הבדל גדול יש בין הדבר המושג לנביא מפי השם ובין הדבר שנאמר לו על פי נביא, כי מה שהנביא שומע מפי השם אי אפשר שיתבטל בשום פנים אלא כשיגיע לו דבור מהשם הפכי לראשון, כמו שנאמר לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, ואחר כן נאמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. ובעבור זה נענש עדוא הנביא שאכלו האריה על ששמע לנביא הזקן אשר בבית אל לחזור לבית אל ולאכול שם לחם, שהיה זה הפך מה שצוהו השם מפיו שלא על ידי נביא. ואולם הנאמר לאדם על פי נביא כבר אפשר שיבא לו על פי נביא צווי הפכי לראשון. ולזה רצה השם יתברך שישמעו כל ישראל מפיו עשרת הדברות, כדי שלא יהיה כח ביד שום נביא לבטלם לא כלם ולא מקצתם, כמו שהעיד הכתוב על זה בפירוש ואמר את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם בהר וגו׳ ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי.
There is a great difference between a thing which a prophet learns from God, and a thing which is told him by another prophet. A thing which a prophet hears from God can not be abolished unless he subsequently hears from God a statement opposed to the first. Thus Abraham was told, “Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah, and offer him there for a burnt-offering.” Later he was told, “Lay not thy hand upon the lad, neither do thou anything unto him.” Iddo, the prophet, was devoured by a lion, as a punishment because he listened to the old prophet in Bethel and went back to Bethel and ate bread there, contrary to the order he had received directly from God. But any command that comes to one through a prophet may be opposed by a contrary command from another prophet. For this reason God desired that all Israel should hear from Him directly the ten commandments, so that no prophet may have the power to abolish them in whole or in part. This is stated explicitly in Scripture: “These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount … And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me.”
2
אבל מה שצריך עיון בזה הוא מה שנמצא לרבותינו ז״ל בסוף מכות שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, והוא דבר של תימה, שהרי הכתוב אומר ויתן ה׳ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה׳ עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל, וכתוב גם כן ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה׳ אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם ה׳ אלי, שידמה מכל זה מפורש שכל עשרת הדברות שנכתבו בלוחות נאמרו לכלל ישראל, ואיך יאמרו הם כי אנכי ולא יהיה לך שמעו מפי הגבורה ולא זולתם מן הדברות.
But there is some difficulty in connection with the statement of the Rabbis at the end of the treatise Makkot, that the first two commandments were heard directly from the mouth of Omnipotence (lit. strength). This is strange. For the Bible says, “And the Lord delivered unto me the two tables of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words, which the Lord spoke with you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly.” And again, “And He wrote on the tables, according to the first writing, the ten words, which the Lord spoke unto you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly; and the Lord gave them unto me.” From all this it appears clearly that all the ten commandments which were written on the tables were spoken to all Israel. How then can the Rabbis say that they heard from God the first two commandments only and not the rest?
3
והרמב״ם ז״ל כתב בספר המורה שפירוש מפי הגבורה שמעום רוצה לומר מפי גבורת המופת, וזה כי דבור אנכי אמר שבא להזהיר על האמנת מציאות השם, ולא יהיה לך על האמנת האחדות, ושני אלו השרשים הם מתבארים במופת שכלי, ואמר כי כל מה שיודע במופת משפט הנביא ומי שידעהו שוה, ולזה אף על פי ששמעום מפי השם אין ראוי שימנו בכלל המצות, אבל שאר הדברות הם מכת המקובלות או המפורסמות, ועל כן היה צריך שישמעו אותם מפי השם, ועל כן לא אמרו בהם ששמעו מפי הגבורה, אלו דבריו בזה.
Maimonides, in the Guide of the Perplexed, says that the expression of the Rabbis, “They heard them from the mouth of strength,” means they heard them through the force of rational demonstration. For his idea is that the first commandment teaches the existence of God, and the second, the unity of God, both being principles which can be proved by reason. He is also of the opinion that a thing that can be known by reason is equally known to the prophet and the layman. Hence although they heard them from God, these two should not be counted among the commandments. But the other commandments belong to the class of things known by tradition or generally accepted. Hence it was necessary that they should be heard from God, and the Rabbis do not speak of them as having been heard from the mouth of strength. So far Maimonides.
4
ואחר שהוא מסכים שכל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי השם, הנה דבריו בזה צריכין עיון, שאם הדבר כן שאנכי ולא יהיה לך באו להורות על מציאות השם ואחדותו, למה היה צריך להשמיעם שתי אלו הדברות כדי שיתאמתו להם בנבואה, הרי העיון האנושי יספיק לאמת זה, ואין לך אדם שיכחיש זה שלא נכריחנו בראיות שכליות להודות זה, ויותר היה צריך לאמת להם בנבואה הדברים שלא יגזור אותם השכל האנושי. ויותר יקשה עליו כי הוא ז״ל כתב בספר המדע בפרק א׳ מהלכות עבודה זרה שדעת עובדי עבודה זרה היה שהיו אומרים הואיל והאל ברא כוכבים וגלגלים להנהיג העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים שמשמשין לפניו תמיד, ראוים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד את עבדיו העומדים לפניו, ולפיכך היו מקריבים להם קרבנות ומשבחים ומפארים אותם ומשתחוים למולם כדי להשיג רצון האל בדעתם הרעה. וכתב עוד בפרק שני מהלכות עבודה זרה שאין ראוי לעבדם להיות סרסור בין האדם ובין הבורא. ולפי דבריו אלו אחר שהדעת נותן לעבוד הכוכבים והגלגלים או המזלות משני צדדין הללו, ראוי היה שהדבור הראשון יהיה מזהיר על זה, לא על מציאותו ואחדותו שלא היו מכחישין אותו אפילו עובדי עבודה זרה לפי דעתו.
Now since he agrees that Israel heard all the ten commandments from God, his words require examination. If it is true that the first two commandments teach the existence and unity of God, why was it necessary to reveal these two commandments through prophetic inspiration? Human reason is sufficient to prove them, and any one denying them can be compelled by rational arguments to acknowledge the truth. There was more need to reveal through prophetic inspiration those things which the human mind alone can not discover. And there are still greater objections to Maimonides’ opinion. He says in the book “Madda‘:” The heathen argued as follows: God created stars and spheres to control the world. He placed them in heaven and showed them honor. They are His servants and serve Him continually. Hence they deserve praise and glorification and honor. It is God’s desire that we should show honor and respect to any one whom He honors and to whom He gives greatness, as a king desires that honor be shown to his servants who stand before him. For this reason the heathen offered sacrifices to the heavenly bodies and praised and glorified them and bowed down to them in order to obtain the favor of God. Such was their erroneous opinion. In the second chapter of the same treatise he says, It is not proper to serve them [the stars] as mediators between man and his Creator. According to Maimonides’ opinion, therefore, since reason might seem to favor the worship of the stars, the spheres and the constellations on the two grounds just mentioned, the first commandment should have warned against it, instead of concerning itself with God’s existence and unity, which not even the heathen denied, according to his opinion.
