השורש השלישי שאין לו התלות בזמן. ובאורו שהוא נמצא קודם מציאות הזמן ואחר מציאות הזמן, ולזה יהיה כחו בלתי בעל תכלית, וזה כי כל מי שיש לו התלות בזמן יהיה כחו בעל תכלית בהכרח בכלות הזמן ההוא, ואחר שהוא יתברך אין לו התלות בזמן יהיה כחו בלתי בעל תכלית, ועל כן ראוי שיובן כי כשיאמר עליו שהוא קדמון אמנם יאמר בהעברה ובהקל מן הלשון, כי קדמון יאמר על כל דבר בצרוף אל דבר אחר, כמו שנאמר כי נח קדמון מדוד וחנוך מאליהו בעבור שהאחד היה בזמן קודם לזמן שהיה בו האחר, והוא מבואר כי שם הקדמון הנאמר עליו יתברך אינו נאמר בצרוף אל דבר אחר, כלומר שהיה קודם לדבר מה זמן מה, כי יהיה הזמן לפי זה מגביל מציאותו, ואם הזמן מגביל מציאותו יהיה הזמן קודם לו בהכרח, ויהיה נמצא בזמן זולת זמן ויקדם לו ההעדר, וכל מה שיקדם לו ההעדר הוא אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות כמו שבארנו, עם שהכתוב אומר מי הקדימני ואשלם וגו׳, כלומר שהוא קודם לכל הנמצאים ולא קדם לו דבר. ולזה ראוי שיובן ענין הקדמות הנאמר עליו יתברך ענין שוללי, והוא שלא קדם לו דבר ולא העדר אבל נמצא תמיד על תואר אחד קיים מבלי שנוי.
The third dogma is that God is independent of time. This means that God existed before time and will exist after time ceases, therefore His power is infinite. For every one who is dependent upon time is necessarily limited in power, which ends with time. Since therefore God is not dependent upon time, His power is infinite. It must be understood therefore that when we say, God is prior, the expression is used figuratively and loosely. For the word prior is predicated of a thing in relation to something else, thus we say, Noah was prior to David, Enoch was prior to Elijah, because the one existed at a time which was prior to the time at which the other existed. But it is clear that the term prior as applied to God is not predicated in relation to anything else, as if to say that He existed a certain length of time before something else. If this were the case, time would limit His existence; and if so, time would necessarily be prior to Him, and He would exist at a certain time and not at another, and would be preceded by privation or non-existence. But whatever is preceded by non-existence is a possible and not a necessary existent, as we explained before. Moreover, the Bible, too, says, “Who hath preceded Me, that I should repay Him?” which means that He is prior to all existing things, and nothing is prior to Him. Therefore the term priority which is predicated of God must be understood in a negative manner, in the sense that nothing was prior to Him, not even non-existence, but that He always existed in the same way without change.
2
וכן שם הנצחי הנאמר עליו יתברך רוצה לומר שלא יתאחר אליו דבר, כי כמו שאי אפשר שיקדם לו הזמן כמו שבארנו, כן אי אפשר שיתאחר אליו דבר ולא שיעדיף עליו הזמן מצד התכלית כמו שלא יקדם לו מצד ההתחלה, שאם היה הזמן עודף עליו מצד התכלית היה נמצא בזמן זולת זמן ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות כמו שבארנו בקדמון, ולזה יהיה ענין הקדמות והנצחיות הנאמר עליו יתברך שב אל ענין שולליי, והוא שלילת ההעדר מצד ההתחלה ומצד התכלית.
Similarly the term perpetual, applied to God, means that nothing is posterior to Him. For just as time can not be prior to Him, as we have explained, so nothing can come after Him, nor can time outlast Him in the direction of the end, as it can not be prior to Him in the direction of the beginning. For if time could outlast Him in the direction of the end, He would exist at one time and not at another, and would not be a necessary existent, as we explained in relation to the term prior. Therefore the concepts of priority and perpetuity predicated of God are negative in meaning, they deny non-existence a parte ante as well as a parte post.
