מאמר ו'; החירות 1

"חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" – אל תקרי חָרות אלא חֵרות. מלמד שנעשו חירות ממלאך המוות.
(שמו"ר מא, ז)

“‘…engraved upon the tablets’ (Exodus 32:16) … Do not read it as ḥarut (engraved), but rather ḥerut (freedom) (which teaches us it is) freedom from the angel of death” (Shemot Rabbah 41, 7).

המאמר⁵²מאמר החירות, בשונה מהמאמרים הקודמים, אדמו"ר זצ"ל לא סיים עריכתו לדפוס והוא נעתק כאן מכתב־יד. הזה צריך ביאור. כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, אחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי שאין ענין המיתה חל עליו, אם כן איך חזרו ואבדו זאת. הכי יוכל הנצחי להתהפך ולבוא לבחינה של העדר?

This article requires an explanation. What does the receiving of the Torah have to do with liberating people from death? Furthermore, having attained through the receiving of the Torah an eternal body, over which death has no power, how did they again lose it? Could the eternal become something lacking?

חירות הרצון

Freedom to want

א. אולם כדי להבין המושג הנעלה 'חירות ממלאך המוות', צריכים מתחילה להבין מושג החירות במובנו הרגיל כפי שחיך האנושי טועם אותו. והנה בהשקפה כללית יש לחשוב את החירות לחוק טבעי הפרוס על כל החיים, כמו שאנו רואים שכמה מבעלי החיים מתים תחת ידינו כשאנו עושקים מהם את החופש. וזוהי עדות נאמנה שההשגחה אינה מסכמת לשעבודה של שום בריה. ולא לחינם לחמה האנושות במאות האחרונות עד שהשיגו חירות היחיד בשיעורים מסוימים.

1. To understand the lofty notion of ‘freedom from the angel of death,’ we first need to understand the notion of freedom in its ordinary sense, according to popular understanding. According to the general view, freedom can be considered a natural principle that applies to all living beings. We see how animals die under us when we rob them of their freedom. This is a true testimony that Providence refuses the enslavement of any creature. Not without a reason did humanity fight in the last few centuries until it achieved a certain degree of individual freedom.

האם האדם פועל לפי רצונו החפשי
ב. אמנם בכל זאת המושג הזה המתבטא במילה 'חירות' מטושטש בשבילנו מאד. ואם נחדור לתוך תוכיותה של המילה ההיא, כמעט שלא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש את חירותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה היכולת שנקראת חירות. דהיינו שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי.

Does man act according to free will
2. Still, we find the notion expressed by the word freedom to be very vague. If we penetrate the innermost part of this word barely anything remains. For before seeking individual freedom, you should assume that every individual has the capacity called freedom, meaning, is capable of acting according to free will.

אמנם כשמסתכלים במעשים של היחיד, אנו מוצאים אותם כהכרחיים אליו, ובעל כרחו יעשה אותם – מבלי בחירתו. והוא דומה בזה לתבשיל השָׁפוּת על גבי כירה אצל האש, שבין רוצה או אינו רוצה מוכרח הוא לרתוח ולהתבשל. כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשתי מוֹסֵרוֹת⁵³מוֹסֵרוֹת – רצועות שקושרים בהן העול שעל הבהמה (ע"פ רש"י ומצודות ירמיה כז, ב)., שהם התענוג והמכאוב, ואין לבעל החי שום בחירה חפשית שיוכל לבחור ביסורין או לדחות העונג.

Yet when we examine the individual’s actions, we find them coerced, that he is compelled to carry them out, not by choice. In that, he resemble a dish set on the stove, which must boil and be cooked whether it likes it or not. Providence bound all living things with the two straps of pleasure and pain, and no animal has free will to choose suffering or reject pleasure.

מוֹתר האדם על בעל החי: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. דהיינו להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג או התועלת שעתידים לבוא אליו לאחר זמן. אבל באמת אין כאן יותר מחשבון מסחרי. כלומר שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבוא, שיש בהם העדפה ויתרון על הצער שהמה סובלים מהמכאובים שהסכימו לקבל עליהם עכשיו. ורק ענין של נכיון יש כאן, שמנכים הצער והיסורין מתוך התענוג העתידי המקווה, ונשאר להם עודף מסוים. הרי שנמשך בהכרח רק אל התענוג. וכן יארע לפעמים שנמצאים מִתְאַנִּים⁵⁴מִתְאַנִּים – מלשון אונאה. מדין תורה, כאשר המקח אינו שווה את המחיר ששולם בעדו, נחשב זה לאונאה. בעצמם, יען שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהיה בו את העודף המקווה לעומת היסורין שסבלו, ונמצאים על כן בדֶעפִיצִיט (גרעון). הכל כמנהג הסוחרים.

The advantage humans have over animals is that a person can envision a distant goal, that is, accept a certain amount of pain now by choosing future pleasure or benefit after a certain time. But in truth, there is no more here than commercial calculation, meaning that they value future pleasure or benefit as better and more advantageous than the suffering they undergo and the pain they accepted upon themselves now. It is merely a case of deduction; they deduct the pain and suffering from the expected future pleasure and still have something extra. They are of necessity attracted only to pleasure. It also sometimes happens that they deceive themselves, since the pleasure they achieved is not greater than the suffering they endured, as they hoped. They thus incur a deficit. This all follows the merchant’s way of thinking.

סוף סוף אין בזה שום הבדל בין האדם לבעל החי. ואם כן אין כלל בחירה חפשית מדעת, אלא כוח חזק מגנטי – המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזו צורה שהיא, והמבריח אותם מסיבות המכאיבות. שבכוח שניים אלה ההשגחה מוליכה אותנו לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פינו כלל.

Everything considered, there is no difference between humans and animals. In that case, there is no conscious free choice but a strong magnetic force, which attracts them to pleasure that comes their way in any form, and which makes them flee from causes of pain. By means of these two, Providence brings us to all the places desirable to it, never asking our permission.

ולא עוד אלא אפילו קביעת האופי של התענוג ושל התועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים [כפי מה] שהם רוצים, ולא הוא עצמו. כי למשל: אני יושב, אני לבוש, אני שח, אני אוכל – לא משום שאני רוצה לישב כן ואני רוצה להתלבש כן ולדבר כן ולאכול כן – אלא משום שאחרים רוצים שאשב כן ואתלבש כן ואדבר כן ושאוכל כן. דהיינו לפי רצונם וטעמם של החברה, ולא לרצוני החפשי. ואדרבה, אני עושה כל אלה על פי רוב בניגוד לרצוני. כי יותר נוח לי לישב בקלות ראש על כל פינות הכסא, ואני רוצה להתלבש בלתי יגיעה וטרחה, ואני רוצה לאכול מכל המזדמן ובכל המקומות – אלא שאני משועבד בכל תנועותי, ואסור בכבלי ברזל בטעמים ונימוסים של החברה. הרי שאין ליחיד שום רצון ושום דעה שיוכל לתבוע עליהם את חירותו. כי כל מה שתובע, נבחן שתובע בשביל טעמים ונימוסים של אחרים, שהם החברה. אם כן אמרו נא לי, היכן חירות הרצון שלי?

Moreover, even deciding on the character of pleasure and benefit is not based solely on the individual’s choice and free will but on the wishes of others, [based on] their wishes rather than the individual’s. For example, I am seated, I am dressed, I speak, I eat – not because I want to sit this way, dress this way, speak this way, and eat this way – but because others wish me to sit this way, dress this way, speak this way, and eat this way; that is, according to social wishes and norms instead of my own free will. Furthermore, I do most of these against my will. I am more comfortable being seated comfortably occupying the entire chair; I want to dress without fuss, and I want to eat whatever comes my way anywhere – yet I am inhibited in all my actions and am shackled by the iron chains of social reasons and customs. It follows that the individual has no will or opinion over which he can claim freedom. Whatever he claims he does so for reasons and customs of others, that is, society. Tell me, then, where is my free will?

ג. ולאידך גיסא, אם נניח אשר אין חירות לרצון, וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כוחות חיצוניים המכריחים אותה לפעול כן. דהיינו שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שתי מוסרותיה, התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל 'אנוכיות'⁵⁵המילה 'אנוכיות' המופיעה כאן ובהמשך אין כוונתה למובן הרווח, שהוא אהבה עצמית מופרזת וכד', אלא במובן של 'אני' הקיים ופועל כישות עצמאית יחודית. בעולם, כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו: אין אני בעל המעשה, ואין אני עושה משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים עמי בעל כרחי ושלא מדעתי. אם כן, נמצא לפי זה חלף לו השכר ועונש?

3. On the other hand, if we suppose there is no free will, each of us is nothing more than a machine that operates and manufactures by means of external forces that compel it to do so. Thus, each one of us is imprisoned in the prison of Providence that, by its two straps of pleasure and pain, pulls and pushes us as it wishes to where it desires. In that case, there is no individual entity in the world since there is no free, independent person here: I am not the actor, nor do I act because I wish to act but because I am being acted on in spite of myself and unbeknownst to me. In that case, are reward and punishment exchanged?

אשר מוזר הדבר בתכלית – לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה אלינו – אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע. אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העיור שאין לו לא דעת ולא חשבון, ואנו, מובחרי היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העיור המוליך אותנו שולל, ומי יודע להיכן?!

This is utterly weird – not just to religious people who believe in God’s Providence. They at least can be assured and trust that he leads with a good and desirable aim for us – but it is even weirder to those who believe in nature. According to what has been said, each one is shackled by the chains of blind, unknowing, and uncalculating nature. And we, the choicest creatures, educated and intelligent, become like toys in the hands of a blind, deceitful nature that leads us, who knows where?!

וכדאי לנו ליקח זמן להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים כן בעולם מבחינת ישות של 'אנוכיות', שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת הפועלת על דעת עצמה, בלתי תלויה בכוחות חיצוניים זרים בלתי ידועים? ובמה מתגלה הישות הזו של אנוכיות אלינו?

We should take the time to understand such an important concept, that is, how do we exist this way in the world as an entity with being, each of us feeling like a unique being that acts on its own cognizance, independent of foreign, unknown, external forces? In what way does this entity of being appear to us?

הן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהיא פוסעת והולכת על פי חוק הסיבתיות⁵⁶בכתב היד היה רשום בתחילה: חוק ההתפתחות. מאוחר יותר תיקן אדמו"ר זצ"ל הגדרה זו, ובמקומה כתב: חוק הסיבתיות (גם כיום מוכר חוק זה בשם 'עיקרון הסיבתיות'). בהתאם לכך בהמשך במקום: גורם א', גורם ב' תיקן וכתב: סיבה א', סיבה ב' וכו'. עם זאת נותרו עקבות מהנוסח הקודם, כך שהמילה גורם משמשת לצד המילה סיבה. למשל: סביר להניח שאחרי התיקון: "חוק הסיבתיות", צריך היה המשך המשפט להיות: "בדרך סיבה ומסובב". אלא שבפועל נשאר "בדרך גורם ונמשך". ככלל לא שינינו והותרנו דברים כמות שהם. עם זאת ידע הלומד כי הלשונות מתחלפים, וכוונתו ז"ל הייתה להחליף לשון 'גורם' ב'סיבה'., בדרך גורם ונמשך קדימה. וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לפי עצמו. דהיינו, כל בריה ובריה מבריות העולם – מארבעת הסוגים: דומם צומח חי מדבר – נוהג בה חוק הסיבתיות בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית מהנהגה פרטית שהבריה אוחזת במשך רגעי זמן קיומה בעולם, הנה היא נדחפת על ידי גורמים קדומים שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה ולא אחר בשום פנים. אשר זה ברור וגלוי לכל המסתכל בסדרי הטבע מבחינת המדע הטהור בלי תערובות של פניות עצמיות.

