HaEmunot veHaDeot · [Treatise VI] The Soul and Death, Chapter 5
1
ואחר כן אבאר, כי הנפש והגוף יחדיו פעל א', כאשר קדם בתחלת היצירה, (בראשית ב' ז') וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח בפניו נשמת חיים. וכן המה שניהם גמול אחד ועונש א' וזה אשר תמצא רוב בני אדם נבוכים בשער הזה, קצתם חושב כי הגמול והענש הם לנפש בלבד, וקצתם חושב שהם על הגוף בלבד, וקצתם סברם על העצמות בלבד, והוא בנימן. והטעה את כלם מעוט' ידיעת' בלשון, והוא כי מי שימצא מהם הלשון אומרת (ויקרא ד' ב') נפש כי תחטא, נפש כי תמעל מעל. (שם ה' ט"ו) הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח ד'), השב כי הפעלים לנפש בלבד, ולא התבונן שהיא אומרת ונפש כי תגע בכל דבר טמא (ויקרא ז' כ"א), והנפש אשר תאכל בשר (שם כ'), ואיננו כי אם הגוף. ואחר ראה הלשון אומרת, והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג). ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמ"ה כ"א) והדומה לזה, וחשב: כי המעשים לגוף, ולא התבונן מה שיש עמם, כי הדבור והמליצה הם לנפש, ובנימן מצא, ותהי עונותם על עצמותם (יחזקאל ל"ב כ"ז). ועוד כל עצמותי תאמרנה וגו' (תהלים ל"ה י'), וחשב כי הסמיכה על העצמות. ואני אומר שבספר החתוך, כי גוית האדם הם העצמות והבשר והגידין והמיתרים, משמשים ושומרים. אלא שאני יודע, כי הוא לא אמר זה על הדרך הזאת בעבור מעוט ידיעתו, כי למלאכה כונה, ודרך זולת דרך מלאכה אחרת: ואין מלאכת התורה ממלאכת החתוך בשום פנים, אבל לא התבונן, כי מאמר יי' מי כמוך, לא יהיה בעצמות. ולא די לו זה, עד שחבר אליו כי גופת שאול ובניו שרפום אנשי יבש גלעד, כמו שאמר (ש"א נל"א י"ב) ויבאו יבשה וישרפו אותם שם. ושעצמותם לבדם נקברו, כמו שאמר (שם י"ג) ויקחו את עצמותיהם ויקברו אותם תחת האשל ביבשה. והנה אתה רואה כשאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף. מי שרף גויתו? ועוד מי שרף גוית איש האלהים אשר בא מיהודה? כשהוא אומר אצל עצמותיו הניחו את עצמותי (מ"א י"ג ל"א). אך אמרו וישרפו אותם שם כמו וישרפו עליהם, כאשר אמר לשם (ירמיה ל"ד ה') ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ישרפו לך, וכלשון ויבך אותו אביו (בראשית ל"ז ל"ה), במקום ויבך עליו. והכלל שלא ידע מי שיחס המעשים אל הנפש לבדה, ומי שיחסם אל הגוף לבדו, ומי שיחסם אל העצמות לבדם חק הלשון ומנהגה, והוא כי מנהגה, כשיהיה פעל מיוחם אל שלשה דברים או ארבעה או חמשה, תיחס אותו פעם על הראשון לבדו, כאשר אנחנו יודעים כי הדבור חושב חמשה כלים, פה ושפה ולשון וחיך וגרון, והלשון אומרת פי יספר צדקתך (תהלים ע"א ט"ו). ולשוני תהגה צדקך (שם ל"ה כ"ח). שפתי ישבחונך (שם ס"ג ד'). אל חבך שופר (הושע ח' א'). קרא בגרון (ישעיה נ"ח א'). ואי זה מה החמשה זכרה הארבעה האחרים עמו, כן הנה יש פעמים שתזכיר הנפש לבדה או הגוף או העצמות או העור והיא רוצה הכל, ואפשר שתיחס פעל מן הפעלים, לא יהיה כי אם לגוף ולנפש, אל אבר אחד, כאמרו (משלי ז׳:י״א י"א) בביתה לא ישכנו רגליה, ותעש בחפץ כפיה (שם ל"א י"ג) ובהמרותם תלן עיני (איוב י"ז ב'). אם חכי לא יבין הוות (שם י' ל'). והדומה לזה. וכבר בארנו מצד השכל ומצד הכתוב שהם פעל אחד, ונחבר אל זה מצד הקבלה מה שאמרו רבותינו (סנהדרין צא א), אם בא אדם לומר יכולין גוף ונשמה לפטור עצמם מן הדין, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, והושיב בו שני שומרים, אחד חגר ואחד סומה, ושאר הענין:
Sonra açıklayacağım ki nefeş ve beden birlikte tek bir fiildir. Yaratılışın başlangıcında geçtiği gibi: “HaŞem Tanrı insanı toprağın tozundan biçimlendirdi ve yüzüne hayat nefesi üfledi” (Bereşit 2:7). Aynı şekilde ikisi birlikte tek bir ödül ve tek bir ceza alır. İnsanların çoğunu bu konuda şaşkın bulursun: Bazıları ödülün ve cezanın yalnızca nefeşe ait olduğunu düşünür; bazıları bunların yalnızca bedene ait olduğunu düşünür; bazıları da bunların yalnızca kemiklere ait olduğunu sanır. Bu son görüş Binyamin’e aittir. Hepsini yanıltan şey, dil bilgisindeki eksiklikleridir. Çünkü onlardan biri dilin “bir nefeş günah işlerse”, “bir nefeş ihanet ederse” (Vayikra 4:2; 5:15), “günah işleyen nefeş ölecektir” (Yehezkel 18:4) dediğini gördüğünde, fiillerin yalnızca nefeşe ait olduğunu sandı. Fakat dilin “herhangi tame bir şeye dokunan nefeş” (Vayikra 7:21) ve “et yiyen nefeş” (Vayikra 7:20) dediğine dikkat etmedi; burada kastedilen yalnızca bedendir. Sonra dilin “her ay ve her Şabat bütün et Benim önümde eğilmek için gelecek” (Yeşayahu 66:23), “bütün et O’nun kutsal adını kutsasın” (Tehilim 145:21) ve buna benzer sözler söylediğini gördü; fiillerin bedene ait olduğunu sandı. Fakat bunlarla birlikte bulunan şeye dikkat etmedi; çünkü konuşma ve söz nefeşindir. Binyamin ise “günahları kemiklerinin üzerine olsun” (Yehezkel 32:27) ve “bütün kemiklerim diyecek...” (Tehilim 35:10) sözlerini buldu; dayanağın kemikler olduğunu sandı. Ben ise derim ki anatomi kitabında insan gövdesi kemikler, et, damarlar ve kordonlar olarak anlatılır; bunlar hizmet eder ve korur. Fakat biliyorum ki o bunu bilgi eksikliğinden dolayı bu şekilde söylemedi; çünkü her sanatın kendine özgü bir amacı ve başka bir sanatın yolundan farklı bir yolu vardır. Tora sanatının anatomi sanatıyla hiçbir yönden aynı olmadığını anlamadı. Ayrıca “HaŞem, kim Senin gibidir?” sözünün kemiklerde gerçekleşmeyeceğini de düşünmedi. Bununla da yetinmedi; Şaul’un ve oğullarının bedenlerini Yaveş-Gilead halkının yaktığını buna ekledi. Nitekim “Yaveş’e geldiler ve onları orada yaktılar” (Şemuel I 31:12) denmiştir. Sadece kemiklerinin gömüldüğünü de söyledi; nitekim “Kemiklerini aldılar ve Yaveş’te ılgın ağacının altına gömdüler” (Şemuel I 31:13) denmiştir. Fakat görüyorsun ki “Moşe Yosef’in kemiklerini aldı” (Şemot 13:19) denildiğinde, onun gövdesini kim yakmıştı? Yine Yehuda’dan gelen Tanrı adamı hakkında, “kemiklerimin yanına onun kemiklerini bırakın” (Melahim I 13:31) denildiğinde, onun gövdesini kim yakmıştı? “Onları orada yaktılar” sözü, “onların üzerinde yakılar yaptılar” anlamındadır. Nitekim aynı yerde “İlk krallar olan babalarının yakıları gibi senin için yakılar yakacaklar” (Yirmeyahu 34:5) denmiştir. “Babası onun için ağladı” (Bereşit 37:35) sözü de “onun üzerine ağladı” anlamında