הנה רז״ל אמרו בענין הכרובים (ב״ב צ״ט א') כיצד הן עומדין. ר״י ור״א. ח״א פניהם איש אל אחיו. וחד אמר פניהם לבית. ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו הכתיב ופניהם לבית. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וע' רש״י. ולמ״ד פניהם לבית הכתיב ופניהם איש אל אחיו. דמצדדי אצדודי. ר״ל קצת לבית וקצת זה לזה. וע' רש״י ז״ל והא ליכא לתרוצי כדלעיל כאן בזמן שישראל עושין כו'. דכיון דעיקר עשיית כרובים פניהם לבית. לא היה להם לעשותו לסימן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. וכ״כ תוס' שם דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רש״מ ולכאורה אכתי תקשי למה העמידום תחלה כרובי שלמה פניהם מצודדין ולא איש אל אחיו ממש.
And so the sages (OBM) stated in the context of the cherubs194Two cherubs stood atop the Ark of the Covenant’s cover (the Kaporet) in the Tabernacle and later in Solomon’s Temple. (Bava Batra 99:1): “How were they situated? Rabbi Yokhanan and Rabbi Elazar—one said that they faced each other and one said they faced outward. For the one who said that they faced each other, how does he reconcile it being written ‘and they faced outwards’? It’s not a difficulty. Here it’s when Israel does God’s-Ma-kome195The appellation Ma-kome literally means “place” or “space.” It implies that God is the space of Creation. See Gate 3 for a discussion of this. will, and there it’s when they do not do God’s-Ma-kome will.” (Refer to RaSh”Y196RaSh”Y is Rabbi Shlomo Yitzkhaki (11th Century), one of the foremost of the early commentators on TaNa”Kh and Talmud. [for more details].) And the one who said that they faced outwards, that it’s written that they faced each other means that they faced to the side, intending to convey: a little to each other and a little outwards—refer to RaSh”Y (OBM). And here it’s impossible to explain it as above (e.g., “here it’s when Israel does...”), that because the essential fact is that they made them face outwards, they shouldn’t have done that, it being a sign that Israel were not doing God’s-Ma-kome will. And this is what Tosafote197Tosafote is a collection of rabbinic commentaries on the Talmud, beginning in roughly the 12th century. wrote there in the commentary beginning with the words “to the side”198Aram.: d’mitz-doddi, that plainly they set them up initially as if they were doing God’s-Ma-kome will. Seemingly that would question as to why they initially set Shlomo’s cherubs up to face to the side and not facing each other directly.
2
והענין הוא. כמ״ש פ' כיצד מברכין (ברכות לה ב') ת״ר ואספת דגנך כו' לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך גו' יכול דברים ככתבן. ת״ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג ד״א דברי ר' ישמעאל רשב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים כו'. ובזמן שאין ישראל עושין רש״מ מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנאמר ואספת דגנך.
And the matter is, as they said in the Chapter Kei-tzad M’vor-khim (Berakhot 35b): “The Rabbis taught about ‘You shall gather in your grain...’199Heb.: V’ah-saf-ta d’ga-neh-kha (D’varim 11:14). What does it come to teach us in light of what is written (in Yehoshua 1): ‘This book of the Torah shall not cease from your mouth...’? Could the words be taken literally, to teach: ‘“you shall gather in your grain”—‘behave in them per the ways of the world200Rabbee Yishmael’s words could be interpreted as: “spend time away from involvement with Torah to harvest your grain”.’—these being Rabbee Yishmael’s words? Rabbee Shim’on Bar Yo-khai said: ‘Is it possible that a person should plow when it’s the season for plowing... what will then become of Torah?’ Rather, when Israel does God’s-Ma-kome will, their labors are performed by others for them...; and when Israel doesn’t do God’s-Ma-kome will, they perform their own labor, as it is said “And you shall gather in your grain...”’.”
3
ולכאורה תמוה דמוקי לקרא דואספת דגנך. כשאין עושין רש״מ. והא לעיל מינה כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם וגו'. ועלה קאמר ואספת דגנך.
