הנה נתבאר כי אור אחד הוא בצורת אדם מתפשט בכל ארבעה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד סוף ארבעה יסודות העולם השפל, והוא מתדבק באורות אדם העליון הנקרא עשר ספירות, והם מתלבשים בזה האור הנקרא אור מחצב הנשמות, וכל נשמות התחתונים כלולות שם, וברדתם בעולם הזה להתלבש בגופות מניחות שרשיהם דבוקות במקורם אשר משם חוצבו, וענפי השרשים ההם לבדם הם יורדים בדרך התפשטות לבד ומתלבשות בגופות בעולם הזה כדמיון ענפי האילן שהן דבוקות ומושרשות בגוף האילן ממש וכופפות עצמן למטה, ונוגעות בקרקע עצמו בעודן נאחזות בגוף האילן. וכאשר האדם חוטא חטא הראוי להכרת, נכרת אותו הענף מגוף האילן ונשאר נפרד ממנו ועומד בעולם הזה כרוח הבהמה, וזהו סוד הכרת תכרת הנפש ההיא. וזהו סוד כי האדם עץ השדה:
We already explained that there is one light, in the form of man (Adam-אדם), that spreads forth in all four worlds of Emanation, Creation, Formation, and Action (Atzilut, Briyah, Yetzirah, Asiyah), until the end of the four foundational elements of this lowly world. This light adheres to the lights of Supernal Man, which is called the ten Sefirot, and they manifest within the light that is called, “the light of the source of the souls,” within which all the lower souls are included. When they descend to this world to manifest in bodies, they leave their roots, from where they were hewn, which remain in a state of adhesion above, and only the branches of those roots alone descend in a manner of spreading down. These aspects alone manifest in bodies in this world. This is compared to the branches of a tree that are bound to the tree and adhere to it, and are literally rooted in the trunk of the tree. Nonetheless, they extend and bend down, to the point that even though they are attached to the trunk of the tree, they touch the ground. When a person commits a sin for which he is liable of excision (Karet), that branch becomes severed from the body of the tree and remains separate from it. It thus remains fixed in this world like the spirit of an animal. This is the meaning of the verse,877Numbers 15:31 “For he scorned the word of HaShem-יהו״ה and broke His commandment; that person will surely be cut off, his sin is upon him.” This is also the inner meaning of the words,878Deuteronomy 20:19 “For man is the tree of the field.”
4
וזהו סוד מה שכתוב בצדיקים שנכפל שמם, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, אחד כנגד בחינת השרש הנשאר למעלה דבוק באילן, וזהו הנקרא מזלו של האדם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות דף כ"ט ע"ב) שראה משה רבינו ע"ה מזלו של רבי עקיבא יושב ודורש וכו'. כי ממנו נוזל השפע אל הענף שירד ונתלבש בגוף:
This is also the meaning of those verses that relate to the righteous, in which their name is doubled. For example,879Genesis 22:11 “Avraham, Avraham,” and,880Genesis 46:2 “Yaakov, Yaakov,” and881Exodus 3:4 “Moshe, Moshe.” That is, one of these names corresponds to the aspect of the root that remains above in adhesion to the tree, and this aspect is called the flow from above (Mazal) of a person. This is as our sages, of blessed memory, related,882Talmud Bavli, Menachot 29b that Moshe saw the flow from above (Mazal) of Rabbi Akiva sitting and expounding the thorns of the letters. For, it is from there that the beneficence flows to the branch that descended to manifest in the body.
5
והנה השורש הוא עליון מאד בראש רום עולם האצילות והענף ארוך מאד מתפשט בכל העולמות עד התלבש קצהו בזה הגוף, ובכל מדרגה שבכל עולם מניח שם שורש אחד באופן שאין לך נשמה שאין לה שרשים לאין קץ זה למעלה מזה, ועל ידי מעשיו זוכה להעלות לכולן, כי כל מדרגות עולם העשיה, שרשיו אשר הניח שם נקראים כולם נפש אחד שלימה דעשיה ועל דרך זה בשאר המדרגות:
Now, the root is very lofty and is at the very beginning and heights of the world of Emanation-Atzilut. The branch is very long and spreads down through all the worlds, until its end manifests within the body. In each level of each world, it sets a root, so that there is not a single soul that does not have roots to no end, one above the other, in all levels of all the worlds, and through man’s deeds he merits to elevate them all. That is, all the levels of the world of Action-Asiyah, the roots that he leaves there, are altogether called a single, complete soul-Nefesh of the world of Action-Asiyah. The same likewise applies to all the other levels.
