Later when he is free and has rest, he receives a yoke from the place which brought him forth to freedom. And if a man refuses to go forth to freedom, he impairs that place, since he leaves the yoke of the kingdom of heaven and accepts the yoke of a master. Therefore “his master shall bring him to Elohim”- to the place which he impairs,
“and bring him to the door or the doorpost”, since this place is the gateway to the higher world. And since he was minded to impair that place, a blemish is left in his body, as it is written, “And his master shall bore his ear through”.
‘It is written: “Six years thou shalt sow thy land and in the seventh year thou shalt let it rest”, etc. Why so? “That the poor of thy people may eat” (Ibid.). For the poor are attached to that place, and therefore let them eat. Hence he that loves the poor brings peace to the Community of Israel and increases blessing in the world, and brings joy and strength to the place which is called Righteousness that it may pour down blessing on the Community of Israel.’
לְבָתַר דְּאִיהוּ בְּחֵירוּ, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ נַיְיחָא, יָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאַפִּיק לֵיהּ לְחֵירוּ. וְאִי בַּר נָשׁ יְסָרֵב לְמֵיפַּק לְחֵירוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי וְגוֹ'. הָא וַדַּאי פָּגִים לֵיהּ לְהַאי אֲתַר, דְּשָׁבִיק עוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְנָטִיל עוֹל דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא מַה כְּתִיב, וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'. וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים. אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם. לְגַבֵּי הַהוּא אֲתַר דְּפָגִים לֵיהּ דְהָכִי נָמֵי אֱלֹהִים אִקְרֵי.
Later when he is free and has rest, he receives a yoke from the place which brought him forth to freedom. And if a man refuses to go forth to freedom, he impairs that place, since he leaves the yoke of the kingdom of heaven and accepts the yoke of a master. Therefore “his master shall bring him to Elohim”- to the place which he impairs,
וּלְאָן אֲתַר יִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ. אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְזוּזָה. בְּגִין דְּהַאי אֲתַר פִּתְחָא הוּא דִּלְעֵילָּא, וּמְזוּזָה אִקְרֵי, וְהָא אִתְּמַר. וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אַכְוָּון לְאַפְגָּמָא לְהַאי אֲתַר, הַהוּא פְּגִימוּ אִשְׁתְּאַר בַּהֲדֵיהּ בֵּיהּ בְּגוּפֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם. יֶהֱוֵי עַבְדָּא תְּחוֹת רַגְלוֹי דְּמָארֵיהּ, עַד שַׁתָּא דְּיוֹבְלָא.
“and bring him to the door or the doorpost”, since this place is the gateway to the higher world. And since he was minded to impair that place, a blemish is left in his body, as it is written, “And his master shall bore his ear through”.
אֶת אָזְנוֹ אֲמַאי. הָא אוֹקְמוּהָ. אֲבָל שְׁמִיעָה תָּלֵי בְּהַאי אֲתַר, עֲשִׂיָּה לְעֵילָּא. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל כַּד קְרִיבוּ לְטוּרָא דְּסִינַי, וַהֲווּ בִּרְחִימוּ דְּלִבַּיְיהוּ לְאִתְקָרְבָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה, דְּהָא שְׁמִיעָה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עֲשִׂיָּה. שְׁמִיעָה בְּהַאי שְׁמִיטָה תַּלְיָא. וְעַל דָּא הוּא פָּגִים לְהַאי שְׁמִיעָה, יִתְפְּגִים שְׁמִיעָה דִּילֵיהּ, וְיִשְׁתְּאַר פְּגִימוּ בֵּיהּ. וְלָא יִשְׁתְּאַר הוּא עַבְדָּא לְמָארֵיהּ, עַד דְּיִתְקָרֵב לְהַהוּא אֲתַר דְּפָגִים, וְיִתְפְּגִים הוּא קַמֵּיהּ, וְיִשְׁתְּאַר בֵּיהּ הַהוּא פְּגִימוּ. וּבְגִין כָּךְ, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְעַל דָּא, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיְיָ'.
And since Israel at therefore “hearing” is attached to this Mount Sinai placed “doing” before “hearing’ sabbatical year.
(ויקרא כ״ה:ד׳) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְגוֹ', וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיְיָ'. וְהָא אוֹקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (שמות כ״ג:י״א) וּבַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְגוֹ'. מַאי טַעְמָא וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ. בְּגִין דְּמִסְכְּנֵי בְּהַאי אֲתַר תַּלְיָין, וּבְגִין כָּךְ שָׁבִיק לוֹן לְמֵיכַל. וְעַל דָּא, מַאן דְּרָחִים לְמִסְכְּנָא, יָהִיב שְׁלָמָא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹסִיף בִּרְכָתָא בְּעָלְמָא, וְיָהִיב חֵידוּ וְחֵילָא לַאֲתַר דְּאִתְקְרֵי צְדָקָה, לְאַרְקָא בִּרְכָתָא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹקִימְנָא.
‘It is written: “Six years thou shalt sow thy land and in the seventh year thou shalt let it rest”, etc. Why so? “That the poor of thy people may eat” (Ibid.). For the poor are attached to that place, and therefore let them eat. Hence he that loves the poor brings peace to the Community of Israel and increases blessing in the world, and brings joy and strength to the place which is called Righteousness that it may pour down blessing on the Community of Israel.’