האמונה בשם יתברך ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני, וזה דבר אימת אותו הנסיון לפי מה שבאה בו הקבלה הנמשכת, כי לעולם לא נמצא לאחד מן הפילוסופים ולא לשום חוקר שישיג למעלת הנבואה, והוא הדבק הרוח האלהי עם השכל האנושי, כמו שנמצא לבעלי התורה שנדבק שכלם בשם דבוק חזק, עד שיגיע מהדבקותם לשנות טבע המציאות לעשות חפצם ורצונם, ויחדשו בעולם אותות ומופתים יותר מאד כנגד טבע המציאות, כי נמצא לנביאים יגזרו אומר ויקם להם השם ככל היוצא מפיהם, תמצא אליהו שהוריד האש למטה הפך טבעו, אמר ואם איש אלהים אני תרד אש מן השמים, והיה כן, ובקע מי הירדן, ואלישע רפא צרעת נעמן והחיה את המת בחייו ואף אחרי מותו, וכאלה רבות עמו ועם שאר הנביאים, ונמצא גם כן לכל המאמינים שהחסידים אף על פי שאינן נביאים ישנו הטבע בתפלתם או ישתנה בעבורם, שהרי חנניה מישאל ועזריה הושלכו לאש ולא נכוו, ורבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר חדשו בעולם דברים בשנוי טבעו ומנהגו של עולם, וזה אות כי המאמין בשם ובתורתו הוא למעלה מן הטבע ואינו משועבד לטבע המציאות, אבל טבע המציאות נכנע ומשועבד אליו והוא יכול לשנותו כפי חפצו ורצונו.
Belief in God and in His Torah brings man to eternal happiness and causes his soul to cleave to the spiritual substance. This is proved by experience, as we know from continuous tradition. We know of no instance of a philosopher or other investigator attaining to the degree of the prophet, which means the union of the divine spirit with the human intellect. We do find that the devotees of the Torah came into such close intellectual union with God that they were able to change the laws of nature, cause the latter to do their bidding and perform miracles against the laws of nature. Thus we find that the prophets proposed and God carried out their proposals. Elijah caused fire to descend, which is contrary to its own nature. He said, If I be a man of God, let fire come down from heaven …, and it was so. He also divided the waters of the Jordan. Elisha cured Naaman’s leprosy and brought a dead body back to life during his own life time and also after his death. Many such incidents happened to him and the other prophets. The same thing is true of all believers. Pious men, even if they are not prophets, can change the laws of nature by prayer. Hananiah, Mishael and Azariah were cast into the fire and were not burned. Rabbi Hanina the son of Dosa and Rabbi Phinehas the son of Yair made certain temporary changes in the nature and conduct of the world.
2
וזה מבחן ומצרף אל היות התורה מאת ה׳ מן השמים, אחרי שהוא יתברך מחסה ומסתור ומגן לחוסים בו ושומרי בריתו ומצותיו. וזהו שאמר דוד אמרת ה׳ צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, כלומר כי הראיה להיות תורת השם צרופה ונקיה מכל סיג ומכל חסרון ומכל מיני חשד, כי הוא יתעלה מגן לחוסים בו ורצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ומקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
This shows that one who believes in God and in His Torah is above nature and not subject to natural law. On the contrary, the laws of nature are subject to him, and he can change them as he pleases.
3
וזו היא ראיה אל דבקות הנפש אחר המות ברוחניים, כי הדבקות בחיים הוראה על הדבקות אחר המות. ואל זה רמז משה באמרו ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום, רצה לומר כי הפילוסוף מאמין דבקות האיש האחד השלם עם הרוחניים אבל לא כל הקהל כאחד, ואתם כלכם דבקים בשם, וגם הפילוסוף יאמין שזה יהיה אחר המות בלבד בחיים הרוחניים, ואתם משיגים הדבקות הזה היום בהיותכם בחיים הללו הגשמיים, וכל שכן שתשיגו אותו אחר המות, והביא ראיה אל היות הדבקות הזה מושג בחיים מקבלת התפלה, שהשם מקבל תפלת המתפללים לפניו לשנות טבע המציאות ומנהגו. וזהו שסמך אל זה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו.