6
ובזה יתבאר ענין הנבואה, כי אחר היות האדם בחומר זך בלי זוהמת היצר הרע ולא בכוחות הנפש היסודית כלל, ולא יש בידו חטא הפוגם באיזה שורש משרשי נשמתו, הנה כאשר יכין עצמו להתדבק עד שרשו העליון יוכל להתדבק בו, ואמנם אף על פי שהוא ראוי לכך צריך להפשיט נשמתו מכל וכל ולהפרידה מכל עניני החומר ואז תוכל להדבק בשרשה הרוחני:
With the above in mind, the matter of prophecy (Nevuah) becomes understood. For, when a person is in a refined state, free of the contamination of the evil inclination (Yetzer HaRa) and the powers of his elemental soul (Nefesh HaYesodeet) are completely unaffected by the evil inclination, nor does he have any sins that blemish any of the roots of his soul, if he then prepares himself to adhere to the most supernal root of his soul, he has the ability to do so. Nevertheless, even though he may be fitting that the spirit of prophecy (Nevuah) should rest upon him, he nonetheless must utterly divest and separate himself from all matters of gross substance and physicality. He will then be able to adhere to his spiritual soul root.
7
והנה אין ענין ההתפשטות הזה, שתמצא כתוב בכל הספרים בעניני הנבואה ורוח הקודש התפשטות ממשיי שהנשמה יוצאת מגופו ממש כענין השינה, שאם כן אין זו נבואה אלא חלום ככל החלומות, אמנם השראת רוח הקודש על האדם הוא בהיות הנשמה בגופו בהקיץ ולא תצא ממנו.
Now, this divestment, as discussed in holy books on the matter of prophecy and the Holy Spirit (Ru’ach HaKodesh), is not a literal divestment, in that his soul does not actually depart from his body as it does during sleep, for if so, it is not prophecy (Nevuah), but merely a dream, like any other dream. In contrast, when the Holy Spirit (Ru’ach HaKodesh) rests upon man, his soul is manifest within his body in a conscious waking state, and does not depart from him.
8
אבל ענין ההתפשטות הוא, כי יסיר כל מחשבותיו לגמרי, והכח המדמה שבו שהוא כח נמשך מהנפש החיה היסודית שבו יפסיקהו מלדמות ולחשוב ולהרהר בשום ענין מעניני העולם הזה וכאלו יצאה נפשו ממנו, ואז יהפוך כח המדמה מחשבותיו לדמות ולצייר כאלו עולה בעולמות העליונים בשרשי נפשו אשר לו שם, מזה לזה, עד שהגיע ציור דמיונו במקור שלו העליון ויחקקו ציורי כל האורות במחשבתו כאלו מצויר ורואה אותם כפי דרך כחו המדמה לצייר בדעתו עניני העולם הזה אף על פי שאינו רואה אותם כנודע בחכמת הטבע.
Rather, what is meant by divestment here, is that he removes all of his own thoughts completely. That is, though he has the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) in him, which is drawn from his animate soul (Nefesh HaChayah), he causes this power to stop imagining, thinking or ruminating over any matters of this lowly world, as if his soul has left him. He then transforms the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) of his thoughts and directs it to depict his ascent, as though he is ascending in the roots of his soul in the upper worlds, ascending from one level to the next, until his power of depiction arrives at its Supernal source. The forms of all these lights should be engraved in his thoughts, just as he sees when his power of imagination (Ko’ach HaMedameh) pictures matters of this world in his mind. That is, though he does not actually see them, he sees them in his mind, as known in the natural sciences.
9
ואז יחשוב ויכוין לקבל אור מן העשר ספירות מאותה הנקודה אשר שורש נשמתו נאחזת שם. ויכוין להעלות גם את העשר ספירות זו לזו עד האין סוף וימשיך להם הארה משם עד למטה דרך ירידה עד סופן, וכאשר ירד האור על ידו אליהם הם שמחים בזה ומאירין מאותו האור שהמשיך אל שורש נשמתו הנאחזת בהם כפי החלק הראוי לה.
He should then have intention to receive light and illumination from the ten Sefirot, particularly from that point where his soul is bound, which is the root of his soul. He also should have the intention of elevating the ten Sefirot, causing them to ascend one to the other, until they reach the Unlimited One, HaShem-יהו״ה Himself, blessed is He, and then draw illumination from there, in a manner of descent, all the way down until they reach the very end, here below. When light is drawn down to the Sefirot by his hand, they greatly rejoice, and become illuminated by the light that he drew down from the root of his soul, which is bound with them, according to the measure that is appropriate to it.
10
ויכוין להוריד דרך ירידה ממדרגה למדרגה עד שיגיע האור והשפע ההוא אל נפשו השכלית שבגופו, ומשם תגיע עד נפש החיה וכח המדמה שבו, ושם יצטיירו הענינים ההם ציור גשמי בכוחו המדמה, ואז יבינם כאלו רואה אותן בעין ממש:
He then should intend to descend from level to level until the light and bestowal of influence reaches his intellectual soul (Nefesh HaSeechleet) in his body, and from there, it reaches his animate soul (Nefesh HaChayah) and his power of imagination (Ko’ach HaMedameh). His power of imagination (Ko’achHaMedameh) will then depict these matters in physical form and he will understand them as though he literally saw them with his physical eyes.
