אבן שתיה, עין הקורא 65

נהר סה - לבאר ענין הזיווג:

Explaining the Concept of Marriage:

בענין הזיווג נפל טעות גדול בדעת המון העם בחשבם היות הזיווג כפי כחו ואונו, ובזה יש מהם שנטו אחר הבצע והממון, ויש שנתנו עיניהם ביופי, ויש שנתנו עיניהם במשפחה היותם בעלי זרוע, ואין ספק שכל הדברים האלה בלתי הגונים, וקרוב אצלי לומר היות הדבר הזה מתנהג על ב' דרכים, אם שנאמר שרוב בני דורינו זה בלתי הגונים ואין מי שיטול בת זוגו, והכל לפי המקרה כענין וארבתם בכרמים, וכענין שמא יקדימנו אחר ברחמים. או שנאמר שימצא גם עתה נשמות הגונות והקדוש ברוך הוא מוריש זה כדי שישא זאת ומעשיר זאת כדי שתנשא לזה, וגורם הדברים בענין שיהיה מחשבת בני אדם הרעה והבלתי הגונה מסכמת עם גזירת חכמתו יתברך:

Regarding the matter of marriage, a great misconception has fallen upon the minds of many people, thinking that marriage is based on one's strength and virility. In this regard, some are inclined toward profit and wealth, while others set their eyes on beauty, and some focus on the family being of good standing. There is no doubt that all these considerations are inappropriate. It is close to me to say that this matter operates in two ways, as if to say that most of our generation behaves inappropriately, and there is no one who chooses his spouse properly. Everything depends on the circumstances, like the saying, "As in the matter of grabbing in vineyards" or "Perhaps he will precede him in mercy." Alternatively, it may be said that even now, suitable souls exist, and the Holy One, blessed be He, arranges this so that it will be taken and enriched for this purpose. The cause of these things is that the evil and inappropriate thoughts of human beings align with the decree of His wisdom.

ואולם מן הדברים הקשים אשר יקשה בזה הוא מה שהחמירו רבותינו ז"ל בענין בת תלמיד חכם, אם הגזירה אמת שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו או בת זוגו החריצות לישא בת ת"ח שקר. ועוד קשה לי מאד וכי כל בני אדם יכולין לישא בת תלמיד חכם אם כן מה יעשו שאר בנות ישראל. ומצאתי בזוהר לך לך פירשו הענין זה קצת ואמרו, אמר רבי חייא מאן דאכשרן עובדוי באן אתר יתבע ההוא זיווגא דיליה, א"ל תנינן לעולם ימכור אדם מה שיש לו וישא בת תלמיד חכמים דתלמיד חכם פקדונא דמאריה אתפקדון בידיה. והנה השכלת המאמר הזה תלוי בב' דברים, הא' מה שאמרו במסכת סוטה כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני, וכן פי' בזוהר גם כן בפרשת לך לך דמסיק הדרוש הזה אמר הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגין ואי תימא הא תנינן לית זיווגא אלא לפום אורחא דבר נש הרי איהו וודאי זכי ועובדוי מתכשרין זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק:

..However, among the difficult matters that complicate this issue is the strictness of our sages regarding the marriage of a Torah scholar. If the decree is true that one should only be matched based on his deeds or the suitability of his spouse, then it is challenging for me. If every man can marry a Torah scholar, what will other daughters of Israel do? I found in the Zohar, in the portion of "Lech Lecha," an explanation of this matter, and they said, "Rabbi Chiya said, 'Whoever is permitted [to marry] will come [and be matched], and the one whose deeds are proper will demand the match he deserves.' He [God] said to him, 'Teach them [people] that a person should always sell what he has and marry a daughter of Torah scholars, as a Torah scholar is trustworthy in managing money; they will be managed in his hands.' Now, the understanding of this statement depends on two things: first, what they said in the tractate Sotah, here regarding the first marriage, and there regarding the second marriage. Similarly, the Zohar explains in the portion of Lech Lecha. If you say, 'Isn't matching [marriage] done according to the ordinary way?' know that he [God] will certainly arrange the match for him. The one who deserves it and whose deeds are suitable will be matched, and his deeds will qualify him to connect with the one designated for him.