It seems surprising to explain the text “you shall gather in your grain...” as applying when [Israel] doesn’t do God’s-Ma-kome will, for just before that is written (D’varim 11:13): “If you are careful to pay heed to my commandments... to love... and to serve Him with your entire hearts/minds.” It was in this context that “and you shall gather in your grain” was stated.
4
אבל הענין. כי ודאי שאין דעת ר' ישמעאל שיהא הרשות נתונה לאדם לפרוש ח״ו אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהי' בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי ח״ו. אמנם רמזו ר״י בלשונו הק' הנהג בהן מנהג ד״א. ר״ל עמהן עם הד״ת. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח לחיות נפש. עכ״פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד״ת.
Rather the matter is, that Rabbee Yishmael’s view is definitely not that permission is given to a person to separate himself (heaven forefend) even a short time from being involved with Torah201Heb.: ei-sek ba-torah . See the footnote at the beginning of Gate 4 for a discussion of what “involvement with Torah” means to Rav Chayyim., to be involved [instead] with earning a living, during which time he would be completely lacking involvement with Torah (heaven forefend). However, Rabbi Yishmael hinted in his holy statement: “behave in them per the ways of the world,” to imply “with them” i.e., with the words of Torah—that at the same brief moment and time that you occupy yourself with earning a living to the extent necessary to stay alive, even so, in your thoughts you should be preoccupied only with the words of Torah.
5
וכן רבא אמר לתלמידיו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי דיקא. שלא לבא לבית מדרשו. אבל ודאי שתלמידי רבא לא היו בטלים ח״ו לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלו הימים.
And so did Ravah say to his students202B’ra-khote 35b: during the months of Nissan and Tishrei they shouldn’t appear before him, shouldn’t come to his Beit Midrash, but certainly Ravah’s students weren’t completely lacking involvement with Torah (heaven forefend) when at their homes during those periods.
6
ואמרו שם הרבה עשו כר״י ועלתה בידם. והרבה עשו כרש״בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז״א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית״ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב״י *:
And there it is stated that many did per Rabbee Yishmael’s directions and they succeeded, and many did per Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s words and they did not succeed. It says specifically “many” because definitely, for most of the masses it’s nearly impossible that they could dedicate all of their time only to involvement with Torah, to not turn away from it even a brief time for the sake of earning a living sustenance203Heb.: par-na-saht m’zo-note. And about this the sages stated in Avot: “that all Torah that is not accompanied by labor...”. But an individual, if it’s possible for him to only be involved his entire lifetime with his Torah and his service to the One (blessed be His name), the obligation is definitely upon him to not separate even a brief time from Torah and service to earn a living (heaven forefend), in accordance with Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s opinion [*].
7
והנה פסוק ואספת דגנך וגו' הוא מוצא מכלל פ' והיה שכולה נאמרה בל' רבים ופסוק ואספת נאמר בלשון יחיד. לכן קרי ליה אין עושה רצונו של מקו' כשמפנה עצמו אף מעט לעסק פרנסה:
And the verse “and you shall gather in your grain...” is found in the context of the section that starts “If you are...” that is stated wholly in the plural, while the verse “and you shall gather...” is stated in the singular. Therefore you should read it that one is not doing God’s-Ma-kome will when he turns himself away even for a moment to earn a living.
8
הגהה: ולכן בפ' ראשונה של ק"ש כתיב ובכל מאדך. ובפ' והיה לא כתיב ובכל מאדכם. כי פ' שמע כולה בלשון יחיד נאמרה. ויחיד שאפשר לו. הוא צריך לקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דברים ככתבן ממש. לכן נאמר ובכל מאדך פי' בכל ממונך כמ"ש במשנה סוף ברכות. ר"ל שלא לעסוק בפרנסה כלל.
