טו. אופן הג' שהוא צורה מופשטת, דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמדות הטובות הבאות בספרי המוסר, שאנו מדברים ממדות אמת ושקר וכעס וגבורה וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מיחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.
The third mode is abstract form. That is, after theform has once been revealed to us, while enclothed in some substance, our imagination has the power to abstract it entirely from the substance and perceive it divested of any substance. This is like the virtues and good attributes that are described in works of ethics, in which we speak about attributes of truth, falsehood, anger, and strength, and the like, abstracted of any substance. We ascribe merits or shortcomings to them even when they are abstract.
2
ותדע שאופן הג' הזה אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים, משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים, כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר הם עלולים לטעות בהם. למשל, בעל המוסר האידיאלי, דהיינו שאינו איש דתי, מרוב עסקו במעלת האמת, כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו שאפילו כל העולם ילך לאבדון הוא לא יפליט דבר שקר בכונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פב, א).
Understand that this third mode is unacceptable to careful thinkers, as it is impossible for it to be one hundred percent reliable. For since the perceptions formed are ascertained by abstraction from a substance, one might err regarding them. For example, someone with idealistic moral values – by which I mean an irreligious individual – on account of his intensive focus on the quality of truth in its abstract form, even when he could save people from death by telling them a lie, he might decide that were the whole world to perish, he still will not let a deliberate lie escape his lips. This is not the Torah’s stance, as nothing takes precedence over saving lives (Yoma 82a).16As the author of the Sulam proceeds to explain, these generalizations operate in a vacuum, lacking a substance through which their forms can be expressed. As a result, a person can be misled in his valuing of such abstracted attributes and conceptions, believing them to be inherently good or evil yet failing to realize that such value judgements depend on specific situations and contexts.
3
אכן אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר נסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממדת האמת, ואין גנות כמדת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה והיה מוצא שדבר השקר להציל אפילו אדם אחד ממיתה הוא לאין ערך יותר חשוב מכל גדלה ושבחה של מדת האמת המופשטת.
In fact, had he perceived the forms of truth and falsehood when enclothed in substance, he would have comprehended them only with respect to their benefit or harm to the specific substance. In other words, after the many trials the world has endured with these attributes of truth and falsehood, people observed the tremendous ruin and harm that deceitful people have caused with their lies, and the great benefit that truthful people have brought about by confining themselves to speaking only true words, and they arrived at the conclusion that no attribute is more important than truth, and nothing is more despicable than the attribute of falsehood. Had the idealist understood that, he would certainly have agreed to the stance of the Torah and would have realized that falsehood which saves even one person from death is inestimably more important than however great and praiseworthy the abstract attribute of truth may be.
4
הרי שאין כלל ודאות באותם המושכלות מאופן הג' שהן צורות מופשטות, ואין צריך לומר בצורות מופשטות שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו הן רק איבוד זמן בלבד.
Thus, there is no certainty at all with regard to those perceptions of the third mode, i.e., abstract forms, and even less when it comes to abstract forms that have not yet been enclothed in any substance.17This refers to abstract concepts that have no connection to manifest existence and are thus detached from the “real world.” The point here is that attempting to abstract such things is largely useless, since they do not intersect with our grasp of reality. Such perceptions are simply a waste of time.
טו. אופן הג' שהוא צורה מופשטת, דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו פעם בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כח בדמיון שלנו להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמדות הטובות הבאות בספרי המוסר, שאנו מדברים ממדות אמת ושקר וכעס וגבורה וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מיחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה שהן מופשטות.
The third mode is abstract form. That is, after the form has once been revealed to us, while enclothed in some substance, our imagination has the power to abstract it entirely from the substance and perceive it divested of any substance. This is like the virtues and good attributes that are described in works of ethics, in which we speak about attributes of truth, falsehood, anger, and strength, and the like, abstracted of any substance. We ascribe merits or shortcomings to them even when they are abstract.
ותדע שאופן הג' הזה אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים, משום שאי אפשר לסמוך עליו במאה אחוזים, כי בהיותם נשפטים במופשט מהחומר הם עלולים לטעות בהם. למשל, בעל המוסר האידיאלי, דהיינו שאינו איש דתי, מרוב עסקו במעלת האמת, כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה אפילו בעת שיציל איזה אנשים ממיתה על ידי השקר שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו שאפילו כל העולם ילך לאבדון הוא לא יפליט דבר שקר בכונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פב, א).
Understand that this third mode is unacceptable to careful thinkers, as it is impossible for it to be one hundred percent reliable. For since the perceptions formed are ascertained by abstraction from a substance, one might err regarding them. For example, someone with idealistic moral values – by which I mean an irreligious individual – on account of his intensive focus on the quality of truth in its abstract form, even when he could save people from death by telling them a lie, he might decide that were the whole world to perish, he still will not let a deliberate lie escape his lips. This is not the Torah’s stance, as nothing takes precedence over saving lives (Yoma 82a).16As the author of the Sulam proceeds to explain, these generalizations operate in a vacuum, lacking a substance through which their forms can be expressed. As a result, a person can be misled in his valuing of such abstracted attributes and conceptions, believing them to be inherently good or evil yet failing to realize that such value judgements depend on specific situations and contexts.
אכן אם היה משכיל הצורות אמת ושקר כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר נסיונות מרובים שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, ואת רוב התועלתיות שאנשי אמת הביאו בשמירתם את עצמם לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה אשר אין מעלה יותר חשובה ממדת האמת, ואין גנות כמדת השקר. ואם האידיאליסט היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים לדעת תורה והיה מוצא שדבר השקר להציל אפילו אדם אחד ממיתה הוא לאין ערך יותר חשוב מכל גדלה ושבחה של מדת האמת המופשטת.
In fact, had he perceived the forms of truth and falsehood when enclothed in substance, he would have comprehended them only with respect to their benefit or harm to the specific substance. In other words, after the many trials the world has endured with these attributes of truth and falsehood, people observed the tremendous ruin and harm that deceitful people have caused with their lies, and the great benefit that truthful people have brought about by confining themselves to speaking only true words, and they arrived at the conclusion that no attribute is more important than truth, and nothing is more despicable than the attribute of falsehood. Had the idealist understood that, he would certainly have agreed to the stance of the Torah and would have realized that falsehood which saves even one person from death is inestimably more important than however great and praiseworthy the abstract attribute of truth may be.
הרי שאין כלל ודאות באותם המושכלות מאופן הג' שהן צורות מופשטות, ואין צריך לומר בצורות מופשטות שעוד לא נתלבשו באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו הן רק איבוד זמן בלבד.
Thus, there is no certainty at all with regard to those perceptions of the third mode, i.e., abstract forms, and even less when it comes to abstract forms that have not yet been enclothed in any substance.17This refers to abstract concepts that have no connection to manifest existence and are thus detached from the “real world.” The point here is that attempting to abstract such things is largely useless, since they do not intersect with our grasp of reality. Such perceptions are simply a waste of time.