ויובן ענין זה בהקדמה א' והיא כי האדם ישיג בת זוגו על אחד משני פנים ויאבד בת זוגו על אחד משתי פנים, הפן הא' הוא כי האדם שיהיה בו נשמה חדשה שלא נתגלגלה כלל, וזכה איש זה במעשיו והשיג בת זוגו טהורה ונקיה שלא נגע בה אדם, והיא ג"כ חדשה שלא נתגלגלה מעולם, וזיווג זה יהיה כענין זיווג האבות אברהם ושרה ויצחק ורבקה וכיוצא, הפן הב' הוא האדם שנתגלגל וזכה שקודם גם כן היה ראוי והגון וכמו שנתגלגל הוא נתגלגלה בח זווגו עמו להשלים חוקם עמו כראוי, או כפי גזירת חכמתו אל הגלגול כאשר נתבאר במקום אחר, והנה זו מגולגלת והוא מגולגל והם מזדווגים ג"כ וזיווגם עולה יפה, ועל כזה פירש התיקונים כי יש צדיק שהשעה עומדת לו דהיינו צדיק שבת זוגו עומדת לו ומתגלגלת עמו, וממין זה משה רבינו ע"ה עם צפורה, ודוד עם בת שבע, ור' חנינא בן דוסא ובת זוגו, ורבים כמוהם:

And this matter will be understood from the first premise, which is that a person can merit his spouse in one of two ways and lose his spouse in one of two ways. The first way is when a person has a new soul that has never been reincarnated. If this man, through his deeds, merits a spouse who is pure and untainted by anyone, and she, too, is new and has never been reincarnated, their union will be like the union of the patriarchs, Abraham and Sarah, Isaac and Rebekah, and the like. The second way is when a person has been reincarnated and has merited that, before, he was worthy and suitable. Just as he has been reincarnated, his spouse has been reincarnated with him to fulfill their destiny together as appropriate, or according to the decree of His wisdom regarding reincarnation, as will be explained elsewhere. Both of them are reincarnated, and they are matched, and their union is successful. On such a premise, the commentaries explain that there is a righteous person for whom the right time has come, meaning a righteous person whose spouse is suitable for him and is reincarnated with him. Examples of this are Moses with Zipporah, David with Bathsheba, Rabbi Chanina ben Dosa with his spouse, and many others like them.

ויש ב' פנים שיאבד בת זוגו, הא' הוא מי שנתגלגל להשלים עניינו ובת זוגו זכתה ונשלמה כבר, והוא לא נמצא בו זכות להכריחה להתגלגל לתועלתו, וזהו צדיק שאין השעה עומדת לו וכן פי' בתיקונים, האמנם אחר שישלים חוקו בעולם הזה תחזיר עמו והיא מצפה וממתנת לו. ואפשר לפעמים שבזקנותו תתגלגל הכל כפי כשרון מעשיו וגזירת חכמתו, והיינו שאנו רואים כמה שנושאים בתולות נערות בזקנותם וזוכים אז אל השלום וקיום הבית ונחת רוח מורה שהיא בת זוגם. הב' הוא מי שאבד אותה מכל וכל ואין לו בת זוג כלל והם אותם שמתו בלא בנים ונתיבמו נשותיהן והם נטעו בהן, ונתגלגלו על ידי אחיהן שהרי אלו נקראים אחרים ואין להם בת זוג כלל אלא דרך חטיפה כדפי' בזוהר בכמה מקומות ובפרט בפרשת משפטים בסבא:

There are two ways in which a person can lose his spouse. The first way is when he has been reincarnated to fulfill his purpose, and his spouse has already achieved and completed her purpose. In this case, he does not have the merit to compel her to reincarnate for his benefit, and this refers to a righteous person for whom the right time has not yet come. This is explained in the commentaries. After he completes his destiny in this world, she will return to be with him, and she is waiting for him. It is possible that sometimes, in his old age, everything will be reincarnated according to the talent of his deeds and the decree of his wisdom. This is why we see some who marry virgins or young women in their old age and then experience peace, the continuation of the household, and satisfaction from their spouse. The second way is when someone loses his spouse entirely, and he has no spouse at all. These are the ones who died childless, and their wives were leverated, and they were impregnated by their levirate brothers. These are considered others, and they have no spouse at all except through abduction, as explained in the Zohar in several places, particularly in the Parashat Mishpatim in Saba.

