אורח חיים, מהדורא תניינא 3

הַנְהָגַת בֵּית הַכִּסֵּא וּבוֹ י"א סְעִיפִים:
וְגַם כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא — יְהֵא צָנוּעַ, וְלֹא יְגַלֶּה בְּשָׂרוֹ אֶלָּא כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ, וּבְעֵת הַצֹּרֶךְ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן אֲפִלּוּ רֶגַע. וְלָכֵן לֹא יְגַלֶּה עַצְמוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב, וְלֹא יְגַלֶּה מִלַּאֲחוֹרָיו כִּי אִם טֶפַח, וּמִלְּפָנָיו טְפָחַיִם, מִשּׁוּם קִלּוּחַ מֵי רַגְלַיִם הַנִּתָּז לְמֵרָחוֹק. וְיֵשׁ גּוֹרְסִים בְּהֵפֶךְ. וּבְאִשָּׁה מִלְּפָנֶיהָ וְלֹא כְלוּם, וּמִלְּאַחֲרֶיהָ טֶפַח, אוֹ טְפָחַיִם לְפִי חִלּוּף הַגִּרְסָאוֹת. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה — יֵשׁ לְצַמְצֵם כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר:

וְלֹא יִכָּנְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים יַחַד, אֶלָּא יֵשֵׁב יְחִידִי וְיִסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אַחֵר לְשָׁם. וְאִם מְפַחֵד לֵישֵׁב יְחִידִי — יַנִּיחַ אַחֵר יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן, אַךְ לֹא יְסַפֵּר עִמּוֹ, שֶׁאֵין מְסַפְּרִים בְּבֵית הַכִּסֵּא מִשּׁוּם צְנִיעוּת. וּלְכָךְ, אִם אִי אֶפְשָׁר לִסְגֹּר הַדֶּלֶת וְאִישׁ אַחֵר רוֹצֶה לִכָּנֵס — יִנְחֲרוּ זֶה לְזֶה, וְלֹא יְדַבְּרוּ. רַק הַנָּשִׁים כְּשֶׁהוֹלְכוֹת לְבֵית הַכִּסֵּא הַקָּבוּעַ לָרַבִּים, כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁבַּשָּׂדֶה בִּימֵיהֶם, אוֹ בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ — תִּקְּנוּ חֲכָמִים: לִהְיוֹת נִכְנָסוֹת שְׁתַּיִם יַחַד, אוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר, וְלִהְיוֹת מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ שָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלָן מִבַּחוּץ, וְלֹא יִכָּנֵס אִישׁ לְשָׁם וְיִתְיַחֵד עִמָּהֶן:

וּכְשֶׁנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה — צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק עַד שֶׁלֹּא יוּכַל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, מַה שֶּׁמְּגַלֶּה מִבְּשָׂרוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ, אֶלָּא אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹאֵהוּ מֵרָחוֹק — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר — נִפְנֶה מִיָּד. וְכֵן בֶּחָצֵר אֲחוֹרֵי כֹּתֶל הַבַּיִת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל עִטּוּשׁוֹ שֶׁלְּמַטָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁבְּהַשְׁמָעַת קוֹל עִטּוּשׁ שֶׁלְּמַטָּה — אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל מִשּׁוּם צְנִיעוּת (אֶלָּא שֶׁהִיא חֶרְפָּה וּבוּשָׁה לְרֹב בְּנֵי אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד — אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד — [עַיֵּן סִימָן קג וּבִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן טז] — לֹא הָיוּ מַקְפִּידִין עַל זֶה):

וּבְכָל הִלְכוֹת צְנִיעוּת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא — צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם, לְבַד מֵרִחוּק מָקוֹם בַּשָּׂדֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁבַּלַּיְלָה — אֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק כְּלָל, וְיוּכַל לִפָּנוֹת אֲפִלּוּ בִּרְחוֹב הָעִיר. וְאִם יֵשׁ שָׁם אֵיזוֹ קֶרֶן זָוִית — יִפָּנֶה שָׁם. וְהוּא כְּשֶׁאֵין שָׁם אָדָם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם אֲפִלּוּ נָכְרִי — אָסוּר לִפָּנוֹת בְּפָנָיו, כָּל שֶׁהוּא בְּסָמוּךְ לוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁרוֹאֵהוּ מִקָּרוֹב — אֵין זוֹ צְנִיעוּת:

וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם — הִתִּירוּ אֲפִלּוּ בִּפְנֵי רַבִּים וּבַיּוֹם, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר. וְלָכֵן אָסוּר לוֹ לִנְהֹג צְנִיעוּת וּלְהַמְתִּין, אִם צָרִיךְ לְכָךְ. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהִסְתַּלֵּק לִצְדָדִים, וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה מִבְּנָהּ הַקָּטָן:

הַנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה שֶׁאֵין בּוֹ מְחִצּוֹת — צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לְצָפוֹן, אוֹ לְהֶפֶךְ. אֲבָל לֹא יִפָּנֶה בַּאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָב וְלֹא לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב וּפְנֵי הַשְּׁכִינָה לַמִּזְרָח, וּלְכָךְ נִקְרָא מִזְרָח "קֶדֶם" וּמַעֲרָב "אָחוֹר", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", וְדָרוֹם נִקְרָא "יָמִין" וְ"תֵימָן". וְאִם נִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אִם מְשׁוּכָה כְּלַפֵּי צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם יוֹתֵר מִכְּלַפֵּי מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב — מֻתָּר, וְאִם לָאו — אָסוּר.
וּבְמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר — טוֹב לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לַצָּפוֹן וְלֹא לְהֶפֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפָּנוֹת נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ, בְּרֹב מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן מְשׁוּכוֹת וּנְטוּיוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם יוֹתֵר מִלְּמַעֲרָבָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְדִינוֹת הַמְכֻוָּנוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם מַמָּשׁ:

וְכָל זֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְחִצּוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם רַק מְחִצָּה אַחַת בַּמַּעֲרָב — יוֹשֵׁב בְּצַד הַמְּחִצָּה בְּסָמוּךְ לָהּ וְנִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָב כְּלַפֵּי הַמְּחִצָּה. וְאִם הִיא בַּמִּזְרָח — יוֹשֵׁב בְּצִדָּהּ וַאֲחוֹרָיו לַמִּזְרָח. וְעַל כֵּן אֵין לְהַקְפִּיד כְּלָל בְּבָתֵּי כִּסְאוֹת הַבְּנוּיִים בַּבָּתִּים אוֹ בַּחֲצֵרוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין מְחִצָּה אַחֶרֶת חוּץ לְבֵית הַכִּסֵּא רַק כֹּתֶל בֵּית הַכִּסֵּא עַצְמוֹ — נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין שׁוּם מְחִצָּה מוֹעֶלֶת לְזֶה. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בֵּית הַכִּסֵּא תְּחִלָּה לִפָּנוֹת שָׁם לְמַעֲרָב אוֹ לְמִזְרָח, אֶלָּא לְצָפוֹן.
וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ לְמַעֲרָב וּמִזְרָח בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה:

לֹא יֵשֵׁב וְיִפָּנֶה בִּמְהֵרָה וּבְחֹזֶק, לְפִי שֶׁנִּפְתָּח הַנֶּקֶב בְּחָזְקָה וְנִתָּקִין שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא וְיוֹצֵאת. וְכֵן מִטַּעַם זֶה לֹא יֶאֱנֹס לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי.
וְכֵן כְּשֶׁמְּקַנֵּחַ — לֹא יְקַנַּח בַּחֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ חֲלָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, פֶּן יְנַתֵּק אוֹ יְנַקֵּב הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וּמִטַּעַם זֶה הִתִּירוּ לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת צְרוֹרוֹת, שֶׁהֵם אֲבָנִים דַּקִּים וַחֲלָקִים, לְקַנֵּחַ בָּהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם מֻקְצִים, גַּם אִם יֵשׁ לְפָנָיו חֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ מֻקְצֶה. וְהִתִּירוּ לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא אֲבָנִים דַּקִּים הַרְבֵּה עַד כִּמְלֹא הַיָּד, לְקַנֵּחַ בָּהֶן בָּזֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁיֵּצֵא הָאַחֲרוֹן נָקִי, וְשׁוּב אָסוּר לְקַנֵּחַ בָּהֶם יוֹתֵר בְּשַׁבָּת. וְכֵן בְּחֹל אֵין צָרִיךְ לְקַנֵּחַ יוֹתֵר, כִּי זֶהוּ סִימָן שֶׁאֵין עוֹד מַמָּשׁוּת צוֹאָה בְּפִי הַטַּבַּעַת, בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, מֵאַחַר שֶׁהוּא מְקַנֵּחַ עַצְמוֹ גַּם כֵּן בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב, וְהַקִּנּוּחַ יָצָא נָקִי. אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת בְּמַיִם:

וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִסְטְנִיס וּמְקַנֵּחַ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ — לֹא יְקַנַּח בְּיַד יָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל, מִפְּנֵי שֶׁבְּאֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ קוֹשֵׁר תְּפִלִּין עַל שְׂמֹאלוֹ. וְטוֹב לִזָּהֵר מִלְּקַנֵּחַ בְּאֶצְבַּע אֶמְצָעִית, מִפְּנֵי שֶׁכּוֹרֵךְ עָלֶיהָ הָרְצוּעָה. וְאִטֵּר שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין עַל יָמִין וְקוֹשְׁרָן עָלֶיהָ בִּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם — יְקַנַּח בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם. וְכָל זֶה לְקַנֵּחַ, אֲבָל לְשַׁפְשֵׁף נִיצוֹצוֹת שֶׁל מֵי רַגְלַיִם — מֻתָּר גַּם בְּיָמִין. וְכֵן לַהֲרֹג כִּנָּה:

