֶ"ד, וְנוֹרִיאֵ"ל מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דְּאִיהוּ נוּר דָּלִיק, דְּאִתְמָּר בֵּיהּ (דניאל ז׳:ט׳) נְהַר דִּינוּר וְגו'.
When he opens his mouth to utter the evening prayer an eagle comes down on the weekdays to take up on its wings the evening prayer. This is the angel called Nuriel when coming from the side of Hesed (Kindness), and Uriel when coming from the side of Geburah (Force), because it is a burning fire.
וּבִצְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית אַרְיֵה נָחִית לְקַבְּלָא צְלוֹתָא בִּדְרוֹעוֹי וְגַדְפוֹי דְּאַרְבַּע גַּדְפִין (ס"א אית) לְכָל חַיָּה דָּא מִיכָאֵל. וּבִצְלוֹתָא דְמִנְחָה שׁוֹר נָחִית לְקַבְּלָא (נ"א צלותא) בְּקַרְנוֹי וְגַדְפוֹי וְדָא גַּבְרִיאֵל.
For the morning prayer also a lion comes down to receive it in his winged arms: this is Michael. For the afternoon prayer an ox comes down to take it with his arms and horns: this is Gabriel.
וּבְשַׁבָּת נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּג' אֲבָהָן לְקַבְּלָא בַּת יְחִידָא דִילֵיהּ בְּהוֹן. וְדָא רָזָא דְשַׁבָּת ש' בַּ"ת יְחִידָא דִילֵיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא חֵיוָון עִלָּאִין דְּאִתְקְרִיאוּ בִּשְׁמָא דְּיְיָ פָּתְחִין וְאָמְרִין (תהילים כ״ד:ז׳) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם.
On Sabbath God himself comes down with the three patriarchs to welcome his only daughter. At that moment the celestial beings who are called by the name of the Lord exclaim “Lift up your heads, O ye gates, and be exalted, ye everlasting doors,”
בְּהַהוּא זִמְנָא מִתְפַּתְּחִין שִׁבְעָה הֵיכָלִין. הֵיכַל קַדְמָאָה הֵיכָלָא דְאַהֲבָה. תִּנְיָינָא הֵיכָלָא דְיִרְאָה. תְּלִיתָאָה הֵיכָלָא דְרַחֲמֵי. (תקונים כב). רְבִיעָאָה הֵיכָלָא דִנְבוּאָה דְּאַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא. חֲמִישָׁאָה הֵיכָלָא דִנְבוּאָה דְּאַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נָהֲרָא. שְׁתִיתָאָה הֵיכָלָא דְצֶדֶק. שְׁבִיעָאָה הֵיכָלָא דְדִי"ן.
and straightway the doors of seven palaces fly open. The first palace is the palace of love; the second, of fear; the third, of mercy; the fourth, of prophecy through the clear mirror; the fifth, of prophecy through the hazy mirror; the sixth, of righteousness; the seventh, of justice.1From here to razin t’mirin on 24b is a dissertation on the relation of prayer to the various Sefimth, involving much manipulation of Hebrew letters and vowel-points, and therefore unsuitable for translation.2The translation resumes on line 29 of the Hebrew text.
וְעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁי"ת. אֱלהִים הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה. וְהָכִי אִנּוּן ז' הֵיכָלִין לְתַתָּא וּלְקֳבְלַיְיהוּ שִׁבְעָה קָלִין דְּהָבוּ לְיְיָ'. וְי"ח אַזְכָּרוֹת דְּבֵיהּ, דִּבְהוֹן שָׁט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּי"ח עָלְמִין (תהילים ס״ח:י״ח) בְּרֶכֶב אֱלהִים רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן דְּאִנּוּן י"ח רִבְוָון עָלְמִין וְכַמָּה נְטוּרֵי תַּרְעִין אִית לְהֵיכָלִין דִּמְקַבְּלִין צְלוֹתִין, וְכָל צְלוֹתָא לָא תֵיעוּל אֶלָא בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל.
וְלֵית מָאן דְּקָאִים קַמֵּי תַּרְעָא דִצְלוֹתָא. וְעֲלֵיהּ אִתְּמָר (תהילים קכ״ז:ה׳) לא יֵבוֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. דְּאִיהִי תַּרְעָא דְמַלְכָּא. בְּגִין דִּצְלוֹתָא אִיהִי מִצְוָה וְדָא שְׁכִינְתָּא. וְאוֹרַיְיתָא דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לָא צָרִיךְ הַפְסָקָה בֵּינַיְיהוּ. וְצָרִיךְ לְסַלְקָא תּוֹרָה וּמִצְוָה בִּרְחִימוּ וּדְחִילוּ.
דְּכָל פִּקּוּדִין דְּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כֻּלְהוּ תַּלְיָין מִן שֵׁם ידו"ד. כְּמָה דְאוֹקִימְנָא רָזָא דָא שְׁמִי עִם י"ה שס"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה זִכְרִי עִם ו"ה רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְהָא הָכָא שס"ה וְרמ"ח. וְאִנּוּן רמ"ח תֵּיבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וְאִתְיְהִיבוּ מֵרְחִימוּ (דאת י) וּדְחִילוּ דְּאָת ה'. וּבְגִין דָּא תְּקִינוּ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה וְאִנּוּן כְּלִילָן בְּאַבְרָהָם דְּאִתְּמָר בֵּיהּ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי.
יִשְׂרָאֵל דְּסָלִיק בְּיו"ד ה"א וא"ו ה"א. וְרָזָא דְמִלָּה יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. מַחֲשָׁבָה חָשַׁ"ב מָ"ה, וּבֵיהּ תִּשְׁכַּח שְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְגִין יַעֲקֹב דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל אִתְּמָר וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּדִיּוּקְנָא דְמָארֵיהּ.
בָּנֵי חַיֵי וּמְזוֹנֵי מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. דְּאִיהוּ בְּנִ"י בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וְאִיהוּ עֵץ הַחַיִּי"ם, וְאִיהוּ אִילָנָא דְּמָזוֹ"ן לְכֹלָּא בֵּיהּ. וּבְגִין דָּא אִנּוּן יִשְׂרָאֵל מְזוֹנָא דִילֵיהּ צְלוֹתָא דְּחֲשִׁיבָא לְקָרְבָּנָא.
וּבְגָלוּתָא אִתְּמָר (בראשית ל׳:א׳) הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי קָרְבָּנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִינֵּיהּ בְּיָמִינָא וּשְׂמָאלָא וְגוּפָא. וְכַד סַלְקָא לְגַבֵּיהּ צָרִיךְ לְאַכְלָלָא עִמֵּיהּ כָּל עֶשֶׂר סְפִירָן. דְּלֵית קְדוּשָׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה דְּאִיהוּ קְדוּשָׁה דִילֵיהּ. וּבְגִין דָּא כַּד בַּר נָשׁ בָּעֵי לְסַלָּקָא צְלוֹתֵיהּ בְּכָל תְּנוּעֵיהּ. (או) (אי) חִיוְיָא בָּעֵי לְקַטְרְגָא לִצְלוֹתָא, צָרִיךְ לְמֶעְבַּד לֵיהּ קִירְטָא, וְרָזָא דְמִלָּה זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא: