[ה] ואעפ"י שעיקר חיוב קבלת עומ"ש בק"ש מ"מ חיובה נמשך לעולם שאפי' רגע א' לא יזוז ממנו העול. וכמו שאומרים ע"ח שחטאנו לפניך בפריקת עול וכמ"ש הבע"ש ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. וקבלת עומ"ש של ערבית זמנה כל זמן השכיבה שכל הלילה צריך להיות נושא בעול. אבל של שחרית רק בתחלת הקימה וכמו הברכה בתחילת המצוה סגי על כל המצוה אף שנמשכת זמן מה. לפי שקבלת העול די בתחלת המעשה ואח"כ קדושת המעשה ממשכת. וכמו בלשמה גבי גט כמ"ש בתניא פ' מ"א ה"נ ביום שהוא עת המעשה הוא רק בתחלת המעשה וכדדייק קרא בשכבך היינו כל הלילה דשוכבין. משא"כ בקומך הוא רק בתחלת יום דאז קמין ועומדין משא"כ כל היום הולך ויושב ול"ש בקומך. והיינו דעל יום מעשה כללות הקבלת עול מ"ש בתחילת היום די:
5. Although the core obligation is accepting the yoke of Heaven's rule through reciting Shema, in any case, its obligation continues eternally. The yoke must not shift off him for even one moment. As we say in liturgy, "...for the sins that we sinned before you by throwing off the yoke," and as the Baal Shem said based on the verse, "Fortunate is the person in whom God sees no wickedness." The proper time for accepting the yoke of Heaven's rule at Arvit is all of "lying down time," because all night he must bear this yoke. But the one at Shacharit is just at the beginning of "rising time" as if the blessing at the beginning of this mitzvah counts for the whole mitzvah, even if it lasts for some time. Because accepting the yoke suffices at the beginning of the activity, and after that, the sanctity of the activity continues. This is similar to the concept of specificity of purpose for a Gett, as written in the Tanya ch. 51, here too, the day that is considered the time of the activity is just at the beginning of the activity, and as is specifically written in the verse, "When you lie down," meaning, all night, because that is when people lie down. This is different from, "When you rise," which is just at the beginning of the day, because then people rise up and stand, whereas all day they walk and sit, and this is not "when you rise." This means that for the day, the general activity of accepting the yoke of Heaven's rule at the beginning of the day suffices.
[ה] ואעפ"י שעיקר חיוב קבלת עומ"ש בק"ש מ"מ חיובה נמשך לעולם שאפי' רגע א' לא יזוז ממנו העול. וכמו שאומרים ע"ח שחטאנו לפניך בפריקת עול וכמ"ש הבע"ש ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. וקבלת עומ"ש של ערבית זמנה כל זמן השכיבה שכל הלילה צריך להיות נושא בעול. אבל של שחרית רק בתחלת הקימה וכמו הברכה בתחילת המצוה סגי על כל המצוה אף שנמשכת זמן מה. לפי שקבלת העול די בתחלת המעשה ואח"כ קדושת המעשה ממשכת. וכמו בלשמה גבי גט כמ"ש בתניא פ' מ"א ה"נ ביום שהוא עת המעשה הוא רק בתחלת המעשה וכדדייק קרא בשכבך היינו כל הלילה דשוכבין. משא"כ בקומך הוא רק בתחלת יום דאז קמין ועומדין משא"כ כל היום הולך ויושב ול"ש בקומך. והיינו דעל יום מעשה כללות הקבלת עול מ"ש בתחילת היום די:
5. Although the core obligation is accepting the yoke of Heaven's rule through reciting Shema, in any case, its obligation continues eternally. The yoke must not shift off him for even one moment. As we say in liturgy, "...for the sins that we sinned before you by throwing off the yoke," and as the Baal Shem said based on the verse, "Fortunate is the person in whom God sees no wickedness." The proper time for accepting the yoke of Heaven's rule at Arvit is all of "lying down time," because all night he must bear this yoke. But the one at Shacharit is just at the beginning of "rising time" as if the blessing at the beginning of this mitzvah counts for the whole mitzvah, even if it lasts for some time. Because accepting the yoke suffices at the beginning of the activity, and after that, the sanctity of the activity continues. This is similar to the concept of specificity of purpose for a Gett, as written in the Tanya ch. 51, here too, the day that is considered the time of the activity is just at the beginning of the activity, and as is specifically written in the verse, "When you lie down," meaning, all night, because that is when people lie down. This is different from, "When you rise," which is just at the beginning of the day, because then people rise up and stand, whereas all day they walk and sit, and this is not "when you rise." This means that for the day, the general activity of accepting the yoke of Heaven's rule at the beginning of the day suffices.