השער נא בנפשך, מה הי׳ אם עשית את כל אשר עלה בנפשך, במחשבתך, ורצונך, מעודך עד היום הזה. כמה מזוהם מגונה ומכוער הי׳ אותו האיש בעיני אלקים ואדם. וכל אשרך ועמידתך היא רק על שהבלגת על נפשך ואסרתה לבלי צאת החוצה דרך מעשיך. וא״כ במה נכבדה נפשך, כשהיא לעצמה, מנפש הזדון אשר ג״כ אינו מרשיע עתה, מפני שחזקו עליו שלשלאות השוטרים וסגרוהו בדלתים וצריח. הסתכל נא בנפשך האם באמת לא רמה ערכה, ולא חשובה כל עצמותה מן נפש הזדון הזה אשר מפרכסת לנתק את שלשלאותיו ולהרוס חומה בצורה, למלא את העולם רשע.
IMAGINE YOUR INNER PSYCHIC FIELD: Imagine your inner psychic field right now and how it would appear if your every wish, every imagining, every desire, and every fantasy you have ever had in your entire life were somehow to be fully visible—how obscene, offensive and repulsive you would be in the eyes of divinity and humanity! And then consider how fortunate it is that [those] inner fantasies and impulses are [invisible], that invisibility being a function of you having incarcerated them fully and not let them escape into real life. But if that is how things are, then look deeper into your inner psychic field and ask if its situation is really any different than that [inner impulse] of jailed criminals [who commit no crimes because they are] shackled in chains, watched over by guards, and locked in prison cells? Even if you have elevated yourself to the point of controlling your inner impulses within the psychic field, take a deeper look inside your truer self and ask whether [your good behavior truly means that you are not] degraded [nonetheless by the existence within of all those] inner drives? How fortunate for you [not to be wayward]! But you may still not have completed your inner soul’s work—for could not that criminalizing inner drive [at any moment] break the bonds of its imprisonment so as to realize its desires and, in so doing, to pull the entire house down and fill the world with wickedness?
2
ואם הגבהת את עצמך, ועוד תמשול בך לבלתי הפקר את לבך ומוחך לעשותם מצע לנפשך, שתראה בהם דמיונות שוא ותצמיח בהם מחשבות ותאות רעלים וממיתים, וכאשר תעלה איזה מחשבה מדה ותאוה רעה בך, תרדפן באף ותשמידן מכל ככר מוחך ולבך, אשריך וטוב לך. אבל גם בזה עוד לא יצאת ידי חובתך לנפשך, רק את הצו והזרוז הזה, שמע נא. תרפא את נפשך ולא תשתפק לעצור בעדה בלבד.
CASTING ASIDE DISTRACTING MIND-TRAPS: If you have somehow managed to elevate your self [in terms of the heartmind] by casting aside any of the distracting mind-traps that inevitably lead to toxic desires and death drives—how wonderful and great [for you]! But do not lapse into becoming complacent on this front. Rather, take heed of this advice, you are deployed with alacrity. Heal the inner impulse of your psychic field and do not think it is sufficient to entrust self-control alone.
3
יש מחלת פצע בהקיבה אשר החולה מקיא את כל אכילתו. ואם אל רופא אליל יבוא, ישתפק בתרופות לעצור את הקיאתו, ואת הפצע לא ירפא. ומה תוצאותיו. המחלה עוממה בקרבו פנימה, הקיא, הדם, והליחה יתרבו, ולעת מצוא בזרם ישתפכו החוצה, ואז יקשה כבר למצא תרופה לו. ואם אל רופא מומחה יבא, יחדור בדעתו אל קיבתו החולה, ואם יזכה מד׳ תעלה תרופתו לרפאות גם את פצע קיבתו פנימה.
HEALING ROOT CAUSES OF SOUL INFECTION: [To what may this aforementioned ailing spiritual condition be compared? It may be compared to] the poor soul suffering from the kind of gastric infection that causes someone constantly to vomit out [food just eaten]. If one visits an inexperienced doctor who treats only symptoms [and not the deeper root causes], then [even if the vomiting may stop,] the infection itself still will not be healed and the infection will continue to spread [even though you will imagine it to be under control], and the poison will continue to spread throughout the body. Eventually, the underlying causes will overwhelm this suppressant remedy, and the vomiting will resume, fully out of control. In such a case, it will be more [and not less] difficult to heal the actual root cause of the illness. However, if instead one visits an expert healer whose integral wisdom addresses and infiltrates the root cause, then with divine aid, this healer will reach and heal the infection at its inner root in an integral fashion [that will produce true, not illusory healing].
4
כמו כן ישנם אנשים שמחשבות תאות ומדות מזוהמות רודפתם ר״ל, הן בהקיץ הן בחלום, אפילו אותן מחשבות שלא מצאו קן בלבם, לעת מצא ימלאו את לבם ומוחם. וכמה פעמים שפכו אנשים זקנים את לבם לפני, שאפילו אותם הדברים שאי אפשר להם כבר לעשות מחמת חולשתם, גם כן כמו להכעיס מגרים בהם. ולוא אמרתי לרשום כאן איזה מאורעות כמו אלה תסמר שערת הראש. רק המעשה הנוכחה שלא אצטרך בה לנבל את קונטרסי אני רושם.
DISILLUSIONED BY DEEPLY ROOTED DISTRACTIONS: Similarly, there are those types of personalities who are plagued by obscene imaginings, desires, and impulses, perish the thought, both during waking states and in their dream states. Yet even those imaginings to which one would never [consciously] give space in the mind nevertheless can burst forth and fill up both the heart and the mind. It has even happened to me several times that elderly people come to me to deplore distracting thoughts about acts they themselves would be too weak actually to undertake yet which nevertheless still plague their minds. I will not note such [questionable] incidents here in my journal lest my readers’ hair stand on end. Nor do I wish to sully this [spiritual] journal [of mine], and will [therefore] present a milder story [for readers to contemplate].
5
כפרי בא אלי, בוכה וצועק, היות כי השיג חולשת הלב, אבל לא על זה בוכה, רק אהא שבכל עת שחולשתו תקפהו, יבוא לו רעיון שיצלם את עצמו ר״ל וייטב לו, וכל כך גדלה מחשבה הרעה עד שהוא צריך כח גדול לעצור את ידיו מלבצע את מחשבתו הרעה.
CORRUPTION DEEPER IN THE SOUL: A peasant came to me crying and complaining about what he perceived [his ailing condition] to be his weak heart. This however was not the specific reason he came to see me, rather [it was due to this recurring situation that] whenever he would feel heart palpitations, there was an idea that would then arise in his mind that he should [make the sign of the] cross [on] himself, and perish the thought, he would then [seem to feel] healed. This had become such an overwhelmingly compulsive way of thinking that he needed to [continually] summon up the greatest strength to restrain himself from putting this wicked fantasy into action.
6
שקלתי וחקרתי בזקנים אומללים האלה ובכל מהותם, וראיתיו שרבים מהם גם בנעוריהם לא היו רודפי תאוה ומחשבות רעות ח״ו כמו שחשדו הם את עצמם. ואף עתה, רחוקים הם מזה תכלית הריחוק. רק כיון שבכל עבודתם תמיד לטהר את המוח והלב, רק על המוח והלב השגיחו, שלא לתת את הנפש שתפשט את טלפי׳, במדה ומחשבה רעה על המוח והלב, ולא שורשו את הרע מן הנפש בעצמה. כאמור, עצרו בעד הנפש לבל תוציא ותקיא את סריחתה על המוח והלב, וכל הקיא צואה ומכה טרי׳, נדחקו ונשארו בנפש כמו שהיו. והי׳ שמור שם לעת מצוא, עת נחלש כח ממשלתם על עצמם וגם שיבה נזרקה בהם ואי אפשר להם ללחום כל כך נגד נפשם ולעצור בעדה, לכן היא משתרעת על מוחם ולבם, כתאותה.