In truth, there is a connection among all the details in reality before us, which gradually, sequentially progresses according to the law of causality. Just like the whole acts, so does each specific individual in itself. That is, the law of causality applies to each creature in the world – of the four categories of inanimate, plant, animal, and human – in a sequential order. Furthermore, each individual stage, guided by individual Providence, that the creature assumes while it exists in the world, is forced by former factors that compelled it to undergo the transformation inherent in its conduct, absolutely no other. This is clear to those who observe natural orders, from the perspective of pure science unmixed with any personal preference.

אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו:

We therefore must analyze this to allow us to observe it from every side and angle.

ד' גורמים בכל התהוות
ד. דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית שפשטה צורתה הקודמת ולבשה הצורה המתהווית עתה.

The four factors in every transformation
4. Know that every change that creatures undergo must be understood not as the result of something out of nothing but of something out of something, that is, an actual essence that was divested of its former shape and assumes a form that takes shape now.

לפיכך יש לנו להבין אשר בכל התהוות שבעולם משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות. ונקראים בשמות: א) המצע. ב) דרכי הגורם ונמשך המיוחסים לתכונת המצע מצד עצמו, שאינם משתנים. ג) דרכי הגורם ונמשך הפנימיים שלו, המשתנים מסיבת מגע עם כוחות זרים. ד) דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מבחוץ. ואבארם אחד לאחד:

We therefore must understand that four factors are combined into anything that takes shape in the world. That formation emerges and is set by the four together. They are called 1) character, 2) the unchanging sequential dynamics that apply to the character’s trait in itself, 3) the inner sequential dynamics that change when they come into contact with external forces; 4) the sequential dynamics of external objects that act on it from outside. I shall discuss them one by one.

סיבה⁵⁷כאן למשל היה כתוב בתחילה 'גורם' ואדמו"ר תיקן ל'סיבה'. ראה הערה קודמת. הא': ה'מצע'. פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזו. כי 'אין כל חדש תחת השמש', וכל התהוות אשר תארע בעולמנו, אינה יש מאין זולת יש מיש. (אלא) שאיזו ישות פשטה צורתה הקודמת ולבשה צורה אחרת משונה מהקודמת. ואותה המהות שפשטה את צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם ה'מצע'. שבו טמון הכוח העתיד להתגלות ולהיקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות. על כן ודאי היא נחשבת לבחינת הסיבה העיקרית אליה.

The first cause is the character, which means the primal matter that relates to this transformation for “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9) and every transformation taking place in our world is not out of nothing but is something out of something. A certain entity shed its former shape and assumed another one, different than the former. The essence that is divested of its previous shape is defined as the character, wherein lies the future potential to appear and be set in the final shape of that transformation. It is therefore considered its main cause.

סיבה הב': היא הסדר של גורם ונמשך המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו ואינו משתנה. למשל, חיטה שנרקבה באדמה ובאה לבחינת זריעה של חיטים, הרי מצב הרקוב הזה מכונה בשם 'מצע' [היא סיבה הא' הנ"ל]. כלומר, שיש להבין כאן שמהות של חיטה פשטה צורתה הקודמת שהיתה לה, דהיינו צורת החיטה, וקבלה בחינה חדשה בתמונת חיטה רקובה, שהוא הזרע שנקרא 'מצע', הערום מכל צורה. שעתה אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת, דהיינו צורה של חיטים הראויות לצמוח ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע.

The second cause is the unchanging sequential order that affects the quality of the character itself. Take for example, wheat that decomposed in the ground in the process of sowing wheat berries. This decomposed state is called the character [that is, the first said cause]. Meaning, we need to understand here that the essence of wheat shed its former shape, that is, the shape of wheat, and assumed a new aspect in the form of rotten wheat, which is the seed that is called the character, devoid of any shape. Now that it has decomposed in the soil, it is capable of assuming another shape, that is, the form of wheat that can grow and emerge out of the character, which is the seed.

וזהו גלוי וידוע לכל, שהמצע הזה אינו עתיד להתלבש בצורות של דגן ולא בשיבולת שועל, אלא רק בהשוואה אל אותה הצורה הקודמת שהסתלקה ממנה, שהיא החיטה היחידה. ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימים, הן בכמות והן באיכות, כי בצורה הקודמת היתה חיטה יחידה ועתה עשר חיטים, וכן בטעם ויופי – אולם עיקר הצורה של החיטה אינה מקבלת שינוי.

We all know that this character will not assume the shape of either corn or oats but will relate only to the former shape, which is gone from it, which is wheat alone. It changes to a certain extent, both in quantity and quality, as a single stalk of wheat became ten stalks, and in terms of taste and beauty; yet the main shape of wheat does not undergo any change.

הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו ואינו משתנה לעולם. שמחיטה לא תצא שבולת שועל כמבואר. זהו המכונה סיבה הב'.

Thus, there is an unchanging sequential order that affects the quality of the character in itself. No oat will spring out of wheat, as we discussed. This is considered the second cause.

סיבה הג': היא סדר דרכי הגורם ונמשך הפנימיים של המצע, שמשתנים מסיבת המגע ופגישה עם כוחות הזרים שבסביבתו שבא עמהם במגע. פירוש, כי אנו מוצאים שמחיטה אחת הנרקבת באדמה יוצאות ונולדות חיטים מרובות, ולפעמים עוד גדולות ומשובחות ממה שהיתה החיטה בטרם שנזרעה. הרי בהכרח שיש כאן תוספת של גורמים שנשתתפו ונתחברו עם הכוח הטמון במצע, שמשום זה נגלו ויצאו כל אותן ההוספות בכמות ואיכות שלא היו כלל בצורת החיטה הקודמת. ש[גורמים אלו] הם מהסביבה, דהיינו החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכוחותיהם והתחברו אל הכוח הטמון במצע עצמו, בדרך 'קודם ונמשך', והוציאו את הריבוי של כמות ואיכות לַהתהוות ההיא.

The third cause is the sequence of the inner dynamics that change due to contact and encounter with external forces in its environment, with which it comes in contact. Meaning, we find that many stalks of wheat come out from a single wheat berry that decomposed in the soil. At times, they are better than what the wheat used to be before it was sown. Thus, of necessity, there are additional factors that joined and combined with the original character’s inherent potential. This is the reason for the additional [traits], both in quality and quantity, which were not present in the former wheat stalk. These are [factors] originating in the environment, that is, compounds and minerals in the soil, rain, and sun. All these acted on it by pouring of their forces and joined the force lying dormant in the character itself in a sequential order, and they produced the proliferation in quality and quantity in that transformed character.

ויש להבין כאן שסיבה הג' הזו מתחברת עם המצע בפנימיותו. משום שהכוח הטמון במצע שולט עליהם (על הגורמים). שסוף סוף השינויים הללו לא יצאו מגדרה של החיטה עצמה, כלומר שהם שייכים כולם למין החיטים ולא למין אחר. ולפיכך אנו מגדירים [גם] אותם 'גורמים פנימיים'. אלא שנבדלים מסיבה הב' הבלתי משתנה משום בחינה שהיא, מה שאין כן סיבה הג' משתנה בכמות ואיכות.

We should understand here that the third cause joins the inner character. For the character’s latent force has power over them (the factors). All considered, these changes do not go beyond the traits of wheat, that is, they all belong to the genus wheat, not any other genus. We therefore define them [too] as ‘inner factors.’ But they are different from the second cause that does not change in any respect, unlike the third cause, which changes both in quality and quantity.

סיבה הד': היא סדר גורם ונמשך מדברים זרים הפועלים עליו מבחוץ. פירוש, שאין להם יחס ישר אל החיטה כמו המלחים והגשם והשמש, אלא הם דברים זרים אליה. כמו השכנים הנמצאים בשכנותה, ומקרים חיצוניים כמו הברד והרוח וכדומה.

The fourth cause is the sequential order caused by external objects that act on it from outside. Meaning, they do not directly affect wheat like minerals, rain, and sun. They are foreign to it, such as neighbors in its proximity, and outer occurrences such as hail, wind, etc.

והנך מוצא, אשר ארבעה גורמים מתחברים בחיטה בכל משך זמן גִדוּלה. אשר כל מצב ומצב פרטי שהחיטה מקבלת במשך הזמן ההוא נעשה מותנה מארבעתם. שהכמות והאיכות שבמצב נקבעות על ידיהם.

Thus, you find that these four factors join wheat while it grows. Every individual stage that wheat undergoes during that time is conditioned by the four, which determine the stage’s quantity and quality.

ד' הגורמים במושכלות
ה. וכמו שציירנו לך בחיטה, כן החוק בכל מיני התהוות שבעולם, ואפילו במחשבות ומושכלות. למשל, אם תצייר לך איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא. דהיינו, מצב אדם דתי או אדם בלתי־דתי, אם חרדי קיצוני או בלתי־דתי קיצוני, או בינוני – תבין גם כן שאותו המצב נתהווה ונקבע באדם על ידי ארבעה הגורמים האמורים:

The four factors in every mature quality
5. Just as we described in relation to wheat, this is the principle governing any kind of transformation in the world, even thoughts and quality. Take for example, the mature quality of any person, such as the trait of a religious or nonreligious person, ultra-orthodox or extremely anti-religious or average – you will understand that the trait was formed and became fixed in that person by the said four factors:

סיבה הא': היא המצע, שהוא החומר הראשון שלו. כי האדם נברא יש מיש, דהיינו מפרי מוחותיהם של מולידיו. ולפיכך נמצא בשיעור מסוים כמו העתקה המועתקת מספר לספר, כלומר שכמעט כל העניינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו. אלא ההבחן הוא, שנמצאים [בו אותם העניינים] בבחינת הפשטת הצורה, [אשר] בדומה לחיטה הנזרעת שאינה ראויה לזרע אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה – כן הטיפה הזרעית שממנה נולד האדם, אין עוד בה כלום מצורות של אבותיו, רק כוחות נעלמים לבד.

The first cause is character, which is the primal matter. A person is born as something out of something, that is, from the parents’ marrow. Therefore, he is to a certain extent like a book copied from a book, that is, almost all the matters that were acquired and achieved by his ancestors are copied into him as well. The difference lies in that [those matters] lie [in him] in a formless state, like sown wheat that can only sprout after it decomposed and shed its earlier form – so is the drop of semen from which a human being is born. It retains nothing of the forms of its ancestors but only dormant potential.