3
וזה אף אם היה הזמן הוא המשך הבלתי משוער המדומה במחשבה, שהוא נמצא תמיד קודם בריאת העולם ואחר העדרו, אלא שלא היה באותו המשך הסדר הנראה מצד תנועת הגלגל, אחר שלא היה הגלגל מתנועע ולא נמצא. וזהו דעת רבותינו ז״ל שהמשך הוא הזמן בשלוח, כי הם יקראו הזמן המשוער או הנספר בתנועת הגלגל סדר זמנים לא זמן סתם, ויהיה הזמן לפי זה שני מינים, ממנו נספר ומשוער בתנועת הגלגל, ויפול בו הקודם והמתאחר והשוה והבלתי שוה, וממנו בלתי נספר ומשוער והוא המשך שהיה קודם מציאות הגלגל שלא יפול עליו השוה והבלתי שוה, והוא אשר קרא הרמב״ם ז״ל דמות זמן בפרק י״ג משני, וזה המין אפשר שיהיה נצחי, והמתהוה או המתחדש הוא סדר הזמן לא הזמן, ובזה הדרך יסתלקו כל הספקות והמבוכות שיש במהות הזמן אם הוא הוה בזמן אם לאו, כי אף על פי שהזמן לא יתחדש ולא יתהוה, מכל מקום סדר הזמן כבר יהיה בזמן.
That time is not prior or posterior to God is true even if by time we mean unmeasured duration conceived only in thought, existing always, both before the creation of the world and after its cessation, but without the order apparent from the motion of the sphere, since the sphere was then neither in motion nor existent. Our Rabbis are of the opinion that time in the abstract is such a duration. Time measured or numbered through the motion of the sphere they call “order of times,” not simply time. According to this there are two species of time, the one is numbered and measured by the motion of the sphere, to which are applicable the terms prior and posterior, equal and unequal. The other is not numbered or measured, but is a duration existing prior to the sphere, to which the words equal and unequal do not apply. This is what Maimonides calls imagination of time. This latter kind may be perpetual. The kind that has an origin is the “order of time,” not time simply. In this way all the doubts and difficulties disappear, which are raised concerning the quiddity of time, namely whether time originates in time or not. The solution is that though time has no origin, the order of time originates in time.
4
וגם מה שספקו על העתה בשאמרו כי העתה הוא אשר יחלוק בין הזמן הקודם מן המתאחר, וכבר יהיה זמן קודם לעתה הראשון, ויתחייב שיהיה הזמן והגלגל נצחי, איננו ממה שיקשה לפי זה הדרך, כי הזמן שיש בו תנועה יש בו קודם ומתאחר, אבל הזמן שאין בו תנועה אין בו קודם ומתאחר, ואין שם זמן משוער, כי לא יפול השעור בזמן בזולת תנועה, ולא יאמר בו קודם ומתאחד אלא בהעברה ובהקל מן הלשון, כמו שיאמר שאין חוץ לעולם לא ריקות ולא מלוי, ואם יש שם חוץ בהכרח יש שם ריקות או מלוי, אלא שמלת חוץ נאמר בהעברה ובהקל מן הלשון, וכן קודם ומתאחר הנאמר על המשך המדומה קודם בריאת העולם.
We can also answer the other question in relation to the now. The now, it is said, divides the past from the future. There is therefore a time before the first now, and hence time and the sphere are eternal. The answer to this on the basis of our analysis is not difficult. Time in which there is motion has in it the elements prior and posterior, but time in which there is no motion has not the elements prior and posterior, and it is not subject to measure because measure can not apply to time without motion. The terms prior and posterior apply to it only figuratively and loosely. The same thing is illustrated in the saying that outside of the world there is neither a plenum nor a vacuum. To the objection that if there is an outside there must necessarily be a plenum or a vacuum, the answer is that the word outside is used figuratively and loosely. The same is true of the words prior and posterior as applying to the imaginary duration before the creation of the world.
5
ובעבור כי הבנת דבר זה קשה איך יצוייר שיכלה העולם אל דבר שאינו לא ריקות ולא מלוי, וכן איך יצוייר משך קודם בריאת עולם בלי קודם ומתאחר כמו שהוא בסדר הזמן הנמצא היום, על כן אמרו רבותינו ז״ל לא ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, כי מה למעלה ומה למטה ירמוז על מה שהוא חוץ לעולם, ומה לפנים ומה לאחור ירמוז על המשך שהוא קודם בריאת העולם ואחר העדרו, ויאמר שלא ישאל אם יפול בו קודם ומתאחר אם לאו.