Annotation: And for that reason in the first paragraph of the kree-aht sh’ma it’s written “and with all your [singular] resources204Heb.: m’oh-deh-kha”, and in parsha “v’ha-ya”205V’ha-ya is the second paragraph of the kree-aht sh’ma.it doesn’t say “and with all your [plural] resources”, because the parsha of sh’ma is stated totally in the singular, and an individual who is capable, is required to fulfill “this document of Torah shall not cease from your mouth” (Yehoshua 1:8)—these words are to be taken literally. For that reason it’s stated “and with all your [singular] resources”, defined as with all your financial means, as is stated in Mishna at the end of B’rakhote, intending to convey that one shouldn’t be involved in earning a living at all.
9
אבל פ' והיה שנאמרה בלשון רבים. לרבים כמעט מוכרחים להתעסק עכ"פ מעט גם בריוח ממון לחיי נפש. לכן לא כתיב בה ובכל מאדכם. (והגם שעדיין לא זו הדרך והמדרגה הגבוה שבגבוהות לפי אמיתת רצונו ית"ש לדעת רשב"י. עכ"ז גם לדידי' לא מקרי ח"ו בזה אין עושין רש"מ כשמפנין עצמם מעט גם לעסק פרנסה ובעת עסקם בפרנסה לבם נוהג בחכמה ומהרהרים בד"ת ויראת ה'. ולר' ישמעאל. זו היא עיקר רצונו ית' בהנהגת כלל ההמון. ופלוגתתם מה היא עיקר רצונו ית' והמדרגה היותר גבוה בהנהגת כלל ההמון):
But the parsha v’haya that is stated in the plural form— for the many—it’s almost an imperative to be involved in some minimal way also with earning a living, for that reason its not written there “and with all your [plural] resources.” And even though, according to the opinion of Rabbee Shim’on Bar Yo-khai, this is still not the way and the level that’s the highest of the high, corresponding to the reality of His (blessed be His name) will, even so, for him it’s not a case of (heaven forefend) that by doing this they are not doing God’s-Ma-kome will when they dedicate a small amount of their time to also earn a living. While they are earning a living, their heart/minds are practicing wisdom and are reflecting on words of Torah and fear of God -YHV”H. And for Rabbee Yishmael this is His (blessed be He) primary will regarding the behavior of the public masses, and their argument is about what is His (blessed be He) primary will and the level that’s highest about how the public masses behave.206Rav Chayyim here makes a clear distinction between the obligations of the individual and the masses.
10
וידוע שהכרובים. הא' רמז עליו ית"ש והשני על ישראל סגולתו. וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית"ש. או להיפך ח"ו. היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא. אם פניהם ישר יחזו אליו ית"ש. גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו. או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי. כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים. או אם ח"ו הפנו עורף. גם הכרובים כרגע הפנו הפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי ח"ו.
And it’s known that the cherubs, one of them hints at Him (blessed be His name), and the second at Israel, His chosen. And how close Israel is and how well they cling to Him (blessed be His name) (or the opposite, heaven forefend), this is revealed in the cherubs’ postures, by way of a miracle and wonder. If their faces were faced directly toward Him (blessed be His name), the cherubs too then stood facing each other. Or if they turned their faces away somewhat to the side, so too, the situation was obvious immediately in the cherubs. Or if (heaven forefend) they turned completely away, the cherubs too instantly rotate and turn their faces away from each other completely (heaven forefend).
11
וכענין שאמרו ז"ל ביומא (נ"ד א') שהיו מגללין הפרוכת לעולי רגלים ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כו'.
And also relating to the context relative to which our sages (may their memory be blessed) said (Yoma 54:1) that they would pull aside the curtain [that divided off the Holy of Holies] for those who made the pilgrimage to Jerusalem for the three holidays, and showed them the cherubs who were attached one to the other, and said to them: observe the affection that God-Ma-kome has for you... .
12
ובזוהר תרומה קנ"ב ב' אימתי איהו ברחמי. א"ל בשעתא דכרובים מהדרן כו' ומסתכלן אנפין באנפין. כיון דאינון כרובי' מסתכלין אנפין באנפין כדין כל גוונין מתתקנן כו'. כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קוב"ה הכי קיימא כולא והכי אתסדר כו'.