5
ומה שנראה לי בזה כי עובדי עבודה זרה היו טועין אחריה בכוונות מתחלפות. יש שהיו טועין מצד שהיו מכחישין מציאות השם ואחדותו, והיו מאמינים שהשם יתברך הוא כח בגוף והוא נפש הגלגל כאפיקורוס וסיעתו, ואלו אין צריך להשיב עליהן בנבואה כי השכל יכריח אותם בראיות ברורות. ויש שהיו טועין אחר הכהות הגלגליות משני צדדים שאמרנו שזכר הרב ז״ל, כאחאב וזולתו ממלכי ישראל ויהודה, וגם שלמה טעה בזה לפי הנראה מפשט הכתובים, כי עם היותם מאמינים במציאות השם ואחדותו ובמציאות הנבואה ותורה מן השמים, היו טועין בזה אם בשהיו חושבין לגדל את השם בזה ואם בשהיו חושבין לעשות סרסור ואמצעיים בינם ובין השם יתברך כמו שכתב הרב ז״ל.
My opinion is that the heathen were led to their wrong worship by different reasons. The error of some was due to the fact that they denied the existence and unity of God, believing that God is a corporeal power and that He is the soul of the sphere, which is the belief of the Epicureans. These require no prophetic refutation, for reason can convince them with conclusive proofs. Others were led into the error of worshipping the spheral powers for the two reasons we mentioned above in the name of Maimonides. Examples of this are Ahab and other kings of Israel and Judah. Solomon too seems to have fallen into this error, as appears from the literal meaning of the scriptural text. All these men believed in the existence and unity of God, in prophecy and revelation of the Torah, and yet they fell into this error either because they thought in this way to honor God, or because they thought of making mediators between themselves and God, as Maimonides says.
6
ויש כת אחרת טועין אחר עבודה זרה מצד אחר יותר עמוק, וזה כי הם סוברים כדברי קצת הפילוסופים האומרים עזב ה׳ את הארץ, ועם היותם מאמינים מציאות השם ואחדותו ושאינו גוף ולא כח בגוף, יאמינו שאין לשם השגחה בעולם השפל כלל, ויחשבו זה רוממות בחק השם שלא ישגיח במין האדם להיות האדם פחות נבזה ומאוס בעיניו, ויחשבו זה מעלה אל השם ורוממות בחקו שלא ישגיח בדבר הפחות, כי יאמרו שהסכלות בדברים הגרועים טוב מהשגתם, ואיוב היה נוטה אל זה הדעת באמרו מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך, ולזה היה מיחס הנהגת העולם השפל אל הגלגלים, נעל כיוצא בזה אמר דוד אשר יומרוך למזמה, כלומר הם מרוממים ומנשאים אותך והרוממות והעלוי שמיחסים אליך הוא למזמה ולאמר שאינך משגיח בפרטים, ויחשבו שהיותו יתברך משגיח בפרטים יהיה חסרון בחקו, לפי שזה יביא אל שיתרצה פעם ויתקצף פעם ואל כיוצא בזה מן הדברים שהם שנוי בחקנו, ויחייבו חסרון בחקו יתברך שישתנה מן הרצון אל הקצף, ויאמרו שהנהגת העולם השפל היא מושפעת מהגלגלים ואין לשם ידיעה בו כלל.
There is still another sect of men who erroneously incline to idolatrous worship for a deeper reason. They hold with some of the philosophers that “God hath forsaken the land.” Believing in the existence, unity and incorporeality of God, they hold that God has no care of the lower world at all, thinking it a sign of greatness in God that He pays no attention to the human species because man is inferior and despised by Him. They think it a virtue and a sign of nobility in God to refuse attention to that which is inferior, saying that in respect to inferior things ignorance is better than knowledge. Job inclined to this opinion when he said, “What is man that Thou shouldest magnify him, and that Thou shouldest set Thy heart upon him?” Therefore he thought that the lower world is controlled by the spheres. Referring to such persons David said, “Who exalt Thee with wicked thought.” That is to say, they exalt and lift Thee up, but this exaltation is with a wicked thought, in that they say that Thou dost not pay attention to particulars, because they think that it would be a defect in the nature of God if He took account of particulars, since this would necessitate His being favorably disposed at one time and angry at another, and so with other qualities which indicate change in us, and therefore would argue a defect in His nature also if He changed from favor to anger. Their opinion therefore is that the lower world is governed by the spheres and that God has no knowledge of it.
7
ויאמרו שאחר שהשם יתברך ברא כוכבים ומזלות ומלאכים למשול בעולם השפל וחלק להם ממשלה על האומות, כמאמר הכתוב אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, וההשפעה באה על ידם, ראוי שנכין עצמנו לקבל השפע הזה מהם ושנעבוד אותם אחר היותם מנהיגים אותנו ומשפיעים עלינו, וזה היה דעת הנשים הארורות שאמרו לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל וטובה לא ראינו, ויאמרו כי כל אחד מז׳ המתכות מיוחד לאחד אחד מז׳ כוכבי לכת, הזהב לשמש והכסף ללבנה והעופרת לשבתאי וכן כולם, ויאמינו כי הצורה הנעשית מאיזה מן המתכות בשעה ידועה ובמצב ידוע לשאר הכוכבים עם הכוכב ההוא, ירד עליו רוחניות הכוכב ההוא ויגיע שפע הכוכב באמצעות עבודת הצורה ההיא. ומכאן יצא עבודת הצורות הנעבדות מעובדי עבודה זרה, וכן על זה הדרך יאמרו כי אפשר שתזדמן ירידת טפת שכבת זרע אדם ברחם במצב ידוע לכוכבים, ויהיה נוצר ממנה אדם יחול עליו רוחניות אי זה כוכב מן הכוכבים, ויהיה האיש ההוא קוסם או מגיד עתידות מכח רוחניות הכוכב ההוא, עד שאפשר שתגיע מדרגתו שיהיהנעבד כשאר הצורות שהיו הקדמונים עושים, וזה היה טעות פרעה וחירם מלך צור שהיו עושין עצמן אלוהות, וטעות נבוכדנצר שעשה מדניאל עבודה זרה, אמר הכתוב ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה, וכל זה בעבור שלא יאמינו שיהיה השם משגיח במין האדם כלל.
They also say that since God created stars and constellations and angels to rule over the lower world, and assigned to them dominion over the nations, as we read, “Which the Lord thy God hath allotted unto all the peoples under the whole heaven,” and influence comes through them, we must prepare ourselves to receive this influence from them, and must worship them since they control us and exert an influence upon us. This was the opinion of the accursed women who said to Jeremiah, “But since we left off to offer to the queen of heaven and pour out drink-offerings unto her, we have wanted all things …” They say also that every one of the seven metals is peculiarly related to one of the seven planets, gold corresponds to the sun, silver to the moon, lead to Jupiter, and so on. And when a figure is made of a certain metal at a certain hour, when the corresponding star is in a certain position in relation to the other stars, the spiritual power of the star will come down upon the figure, and by worshipping the figure one will obtain the influence of the star in question. Hence comes the worship of figures by the heathen. They also say that if a drop of human seed enters the uterus at the moment of a certain position of the stars, the person born of that seed will come under the influence of a certain star, and will be a diviner or a prognosticator by virtue of the spiritual influence of the star, and may even obtain so high a degree that he may be worshipped himself like the figures which the ancients made. This was the error of Pharaoh and of Hiram, king of Tyre, who made themselves gods, and of Nebuchadnezzar, who made of Daniel an object of worship, as we read, “And worshipped Daniel, and commanded that they should offer an offering and sweet odours unto him.” All this error is due to the fact that they do not believe that God takes care of the human race.