CHALLENGES IN SOUL-CONTROL: I analyzed and considered many such pathetic elderly people by delving deeper into their [psychic] constitutions and what I discovered were not people who in their youths had [once] chased after forbidden desires and distracting fantasies [without succumbing to them], as they recalled having themselves as having once done. [Nor are they different now from how they were then:] even now they are as distant from such things as imaginably possible. But because all of their energy was devoted to the purification of their hearts and minds [so as to prevent and repress their libidinal impulses from overtaking them], it was solely their hearts and their minds over which they exercised control, thus preventing either from extending their claws into the soul with respect to corrupted imaginings and moral qualities, but without uprooting evil from the inner impulses of the psychic field itself. [As a result,] their spiritual affliction continued to spread deeper within. Given the challenges regarding self-control that inhere in the aging process, those deeply embedded inner impulses and drives, [urges that were successfully repressed during earlier chapters of life from the mind and the heart, but not from the soul] were now being stretching further within their hearts and minds just when the strength necessary to repress them is ever more weak as the individual ages.
7
אף הכפרי עם הארץ כיון שמנערותו שמע מהעכו״ם את מופתיהם השקרים. אף שאין יצה״ר של ע״ז נמצא, אבל כיון שעם הארץ הי׳, סיפורי הבדאים בקרבו נקלטו, והוא רק ממוחו ולבו גרשם, ובנפשו נשארו לעת מצוא, עת זקנתו ועתה מהתלים ומצחקים הם במוחו ולבו באין מפריע. ובכל שכן בשאר זקנים הנ״ל בתאות אחרות שהיצר הרע שולט ר״ל. וזקן כזה דומה בעיני עצמו ששרף את כל התורה כלה ח״ו, ולא קיים אפילו חק אחד. מכה על לבו ממרט את שערות ראשו צועק ובוכה, הלא בכל ימי חיי אף שידעתי שיום ויום חיי מתקצרים וליומי האחרון אני מתקרב, מכל מקום זאת היתה נחמתי, שכל שאזדקן, יחד עם כחי, גם תאותי והשאור שבעיסה יאפסו. אטהר ואזדכך בכל פעם יותר להתקרב לד׳, ומה שלא עלה בידי בילדותי אשיג בזקנותי. ועתה מה נעשיתי, מוחי ולבי נעשו סבך של חיות רעות, ומערה לפריצים. רעדה אחזתני והשבץ יחלחלני בזכרי את המנוולים האלה שמסתבכים במוחי וחוטאים בלבי. ומי יערב לי שלא הם ילווני אל בית עולמי, ולקשר של רשעים אלו, את נשמתי ברגע האחרון אפליט. ואחד מזקנים הללו כל כך התמרמר עד שבחייו מאס, וממרירות לבו אמר, לא אחפוץ לחיות חיים מגואלים כאלה, הכזה אני מתקרב לד׳ להשיב את נפשי לשורשה, בהאיך אנפין אקים קמי מלכי וקדושי.
NAVIGATE SOUL NAUSEA: So [back to that] incident with this simpleton peasant, who from his youth was brought up hearing many false stories of wonder workings from gentile peasants. Even though he would never have allowed this wayward impulse to lead him to [real] idolatrous ways [of healing] and would certainly never have considered conversion [to Christianity], these tall tales [of false stories of wonder workings in healing] made a deep impression upon his subconscious inner psychic constitution, an impression that could not be easily purged. As a result, he was able only to prevent them from penetrating his conscious mind through intentional repression, but not from infecting the depths of his inner psychic constitution. And so, as he aged, these unconscious feelings began to mock and make fun of him altogether. And all the more so is this the case with elderly people whose compulsive thoughts present themselves as natural human desires, perish the thought. This type of elderly person harbors a self-perception as one who has burned up the entire moral compass of Torah, as if somehow having managed to eradicate any fulfillment realized in their devotional life as naught. Tormented, such a person now says: “I knew for the entirety of my life that my days are numbered and now, as I am nearing my end, my expectation was that, just as I myself would become older, so too would my baser libidinal drives also wane along with my waning vigor. I anticipated becoming a more evolved person as my libidinal drives abated [with advancing age] and that I would thus be able continually draw closer to the divine. [In short, I imagined that] what I was unable to realize in my youth, I’d be able to realize in my old age. And yet, what has now become of me? My mind and heart have become a lair for beasts [of the mind] and a cave of vipers [of the heart]! Terror has overtaken me, and I shudder with nausea at the filthy fantasies that roam around in my [the lair of my] mind and prey in the [cave of my] heart! Who can ensure that these very [beastly thoughts and viperous feelings] will not salute me as my [embodied] life is extinguished and then accompany me in my final moments as I shall surrender my soul [back to the divine source that gave it to me]?” So embittered with life was one of these gentlemen, that he said: ‘Instead of continuing to live on in such a deplorable life, I’d rather die! Is this how I shall get close to the divine source?!? How shall I [ever be truly able] to return my soul to my Creator? With what a disgraceful countenance will I have to confront my King, my Holy One?”
8
ואף שאין זה כלל ח״ו על כל אנשים ועל כל זקן, אבל האם אין כל איש ואיש שומר את בריאותו מפני שנמצאים רק יחידים פרטים חולים, מפני שאין כל אחד בטוח שלא יחלה הוא אם לא ישמור את עצמו במה שבידו לשמרו. כל איש מוכרח לעקור את כל פגימה וכל עשב מר בשורשו מן נפשו לא מן מוחו ולבו בלבד.
UPROOT YOUR SOUL AFFLICTION: And so even though this [spiritual affliction] does not occur within every person or to every aged individual, [still] would you [really be ready to just] overlook your physical well-being based on only a few people actually succumbing to this illness? How can you be guaranteed that this would not happen to you if you do not take care of your self insofar as it is your responsibility? Each of us then must uproot every bitter weed growing within the [garden of our] own inner psychic fields, and not just limit this work to the [faculties of cognition in the] mind and the [affect of the] heart.
9
ואל תבהל ברוחך להשיבני איך אני דורש ממך לעקור את כל יצרך מלבך, עד שגם הנפש לא תתאוה עוד, מדרגה רמה אשר דוד המלך התפאר בה ואמר ולבי חלל בקרבי, שהרגו ליצר הרע. כי אם תשובה זו בלבך להשיבני, סימן הוא שלא הבנת את דרישת אליך, כי לא עלה על לבי להרהיב עוז בנפשי לבקש ממך גדולות כאלה, ודברי בזה המה רק דברים שתוכל להגיע אליהם, אם ירצה ה׳, במשל הנ״ל הרופא האליל מסתפק שלא לתת להקיא לצאת חוצה, והמומחה מרפא גם את הפצע אשר בבטנו פנימה. ואף שיודע הוא שאי אפשר למצא תרופה שלא ישוב ויחלה עוד מחלה חדשה, מכל מקום את המחלה זו על כל פנים הוא משרש ומבערה מקרבו. דוד המלך הרגו ליצר הרע שלא ישוב ויסיתהו עוד, לא בעבירה זו ולא באחרת, ואני דורש ממך רק שעל כל פנים ברגע זו שעלה בך תאוה מחשבה ומדה רעה לא תסתפק בזה שתדחפה ותסתירה בקרב נפשך, ותשמח רק על שסגרת את פיך, שלא תצא הקיא, רק תרפא גם את הפצע בנפשך, אף שאפשר ישיב בך רצון או מחשבה לא טובה ח״ו חדשה, השלך את האשפה חוצה אף שישיב ויעלה בך אחר כך אבק וסחי אחרת מחדש.