And in T’rooma 152b: “When is she in compassion? He said: during the time when the cherubs turn back... and stare face-to-face, so that when the cherubs stare face-toface, then all of the colors207Colors: This section of the Zohar addresses the meanings of colors when they appear in dreams. When the Malkhut (referring to the Throne in this case) appears in the color of t’khei-let (the blue/purple color used for tzitzit/fringes and in the Mishkan/Tabernacle), this implies capital judgment. When the cherubs turn to face each other, the t’khei-let changes to another color, implying a tendency away from judgment. are rectified... just as Israel organizes all of their rectifications toward the Holy One (blessed be He), so everything occurs. And in this way all is put in order... .”
13
ובפ' אחרי נ"ט ריש ע"ב שבת אחים כו' בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים וגו' וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא כו' ובז"ח ס"פ תרומה ל"ו א' בכל זמנא דישראל הוו זכאין כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין. כיון דהוו סרחן הוו מהדרין אפייהו דא מן דא כו'. וע"ד כרובים בההוא זמנא דהוו ישראל זכאין הוו אנפין באנפין כו'. ועל רזין אלין הוו ידעי אי ישראל זכאין אי לא כו'. כתיב עבדו את ה' בשמחה חדוותא דתרין כרובין כו' כיון דשארי עלייהו אתהדר בחדוה כו' ועלמא אתהדר ברחמי כו' וע"ש באורך:
And in the section of Ah-kha-rei (59b, top): “‘When brothers sit...’—For when they would stare face-to-face it is written ‘how good and how pleasant...’; but when the male turns its face away from the female, woe to the world.” And in the Zohar Chaddash, at the end of parshat T’rooma 43a: “When Israel is righteous, the cherubs would cleave to each other face-to-face. And when they would sin, they would turn their faces away from each other... and in this way at that time when Israel was righteous the cherubs faced each other... and via these secrets Israel would know if they were righteous or not... . It is written ‘serve God in joy’, the joy of the two cherubs... when it would settle upon/permeate208Heb.: kei-vahn d’sh’aree ah-lie-hoo them they would return to being in joy and the world would return to exist in compassion.” And refer there for more information.
הנה רז״ל אמרו בענין הכרובים (ב״ב צ״ט א') כיצד הן עומדין. ר״י ור״א. ח״א פניהם איש אל אחיו. וחד אמר פניהם לבית. ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו הכתיב ופניהם לבית. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וע' רש״י. ולמ״ד פניהם לבית הכתיב ופניהם איש אל אחיו. דמצדדי אצדודי. ר״ל קצת לבית וקצת זה לזה. וע' רש״י ז״ל והא ליכא לתרוצי כדלעיל כאן בזמן שישראל עושין כו'. דכיון דעיקר עשיית כרובים פניהם לבית. לא היה להם לעשותו לסימן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. וכ״כ תוס' שם דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רש״מ ולכאורה אכתי תקשי למה העמידום תחלה כרובי שלמה פניהם מצודדין ולא איש אל אחיו ממש.
And so the sages (OBM) stated in the context of the cherubs194Two cherubs stood atop the Ark of the Covenant’s cover (the Kaporet) in the Tabernacle and later in Solomon’s Temple. (Bava Batra 99:1): “How were they situated? Rabbi Yokhanan and Rabbi Elazar—one said that they faced each other and one said they faced outward. For the one who said that they faced each other, how does he reconcile it being written ‘and they faced outwards’? It’s not a difficulty. Here it’s when Israel does God’s-Ma-kome195The appellation Ma-kome literally means “place” or “space.” It implies that God is the space of Creation. See Gate 3 for a discussion of this. will, and there it’s when they do not do God’s-Ma-kome will.” (Refer to RaSh”Y196RaSh”Y is Rabbi Shlomo Yitzkhaki (11th Century), one of the foremost of the early commentators on TaNa”Kh and Talmud. [for more details].) And the one who said that they faced outwards, that it’s written that they faced each other means that they faced to the side, intending to convey: a little to each other and a little outwards—refer to RaSh”Y (OBM). And here it’s impossible to explain it as above (e.g., “here it’s when Israel does...”), that because the essential fact is that they made them face outwards, they shouldn’t have done that, it being a sign that Israel were not doing God’s-Ma-kome will. And this is what Tosafote197Tosafote is a collection of rabbinic commentaries on the Talmud, beginning in roughly the 12th century. wrote there in the commentary beginning with the words “to the side”198Aram.: d’mitz-doddi, that plainly they set them up initially as if they were doing God’s-Ma-kome will. Seemingly that would question as to why they initially set Shlomo’s cherubs up to face to the side and not facing each other directly.