8
ולהיות הדעת הזה מסכים מצד העיון ומתפשט מאד בזמן נתינת התורה, חשש אליו השם יתברך ורצה לשרש ולעקור אותו מכל וכל, ולא היה אפשר שיעקר זה הדעת על פי נביא, כי המכחיש ההשגחה ותורה מן השמים יכחיש הנבואה מהשם על הדרך שיאמינה כל בעל דת בלי ספק, ועל כן רצה השם יתברך לאמת אמות חזק בטול זה הדעת עם דעת האומרים שזה הגדלה לשם ובטול דעת העושים אותם אמצעיים בינם לבין השם, וזה בשבאר להם מציאות הנבואה ושיש תורה מן השמים להדריך בני אדם בדרך ישרה, וזה אי אפשר אלא בהיותו יתברך משגיח בבני אדם.
Inasmuch as this opinion sounds very plausible so far as reason goes and was very prevalent at the time when the Torah was given, God was concerned about it, and wanted to eradicate it completely. It could not be eradicated through a prophet, for one who denied providence and revelation would deny the divine origin of prophecy in which the religionist believes. God therefore wanted to show as firmly as possible the refutation of this idea, as well as of the idea that absence of providence is a sign of greatness, and of the idea of making the heavenly bodies mediators between man and God. This end He accomplished by showing to them that there is such a thing as prophecy and revelation of a law to guide men in the right path. But this can not be unless God does provide for man.
9
ונתבאר להם זה כשהגיע להם מאתו בנבואה פנים בפנים שתי אלה הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך, כי דבור אנכי ה׳ אלהיך רוצה לומר שהשם יתברך הוא משגיח בנו ומנהיג אותנו, וזה לשון אלהיך, רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כלומר אנכי הוא שהשגחתי בך להוציאך מארץ מצרים, והזכיר מבית עבדים להורות על ההשגחה, כי המערכת היה מורה היותך עבד והוצאתיך משם בכח גדול, וזהו לשון מבית עבדים. ובמה שראית בעיניך ביציאת מצרים נתאמתה ההשגחה, ובמה שאתה שומע אותי מדבר עמך יתאמת אליך מציאות הנבואה, ובזה הדבור נתבטל הדעת הפילוסופי שכתבנו.
This was made clear to them when they received from Him through prophetic inspiration, face to face, the two first commandments. The first commandment teaches that God provides for us and guides us. This is the meaning of the expression, “thy God,” i. e. the one who guides thee. The commandment ends with the words, “Who brought thee out of the land of Egypt . .,” i. e. I am the one who took care of thee and took thee out of the land of Egypt. “Out of the house of bondage,” points to providence, for the constellations indicated that you were to be a slave, but I took you out of there with great strength, hence the expression, “out of the house of bondage.” What you saw with your own eyes at the time of the Exodus proves the existence of Providence, and what you hear me now speaking to you proves that there is such a thing as prophecy. Thus, this commandment refuted the philosophical opinion which we mentioned.
10
אבל לפי שעדיין אפשר שישארו הדעות האחרים והוא שיהיו אמצעיים המלאכים או הכוכבים או המזלות בין אדם ובין השם, או שיעבדם בהיותו חושב לרומם את השם ולעשות רצונו אחר שהוא חלק להם כבוד, על כן סמך לזה הדבור השני שהוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שהוא להזהיר שלא לעבוד את השכלים הנבדלים שהם המלאכים, כי כפי מה שבארו רבותינו ז״ל במכילתא הם הנקראים אלהים אחרים בכל מקום, כמו שכתב הרמב״ן ז״ל בפרשת וישמע יתרו, ואמר על פני, כלומר אפילו עם האמנת השגחתי לך לא יהיה לך אלהים אחרים להכניס אותם אמצעיים ביני ובינך או שתחשוב לרומם אותי בעבודתם, וכל שכן כדי שתשיג על ידם איזה שפע שלא מדעתי, ואחר כך אמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, להזהיר על הצורות הנעשות לקבל על ידם השפע הכוכביי, והם הנקראים אלהי מסכה בכל מקום, וסיים כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא, כלומר לא תחשוב לרומם אותי בעבודתם, כי הדבר ההוא בהפך שאני מתקנא בהם.
But there still remained the possibility of retaining the other ideas, namely that the angels or the stars or the constellations are mediators between God and man, or that it is proper for man to worship them on the ground that one thus exalts God and performs His will, seeing that God has shown them honor, therefore He added the second commandment, “Thou shalt have no other gods before Me.” This is a prohibition of worshipping the Separate Intelligences, i. e. the angels. For, as our Rabbis say in Mekilta (so Nahmanides says in his commentary on section Jethro), the angels are everywhere called, “other gods.” “Before Me,” means, even if you do believe in My providence, you must have no other gods to bring in as mediators between you and Me, nor must you think that you will exalt Me by worshipping them, not to speak of expecting to receive any influence from them without My knowledge. Then He says, “Thou shalt not make unto thee a graven image, nor any manner of likeness …,” as a warning against those figures which are made to receive through them astral influence, figures which are everywhere in Scripture called, “molten gods.” The commandment ends up, “For I the Lord thy God am a jealous God.” That is to say, do not think to exalt Me by worshipping them, for it will have the opposite effect, as I shall be jealous of them.
11
ובזה נתבטלו כל הדעות שאפשר שיביאו לעבוד עבודה זרה ולעבוד אלוה מבלעדי השם. אבל לא חשש להכחיש דעת אפיקורוס המכחיש מציאות השם ואחדותו וחושב שהשם יתברך הוא נפש הגלגל, כי בראיות שכליות ברורות נוכל להכריח אותו, ואולם שאר הדעות היו צריכין בטול כמו שכתבנו.
Thus all possible opinions are refuted which might lead to the worship of idols or any god but the Lord. But God was not concerned to refute the opinion of Epicurus, who denied the existence and unity of God and thought that God is the soul of the celestial sphere, for he can be convinced by conclusive, rational arguments; whereas the other opinions needed refutation, as we have explained.
12
ויורה על מה שאמרנו כי אנכי ולא יהיה לך באו לבטל הדעת הפילוסופי, מה שנאמר למשה אחר מתן תורה מיד כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וגו׳, וזה דבר מתמיה, למה חזר להזהיר על עבודה זרה מיד אחר עשרת הדברות, והלא כבר הזהיר עליה בדבור לא יהיה לך וגו׳ ולא תעשה לך פסל וגו׳. אבל פירוש הענין כך הוא שחזר לבאר להם שהדעת הנפסד ההוא שהיו חושבים הפילוסופים שהשם יתברך להיותו מרומם במעלה ויושבי בשמים שהוא בתכלית הרוממות והמעלה משיצטרף עם הדברים הגופיים, שהוא בלתי משגיח במין האדם להיותו פחות ונבזה בעיניו ונמאס ובלתי ראוי למעלה גדולה כזאת, או שהיו חושבים שצריך צורות או אי זה אמצעי בינינו ובינו להורדת הרוחניות, שזה הדעת היה טעות ישראל במעשה העגל, לכך אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כלומר כבר ראיתם כי עם היותי מרומם בשמים השפלתי מעלתי ולא מנעתי עצמי מלדבר עמכם עם היותכם כולכם זולת משה בלתי מוכנים למעלה גדולה כזו, ויהיה זה לכם לאות שאף אם יהיה מין האדם פחות ונבזה ובלתי ראוי שאשגיח בו שאני משגיח בו אף אם הוא בלתי ראוי לכך, ואם כן לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כלומר כדי שתורידו על ידם הרוחניות, כי בדבר קל מזה תושג השפעתי, וזהו מזבח אדמה תעשה לי, כי מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, או בדבר יותר קל מזה שהוא התפלה, וזהו שאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, כלומר אשפיע ברכתי עליך, ובזה נתבטלו הדעות ההן שהיו סבה לטעות אחר עבודה זרה שהיו מתפשטות בזמן ההוא.