EMPTY YOUR HEART: Do not be stupefied here at what may seem like my unreasonable demand to extract all such [wayward] inclinations from your heart, [even] going so far as to uproot [obscene] desire from your inner impulses of your psychic field as well. This high level [of moral refinement] was attained by King David, [who wrote in his psalm] “my heart has been emptied within me” (Psalm 109:22), which he means to say that he annihilated his wayward impulse [to sin]. Clearly you have misunderstood my counsel here [if you understand my words to be saying that] I am demanding that you reach such a grandiose level of actualization. Rather what I am expecting you to realize is something you can realistically attain, if it be the Will of the One. [Let us now return to our] earlier analogy of gastric infection [to understand the spiritual analogue more clearly here]. The inexperienced doctor is content to prescribe healing measures that simply suppress the surface symptoms, whereas the truly expert healer prescribes those measures that serve to more fully heal the inner wound. There is no guarantee, however, that the infection will never return. And yet, the current situation will be best redressed by completely uprooting and purging this spiritual infection from the inside. [Recall how] King David so [annihilated] his wayward impulse at its source [to be utterly emptied of it] so that it would never again produce an inner temptation from within to engage in any sort of improper comportment. What I demand of you, then, is at the very moment when those impulses, imaginings and compromised character traits resurface in your consciousness, that you not just repulse and repress them [by banishing them] deep into your subconscious. [For, if you do just that,] do not rejoice over what [is merely a] temporary triumph over your surface symptoms because the constitution of the impulses of your inner psychic realm will [surely] not have been transformed. [To return to my gastric analogy,] all you would be doing in such a case would be to cover your mouth so that the vomit is not expelled [without addressing the root cause of the nausea]. Far better, then, to expel the spiritual toxicity [deep within] so that you can truly heal the impulses of your inner psychic realm will [surely] not have been transformed. [To return to my gastric analogy,] all you would be [in the deepest way possible], attaining [not the mere removal of surface symptoms, but the actual eradication] of the infection. Even though it is possible that other desires or wayward imaginings may arise anew, perish the thought, [you can] just throw out the refuse again and again until afterwards there arises from [deep] within you the first whirling and offcoursing of an utterly renewed spirit.
10
ומה העצה לזה ואיך מטהרים גם את הנפש. לימוד רב ותחבולות שונות בעבודה נחוצות לזה. וד׳ ירחם ויזכני להאריך מזה במקום אחר, כאשר עם לבבנו. אבל ראשית כל העצות, ויסוד כל התחבולות היא שבעצמך תדרוש ותחפוש לטכס לך עצה. כי האיש המרגל את נפשו שתהי׳ נהנה רק מן הצדקה, סופו שמביאה לידי התרשלות ועצלות כזו עד שאפילו עם הנדבות שמקבלת, לא תעשה מאומה ותלאה להשיבו אל פיו. גיבור החיל נעשה רק כשמרגיש במלחמה שאחריות נפשו או גם נפשות של אחרים עליו, ולא יועילו לו עצות ופקודת ראשיו לבדם, אם לא יטכס ולא יחדש גם בעצמו עצות איך להינצל מן הסכנה על פי הדרגים שלמד בדרך חז״ל ורבותינו הקדושים זצ״ל מוכרחים ללכת ולשמור שלא לנטות ח״ו אפילו בחוט השערה ימין ושמאל, ולבקש ולחפור ולחפש ולמצוא גם בעצמינו עצות על פי דבריהם הק׳ זצ״ל על כל צרה, צרת הנפש אשר לא תבוא, ואז נוכל להיות לגיבורי החיל בצבא ד׳, לעבוד ולשמש בדברי ודרכי רבותינו הק׳ ז״ל, ולא נהיה ח״ו כגיבור לא יוכל להושיע.
BE A SPIRITUAL SOLDIER WITH A STRATEGY: And so what is the counsel as to how we truly heal these inner impulses of one’s psychic field? There is a long learning process involved along with different tactical methods. May God grant me the merit to extend my reflections elsewhere on this matter. For now, however, what is underlying all advice and [serves as] the foundational tactic is to take responsibility in arranging for yourself your own personalized counsel. [This can be compared to] those who habituate themselves to rely financially only upon the charity of others. In the end, such people become so neglectful and apathetic so as not to feel at all motivated to make good use of the gifts [they have received as alms] in a sustainable way. Such people will only become mature enough to stand firm on solid ground when they [finally] realize that the battle for one’s own inner life is waged within the impulses of one’s inner psychic field and that [victory cannot be achieved by] taking orders from other people and that it is the responsibility of each individual to wage this [inner] war personally and for one’s own dependents. Innovate tactical methods for [refining] yourself rather than relying solely upon cognitive ultimatums and exterior counselling as your guidelines. And although [it is laudatory to] consult the reliable path outlined by our blessed Sages, you must nevertheless still carve out your own personal pathway to ensure you do not stray one iota to the right or to the left, perish the thought. Apply their general strategies to your personal tactics to resolve the challenges of your own spiritual journey, for only then will you be prepared to fight the inner battle to become a true hero in the celestial battalion [and thus to use the] words of our sacred sages to remain powerful. Do not let yourself become a soldier without a strategy, for such a soldier, perish the thought, cannot deliver [on the path to redemption at all].
11
אבל לבד מן התחבולות של עבודה אשר עליך להרבות, לעבוד ולפעול בהן עד אשר תזכה לעקור שורש הרע גם מקרב נפשך, תוכל לשמש גם בדרשת חז״ל על הפסוק דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים. ולא אמרו מה יעשה האחר להקל דאגת המשיח והמספר, מפני כי הדבור בעצמו גדול כחו להוציא את החרצובות מקרב הנפש ולבלי תת להסתר ולקנן בה שום עקמימיות. וכמו שאמרו מהבעל שם טוב ז״ל על נפשי יצאה בדברו. וכמו שהאיש מרגיש זאת גם בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו מכל מקום רק מעיניו נסתרה אבל בקרב נפשו הקיא נסתר, והי׳ אם תוספנה דאגות אלו ותשובנה להסתתר מעיניו בקרב נפשו, תתפרצנה אח״כ לעת מצא כאשר תתמלאה סאתן. וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית. מה שאין כן אם יש לו אוהב ורע והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מרגיש תיכף שכמו אבן גלל מעל לבו ואת דאגתו מקרב נפשו עקר. והאם יש לך אוהב ורע כאביך שבשמים אשר רמזו חז״ל עליו ית׳. הסתר את עצמך בחדר מיוחד אם אפשר לך, ואם לאו הסב פניך אל הקיר, וצייר במחשבתך שאתה עומד לפני כסא כבודו ית׳, ושופך לפניו את לבך בשיח ותפילה כפי שעולה על לבך בכל לשון שאתה שומע.