kullanılmıştır. Genel ilke şudur: Fiilleri yalnızca nefeşe, yalnızca bedene veya yalnızca kemiklere nispet eden kimseler dilin kuralını ve adetini bilmemiştir. Dilin adeti şudur: Bir fiil üç, dört veya beş şeye nispetli olduğunda, onu bazen yalnızca birincisine nispet eder. Biz konuşmanın beş araca ihtiyaç duyduğunu biliriz: ağız, dudak, dil, damak ve boğaz. Fakat dil “Ağzım Senin doğruluğunu anlatacak” (Tehilim 71:15), “Dilim Senin doğruluğunu düşünecek” (Tehilim 35:28), “Dudaklarım Seni övecek” (Tehilim 63:4), “Şofarı damağına koy” (Hoşea 8:1), “Boğazla çağır” (Yeşayahu 58:1) der. Bu beşinden hangisi anılırsa, diğer dördü onunla birliktedir. Aynı şekilde burada da bazen yalnızca nefeşi, bazen bedeni, bazen kemikleri, bazen deriyi anar ve bütününü kasteder. Hatta yalnızca beden ve nefeşle gerçekleşen fiillerden birini tek bir organa nispet etmesi de mümkündür. Nitekim “Ayakları evinde durmaz” (Mişle 7:11), “Ellerinin isteğiyle işler” (Mişle 31:13), “İsyanlarında gözüm geceyi geçirir” (İyov 17:2), “Damağım yıkımları ayırt etmez mi?” (İyov 6:30) ve buna benzer sözler böyledir. Akıl yönünden ve Kutsal Yazı yönünden onların tek bir fiil olduğunu açıklamıştık. Buna gelenek yönünden de Rabbilerimizin şu sözünü ekleriz: “Eğer bir insan gelip beden ve neşama kendilerini yargıdan kurtarabilir derse, bu neye benzer? Bir kralın bir bahçesi vardı; oraya iki bekçi yerleştirdi: biri topal, biri kör...” (Sanhedrin 91a) ve konunun devamı böyledir.
ואחר כן אבאר, כי הנפש והגוף יחדיו פעל א', כאשר קדם בתחלת היצירה, (בראשית ב' ז') וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח בפניו נשמת חיים. וכן המה שניהם גמול אחד ועונש א' וזה אשר תמצא רוב בני אדם נבוכים בשער הזה, קצתם חושב כי הגמול והענש הם לנפש בלבד, וקצתם חושב שהם על הגוף בלבד, וקצתם סברם על העצמות בלבד, והוא בנימן. והטעה את כלם מעוט' ידיעת' בלשון, והוא כי מי שימצא מהם הלשון אומרת (ויקרא ד' ב') נפש כי תחטא, נפש כי תמעל מעל. (שם ה' ט"ו) הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח ד'), השב כי הפעלים לנפש בלבד, ולא התבונן שהיא אומרת ונפש כי תגע בכל דבר טמא (ויקרא ז' כ"א), והנפש אשר תאכל בשר (שם כ'), ואיננו כי אם הגוף. ואחר ראה הלשון אומרת, והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג). ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמ"ה כ"א) והדומה לזה, וחשב: כי המעשים לגוף, ולא התבונן מה שיש עמם, כי הדבור והמליצה הם לנפש, ובנימן מצא, ותהי עונותם על עצמותם (יחזקאל ל"ב כ"ז). ועוד כל עצמותי תאמרנה וגו' (תהלים ל"ה י'), וחשב כי הסמיכה על העצמות. ואני אומר שבספר החתוך, כי גוית האדם הם העצמות והבשר והגידין והמיתרים, משמשים ושומרים. אלא שאני יודע, כי הוא לא אמר זה על הדרך הזאת בעבור מעוט ידיעתו, כי למלאכה כונה, ודרך זולת דרך מלאכה אחרת: ואין מלאכת התורה ממלאכת החתוך בשום פנים, אבל לא התבונן, כי מאמר יי' מי כמוך, לא יהיה בעצמות. ולא די לו זה, עד שחבר אליו כי גופת שאול ובניו שרפום אנשי יבש גלעד, כמו שאמר (ש"א נל"א י"ב) ויבאו יבשה וישרפו