That our explanation of the purpose of the first two commandments (namely, to refute the opinions of the philosophers) is correct, is proved by the fact that immediately after the Sinaitic revelation Moses was told, “Thus thou shalt say unto the children of Israel: Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven. Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold …” It seems very strange that immediately after the ten commandments we have again a prohibition of idolatry, which has already been forbidden in the second commandment. But the meaning is this. He explains once more that the erroneous idea of the philosophers, namely that God being exalted and dwelling in heaven is too dignified to have anything to do with corporeal things, and that He does not provide for the human race because man is inferior and despised and unworthy of such dignity; or the idea that there is need of figures or other mediators between Him and us through whom God’s spiritual power may descend,—these were the cause of Israel’s mistake in making the calf. Therefore He says, “Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven.” That is to say, you have seen that though I am exalted in heaven, I lowered My dignity, and did not refrain from speaking to you, though all of you except Moses were unprepared for such a dignity. This shall be an indication to you that I provide for man though he is inferior and despised and unworthy of My providence. Therefore, “Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold,” so as to cause My spirit to descend; for My influence can be obtained with something less valuable—“An altar of earth thou shalt make unto Me;” “I dwell in the high and holy place, with him also that is of a contrite and humble spirit;” or even with something less substantial than this, namely with prayer—“In every place where I cause My name to be mentioned I will come unto thee and bless thee;” i. e. I will cause My blessing to emanate upon you. In this way were refuted those opinions which led to error and idolatry, so prevalent in those days.
13
ואולם כבר יספיק לזה בשתי הדברות הראשונות שהם אנכי ולא יהיה לך, אבל בעבור שהיה אפשר לומר כי בשמיעת שתי אלו הדברות אין ראיה על ההשגחה הפרטית בעניני האנשים, לפי שאינן אלא בעבור עצמו יתברך ושלא לעזוב עבודתו בעבודת זולתו, וזה לא יורה על ההשגחה הפרטית אלא על ההשגחה המינית, אחר שאינם מדברים בדבר מהנהגת האנשים קצתם עם קצת המורה על ההשגחה הפרטית, לכך הוצרך להשמיעם באותו מעמד דברות אחרות שהם הכרחיים להורות על תורה מן השמים וההשגחה, כמו שיתבאר בעזרת השם.
It might seem, however, that the first two commandments would be sufficient. But one might say that the first two commandments do not necessarily show that there is special providence in human affairs. For they deal only with God Himself, and prohibit substitution of other worship for the worship of God. This proves only general providence of the species as a whole, but not special and individual providence, since the first two commandments say nothing about the conduct of men in their relations to one another, which would indicate special providence. For this reason it was necessary to give them on the same occasion other commandments, necessary to teach revelation and providence, as will be explained later with the help of God.
14
ואמנם ההפרש שבין אנכי ולא יהיה לך לזולתם משאר הדברות הוא כי אנכי ולא יהיה לך שמעו ישראל מפי השם מבלי אמצעות משה, ועל כן באו כלם בלשון מדבר בעדו, אנכי ה׳ אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא, לאוהבי ולשומרי מצותי, אבל מדבור לא תשא ואילך הכל בא בלשון נסתר בכל הדברים אשר היה משה מדבר אליהם מפי השם, אמר לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא, ולא אמר ולא אנקה, וישא את שמי, וכן אמר כי ששת ימים עשה ה׳, וינח ביום השביעי, על כן ברך ה׳ את יום השבת, ולא אמר עשיתי ברכתי קדשתי, וכן כולם. וזה יורה על ההבדל שיש בין אנכי ולא יהיה לך לזולתם מן הדברות, כי אנכי ולא יהיה לך שמעום מפי השם מבלי אמצעות משה, ושאר הדברות היו שומעים את הקול אומר אותם למשה ומשה חוזר ומבאר אותם להם, ועל כן באו בלשון נסתר כמו שאמרנו.
The difference between the first two commandments and the rest is that the first two Israel heard from God without the mediation of Moses. Therefore they are expressed in the first person, “I am the Lord thy God,” “Thou shalt have no other gods before Me,” “For I the Lord thy God am a jealous God,” “Of them that love Me and keep My commandments.” But beginning with the third commandment, all is in the third person, because Moses was speaking to them in the name of God—“Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain, for the Lord will not hold him guiltless that taketh His name in vain,” instead of, “I will not hold guiltless,” or “taketh My name.” Similarly we read, “For in six days the Lord made,” “And rested on the seventh day, wherefore the Lord blessed the sabbath day,” instead of “I made,” “I blessed,” “I sanctified,” and so on. This shows the difference between the first two commandments and the rest. The first two they heard directly from God without the mediation of Moses, whereas in the others they heard the voice speaking to Moses, and Moses then explained the words to the people. Hence they are in the third person, as we explained.
15
ולזה אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, כלומר כי שתי אלו הדברות אחר שאמרם השם יתברך בעצמו לישראל פנים בפנים בלי אמצעות משה, אין כח ביד שום נביא לומר דבר כנגדם ולא להחלישם בשום ענין ואפילו בהוראת שעה, ולזה אמרו מפי הגבורה שמעום ולא אמרו מפי הקדוש ברוך הוא שמעום, כאלו בארו שהנאמר על פי נביא יש כח ביד נביא לבטלו אם בהוראת שעה ואם לפי מה שיהיה הענין נותן, כירמיה שבטל מנין החדשים מניסן, אבל הנאמר לאדם על פי השם בלי אמצעות נביא אין כח ביד נביא לבטלו ואפילו בהוראת שעה, וזהו שאמרו שהנביא האומר לעבוד עבודה זרה אפילו לשעה אין שומעין לו. אבל אם יאמר שנחלל שבת או שנעבור על אחת מן המצות בהוראת שעה או בענין שלא יהרוס שרשי הדת, ראוי שנשמע לו משום שנאמר אליו תשמעון, ואם יאמר השם צוני שתתפללו לכוכב פלוני או למלאך פלוני להיות אמצעי בינו וביניכם לא נאבה לו ולא נשמע אליו, לפי שזה כנגד אנכי ולא יהיה לך ששמענום מפי הגבורה, ואי אפשר לשום נביא לשמוע אל נביא אחר לבטל מה ששמע הוא בעצמו מפי השם, כמו שבארנו בתחלת זה הפרק:
This is what the Rabbis mean when they say, “They heard the first two commandments from the mouth of the Almighty (lit. strength).” The meaning is that since God spoke these two commandments to Israel Himself, face to face, without the mediation of Moses, no prophet has the power to say anything against them, or to weaken them in any way, even as a temporary measure. This is why they use the expression, “from the mouth of the Almighty,” and not “from the mouth of God,” to indicate that anything which is told through a prophet another prophet has the power to abolish, either as a temporary measure, or as circumstances determine, as for instance Jeremiah abolished the counting of the months from Nisan. But that which is told to a person by God without the mediation of a prophet, no prophet has the power to abolish even temporarily. Hence the statement of the Rabbis, “If a prophet tells the people to worship idols, even temporarily, he must not be obeyed; but if he says that we should violate the Sabbath or transgress some one of the commandments as a temporary measure, or even permanently, provided he does not subvert the foundations of the religion, we must listen to him, because it says, “Unto him ye shall hearken.” And if he says, God commanded me that you shall pray to a certain star or a certain angel that he should be a mediator between Him and you, we must not pay any attention to him, because it is in opposition to the first two commandments, which we heard from God, and no prophet may listen to another prophet trying to abolish something which he himself heard from God, as we explained in the beginning of this chapter.
