אבן שתיה, עין הקורא 49

נהר מט - סוד השבת והנפש היתירה וסעודות שבת:

The Secret of the Sabbath and the Extra Soul and Sabbath Meals

דע שיש אדם שאינו זוכה אלא לנפש בלבד, ויש אדם שזוכה לנפש ולרוח, ויש מי שזוכה גם לנשמה, מי שזוכה לשלשתן בחול זוכה ביתרון שלשתן בשבת, ומי שלא זכה בחול אלא לנפש אינו זוכה בשבת אלא לנפש יתירה, ומפני כי לא רבים יתחכמו לפחות [זכו] כולי עלמא זכו לנפש יתירה:

Know that there is a person who only merits the Nefesh (physical life force), and there is a person who merits the Nefesh and the Ruach (spirit), and there is someone who also merits the Neshama (soul). One who merits all three during the weekdays gains the advantage of all three on Shabbat. However, one who only merits the Nefesh during the weekdays will only gain an additional Nefesh on Shabbat. Because not many people attain at least [the merit of] everyone, they merit an extra Nefesh.

וידוע שהנפש יתירה היא ברתא דמלכא ומקורה ממלכות דבריאה, ובבואה בע"ש באין עמה שלשה מלאכים מעולם היצירה, אחד ממחנה מיכא"ל שהוא כנגד מדת חסד אברהם, ואחד ממחנה גבריא"ל שהוא כנגד מדת גבורה פחד יצחק, ואחד ממחנה אוריא"ל כנגד ת"ת ישראל, ומטעם זה נקרא יום השביעי שבת כלומר שי"ן רומז לג' אבות, והכונה על ג' מלאכים הנזכרים הבאים ללות את הנפש יתירה הנקרא ב"ת, ולכן צריך לבקש ערב שבת אחר ג' בדי הדס כשר הרומזים לג' אבות, והכונה היא להיותם כסא לג' מלאכים הנזכרים הבאים ללוות את הנפש יתירה, ובראות הנפש יתירה שהג' מלאכים הנזכרים מצאו מקום לחול עליו אז ממתינים לה עד מוצאי שבת ללוותה אזי היא צהלה ושמחה, ובליל מוצאי שבת בשעת הבדלה כשמברכין על אותם ג' בדי הדס הכשרים אזי הנפש יתירה יוצאה באותה ריח ומיד אותן הג' מלאכים השורים על ההדס הולכין עמה ומלוין אותה עד מקומה, והנפש יתירה בשעת הליכתה מברכת לבעל הבית בשביל נחת רוח שקבלה, ומי שלא זימן הג' בדי הדס מערב שבת כשבאין הג' מלאכים ללוות את הנפש ואינם מוצאים מקום לחנייתם אזי הולכים להם והנפש נשארת לבדה עצובה, ובליל מוצאי שבת כשמברך על ההדס שוטה אותו המלאך מסיטרא דשמאלא השורה עליו מתלוה עם הנפש ומתנערת ממנו והולכת לה לבדה בעצבון ומקללת לבעל הבית על שלא טרח בשבילה לזמן לה ג' בדי הדס עבות לחול עליהם הג' מלאכים הנזכרים ללוותה:

Know that the extra soul is the daughter of the King and originates from the supernal kingdoms of creation. When it comes into the world, three angels from the world of formation accompany it. One is from the camp of Michael, corresponding to the attribute of kindness of Abraham. Another is from the camp of Gavriel, corresponding to the attribute of strength, the awe of Isaac. The third is from the camp of Uriel, corresponding to the truth of Jacob. For this reason, the seventh day is called Shabbat, meaning Shin-Bet-Tav, hinting at the three patriarchs. The intention is on the three angels mentioned who come to accompany the extra soul, which is called "Bet." Therefore, on Erev Shabbat, after handling three myrtle branches, which hint at the three patriarchs, one should seek three myrtle branches with a valid source. The intention is for them to serve as a seat for the three angels mentioned, who come to accompany the extra soul. When the extra soul perceives that the three angels found a place to rest upon it, it waits for them until Motzei Shabbat to accompany it. At that moment, it rejoices and is happy. On Motzei Shabbat, during the Havdalah ceremony when blessing those three valid myrtle branches, the three angels walk with the extra soul, accompanying it until its place. At the moment of its departure, the extra soul blesses the homeowner for the joy it received. If one did not prepare the three myrtle branches on Erev Shabbat, when the three angels come to accompany the soul and do not find a place for their camp, they leave, and the soul remains alone and sad. On Motzei Shabbat, when blessing the myrtle branch, the angel from the left side moves away from it, and the accompanying angel separates from the soul. The soul goes away alone in sorrow and curses the homeowner for not taking the trouble to prepare three myrtle branches thick enough for the angels to camp on, as they accompany it.

