העולה ממה שבארנו בזה המאמר הוא, כי מספר העקרים לדת האלהית שלשה, שהם מציאות השם ותורה מן השמים ושכר ועונש, כי אלו השלשה לא תצוייר תורה אלהית זולתם.
The result of our discussion in this Book is that the number of fundamental principles of a divine law is three, existence of God, revelation, and reward and punishment. Without these we can not conceive of a divine law.
2
ושתחת אלו השלשה, שרשים אחרים מסתעפים מהם, הם אצל העקרים הללו במדרגת המינים הנכנסים תחת הסוגים, כי בהסתלק אחד מהשרשים לא יסתלק העקר, ובהסתלק העקר יסתלקו השרשים כמו שבארנו.
Subordinate to these three are other secondary principles derived from them and related to them as species are to their genera, namely that if you remove one of the derivative principles you do not remove thereby the fundamental principle, but if you remove the fundamental principle, the derivative principles disappear also, as we have explained.
3
והשרשים שהם תחת עקר מציאות השם, כפי מה שיחייבהו העיון ולפי מה שתגזרהו תורת משה, הם האחדות, וסלוק הגשמות, ושאין לו יתברך יחס עם הזמן, ושהוא מסולק מן החסרונות. ותחת תורה מן השמים הם הנבואה, ושליחות השליח. ותחת השכר והעונש הם ידיעת השם, וההשגחה לשכר ולעונש אם בעולם הזה ואם בעולם הבא בין שיהיה רוחני בין שיהיה גשמי.
The derivative principles coming under the existence of God, as demanded by reason and by the Law of Moses, are: unity, incorporeality, independence of time, freedom from defects. Under revelation we have prophecy and authenticity of the messenger. Under reward and punishment are: God’s knowledge and providence in reward and punishment, in this world or in the next, spiritual or corporeal.
4
ואין הכרח לתורת משה להניח שום עקר ולא שורש אחר מסתעף מאלו זולת אלו, כי שראוי לעבדו ולא לזולתו כבר בארנו שהוא מצוה, ושאין ראוי למנות שום מצוה שורש ולא עקר, ושלא תנוסח התורה ונבואת משה נכנסין תחת אמות שליחות השליח, כמו שיתבאר במאמר השלישי בעזרת השם, וביאת המשיח ותחית המתים כלם נכנסין באמונת השכר והעונש על הדרך שראוי שיאמינהו כל בעל תורת משה.
There is no need of laying down any other principle of the Law of Moses, fundamental or derived from these, except those mentioned. We have already explained that the duty to worship God exclusively is a commandment, and that a commandment is not a principle, either fundamental or derived. The irrepealability of the Torah and the superiority of Moses as a prophet come under the authenticity of the messenger, as will be explained in Book Three. The coming of the Messiah and the resurrection of the dead are implied in the belief in reward and punishment, such as every one professing the Law of Moses should believe.
5
וכן דעת מורי הר״ר חסדאי קרשק״ש שכל אלו וגם החדוש אמונות אמתיות ראוי שיאמינם כל בעל דת משה, אבל אינם שרשים ולא עקרים אליה לא כלליים ולא פרטיים. ואולם העקר הפרטי אליה הוא שמצוה אחת ממנה לבדה תספיק להקנות השלמות ומדרגה מה ממדרגות העולם הבא, כמו שבארנו בפרק שלשה ועשרים מזה המאמר.
This is also the opinion of my teacher Rabbi Hasdai Crescas, that all these as well as creation are true doctrines which every one professing the Law of Moses should believe, but they are not principles of this law, derivative or primary, general or special. One special principle of the Law of Moses is that one single commandment is sufficient to enable one to acquire perfection and some degree of future life, as we explained in the twenty-third chapter of this Book.
6
ואולם שאר הדתות הנקראות אלהיות, הנה הן יניחו תחת אלו העקרים שרשים אחרים בהסתלק אחד מהם תבטל תורתם, כי הנוצרים יניחו תחת מציאות השם השלוש והגשמיות, והוא מבואר שזה סותר לשרשים המסתעפים מעקר מציאות השם, ותחת השכר והעונש יניחו ביאת המשיח ותחית המתים, והוא מבואר מאלו שלא יצוייר מציאות דתם זולתם. וכן הישמעאלים יניחו הגזרה והיכולת הנקרא בערבי אלקצ״א ואלקד״ר תחת ההשגחה, והוא מבואר שאם היה זה כן שתסתלק בזה הבחירה, ולא יהיה אם כן מקום לשכר ולעונש כלל. ומה שלא מנינו הבחירה בכלל העקרים לדת האלהית עם שהיא הכרחית אליה, לפי שאינה עקר אליה במה שהיא אלהית, אבל מצד שהיא קודמת בהכרח לכל הישרה ונימוס, אנושי היה או אלהי.