The difficulty of understanding how the world can end with something which is neither a plenum nor a vacuum, or how there can be a duration before the creation of the world which has in it neither prior nor posterior, such as are contained in the order of time as it exists at present, accounts for the statement of the Rabbis that one must not ask what is above, what is below, what is before and what is behind. Above and below refer to what is outside of the world, before and behind refer to the duration which is prior to the creation of the world and posterior to its cessation, in reference to which the Rabbis say that one must not ask whether the words prior and posterior apply to it or not.
6
ואל תקשה עלי מאמר רבי יהודה בר׳ סימון שאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, שיראה מדבריו אם שדעתו היה שהגלגל קדום כדעת אריסטו, אם שהמשך הבלתי משוער נקרא סדר זמנים, שאין הדבר כן, אלא שלפי שהמובן מן הפסוקים הוא שלא היה סדר היום והלילה נמצא עד היום הרביעי שנתלו בו המאורות, אמר כי מיום הראשון שנברא הגלגל היה מתנועע והיה נמצא סדר היום והלילה קודם יום הרביעי, ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא, ולא נזכר תליית המאורות והכוכבים ברביעי אלא לבאר שמציאותם מתנועעים בתנועות מתחלפות עד שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים הוא כדי שימשך מהם שפע בעולם השפל בהתחלף מצב ניצוציהם מהארץ, וזהו שבאר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ, ויתבאר לפי זה מדברי רבי יהודה ברבי סימון כי הזמן המשוער בתנועת הגלגל נקרא סדר זמנים לא זמן בשלוח, כי המשך הוא הזמן בשלוח שאין בו קודם ומתאחר ולא סדר זמנים אחר שאין בו תנועה.
One may object here on the basis of a statement of Rabbi Judah son of Rabbi Simon. From the expression in Genesis, “and there was evening and there was morning, one day,” he infers that the order of time existed before creation. From this statement it would seem that his opinion was either that the sphere is eternal, as Aristotle thought, or that the unmeasured duration is called order of time. The answer is that this is not the meaning of Rabbi Judah. The purpose of his statement is to obviate the notion suggested at first sight that the order of day and night did not begin until the fourth day when the luminaries were suspended in the sky. Having this in view, he says that from the first day when the sphere was created it was in motion, resulting in the order of day and night before the fourth day. Thus the appearance of evening and morning mentioned at the beginning is true. The reason why the Bible mentions the suspension of the luminaries and the stars on the fourth day is to show that their different motions by which they serve “for signs and for seasons, and for days and years,” are for the purpose of exerting an influence upon the lower world by the different position of their light in relation to the earth. This is explained in the statement, “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth.” It is clear therefore from the words of Rabbi Judah son of Rabbi Simon that the time that is measured by the motion of the sphere is called order of time and not time simply, and that time simply is the duration which has no prior and posterior, nor order of time, since there is no motion in it.
7
ואולם אם הזמן איננו המשך המדומה אלא המשוער בתנועת הגלגל כמו שהוא דעת אריסטו, יהיה ענין הקדמות והנצחיות שהוא קודם לכל הנמצאים ולזמן הנספר בתנועת הגלגל, ויהיה הקדמות והנצחיות עם היותם מתחלפים ענינם ענין אחד, והוא שהוא נמצא קודם הזמן ואחר הזמן תמיד על ענין אחד.
If, however, time is not a conceptual duration but one that is measured by the motion of the sphere, according to Aristotle’s view, the meaning of divine priority and perpetuity would be that God is prior to all existing things and to time which is numbered by the motion of the sphere. The essential meaning of priority and perpetuity, though they are different, would thus be the same, namely that God always exists in the same way before time and after time will cease.