הבדל גדול יש בין הדבר המושג לנביא מפי השם ובין הדבר שנאמר לו על פי נביא, כי מה שהנביא שומע מפי השם אי אפשר שיתבטל בשום פנים אלא כשיגיע לו דבור מהשם הפכי לראשון, כמו שנאמר לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, ואחר כן נאמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. ובעבור זה נענש עדוא הנביא שאכלו האריה על ששמע לנביא הזקן אשר בבית אל לחזור לבית אל ולאכול שם לחם, שהיה זה הפך מה שצוהו השם מפיו שלא על ידי נביא. ואולם הנאמר לאדם על פי נביא כבר אפשר שיבא לו על פי נביא צווי הפכי לראשון. ולזה רצה השם יתברך שישמעו כל ישראל מפיו עשרת הדברות, כדי שלא יהיה כח ביד שום נביא לבטלם לא כלם ולא מקצתם, כמו שהעיד הכתוב על זה בפירוש ואמר את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם בהר וגו׳ ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי.
There is a great difference between a thing which a prophet learns from God, and a thing which is told him by another prophet. A thing which a prophet hears from God can not be abolished unless he subsequently hears from God a statement opposed to the first. Thus Abraham was told, “Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah, and offer him there for a burnt-offering.” Later he was told, “Lay not thy hand upon the lad, neither do thou anything unto him.” Iddo, the prophet, was devoured by a lion, as a punishment because he listened to the old prophet in Bethel and went back to Bethel and ate bread there, contrary to the order he had received directly from God. But any command that comes to one through a prophet may be opposed by a contrary command from another prophet. For this reason God desired that all Israel should hear from Him directly the ten commandments, so that no prophet may have the power to abolish them in whole or in part. This is stated explicitly in Scripture: “These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount … And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me.”
אבל מה שצריך עיון בזה הוא מה שנמצא לרבותינו ז״ל בסוף מכות שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, והוא דבר של תימה, שהרי הכתוב אומר ויתן ה׳ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה׳ עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל, וכתוב גם כן ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה׳ אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם ה׳ אלי, שידמה מכל זה מפורש שכל עשרת הדברות שנכתבו בלוחות נאמרו לכלל ישראל, ואיך יאמרו הם כי אנכי ולא יהיה לך שמעו מפי הגבורה ולא זולתם מן הדברות.
But there is some difficulty in connection with the statement of the Rabbis at the end of the treatise Makkot, that the first two commandments were heard directly from the mouth of Omnipotence (lit. strength). This is strange. For the Bible says, “And the Lord delivered unto me the two tables of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words, which the Lord spoke with you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly.” And again, “And He wrote on the tables, according to the first writing, the ten words, which the Lord spoke unto you in the mount out of the midst of the fire in the day of the assembly; and the Lord gave them unto me.” From all this it appears clearly that all the ten commandments which were written on the tables were spoken to all Israel. How then can the Rabbis say that they heard from God the first two commandments only and not the rest?
והרמב״ם ז״ל כתב בספר המורה שפירוש מפי הגבורה שמעום רוצה לומר מפי גבורת המופת, וזה כי דבור אנכי אמר שבא להזהיר על האמנת מציאות השם, ולא יהיה לך על האמנת האחדות, ושני אלו השרשים הם מתבארים במופת שכלי, ואמר כי כל מה שיודע במופת משפט הנביא ומי שידעהו שוה, ולזה אף על פי ששמעום מפי השם אין ראוי שימנו בכלל המצות, אבל שאר הדברות הם מכת המקובלות או המפורסמות, ועל כן היה צריך שישמעו אותם מפי השם, ועל כן לא אמרו בהם ששמעו מפי הגבורה, אלו דבריו בזה.
Maimonides, in the Guide of the Perplexed, says that the expression of the Rabbis, “They heard them from the mouth of strength,” means they heard them through the force of rational demonstration. For his idea is that the first commandment teaches the existence of God, and the second, the unity of God, both being principles which can be proved by reason. He is also of the opinion that a thing that can be known by reason is equally known to the prophet and the layman. Hence although they heard them from God, these two should not be counted among the commandments. But the other commandments belong to the class of things known by tradition or generally accepted. Hence it was necessary that they should be heard from God, and the Rabbis do not speak of them as having been heard from the mouth of strength. So far Maimonides.
ואחר שהוא מסכים שכל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי השם, הנה דבריו בזה צריכין עיון, שאם הדבר כן שאנכי ולא יהיה לך באו להורות על מציאות השם ואחדותו, למה היה צריך להשמיעם שתי אלו הדברות כדי שיתאמתו להם בנבואה, הרי העיון האנושי יספיק לאמת זה, ואין לך אדם שיכחיש זה שלא נכריחנו בראיות שכליות להודות זה, ויותר היה צריך לאמת להם בנבואה הדברים שלא יגזור אותם השכל האנושי. ויותר יקשה עליו כי הוא ז״ל כתב בספר המדע בפרק א׳ מהלכות עבודה זרה שדעת עובדי עבודה זרה היה שהיו אומרים הואיל והאל ברא כוכבים וגלגלים להנהיג העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים שמשמשין לפניו תמיד, ראוים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד את עבדיו העומדים לפניו, ולפיכך היו מקריבים להם קרבנות ומשבחים ומפארים אותם ומשתחוים למולם כדי להשיג רצון האל בדעתם הרעה. וכתב עוד בפרק שני מהלכות עבודה זרה שאין ראוי לעבדם להיות סרסור בין האדם ובין הבורא. ולפי דבריו אלו אחר שהדעת נותן לעבוד הכוכבים והגלגלים או המזלות משני צדדין הללו, ראוי היה שהדבור הראשון יהיה מזהיר על זה, לא על מציאותו ואחדותו שלא היו מכחישין אותו אפילו עובדי עבודה זרה לפי דעתו.
Now since he agrees that Israel heard all the ten commandments from God, his words require examination. If it is true that the first two commandments teach the existence and unity of God, why was it necessary to reveal these two commandments through prophetic inspiration? Human reason is sufficient to prove them, and any one denying them can be compelled by rational arguments to acknowledge the truth. There was more need to reveal through prophetic inspiration those things which the human mind alone can not discover. And there are still greater objections to Maimonides’ opinion. He says in the book “Madda‘:” The heathen argued as follows: God created stars and spheres to control the world. He placed them in heaven and showed them honor. They are His servants and serve Him continually. Hence they deserve praise and glorification and honor. It is God’s desire that we should show honor and respect to any one whom He honors and to whom He gives greatness, as a king desires that honor be shown to his servants who stand before him. For this reason the heathen offered sacrifices to the heavenly bodies and praised and glorified them and bowed down to them in order to obtain the favor of God. Such was their erroneous opinion. In the second chapter of the same treatise he says, It is not proper to serve them [the stars] as mediators between man and his Creator. According to Maimonides’ opinion, therefore, since reason might seem to favor the worship of the stars, the spheres and the constellations on the two grounds just mentioned, the first commandment should have warned against it, instead of concerning itself with God’s existence and unity, which not even the heathen denied, according to his opinion.