COMPASSIONATE COLLOQUY: Aside from deepening your devotional tactics until you have healed, you can also take advantage of the advice of our blessed Sages in their reading of the verse: “[w]hen anxiety rages in a heartmind,” (Proverbs 12:25) it can be alleviated through speaking it out with others.2See bYoma 75a: “If there is anxiety in one’s heartmind, let the person quash it [yashḥena]” (Proverbs 12:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: A person should forcefully push it [yasḥena] out of their mind. One who worries should banish his concerns from his thoughts. And one said: It means one should tell [yesiḥena] others about their owns concerns, which will lower that person’s anxiety.” This latter approach is being referred to in the body of this entry. The sages’ counsel, however, does not detail how [precisely] the compassionate listener might provide relief to the distress of the other. [Nonetheless, we can posit that their point was] that this act of compassionate colloquy can facilitate catharsis so healing that it will even work to prompt the bonds of trauma to loosen their grip upon the inner psychic field. This is akin to how the Baal Shem Tov explained the verse: “My soul took leave when it spoke” (Song of Songs 5:6) to mean that such an experience can serve as a highly personalized catharsis [that can relieve] both anxiety and anger. Nonetheless, it is also possible that the aforementioned anxiety and anger can be diminished to the point of vanishing from one’s conscious view while remaining concealed within [the depths of] one’s inner psychic field. [Nor is this a mere detail:] if there should happen to be further triggers of those repressed emotions, then one’s inner psychic field could well break itself apart upon even the slightest of provocation by these measures. This is why those prone to depression are liable to become depressed suddenly [namely, when unexpectedly triggered by repressed emotions]. This will not take place, however, if one has a beloved companion and trusted confidant before whom one could speak it out in compassionate colloquy about the [anxiety and anger roiling deep within the] heart. Immediately one would then feel an alleviation of the burden of the heart like stone being rolled off it and relief from the anxiety with one’s inner psychic field. [And now we get to the implication for practice:] is there any more a beloved companion and trusted confidant than your Parent in Heaven [which truth was long ago] alluded to by the blessed Sages? Go on retreat, if possible, seclude yourself into a private room [where you will be free from all distraction] and if unavailable then sit facing the wall. Visualize in your mind’s eye that you are standing before the divine throne of glory. Pour out your heart, speak from your soul [directly to God] in a fully uninhibited way, [speaking] in whatever language [allows you to freely express your innermost feelings], and saying whatever comes to your mind.
12
ואם לא הרגלת עוד בכזאת, הנני רושם לך, שיח כזה, למען יהי׳ לך לדוגמא באיזה אופן לטהר את נפשך בשיח ותפילה ולפלטה אל חיק אבי׳, ולא לקבוע לך סדר תפילה, באתי.
SUBJECTIVE AND SITUATIONAL COLLOQUY: If you have not yet become habituated to this [deepening of your devotional tactics], then consider this [script] I am writing here for you as a possible example [in the form of a dialogical prayer practice]. The purpose here is to uproot the wayward impulse from your inner psychic field through this form of contemplative prayer and then deliver it back to the embrace of its [heavenly] Parent. This informal prayer script is not meant to be a fixed liturgy as [this contemplative prayer must be highly subjective and situational], so I have come only to share these words as a possible guide:
13
רבונו של עולם, אתה הוצאתני מאין ובראת ויצרת את כל גופי רוחי ונשמתי, ורואה אתה איך גדלה תשוקתי לעמוד לפניך בנפש טהורה וזכה, את רצונך תרגיש, ואת הגיונך תהגה, ובחדרי לבה הוד קולך ישמע. אבל מאוד ידוה לבי בקרבי על גודל עכירתה, הרגשות זרות היא מרגשת, ורצוניות עכירות רוצה. ותחת להיות פעמון זהב להשמיע קולו בבואו אל הקודש, קול איש בליעל להבדיל בה ישמע, ולקראתו היא קמה ומתעוררת. ואפילו בשעה שאני קם ומתחזק, לגרש את כל הרגשה ורצון לא טוב, ולהחריש את קול הבליעל אשר מבצבץ וקורא בו, אז רק מן מוחי ולבי אני מגרשם, ובנפשי הם נשארים.
EXPELLING CYNICAL DESIRES: “Master of the Multiverse, You created my existence from naught and formed my entire body, my spirit, and my soul. Surely, You must see how great is my yearning to be present before You in purified spirit and with a worthy heart. O, that I might be sensitive to Your will so as [to be in a position] to better contemplate Your wisdom and to truly hear Your voice within my heart. Alas, this is not so—and the heart within me mourns that my I feel so jumbled and so perplexed, sensitive solely to the sensual and desiring turbidity to the extent that, instead of my pristine inner voice acting as a golden bell announcing [God’s] entry into the sanctuary, [solely] the voice of the Evil One is audible to me—and it is to [that summons] that it arises and wakes up. And even when I try to rise in protest to expel all that cynical desire, I only can expunge it from my conscious thoughts—while the unconscious thoughts remain festering on the deep within the impulse of my inner psychic field.
14
רבונו של עולם טהור ומטהר, מה מאוד יתמוגג וימס לבי בקרבי בהעלות על דעתי, אשר דרכו של איש אם רק את חצרו ואת ביתו מנקה, את האשפה החוצה יזרוק, ומעל רשותו ירחק.
CLEANING THE INNER HOUSE: “Master of the Multiverse, O Pure and Purificatory One, how my heart melts away to think [how simple this all should be:] if one wishes to clean one’s [real] house and garden, one simply pitches out all the garbage.
15
ואני כשאני בא לטהר את כל עצמי ומהותי ולהשביע בצחצחות את נפשי לכבסה ולטהרה לפני אדון העולמים טהור ומשרתיו טהורים לעילא מכל שמהן וכינויין, רק מעל פני הזוהם מסתתר ואל נפשי פנימה הכל נדחק ונכנס, עד שאני מאוס ומגואל בעיני עצמי מכל אוצר המנוול אשר אגור בתוכיות נפשי, צבתה בטנה ונפחה ירכה עד כדי להתבקע ולשטפני בזרם מים הזדונים לעת מצא ח״ו. וכן עתה נתעוררה בקרבי, מחשבה [או] תאוה פלונית [טוב לפרשה]. מר לי מאד בידעי שאף שבעזרתך התגברתי ולא נתתי׳ לבצע את פעולותי׳ וזממי׳, מכל מקום עוד נפשי לא מטוהרה וכפעם בפעם תתראה בקרבי באופנים שונים, פעם בתאוה ופעם במחשבה וכו׳. אנא ד׳ טהר את נפשי עקור את יצרי הרע מעלי, ואת חלק הרע מקרב נפשי תשליך, במקום אשר לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לבי לעולם לא עתה ולא לעת זקנתי. ובפרט כשתזכה נשמתי למוחין דגדלות, בעת תורה ותפילה וכדומה ותזכה לעלות לפני כסא כבודך, תהי׳ זכה ונקי׳ להתלבש בבגדים לבנים של אור המצות ולהיות פורחת לעילא בתשוקין וכסופין ולהתבטל ולהתיחד בד׳ אחד.
DEEPER CLEANING THE INNER HOUSE: So when I when I [attempt to] cleanse myself so that my inner psychic field shines before You, I [seem able only to pitch] my refuse outside of my conscious sight lines, while I remain corrupted by this corrosive filth deeper to the point at which my inner psychic field [literally] pullulates when something triggers [that kind of] inner traumatic corrosion and then floods forth at the most unexpected moments, perish the thought. Therefore, when there rises up within [me an unworthy] thought or desire, it is good to give voice to it [which is what I am attempting to do now]. But despite Your aid, I am unable to restrain the urge to act out these inner voices and to overcome these temptations! As a result, I feel embittered insofar as my soul is sullied by those distracting impulses that [only serve to blur] the focus of my life. And so do I plead, O God, that You have mercy [on me] and purge [these distracting desires] from the inner impulse of my psychic field. Uproot out those libidinal impulses from the inner impulse of my psychic field and remove all the temptations that cause me to err, lest they [continue to] haunt me even as I age. I am especially concerned in being attacked by these distractions when I am in a state of heightened spiritual awareness in Your regard, whether [immersed in] learning Torah or in contemplative prayer. [O God,] enable [the the inner impulse of my psychic field] to ascend before Your Throne of Glory, and that it be worthy and [sufficiently] purified to merit being enshrouded in the white garments in which the commandments are bathed, thus enabling me to blossom on high and to become filled with [the appropriate kind of] yearning and desire to the point at which it no longer bears independent existence and is, instead, united fully with the One.
