חרטה על כשלון, טובה, רק כששב, אף משלים את התשובה אחרי׳, ואם לאו, יש לפעמים שעוד מזקת לו. כי טבע האיש שכל הרגשה אי אפשר לה שתאריך בקרבו, וגם הרגשת החרטה ולחץ לבו, בקרבו, כשלא ילבישנה בגוף ולא יקבענה בתשובה בפועל, תחדל. ותחתה עוד ירגיש עונג, עונג על שנתפטר מהרגשת החרטה שעגמה אותו והעיקה את רוחו. והבער הזה באין מבין, עוד יטעה לומר שתענוגו זה עונג נפשו היא ששמחה בתשובתה ומתענגת מטהרתה. מתיפה הוא עוד בזוהמתו ונשאר ר״ל בניוולו, רשעים מלאים חרטות.
UNREALIZED REMORSE: Remorse over a [spiritual] slip-up is constructive, but only if followed and complemented by acts of re/turn—otherwise it may even have a negative effect. This is due to human nature which endows us with emotions that are fleeting, that are [endlessly] coming and going. Thus, feelings of remorse and anxiety, if not expressed in the world of action and reinforced through a real act of re/turn, just [eventually] cease and then vanish [entirely]. Instead of remorse, you may just feel the pleasure of relief, but [this will be] a distorted sense of relief from the pangs of remorse. You may then think that your relief is your soul’s joy at having rid itself of the cause of remorse. But this is not so; your soul is still ill, still full of unrealized remorse. [And what we then have before us are merely] sinful people seized by remorse.
חרטה על כשלון, טובה, רק כששב, אף משלים את התשובה אחרי׳, ואם לאו, יש לפעמים שעוד מזקת לו. כי טבע האיש שכל הרגשה אי אפשר לה שתאריך בקרבו, וגם הרגשת החרטה ולחץ לבו, בקרבו, כשלא ילבישנה בגוף ולא יקבענה בתשובה בפועל, תחדל. ותחתה עוד ירגיש עונג, עונג על שנתפטר מהרגשת החרטה שעגמה אותו והעיקה את רוחו. והבער הזה באין מבין, עוד יטעה לומר שתענוגו זה עונג נפשו היא ששמחה בתשובתה ומתענגת מטהרתה. מתיפה הוא עוד בזוהמתו ונשאר ר״ל בניוולו, רשעים מלאים חרטות.
UNREALIZED REMORSE:
Remorse over a [spiritual] slip-up is constructive, but only if followed and complemented by acts of re/turn—otherwise it may even have a negative effect. This is due to human nature which endows us with emotions that are fleeting, that are [endlessly] coming and going. Thus, feelings of remorse and anxiety, if not expressed in the world of action and reinforced through a real act of re/turn, just [eventually] cease and then vanish [entirely]. Instead of remorse, you may just feel the pleasure of relief, but [this will be] a distorted sense of relief from the pangs of remorse. You may then think that your relief is your soul’s joy at having rid itself of the cause of remorse. But this is not so; your soul is still ill, still full of unrealized remorse. [And what we then have before us are merely] sinful people seized by remorse.