הַמֵּטִיל מַיִם מְעֻמָּד וְאִם לֹא יַגְבִּיהַּ הָאַמָּה יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת מֵי רַגְלַיִם הַרְבֵּה עַל רַגְלָיו — מֻתָּר לוֹ לְסַיֵּעַ בַּבֵּיצִים מִלְּמַטָּה לְהַגְבִּיהוֹ. וְאִם נָפְלוּ עַל רַגְלָיו — צָרִיךְ לְשַׁפְשְׁפָם בְּיָדָיו מִיָּד, וְלֹא יֵלֵךְ כָּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל לֹא יֹאחַז בָּאַמָּה לְהַגְבִּיהוֹ, שֶׁכָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, פֶּן יִתְחַמֵּם וְיוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה. אִם לֹא שֶׁאוֹחֵז מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּה לְצַד הָאָרֶץ, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי חִמּוּם, אוֹ שֶׁאוֹחֵז בְּמַטְלִית עָבָה שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת.
וּמִי שֶׁהוּא נָשׂוּי, וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בָּעִיר וְהִיא טְהוֹרָה — מִן הַדִּין מֻתָּר לוֹ לֶאֱחֹז גַּם מֵעֲטָרָה וּלְמַעְלָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ "פַּת בְּסַלּוֹ" — אֵינוֹ בָּא לִידֵי הִרְהוּר וְחִמּוּם. אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לְהַחֲמִיר. וְגַם מִן הַדִּין לֹא הִתִּירוּ לְנָשׂוּי לֶאֱחֹז אֶלָּא לְהַשְׁתִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת עַל רַגְלָיו, אֲבָל לֹא לְהִתְחַכֵּךְ, אִם לֹא בַּמַּטְלִית עָבָה שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת כְּלָל:

הַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים — עוֹבֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִשּׁוּם "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". אַךְ לֹא הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, כְּגוֹן עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ, וְכֵן בִּמְקוֹם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּקְטַנִּים אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ", אֶלָּא שֶׁאָסְרוּ מִשּׁוּם סַכָּנָה, וְגַם שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר.
וְכָל שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד כְּדֵי שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" וְלֹא מִשּׁוּם סַכָּנָה, בֵּין בִּקְטַנִּים בֵּין בִּגְדוֹלִים, לְדִבְרֵי הַכֹּל.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ פָּחוֹת הַרְבֵּה מִכְּשִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ", כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ וּמִתְאַוֶּה הַרְבֵּה (בְּעִנְיָן שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה מַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכֹחַ וּמַגְבִּיר כֹּחַ הַמַּחֲזִיק עַל כֹּחַ הַדּוֹחֶה — הָיָה כֹּחַ הַדּוֹחֶה גּוֹבֵר מֵאֵלָיו עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק, וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו בְּלִי שׁוּם סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִּדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ כְּלָל אֲפִלּוּ מְעַט מִזְּעֵר. אֲבָל אִם כֹּחַ הַדּוֹחֶה לֹא הָיָה גּוֹבֵר כָּל כָּךְ עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק בְּלִי סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִּדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ מְעַט, נִמְצָא כְּשֶׁמַּעֲמִיד עַל עַצְמוֹ וּמוֹנֵעַ מִלִּדְחֹק — אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁהֶה נְקָבָיו, כִּי אֵינוֹ אֶלָּא "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה", וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ"):

Y hay quienes dicen que en el caso de los líquidos no hay transgresión de 'no contaminen', sino que está prohibido por peligro y para evitar que se vuelva estéril.

Y cualquiera que pueda aguantar hasta una distancia de una parasang (medida de distancia), no hay transgresión de 'no contaminen' ni de peligro, ni para líquidos ni para sólidos, según todos. Y hay quienes dicen que incluso si no puede aguantar mucho menos de una parasang, no hay transgresión de 'no contaminen', siempre y cuando no lo necesite y lo desee mucho (en el caso de que si no se esforzara y aumentara la fuerza que retiene, la fuerza que expulsa naturalmente superaría a la fuerza que retiene, y haría sus necesidades sin ningún esfuerzo de empujar, incluso mínimamente. Pero si la fuerza que expulsa no superara tanto a la fuerza que retiene sin un esfuerzo de empujar un poco, entonces, al esforzarse y evitar empujar, no se le considera que retiene sus excrementos, ya que simplemente está 'sentado y no haciendo nada', y no hay transgresión de 'no contaminen').