ומה שנראה לי בזה כי עובדי עבודה זרה היו טועין אחריה בכוונות מתחלפות. יש שהיו טועין מצד שהיו מכחישין מציאות השם ואחדותו, והיו מאמינים שהשם יתברך הוא כח בגוף והוא נפש הגלגל כאפיקורוס וסיעתו, ואלו אין צריך להשיב עליהן בנבואה כי השכל יכריח אותם בראיות ברורות. ויש שהיו טועין אחר הכהות הגלגליות משני צדדים שאמרנו שזכר הרב ז״ל, כאחאב וזולתו ממלכי ישראל ויהודה, וגם שלמה טעה בזה לפי הנראה מפשט הכתובים, כי עם היותם מאמינים במציאות השם ואחדותו ובמציאות הנבואה ותורה מן השמים, היו טועין בזה אם בשהיו חושבין לגדל את השם בזה ואם בשהיו חושבין לעשות סרסור ואמצעיים בינם ובין השם יתברך כמו שכתב הרב ז״ל.
My opinion is that the heathen were led to their wrong worship by different reasons. The error of some was due to the fact that they denied the existence and unity of God, believing that God is a corporeal power and that He is the soul of the sphere, which is the belief of the Epicureans. These require no prophetic refutation, for reason can convince them with conclusive proofs. Others were led into the error of worshipping the spheral powers for the two reasons we mentioned above in the name of Maimonides. Examples of this are Ahab and other kings of Israel and Judah. Solomon too seems to have fallen into this error, as appears from the literal meaning of the scriptural text. All these men believed in the existence and unity of God, in prophecy and revelation of the Torah, and yet they fell into this error either because they thought in this way to honor God, or because they thought of making mediators between themselves and God, as Maimonides says.
ויש כת אחרת טועין אחר עבודה זרה מצד אחר יותר עמוק, וזה כי הם סוברים כדברי קצת הפילוסופים האומרים עזב ה׳ את הארץ, ועם היותם מאמינים מציאות השם ואחדותו ושאינו גוף ולא כח בגוף, יאמינו שאין לשם השגחה בעולם השפל כלל, ויחשבו זה רוממות בחק השם שלא ישגיח במין האדם להיות האדם פחות נבזה ומאוס בעיניו, ויחשבו זה מעלה אל השם ורוממות בחקו שלא ישגיח בדבר הפחות, כי יאמרו שהסכלות בדברים הגרועים טוב מהשגתם, ואיוב היה נוטה אל זה הדעת באמרו מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך, ולזה היה מיחס הנהגת העולם השפל אל הגלגלים, נעל כיוצא בזה אמר דוד אשר יומרוך למזמה, כלומר הם מרוממים ומנשאים אותך והרוממות והעלוי שמיחסים אליך הוא למזמה ולאמר שאינך משגיח בפרטים, ויחשבו שהיותו יתברך משגיח בפרטים יהיה חסרון בחקו, לפי שזה יביא אל שיתרצה פעם ויתקצף פעם ואל כיוצא בזה מן הדברים שהם שנוי בחקנו, ויחייבו חסרון בחקו יתברך שישתנה מן הרצון אל הקצף, ויאמרו שהנהגת העולם השפל היא מושפעת מהגלגלים ואין לשם ידיעה בו כלל.
There is still another sect of men who erroneously incline to idolatrous worship for a deeper reason. They hold with some of the philosophers that “God hath forsaken the land.” Believing in the existence, unity and incorporeality of God, they hold that God has no care of the lower world at all, thinking it a sign of greatness in God that He pays no attention to the human species because man is inferior and despised by Him. They think it a virtue and a sign of nobility in God to refuse attention to that which is inferior, saying that in respect to inferior things ignorance is better than knowledge. Job inclined to this opinion when he said, “What is man that Thou shouldest magnify him, and that Thou shouldest set Thy heart upon him?” Therefore he thought that the lower world is controlled by the spheres. Referring to such persons David said, “Who exalt Thee with wicked thought.” That is to say, they exalt and lift Thee up, but this exaltation is with a wicked thought, in that they say that Thou dost not pay attention to particulars, because they think that it would be a defect in the nature of God if He took account of particulars, since this would necessitate His being favorably disposed at one time and angry at another, and so with other qualities which indicate change in us, and therefore would argue a defect in His nature also if He changed from favor to anger. Their opinion therefore is that the lower world is governed by the spheres and that God has no knowledge of it.
ויאמרו שאחר שהשם יתברך ברא כוכבים ומזלות ומלאכים למשול בעולם השפל וחלק להם ממשלה על האומות, כמאמר הכתוב אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, וההשפעה באה על ידם, ראוי שנכין עצמנו לקבל השפע הזה מהם ושנעבוד אותם אחר היותם מנהיגים אותנו ומשפיעים עלינו, וזה היה דעת הנשים הארורות שאמרו לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל וטובה לא ראינו, ויאמרו כי כל אחד מז׳ המתכות מיוחד לאחד אחד מז׳ כוכבי לכת, הזהב לשמש והכסף ללבנה והעופרת לשבתאי וכן כולם, ויאמינו כי הצורה הנעשית מאיזה מן המתכות בשעה ידועה ובמצב ידוע לשאר הכוכבים עם הכוכב ההוא, ירד עליו רוחניות הכוכב ההוא ויגיע שפע הכוכב באמצעות עבודת הצורה ההיא. ומכאן יצא עבודת הצורות הנעבדות מעובדי עבודה זרה, וכן על זה הדרך יאמרו כי אפשר שתזדמן ירידת טפת שכבת זרע אדם ברחם במצב ידוע לכוכבים, ויהיה נוצר ממנה אדם יחול עליו רוחניות אי זה כוכב מן הכוכבים, ויהיה האיש ההוא קוסם או מגיד עתידות מכח רוחניות הכוכב ההוא, עד שאפשר שתגיע מדרגתו שיהיהנעבד כשאר הצורות שהיו הקדמונים עושים, וזה היה טעות פרעה וחירם מלך צור שהיו עושין עצמן אלוהות, וטעות נבוכדנצר שעשה מדניאל עבודה זרה, אמר הכתוב ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה, וכל זה בעבור שלא יאמינו שיהיה השם משגיח במין האדם כלל.
They also say that since God created stars and constellations and angels to rule over the lower world, and assigned to them dominion over the nations, as we read, “Which the Lord thy God hath allotted unto all the peoples under the whole heaven,” and influence comes through them, we must prepare ourselves to receive this influence from them, and must worship them since they control us and exert an influence upon us. This was the opinion of the accursed women who said to Jeremiah, “But since we left off to offer to the queen of heaven and pour out drink-offerings unto her, we have wanted all things …” They say also that every one of the seven metals is peculiarly related to one of the seven planets, gold corresponds to the sun, silver to the moon, lead to Jupiter, and so on. And when a figure is made of a certain metal at a certain hour, when the corresponding star is in a certain position in relation to the other stars, the spiritual power of the star will come down upon the figure, and by worshipping the figure one will obtain the influence of the star in question. Hence comes the worship of figures by the heathen. They also say that if a drop of human seed enters the uterus at the moment of a certain position of the stars, the person born of that seed will come under the influence of a certain star, and will be a diviner or a prognosticator by virtue of the spiritual influence of the star, and may even obtain so high a degree that he may be worshipped himself like the figures which the ancients made. This was the error of Pharaoh and of Hiram, king of Tyre, who made themselves gods, and of Nebuchadnezzar, who made of Daniel an object of worship, as we read, “And worshipped Daniel, and commanded that they should offer an offering and sweet odours unto him.” All this error is due to the fact that they do not believe that God takes care of the human race.