The other laws, called divine, lay down other derivative principles under the fundamental ones, the removal of one of which makes the law fall. Thus the Christians put under the existence of God trinity and corporeality. But it is clear that this is opposed to the derivative principles which follow from the existence of God. Under reward and punishment they place the coming of the Messiah and resurrection of the dead. Without these it is clear that their religion can not exist. Similarly the Mohammedans place fate and predestination, called in Arabic al kada and al kadr, under providence. But it is clear that if this were true, there would be an end to freedom of choice, and there would be no room at all for reward and punishment. The reason we did not include freedom of choice among the fundamental principles of divine law, though it is essential to it, is because it is not a principle of divine law qua divine, but it is necessarily presupposed in any code of law, whether human or divine.
7
ויהיה מספר העקרים והשרשים לפי זה י״א, מציאות השם, והאחדות, והרחקת הגשמות, ושאין לו יתברך התלות בזמן, ושהוא יתברך מסולק מן החסרונות, ומציאות הנבואה, ואמות שליחות השליח, ותורה מן השמים, וידיעת השם, וההשגחה, והשכר והעונש. ואם נמנה ידיעת השם וההשגחה עקר אחד כמו שמנה אותם הרמב״ם ז״ל, יהיה מספר העקרים עשרה בלבד. ואם נמנה הבחירה בכלל העקרים לדת האלהית, אחר שהיא קודמת לה בהכרח, אף על פי שאינה הכרחית לה במה שהיא אלהית, יהיה מספר העקרים י״ב או י״א. ולא נמנה התכלית בשלוח עקר לדת האלהית, אף על פי שהוא קודם לכל סדור ונימוס אנושי היה או אלהי כבחירה, להיות השכר המיועד בדת האלהית הוא התכלית המיוחד אליה שכבר נמנה עם העקרים.
Accordingly the number of principles, fundamental and derived, is eleven: existence of God, unity, incorporeality, independence of time, freedom from defect, prophecy, authenticity of the messenger, revelation, God’s knowledge, providence, reward and punishment. If we count God’s knowledge and providence as one, as Maimonides does, the number of principles will be ten. And if we count freedom among the principles of divine law, since it is necessarily presupposed by it, though it is not essential to it as divine, the number of principles will be twelve or eleven. We did not include purpose in general as a principle of divine law, although it is presupposed in any system or code of law, human or divine, like freedom, because the special purpose of divine law is the reward that is promised, and that has already been included as a principle.
8
ובכאן נשלם המאמר הראשון החוקר על מספר העקרים והשרשים המסתעפים מהם, ועל הדברים הכוללים לדתות האלהיות, והשבח לאל אשר עד הנה עזרנו, ועד הנה הגיע מה שהיתה כונתנו לבאר מענין העקרים והשרשים המסתעפים מהם בחבור הזה. ואולם לבקשת אוהבי ורעי מן המאמינים ובעלי העיון בקשו ממני לבאר להם הבנת העקרים האלו ושרשיהם והדברים המסתעפים מהם והנלוים אליהם בדרך נכונה וקרובה אל העיון התוריי, הגדלתי והוספתי עוד השלשה מאמרים אחרים הנמשכים לזה, ועל כן יעדתי בתחלת הספר לבארם, ובאל לבדו העזר יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה אמן.
Here ends the First Book which inquires into the number of fundamental and derivative principles and the attributes common to divine laws. Praise be to God who has helped us thus far. This was all that I had intended to say in this work concerning the fundamental and derived principles. At the request, however, of my friends, orthodox believers as well as philosophers, who asked me to explain to them the meaning of these principles and other matters following from and related to them in a proper manner which is in agreement with the opinion of the Torah, I added the three Books which follow. Therefore I promised at the beginning of the book to explain them, with the help of God who is above all praise. Amen.
