מאמר ב 17

מקום שם נאמר על הדבר המקיף בגשמים ומגביל אותם, ומה שאינו גשם לא יאמר עליו שהוא במקום, כי לא יפול שם המקום אלא על דבר המתמלא מגשם אחד בעל מרחקים שיכנס בו והוא מוקף ממנו, ולזה אי אפשר שנאמר על ה׳ ולא על השכלים הנבדלים שהם במקום, לפי שאינם גשם בעל רחקים שיקיף המקום בהם.

“Place” (Heb. makom) is a term applied to the thing which surrounds bodies and bounds them. An incorporeal thing can not be said to be in place, because the name place applies only to a thing which is filled by another body having dimensions, which enters place and is surrounded by it. Hence it can not be said of God or of the separate intellects that they are in place, for they are not bodies having dimensions which place can surround.

אמר הכתוב מבאר זה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, כלומר שאינך צריך אל מקום שתעמוד בו, ומה שאמר הכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל, וכן והיה המקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם בו לשכן שמו שם, לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו אבל בעבור כי הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש, כמו אש או עמוד הענן, אמר הכתוב ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר, והנה כבוד ה׳ נראה בענן, וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה, כי הראות עמוד הענן פתאום או לבת אש מתוך הסנה והסנה איננו אכל הוראה על שכבוד השם הבלתי נראה לחוש הוא שם, לכך ייחס הכתוב אל שכינת הכבוד מקום מיוחד, לא שיצטרך הכבוד אל מקום ולא אל גשם שיעמוד בו, ולפי שהמקום מעמיד הדבר ומקיימו נקרא האל מעון, אמר משה ה׳ מעון אתה היית לנו, כלומר שאתה מעמיד העולם ומקיימו כמקום שמעמיד הדבר ומקיימו, ובעבור זה קראוהו רבותינו ז״ל מקום, ברוך המקום שנתן תורה לישראל, וכן והניף ידו אל המקום ואסף המצורע.

The Bible says in reference to this, “Behold, the heaven and the heaven of heavens can not contain Thee,” meaning that God does not need place to stand in. Such expressions as, “And I will dwell among the children of Israel”; “Then it shall come to pass that the place which the Lord your God shall choose to cause His name to dwell there”; do not mean that God needs a place to dwell in. The explanation is this. The revelation of God’s glory takes place by means of a body that is visible to the senses, like a fire or a pillar of cloud. Thus we read: “And the appearance of the glory of the Lord was like devouring fire on the top of the mount”; “And behold, the glory of the Lord appeared in the cloud”; “And the angel of the Lord appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush.” The sudden appearance of the pillar of cloud or of a flame of fire out of the midst of a bush, the bush not being consumed, was an indication that the glory of the Lord, which could not be seen with the senses, was there. This is why the Bible assigns a particular place to the presence of the divine glory, not that the glory has need of a place or of a body to stay in. And inasmuch as place holds a thing in permanency, God is called “dwelling-place” (Heb. ma‘on), as Moses says, “Thou hast been our dwelling-place,” meaning that God contains the world and holds it in permanency as a place holds an object. For this reason the Rabbis call Him “place,” as in “Blessed be the Place (God) who gave the Torah to Israel,” also, “And wave his hand to the Place (God), that He remove the leper.”

ונקרא עצם הדבר מקום, כאמרם ז״ל ממקומו הוא מוכרע, וכן ברוך כבוד ה׳ ממקומו, כלומר כי כבוד השם יתברך הנראה לנביאים מושפע מעצמותו יתברך בלי שום אמצעי, לא שיהיה מקום אל הכבוד חלילה.

The substance of a thing is also called place, as the Rabbis say, “From its own place the matter is proved,” also, “Blessed be the glory of the Lord from His place.” The last expression means that the glory of the Lord which appeared to the prophets emanated from God’s own essence without a mediator, and not that the glory has a place.

אבל מה שיש בו מקום עיון הוא אם אפשר ליחס אליו הצד, כי אף על פי שהוא יתברך איננו במקום כבר אפשר שייוחס אליו צד מיוחד כמו צד המעלה, אמר הכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, וכל החכמים מסכימים שהשמים משכן לרוחניים אף על פי שאינם צריכים מקום, ויראה מזה כי אף על פי שאינו גשם כבר אפשר ליחס אליו הצד ולא יחייב זה היותו גשם, כמו שנאמר בנפש שאף על פי שאינה גשם היא בצד מיוחד, כאלו תאמר בגוף, כי אחר שאינה חוצה לו אף על פי שאינה במקום היא מתיחדת במקום מוגבל. וכן נאמר בנפש הרשע שהיא נדונת בגיהנם, כי אף על פי שאינה גוף שתהיה במקום כבר יגביל אותה המקום ותמצא בו כדי שתקבל עונשה על דרך שנמצאת בגוף לחטוא ואף על פי שאינה גשם, ועל הדרך הזה אפשר שנאמר בשם יתברך שאף על פי שאינו במקום, שהוא בצד המעלה או המטה או בצד מיוחד.