11
ולפעמים אור האור היורד יצטייר בכח המדמה כדמות מלאך הדובר בו ורואה אותו או שומע קולו וכיוצא בזה מאחד מחמשה חושים הידועים הנפשיים שבכח המדמה, ומשם יועתקו אל חיצוניותם בחמשה חושים אשר גם הם מנפש החיה כנודע, ואז יראה וישמע ויריח וידבר בחושיו הגשמיים ממש. וכמו שכתוב (שמואל ב' כ"ג ב') רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, כי יתגשם ויצטייר האור ההוא בחושים הגשמיים, ולפעמים תהיה נבואתו בחמשה חושים הרוחניים אשר בכחו המדמה בלבד, וכל זה הוא בהתפשטות כח המדמה לגמרי מכל מחשבות החומר כנזכר:
At times, this light will descend and be depicted in his power of imagination (Ko’ach HaMedameh) as the appearance of an angel who speaks to him, and he sees him or hears his voice and the like, with one of the known refined senses of the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) of the soul. From there, they will be transferred and copied by the five external senses, since they too are part of the animate soul (Nefesh HaChayah), as known. At such times he will see, hear, smell or speak with his actual physical senses, as written,883Samuel II 23:2 “The spirit of HaShem-יהו״ה spoke within me and His word is upon my tongue.” For, that light will materialize and be given form by the physical senses. At other times, his prophecy may solely be through the five spiritual senses of the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) alone. All these matters happen when the power of imagination becomes completely divested and emptied of coarse material thoughts, as mentioned above.
12
נמצא שהנבואה היא כדמיון החלום שנפשו השכלית יוצאת ממנו ועולה למעלה ממדרגה למדרגה, ושם צופה ומביט ואחר כך חוזר ויורד ומשפיע זה האור עד נפש החיה אשר בה כח המדמה, ושם מצטיירין ומתגשמים יותר אותן הדברים, וכשיקיץ האדם זוכרת נפשו הענינים ההם בכח השומר ובכח הזוכר אשר גם הם בנפש החיה כנודע בחכמת הטבע.
We thus find that prophecy, though different, is similar to a dream, in which one’s intellectual soul departs from him and ascends above, going from level to level, and from there he sees and gazes, after which he returns to descend and bestow this light to the animate soul (Nefesh HaChayah), this being the soul that has the power of imagination (Ko’ach HaMedameh). It is there, in the animate soul (NefeshHaChaya) that the matters that he perceived become further materialized and depicted. Then, when a person awakens, the soul recalls those matters through the power of retention (Ko’ach HaShomer) and the power of memory (Ko’ach HaZocher), which also are part of the animate soul (Nefesh HaChayah), as known in the natural sciences.
13
והרי נתבאר ענין הנבואה וענין החלום היטב, כי זה בעוד הנפש בגופו זה אחר צאת הנפש: האמנם נבואה עצמה יש שני מינים,
We thus have clearly explained the matter of prophecy and the matter of dreams. That is, prophecy occurs while the soul is still conscious within his body, whereas dreams occur when the soul departs and is not conscious within the body. Nevertheless, in prophecy itself, there are two types.
14
האחד היא נבואת שאר הנביאים שבעת האור נשפע ומגיע בירידתו אל נפש השכלית אשר בו, ומשם יורדת אל נפש החיה להצטייר שם בחמשה חושים הפנימיים אשר בכח המדמה היו החושים החיצוניים נרתעים ברעד גדול והיו נופלין כי אין כח בהם לקבל האור ההוא ולציירו ולהגשימו בחושים החמריים. והנבואה על דרך זה נקראת חלום אף על פי שאינה חלום ממש כנזכר (בראשית ט"ו י"ב) ותרדמה נפלה על אברם וגו':
The first type is the prophecy of all prophets other than our teacher Moshe. Namely, when the light is bestowed, and in its descent, reaches the intellectual soul (Nefesh HaSeechleet) of the prophet, and from there descends to his animate soul (Nefesh HaChayah), and there to depict with the five inner senses of his power of imagination (Ko’ach HaMedameh), his external senses would shudder and tremble, causing him to collapse. This is because his external physical senses do not have the capacity to receive such a light or to depict it in physical form. Such prophecy is called a dream (Chalom), even though, as we mentioned above, it actually is not a dream. An example of such prophecy is the verse,884Genesis 15:12 “And a deep sleep fell upon Avram.”
15
והמין השני היא נבואה שלימה שלא היו נרתעין חושי החומר כלל ומצטיירים בו בנחת, וזו היתה נבואתו של משה רבינו ע"ה, והסבה לזה היותו חומר זך לגמרי ונשתנה על ידי קדושת מעשיו להיות במדרגת הנפש. כי הוסרה זוהמתו ונשאר הטוב והזך אשר בגופו, וגם בכוחות נפשו היסודית, כי בהן לבדם יש בחינת גשם ולא בנפש השכלית ומשם ולמעלה:
The second type of prophecy is complete and perfected, in which one’s physical senses do not shudder or collapse at all. Rather, the matter is depicted within him in a settled manner. This was the level of prophecy of our teacher Moshe, peace be upon him. The reason is because, due to the holiness of his deeds, since his physical substance was so completely refined, it was actually transformed and ascended to the level of the soul (Nefesh). This is because he entirely removed contamination from himself and all that remained was the refined and good aspect of both his elemental soul and his body, being that it is only in them that there is an aspect of physicality, which is not so of the intellectual soul and higher.