השער נא בנפשך, מה הי׳ אם עשית את כל אשר עלה בנפשך, במחשבתך, ורצונך, מעודך עד היום הזה. כמה מזוהם מגונה ומכוער הי׳ אותו האיש בעיני אלקים ואדם. וכל אשרך ועמידתך היא רק על שהבלגת על נפשך ואסרתה לבלי צאת החוצה דרך מעשיך. וא״כ במה נכבדה נפשך, כשהיא לעצמה, מנפש הזדון אשר ג״כ אינו מרשיע עתה, מפני שחזקו עליו שלשלאות השוטרים וסגרוהו בדלתים וצריח. הסתכל נא בנפשך האם באמת לא רמה ערכה, ולא חשובה כל עצמותה מן נפש הזדון הזה אשר מפרכסת לנתק את שלשלאותיו ולהרוס חומה בצורה, למלא את העולם רשע.
IMAGINE YOUR INNER PSYCHIC FIELD:
Imagine your inner psychic field right now and how it would appear if your every wish, every imagining, every desire, and every fantasy you have ever had in your entire life were somehow to be fully visible—how obscene, offensive and repulsive you would be in the eyes of divinity and humanity!
And then consider how fortunate it is that [those] inner fantasies and impulses are [invisible], that invisibility being a function of you having incarcerated them fully and not let them escape into real life. But if that is how things are, then look deeper into your inner psychic field and ask if its situation is really any different than that [inner impulse] of jailed criminals [who commit no crimes because they are] shackled in chains, watched over by guards, and locked in prison cells? Even if you have elevated yourself to the point of controlling your inner impulses within the psychic field, take a deeper look inside your truer self and ask whether [your good behavior truly means that you are not] degraded [nonetheless by the existence within of all those] inner drives? How fortunate for you [not to be wayward]! But you may still not have completed your inner soul’s work—for could not that criminalizing inner drive [at any moment] break the bonds of its imprisonment so as to realize its desires and, in so doing, to pull the entire house down and fill the world with wickedness?
ואם הגבהת את עצמך, ועוד תמשול בך לבלתי הפקר את לבך ומוחך לעשותם מצע לנפשך, שתראה בהם דמיונות שוא ותצמיח בהם מחשבות ותאות רעלים וממיתים, וכאשר תעלה איזה מחשבה מדה ותאוה רעה בך, תרדפן באף ותשמידן מכל ככר מוחך ולבך, אשריך וטוב לך. אבל גם בזה עוד לא יצאת ידי חובתך לנפשך, רק את הצו והזרוז הזה, שמע נא. תרפא את נפשך ולא תשתפק לעצור בעדה בלבד.
CASTING ASIDE DISTRACTING MIND-TRAPS:
If you have somehow managed to elevate your self [in terms of the heartmind] by casting aside any of the distracting mind-traps that inevitably lead to toxic desires and death drives—how wonderful and great [for you]! But do not lapse into becoming complacent on this front. Rather, take heed of this advice, you are deployed with alacrity. Heal the inner impulse of your psychic field and do not think it is sufficient to entrust self-control alone.
יש מחלת פצע בהקיבה אשר החולה מקיא את כל אכילתו. ואם אל רופא אליל יבוא, ישתפק בתרופות לעצור את הקיאתו, ואת הפצע לא ירפא. ומה תוצאותיו. המחלה עוממה בקרבו פנימה, הקיא, הדם, והליחה יתרבו, ולעת מצוא בזרם ישתפכו החוצה, ואז יקשה כבר למצא תרופה לו. ואם אל רופא מומחה יבא, יחדור בדעתו אל קיבתו החולה, ואם יזכה מד׳ תעלה תרופתו לרפאות גם את פצע קיבתו פנימה.
HEALING ROOT CAUSES OF SOUL INFECTION:
[To what may this aforementioned ailing spiritual condition be compared? It may be compared to] the poor soul suffering from the kind of gastric infection that causes someone constantly to vomit out [food just eaten]. If one visits an inexperienced doctor who treats only symptoms [and not the deeper root causes], then [even if the vomiting may stop,] the infection itself still will not be healed and the infection will continue to spread [even though you will imagine it to be under control], and the poison will continue to spread throughout the body. Eventually, the underlying causes will overwhelm this suppressant remedy, and the vomiting will resume, fully out of control. In such a case, it will be more [and not less] difficult to heal the actual root cause of the illness. However, if instead one visits an expert healer whose integral wisdom addresses and infiltrates the root cause, then with divine aid, this healer will reach and heal the infection at its inner root in an integral fashion [that will produce true, not illusory healing].
כמו כן ישנם אנשים שמחשבות תאות ומדות מזוהמות רודפתם ר״ל, הן בהקיץ הן בחלום, אפילו אותן מחשבות שלא מצאו קן בלבם, לעת מצא ימלאו את לבם ומוחם. וכמה פעמים שפכו אנשים זקנים את לבם לפני, שאפילו אותם הדברים שאי אפשר להם כבר לעשות מחמת חולשתם, גם כן כמו להכעיס מגרים בהם. ולוא אמרתי לרשום כאן איזה מאורעות כמו אלה תסמר שערת הראש. רק המעשה הנוכחה שלא אצטרך בה לנבל את קונטרסי אני רושם.
DISILLUSIONED BY DEEPLY ROOTED DISTRACTIONS:
Similarly, there are those types of personalities who are plagued by obscene imaginings, desires, and impulses, perish the thought, both during waking states and in their dream states. Yet even those imaginings to which one would never [consciously] give space in the mind nevertheless can burst forth and fill up both the heart and the mind. It has even happened to me several times that elderly people come to me to deplore distracting thoughts about acts they themselves would be too weak actually to undertake yet which nevertheless still plague their minds. I will not note such [questionable] incidents here in my journal lest my readers’ hair stand on end. Nor do I wish to sully this [spiritual] journal [of mine], and will [therefore] present a milder story [for readers to contemplate].
כפרי בא אלי, בוכה וצועק, היות כי השיג חולשת הלב, אבל לא על זה בוכה, רק אהא שבכל עת שחולשתו תקפהו, יבוא לו רעיון שיצלם את עצמו ר״ל וייטב לו, וכל כך גדלה מחשבה הרעה עד שהוא צריך כח גדול לעצור את ידיו מלבצע את מחשבתו הרעה.
CORRUPTION DEEPER IN THE SOUL:
A peasant came to me crying and complaining about what he perceived [his ailing condition] to be his weak heart. This however was not the specific reason he came to see me, rather [it was due to this recurring situation that] whenever he would feel heart palpitations, there was an idea that would then arise in his mind that he should [make the sign of the] cross [on] himself, and perish the thought, he would then [seem to feel] healed. This had become such an overwhelmingly compulsive way of thinking that he needed to [continually] summon up the greatest strength to restrain himself from putting this wicked fantasy into action.
שקלתי וחקרתי בזקנים אומללים האלה ובכל מהותם, וראיתיו שרבים מהם גם בנעוריהם לא היו רודפי תאוה ומחשבות רעות ח״ו כמו שחשדו הם את עצמם. ואף עתה, רחוקים הם מזה תכלית הריחוק. רק כיון שבכל עבודתם תמיד לטהר את המוח והלב, רק על המוח והלב השגיחו, שלא לתת את הנפש שתפשט את טלפי׳, במדה ומחשבה רעה על המוח והלב, ולא שורשו את הרע מן הנפש בעצמה. כאמור, עצרו בעד הנפש לבל תוציא ותקיא את סריחתה על המוח והלב, וכל הקיא צואה ומכה טרי׳, נדחקו ונשארו בנפש כמו שהיו. והי׳ שמור שם לעת מצוא, עת נחלש כח ממשלתם על עצמם וגם שיבה נזרקה בהם ואי אפשר להם ללחום כל כך נגד נפשם ולעצור בעדה, לכן היא משתרעת על מוחם ולבם, כתאותה.