This is strong and convincing proof that the Torah is divinely revealed, since God shelters, protects and shields those who trust in Him and who observe His covenant and commandments. This is what David meant when he said, The word of the Lord is tried; He is a shield unto all them that take refuge in Him. The meaning is that the proof of the divine Torah being pure and free from all dross and defect and suspicion is that He is a shield to those who trust in Him, that He performs the will of those who fear Him, that He hears their cry, fulfils the word of His servant, and carries out the plan of His messengers.
4
וכל זה ראיה כי האמונה בשם ובתורתו היא הנותנת שלמות בנפש ודבקות בעליונים עד שיכנע אליו הטבע לעשות רצונו, לפי שנפשו מתעלית על ידי האמונה במדרגה שהיא למעלה מן הדברים הטבעיים, ועל כן ימשול בהם. ובעבור זה נשתבח אברהם אבינו עליו השלום על האמונה, אמר הכתוב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ונענשו משה ואהרן על אשר לא האמינו, אמר הכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וגו׳ לכן לא תביאו. ונאמר האמינו בנביאיו והצליחו, שיורה כי האמונה סבת ההצלחה, וכן היא סבת החיים הנצחיים, כמאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחיה, ולא ירצה בזה החיים הגופיים, כי אין הצדיק חי בהם יותר מן הרשע, אבל ירמוז בזה אל החיים הנצחיים, והם חיי הנפש שהצדיקים חיים בהם והם בוטחים בשם יתברך שישיגו אותם, אמר הכתוב וחוסה במותו צדיק, כלומר שהצדיק יבטח שישיג הטוב ההוא במותו, אבל הרשע במותו תאבד תקותו, אמר הכתוב במות אדם רשע תאבד תקוה וגו׳, כי הרשעים לא ישיגו החיים ההם אחר המות ובחייהם לא ישיגו שום דבקות, ולזה הם חשובים תמיד כמתים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים ורשעים אפילו בחייהם קרויין מתים. ולזה תמצא האותות והמופתים נעשים לבעלי האמונה לא לבעלי הידיעה המחקרית, להורות כי האמונה היא למעלה מן הידיעה המחקרית ומן הדברים הטבעיים, ולזה יושג על ידה הדבקות האמתי בחיים ואחר המות כמו שכתבנו, ושזה דבר למעלה מן הדברים הטבעיים.
This is also a proof that the soul after death is united with spiritual beings. For union during life is a proof of union after death. Moses alludes to this when he says, But ye that did cleave unto the Lord your God are alive every one of you this day. He is speaking with reference to the philosophers, who believe that only the perfect individual can unite with the spiritual beings, but not an entire congregation; but you, he says, do all of you cleave unto God. Moreover, the philosopher believes that such union is possible only after death in the spiritual life; whereas you have attained this union this day while enjoying material life, much more certain is it that you will attain it after death. He proves that such union is attainable during life from the fact that God accepts the prayer of those who ask Him to change the laws of nature in the conduct of existence. This is the meaning of the verse in the sequel, For what great nation is there, that hath God so nigh unto them as the Lord our God is whensoever we call upon Him? All this shows that belief in God and in His Torah gives perfection to the soul, causes it to unite with the celestial beings, and subjects nature to its will. Through faith the soul rises high above the things of nature, and can therefore control them. This is why Abraham’s faith is praised, And he believed in the Lord; and He counted it to him for righteousness. Moses and Aaron were punished because they did not believe, Because ye believed not in Me, to sanctify Me … therefore ye shall not bring … We also read in the Bible, Believe His prophets, so shall ye prosper, showing that belief is the cause of prosperity and happiness. It is also the cause of eternal life, as Habakkuk says, But the righteous shall live by his faith. This can not mean physical life, for the righteous man lives no more than the wicked. The reference is to eternal life, the life of the soul, which the righteous enjoy, and which they trust that God will enable them to attain, as we read, But the righteous, when he is brought to death, hath hope. The meaning is that the righteous hopes to attain that good when he dies, but when the wicked dies, his hope perishes, as we read in the Bible, When a wicked man dieth, his expectation shall perish. For the wicked can not attain spiritual life after death, and they do not enjoy union with God during life. Therefore they are always accounted as dead, as our Rabbis say, Righteous men are called living even after death; wicked men are spoken of as dead even while they are alive. This is why we find that miracles are performed for men of faith, and not for men of speculative knowledge, so as to show that faith stands higher than speculation and the things of nature. Therefore one may through it attain true union with God during life and after death, which is higher than nature.