העולה ממה שבארנו בזה המאמר הוא, כי מספר העקרים לדת האלהית שלשה, שהם מציאות השם ותורה מן השמים ושכר ועונש, כי אלו השלשה לא תצוייר תורה אלהית זולתם.
The result of our discussion in this Book is that the number of fundamental principles of a divine law is three, existence of God, revelation, and reward and punishment. Without these we can not conceive of a divine law.
ושתחת אלו השלשה, שרשים אחרים מסתעפים מהם, הם אצל העקרים הללו במדרגת המינים הנכנסים תחת הסוגים, כי בהסתלק אחד מהשרשים לא יסתלק העקר, ובהסתלק העקר יסתלקו השרשים כמו שבארנו.
Subordinate to these three are other secondary principles derived from them and related to them as species are to their genera, namely that if you remove one of the derivative principles you do not remove thereby the fundamental principle, but if you remove the fundamental principle, the derivative principles disappear also, as we have explained.
והשרשים שהם תחת עקר מציאות השם, כפי מה שיחייבהו העיון ולפי מה שתגזרהו תורת משה, הם האחדות, וסלוק הגשמות, ושאין לו יתברך יחס עם הזמן, ושהוא מסולק מן החסרונות. ותחת תורה מן השמים הם הנבואה, ושליחות השליח. ותחת השכר והעונש הם ידיעת השם, וההשגחה לשכר ולעונש אם בעולם הזה ואם בעולם הבא בין שיהיה רוחני בין שיהיה גשמי.
The derivative principles coming under the existence of God, as demanded by reason and by the Law of Moses, are: unity, incorporeality, independence of time, freedom from defects. Under revelation we have prophecy and authenticity of the messenger. Under reward and punishment are: God’s knowledge and providence in reward and punishment, in this world or in the next, spiritual or corporeal.
ואין הכרח לתורת משה להניח שום עקר ולא שורש אחר מסתעף מאלו זולת אלו, כי שראוי לעבדו ולא לזולתו כבר בארנו שהוא מצוה, ושאין ראוי למנות שום מצוה שורש ולא עקר, ושלא תנוסח התורה ונבואת משה נכנסין תחת אמות שליחות השליח, כמו שיתבאר במאמר השלישי בעזרת השם, וביאת המשיח ותחית המתים כלם נכנסין באמונת השכר והעונש על הדרך שראוי שיאמינהו כל בעל תורת משה.
There is no need of laying down any other principle of the Law of Moses, fundamental or derived from these, except those mentioned. We have already explained that the duty to worship God exclusively is a commandment, and that a commandment is not a principle, either fundamental or derived. The irrepealability of the Torah and the superiority of Moses as a prophet come under the authenticity of the messenger, as will be explained in Book Three. The coming of the Messiah and the resurrection of the dead are implied in the belief in reward and punishment, such as every one professing the Law of Moses should believe.
וכן דעת מורי הר״ר חסדאי קרשק״ש שכל אלו וגם החדוש אמונות אמתיות ראוי שיאמינם כל בעל דת משה, אבל אינם שרשים ולא עקרים אליה לא כלליים ולא פרטיים. ואולם העקר הפרטי אליה הוא שמצוה אחת ממנה לבדה תספיק להקנות השלמות ומדרגה מה ממדרגות העולם הבא, כמו שבארנו בפרק שלשה ועשרים מזה המאמר.
This is also the opinion of my teacher Rabbi Hasdai Crescas, that all these as well as creation are true doctrines which every one professing the Law of Moses should believe, but they are not principles of this law, derivative or primary, general or special. One special principle of the Law of Moses is that one single commandment is sufficient to enable one to acquire perfection and some degree of future life, as we explained in the twenty-third chapter of this Book.
ואולם שאר הדתות הנקראות אלהיות, הנה הן יניחו תחת אלו העקרים שרשים אחרים בהסתלק אחד מהם תבטל תורתם, כי הנוצרים יניחו תחת מציאות השם השלוש והגשמיות, והוא מבואר שזה סותר לשרשים המסתעפים מעקר מציאות השם, ותחת השכר והעונש יניחו ביאת המשיח ותחית המתים, והוא מבואר מאלו שלא יצוייר מציאות דתם זולתם. וכן הישמעאלים יניחו הגזרה והיכולת הנקרא בערבי אלקצ״א ואלקד״ר תחת ההשגחה, והוא מבואר שאם היה זה כן שתסתלק בזה הבחירה, ולא יהיה אם כן מקום לשכר ולעונש כלל. ומה שלא מנינו הבחירה בכלל העקרים לדת האלהית עם שהיא הכרחית אליה, לפי שאינה עקר אליה במה שהיא אלהית, אבל מצד שהיא קודמת בהכרח לכל הישרה ונימוס, אנושי היה או אלהי.