כי אותם המושגים שהיו באבותיו בבחינת מושכלות, נעשו בו בבחינת סתם נטיות שנק' אינסטינקטים⁵⁸אִינְסְטִינְקְט – נטייה תורשתית המתפקדת ככוח מניע מאחורי התנהגות. או כהרגלים מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כן. שהמה אמנם בחינת כוחות נעלמים שירש מאבותיו. באופן שלא לבד הקניינים הגשמיים באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקניינים הרוחניים וכל המושכלות שרק עסקו אבותינו בהם, מגיעים אלינו בירושה דור דור.

For whatever was attained by a person’s ancestors through understanding turned into mere tendencies that are called instincts or habits so he is not even aware why he acts in a certain way. They are the latent forces that he has inherited from his ancestors. This way, we inherit not only material possessions from our parents but also spiritual possessions and all the attributes that only our ancestors engaged in, generation after generation.

ומכאן מתגלות ויוצאות כל מיני נטיות השונות שאנו מוצאים בין האנשים. כמו: נוטה להאמין או לביקורת, נוטה להסתפק בחיים חומריים או מתאווה רק לאידיאות⁵⁹אִידֵאָה – רעיון, מחשבה, במובן של חיים סביב רעיון ומטרה מסוימים. ומואס בחיים שאין בהם חפץ, קמצן – ותרן, עז פנים – ביישן וכדומה. כי כל אלו התמונות המתראות באנשים, אינן מרכושם עצמם אשר רכשו, רק ירושה פשוטה שנפלה להם מאבותיהם ואבות אבותיהם. כידוע לחכמי הפסיכולוגיה אשר גם מקום מיוחד יש במוח האדם שהירושות הללו שׁוֹרוֹת שמה, ונקרא 'מוח המָאֳרָךְ' (או סוּבּ קוֹנְשִיֶעס⁶⁰סוּבּ קוֹנְשִיֶעס – תת מודע, תת הכרה (suconscious).), שכל הנטיות הללו מתגלות משם.

This produces and results in the different tendencies we find among people, such as gullibility, critical thinking, tendency to be content with material life, or being interested in ideas alone while despising and rejecting life, frugality or generosity, fierceness or shyness, and the like. All these images portrayed in people are not their own property which they themselves acquired. It is merely a simple inheritance received from their parents and their parents’ parents. As psychologists know, there is a specific place in the human brain where the things we inherits are located; it is called the medulla oblongata (or subconscious). All those tendencies stem from there.

אולם מתוך שמושכלות אבותינו מפרי נסיונותיהם, נעשו בנו לנטיות בעלמא – על כן נחשבות כמו החיטה הנזרעת שפשטה צורתה הקודמת ונשארה עירומה, ורק כוחות טמונים בה הראויים לקבל צורות חדשות. שבנידון שלנו, ראויות הנטיות לקבל צורות של מושכלות. שזהו נחשב על כן לבחינת חומר ראשון. והוא גורם הא' העיקרי הנק' 'מצע', שבו כלולים כל הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו, והם מוגדרים בשם 'מורשה האבהית'.

But since what our ancestors learned from experience turns in us into mere tendencies, they are considered like sown wheat. It shed its former shape and remained bare; only its dormant forces are capable of assuming new forms. In our case, the tendencies are capable of becoming mature qualities. This is therefore considered a primal matter, which is the first, main factor called character, which comprises all the abilities for the special tendencies inherited from the parents that are considered ‘parental inheritance.’

ותדע שהנטיות הללו שאמרנו, יש מהן שבאות דווקא בבחינת שלילה, כלומר להפך ממה שהיו נמצאות באבותיו. ומכאן אמרו, כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי⁶¹סתר הוא סיבה פנימית להתנהגות גלויה. והנה אותה תכונה נסתרת היא עצמה שמתגלה אצל הבן, רק בצורת ביטוי הפוכה.. טעם הדבר הוא, מפני שה'מצע' עומד בבחינת פושט צורה הקדומה כדי ללבוש צורה חדשה, ולפיכך נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו, כמו החיטה הרקובה באדמה שמאבדת מעצמה כל הצורה שהיתה בחיטה. עם כל זה, תלוי הדבר בשאר ג' הגורמים כמו שכתבתי לעיל.

Know that some of these tendencies we spoke of manifest specifically in a negative form, that is, they are the opposite of what was present in one’s ancestors. Hence, they say that whatever is concealed in the father’s heart is openly observed in the child. The reason is that the character stands as if divested of the former shape in order to assume a new shape. It is therefore close to negating the mature qualities of its fathers, like decomposing wheat in the soil, which loses the entire form wheat possesses. Still, this depends on the other three factors, as I have written above.

ו. סיבה הב': היא סדר גורם ונמשך באורח ישר, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, שאינו משתנה. פירוש, על דרך שנתבאר בחיטה הרקובה הנתונה באדמה, אשר הסביבה שהמצע נתון בה, האדמה המלחים שבה האויר והשמש, פועלת על הזריעה סדר ארוך של גורם ונמשך במהלך איטי הדרגתי, מצב אחר מצב, עד שמתבשלת, והמצע חוזר ולובש צורתו הקדומה, דהיינו צורת החיטה, אולם בשינויים של כמות ואיכות. שחלקם הכללי אינו משתנה כלום, שלא יצמחו דגן או שבולת שועל – אלא בחלקם הפרטי משתנים: בכמות, דהיינו שמחיטה האחת נעשו עשר או עשרים חיטים, וכן באיכות, שהֵנה משובחות או גרועות מצורת החיטה הקדומה.