8
ולזה שמנו שורש שאין לו התלות בזמן, כדי לכלול הקדמות והנצחיות כאחד, הן שיהיה הזמן המשך המדומה כדעת רבותינו ז״ל או הנספר בתנועת הגלגל כדעת אריסטו. וכן נמצא הכתוב בכל מקום שיתאר השם יתברך בשהוא ראשון יתארהו בשהוא אחרון, לרמוז שיש לו תואר אחד מורה על שניהם והוא שאין לו התלות עם הזמן, אמר ישעיה כה אמר ה׳ מלך ישראל וגואלו ה׳ צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, רצה לומר אין בכל הנמצאים מי שיתואר בשהוא ראשון והוא אחרון זולתי, כי כל הנמצאים מבלעדי יקדם להם או יתאחר להם הזמן ולזה הם אפשרי המציאות, אבל אני אחר שאין לי התלות בזמן אינני אפשר המציאות אבל מחוייב המציאות, ולזה סיים ומבלעדי אין אלהים, כלומר אין בכל הנמצאים מי שיהיה מחוייב המציאות, רוצה לומר יכול על הכל, זולתי, כי אין בהם מי שיפול עליו שם ראשון ואחרון מבלעדי, ובעבור כן יתבאר כי אני לבדי האלהים, רוצה לומר מחוייב המציאות.
Therefore we make independence of time one dogma, in order to include priority and perpetuity, whether time is a conceptual duration, as the Rabbis maintain, or one that is numbered by the motion of the sphere, according to the opinion of Aristotle. Thus we find that wherever the Bible describes God as first it also characterizes Him as last, to indicate that He has one attribute, independence of time, which embraces both. Isaiah says, “Thus saith the Lord, the King of Israel, and his Redeemer, the Lord of hosts: I am the first, and I am the last, and beside Me there is no God.” The meaning is, there is no existing thing outside of Me that can be characterized as first and last, for all other existing things have time before them or after them and therefore are possible existents, whereas I, being independent of time, am not a possible but a necessary existent. This is why Isaiah concludes, “And beside Me there is no God,” i. e. among all existing things there is no necessary existent, i. e. one who is all-powerful, outside of Me, for there is no one to whom the names first and last apply outside of Me, and therefore it is clear that I alone am God, i. e. a necessary existent.
השורש השלישי שאין לו התלות בזמן. ובאורו שהוא נמצא קודם מציאות הזמן ואחר מציאות הזמן, ולזה יהיה כחו בלתי בעל תכלית, וזה כי כל מי שיש לו התלות בזמן יהיה כחו בעל תכלית בהכרח בכלות הזמן ההוא, ואחר שהוא יתברך אין לו התלות בזמן יהיה כחו בלתי בעל תכלית, ועל כן ראוי שיובן כי כשיאמר עליו שהוא קדמון אמנם יאמר בהעברה ובהקל מן הלשון, כי קדמון יאמר על כל דבר בצרוף אל דבר אחר, כמו שנאמר כי נח קדמון מדוד וחנוך מאליהו בעבור שהאחד היה בזמן קודם לזמן שהיה בו האחר, והוא מבואר כי שם הקדמון הנאמר עליו יתברך אינו נאמר בצרוף אל דבר אחר, כלומר שהיה קודם לדבר מה זמן מה, כי יהיה הזמן לפי זה מגביל מציאותו, ואם הזמן מגביל מציאותו יהיה הזמן קודם לו בהכרח, ויהיה נמצא בזמן זולת זמן ויקדם לו ההעדר, וכל מה שיקדם לו ההעדר הוא אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות כמו שבארנו, עם שהכתוב אומר מי הקדימני ואשלם וגו׳, כלומר שהוא קודם לכל הנמצאים ולא קדם לו דבר. ולזה ראוי שיובן ענין הקדמות הנאמר עליו יתברך ענין שוללי, והוא שלא קדם לו דבר ולא העדר אבל נמצא תמיד על תואר אחד קיים מבלי שנוי.