אמנם שרש הנשמה יתירה הענין הוא כאשר עלה משה להר סיני לקבל התורה ניתנו לו אלף חלקים אורה שהוא סוד אל"ף רבתי דאדם שת אנוש, וכשעשו ישראל העגל נאבדו ממנו בעון ישראל, ואז נשאר לו חלק אחד לבד מכל האלף חלקים, ולכך אלף דויקרא זעירא, ולפי שמשה לא חטא לשיאבדו ממנו רק בעון ישראל היה זה, ולכן הקדוש ב"ה משלים אותם אליו משל ישראל, והם האורות והכתרים שהם עדיים של ישראל שהתנצלו מהם בחורב ונטלם משה אח"כ להשלים מה שחסר לו בעבורם, אמנם בכל ערב שבת בלילה חוזר משה לקבל אותם האלף חלקים של אורה שאבד ולוקחם בסוד תוספות שבת ואז הוא מחזיר הכתרים של ישראל להם, ומאלו הכתרים יורשים ישראל תוספות השבת בכל ערב שבת, וזהו סוד ישמח משה במתנת חלקו פירוש כי ביום שבת ניתנים למשה במתנה אותו החלק שניטל ממנו והוא שמח במה שהוחזר לו, והכונה לומר כיון שניתן לו את חלקו הוא שמח בחלקו ואינו מתאוה לחלקם של ישראל, ואז חוזר הוא ליתן לישראל את חלקם ולא יאמר מאחר שחטאו ישראל וכבר אני זכיתי בחלקם אני אקח הכל, אלא הוא שמח בחלקו לבד ומחזיר להם חלקם, והטעם כי עבד נאמן קראת לו, ולכן אותם הכתרים של ישראל שהופקדו בידו הוא מחזירן לבעליהן וזה שאמר כי עבד נאמן קראת לו, וביאר מה היא מתנת חלקו שזכר ואמר כי הוא אותו כליל תפארת אשר בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני ונאבד ממנו ברדתו מן ההר ושני לוחות אבנים הוריד בידו לבד, אמנם הכליל תפארת ניטל ממנו וזו היא מתנת חלקו שלוקח עתה ביום השבת:

Indeed, the root of the extra soul is as follows: When Moses ascended Mount Sinai to receive the Torah, he was given one thousand portions of light, which correspond to the secret of the "Aleph" of the multitude of Adam, Seth, and Enosh. However, when the Israelites committed the sin of the Golden Calf, they were lost due to the transgression of Israel. At that point, only one portion remained, separate from the original one thousand portions. Therefore, it is called "Aleph" precisely. Since Moses did not sin but lost only due to the sin of Israel, the Holy One, blessed be He, completes them with Moses as a kind of gift to Israel. These are the lights and crowns, which are the witnesses of Israel that they regretfully separated from with the sin of the Golden Calf. Moses then took them to complete what was lacking for them. However, every Erev Shabbat night, Moses returns to receive those one thousand portions of light that were lost, taking them with the secret of the additional aspects of Shabbat. He then returns the crowns of Israel to them. From these crowns, Israel inherits the additional aspects of Shabbat every Erev Shabbat. This is the secret of Moses rejoicing in his gift of a portion. Meaning, on Shabbat, Moses is given as a gift that portion which was taken from him, and he rejoices in what has been restored to him. The intention is to say that since he has received his portion, he is joyful with his portion and does not covet the portions of Israel. Thus, he returns their portions and does not say, "Since Israel sinned and I already gained their portion, I will take it all." Rather, he rejoices in his portion alone and returns their portions to them.The reason is that an faithful servant is called for him. Therefore, the crowns of Israel that were entrusted to him, he returns to their rightful owners. This is what is meant by saying, "For a faithful servant is he called." He explained what the gift of his portion was, mentioning that it is the same glorious robe that was placed on him while he stood before You on Mount Sinai. It was lost from him as he descended from the mountain, and he brought down the two stone tablets with his own hands. However, the glorious robe was taken from him. This is the gift of his portion that he now receives on Shabbat.