6. The second cause is an unchanging, direct sequential order that relates to the quality of the trait itself. Meaning: this follows the same reasoning regarding decomposed wheat buried in the soil. The environment the trait is located in, the soil and its minerals, the air and the sun, act on the seeds through a long sequential order, in a slow, gradual process, stage by stage, until it is ripe. The trait then assumes its previous form, that is, the shape of wheat, though modified in quantity and quality. In general, they will not change at all; they will not grow in the form of corn or oats. Instead, they will change individually; in quantity, that is, one stalk of wheat becomes ten or twenty stalks; and in quality, in that they are better or worse than the previous shape of wheat.

על דרך זה כאן, האדם בתור 'מצע' נתון בתוך הסביבה, דהיינו בין החברה. והוא מושפע מהם בהכרח – כמו החיטה מסביבתה. כי המצע הוא רק צורה גלמית, ועל כן מתוך המגע ומשא התמידיים שלו עם הסביבה והחברה, הרי הוא מתפעל על ידיהם במהלך הדרגתי של סדר מצבים בזה אחר זה בדרך גורם ונמשך. אשר בזמן הזה מתהפכות לו הנטיות הכלולות במצע שלו, ומקבלות בחינות (הבחנות) של מושכלות.

In the same way here, man as a ‘character’ is located in an environment, that is, in a social setting. He is of necessity influenced by them, as wheat is by its environs. Disposition is merely raw material; and by constant interaction with the environment and society, he is influenced by them through a gradual, sequential process that follows the order of stages. During that time, the tendencies included in his disposition transform and acquire a mature aspect.

למשל, שיָרַשׁ נטיה מאבותיו להיות קמצן. הנה כשנגדל, הולך ובונה שִׂכְלִיוֹת ועיונים, אשר כולם מסיקים לו החלטות אמיתיות, שטוב לאדם להיות קמצן⁶²בכתב היד נוספה כאן הערה: וכבר ידעת שאף על פי שאביו היה ותרן (-פזרן, מוותר מממונו), יכול הוא לרשת ממנו נטיה השלילית להיות קמצן. כי השלילה היא גם כן ירושה גמורה, ממש כמו הקיום.. או שירש נטיה מאבותיו להיות חפשי בדעות. הנה כשנגדל, הולך ובונה לעצמו עיונים ומסיק מהם מסקנות, שאך טוב לאדם להיות חפשי. אולם מאין הוא נוטל אותם המשפטים ודרכי ההיקש ומשא־ומתן? כל זה הוא נוטל מהסביבה שלא מדעתו. כי המה משפיעים לו דעותיהם וטעמם, בבחינת גורם ונמשך הדרגתי, באופן שהאדם מחשיבם שהם רכושו עצמו, אשר רכש אותם בדרך עיונו החפשי.

Take for example, someone who has inherited from his ancestors the tendency to be frugal. As he grows, he gradually gathers thoughts and reflections that all bring him to real conclusions that it is good for a person to be frugal. Or he inherited the tendency from his ancestors to be liberal in his opinions. When he grows, he reflects and concludes that it is good for a man to be liberal. But where does he get those sentences and ways of conclusion and deliberation? All this he unknowingly takes from the environment. It is they that influence him with their opinions and reasoning, through a gradual process, in such a way that a person considers them as his own private property, which he acquired through free reflection.

אמנם גם כאן כמו בחיטה, יש חלק אחד כללי, בלתי משתנה מגדרו של ה'מצע'. דהיינו שסוף סוף נשארות הנטיות שירש עומדות אצלו בעינן, כמו שהיו מצויות באבותיו. זהו המכונה סיבה הב'.

Here, just like with wheat, there is one general, unchanging part that define the character. The tendencies he inherited remain intact in him, as they were in his parents. This is called the second cause.

ז. סיבה הג': היא סדר גורם ונמשך באורח ישר, העובר על המצע והוא משתנה על ידיהם. כי מתוך אשר הנטיות המורשות נתהפכו באדם בסיבת הסביבה לבחינות מושכלות, לפיכך נמצאות פועלות באותם הכיוונים אשר השִׂכְלִיוֹת הללו מגדירות אותן.

7. The third cause is a sequential order that the character undergoes and is changed by. Since the inherited tendencies turned in the person by the environment into mature qualities, they act in the directions defined by those qualities.

למשל: הקמצן מטבעו, אשר על ידי הסביבה נתהפכה אצלו הנטיה של הקמצנות למושכל והוא מבין את הקמצנות על פי איזה גדר שכלי. נניח שמגן על עצמו במנהגו זה שלא יצטרך לבריות. הרי שהשיג בחינת קנה־מידה לקמצנות, שיכול לוותר בזמן שלא יתכן לו עוד לפחד מזה. נמצא שהשתנה הרבה לטובה מהמידה שירש מאבותיו.

For example, someone who is frugal by nature, the frugal tendency will evolve in him into a mature trait, and he will understand frugality according to a mental construct. Let us suppose he protects himself by this habit from needing help from others. Thus, he acquired a measuring stick for frugality and is able to be generous when he needs not be afraid of it. Thus, he has changed much for the better from the quality he inherited from his parents.

וכן לפעמים מצליח לעקור נטיה רעה מתוכו לגמרי. והוא על ידי הרגל, אשר כוחו יפה להעשות לו טבע שני. אשר בזה יפה כוח האדם מכוח הצומח. כי החיטה לא תוכל להשתנות רק בחלקה הפרטי כאמור לעיל, משא"כ האדם יכול גם כן להשתנות מכוח הגורם ונמשך של הסביבה אפילו בחלקים הכלליים, דהיינו, להפך נטיה שלמה ולעקרה משרשה אל ההפכיות שלה.