CHALLENGES IN SOUL-CONTROL:
I analyzed and considered many such pathetic elderly people by delving deeper into their [psychic] constitutions and what I discovered were not people who in their youths had [once] chased after forbidden desires and distracting fantasies [without succumbing to them], as they recalled having themselves as having once done. [Nor are they different now from how they were then:] even now they are as distant from such things as imaginably possible. But because all of their energy was devoted to the purification of their hearts and minds [so as to prevent and repress their libidinal impulses from overtaking them], it was solely their hearts and their minds over which they exercised control, thus preventing either from extending their claws into the soul with respect to corrupted imaginings and moral qualities, but without uprooting evil from the inner impulses of the psychic field itself. [As a result,] their spiritual affliction continued to spread deeper within. Given the challenges regarding self-control that inhere in the aging process, those deeply embedded inner impulses and drives, [urges that were successfully repressed during earlier chapters of life from the mind and the heart, but not from the soul] were now being stretching further within their hearts and minds just when the strength necessary to repress them is ever more weak as the individual ages.
אף הכפרי עם הארץ כיון שמנערותו שמע מהעכו״ם את מופתיהם השקרים. אף שאין יצה״ר של ע״ז נמצא, אבל כיון שעם הארץ הי׳, סיפורי הבדאים בקרבו נקלטו, והוא רק ממוחו ולבו גרשם, ובנפשו נשארו לעת מצוא, עת זקנתו ועתה מהתלים ומצחקים הם במוחו ולבו באין מפריע. ובכל שכן בשאר זקנים הנ״ל בתאות אחרות שהיצר הרע שולט ר״ל. וזקן כזה דומה בעיני עצמו ששרף את כל התורה כלה ח״ו, ולא קיים אפילו חק אחד. מכה על לבו ממרט את שערות ראשו צועק ובוכה, הלא בכל ימי חיי אף שידעתי שיום ויום חיי מתקצרים וליומי האחרון אני מתקרב, מכל מקום זאת היתה נחמתי, שכל שאזדקן, יחד עם כחי, גם תאותי והשאור שבעיסה יאפסו. אטהר ואזדכך בכל פעם יותר להתקרב לד׳, ומה שלא עלה בידי בילדותי אשיג בזקנותי. ועתה מה נעשיתי, מוחי ולבי נעשו סבך של חיות רעות, ומערה לפריצים. רעדה אחזתני והשבץ יחלחלני בזכרי את המנוולים האלה שמסתבכים במוחי וחוטאים בלבי. ומי יערב לי שלא הם ילווני אל בית עולמי, ולקשר של רשעים אלו, את נשמתי ברגע האחרון אפליט. ואחד מזקנים הללו כל כך התמרמר עד שבחייו מאס, וממרירות לבו אמר, לא אחפוץ לחיות חיים מגואלים כאלה, הכזה אני מתקרב לד׳ להשיב את נפשי לשורשה, בהאיך אנפין אקים קמי מלכי וקדושי.
NAVIGATE SOUL NAUSEA:
So [back to that] incident with this simpleton peasant, who from his youth was brought up hearing many false stories of wonder workings from gentile peasants. Even though he would never have allowed this wayward impulse to lead him to [real] idolatrous ways [of healing] and would certainly never have considered conversion [to Christianity], these tall tales [of false stories of wonder workings in healing] made a deep impression upon his subconscious inner psychic constitution, an impression that could not be easily purged. As a result, he was able only to prevent them from penetrating his conscious mind through intentional repression, but not from infecting the depths of his inner psychic constitution. And so, as he aged, these unconscious feelings began to mock and make fun of him altogether. And all the more so is this the case with elderly people whose compulsive thoughts present themselves as natural human desires, perish the thought. This type of elderly person harbors a self-perception as one who has burned up the entire moral compass of Torah, as if somehow having managed to eradicate any fulfillment realized in their devotional life as naught. Tormented, such a person now says: “I knew for the entirety of my life that my days are numbered and now, as I am nearing my end, my expectation was that, just as I myself would become older, so too would my baser libidinal drives also wane along with my waning vigor. I anticipated becoming a more evolved person as my libidinal drives abated [with advancing age] and that I would thus be able continually draw closer to the divine. [In short, I imagined that] what I was unable to realize in my youth, I’d be able to realize in my old age. And yet, what has now become of me? My mind and heart have become a lair for beasts [of the mind] and a cave of vipers [of the heart]! Terror has overtaken me, and I shudder with nausea at the filthy fantasies that roam around in my [the lair of my] mind and prey in the [cave of my] heart! Who can ensure that these very [beastly thoughts and viperous feelings] will not salute me as my [embodied] life is extinguished and then accompany me in my final moments as I shall surrender my soul [back to the divine source that gave it to me]?” So embittered with life was one of these gentlemen, that he said: ‘Instead of continuing to live on in such a deplorable life, I’d rather die! Is this how I shall get close to the divine source?!? How shall I [ever be truly able] to return my soul to my Creator? With what a disgraceful countenance will I have to confront my King, my Holy One?”
ואף שאין זה כלל ח״ו על כל אנשים ועל כל זקן, אבל האם אין כל איש ואיש שומר את בריאותו מפני שנמצאים רק יחידים פרטים חולים, מפני שאין כל אחד בטוח שלא יחלה הוא אם לא ישמור את עצמו במה שבידו לשמרו. כל איש מוכרח לעקור את כל פגימה וכל עשב מר בשורשו מן נפשו לא מן מוחו ולבו בלבד.
UPROOT YOUR SOUL AFFLICTION:
And so even though this [spiritual affliction] does not occur within every person or to every aged individual, [still] would you [really be ready to just] overlook your physical well-being based on only a few people actually succumbing to this illness? How can you be guaranteed that this would not happen to you if you do not take care of your self insofar as it is your responsibility? Each of us then must uproot every bitter weed growing within the [garden of our] own inner psychic fields, and not just limit this work to the [faculties of cognition in the] mind and the [affect of the] heart.
ואל תבהל ברוחך להשיבני איך אני דורש ממך לעקור את כל יצרך מלבך, עד שגם הנפש לא תתאוה עוד, מדרגה רמה אשר דוד המלך התפאר בה ואמר ולבי חלל בקרבי, שהרגו ליצר הרע. כי אם תשובה זו בלבך להשיבני, סימן הוא שלא הבנת את דרישת אליך, כי לא עלה על לבי להרהיב עוז בנפשי לבקש ממך גדולות כאלה, ודברי בזה המה רק דברים שתוכל להגיע אליהם, אם ירצה ה׳, במשל הנ״ל הרופא האליל מסתפק שלא לתת להקיא לצאת חוצה, והמומחה מרפא גם את הפצע אשר בבטנו פנימה. ואף שיודע הוא שאי אפשר למצא תרופה שלא ישוב ויחלה עוד מחלה חדשה, מכל מקום את המחלה זו על כל פנים הוא משרש ומבערה מקרבו. דוד המלך הרגו ליצר הרע שלא ישוב ויסיתהו עוד, לא בעבירה זו ולא באחרת, ואני דורש ממך רק שעל כל פנים ברגע זו שעלה בך תאוה מחשבה ומדה רעה לא תסתפק בזה שתדחפה ותסתירה בקרב נפשך, ותשמח רק על שסגרת את פיך, שלא תצא הקיא, רק תרפא גם את הפצע בנפשך, אף שאפשר ישיב בך רצון או מחשבה לא טובה ח״ו חדשה, השלך את האשפה חוצה אף שישיב ויעלה בך אחר כך אבק וסחי אחרת מחדש.