ולהיות הדעת הזה מסכים מצד העיון ומתפשט מאד בזמן נתינת התורה, חשש אליו השם יתברך ורצה לשרש ולעקור אותו מכל וכל, ולא היה אפשר שיעקר זה הדעת על פי נביא, כי המכחיש ההשגחה ותורה מן השמים יכחיש הנבואה מהשם על הדרך שיאמינה כל בעל דת בלי ספק, ועל כן רצה השם יתברך לאמת אמות חזק בטול זה הדעת עם דעת האומרים שזה הגדלה לשם ובטול דעת העושים אותם אמצעיים בינם לבין השם, וזה בשבאר להם מציאות הנבואה ושיש תורה מן השמים להדריך בני אדם בדרך ישרה, וזה אי אפשר אלא בהיותו יתברך משגיח בבני אדם.
Inasmuch as this opinion sounds very plausible so far as reason goes and was very prevalent at the time when the Torah was given, God was concerned about it, and wanted to eradicate it completely. It could not be eradicated through a prophet, for one who denied providence and revelation would deny the divine origin of prophecy in which the religionist believes. God therefore wanted to show as firmly as possible the refutation of this idea, as well as of the idea that absence of providence is a sign of greatness, and of the idea of making the heavenly bodies mediators between man and God. This end He accomplished by showing to them that there is such a thing as prophecy and revelation of a law to guide men in the right path. But this can not be unless God does provide for man.
ונתבאר להם זה כשהגיע להם מאתו בנבואה פנים בפנים שתי אלה הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך, כי דבור אנכי ה׳ אלהיך רוצה לומר שהשם יתברך הוא משגיח בנו ומנהיג אותנו, וזה לשון אלהיך, רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כלומר אנכי הוא שהשגחתי בך להוציאך מארץ מצרים, והזכיר מבית עבדים להורות על ההשגחה, כי המערכת היה מורה היותך עבד והוצאתיך משם בכח גדול, וזהו לשון מבית עבדים. ובמה שראית בעיניך ביציאת מצרים נתאמתה ההשגחה, ובמה שאתה שומע אותי מדבר עמך יתאמת אליך מציאות הנבואה, ובזה הדבור נתבטל הדעת הפילוסופי שכתבנו.
This was made clear to them when they received from Him through prophetic inspiration, face to face, the two first commandments. The first commandment teaches that God provides for us and guides us. This is the meaning of the expression, “thy God,” i. e. the one who guides thee. The commandment ends with the words, “Who brought thee out of the land of Egypt . .,” i. e. I am the one who took care of thee and took thee out of the land of Egypt. “Out of the house of bondage,” points to providence, for the constellations indicated that you were to be a slave, but I took you out of there with great strength, hence the expression, “out of the house of bondage.” What you saw with your own eyes at the time of the Exodus proves the existence of Providence, and what you hear me now speaking to you proves that there is such a thing as prophecy. Thus, this commandment refuted the philosophical opinion which we mentioned.
אבל לפי שעדיין אפשר שישארו הדעות האחרים והוא שיהיו אמצעיים המלאכים או הכוכבים או המזלות בין אדם ובין השם, או שיעבדם בהיותו חושב לרומם את השם ולעשות רצונו אחר שהוא חלק להם כבוד, על כן סמך לזה הדבור השני שהוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שהוא להזהיר שלא לעבוד את השכלים הנבדלים שהם המלאכים, כי כפי מה שבארו רבותינו ז״ל במכילתא הם הנקראים אלהים אחרים בכל מקום, כמו שכתב הרמב״ן ז״ל בפרשת וישמע יתרו, ואמר על פני, כלומר אפילו עם האמנת השגחתי לך לא יהיה לך אלהים אחרים להכניס אותם אמצעיים ביני ובינך או שתחשוב לרומם אותי בעבודתם, וכל שכן כדי שתשיג על ידם איזה שפע שלא מדעתי, ואחר כך אמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה, להזהיר על הצורות הנעשות לקבל על ידם השפע הכוכביי, והם הנקראים אלהי מסכה בכל מקום, וסיים כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא, כלומר לא תחשוב לרומם אותי בעבודתם, כי הדבר ההוא בהפך שאני מתקנא בהם.
But there still remained the possibility of retaining the other ideas, namely that the angels or the stars or the constellations are mediators between God and man, or that it is proper for man to worship them on the ground that one thus exalts God and performs His will, seeing that God has shown them honor, therefore He added the second commandment, “Thou shalt have no other gods before Me.” This is a prohibition of worshipping the Separate Intelligences, i. e. the angels. For, as our Rabbis say in Mekilta (so Nahmanides says in his commentary on section Jethro), the angels are everywhere called, “other gods.” “Before Me,” means, even if you do believe in My providence, you must have no other gods to bring in as mediators between you and Me, nor must you think that you will exalt Me by worshipping them, not to speak of expecting to receive any influence from them without My knowledge. Then He says, “Thou shalt not make unto thee a graven image, nor any manner of likeness …,” as a warning against those figures which are made to receive through them astral influence, figures which are everywhere in Scripture called, “molten gods.” The commandment ends up, “For I the Lord thy God am a jealous God.” That is to say, do not think to exalt Me by worshipping them, for it will have the opposite effect, as I shall be jealous of them.
ובזה נתבטלו כל הדעות שאפשר שיביאו לעבוד עבודה זרה ולעבוד אלוה מבלעדי השם. אבל לא חשש להכחיש דעת אפיקורוס המכחיש מציאות השם ואחדותו וחושב שהשם יתברך הוא נפש הגלגל, כי בראיות שכליות ברורות נוכל להכריח אותו, ואולם שאר הדעות היו צריכין בטול כמו שכתבנו.
Thus all possible opinions are refuted which might lead to the worship of idols or any god but the Lord. But God was not concerned to refute the opinion of Epicurus, who denied the existence and unity of God and thought that God is the soul of the celestial sphere, for he can be convinced by conclusive, rational arguments; whereas the other opinions needed refutation, as we have explained.
ויורה על מה שאמרנו כי אנכי ולא יהיה לך באו לבטל הדעת הפילוסופי, מה שנאמר למשה אחר מתן תורה מיד כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב וגו׳, וזה דבר מתמיה, למה חזר להזהיר על עבודה זרה מיד אחר עשרת הדברות, והלא כבר הזהיר עליה בדבור לא יהיה לך וגו׳ ולא תעשה לך פסל וגו׳. אבל פירוש הענין כך הוא שחזר לבאר להם שהדעת הנפסד ההוא שהיו חושבים הפילוסופים שהשם יתברך להיותו מרומם במעלה ויושבי בשמים שהוא בתכלית הרוממות והמעלה משיצטרף עם הדברים הגופיים, שהוא בלתי משגיח במין האדם להיותו פחות ונבזה בעיניו ונמאס ובלתי ראוי למעלה גדולה כזאת, או שהיו חושבים שצריך צורות או אי זה אמצעי בינינו ובינו להורדת הרוחניות, שזה הדעת היה טעות ישראל במעשה העגל, לכך אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כלומר כבר ראיתם כי עם היותי מרומם בשמים השפלתי מעלתי ולא מנעתי עצמי מלדבר עמכם עם היותכם כולכם זולת משה בלתי מוכנים למעלה גדולה כזו, ויהיה זה לכם לאות שאף אם יהיה מין האדם פחות ונבזה ובלתי ראוי שאשגיח בו שאני משגיח בו אף אם הוא בלתי ראוי לכך, ואם כן לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כלומר כדי שתורידו על ידם הרוחניות, כי בדבר קל מזה תושג השפעתי, וזהו מזבח אדמה תעשה לי, כי מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, או בדבר יותר קל מזה שהוא התפלה, וזהו שאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, כלומר אשפיע ברכתי עליך, ובזה נתבטלו הדעות ההן שהיו סבה לטעות אחר עבודה זרה שהיו מתפשטות בזמן ההוא.