Similarly, he is sometimes able to completely uproot an evil tendency from within him. This is done by habit that can become second nature. In this regard, humans are more capable than plants. Wheat can change only an individual part, as said above. Man, however, can change by means of environmental cause and effect even the general parts, that is, transform a complete trait, and uproot it to achieve its opposite.

ח. סיבה הד': היא סדר גורם ונמשך העובר על המצע מדברים הזרים לו לגמרי ופועל עליו מבחוץ. פירוש, שאותם הדברים אין להם שום שייכות לסדר הגידול של המצע לפעול עליו באורח ישר, אלא שפועלים באורח בלתי ישר. דהיינו, למשל הכלכלה והטרדות או הרוחות (רווחות) וכדומה, אשר יש להם לעצמם סדר שלם הדרגתי ואיטי של מצבים מגורם ונמשך, הגורמים שינויים במושכלות האדם לטובה או לרעה.

8. The fourth cause is the sequential order that affects the character through things completely foreign to it and acting on it from the outside. Meaning: these are things that are completely unrelated to the character’s stages of growth and will not influence it directly; instead, they act indirectly. For example, financial situations, times of trouble or affluence, and the like, that in themselves have a whole gradual and slow sequence of stages, change man’s qualities by way of cause and effect, either for good or for ill.

הנה ערכתי לעינך ארבעת הגורמים הטבעיים, אשר כל מחשבה וכל שֵׂכֶל המופיעים בנו, אינם רק פירותיהם בלבד. ואפילו יֵשב אדם ויעיין באיזה דבר מעת־לעת שלם, לא יוכל להוסיף או לשנות משהו על מה שד' הגורמים הללו נותנים לו. וכל הוספה שיכול להוסיף היא במידת הכמות: אם שכל גדול או שכל קטן. משא"כ באיכות לא יוסיף אף משהו. כי המה הם הקובעים לנו את האופי והצורה של השכל ושל המסקנה בעל כרחנו, בלי שאלת פינו כלל. באופן שאנו מסורים בידיהם של ד' הגורמים הללו, ממש כחומר ביד היוצר.

I have presented before you four natural factors; every thought and every understanding that appears in us is but their result alone. Even if someone sits to reflect on something for a long time, he would not be able to add or change anything beyond what those four factors give him. Everything he is able to add is in terms of quantity: a greater or smaller understanding. In quality, however, he cannot add anything. These set the character and form of understanding and the outcome in spite of ourselves, without asking us at all. This way, we are completely at the mercy of these four factors, as clay in the hands of the potter.

בחירה חפשית

Freedom of choice

ט. אולם כשאנו מסתכלים בארבעת הגורמים הללו, אנו מוצאים אשר הגם שכוחותינו חלשים מלעמוד כנגד גורם הא', שהוא ה'מצע' – עם כל זה יש לנו היכולת ובחירה חפשית להגן על עצמנו משאר שלשת הגורמים, שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות, ולפעמים גם בחלקו הכללי, דהיינו על ידי הרגל שקונה טבע שני, כמ"ש לעיל.

9. But when we examine these four factors, we find that even though our powers are too weak to withstand the primary factor, which is character, we still have the ability and free will to protect ourselves from the other three factors, according to which the character transforms in detail, and sometimes as a whole, that is, by a habit that acquires a second nature, as said above.

והגנה זו משמעותה, שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, שהם החברים הספרים המלמדים (המורים) ודוגמתם. בדומה לאחד שירש כור (מידת נפח) חיטים מאביו. אשר יוכל לעשות ממידה קטנה הזו עשירות גדולה, דהיינו, רק בבחירת הסביבה בשביל ה'מצע' שלו. שתהיה אדמה פוריה שיש לה כל המלחים וחמרי הגלם המכלכלים לחיטה במידה מלאה בשפע. וכן בעבודה לשבח את התנאים שבסביבה, שיתאימו לצרכי הגידול והצמיחה. כי החכם יעשה בדעת, ויבחר אליו כל התנאים הטובים וימצא ברכה, והסכל יקח הכל מהמזדמן לפניו, ועל כן תתהפך לו הזריעה לקללה ולא לברכה. הרי שכל שבחו ורווחיו תלויים בבחירת הסביבה לחיטה. אבל אחרי שהניח החיטה בסביבה שבחר, כבר נקבעת החיטה בצורה מוחלטת בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת.

This protection means that we can always add something by choosing our environment, which is our colleagues, the books, the teachers, etc. This is like the person who inherited a certain quantity of wheat from his father. He could turn this small measure into great wealth, that is, by choosing an environment for its traits as fertile soil with all the minerals and raw materials that nourish the wheat to a fully abundant amount. It also applies to the effort to improve the conditions in the environment to fit the needs of growth and development. The wise man acts thoughtfully, chooses all the good conditions, and succeeds. The fool takes whatever comes his way so sowing turns into a curse rather than a blessing. Thus, success and profits depend entirely on choosing the environment for wheat. But after placing the wheat in the chosen environment, the quality of wheat is completely determined by the quantity that the environment is capable of producing.