16
וכבר נתבאר היות שרשים לאין קץ לנשמת האדם. והנה כפי מעלת מקור מחצבה, כך יתגדל כח המשכת שפע נבואתו. וכן גם אם יהיה שורש מחצב נשמתו במקום עליון ולא תיקן ולא זכה להמשיך אל כל השרשים אשר משם ולמטה, גם זה לא יוכל להמשיך שפע נבואתו אלא מאותה המדרגה אשר תקן וזכה אליה, ומשם בלבד ימשך שפע נבואתו, ובזה יתבאר לך כמה מדרגות יש בנביאים לאין קץ:
Now, we already explained that the soul of man possesses roots to no end. Thus, according to the level from where his soul was hewn, will be his power to draw down the beneficence of his prophecy. Nevertheless, even if the root from where his soul was hewn is extremely lofty, if he has not rectified and refined all of the levels from there down, he only will be able to draw the influence of his prophecy from that level that he has rectified and refined, and no higher. This being the case, it should be clearly understood that there are many levels, to no end, amongst the prophets.
17
ואל תחשוב כי כיון שבארנו שאין נפש הנביא יוצאת מגופו אם כן מה תפיסה יש במחשבתו בלתי ממשיית לעלות לפתוח השערים וכו', וזה תבין במה שכתבתי למעלה, כי הנפש כעין ענף ארוך מאד ומתפשט מהשורש הדבוק באילן עד גוף האדם, ואותו הקו הנמשך תמיד בהיות האדם חושק לעלות אל שרשו, עולה אור מחשבתו הנקרא מושכל מן המשכיל שהיא הנפש המשכלת עד השכל עצמו שהוא השורש העליון אשר לנפשו, ומתדבקים ונעשים אחד על ידי ההשכלה עצמה שהיא השפע הנמשך מן השכל אל המשכיל. נמצא כי המושכל הוא האור והשפע עצמו היורד מן השכל אל נפש המשכלת, וזה השפע והאור הממשי הוא ענין הנקרא מחשבה והבן זה היטב כי לא דבר ריק הוא, שאם לא כן, בטלת כל עניני כונת התפילות והרהורי האדם הטובים והרעים:
However, do not think that since we explained that the soul of a prophet does not depart from his body, then what grasp can he possibly have in his thought of the intangible, to ascend and be able to open the gates etc., for this is understood according to what I wrote above. Namely, that the soul is like a very long branch that spreads down from its root where it adheres to the tree, and from there it descends all the way down to one’s body, and by way of that line, which is always drawn down, he can ascend. That is, when a person yearns to ascend to his root, then the light of his thought – which is called the comprehended intellect (Mooskal) – ascends from the thinker (Maskeel), which is the intellectual soul (Nefesh HaMaskelet), to the intellect itself (Sechel), which is the upper root of his soul. Through the thought and conceptualization, itself, which is the influence that is drawn down from the intellect (Sechel) to the thinker (Maskeel), they adhere to each other and become one. We thus find that the comprehended intellect (Mooskal) is the light and influence itself, which descends from the intellect (Sechel) to the intellectual soul (Nefesh HaMaskelet). This tangible influence and light itself, is the matter called thought (Machshavah). Understand this well, for I am not telling you this in vain. For, if you think that this is not so, you thereby have rendered everything that relates to the devotional intentions that one is meant to have during prayer meaningless, as well as rendering all the thoughts and ruminations of man meaningless, be they good or evil.
18
והרי נתבאר לך היות הנבואה מוכרחת ויכולה להיות, כענין האדם התופש בידו בקצה ענף האילן בהיותו כפוף למטה ומנענעו בכח ואז כל האילן כלו מתנענע בהכרח, ואמנם לא יתנענעו העליונים במחשבת האדם התחתון זולתי בהיותו ראוי להמשיך האור העליון עליהם, ואז בשמחה זו גם הם ימשיכו מאותו האור עליו, אבל אם אין בו יכולת להמשיך עליהם אור עליון לא יחשיבוהו כלל ולא יתרצו להתקרב אליו לעזרו ולהמשיך מחשבתו למעלה, כי הבל היא ואין בה מועיל:
We thus have explained that prophecy is both necessary and possible, and that it is like a person who holds on to the end of a branch of a tree that is bent down, shaking it strongly, so that the whole tree shakes. However, know that the Supernal aspects are not shaken by the thoughts of man, except if he is fitting to draw down an even the higher light to them. In which case, by virtue of their great joy, they too draw down light to him from that supernal light. If, however, he in unfitting and does not have the ability to draw down the Supernal light to them, then they take no consideration of him whatsoever, nor do they desire to come close to him and assist him by drawing his thoughts Above, being that his thoughts are empty and of no benefit.