The third dogma is that God is independent of time. This means that God existed before time and will exist after time ceases, therefore His power is infinite. For every one who is dependent upon time is necessarily limited in power, which ends with time. Since therefore God is not dependent upon time, His power is infinite. It must be understood therefore that when we say, God is prior, the expression is used figuratively and loosely. For the word prior is predicated of a thing in relation to something else, thus we say, Noah was prior to David, Enoch was prior to Elijah, because the one existed at a time which was prior to the time at which the other existed. But it is clear that the term prior as applied to God is not predicated in relation to anything else, as if to say that He existed a certain length of time before something else. If this were the case, time would limit His existence; and if so, time would necessarily be prior to Him, and He would exist at a certain time and not at another, and would be preceded by privation or non-existence. But whatever is preceded by non-existence is a possible and not a necessary existent, as we explained before. Moreover, the Bible, too, says, “Who hath preceded Me, that I should repay Him?” which means that He is prior to all existing things, and nothing is prior to Him. Therefore the term priority which is predicated of God must be understood in a negative manner, in the sense that nothing was prior to Him, not even non-existence, but that He always existed in the same way without change.
וכן שם הנצחי הנאמר עליו יתברך רוצה לומר שלא יתאחר אליו דבר, כי כמו שאי אפשר שיקדם לו הזמן כמו שבארנו, כן אי אפשר שיתאחר אליו דבר ולא שיעדיף עליו הזמן מצד התכלית כמו שלא יקדם לו מצד ההתחלה, שאם היה הזמן עודף עליו מצד התכלית היה נמצא בזמן זולת זמן ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות כמו שבארנו בקדמון, ולזה יהיה ענין הקדמות והנצחיות הנאמר עליו יתברך שב אל ענין שולליי, והוא שלילת ההעדר מצד ההתחלה ומצד התכלית.
Similarly the term perpetual, applied to God, means that nothing is posterior to Him. For just as time can not be prior to Him, as we have explained, so nothing can come after Him, nor can time outlast Him in the direction of the end, as it can not be prior to Him in the direction of the beginning. For if time could outlast Him in the direction of the end, He would exist at one time and not at another, and would not be a necessary existent, as we explained in relation to the term prior. Therefore the concepts of priority and perpetuity predicated of God are negative in meaning, they deny non-existence a parte ante as well as a parte post.
וזה אף אם היה הזמן הוא המשך הבלתי משוער המדומה במחשבה, שהוא נמצא תמיד קודם בריאת העולם ואחר העדרו, אלא שלא היה באותו המשך הסדר הנראה מצד תנועת הגלגל, אחר שלא היה הגלגל מתנועע ולא נמצא. וזהו דעת רבותינו ז״ל שהמשך הוא הזמן בשלוח, כי הם יקראו הזמן המשוער או הנספר בתנועת הגלגל סדר זמנים לא זמן סתם, ויהיה הזמן לפי זה שני מינים, ממנו נספר ומשוער בתנועת הגלגל, ויפול בו הקודם והמתאחר והשוה והבלתי שוה, וממנו בלתי נספר ומשוער והוא המשך שהיה קודם מציאות הגלגל שלא יפול עליו השוה והבלתי שוה, והוא אשר קרא הרמב״ם ז״ל דמות זמן בפרק י״ג משני, וזה המין אפשר שיהיה נצחי, והמתהוה או המתחדש הוא סדר הזמן לא הזמן, ובזה הדרך יסתלקו כל הספקות והמבוכות שיש במהות הזמן אם הוא הוה בזמן אם לאו, כי אף על פי שהזמן לא יתחדש ולא יתהוה, מכל מקום סדר הזמן כבר יהיה בזמן.
That time is not prior or posterior to God is true even if by time we mean unmeasured duration conceived only in thought, existing always, both before the creation of the world and after its cessation, but without the order apparent from the motion of the sphere, since the sphere was then neither in motion nor existent. Our Rabbis are of the opinion that time in the abstract is such a duration. Time measured or numbered through the motion of the sphere they call “order of times,” not simply time. According to this there are two species of time, the one is numbered and measured by the motion of the sphere, to which are applicable the terms prior and posterior, equal and unequal. The other is not numbered or measured, but is a duration existing prior to the sphere, to which the words equal and unequal do not apply. This is what Maimonides calls imagination of time. This latter kind may be perpetual. The kind that has an origin is the “order of time,” not time simply. In this way all the doubts and difficulties disappear, which are raised concerning the quiddity of time, namely whether time originates in time or not. The solution is that though time has no origin, the order of time originates in time.
