Pero para el toque de los no judíos, no hay que preocuparse, porque este espíritu de impureza no desea posarse sino en un recipiente de santidad, en un lugar de santidad que se ha ido, que son los cuerpos de los israelitas, cuando están durmiendo y su alma santa se separa de su cuerpo, y entonces el espíritu de impureza se posa sobre su cuerpo, y cuando el alma regresa al cuerpo, el espíritu de impureza se retira de todo el cuerpo y permanece solo en las manos. Y por esta razón, se acostumbra a ser más indulgente con el toque de los niños pequeños que no han alcanzado la edad de la educación, ya que la finalización y el núcleo de la entrada del alma santa en el hombre es a los trece años y un día para el varón y a los doce para la mujer, por lo que entonces están obligados a los mandamientos de la Torá y se vuelven responsables. Y el comienzo de la entrada de esta alma santa es con la educación en la Torá y los mandamientos, que los sabios obligaron a enseñar (incluso en el mandamiento de la circuncisión). Por lo tanto, el que se cuida de tocar a un niño desde el día de la circuncisión en adelante, ¡que se le llame santo!
דִּינֵי נְטִילַת יָדַיִם וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִטֹּל יָדָיו בַּמַּיִם בְּכָל שַׁחַר, וּלְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם". וְהַטַּעַם, יֵשׁ מְפָרְשִׁים מִשּׁוּם קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית, לְפִי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן, וּמִן הַסְּתָם מִשְׁמְשׁוּ בַּשֵּׁנָה בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים שֶׁבְּגוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּסְמָךְ לִנְטִילָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה', לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וגו'". וְאַף שֶׁכְּשֶׁאֵין לוֹ מַיִם יָכוֹל לְנַקּוֹת יָדָיו בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר "אֶרְחַץ בַּמַּיִם" אֶלָּא "בְּנִקָּיוֹן", וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צב — מִכָּל מָקוֹם מִצְוָה לְחַזֵּר אַחַר מַיִם עַד מִיל. וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ — יַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו עַד מִיל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וּמְבָרְכִים עַל מִצְוָה זוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל מִצְוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל לְתַלְמוּד תּוֹרָה וּלְהַזְכָּרַת הַשֵּׁם בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת, חוּץ מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה — אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר מַיִם, אֶלָּא דַּי לְנַקּוֹת יָדָיו בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה. וּלְפִיכָךְ, גַּם כְּשֶׁנּוֹטֵל בַּמַּיִם — לֹא יְבָרֵךְ. אֲבָל לִתְפִלַּת מִנְחָה אוֹ עַרְבִית — צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר מַיִם עַד מִיל כְּמוֹ לִתְפִלַּת הַשַּׁחַר, לִסְבָרָא זוֹ. וְלִסְבָרָא זוֹ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ גַּם כֵּן "עַל נְטִילַת יָדַיִם" לְמִנְחָה אוֹ לְעַרְבִית, אִם אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת וְצָרִיךְ לִטֹּל.
אֲבָל אֵין הַמִּנְהָג כֵּן עַכְשָׁו בְּכָל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אֵין מְבָרְכִין "עַל נְטִילַת יָדָיִם" רַק בַּשַּׁחַר לְבַד, כִּי כָּךְ הָיְתָה תַּקָּנַת חֲכָמִים לִטֹּל יָדָיו בַּמַּיִם בְּכָל שַׁחַר לְבַד, וְלֹא בִּשְׁבִיל נִקְיוֹן כַּפַּיִם לִתְפִלָּה, אֶלָּא מֵהַטַּעַם הַמְפֹרָשׁ בַּזֹּהַר (פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב) וּמֻזְכָּר גַּם כֵּן בַּגְּמָרָא: כְּדֵי לְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה הַשּׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי הִסְתַּלְּקוּת קְדֻשַּׁת הַנְּשָׁמָה בַּלַּיְלָה מִגּוּף הָאָדָם כְּשֶׁיָּשֵׁן, וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מָקוֹם־בָּרוּךְ־ הוּא, עַל יְדֵי זְרִיקַת מַיִם טְהוֹרִים מִן הַכְּלִי, כְּכֹהֵן הַמְקַדֵּשׁ יָדָיו מִן הַכִּיּוֹר, וּלְכָךְ תִּקְּנוּ לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ כו'".