There is a question, however, worth noting, whether it is possible to attribute to God location. For though God is not in place, a specific location may be applied to Him, like above, as we read in the Bible, “For God is in heaven, and thou upon earth”; and all authorities agree that heaven is the dwelling of the spiritual beings, though they have no need of place. It would appear, therefore, from this that even though He is not corporeal, it is possible to attribute to Him location, without this necessitating corporeality in Him. The same is true of the soul; though she is incorporeal, nevertheless she has a certain location, viz. in the body. For since she is not outside of the body, she is identified with a certain locality, though she is not in place. Similarly we say that the soul of the wicked is judged in Gehenna. Here again though she is not body so as to be in place, place nevertheless bounds her, and she is there to receive her punishment, in the same way as she was in the body when she sinned, though she is not corporeal. In this way it is possible to say of God that though He is not in place, He is in a certain locality, above or below or some special locality.

ואפשר לחלוק על זה ולומר כי קיום הצד יחייב המקום בהכרח, כי הצד הוא או המעלה או המטה, והמעלה והמטה מקום בלי ספק, ויש להשיב על זה ולומר כי המעלה במוחלט אינו מקום, שהרי הגלגל העליון הוא המעלה במוחלט ונתבאר שאינו במקום, כי אין חוצה לו גשם אחר יקיף בו, ועל כן יהיה אפשר ליחס אליו צד המעלה אחר שאינו מקום. אלא שזה הוא בנוי על דעת אריסטו האומר שהמקום הוא התכלית המקיף בגשם מחוץ, ובעבור זה יאמר כי כלל העולם אינו במקום לפי שאין חוצה לו דבר אחר יקיף בו.

On the other hand one may argue against it and say that locality necessarily implies place, for locality is either above or below, and these are without doubt place. To this, however, it may be said that above in the absolute sense is not a place, for the uppermost sphere is above absolutely, and it is clear that it is not in place, since there is no other body outside of it that can surround it. Therefore we may attribute to Him location above, since it is not place. But this is based upon the opinion of Aristotle that place is the limit which bounds a body on the outside, and hence he says that the world as a whole is not in place because there is nothing outside of it to surround it.

וזה הדעת מבואר ההפסד, כי יתחייב אליו לומר שמקום החלק והכל מתחלפים, כי חלקי האש אין להם תכלית מקיף מחוץ אלא חלקים אחרים אשיים או אוירים, והמקום הטבעי ליסוד האש הוא מקוער גלגל הירח והוא מתחלף למקום חלקי האש, וכן בשאר היסודות. ועוד יתחייב לו לומר שהיסודות הם עומדים מוכרחים במקומם, כי המקום הטבעי ליסוד האש הוא מקוער גלגל הירח שהוא המעלה, ויהיו לפי זה כל חלקי האש עומדים מוכרחים זולתי העומדים אצל שטח הגלגל, וכן יתחייב זה בשאר היסודות. ואם מקום יסוד הארץ הוא שטח יסוד המים המקיף בה מחוץ, לא יהיה מקום הארץ המטה במוחלט כמו שהניח הוא, לפי שהמטה במוחלט הוא המרכז. ועוד יתחייב לו לומר שיהיה מקום החלק גדול ממקום הכל, כי גשם אחד כדוריי כשילקח ממנו קצת ממה שבתוכו יצטרך אל שטח יותר גדול שיקיף בו מבית ומבחוץ. וכן יתחייב לו לומר שהגשם האחד יהיה לו מקומות רבים מתחלפים בגודל והקוטן, כי הגשם האחד כשיתחלק יצטרכו חלקיו אל מקום יותר גדול מאשר בתחלה, וכן כשיתחלקו חלקיו לחלקים אחרים וחלקים לחלקים, וזה הפך מה שהניחו אקלידס בספר הכבדות והקלות, שאמר שם כי הגשמים השוים ימלאו מקומות שוים, וזה שקר לפי ההנחה הזאת, כי כבר יהיו ב׳ גשמים שוים ואם יתחלק האחד יצטרך אל מקום יותר גדול מן האחר השוה אליו.