והענין הוא. כמ״ש פ' כיצד מברכין (ברכות לה ב') ת״ר ואספת דגנך כו' לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך גו' יכול דברים ככתבן. ת״ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג ד״א דברי ר' ישמעאל רשב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים כו'. ובזמן שאין ישראל עושין רש״מ מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנאמר ואספת דגנך.
And the matter is, as they said in the Chapter Kei-tzad M’vor-khim (Berakhot 35b): “The Rabbis taught about ‘You shall gather in your grain...’199Heb.: V’ah-saf-ta d’ga-neh-kha (D’varim 11:14). What does it come to teach us in light of what is written (in Yehoshua 1): ‘This book of the Torah shall not cease from your mouth...’? Could the words be taken literally, to teach: ‘“you shall gather in your grain”—‘behave in them per the ways of the world200Rabbee Yishmael’s words could be interpreted as: “spend time away from involvement with Torah to harvest your grain”.’—these being Rabbee Yishmael’s words? Rabbee Shim’on Bar Yo-khai said: ‘Is it possible that a person should plow when it’s the season for plowing... what will then become of Torah?’ Rather, when Israel does God’s-Ma-kome will, their labors are performed by others for them...; and when Israel doesn’t do God’s-Ma-kome will, they perform their own labor, as it is said “And you shall gather in your grain...”’.”
ולכאורה תמוה דמוקי לקרא דואספת דגנך. כשאין עושין רש״מ. והא לעיל מינה כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם וגו'. ועלה קאמר ואספת דגנך.
It seems surprising to explain the text “you shall gather in your grain...” as applying when [Israel] doesn’t do God’s-Ma-kome will, for just before that is written (D’varim 11:13): “If you are careful to pay heed to my commandments... to love... and to serve Him with your entire hearts/minds.” It was in this context that “and you shall gather in your grain” was stated.
אבל הענין. כי ודאי שאין דעת ר' ישמעאל שיהא הרשות נתונה לאדם לפרוש ח״ו אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהי' בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי ח״ו. אמנם רמזו ר״י בלשונו הק' הנהג בהן מנהג ד״א. ר״ל עמהן עם הד״ת. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח לחיות נפש. עכ״פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד״ת.
Rather the matter is, that Rabbee Yishmael’s view is definitely not that permission is given to a person to separate himself (heaven forefend) even a short time from being involved with Torah201Heb.: ei-sek ba-torah . See the footnote at the beginning of Gate 4 for a discussion of what “involvement with Torah” means to Rav Chayyim., to be involved [instead] with earning a living, during which time he would be completely lacking involvement with Torah (heaven forefend). However, Rabbi Yishmael hinted in his holy statement: “behave in them per the ways of the world,” to imply “with them” i.e., with the words of Torah—that at the same brief moment and time that you occupy yourself with earning a living to the extent necessary to stay alive, even so, in your thoughts you should be preoccupied only with the words of Torah.
וכן רבא אמר לתלמידיו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי דיקא. שלא לבא לבית מדרשו. אבל ודאי שתלמידי רבא לא היו בטלים ח״ו לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלו הימים.
And so did Ravah say to his students202B’ra-khote 35b: during the months of Nissan and Tishrei they shouldn’t appear before him, shouldn’t come to his Beit Midrash, but certainly Ravah’s students weren’t completely lacking involvement with Torah (heaven forefend) when at their homes during those periods.