EMPTY YOUR HEART:
Do not be stupefied here at what may seem like my unreasonable demand to extract all such [wayward] inclinations from your heart, [even] going so far as to uproot [obscene] desire from your inner impulses of your psychic field as well. This high level [of moral refinement] was attained by King David, [who wrote in his psalm] “my heart has been emptied within me” (Psalm 109:22), which he means to say that he annihilated his wayward impulse [to sin]. Clearly you have misunderstood my counsel here [if you understand my words to be saying that] I am demanding that you reach such a grandiose level of actualization. Rather what I am expecting you to realize is something you can realistically attain, if it be the Will of the One.
[Let us now return to our] earlier analogy of gastric infection [to understand the spiritual analogue more clearly here]. The inexperienced doctor is content to prescribe healing measures that simply suppress the surface symptoms, whereas the truly expert healer prescribes those measures that serve to more fully heal the inner wound. There is no guarantee, however, that the infection will never return. And yet, the current situation will be best redressed by completely uprooting and purging this spiritual infection from the inside. [Recall how] King David so [annihilated] his wayward impulse at its source [to be utterly emptied of it] so that it would never again produce an inner temptation from within to engage in any sort of improper comportment. What I demand of you, then, is at the very moment when those impulses, imaginings and compromised character traits resurface in your consciousness, that you not just repulse and repress them [by banishing them] deep into your subconscious. [For, if you do just that,] do not rejoice over what [is merely a] temporary triumph over your surface symptoms because the constitution of the impulses of your inner psychic realm will [surely] not have been transformed. [To return to my gastric analogy,] all you would be doing in such a case would be to cover your mouth so that the vomit is not expelled [without addressing the root cause of the nausea]. Far better, then, to expel the spiritual toxicity [deep within] so that you can truly heal the impulses of your inner psychic realm will [surely] not have been transformed. [To return to my gastric analogy,] all you would be [in the deepest way possible], attaining [not the mere removal of surface symptoms, but the actual eradication] of the infection. Even though it is possible that other desires or wayward imaginings may arise anew, perish the thought, [you can] just throw out the refuse again and again until afterwards there arises from [deep] within you the first whirling and offcoursing of an utterly renewed spirit.
ומה העצה לזה ואיך מטהרים גם את הנפש. לימוד רב ותחבולות שונות בעבודה נחוצות לזה. וד׳ ירחם ויזכני להאריך מזה במקום אחר, כאשר עם לבבנו. אבל ראשית כל העצות, ויסוד כל התחבולות היא שבעצמך תדרוש ותחפוש לטכס לך עצה. כי האיש המרגל את נפשו שתהי׳ נהנה רק מן הצדקה, סופו שמביאה לידי התרשלות ועצלות כזו עד שאפילו עם הנדבות שמקבלת, לא תעשה מאומה ותלאה להשיבו אל פיו. גיבור החיל נעשה רק כשמרגיש במלחמה שאחריות נפשו או גם נפשות של אחרים עליו, ולא יועילו לו עצות ופקודת ראשיו לבדם, אם לא יטכס ולא יחדש גם בעצמו עצות איך להינצל מן הסכנה על פי הדרגים שלמד בדרך חז״ל ורבותינו הקדושים זצ״ל מוכרחים ללכת ולשמור שלא לנטות ח״ו אפילו בחוט השערה ימין ושמאל, ולבקש ולחפור ולחפש ולמצוא גם בעצמינו עצות על פי דבריהם הק׳ זצ״ל על כל צרה, צרת הנפש אשר לא תבוא, ואז נוכל להיות לגיבורי החיל בצבא ד׳, לעבוד ולשמש בדברי ודרכי רבותינו הק׳ ז״ל, ולא נהיה ח״ו כגיבור לא יוכל להושיע.
BE A SPIRITUAL SOLDIER WITH A STRATEGY:
And so what is the counsel as to how we truly heal these inner impulses of one’s psychic field? There is a long learning process involved along with different tactical methods. May God grant me the merit to extend my reflections elsewhere on this matter. For now, however, what is underlying all advice and [serves as] the foundational tactic is to take responsibility in arranging for yourself your own personalized counsel.
[This can be compared to] those who habituate themselves to rely financially only upon the charity of others. In the end, such people become so neglectful and apathetic so as not to feel at all motivated to make good use of the gifts [they have received as alms] in a sustainable way. Such people will only become mature enough to stand firm on solid ground when they [finally] realize that the battle for one’s own inner life is waged within the impulses of one’s inner psychic field and that [victory cannot be achieved by] taking orders from other people and that it is the responsibility of each individual to wage this [inner] war personally and for one’s own dependents. Innovate tactical methods for [refining] yourself rather than relying solely upon cognitive ultimatums and exterior counselling as your guidelines. And although [it is laudatory to] consult the reliable path outlined by our blessed Sages, you must nevertheless still carve out your own personal pathway to ensure you do not stray one iota to the right or to the left, perish the thought. Apply their general strategies to your personal tactics to resolve the challenges of your own spiritual journey, for only then will you be prepared to fight the inner battle to become a true hero in the celestial battalion [and thus to use the] words of our sacred sages to remain powerful. Do not let yourself become a soldier without a strategy, for such a soldier, perish the thought, cannot deliver [on the path to redemption at all].
אבל לבד מן התחבולות של עבודה אשר עליך להרבות, לעבוד ולפעול בהן עד אשר תזכה לעקור שורש הרע גם מקרב נפשך, תוכל לשמש גם בדרשת חז״ל על הפסוק דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים. ולא אמרו מה יעשה האחר להקל דאגת המשיח והמספר, מפני כי הדבור בעצמו גדול כחו להוציא את החרצובות מקרב הנפש ולבלי תת להסתר ולקנן בה שום עקמימיות. וכמו שאמרו מהבעל שם טוב ז״ל על נפשי יצאה בדברו. וכמו שהאיש מרגיש זאת גם בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו מכל מקום רק מעיניו נסתרה אבל בקרב נפשו הקיא נסתר, והי׳ אם תוספנה דאגות אלו ותשובנה להסתתר מעיניו בקרב נפשו, תתפרצנה אח״כ לעת מצא כאשר תתמלאה סאתן. וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית. מה שאין כן אם יש לו אוהב ורע והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מרגיש תיכף שכמו אבן גלל מעל לבו ואת דאגתו מקרב נפשו עקר. והאם יש לך אוהב ורע כאביך שבשמים אשר רמזו חז״ל עליו ית׳. הסתר את עצמך בחדר מיוחד אם אפשר לך, ואם לאו הסב פניך אל הקיר, וצייר במחשבתך שאתה עומד לפני כסא כבודו ית׳, ושופך לפניו את לבך בשיח ותפילה כפי שעולה על לבך בכל לשון שאתה שומע.
COMPASSIONATE COLLOQUY:
Aside from deepening your devotional tactics until you have healed, you can also take advantage of the advice of our blessed Sages in their reading of the verse: “[w]hen anxiety rages in a heartmind,” (Proverbs 12:25) it can be alleviated through speaking it out with others.2See bYoma 75a: “If there is anxiety in one’s heartmind, let the person quash it [yashḥena]” (Proverbs 12:25). Rabbi Ami and Rabbi Asi dispute the verse’s meaning. One said: A person should forcefully push it [yasḥena] out of their mind. One who worries should banish his concerns from his thoughts. And one said: It means one should tell [yesiḥena] others about their owns concerns, which will lower that person’s anxiety.” This latter approach is being referred to in the body of this entry.