כן הנדון שלנו: כי אמת הדבר שאין חירות לרצון, אלא הוא מתפעל מארבעת הגורמים האמורים, ומוכרח לחשוב ולעיין כמו שהמה מציעים אליו, בלי שום כוח לביקורת ושינוי כמלוא נימה. כדוגמת החיטה שכבר נזרעה בסביבה. אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שִׂכְלִיוֹת טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו ולקרוא בכל ספר שנופל לידו, שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהמה מרובים ויותר נוחים לפניו, שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות המביאות אותו לחטוא ולהרשיע – ודאי ענוש יֵענש. לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם, אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה. כי בזה ודאי יש בחירה כמבואר.

It is the same with our subject: it is true that there is no free will, but [a person] is affected by the four said factors and must think and reflect as they suggest without being able to criticize or change even a hairbreadth. It is like wheat that was already sown in its environment. But there is free will to choose such an environment to begin with, with such books and guides that give good advice. If a person does not do so but is ready to enter whatever area that comes before him and read any books that fall into his hands, he would certainly end up in an evil environment or spend his time on useless books that are more numerous and easier [to read]. This necessarily leads to lowly and bad opinions that cause him to sin and do evil, and he shall certainly be punished. It is not due to evil thoughts and actions, over which he has no choice, but because he has not chosen a good environment. Surely there is a choice, as explained.

לכן המתאמץ בימי חייו ובוחר בכל פעם בסביבה יותר טובה – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח, בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי מחשבות ומעשים כאלו.

Therefore, whoever strives during his lifetime to always choose a better environment is worthy of praise and reward. Here too, this is not due to his good thoughts and actions that must befall him without his choosing but due to his striving to acquire a good environment that brings him to such thoughts and actions.

איני דר אלא במקום תורה
י. באמור תבין היטב דברי רבי יוסי בן קיסמא (אבות ו, ט) שהשיב לאדם שביקש אותו שידור במקומו, ויתן לו בשביל זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. והשיב לו רבי יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". שלכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה. אשר איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, באותה שעה שכבר בעצמו היה מוסמך וחכם גדול ואינו צריך ללמוד ממישהו? הוא פלא גדול.

“I would not dwell anywhere but in a place of Torah”
10. The former article will help you understand the reply that Rabbi Yossi, son of Kisma, gave a man who asked him to dwell in his town, for which he would pay him thousands upon thousands of gold dinars. Rabbi Yossi answered him: “If you were to give me all the silver, gold, precious stones, and pearls in the world, I would not dwell anywhere but in a place of Torah” (Tractate Avot 6:9). The words seem beyond our understanding. How could he have given up thousands upon thousands of gold dinars for such a minor matter, refusing to dwell in a city where there are no Torah scholars, while he himself was already a person of authority and a great sage who did not need to learn from anyone? This is incomprehensible.

אולם במבואר הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקוים מכל אחד ואחד מאתנו. כי נתבאר שהגם שיש לכל אחד בחינת מצע משלו, מכל מקום אין הכוחות מתגלים אל הפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה. בדומה לחיטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החיטה מתגלים אל הפועל זולת על ידי הסביבה שלה – שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. ולפיכך יפה שיער רבי יוסי בן קיסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה וכחושה דהיינו בעיר שאין בה תורה, אז לא בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא עוד כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שעוד לא הספיק לגלותם לפועל, נמצאים שישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל. כמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר ראוי בשבילה לשכר או לעונש.

But when you follow the explanation, this is quite simple and worthy of being observed by each of us. It has been explained that even though each of us has an individual disposition, its possibilities manifest only through the environment like wheat that is sown in the soil. The potential of wheat only manifests through its environment, which consists of soil, rain, and sunlight. Rabbi Yossi, son of Kisma, carefully considered that if he left the good area that he had chosen and arrived at a bad and lean area, that is, a city without Torah, not only will his previous knowledge become uncertain, but the forces that are dormant in his disposition, which he had not yet had the time to manifest, will remain unmanifest because they would not have the proper conditions capable of cultivating them. A person’s self-control, for which he deserves either reward or punishment, is related to the environment he chooses.

לכן אין שום פלא על חכם גדול כרבי יוסי בן קיסמא, שבחר בטוב ועזב את הרע, ולא נתפתה בדברים וקניינים גופניים. כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מְלַוִין לו, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". כמו כן הזהירו חז"ל (אבות א, ו): "עשה לך רב וקנה לך חבר"⁶³ביאורו ראה בסוף מאמר לסיום הזוהר (לקמן עמ' קנב, אותיות טו-יז)., וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

No wonder that a sage of the level of Rabbi Yossi son of Kisam chose good and forsook evil. He was not tempted by material considerations or possessions, as he concludes there, “Furthermore, when a person passes from this world neither silver, nor gold, nor precious stones, nor pearls accompany him, only Torah and good deeds” (Ibid.). The sages have also advised us to “Assume for yourself a master, acquire for yourself a friend” (Ibid. 1:6). The subject of choice appears in other books, as we know;

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו בבחירת הסביבה. אולם אחר שבחר הסביבה, כבר מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר⁶⁴בכתב היד נוספה כאן הערה בענין השכל ושליטתו בגוף, וז"ל:

this single act of choosing the environment can benefit or hurt a person. But once the person chooses the environment, he is in their hands “as clay is in the potter’s hand” (Jeremiah 18:6).

ואפשר לדמות הדבר כמו חולה, שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא בטרם שיבין בעצמו איך עצתו זו תרפא אותו, על כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה. הרי יוכל למות מחליו בטרם יספיק להבין החכמה. כן דרך יסורין לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהם נסיונות מזרזים מאד המסוגלים לפתח בו את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר..

The subject of a person’s recognition of the state of the environment and the transformation from one stage to another will be explained in the following articles.