אותם שם. ושעצמותם לבדם נקברו, כמו שאמר (שם י"ג) ויקחו את עצמותיהם ויקברו אותם תחת האשל ביבשה. והנה אתה רואה כשאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף. מי שרף גויתו? ועוד מי שרף גוית איש האלהים אשר בא מיהודה? כשהוא אומר אצל עצמותיו הניחו את עצמותי (מ"א י"ג ל"א). אך אמרו וישרפו אותם שם כמו וישרפו עליהם, כאשר אמר לשם (ירמיה ל"ד ה') ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ישרפו לך, וכלשון ויבך אותו אביו (בראשית ל"ז ל"ה), במקום ויבך עליו. והכלל שלא ידע מי שיחס המעשים אל הנפש לבדה, ומי שיחסם אל הגוף לבדו, ומי שיחסם אל העצמות לבדם חק הלשון ומנהגה, והוא כי מנהגה, כשיהיה פעל מיוחם אל שלשה דברים או ארבעה או חמשה, תיחס אותו פעם על הראשון לבדו, כאשר אנחנו יודעים כי הדבור חושב חמשה כלים, פה ושפה ולשון וחיך וגרון, והלשון אומרת פי יספר צדקתך (תהלים ע"א ט"ו). ולשוני תהגה צדקך (שם ל"ה כ"ח). שפתי ישבחונך (שם ס"ג ד'). אל חבך שופר (הושע ח' א'). קרא בגרון (ישעיה נ"ח א'). ואי זה מה החמשה זכרה הארבעה האחרים עמו, כן הנה יש פעמים שתזכיר הנפש לבדה או הגוף או העצמות או העור והיא רוצה הכל, ואפשר שתיחס פעל מן הפעלים, לא יהיה כי אם לגוף ולנפש, אל אבר אחד, כאמרו (משלי ז׳:י״א י"א) בביתה לא ישכנו רגליה, ותעש בחפץ כפיה (שם ל"א י"ג) ובהמרותם תלן עיני (איוב י"ז ב'). אם חכי לא יבין הוות (שם י' ל'). והדומה לזה. וכבר בארנו מצד השכל ומצד הכתוב שהם פעל אחד, ונחבר אל זה מצד הקבלה מה שאמרו רבותינו (סנהדרין צא א), אם בא אדם לומר יכולין גוף ונשמה לפטור עצמם מן הדין, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, והושיב בו שני שומרים, אחד חגר ואחד סומה, ושאר הענין:
Sonra açıklayacağım ki nefeş ve beden birlikte tek bir fiildir. Yaratılışın başlangıcında geçtiği gibi: “HaŞem Tanrı insanı toprağın tozundan biçimlendirdi ve yüzüne hayat nefesi üfledi” (Bereşit 2:7). Aynı şekilde ikisi birlikte tek bir ödül ve tek bir ceza alır. İnsanların çoğunu bu konuda şaşkın bulursun: Bazıları ödülün ve cezanın yalnızca nefeşe ait olduğunu düşünür; bazıları bunların yalnızca bedene ait olduğunu düşünür; bazıları da bunların yalnızca kemiklere ait olduğunu sanır. Bu son görüş Binyamin’e aittir. Hepsini yanıltan şey, dil bilgisindeki eksiklikleridir. Çünkü onlardan biri dilin “bir nefeş günah işlerse”, “bir nefeş ihanet ederse” (Vayikra 4:2; 5:15), “günah işleyen nefeş ölecektir” (Yehezkel 18:4) dediğini gördüğünde, fiillerin yalnızca nefeşe ait olduğunu sandı. Fakat dilin “herhangi tame bir şeye dokunan nefeş” (Vayikra 7:21) ve “et yiyen nefeş” (Vayikra 7:20) dediğine dikkat etmedi; burada kastedilen yalnızca bedendir. Sonra dilin “her ay ve her Şabat bütün et Benim önümde eğilmek için gelecek” (Yeşayahu 66:23), “bütün et O’nun kutsal adını kutsasın” (Tehilim 145:21) ve buna benzer sözler söylediğini gördü; fiillerin bedene ait olduğunu sandı. Fakat bunlarla birlikte bulunan şeye dikkat etmedi; çünkü konuşma ve söz nefeşindir. Binyamin ise “günahları kemiklerinin üzerine olsun” (Yehezkel 32:27) ve “bütün kemiklerim diyecek...” (Tehilim 