וּמִכָּל מָקוֹם, רָאוּי לָחֹש גַּם לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְמַעֲשֶׂה, לְחַזֵּר אַחַר מַיִם גַּם לִתְפִלַּת מִנְחָה וְעַרְבִית עַד מִיל, אֲבָל לֹא לְבָרֵךְ, שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. אַךְ אֵין צָרִיךְ לִטֹּל מִן הַכְּלִי, אֶלָּא יָכוֹל לְשַׁכְשֵׁךְ בְּתוֹכוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׁלֵם, וַאֲפִלּוּ בַּמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקַע, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם רְבִיעִית, וַאֲפִלּוּ מַיִם הַפְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם לִתְפִלָּה אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם נִקָּיוֹן — אֵין צָרִיךְ כְּלִי, וְלֹא כֹּחַ נוֹתֵן, וְלֹא מַיִם כְּשֵׁרִים, וְלֹא שְׁאָר דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים בִּנְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה. אַךְ צָרִיךְ לִטֹּל עַד הַפֶּרֶק כְּמוֹ לַסְּעוּדָה, דְּהַיְנוּ עַד חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד, לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּסוֹף סִימָן קסא. וּכְדֵי לָצֵאת גַּם לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שָׁם — יִקַּח עוֹד מְעַט מַיִם בְּכַפּוֹ וִישַׁפְשֵׁף כַּפּוֹת הַיָּדַיִם זוֹ בְּזוֹ לְנַקּוֹת, לְקַיֵּם "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי":
וְגַם בַּתַּלְמוּד הִזְהִירוּ עַל רוּחַ הַטֻּמְאָה זוֹ שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם, וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּטֹּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בְּסֵרוּגִין. וְגַם הִזְהִירוּ מְאֹד, שֶׁלֹּא לִגַּע בַּיָּד קֹדֶם נְטִילָה: לֹא לָעַיִן, וְלֹא לָאֹזֶן, וְלֹא לַחֹטֶם, וְלֹא לַפֶּה, וְלֹא לְפִי הַטַּבַּעַת, וְלֹא לִמְקוֹם הַקָּזַת דָּם, וְלֹא לָאַמָּה, כְּגוֹן מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה אוֹ לְצֹרֶךְ זִוּוּג, וְלֹא לַמַּיִם שֶׁבַּגִּיגִית הַמּוּכָנִים לִנְטִילַת יָדַיִם לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁלֹּא יְטַמְּאֵם בְּיָדָיו. וְכֵן יִזָּהֵר מְאֹד בִּשְׁעַת נְטִילַת יָדָיו מֵהַכְּלִי, שֶׁלֹּא יִגַּע בַּמַּיִם תּוֹךְ הַכְּלִי וִיטַמְּאֵם, כִּי אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים הַיָּדַיִם אֶלָּא בִּשְׁפִיכָה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לִגַּע קֹדֶם נְטִילָה בְּשׁוּם מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא לְטַמְּאָם. וְצָרִיךְ לְהַזְהִיר הַנָּשִׁים עַל זֶה בְּיוֹתֵר, כִּי רֹב תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל יָדָן.
אֲבָל לִנְגִיעַת הַנָּכְרִים — אֵין לָחֹש, כִּי רוּחַ טֻמְאָה זוֹ אֵינָהּ מִתְאַוָּה לִשְׁרוֹת אֶלָּא בִּכְלִי שֶׁל קֹדֶשׁ, בִּמְקוֹם קְדֻשָּׁה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִשָּׁם, שֶׁהֵם גּוּפוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵם יְשֵׁנִים וְנִשְׁמָתָם הַקְּדוֹשָׁה מִסְתַּלֶּקֶת מִגּוּפָם, וַאֲזַי רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל גּוּפָם, וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹזֶרֶת לַגּוּף — מִסְתַּלֶּקֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה מִכָּל הַגּוּף, וְנִשְׁאֶרֶת עַל הַיָּדַיִם בִּלְבַד.
וּמִטַּעַם זֶה נָהֲגוּ לְהָקֵל בִּנְגִיעַת הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, לְפִי שֶׁגְּמַר וְעִקַּר כְּנִיסַת נֶפֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה בָּאָדָם, הוּא בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לַזָּכָר, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַנְּקֵבָה, שֶׁלָּכֵן נִתְחַיְּבוּ אָז בְּמִצְוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְנַעֲשׂוּ בְּנֵי עֳנָשִׁים. וּתְחִלַּת כְּנִיסַת נֶפֶשׁ זוֹ הַקְּדוֹשָׁה הִיא בְּחִנּוּךְ לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת, שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים לְחַנֵּךְ (גַּם בְּמִצְוַת מִילָה. וְלָכֵן, הַנִּזְהָר מִנְּגִיעַת הַקָּטָן מִיּוֹם הַמִּילָה וְאֵילָךְ — קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ):
Pero para el toque de los no judíos, no hay que preocuparse, porque este espíritu de impureza no desea posarse sino en un recipiente de santidad, en un lugar de santidad que se ha ido, que son los cuerpos de los israelitas, cuando están durmiendo y su alma santa se separa de su cuerpo, y entonces el espíritu de impureza se posa sobre su cuerpo, y cuando el alma regresa al cuerpo, el espíritu de impureza se retira de todo el cuerpo y permanece solo en las manos. Y por esta razón, se acostumbra a ser más indulgente con el toque de los niños pequeños que no han alcanzado la edad de la educación, ya que la finalización y el núcleo de la entrada del alma santa en el hombre es a los trece años y un día para el varón y a los doce para la mujer, por lo que entonces están obligados a los mandamientos de la Torá y se vuelven responsables. Y el comienzo de la entrada de esta alma santa es con la educación en la Torá y los mandamientos, que los sabios obligaron a enseñar (incluso en el mandamiento de la circuncisión). Por lo tanto, el que se cuida de tocar a un niño desde el día de la circuncisión en adelante, ¡que se le llame santo!