האמונה בשם יתברך ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני, וזה דבר אימת אותו הנסיון לפי מה שבאה בו הקבלה הנמשכת, כי לעולם לא נמצא לאחד מן הפילוסופים ולא לשום חוקר שישיג למעלת הנבואה, והוא הדבק הרוח האלהי עם השכל האנושי, כמו שנמצא לבעלי התורה שנדבק שכלם בשם דבוק חזק, עד שיגיע מהדבקותם לשנות טבע המציאות לעשות חפצם ורצונם, ויחדשו בעולם אותות ומופתים יותר מאד כנגד טבע המציאות, כי נמצא לנביאים יגזרו אומר ויקם להם השם ככל היוצא מפיהם, תמצא אליהו שהוריד האש למטה הפך טבעו, אמר ואם איש אלהים אני תרד אש מן השמים, והיה כן, ובקע מי הירדן, ואלישע רפא צרעת נעמן והחיה את המת בחייו ואף אחרי מותו, וכאלה רבות עמו ועם שאר הנביאים, ונמצא גם כן לכל המאמינים שהחסידים אף על פי שאינן נביאים ישנו הטבע בתפלתם או ישתנה בעבורם, שהרי חנניה מישאל ועזריה הושלכו לאש ולא נכוו, ורבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר חדשו בעולם דברים בשנוי טבעו ומנהגו של עולם, וזה אות כי המאמין בשם ובתורתו הוא למעלה מן הטבע ואינו משועבד לטבע המציאות, אבל טבע המציאות נכנע ומשועבד אליו והוא יכול לשנותו כפי חפצו ורצונו.
Belief in God and in His Torah brings man to eternal happiness and causes his soul to cleave to the spiritual substance. This is proved by experience, as we know from continuous tradition. We know of no instance of a philosopher or other investigator attaining to the degree of the prophet, which means the union of the divine spirit with the human intellect. We do find that the devotees of the Torah came into such close intellectual union with God that they were able to change the laws of nature, cause the latter to do their bidding and perform miracles against the laws of nature. Thus we find that the prophets proposed and God carried out their proposals. Elijah caused fire to descend, which is contrary to its own nature. He said, If I be a man of God, let fire come down from heaven …, and it was so. He also divided the waters of the Jordan. Elisha cured Naaman’s leprosy and brought a dead body back to life during his own life time and also after his death. Many such incidents happened to him and the other prophets. The same thing is true of all believers. Pious men, even if they are not prophets, can change the laws of nature by prayer. Hananiah, Mishael and Azariah were cast into the fire and were not burned. Rabbi Hanina the son of Dosa and Rabbi Phinehas the son of Yair made certain temporary changes in the nature and conduct of the world.
וזה מבחן ומצרף אל היות התורה מאת ה׳ מן השמים, אחרי שהוא יתברך מחסה ומסתור ומגן לחוסים בו ושומרי בריתו ומצותיו. וזהו שאמר דוד אמרת ה׳ צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, כלומר כי הראיה להיות תורת השם צרופה ונקיה מכל סיג ומכל חסרון ומכל מיני חשד, כי הוא יתעלה מגן לחוסים בו ורצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ומקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
This shows that one who believes in God and in His Torah is above nature and not subject to natural law. On the contrary, the laws of nature are subject to him, and he can change them as he pleases.
וזו היא ראיה אל דבקות הנפש אחר המות ברוחניים, כי הדבקות בחיים הוראה על הדבקות אחר המות. ואל זה רמז משה באמרו ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום, רצה לומר כי הפילוסוף מאמין דבקות האיש האחד השלם עם הרוחניים אבל לא כל הקהל כאחד, ואתם כלכם דבקים בשם, וגם הפילוסוף יאמין שזה יהיה אחר המות בלבד בחיים הרוחניים, ואתם משיגים הדבקות הזה היום בהיותכם בחיים הללו הגשמיים, וכל שכן שתשיגו אותו אחר המות, והביא ראיה אל היות הדבקות הזה מושג בחיים מקבלת התפלה, שהשם מקבל תפלת המתפללים לפניו לשנות טבע המציאות ומנהגו. וזהו שסמך אל זה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו.