השער החמישי:
Gate Five
באיכות הנבואה מה ענינה:
The Nature of Prophecy and what it is
הנה נתבאר כי אור אחד הוא בצורת אדם מתפשט בכל ארבעה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, עד סוף ארבעה יסודות העולם השפל, והוא מתדבק באורות אדם העליון הנקרא עשר ספירות, והם מתלבשים בזה האור הנקרא אור מחצב הנשמות, וכל נשמות התחתונים כלולות שם, וברדתם בעולם הזה להתלבש בגופות מניחות שרשיהם דבוקות במקורם אשר משם חוצבו, וענפי השרשים ההם לבדם הם יורדים בדרך התפשטות לבד ומתלבשות בגופות בעולם הזה כדמיון ענפי האילן שהן דבוקות ומושרשות בגוף האילן ממש וכופפות עצמן למטה, ונוגעות בקרקע עצמו בעודן נאחזות בגוף האילן. וכאשר האדם חוטא חטא הראוי להכרת, נכרת אותו הענף מגוף האילן ונשאר נפרד ממנו ועומד בעולם הזה כרוח הבהמה, וזהו סוד הכרת תכרת הנפש ההיא. וזהו סוד כי האדם עץ השדה:
We already explained that there is one light, in the form of man (Adam-אדם), that spreads forth in all four worlds of Emanation, Creation, Formation, and Action (Atzilut, Briyah, Yetzirah, Asiyah), until the end of the four foundational elements of this lowly world. This light adheres to the lights of Supernal Man, which is called the ten Sefirot, and they manifest within the light that is called, “the light of the source of the souls,” within which all the lower souls are included. When they descend to this world to manifest in bodies, they leave their roots, from where they were hewn, which remain in a state of adhesion above, and only the branches of those roots alone descend in a manner of spreading down. These aspects alone manifest in bodies in this world. This is compared to the branches of a tree that are bound to the tree and adhere to it, and are literally rooted in the trunk of the tree. Nonetheless, they extend and bend down, to the point that even though they are attached to the trunk of the tree, they touch the ground. When a person commits a sin for which he is liable of excision (Karet), that branch becomes severed from the body of the tree and remains separate from it. It thus remains fixed in this world like the spirit of an animal. This is the meaning of the verse,877Numbers 15:31 “For he scorned the word of HaShem-יהו״ה and broke His commandment; that person will surely be cut off, his sin is upon him.” This is also the inner meaning of the words,878Deuteronomy 20:19 “For man is the tree of the field.”
וזהו סוד מה שכתוב בצדיקים שנכפל שמם, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, אחד כנגד בחינת השרש הנשאר למעלה דבוק באילן, וזהו הנקרא מזלו של האדם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות דף כ"ט ע"ב) שראה משה רבינו ע"ה מזלו של רבי עקיבא יושב ודורש וכו'. כי ממנו נוזל השפע אל הענף שירד ונתלבש בגוף:
This is also the meaning of those verses that relate to the righteous, in which their name is doubled. For example,879Genesis 22:11 “Avraham, Avraham,” and,880Genesis 46:2 “Yaakov, Yaakov,” and881Exodus 3:4 “Moshe, Moshe.” That is, one of these names corresponds to the aspect of the root that remains above in adhesion to the tree, and this aspect is called the flow from above (Mazal) of a person. This is as our sages, of blessed memory, related,882Talmud Bavli, Menachot 29b that Moshe saw the flow from above (Mazal) of Rabbi Akiva sitting and expounding the thorns of the letters. For, it is from there that the beneficence flows to the branch that descended to manifest in the body.
והנה השורש הוא עליון מאד בראש רום עולם האצילות והענף ארוך מאד מתפשט בכל העולמות עד התלבש קצהו בזה הגוף, ובכל מדרגה שבכל עולם מניח שם שורש אחד באופן שאין לך נשמה שאין לה שרשים לאין קץ זה למעלה מזה, ועל ידי מעשיו זוכה להעלות לכולן, כי כל מדרגות עולם העשיה, שרשיו אשר הניח שם נקראים כולם נפש אחד שלימה דעשיה ועל דרך זה בשאר המדרגות:
Now, the root is very lofty and is at the very beginning and heights of the world of Emanation-Atzilut. The branch is very long and spreads down through all the worlds, until its end manifests within the body. In each level of each world, it sets a root, so that there is not a single soul that does not have roots to no end, one above the other, in all levels of all the worlds, and through man’s deeds he merits to elevate them all. That is, all the levels of the world of Action-Asiyah, the roots that he leaves there, are altogether called a single, complete soul-Nefesh of the world of Action-Asiyah. The same likewise applies to all the other levels.