ודע כי נפש יתירה שעת ביאתה היא בעת הכנסת שבת, וצריכה למצוא הבית מתוקנת לשבת שלחן ערוך ונר דלוק ובעל הבית מקושט ומלובש בבגדי שבת, ואם יש יכולת בידו לטבול הרי זה משובח, ואם לאו ירחוץ ידיו ורגליו במים חמים, ואז נכנסת בשמחה בגוף האדם, ובשחרית בעת שיאמר שליח צבור נשמת כל חי אזי זמן ביאת הנשמה, ובתפלת המנחה בעת ששליח ציבור אומר ואני תפלתי אזי זמן ביאת הרוח, ובמוצאי שבת כשמבדילין באתה חונן אזי חוזרת הרוח למקומה, ובשעת סדר קדושה זמן הליכת הנשמה, ואחר שהלכה הנשמה ניתן רשות להדליק את הנר, ובשעה שמבדיל על הכוס אז זמן הליכת הנפש למקומה. אמנם לדעת האלה"י האר"י זלל"ה כתב האלה"י הרח"ו זלה"ה וז"ל, הנה באומרך בואי כלה בקבלת שבת אז תכוון שתקבל תוספת הנפש, ובברכו תכוון לקבל הרוח, ובאו' ופרוס סוכת שלום תכוון לקבל הנשמה, וכל אלו הם בסוד הלילה שהוא המלכות, ואחר כך בבקר תכוון בברכו לקבל נפש, ובסמיכת גאולה לתפלה לקבל רוח, ובמוסף באיה מקום כבודו לקבל הנשמה, ושלשתם מן הת"ת מדת יום, עכ"ל:

And know that the extra soul arrives at the onset of the Sabbath. The household needs to be prepared for the Sabbath with an arranged table, a lit candle, and the homeowner adorned and dressed in Sabbath attire. If one has the ability to immerse [in a ritual bath], it is commendable. If not, washing hands and feet with warm water suffices. At that point, joy enters the human body, especially during the morning prayer when the prayer leader says, "The soul of every living being." This is the time of the arrival of the soul. During the afternoon prayer, when the prayer leader says, "And I, my prayer," it is the time of the arrival of the spirit. During the Havdalah ceremony on Saturday night, when reciting "Ata Chonantanu," the spirit returns to its place. During the Sanctification of the Holy One's name [Kedushah] in the prayer service, it is the time of the departure of the soul. After the soul has departed, permission is given to kindle the candle. During the Havdalah ceremony over the cup, it is the time of the departure of the spirit. According to the opinion of the holy Ari, may his memory be a blessing, as written by the Ari, the following is the explanation: When saying, "Bo'i Kala" (Come, O Bride) during the reception of the Sabbath, you should intend to receive the additional soul. In the blessing, intend to receive the spirit. During the phrase "U'feros Sukkat Shalom" (And spread the shelter of peace), intend to receive the soul. All of these correspond to the secret of the night, which is the realm of the Kingdom. Afterwards, in the morning, intend to receive the soul in the blessing. During the Sim Shalom (Grant peace) blessing connected to the Amidah prayer, intend to receive the spirit. During the Musaf prayer, in the phrase "Ayei Makom Kevodo" (Where is the place of His glory), intend to receive the soul. All three are from the secret of the daily attributes.

וצריך לערוך השלחן בשנים עשר ככרות בלילה ובשחרית ובסעודה שלישית, ויסדר הלחם שתים מערכות פשוטות לאורך ששה מדרום וששה מצפון שש המערכת, ושיהיה השלחן בצפון והמנורה בדרום ואורך השלחן ממזרח למערב. ואמנם המקובל האלה"י האר"י זלה"ה כתב וז"ל, צריך שתסדרם שיהיו י"ב לחמים ששה מצד ימין בשלחן וששה מצד שמאל, השש של ימין יהיו שלשה על גבי שלשה, וכן בצד שמאל, והשלשה עצמם יהיו כעין סגו"ל וזה סדרן כזה:

And it is necessary to arrange the table with twelve loaves, in the evening, morning, and for the third meal. Arrange the bread in two simple rows, six to the south and six to the north, forming the structure of the six-row system. The table should be positioned to the north, and the menorah to the south, with the length of the table from east to west. However, according to the kabbalist, the holy Ari, may his memory be a blessing, he wrote, and may he rest in peace: Arrange them so that there are twelve loaves, six on the right side of the table and six on the left. The six on the right should be arranged in groups of three, as should the six on the left, and these three should resemble the structure of the acronym SaGaV (סגו"ל). This is the prescribed order:

ממש כי בצד ימינך הם ד' לחמין ב' על גבי ב', וכן בצד שמאלך הם ד' ב' על גבי ב', ובאמצעיתם יש ד' לחמים אחרים שהם מפוסקין בנתיים שהם ב' לחמין אצל אותם הד' מצד ימין וב' אחרים מצד שמאל אצל אותם הד' אשר שם, וכשתרצה לעשות המוציא תקח מאלו האמצעים השניים העליונים ותצרפם ותחברם בשתי ידיך, ויהיו שני שולי הלחמין זו דבוק לזו ושני הפנים שלהן יהיו פונים פן זה מצד אחד ופן זה מצד אחד, ואז יהיה ניכר כאלו הוא לחם אחד ובו שתי פנים וזהו בסוד לחם הפנים, ותבצע בציעה כזית ותקחנה לך ותבצע בציעה שנית שיעור כביצה ותתן לאשתך, ואח"כ תבצע בציעות אחרות אם תרצה לתת לאחרים, עכ"ל:

ndeed, because on your right side, there are four loaves, two on top of two, and likewise, on your left side, there are four, two on top of two. In the center, there are four other loaves that are divided into two, which are two loaves near those on the right and two others near those on the left. When you want to make the blessing, take the two upper loaves from the center, attach and join them with both hands, so the two sides of the loaves stick together, and their two faces will be facing in opposite directions. Then it will appear as if it is one loaf with two faces. This is the secret of the "Double-faced Bread." Cut off a piece about the size of an olive, take it for yourself, cut another piece about the size of an egg, and give it to your wife. Afterward, you can cut additional pieces if you want to giv

וצריך שיהיה עורך השלחן בצפון והמנורה בדרום ואורך השלחן ממזרח למערב, וצריך שיהיה אורך השלחן י"ב טפחים ורוחבו ששה וגובהו לא פחות מתשע ולא יותר על עשר, ושישב בעל הבית אחוריו לצפון ופניו כנגד פני הנרות, ובשעת המוציא יקח ב' ככרות מצד ימינו אחד מכל מערכה ולא יניחם זו על גבי זו אלא שתיהם מעומד תחתית כנגד תחתית כדי שיהיה פנים של ככר אחד לפניו, ופנים של הככר השני אל מול פני המנורה שלפניו זכר ללחם הפנים פנים לכאן ופנים לכאן, ואם אין לו יכולת להניח י"ב ככרות אין לו רשות להניח יותר מארבעה, ויערכם שתים זו על גבי זו מצד ימינו ושתים זו על גב זו מצד שמאלו, ובשעת המוציא יטול שתים הימניים ויבצע כנזכר, וכשאין לו ד' לא יניח ג' אלא שתים ולא פחות שאין ראוי לברך המוציא בשבת וי"ט אלא על שתי ככרות, ולא יניחם זו על גב זו אלא אחד מימינו ואחד משמאלו, ויזהר שיניח הככר שבצד ימינו אל מול פני הנרות כדי שיברך עליו המוציא ולא על השמאלי:

And it is necessary that the one arranging the table is in the north, and the menorah is in the south, and the length of the table is from east to west. The table's length should be twelve handbreadths, its width six, and its height no less than nine and no more than ten. The host should sit with his back to the north and his face opposite the faces of the candles. During the blessing over the bread, he should take two loaves from the right side, one from each arrangement, and not place them on top of each other. Instead, both should be standing vertically, one beneath the other, so that one face of a loaf is in front of him, and the second face of the other loaf faces the menorah before him, resembling the Double-faced Bread. If he cannot arrange twelve loaves, he is not allowed to place more than four. Arrange two on the right, one on top of the other, and two on the left, one on top of the other, with the three themselves forming a triangular shape

ודע שצריך לתקן סעודה למוצאי שבת אחר ההבדלה, וצריך לערוך שלחנו יפה שצריך לכבד נפש יתירה בהליכתה כמו בביאתה, ומי שלא סעד במוצאי שבת כאלו לא קיים מצות סעודה שלישית, ועוד שממנה נהנה העצם שנקרא לוז כנודע. מסכ"י. ויתר כוונת הסעודות של שבת הארכתי בהם בספר מעשה חושב בס"ד:

And know that it is necessary to arrange a meal for the Saturday night after the Havdalah, and one should set the table beautifully, as it is necessary to honor the additional soul in its arrival, just as in its departure. Whoever does not dine on these Saturday nights does not fulfill the obligation of the third meal, and furthermore, from it, the person derives pleasure, which is known as "luz." This is well known. Additional intentions regarding the meals of Shabbat are expounded in the book "Ma'aseh Choshev," with the help of God.e to others.