ויש ב' פנים אחרים שיאבד האדם בת זוגו לזמן מה, הא' הוא מי שהרשיע הרבה וקלקל מעשיו שזה לא יזכה אל בת זוגו עד שתשוב בתשובה שלימה כראוי, ויחלק לב' פנים אם שתנתן בת זוגו לאחר ויקח אותה מיד אחר אלמנה וזה לכובד עוונו שלא נשארה בת זוגו אליו, וכפי הנראה מן התיקונים שיהיה העון פרטי לזה עון הניאוף בזמן הילדות, כמו שלא שמר הטיפה הראשונה לבת זוגו כן היא לא נשמרה לו ונתנה לאחר ממש, וממין זה דוד עם בת שבע אלא שנשמרה לו שמעולם לא נגע בה אוריה, וזה מרוב צדקת דוד בשמירתו את טיפתו בהתר, או שלא תנתן לזולתו אלא היא מצה שמורה לבעלה עד עת זכותו ויקחה. ויש בין שנים אלו הבדל גדול שזו שנתנה לאחר קשה מאד לזווגן מפני שצורך לדחות נפש מפני נפש וקשה לפניו, אף על פי שהכל דין ומשפט כדפי' בזוהר, והיינו אוריה שנדחה מפני דוד, אבל אם לא נתנה לאחר לא יחויב שידחה נפש מפני נפש שיכול לישא אותה על נשיו לו לאשה, כענין שנשאת בת שבע לדוד על כמה נשים שהאדם נושא נשים רבות. השנית הוא שקלקלה היא מעשיה ואינה ראויה לו והיא אסורה ביד אדונים קשים עד שובה ממעשיה המכוערים, ואז תזכה אל בן זוגה אחר דחיית נפש מפני נפש שאי אפשר בענין אחר. וב' פנים אלו אפשר שלעולם לא (יזכה אדם) [יזכו] אם לא ישוב בתשובה:

There are two other scenarios in which a person can lose his spouse for a certain period. The first scenario is when a person has committed many sins and corrupted his deeds to the extent that he will not merit a spouse until she returns with complete repentance as is fitting. He may, however, marry another woman immediately after divorcing his previous wife to honor his sin by not keeping his previous spouse. According to the appearance in the corrections, the specific sin for this case may be the sin of adultery during childhood, meaning that just as he did not preserve the first drop for his spouse, she will not be preserved for him and will be given to another after all. An example of this is David with Bathsheba, except that she was preserved for him, as Uriah had never touched her. This is due to David's righteousness in preserving the drop in a permitted way. Alternatively, the spouse might not be given to another but is kept as a deposit for her husband until he merits and takes her. There is a significant difference between these two scenarios, as giving her to another is very difficult for her subsequent marriage, as it requires deferring her soul for the sake of another soul, and it is challenging to be placed before him, even though it is all judgment and justice, as stated in the Zohar. This is illustrated by Uriah being rejected because of David, but if she is not given to another, there is no obligation to defer a soul for another soul, as he can marry her himself. This is similar to the case of Bathsheba being given to David despite being previously married to several men. The second scenario is when she has corrupted her deeds, is not suitable for him, and is forbidden in the hands of harsh masters until she repents of her ugly deeds. Then she may merit another spouse after deferring her soul for the sake of another soul, as it is not possible in another way. These two scenarios may never happen unless a person repents.

ויש פן אחר קשה מהכל והוא שיאבד אדם בת זוגו לעולם ולעולמי עולמים והוא על שני דרכים גם כן מפני קלקולה, והוא אדם שיגרש אשתו כי זה ידחה אותו מעמו, ואם יהיה מצד ערות דבר שהיא אסורה לו וגרשה כדין אז היא מתגרשת ועליה נאמר והלכה והיתה לאיש אחר, אחר ודאי בלי ספק, ואז לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה, ועל כזו פי' בזוהר בסבא שהיה ר' לוינוס איש כפר אונו מלעיג, אבל אותה שהיא ע"ד ב' שנתגרשה מפני רשע מעשיו והיא צדקת אדרבה אינה יורדת אלא נתנת לאחר, והאחר עולה, עמה וזו אינה מתגרשת מהאחר אלא האחר נדבק בה לתועלתיו עם צדקו מעשיו, ולזה אמר הכתוב ושנאה האיש האחרון יש אחרון שונא ויש אחרון שאינו שונא. ומטעם זה תקנה תורה מי סוטה שאם קלקלה לא תתגרש אלא תשתה ותמות ותתגלגל ותחזור אל בעלה הראשון, וגירושין אינו כן אלא אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שממש מפריד דו פרצופין עד עולם:

Another difficult aspect is when a person loses his spouse forever and ever. This occurs in two ways due to her corruption. The first way is when a man divorces his wife because this action distances her from him. If the divorce is due to a matter of prohibited relations, she is divorced, and regarding her, it is said, "She shall go and become another man's." This is certain and undeniable. In such a case, the first husband cannot take her back. This is explained in the Zohar with the example of Rabbi Levinus, a resident of Kfar Ono, who was mocking. If the wife was divorced because of the husband's evil deeds, and she is righteous, she does not descend but is given to another. The other ascends with her, and she does not get divorced from him. Instead, the second husband clings to her for his benefit with his righteous deeds. This is why the Scripture says, "And the last man hates." There is a last man who hates, and there is a last man who does not hate. For this reason, the Torah established the law of the suspected adulteress (Sotah): if she became corrupt, she would not be divorced but would drink the bitter waters, die, be reincarnated, and return to her original husband. Divorce is not the same; even the altar sheds tears for it, as it truly separates two faces forever.

ואחר שהקדמנו זו נשכיל המאמרים הנזכרים, וז"ל במסכת סוטה אמר ר' שמואל בר יצחק כד פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן קשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, אל תקרי מוציא אלא כמוציא, איני והאמר ר' יהודה אמר רב מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני, לא קשיא הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני, עכ"ל. והנה להיות ענין הסוטה מעשיה מקולקל ערות דבר שמפריד בת זוגו מתחת בעלה, אילו היה הדבר מתתקן על ידי גט היה הזיווג מתבטל מעיקרו ונפש זו מובדלת מבעלה, ולכן טוב לתקנה על ידי מי סוטה שאם טהורה היא הרי טהור עם טהורה, ואם טמאה היא והוא טמא אין המים בודקין כדפירשו רבותינו ז"ל ונקה האיש מעון וגו' ולכך טמא עם טמאה, אבל אם טהור הוא והיא טמאה המים הורסים בניינה וחוזרת ונבנית פעם ב' והיא באה לידו בסוף או מתה בעוונה ושם ממתנת לו הכל כפי גזירת חכמתו יתברך, ולכך כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי לתת טעם הענין כדפי' אין מזווגין אשה לו לאדם אלא לפי מעשיו דהיינו טהור עם טהורה או טמא עם טמאה שנאמר כי לא ינוח וגו' והיינו טעמא דסוטה כדפי':

After introducing the mentioned concepts, Rabbi Shmuel bar Yitzchak said the following in the tractate Sotah, as Rabbi Yochanan opened with the same idea when discussing the Sotah. He said: "A person does not marry a woman except according to his deeds, as it is stated, 'For the scepter of wickedness shall not rest upon the portion of the righteous.'" Rabbah bar bar Chana said in the name of Rabbi Yochanan that this matter is as difficult as the splitting of the Red Sea. As it is said, "God makes a home for the lonely; He brings out the prisoners into prosperity." Do not read "brings out" but rather as "brings out," meaning that just as God brings out, so too a person must bring out. I ask: Isn't this contradictory to what Rabbi Yehuda said in the name of Rav, that forty days before the formation of the fetus, a divine voice goes forth and declares, "The daughter of so-and-so is destined for so-and-so"? It is not difficult; here, it refers to the first marriage, and there, it refers to the second marriage. Now, the matter of the Sotah involves her deeds contaminating a matter that separates her from her husband. If the matter could be rectified by a divorce document (Get), the marriage would be annulled from its foundation, and her soul would be separated from her husband. Therefore, it is preferable to rectify it through the waters of the Sotah. If she is pure, she remains pure with the pure; if she is impure, and he is impure, the waters do not check, as explained by our sages. The man is cleansed from sin, etc. Therefore, if both are pure, and she is impure, the waters destroy her building, and she is rebuilt a second time. If, after all this, she still goes astray, either she eventually comes back to her husband, or she dies due to her sin, and everything happens according to the decree of His blessed wisdom. This is why Reish Lakish said in the tractate Sotah that one does not marry a woman except according to his deeds, meaning either pure with the pure or impure with the impure, as it is stated, "For the scepter of wickedness shall not rest." This is the reason for the Sotah, as explained.