ואמרו שם הרבה עשו כר״י ועלתה בידם. והרבה עשו כרש״בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז״א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית״ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב״י *:
And there it is stated that many did per Rabbee Yishmael’s directions and they succeeded, and many did per Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s words and they did not succeed. It says specifically “many” because definitely, for most of the masses it’s nearly impossible that they could dedicate all of their time only to involvement with Torah, to not turn away from it even a brief time for the sake of earning a living sustenance203Heb.: par-na-saht m’zo-note. And about this the sages stated in Avot: “that all Torah that is not accompanied by labor...”. But an individual, if it’s possible for him to only be involved his entire lifetime with his Torah and his service to the One (blessed be His name), the obligation is definitely upon him to not separate even a brief time from Torah and service to earn a living (heaven forefend), in accordance with Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s opinion [*].
והנה פסוק ואספת דגנך וגו' הוא מוצא מכלל פ' והיה שכולה נאמרה בל' רבים ופסוק ואספת נאמר בלשון יחיד. לכן קרי ליה אין עושה רצונו של מקו' כשמפנה עצמו אף מעט לעסק פרנסה:
And the verse “and you shall gather in your grain...” is found in the context of the section that starts “If you are...” that is stated wholly in the plural, while the verse “and you shall gather...” is stated in the singular. Therefore you should read it that one is not doing God’s-Ma-kome will when he turns himself away even for a moment to earn a living.
הגהה: ולכן בפ' ראשונה של ק"ש כתיב ובכל מאדך. ובפ' והיה לא כתיב ובכל מאדכם. כי פ' שמע כולה בלשון יחיד נאמרה. ויחיד שאפשר לו. הוא צריך לקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דברים ככתבן ממש. לכן נאמר ובכל מאדך פי' בכל ממונך כמ"ש במשנה סוף ברכות. ר"ל שלא לעסוק בפרנסה כלל.
Annotation: And for that reason in the first paragraph of the kree-aht sh’ma it’s written “and with all your [singular] resources204Heb.: m’oh-deh-kha”, and in parsha “v’ha-ya”205V’ha-ya is the second paragraph of the kree-aht sh’ma. it doesn’t say “and with all your [plural] resources”, because the parsha of sh’ma is stated totally in the singular, and an individual who is capable, is required to fulfill “this document of Torah shall not cease from your mouth” (Yehoshua 1:8)—these words are to be taken literally. For that reason it’s stated “and with all your [singular] resources”, defined as with all your financial means, as is stated in Mishna at the end of B’rakhote, intending to convey that one shouldn’t be involved in earning a living at all.
אבל פ' והיה שנאמרה בלשון רבים. לרבים כמעט מוכרחים להתעסק עכ"פ מעט גם בריוח ממון לחיי נפש. לכן לא כתיב בה ובכל מאדכם. (והגם שעדיין לא זו הדרך והמדרגה הגבוה שבגבוהות לפי אמיתת רצונו ית"ש לדעת רשב"י. עכ"ז גם לדידי' לא מקרי ח"ו בזה אין עושין רש"מ כשמפנין עצמם מעט גם לעסק פרנסה ובעת עסקם בפרנסה לבם נוהג בחכמה ומהרהרים בד"ת ויראת ה'. ולר' ישמעאל. זו היא עיקר רצונו ית' בהנהגת כלל ההמון. ופלוגתתם מה היא עיקר רצונו ית' והמדרגה היותר גבוה בהנהגת כלל ההמון):
But the parsha v’haya that is stated in the plural form— for the many—it’s almost an imperative to be involved in some minimal way also with earning a living, for that reason its not written there “and with all your [plural] resources.” And even though, according to the opinion of Rabbee Shim’on Bar Yo-khai, this is still not the way and the level that’s the highest of the high, corresponding to the reality of His (blessed be His name) will, even so, for him it’s not a case of (heaven forefend) that by doing this they are not doing God’s-Ma-kome will when they dedicate a small amount of their time to also earn a living. While they are earning a living, their heart/minds are practicing wisdom and are reflecting on words of Torah and fear of God -YHV”H. And for Rabbee Yishmael this is His (blessed be He) primary will regarding the behavior of the public masses, and their argument is about what is His (blessed be He) primary will and the level that’s highest about how the public masses behave.206Rav Chayyim here makes a clear distinction between the obligations of the individual and the masses.