ובזה יתבאר ענין הנבואה, כי אחר היות האדם בחומר זך בלי זוהמת היצר הרע ולא בכוחות הנפש היסודית כלל, ולא יש בידו חטא הפוגם באיזה שורש משרשי נשמתו, הנה כאשר יכין עצמו להתדבק עד שרשו העליון יוכל להתדבק בו, ואמנם אף על פי שהוא ראוי לכך צריך להפשיט נשמתו מכל וכל ולהפרידה מכל עניני החומר ואז תוכל להדבק בשרשה הרוחני:
With the above in mind, the matter of prophecy (Nevuah) becomes understood. For, when a person is in a refined state, free of the contamination of the evil inclination (Yetzer HaRa) and the powers of his elemental soul (Nefesh HaYesodeet) are completely unaffected by the evil inclination, nor does he have any sins that blemish any of the roots of his soul, if he then prepares himself to adhere to the most supernal root of his soul, he has the ability to do so. Nevertheless, even though he may be fitting that the spirit of prophecy (Nevuah) should rest upon him, he nonetheless must utterly divest and separate himself from all matters of gross substance and physicality. He will then be able to adhere to his spiritual soul root.
והנה אין ענין ההתפשטות הזה, שתמצא כתוב בכל הספרים בעניני הנבואה ורוח הקודש התפשטות ממשיי שהנשמה יוצאת מגופו ממש כענין השינה, שאם כן אין זו נבואה אלא חלום ככל החלומות, אמנם השראת רוח הקודש על האדם הוא בהיות הנשמה בגופו בהקיץ ולא תצא ממנו.
Now, this divestment, as discussed in holy books on the matter of prophecy and the Holy Spirit (Ru’ach HaKodesh), is not a literal divestment, in that his soul does not actually depart from his body as it does during sleep, for if so, it is not prophecy (Nevuah), but merely a dream, like any other dream. In contrast, when the Holy Spirit (Ru’ach HaKodesh) rests upon man, his soul is manifest within his body in a conscious waking state, and does not depart from him.
אבל ענין ההתפשטות הוא, כי יסיר כל מחשבותיו לגמרי, והכח המדמה שבו שהוא כח נמשך מהנפש החיה היסודית שבו יפסיקהו מלדמות ולחשוב ולהרהר בשום ענין מעניני העולם הזה וכאלו יצאה נפשו ממנו, ואז יהפוך כח המדמה מחשבותיו לדמות ולצייר כאלו עולה בעולמות העליונים בשרשי נפשו אשר לו שם, מזה לזה, עד שהגיע ציור דמיונו במקור שלו העליון ויחקקו ציורי כל האורות במחשבתו כאלו מצויר ורואה אותם כפי דרך כחו המדמה לצייר בדעתו עניני העולם הזה אף על פי שאינו רואה אותם כנודע בחכמת הטבע.
Rather, what is meant by divestment here, is that he removes all of his own thoughts completely. That is, though he has the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) in him, which is drawn from his animate soul (Nefesh HaChayah), he causes this power to stop imagining, thinking or ruminating over any matters of this lowly world, as if his soul has left him. He then transforms the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) of his thoughts and directs it to depict his ascent, as though he is ascending in the roots of his soul in the upper worlds, ascending from one level to the next, until his power of depiction arrives at its Supernal source. The forms of all these lights should be engraved in his thoughts, just as he sees when his power of imagination (Ko’ach HaMedameh) pictures matters of this world in his mind. That is, though he does not actually see them, he sees them in his mind, as known in the natural sciences.
ואז יחשוב ויכוין לקבל אור מן העשר ספירות מאותה הנקודה אשר שורש נשמתו נאחזת שם. ויכוין להעלות גם את העשר ספירות זו לזו עד האין סוף וימשיך להם הארה משם עד למטה דרך ירידה עד סופן, וכאשר ירד האור על ידו אליהם הם שמחים בזה ומאירין מאותו האור שהמשיך אל שורש נשמתו הנאחזת בהם כפי החלק הראוי לה.
He should then have intention to receive light and illumination from the ten Sefirot, particularly from that point where his soul is bound, which is the root of his soul. He also should have the intention of elevating the ten Sefirot, causing them to ascend one to the other, until they reach the Unlimited One, HaShem-יהו״ה Himself, blessed is He, and then draw illumination from there, in a manner of descent, all the way down until they reach the very end, here below. When light is drawn down to the Sefirot by his hand, they greatly rejoice, and become illuminated by the light that he drew down from the root of his soul, which is bound with them, according to the measure that is appropriate to it.
ויכוין להוריד דרך ירידה ממדרגה למדרגה עד שיגיע האור והשפע ההוא אל נפשו השכלית שבגופו, ומשם תגיע עד נפש החיה וכח המדמה שבו, ושם יצטיירו הענינים ההם ציור גשמי בכוחו המדמה, ואז יבינם כאלו רואה אותן בעין ממש:
He then should intend to descend from level to level until the light and bestowal of influence reaches his intellectual soul (Nefesh HaSeechleet) in his body, and from there, it reaches his animate soul (Nefesh HaChayah) and his power of imagination (Ko’ach HaMedameh). His power of imagination (Ko’ach HaMedameh) will then depict these matters in physical form and he will understand them as though he literally saw them with his physical eyes.