The other laws, called divine, lay down other derivative principles under the fundamental ones, the removal of one of which makes the law fall. Thus the Christians put under the existence of God trinity and corporeality. But it is clear that this is opposed to the derivative principles which follow from the existence of God. Under reward and punishment they place the coming of the Messiah and resurrection of the dead. Without these it is clear that their religion can not exist. Similarly the Mohammedans place fate and predestination, called in Arabic al kada and al kadr, under providence. But it is clear that if this were true, there would be an end to freedom of choice, and there would be no room at all for reward and punishment. The reason we did not include freedom of choice among the fundamental principles of divine law, though it is essential to it, is because it is not a principle of divine law qua divine, but it is necessarily presupposed in any code of law, whether human or divine.
ויהיה מספר העקרים והשרשים לפי זה י״א, מציאות השם, והאחדות, והרחקת הגשמות, ושאין לו יתברך התלות בזמן, ושהוא יתברך מסולק מן החסרונות, ומציאות הנבואה, ואמות שליחות השליח, ותורה מן השמים, וידיעת השם, וההשגחה, והשכר והעונש. ואם נמנה ידיעת השם וההשגחה עקר אחד כמו שמנה אותם הרמב״ם ז״ל, יהיה מספר העקרים עשרה בלבד. ואם נמנה הבחירה בכלל העקרים לדת האלהית, אחר שהיא קודמת לה בהכרח, אף על פי שאינה הכרחית לה במה שהיא אלהית, יהיה מספר העקרים י״ב או י״א. ולא נמנה התכלית בשלוח עקר לדת האלהית, אף על פי שהוא קודם לכל סדור ונימוס אנושי היה או אלהי כבחירה, להיות השכר המיועד בדת האלהית הוא התכלית המיוחד אליה שכבר נמנה עם העקרים.
Accordingly the number of principles, fundamental and derived, is eleven: existence of God, unity, incorporeality, independence of time, freedom from defect, prophecy, authenticity of the messenger, revelation, God’s knowledge, providence, reward and punishment. If we count God’s knowledge and providence as one, as Maimonides does, the number of principles will be ten. And if we count freedom among the principles of divine law, since it is necessarily presupposed by it, though it is not essential to it as divine, the number of principles will be twelve or eleven. We did not include purpose in general as a principle of divine law, although it is presupposed in any system or code of law, human or divine, like freedom, because the special purpose of divine law is the reward that is promised, and that has already been included as a principle.
ובכאן נשלם המאמר הראשון החוקר על מספר העקרים והשרשים המסתעפים מהם, ועל הדברים הכוללים לדתות האלהיות, והשבח לאל אשר עד הנה עזרנו, ועד הנה הגיע מה שהיתה כונתנו לבאר מענין העקרים והשרשים המסתעפים מהם בחבור הזה. ואולם לבקשת אוהבי ורעי מן המאמינים ובעלי העיון בקשו ממני לבאר להם הבנת העקרים האלו ושרשיהם והדברים המסתעפים מהם והנלוים אליהם בדרך נכונה וקרובה אל העיון התוריי, הגדלתי והוספתי עוד השלשה מאמרים אחרים הנמשכים לזה, ועל כן יעדתי בתחלת הספר לבארם, ובאל לבדו העזר יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה אמן.
Here ends the First Book which inquires into the number of fundamental and derivative principles and the attributes common to divine laws. Praise be to God who has helped us thus far. This was all that I had intended to say in this work concerning the fundamental and derived principles. At the request, however, of my friends, orthodox believers as well as philosophers, who asked me to explain to them the meaning of these principles and other matters following from and related to them in a proper manner which is in agreement with the opinion of the Torah, I added the three Books which follow. Therefore I promised at the beginning of the book to explain them, with the help of God who is above all praise. Amen.