But this opinion is clearly unsound, for according to him it would follow that the part has a different place from the whole. For the parts of fire have no other external surrounding limit except other parts of fire or air, whereas the natural place of the element fire is the concavity of the lunar sphere, which is different from the place of the parts of fire. The same thing applies to the other elements. Moreover, it would follow according to him that the elements remain in their places by force. For the natural place of the element fire is the concave surface of the lunar sphere, which is above. Hence all the parts of fire outside of those which are adjacent to the inner surface of the sphere remain where they are by force; and similarly in the case of the other elements. Again, if the place of the element earth is the surface of the element water which bounds it on the outside, the place of earth would not be below in the absolute sense, as he maintains, since below in the absolute sense is the center. Furthermore, it follows according to him that the place of the part is greater than the place of the whole. For if you remove part of the inside of a sphere, it will require a greater surface to bound it outside and inside than when it is solid. Besides, it would follow according to him that one and the same body will have many places differing in magnitude. For if you divide a body into parts, each of the latter will require a greater place than before the division, and the same is true if you divide the parts into other parts, and those again into parts. But this is contrary to the statement of Euclid in his book Concerning the Heavy and the Light, where he says that equal bodies occupy equal places. But according to the Aristotelian hypothesis this is not true. For of two equal bodies the one that is divided will require a greater place than the other.

וכל אלו הבטולים יתחייבו לאומר שהמקום הוא השטח המקיף מחוץ. אבל אם היה המקום הוא הפנוי והריקות שיכנס בו הגשם לא יתחייב דבר מאלו הבטולים. ומה שאמר אריסטו כי למאמר האומר בשיש הנה רחקים עומדים בעצמם ושהרחקים הם המקום יתחייבו שני שקרים, הא׳ שיהיו לדבר האחד בעצמו מקומות רבים יחד בלתי בעלי תכלית, והשני שיהיו המקומות מתנועעים ושיהיה המקום שהוא בספל למים מצטרך אל מקום, הנה אמנם היה מתחייב זה אם היו הרחקים מתנועעים, אבל אם נאמר שאינם מתנועעים ושהגשם וחלקיו הם המתנועעים ממרחקים אל מרחקים, לא יתחייב מזה בטל כלל, כי הספל והמים כל אחד עומד במרחקים מיוחדים לא יומרו אותם המרחקים בהתנועעם יחד, ולפי דעת זה יהיה הגלגל העליון וכל העולם במקום, ואי אפשר לפי זה ליחס אליו יתברך הצד כמו שלא ניחס אליו המקום.

All these difficulties follow from the opinion that place is an external bounding surface. But if place is defined as being the vacuum into which the body enters, none of the difficulties results. Aristotle objects to this definition on the ground that if there are such things as self-existent distances, and these distances are place, two absurdities will follow. One is that one and the same thing will have an infinite number of places all at once. The other is that places would be subject to motion, and that place, which is in the basin of water, would in turn require a place. This absurd result, however, follows only if the distances are subject to motion, but if we say that they are not subject to motion, and that it is the body and its parts that move from distances to other distances, no absurdity will follow at all. For the basin and the water have each special distances which they fill and which are not changed when they move. According to this opinion the uppermost sphere and the world as a whole are in place. And therefore it is impossible to attribute to God locality any more than place.

ומה שייחס אליו הכתוב צד המעלה באמרו היושבי בשמים, יושב בשמים ישחק, ודומיהם, אפשר כי בעבור שהכח האלהי יראה יותר בתנועת הגלגלים לחוזק ותמידות תנועותיהם, ושהם מחומר נכבד משאר הגשמים, וצד המעלה הוא יותר נכבד, על כן יאמרו שהם משכן לרוחניים. ואולי כי ייחס אליו הכתוב הצד כדרך שייחס אליו המקום ושאר התארים הגשמיים על דרך שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם. ונפסיק הדבור בשורש שאינו גוף ולא כח בגוף, כי ממה שאמרנו ילקח ראיה על הדומה לו.

And as to the fact that the Bible does attribute to God location above, in the expressions, “O Thou that art enthroned in the heavens,” “He that sitteth in heaven laugheth,” and others, it may be that because the divine power appears more clearly in the motion of the spheres by reason of the intensity and continuity of their motions, and because they are made of a nobler material than the other bodies, and because location above is superior, it says that the heavens are the dwelling-place of the spiritual beings. And it may be that the Bible attributes to God location as it attributes place and the other corporeal attributes, because, as the Rabbis say, “The Torah speaks in human language.” We shall now conclude the discussion of the dogma of incorporeality. What we have said on this topic, may be used to throw light on analogous topics.