35:10) sözlerini buldu; dayanağın kemikler olduğunu sandı. Ben ise derim ki anatomi kitabında insan gövdesi kemikler, et, damarlar ve kordonlar olarak anlatılır; bunlar hizmet eder ve korur. Fakat biliyorum ki o bunu bilgi eksikliğinden dolayı bu şekilde söylemedi; çünkü her sanatın kendine özgü bir amacı ve başka bir sanatın yolundan farklı bir yolu vardır. Tora sanatının anatomi sanatıyla hiçbir yönden aynı olmadığını anlamadı. Ayrıca “HaŞem, kim Senin gibidir?” sözünün kemiklerde gerçekleşmeyeceğini de düşünmedi. Bununla da yetinmedi; Şaul’un ve oğullarının bedenlerini Yaveş-Gilead halkının yaktığını buna ekledi. Nitekim “Yaveş’e geldiler ve onları orada yaktılar” (Şemuel I 31:12) denmiştir. Sadece kemiklerinin gömüldüğünü de söyledi; nitekim “Kemiklerini aldılar ve Yaveş’te ılgın ağacının altına gömdüler” (Şemuel I 31:13) denmiştir. Fakat görüyorsun ki “Moşe Yosef’in kemiklerini aldı” (Şemot 13:19) denildiğinde, onun gövdesini kim yakmıştı? Yine Yehuda’dan gelen Tanrı adamı hakkında, “kemiklerimin yanına onun kemiklerini bırakın” (Melahim I 13:31) denildiğinde, onun gövdesini kim yakmıştı? “Onları orada yaktılar” sözü, “onların üzerinde yakılar yaptılar” anlamındadır. Nitekim aynı yerde “İlk krallar olan babalarının yakıları gibi senin için yakılar yakacaklar” (Yirmeyahu 34:5) denmiştir. “Babası onun için ağladı” (Bereşit 37:35) sözü de “onun üzerine ağladı” anlamında kullanılmıştır. Genel ilke şudur: Fiilleri yalnızca nefeşe, yalnızca bedene veya yalnızca kemiklere nispet eden kimseler dilin kuralını ve adetini bilmemiştir. Dilin adeti şudur: Bir fiil üç, dört veya beş şeye nispetli olduğunda, onu bazen yalnızca birincisine nispet eder. Biz konuşmanın beş araca ihtiyaç duyduğunu biliriz: ağız, dudak, dil, damak ve boğaz. Fakat dil “Ağzım Senin doğruluğunu anlatacak” (Tehilim 71:15), “Dilim Senin doğruluğunu düşünecek” (Tehilim 35:28), “Dudaklarım Seni övecek” (Tehilim 63:4), “Şofarı damağına koy” (Hoşea 8:1), “Boğazla çağır” (Yeşayahu 58:1) der. Bu beşinden hangisi anılırsa, diğer dördü onunla birliktedir. Aynı şekilde burada da bazen yalnızca nefeşi, bazen bedeni, bazen kemikleri, bazen deriyi anar ve bütününü kasteder. Hatta yalnızca beden ve nefeşle gerçekleşen fiillerden birini tek bir organa nispet etmesi de mümkündür. Nitekim “Ayakları evinde durmaz” (Mişle 7:11), “Ellerinin isteğiyle işler” (Mişle 31:13), “İsyanlarında gözüm geceyi geçirir” (İyov 17:2), “Damağım yıkımları ayırt etmez mi?” (İyov 6:30) ve buna benzer sözler böyledir. Akıl yönünden ve Kutsal Yazı yönünden onların tek bir fiil olduğunu açıklamıştık. Buna gelenek yönünden de Rabbilerimizin şu sözünü ekleriz: “Eğer bir insan gelip beden ve neşama kendilerini yargıdan kurtarabilir derse, bu neye benzer? Bir kralın bir bahçesi vardı; oraya iki bekçi yerleştirdi: biri topal, biri kör...” (Sanhedrin 91a) ve konunun devamı böyledir.