וידוע שהכרובים. הא' רמז עליו ית"ש והשני על ישראל סגולתו. וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית"ש. או להיפך ח"ו. היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא. אם פניהם ישר יחזו אליו ית"ש. גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו. או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי. כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים. או אם ח"ו הפנו עורף. גם הכרובים כרגע הפנו הפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי ח"ו.
And it’s known that the cherubs, one of them hints at Him (blessed be His name), and the second at Israel, His chosen. And how close Israel is and how well they cling to Him (blessed be His name) (or the opposite, heaven forefend), this is revealed in the cherubs’ postures, by way of a miracle and wonder. If their faces were faced directly toward Him (blessed be His name), the cherubs too then stood facing each other. Or if they turned their faces away somewhat to the side, so too, the situation was obvious immediately in the cherubs. Or if (heaven forefend) they turned completely away, the cherubs too instantly rotate and turn their faces away from each other completely (heaven forefend).
וכענין שאמרו ז"ל ביומא (נ"ד א') שהיו מגללין הפרוכת לעולי רגלים ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כו'.
And also relating to the context relative to which our sages (may their memory be blessed) said (Yoma 54:1) that they would pull aside the curtain [that divided off the Holy of Holies] for those who made the pilgrimage to Jerusalem for the three holidays, and showed them the cherubs who were attached one to the other, and said to them: observe the affection that God-Ma-kome has for you... .
ובזוהר תרומה קנ"ב ב' אימתי איהו ברחמי. א"ל בשעתא דכרובים מהדרן כו' ומסתכלן אנפין באנפין. כיון דאינון כרובי' מסתכלין אנפין באנפין כדין כל גוונין מתתקנן כו'. כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קוב"ה הכי קיימא כולא והכי אתסדר כו'.
And in T’rooma 152b: “When is she in compassion? He said: during the time when the cherubs turn back... and stare face-to-face, so that when the cherubs stare face-toface, then all of the colors207Colors: This section of the Zohar addresses the meanings of colors when they appear in dreams. When the Malkhut (referring to the Throne in this case) appears in the color of t’khei-let (the blue/purple color used for tzitzit/fringes and in the Mishkan/Tabernacle), this implies capital judgment. When the cherubs turn to face each other, the t’khei-let changes to another color, implying a tendency away from judgment. are rectified... just as Israel organizes all of their rectifications toward the Holy One (blessed be He), so everything occurs. And in this way all is put in order... .”
ובפ' אחרי נ"ט ריש ע"ב שבת אחים כו' בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים וגו' וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא כו' ובז"ח ס"פ תרומה ל"ו א' בכל זמנא דישראל הוו זכאין כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין. כיון דהוו סרחן הוו מהדרין אפייהו דא מן דא כו'. וע"ד כרובים בההוא זמנא דהוו ישראל זכאין הוו אנפין באנפין כו'. ועל רזין אלין הוו ידעי אי ישראל זכאין אי לא כו'. כתיב עבדו את ה' בשמחה חדוותא דתרין כרובין כו' כיון דשארי עלייהו אתהדר בחדוה כו' ועלמא אתהדר ברחמי כו' וע"ש באורך:
And in the section of Ah-kha-rei (59b, top): “‘When brothers sit...’—For when they would stare face-to-face it is written ‘how good and how pleasant...’; but when the male turns its face away from the female, woe to the world.” And in the Zohar Chaddash, at the end of parshat T’rooma 43a: “When Israel is righteous, the cherubs would cleave to each other face-to-face. And when they would sin, they would turn their faces away from each other... and in this way at that time when Israel was righteous the cherubs faced each other... and via these secrets Israel would know if they were righteous or not... . It is written ‘serve God in joy’, the joy of the two cherubs... when it would settle upon/permeate208Heb.: kei-vahn d’sh’aree ah-lie-hoo them they would return to being in joy and the world would return to exist in compassion.” And refer there for more information.