וקשה לזווגן כקריעת ים סוף הטעם משום דר"ל ור' יוחנן לא אמרו אלא בזיווג שני כדמסיק לקמן, והשתא קס"ד דהכי פירושו כי היות שהנשמות זכרים ונקבות טהורות עם טהורות וחצונות עם חצונות עם כל זה אחר שהם נפרדות בעולם ברדתם למטה קשה לזווגן כקריעת ים סוף כדמסיק, והקשה שהרי גם בערך עולם השפל הם מזדווגת כמו שאמרו מ' יום קודם יצירת הולד דהיינו בעת הזרעת הטפה, הטפה ההיא שמעלה אותה למעלה המלאך ששמו לילה ונותן בה הקדוש ברוך הוא נשמה הראויה אליו אם טהורה אם בינונית כפי כוונת האב והאם וקידושם בשעת תשמיש, מיד אמר הקדוש ברוך הוא בת פלוני לפלוני, פי' אי אפשר להכריז פלונית לפלוני שהרי עדיין אין לה גוף ומדרך הזכר להקדים, אמנם היא מוכנת ביד הקדוש ברוך הוא אם טהורה לתת אותה ביד פלוני תלמיד חכם ששם פקדונות שלו כאשר נבאר, ואם בלתי טהורה היא ביד שאר עמי הארץ, ועל סיבה זו מכריז הקדוש ברוך הוא בת פלוני לפלוני כלומר אותה הנשמה העתידה לבא בפלונית נקבה מזומנת לפלוני זה דהיינו טיפה זו שכבר נגזרה עליה וגלוי לפניו גוף זה ונשמה זו, אם כן הרי שהם מזדווגין ועומדים, ואין לפרש שעל זיווגם אחר כך קאמר:

The difficulty in comparing the marriage of a couple to the splitting of the Red Sea is based on the statements of Rabbi Levi and Rabbi Yochanan, which were specifically mentioned regarding the second marriage, as will be deduced later. Now, the reasoning for this is as follows: since souls, both male and female, are inherently pure, combining pure with pure and impure with impure, the separation that occurs in the world when they descend makes it challenging for them to reunite, akin to the difficulty of splitting the Red Sea, as will be explained later. The difficulty arises because, even during the approximately nine months of gestation in the mother's womb, souls unite regardless of their spiritual standing. As the sages mentioned, forty days before the formation of the fetus, a divine voice declares the destined spouse for a person. This refers to a specific soul that is earmarked for a particular individual, even though it has not yet taken physical form. It is impossible to declare the woman for the man explicitly, as she does not yet have a body. Nevertheless, God, in His wisdom, ensures that the appropriate soul, whether pure or moderate according to the intentions of the father and mother, is assigned to the child at the moment of conception. The moment the angel named Lailah raises the drop (the sperm) on high, God gives it the suitable soul that corresponds to the child's parents and their sanctification during marital relations. Immediately, God declares, "The daughter of so-and-so is destined for so-and-so." This proclamation is not publicized to the individuals involved, as the embryo has not yet developed into a recognizable form. Instead, it signifies that the specific soul designated for a particular individual is prepared for the assigned individual. This declaration occurs before the separation of the body and soul, demonstrating that these souls are meant to unite. Therefore, understanding that they will eventually marry is not contingent on their later union.

וקודם זה קשה מפני רצון הבורא עשויה על כל וטבע המציאות מורה שמזדווגין בקל ולמה יכבד עניינם, ותירץ שאין פירוש הענין כד סלקא דעתך המקשה אלא הכי פירושו שהם שני מיני זיווגים, הזיווג האחד הוא הראשון דהיינו זה שהוא בת פלוני לפלוני בעת שלא נשתנה דינו שלא שינו את מעשיהם ולא נתנו את בת זוגו לאחר שזיווג זה קל ואינו כבד ולא קשה אלא עשוי מאליו, וז"ש ר"ל ור' יוחנן שקשה לזווגן כקריעת ים סוף, היינו מקום שצריך לדחות נפש מפני נפש, וכן פי' בזוהר לך לך והיינו זיווג שני שנדחה זה האחר שאינו בת זוגו מפני זה שהוא בת זוגו, ועם כל זה בדין ובמשפט, אף על פי כן קשה לפניו כקריעת ים סוף, דין במצרים ורחמים לישראל, ונדחין המצריים מפני ישראל, אף הכי דין בזה ורחמים בזה בענין אחד, והיה אפשר שיאריך ימים יותר אלו לא היה נדחה מפני זה, כך המצריים עדיין לא נתמלא סאתם, וכן דרשו במדרש בכושרות בכי ושירות דהיינו בכי לנדחה ושירות לנושא, והיינו נמי לפי מעשיו כי כשהטיב מעשיו נתנו לו בת זוגו אף אם היתה ביד אחר, ובזה נשלם ביאור המאמר ונשלם הדיבור האחד שייעדנו:

...And prior to this, the difficulty arises due to the will of the Creator, as everything in the nature of existence indicates that they should easily unite. Why should their matter be respected? The explanation is not as you originally thought, but rather the interpretation is that there are two types of unions. The first type is the initial union, meaning the one that occurs when their status has not changed. Their actions remain unchanged, and the spouse is not given to another. This union is light and not burdensome; it is natural and straightforward. Rabbi Levi and Rabbi Yochanan explained that the difficulty in this union is akin to the splitting of the Red Sea, which signifies a situation where one needs to separate oneself for the benefit of another. This is explained in the Zohar in the context of the phrase "Lech Lecha," and it refers to the second marriage, which is postponed due to the first spouse's presence. Despite this, within the realm of justice and mercy, both are considered, and the Egyptians were rejected for the sake of Israel. Thus, there is both justice and mercy in this matter, similar to the situation in Egypt. They were judged and had mercy shown to them concurrently. The Egyptians were rejected for the sake of Israel, exemplifying both justice and mercy in one context. It was possible for their days to be prolonged further if they hadn't been rejected for the sake of Israel, just as the Egyptians had not yet filled their measure. This dual aspect of justice and mercy is also evident in the Midrash's interpretation of "Kishru, Bechi, v'Shiru" (they tied, cried, and sang). Tying represents the rejection, crying symbolizes the exile, and singing signifies the redemption. Thus, justice is applied in one aspect, while mercy is extended in another. This is also reflected in the story of Joseph, where his actions led to him being united with his spouse, even if she was initially in the hands of another. This elucidates the meaning of the statement, and it completes the discussion that was designated for it.

הדבר הב' הוא שהנשמות הזכרים והנקבות כאשר יזדווגו ישתוו בהכרח מוכרח, והענין הוא כי בהיות הזכר זוכה אל הנפש ולא אל הרוח ולא אל הנשמה, אז לא ינתן לו בת זוגו אם לא שתהיה כמוהו שיש בה נפש לבד, שאי אפשר להזדווג בנפש רוח נשמה וכיוצא אם לא יחסר לזה ויחסר לזה הרי אינם במאזנים לעלות והיינו ממש לפי מעשיו. וכאשר יהיה באדם נפש רוח נשמה אז יזכה בת זוגו בשלימות שאז מתיחדים זכר בנקבה, נפש בנפש רוח ברוח ונשמה בנשמה, והנה הנקבה אין בה בקטנותה כשהיא בת י"ב שנה כח להוציא עצמה מרשות קונה, וברוב הנשים כשרות ואינם כאדם שמוציא עצמו מרשות קונה מבן י"ג שנה עד בן י"ח לחופה, ולכך רווק שלא טעם טעם חטא משובח ביותר כדפירשו רבותינו ז"ל, ולכך הנפש הנקבה היא בפקדון בהיותה בפקדון משובחת ביד מי שמושך אותה מלמעלה בטהרה כי כפי כשרון המעשים כן האדם מלמעלה מושך נשמה לולד, ואותה נשמה טהורה ונקיה שבנקבה אין מי שימשוך אותה בטהרה ויפקד בידו נקייה וטהורה אלא ת"ח והעוסקים בתורה ובמצות בטהרה ומזדווג עם אשתו בקדושה ועל ידי כך מושך אותם הנשמות וזוכה להיות לו חתן תלמיד חכם והגון:

...The second matter is that when male and female souls unite, they are necessarily matched. The point is that when the male attains the soul and not the spirit or the neshamah, he will only be given a spouse if she is like him, possessing only a soul. It is impossible to unite with a spirit, neshamah, or the like unless they lack something, and each lacks the other. Thus, they are not balanced to ascend unless they are precisely in accordance with their deeds.When a person possesses a complete soul, spirit, and neshamah, he merits having a spouse in completeness, as male and female are united in all aspects—soul with soul, spirit with spirit, and neshamah with neshamah. In this case, the female lacks the power to extricate herself from the dominion of the Creator when she is twelve years old, for example. In most women, they are eligible and do not have the same ability as a person who can free themselves from the dominion of the Creator from the age of thirteen until the age of eighteen for marriage. Therefore, a bachelor who has not tasted the taste of sin is highly commendable, as our sages explained. Consequently, the female soul is precious when it is under the supervision of one who draws her from above with purity. Just as an individual's actions dictate, a person draws a soul to a newborn. The female soul, pure and clean, has no one to draw her in purity. She is entrusted to the one who draws her from above in cleanliness and purity. This is achieved through Torah scholars and those engaged in Torah and mitzvot with purity. They unite with their spouses in sanctity, drawing these souls and meriting to have a worthy and righteous student.

ועתה בזה יובן המאמר שהעתקנו למעלה באמרו מאן דמתכשרן עובדוי וגו' ונודע שמי שמוכשר במעשים טובים וכשרים הוא זוכה אל הנפש ורוח ונשמה, אם כן באן אתר יתבע כי אין הכוונה שיקח שם ממש שעדיין אפשר שתהיה בת זוגו פקדון ביד אחר או ביד בעל מעשים הגונים רבים כגון גבאי צדקה ומלמדי תינוקות וגו' כדפי' רבותינו ז"ל, לכך אמר יתבע אם יעלה בידו זה או זה, ותירץ הענין תנינן לעולם ימכור אדם וגו' כי פעמים לסיבת הממון כמו שהקדמנו לעיל יחפצו מוהר ומתן הרבה, ולכך אמר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, והטעם פקדונא דמאריה דהיינו אותה הנשמה הנקיה נתונה שם בפקדון כדפי' שאינם נמסרות אלא ביד תלמיד חכם:

ודע גם כן כי כאשר יזדווג האדם עם אשתו לשם מצוה בקדושה ובטהרה וכוונה שלימה ליחד ו' בה' להמשיך נשמה קדושה, הנה אז בודאי ימשוך משך נשמה קדושה ועליונה מתוך נשמות קדושות, ומה גם אם קדם אל הזיווג תפלה נחמדה ויתהווה ממעשיהם הגופניים גוף מובחר לנשמה, ועל ידי יחוד כוונת נשמתם הפנימיות ימשיכו משך רוחניות עליון שבו יהיו מתלבשים הנר"נ, והכוונה הזו הנבחרת היא סוד הטיפה אשר מעלה אותו המלאך הממונה על ההריון לפני האל יתברך, שאינה הטיפה הגשמיות כענין שפירשו בזוהר בענין הקרי ונגעי בני אדם ר"ל הרוחות רעות המתעברים מהקרי, ופי' שהעבור הוא מהתאוה ההיא שהאדם מתחמם בו ומזריע. והנה כאשר תתעלה הכוונה הנזכר לפני האל יתברך אז כפי הכנתה תקבל הנשמה הראויה להתלבש בה, ולזה הזהירו רבותינו ז"ל לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם, כדי שתהיה נשמתה זכה וברה, ותכוון דעתה לשם שמים וזהו סוד המקדש עצמו בשעת תשמיש, ולכך בעילת המעוברת והמניקה אינו נקרא זרע לבטלה כי בטוב כוונתו יתייחדו ו' עם ה' העליונים כשאר מעשה המצות, ואברהם יוכיח שהיה מוליד נשמות לגרים, ועיין מה שכתבנו בעין יעקב נהר י"א וזמש"ל:

Now, with this, the statement that we previously cited in "Man Demands a Deposit" will be understood. It is clear that one who is refined in good and proper deeds attains the soul, spirit, and neshamah. Therefore, the phrase "one who demands a deposit" refers to someone who is upright in good and proper actions, and he merits the soul, spirit, and neshamah. Consequently, one who wishes to marry should demand a deposit, indicating that the intention is not to take an actual name. It is still possible that his spouse may be entrusted to another or to a person of many proper deeds, such as a charity collector or a teacher of young children, as explained by our sages. Therefore, he said that he should demand a deposit if one of the parties defaults.To explain the matter, we learn in a Baraita: "A person should always sell all he possesses and marry the daughter of a Torah scholar." The reason is that sometimes people are very interested in wealth and generosity. Therefore, he said that a person should always sell all he possesses and marry the daughter of a Torah scholar. The reason is the "deposit" of Mariya, referring to the pure soul given as a deposit, as those souls are only entrusted to the hands of a Torah scholar.