וגם מה שספקו על העתה בשאמרו כי העתה הוא אשר יחלוק בין הזמן הקודם מן המתאחר, וכבר יהיה זמן קודם לעתה הראשון, ויתחייב שיהיה הזמן והגלגל נצחי, איננו ממה שיקשה לפי זה הדרך, כי הזמן שיש בו תנועה יש בו קודם ומתאחר, אבל הזמן שאין בו תנועה אין בו קודם ומתאחר, ואין שם זמן משוער, כי לא יפול השעור בזמן בזולת תנועה, ולא יאמר בו קודם ומתאחד אלא בהעברה ובהקל מן הלשון, כמו שיאמר שאין חוץ לעולם לא ריקות ולא מלוי, ואם יש שם חוץ בהכרח יש שם ריקות או מלוי, אלא שמלת חוץ נאמר בהעברה ובהקל מן הלשון, וכן קודם ומתאחר הנאמר על המשך המדומה קודם בריאת העולם.
We can also answer the other question in relation to the now. The now, it is said, divides the past from the future. There is therefore a time before the first now, and hence time and the sphere are eternal. The answer to this on the basis of our analysis is not difficult. Time in which there is motion has in it the elements prior and posterior, but time in which there is no motion has not the elements prior and posterior, and it is not subject to measure because measure can not apply to time without motion. The terms prior and posterior apply to it only figuratively and loosely. The same thing is illustrated in the saying that outside of the world there is neither a plenum nor a vacuum. To the objection that if there is an outside there must necessarily be a plenum or a vacuum, the answer is that the word outside is used figuratively and loosely. The same is true of the words prior and posterior as applying to the imaginary duration before the creation of the world.
ובעבור כי הבנת דבר זה קשה איך יצוייר שיכלה העולם אל דבר שאינו לא ריקות ולא מלוי, וכן איך יצוייר משך קודם בריאת עולם בלי קודם ומתאחר כמו שהוא בסדר הזמן הנמצא היום, על כן אמרו רבותינו ז״ל לא ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, כי מה למעלה ומה למטה ירמוז על מה שהוא חוץ לעולם, ומה לפנים ומה לאחור ירמוז על המשך שהוא קודם בריאת העולם ואחר העדרו, ויאמר שלא ישאל אם יפול בו קודם ומתאחר אם לאו.
The difficulty of understanding how the world can end with something which is neither a plenum nor a vacuum, or how there can be a duration before the creation of the world which has in it neither prior nor posterior, such as are contained in the order of time as it exists at present, accounts for the statement of the Rabbis that one must not ask what is above, what is below, what is before and what is behind. Above and below refer to what is outside of the world, before and behind refer to the duration which is prior to the creation of the world and posterior to its cessation, in reference to which the Rabbis say that one must not ask whether the words prior and posterior apply to it or not.
ואל תקשה עלי מאמר רבי יהודה בר׳ סימון שאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, שיראה מדבריו אם שדעתו היה שהגלגל קדום כדעת אריסטו, אם שהמשך הבלתי משוער נקרא סדר זמנים, שאין הדבר כן, אלא שלפי שהמובן מן הפסוקים הוא שלא היה סדר היום והלילה נמצא עד היום הרביעי שנתלו בו המאורות, אמר כי מיום הראשון שנברא הגלגל היה מתנועע והיה נמצא סדר היום והלילה קודם יום הרביעי, ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא, ולא נזכר תליית המאורות והכוכבים ברביעי אלא לבאר שמציאותם מתנועעים בתנועות מתחלפות עד שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים הוא כדי שימשך מהם שפע בעולם השפל בהתחלף מצב ניצוציהם מהארץ, וזהו שבאר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ, ויתבאר לפי זה מדברי רבי יהודה ברבי סימון כי הזמן המשוער בתנועת הגלגל נקרא סדר זמנים לא זמן בשלוח, כי המשך הוא הזמן בשלוח שאין בו קודם ומתאחר ולא סדר זמנים אחר שאין בו תנועה.