That our explanation of the purpose of the first two commandments (namely, to refute the opinions of the philosophers) is correct, is proved by the fact that immediately after the Sinaitic revelation Moses was told, “Thus thou shalt say unto the children of Israel: Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven. Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold …” It seems very strange that immediately after the ten commandments we have again a prohibition of idolatry, which has already been forbidden in the second commandment. But the meaning is this. He explains once more that the erroneous idea of the philosophers, namely that God being exalted and dwelling in heaven is too dignified to have anything to do with corporeal things, and that He does not provide for the human race because man is inferior and despised and unworthy of such dignity; or the idea that there is need of figures or other mediators between Him and us through whom God’s spiritual power may descend,—these were the cause of Israel’s mistake in making the calf. Therefore He says, “Ye yourselves have seen that I have talked with you from heaven.” That is to say, you have seen that though I am exalted in heaven, I lowered My dignity, and did not refrain from speaking to you, though all of you except Moses were unprepared for such a dignity. This shall be an indication to you that I provide for man though he is inferior and despised and unworthy of My providence. Therefore, “Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold,” so as to cause My spirit to descend; for My influence can be obtained with something less valuable—“An altar of earth thou shalt make unto Me;” “I dwell in the high and holy place, with him also that is of a contrite and humble spirit;” or even with something less substantial than this, namely with prayer—“In every place where I cause My name to be mentioned I will come unto thee and bless thee;” i. e. I will cause My blessing to emanate upon you. In this way were refuted those opinions which led to error and idolatry, so prevalent in those days.
ואולם כבר יספיק לזה בשתי הדברות הראשונות שהם אנכי ולא יהיה לך, אבל בעבור שהיה אפשר לומר כי בשמיעת שתי אלו הדברות אין ראיה על ההשגחה הפרטית בעניני האנשים, לפי שאינן אלא בעבור עצמו יתברך ושלא לעזוב עבודתו בעבודת זולתו, וזה לא יורה על ההשגחה הפרטית אלא על ההשגחה המינית, אחר שאינם מדברים בדבר מהנהגת האנשים קצתם עם קצת המורה על ההשגחה הפרטית, לכך הוצרך להשמיעם באותו מעמד דברות אחרות שהם הכרחיים להורות על תורה מן השמים וההשגחה, כמו שיתבאר בעזרת השם.
It might seem, however, that the first two commandments would be sufficient. But one might say that the first two commandments do not necessarily show that there is special providence in human affairs. For they deal only with God Himself, and prohibit substitution of other worship for the worship of God. This proves only general providence of the species as a whole, but not special and individual providence, since the first two commandments say nothing about the conduct of men in their relations to one another, which would indicate special providence. For this reason it was necessary to give them on the same occasion other commandments, necessary to teach revelation and providence, as will be explained later with the help of God.
ואמנם ההפרש שבין אנכי ולא יהיה לך לזולתם משאר הדברות הוא כי אנכי ולא יהיה לך שמעו ישראל מפי השם מבלי אמצעות משה, ועל כן באו כלם בלשון מדבר בעדו, אנכי ה׳ אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא, לאוהבי ולשומרי מצותי, אבל מדבור לא תשא ואילך הכל בא בלשון נסתר בכל הדברים אשר היה משה מדבר אליהם מפי השם, אמר לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא, ולא אמר ולא אנקה, וישא את שמי, וכן אמר כי ששת ימים עשה ה׳, וינח ביום השביעי, על כן ברך ה׳ את יום השבת, ולא אמר עשיתי ברכתי קדשתי, וכן כולם. וזה יורה על ההבדל שיש בין אנכי ולא יהיה לך לזולתם מן הדברות, כי אנכי ולא יהיה לך שמעום מפי השם מבלי אמצעות משה, ושאר הדברות היו שומעים את הקול אומר אותם למשה ומשה חוזר ומבאר אותם להם, ועל כן באו בלשון נסתר כמו שאמרנו.
The difference between the first two commandments and the rest is that the first two Israel heard from God without the mediation of Moses. Therefore they are expressed in the first person, “I am the Lord thy God,” “Thou shalt have no other gods before Me,” “For I the Lord thy God am a jealous God,” “Of them that love Me and keep My commandments.” But beginning with the third commandment, all is in the third person, because Moses was speaking to them in the name of God—“Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain, for the Lord will not hold him guiltless that taketh His name in vain,” instead of, “I will not hold guiltless,” or “taketh My name.” Similarly we read, “For in six days the Lord made,” “And rested on the seventh day, wherefore the Lord blessed the sabbath day,” instead of “I made,” “I blessed,” “I sanctified,” and so on. This shows the difference between the first two commandments and the rest. The first two they heard directly from God without the mediation of Moses, whereas in the others they heard the voice speaking to Moses, and Moses then explained the words to the people. Hence they are in the third person, as we explained.
ולזה אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, כלומר כי שתי אלו הדברות אחר שאמרם השם יתברך בעצמו לישראל פנים בפנים בלי אמצעות משה, אין כח ביד שום נביא לומר דבר כנגדם ולא להחלישם בשום ענין ואפילו בהוראת שעה, ולזה אמרו מפי הגבורה שמעום ולא אמרו מפי הקדוש ברוך הוא שמעום, כאלו בארו שהנאמר על פי נביא יש כח ביד נביא לבטלו אם בהוראת שעה ואם לפי מה שיהיה הענין נותן, כירמיה שבטל מנין החדשים מניסן, אבל הנאמר לאדם על פי השם בלי אמצעות נביא אין כח ביד נביא לבטלו ואפילו בהוראת שעה, וזהו שאמרו שהנביא האומר לעבוד עבודה זרה אפילו לשעה אין שומעין לו. אבל אם יאמר שנחלל שבת או שנעבור על אחת מן המצות בהוראת שעה או בענין שלא יהרוס שרשי הדת, ראוי שנשמע לו משום שנאמר אליו תשמעון, ואם יאמר השם צוני שתתפללו לכוכב פלוני או למלאך פלוני להיות אמצעי בינו וביניכם לא נאבה לו ולא נשמע אליו, לפי שזה כנגד אנכי ולא יהיה לך ששמענום מפי הגבורה, ואי אפשר לשום נביא לשמוע אל נביא אחר לבטל מה ששמע הוא בעצמו מפי השם, כמו שבארנו בתחלת זה הפרק:
This is what the Rabbis mean when they say, “They heard the first two commandments from the mouth of the Almighty (lit. strength).” The meaning is that since God spoke these two commandments to Israel Himself, face to face, without the mediation of Moses, no prophet has the power to say anything against them, or to weaken them in any way, even as a temporary measure. This is why they use the expression, “from the mouth of the Almighty,” and not “from the mouth of God,” to indicate that anything which is told through a prophet another prophet has the power to abolish, either as a temporary measure, or as circumstances determine, as for instance Jeremiah abolished the counting of the months from Nisan. But that which is told to a person by God without the mediation of a prophet, no prophet has the power to abolish even temporarily. Hence the statement of the Rabbis, “If a prophet tells the people to worship idols, even temporarily, he must not be obeyed; but if he says that we should violate the Sabbath or transgress some one of the commandments as a temporary measure, or even permanently, provided he does not subvert the foundations of the religion, we must listen to him, because it says, “Unto him ye shall hearken.” And if he says, God commanded me that you shall pray to a certain star or a certain angel that he should be a mediator between Him and you, we must not pay any attention to him, because it is in opposition to the first two commandments, which we heard from God, and no prophet may listen to another prophet trying to abolish something which he himself heard from God, as we explained in the beginning of this chapter.