This is strong and convincing proof that the Torah is divinely revealed, since God shelters, protects and shields those who trust in Him and who observe His covenant and commandments. This is what David meant when he said, The word of the Lord is tried; He is a shield unto all them that take refuge in Him. The meaning is that the proof of the divine Torah being pure and free from all dross and defect and suspicion is that He is a shield to those who trust in Him, that He performs the will of those who fear Him, that He hears their cry, fulfils the word of His servant, and carries out the plan of His messengers.
וכל זה ראיה כי האמונה בשם ובתורתו היא הנותנת שלמות בנפש ודבקות בעליונים עד שיכנע אליו הטבע לעשות רצונו, לפי שנפשו מתעלית על ידי האמונה במדרגה שהיא למעלה מן הדברים הטבעיים, ועל כן ימשול בהם. ובעבור זה נשתבח אברהם אבינו עליו השלום על האמונה, אמר הכתוב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ונענשו משה ואהרן על אשר לא האמינו, אמר הכתוב יען לא האמנתם בי להקדישני וגו׳ לכן לא תביאו. ונאמר האמינו בנביאיו והצליחו, שיורה כי האמונה סבת ההצלחה, וכן היא סבת החיים הנצחיים, כמאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחיה, ולא ירצה בזה החיים הגופיים, כי אין הצדיק חי בהם יותר מן הרשע, אבל ירמוז בזה אל החיים הנצחיים, והם חיי הנפש שהצדיקים חיים בהם והם בוטחים בשם יתברך שישיגו אותם, אמר הכתוב וחוסה במותו צדיק, כלומר שהצדיק יבטח שישיג הטוב ההוא במותו, אבל הרשע במותו תאבד תקותו, אמר הכתוב במות אדם רשע תאבד תקוה וגו׳, כי הרשעים לא ישיגו החיים ההם אחר המות ובחייהם לא ישיגו שום דבקות, ולזה הם חשובים תמיד כמתים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים ורשעים אפילו בחייהם קרויין מתים. ולזה תמצא האותות והמופתים נעשים לבעלי האמונה לא לבעלי הידיעה המחקרית, להורות כי האמונה היא למעלה מן הידיעה המחקרית ומן הדברים הטבעיים, ולזה יושג על ידה הדבקות האמתי בחיים ואחר המות כמו שכתבנו, ושזה דבר למעלה מן הדברים הטבעיים.
This is also a proof that the soul after death is united with spiritual beings. For union during life is a proof of union after death. Moses alludes to this when he says, But ye that did cleave unto the Lord your God are alive every one of you this day. He is speaking with reference to the philosophers, who believe that only the perfect individual can unite with the spiritual beings, but not an entire congregation; but you, he says, do all of you cleave unto God. Moreover, the philosopher believes that such union is possible only after death in the spiritual life; whereas you have attained this union this day while enjoying material life, much more certain is it that you will attain it after death. He proves that such union is attainable during life from the fact that God accepts the prayer of those who ask Him to change the laws of nature in the conduct of existence. This is the meaning of the verse in the sequel, For what great nation is there, that hath God so nigh unto them as the Lord our God is whensoever we call upon Him? All this shows that belief in God and in His Torah gives perfection to the soul, causes it to unite with the celestial beings, and subjects nature to its will. Through faith the soul rises high above the things of nature, and can therefore control them. This is why Abraham’s faith is praised, And he believed in the Lord; and He counted it to him for righteousness. Moses and Aaron were punished because they did not believe, Because ye believed not in Me, to sanctify Me … therefore ye shall not bring … We also read in the Bible, Believe His prophets, so shall ye prosper, showing that belief is the cause of prosperity and happiness. It is also the cause of eternal life, as Habakkuk says, But the righteous shall live by his faith. This can not mean physical life, for the righteous man lives no more than the wicked. The reference is to eternal life, the life of the soul, which the righteous enjoy, and which they trust that God will enable them to attain, as we read, But the righteous, when he is brought to death, hath hope. The meaning is that the righteous hopes to attain that good when he dies, but when the wicked dies, his hope perishes, as we read in the Bible, When a wicked man dieth, his expectation shall perish. For the wicked can not attain spiritual life after death, and they do not enjoy union with God during life. Therefore they are always accounted as dead, as our Rabbis say, Righteous men are called living even after death; wicked men are spoken of as dead even while they are alive. This is why we find that miracles are performed for men of faith, and not for men of speculative knowledge, so as to show that faith stands higher than speculation and the things of nature. Therefore one may through it attain true union with God during life and after death, which is higher than nature.