One may object here on the basis of a statement of Rabbi Judah son of Rabbi Simon. From the expression in Genesis, “and there was evening and there was morning, one day,” he infers that the order of time existed before creation. From this statement it would seem that his opinion was either that the sphere is eternal, as Aristotle thought, or that the unmeasured duration is called order of time. The answer is that this is not the meaning of Rabbi Judah. The purpose of his statement is to obviate the notion suggested at first sight that the order of day and night did not begin until the fourth day when the luminaries were suspended in the sky. Having this in view, he says that from the first day when the sphere was created it was in motion, resulting in the order of day and night before the fourth day. Thus the appearance of evening and morning mentioned at the beginning is true. The reason why the Bible mentions the suspension of the luminaries and the stars on the fourth day is to show that their different motions by which they serve “for signs and for seasons, and for days and years,” are for the purpose of exerting an influence upon the lower world by the different position of their light in relation to the earth. This is explained in the statement, “And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth.” It is clear therefore from the words of Rabbi Judah son of Rabbi Simon that the time that is measured by the motion of the sphere is called order of time and not time simply, and that time simply is the duration which has no prior and posterior, nor order of time, since there is no motion in it.
ואולם אם הזמן איננו המשך המדומה אלא המשוער בתנועת הגלגל כמו שהוא דעת אריסטו, יהיה ענין הקדמות והנצחיות שהוא קודם לכל הנמצאים ולזמן הנספר בתנועת הגלגל, ויהיה הקדמות והנצחיות עם היותם מתחלפים ענינם ענין אחד, והוא שהוא נמצא קודם הזמן ואחר הזמן תמיד על ענין אחד.
If, however, time is not a conceptual duration but one that is measured by the motion of the sphere, according to Aristotle’s view, the meaning of divine priority and perpetuity would be that God is prior to all existing things and to time which is numbered by the motion of the sphere. The essential meaning of priority and perpetuity, though they are different, would thus be the same, namely that God always exists in the same way before time and after time will cease.
ולזה שמנו שורש שאין לו התלות בזמן, כדי לכלול הקדמות והנצחיות כאחד, הן שיהיה הזמן המשך המדומה כדעת רבותינו ז״ל או הנספר בתנועת הגלגל כדעת אריסטו. וכן נמצא הכתוב בכל מקום שיתאר השם יתברך בשהוא ראשון יתארהו בשהוא אחרון, לרמוז שיש לו תואר אחד מורה על שניהם והוא שאין לו התלות עם הזמן, אמר ישעיה כה אמר ה׳ מלך ישראל וגואלו ה׳ צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, רצה לומר אין בכל הנמצאים מי שיתואר בשהוא ראשון והוא אחרון זולתי, כי כל הנמצאים מבלעדי יקדם להם או יתאחר להם הזמן ולזה הם אפשרי המציאות, אבל אני אחר שאין לי התלות בזמן אינני אפשר המציאות אבל מחוייב המציאות, ולזה סיים ומבלעדי אין אלהים, כלומר אין בכל הנמצאים מי שיהיה מחוייב המציאות, רוצה לומר יכול על הכל, זולתי, כי אין בהם מי שיפול עליו שם ראשון ואחרון מבלעדי, ובעבור כן יתבאר כי אני לבדי האלהים, רוצה לומר מחוייב המציאות.
Therefore we make independence of time one dogma, in order to include priority and perpetuity, whether time is a conceptual duration, as the Rabbis maintain, or one that is numbered by the motion of the sphere, according to the opinion of Aristotle. Thus we find that wherever the Bible describes God as first it also characterizes Him as last, to indicate that He has one attribute, independence of time, which embraces both. Isaiah says, “Thus saith the Lord, the King of Israel, and his Redeemer, the Lord of hosts: I am the first, and I am the last, and beside Me there is no God.” The meaning is, there is no existing thing outside of Me that can be characterized as first and last, for all other existing things have time before them or after them and therefore are possible existents, whereas I, being independent of time, am not a possible but a necessary existent. This is why Isaiah concludes, “And beside Me there is no God,” i. e. among all existing things there is no necessary existent, i. e. one who is all-powerful, outside of Me, for there is no one to whom the names first and last apply outside of Me, and therefore it is clear that I alone am God, i. e. a necessary existent.