The sages’ counsel, however, does not detail how [precisely] the compassionate listener might provide relief to the distress of the other. [Nonetheless, we can posit that their point was] that this act of compassionate colloquy can facilitate catharsis so healing that it will even work to prompt the bonds of trauma to loosen their grip upon the inner psychic field. This is akin to how the Baal Shem Tov explained the verse: “My soul took leave when it spoke” (Song of Songs 5:6) to mean that such an experience can serve as a highly personalized catharsis [that can relieve] both anxiety and anger. Nonetheless, it is also possible that the aforementioned anxiety and anger can be diminished to the point of vanishing from one’s conscious view while remaining concealed within [the depths of] one’s inner psychic field. [Nor is this a mere detail:] if there should happen to be further triggers of those repressed emotions, then one’s inner psychic field could well break itself apart upon even the slightest of provocation by these measures.
This is why those prone to depression are liable to become depressed suddenly [namely, when unexpectedly triggered by repressed emotions]. This will not take place, however, if one has a beloved companion and trusted confidant before whom one could speak it out in compassionate colloquy about the [anxiety and anger roiling deep within the] heart. Immediately one would then feel an alleviation of the burden of the heart like stone being rolled off it and relief from the anxiety with one’s inner psychic field. [And now we get to the implication for practice:] is there any more a beloved companion and trusted confidant than your Parent in Heaven [which truth was long ago] alluded to by the blessed Sages?
Go on retreat, if possible, seclude yourself into a private room [where you will be free from all distraction] and if unavailable then sit facing the wall. Visualize in your mind’s eye that you are standing before the divine throne of glory. Pour out your heart, speak from your soul [directly to God] in a fully uninhibited way, [speaking] in whatever language [allows you to freely express your innermost feelings], and saying whatever comes to your mind.
ואם לא הרגלת עוד בכזאת, הנני רושם לך, שיח כזה, למען יהי׳ לך לדוגמא באיזה אופן לטהר את נפשך בשיח ותפילה ולפלטה אל חיק אבי׳, ולא לקבוע לך סדר תפילה, באתי.
SUBJECTIVE AND SITUATIONAL COLLOQUY:
If you have not yet become habituated to this [deepening of your devotional tactics], then consider this [script] I am writing here for you as a possible example [in the form of a dialogical prayer practice]. The purpose here is to uproot the wayward impulse from your inner psychic field through this form of contemplative prayer and then deliver it back to the embrace of its [heavenly] Parent. This informal prayer script is not meant to be a fixed liturgy as [this contemplative prayer must be highly subjective and situational], so I have come only to share these words as a possible guide:
רבונו של עולם, אתה הוצאתני מאין ובראת ויצרת את כל גופי רוחי ונשמתי, ורואה אתה איך גדלה תשוקתי לעמוד לפניך בנפש טהורה וזכה, את רצונך תרגיש, ואת הגיונך תהגה, ובחדרי לבה הוד קולך ישמע. אבל מאוד ידוה לבי בקרבי על גודל עכירתה, הרגשות זרות היא מרגשת, ורצוניות עכירות רוצה. ותחת להיות פעמון זהב להשמיע קולו בבואו אל הקודש, קול איש בליעל להבדיל בה ישמע, ולקראתו היא קמה ומתעוררת. ואפילו בשעה שאני קם ומתחזק, לגרש את כל הרגשה ורצון לא טוב, ולהחריש את קול הבליעל אשר מבצבץ וקורא בו, אז רק מן מוחי ולבי אני מגרשם, ובנפשי הם נשארים.
EXPELLING CYNICAL DESIRES:
“Master of the Multiverse, You created my existence from naught and formed my entire body, my spirit, and my soul. Surely, You must see how great is my yearning to be present before You in purified spirit and with a worthy heart. O, that I might be sensitive to Your will so as [to be in a position] to better contemplate Your wisdom and to truly hear Your voice within my heart. Alas, this is not so—and the heart within me mourns that my I feel so jumbled and so perplexed, sensitive solely to the sensual and desiring turbidity to the extent that, instead of my pristine inner voice acting as a golden bell announcing [God’s] entry into the sanctuary, [solely] the voice of the Evil One is audible to me—and it is to [that summons] that it arises and wakes up. And even when I try to rise in protest to expel all that cynical desire, I only can expunge it from my conscious thoughts—while the unconscious thoughts remain festering on the deep within the impulse of my inner psychic field.
רבונו של עולם טהור ומטהר, מה מאוד יתמוגג וימס לבי בקרבי בהעלות על דעתי, אשר דרכו של איש אם רק את חצרו ואת ביתו מנקה, את האשפה החוצה יזרוק, ומעל רשותו ירחק.
CLEANING THE INNER HOUSE:
“Master of the Multiverse, O Pure and Purificatory One, how my heart melts away to think [how simple this all should be:] if one wishes to clean one’s [real] house and garden, one simply pitches out all the garbage.
ואני כשאני בא לטהר את כל עצמי ומהותי ולהשביע בצחצחות את נפשי לכבסה ולטהרה לפני אדון העולמים טהור ומשרתיו טהורים לעילא מכל שמהן וכינויין, רק מעל פני הזוהם מסתתר ואל נפשי פנימה הכל נדחק ונכנס, עד שאני מאוס ומגואל בעיני עצמי מכל אוצר המנוול אשר אגור בתוכיות נפשי, צבתה בטנה ונפחה ירכה עד כדי להתבקע ולשטפני בזרם מים הזדונים לעת מצא ח״ו. וכן עתה נתעוררה בקרבי, מחשבה [או] תאוה פלונית [טוב לפרשה]. מר לי מאד בידעי שאף שבעזרתך התגברתי ולא נתתי׳ לבצע את פעולותי׳ וזממי׳, מכל מקום עוד נפשי לא מטוהרה וכפעם בפעם תתראה בקרבי באופנים שונים, פעם בתאוה ופעם במחשבה וכו׳. אנא ד׳ טהר את נפשי עקור את יצרי הרע מעלי, ואת חלק הרע מקרב נפשי תשליך, במקום אשר לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לבי לעולם לא עתה ולא לעת זקנתי. ובפרט כשתזכה נשמתי למוחין דגדלות, בעת תורה ותפילה וכדומה ותזכה לעלות לפני כסא כבודך, תהי׳ זכה ונקי׳ להתלבש בבגדים לבנים של אור המצות ולהיות פורחת לעילא בתשוקין וכסופין ולהתבטל ולהתיחד בד׳ אחד.
DEEPER CLEANING THE INNER HOUSE:
So when I when I [attempt to] cleanse myself so that my inner psychic field shines before You, I [seem able only to pitch] my refuse outside of my conscious sight lines, while I remain corrupted by this corrosive filth deeper to the point at which my inner psychic field [literally] pullulates when something triggers [that kind of] inner traumatic corrosion and then floods forth at the most unexpected moments, perish the thought. Therefore, when there rises up within [me an unworthy] thought or desire, it is good to give voice to it [which is what I am attempting to do now]. But despite Your aid, I am unable to restrain the urge to act out these inner voices and to overcome these temptations! As a result, I feel embittered insofar as my soul is sullied by those distracting impulses that [only serve to blur] the focus of my life. And so do I plead, O God, that You have mercy [on me] and purge [these distracting desires] from the inner impulse of my psychic field. Uproot out those libidinal impulses from the inner impulse of my psychic field and remove all the temptations that cause me to err, lest they [continue to] haunt me even as I age. I am especially concerned in being attacked by these distractions when I am in a state of heightened spiritual awareness in Your regard, whether [immersed in] learning Torah or in contemplative prayer. [O God,] enable [the the inner impulse of my psychic field] to ascend before Your Throne of Glory, and that it be worthy and [sufficiently] purified to merit being enshrouded in the white garments in which the commandments are bathed, thus enabling me to blossom on high and to become filled with [the appropriate kind of] yearning and desire to the point at which it no longer bears independent existence and is, instead, united fully with the One.