ולפעמים אור האור היורד יצטייר בכח המדמה כדמות מלאך הדובר בו ורואה אותו או שומע קולו וכיוצא בזה מאחד מחמשה חושים הידועים הנפשיים שבכח המדמה, ומשם יועתקו אל חיצוניותם בחמשה חושים אשר גם הם מנפש החיה כנודע, ואז יראה וישמע ויריח וידבר בחושיו הגשמיים ממש. וכמו שכתוב (שמואל ב' כ"ג ב') רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, כי יתגשם ויצטייר האור ההוא בחושים הגשמיים, ולפעמים תהיה נבואתו בחמשה חושים הרוחניים אשר בכחו המדמה בלבד, וכל זה הוא בהתפשטות כח המדמה לגמרי מכל מחשבות החומר כנזכר:
At times, this light will descend and be depicted in his power of imagination (Ko’ach HaMedameh) as the appearance of an angel who speaks to him, and he sees him or hears his voice and the like, with one of the known refined senses of the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) of the soul. From there, they will be transferred and copied by the five external senses, since they too are part of the animate soul (Nefesh HaChayah), as known. At such times he will see, hear, smell or speak with his actual physical senses, as written,883Samuel II 23:2 “The spirit of HaShem-יהו״ה spoke within me and His word is upon my tongue.” For, that light will materialize and be given form by the physical senses. At other times, his prophecy may solely be through the five spiritual senses of the power of imagination (Ko’ach HaMedameh) alone. All these matters happen when the power of imagination becomes completely divested and emptied of coarse material thoughts, as mentioned above.
נמצא שהנבואה היא כדמיון החלום שנפשו השכלית יוצאת ממנו ועולה למעלה ממדרגה למדרגה, ושם צופה ומביט ואחר כך חוזר ויורד ומשפיע זה האור עד נפש החיה אשר בה כח המדמה, ושם מצטיירין ומתגשמים יותר אותן הדברים, וכשיקיץ האדם זוכרת נפשו הענינים ההם בכח השומר ובכח הזוכר אשר גם הם בנפש החיה כנודע בחכמת הטבע.
We thus find that prophecy, though different, is similar to a dream, in which one’s intellectual soul departs from him and ascends above, going from level to level, and from there he sees and gazes, after which he returns to descend and bestow this light to the animate soul (Nefesh HaChayah), this being the soul that has the power of imagination (Ko’ach HaMedameh). It is there, in the animate soul (Nefesh HaChaya) that the matters that he perceived become further materialized and depicted. Then, when a person awakens, the soul recalls those matters through the power of retention (Ko’ach HaShomer) and the power of memory (Ko’ach HaZocher), which also are part of the animate soul (Nefesh HaChayah), as known in the natural sciences.
והרי נתבאר ענין הנבואה וענין החלום היטב, כי זה בעוד הנפש בגופו זה אחר צאת הנפש: האמנם נבואה עצמה יש שני מינים,
We thus have clearly explained the matter of prophecy and the matter of dreams. That is, prophecy occurs while the soul is still conscious within his body, whereas dreams occur when the soul departs and is not conscious within the body. Nevertheless, in prophecy itself, there are two types.
האחד היא נבואת שאר הנביאים שבעת האור נשפע ומגיע בירידתו אל נפש השכלית אשר בו, ומשם יורדת אל נפש החיה להצטייר שם בחמשה חושים הפנימיים אשר בכח המדמה היו החושים החיצוניים נרתעים ברעד גדול והיו נופלין כי אין כח בהם לקבל האור ההוא ולציירו ולהגשימו בחושים החמריים. והנבואה על דרך זה נקראת חלום אף על פי שאינה חלום ממש כנזכר (בראשית ט"ו י"ב) ותרדמה נפלה על אברם וגו':
The first type is the prophecy of all prophets other than our teacher Moshe. Namely, when the light is bestowed, and in its descent, reaches the intellectual soul (Nefesh HaSeechleet) of the prophet, and from there descends to his animate soul (Nefesh HaChayah), and there to depict with the five inner senses of his power of imagination (Ko’ach HaMedameh), his external senses would shudder and tremble, causing him to collapse. This is because his external physical senses do not have the capacity to receive such a light or to depict it in physical form. Such prophecy is called a dream (Chalom), even though, as we mentioned above, it actually is not a dream. An example of such prophecy is the verse,884Genesis 15:12 “And a deep sleep fell upon Avram.”
והמין השני היא נבואה שלימה שלא היו נרתעין חושי החומר כלל ומצטיירים בו בנחת, וזו היתה נבואתו של משה רבינו ע"ה, והסבה לזה היותו חומר זך לגמרי ונשתנה על ידי קדושת מעשיו להיות במדרגת הנפש. כי הוסרה זוהמתו ונשאר הטוב והזך אשר בגופו, וגם בכוחות נפשו היסודית, כי בהן לבדם יש בחינת גשם ולא בנפש השכלית ומשם ולמעלה:
The second type of prophecy is complete and perfected, in which one’s physical senses do not shudder or collapse at all. Rather, the matter is depicted within him in a settled manner. This was the level of prophecy of our teacher Moshe, peace be upon him. The reason is because, due to the holiness of his deeds, since his physical substance was so completely refined, it was actually transformed and ascended to the level of the soul (Nefesh). This is because he entirely removed contamination from himself and all that remained was the refined and good aspect of both his elemental soul and his body, being that it is only in them that there is an aspect of physicality, which is not so of the intellectual soul and higher.
וכבר נתבאר היות שרשים לאין קץ לנשמת האדם. והנה כפי מעלת מקור מחצבה, כך יתגדל כח המשכת שפע נבואתו. וכן גם אם יהיה שורש מחצב נשמתו במקום עליון ולא תיקן ולא זכה להמשיך אל כל השרשים אשר משם ולמטה, גם זה לא יוכל להמשיך שפע נבואתו אלא מאותה המדרגה אשר תקן וזכה אליה, ומשם בלבד ימשך שפע נבואתו, ובזה יתבאר לך כמה מדרגות יש בנביאים לאין קץ:
Now, we already explained that the soul of man possesses roots to no end. Thus, according to the level from where his soul was hewn, will be his power to draw down the beneficence of his prophecy. Nevertheless, even if the root from where his soul was hewn is extremely lofty, if he has not rectified and refined all of the levels from there down, he only will be able to draw the influence of his prophecy from that level that he has rectified and refined, and no higher. This being the case, it should be clearly understood that there are many levels, to no end, amongst the prophets.
ואל תחשוב כי כיון שבארנו שאין נפש הנביא יוצאת מגופו אם כן מה תפיסה יש במחשבתו בלתי ממשיית לעלות לפתוח השערים וכו', וזה תבין במה שכתבתי למעלה, כי הנפש כעין ענף ארוך מאד ומתפשט מהשורש הדבוק באילן עד גוף האדם, ואותו הקו הנמשך תמיד בהיות האדם חושק לעלות אל שרשו, עולה אור מחשבתו הנקרא מושכל מן המשכיל שהיא הנפש המשכלת עד השכל עצמו שהוא השורש העליון אשר לנפשו, ומתדבקים ונעשים אחד על ידי ההשכלה עצמה שהיא השפע הנמשך מן השכל אל המשכיל. נמצא כי המושכל הוא האור והשפע עצמו היורד מן השכל אל נפש המשכלת, וזה השפע והאור הממשי הוא ענין הנקרא מחשבה והבן זה היטב כי לא דבר ריק הוא, שאם לא כן, בטלת כל עניני כונת התפילות והרהורי האדם הטובים והרעים:
However, do not think that since we explained that the soul of a prophet does not depart from his body, then what grasp can he possibly have in his thought of the intangible, to ascend and be able to open the gates etc., for this is understood according to what I wrote above. Namely, that the soul is like a very long branch that spreads down from its root where it adheres to the tree, and from there it descends all the way down to one’s body, and by way of that line, which is always drawn down, he can ascend. That is, when a person yearns to ascend to his root, then the light of his thought – which is called the comprehended intellect (Mooskal) – ascends from the thinker (Maskeel), which is the intellectual soul (Nefesh HaMaskelet), to the intellect itself (Sechel), which is the upper root of his soul. Through the thought and conceptualization, itself, which is the influence that is drawn down from the intellect (Sechel) to the thinker (Maskeel), they adhere to each other and become one. We thus find that the comprehended intellect (Mooskal) is the light and influence itself, which descends from the intellect (Sechel) to the intellectual soul (Nefesh HaMaskelet). This tangible influence and light itself, is the matter called thought (Machshavah). Understand this well, for I am not telling you this in vain. For, if you think that this is not so, you thereby have rendered everything that relates to the devotional intentions that one is meant to have during prayer meaningless, as well as rendering all the thoughts and ruminations of man meaningless, be they good or evil.
והרי נתבאר לך היות הנבואה מוכרחת ויכולה להיות, כענין האדם התופש בידו בקצה ענף האילן בהיותו כפוף למטה ומנענעו בכח ואז כל האילן כלו מתנענע בהכרח, ואמנם לא יתנענעו העליונים במחשבת האדם התחתון זולתי בהיותו ראוי להמשיך האור העליון עליהם, ואז בשמחה זו גם הם ימשיכו מאותו האור עליו, אבל אם אין בו יכולת להמשיך עליהם אור עליון לא יחשיבוהו כלל ולא יתרצו להתקרב אליו לעזרו ולהמשיך מחשבתו למעלה, כי הבל היא ואין בה מועיל:
We thus have explained that prophecy is both necessary and possible, and that it is like a person who holds on to the end of a branch of a tree that is bent down, shaking it strongly, so that the whole tree shakes. However, know that the Supernal aspects are not shaken by the thoughts of man, except if he is fitting to draw down an even the higher light to them. In which case, by virtue of their great joy, they too draw down light to him from that supernal light. If, however, he in unfitting and does not have the ability to draw down the Supernal light to them, then they take no consideration of him whatsoever, nor do they desire to come close to him and assist him by drawing his thoughts Above, being that his thoughts are empty and of no benefit.