LIFE OF PRAISE: “I will praise GOD all my life, sing hymns to my God for as long as I exist.” (Psalm 146:2).
2
ד׳ אלקי, מאד אכסוף לקדשך, ומשתוקק אני להלל את שם כבודך. ועוד יותר מתשוקתי, נדבה רוחי למסור את כל עצמי, לברך ולהלל את שם קדשך תמיד.
LONGING TO SANCTIFY YOU: O my God, I so long to sanctify You. I so yearn to praise the name of Your Glory. And even beyond this yearning of mine, my spirit has volunteered to give over my entire being to bless and praise Your holy Name forever.
3
כי האם רצוני זה אשר לי להקדישך הוא אותו הרצון אשר לי להיות. והאם תשוקתי להללך, כתשוקת המלאכים לשירתם, אשר מעונג התשוקה מעצמה כבר נמוגים ומפחדה נמסים. הן כוסף ומשתוקק אני, אבל גם מכיר את קוטן מדתם, ונדכא רוחי מפחיתותם. למה גם בעבודת העבודה בהגעגועין והתשוקין לעבודה איני פורע את חובי. ואיך עוד אעיז להגיש גרגיר חול מנחה לאל הגדול א״ס א״ת טמיר ונעלם אף בקדושת הארותיו ית׳.אכי גם בינה שכבר אינה בבחי׳ איהו וחייוהו חד בחכמה, והיא הארה מן המאור ג״כ לא קיימא למנדע. וזה נעלם אף בקדושת הארותיו. שגם הארותיו נעלמים לא המאור בלבד.
SELF-SURRENDERING TO SANCTIFY YOU: This desire that I have to give myself over to sanctify You, is it the same desire I have to exist at all? Is my passion truly to praise You just as passionate as the devotion to their song of the angelic chorus, whose members [literally] melt from the intensity of their desire and [so] dissolve in their own awe [of the divine]? For I do truly desire, yea, yearn [for You], but I also accept the paltriness [of my desire for You by comparison with the angels] and my spirit is depressed by the comparison. Why is it, then, that even when it comes to divine worship, that my aspirations and longing for devotion are not sufficient to repay my debt? And how can I dare offer up even a mere grain of sand to the great God, the Infinite One, the hidden and recondite One, concealed behind the illumination of divine holiness Itself?7Not only was the source of celestial illumination hidden, but the emanating light itself was also hidden. Namely, the [luminosity emanating from the dualistic nature of] the sphere of the Great Mother-Binah is no longer in the non-dual condition of ‘She and It are one intertwined within unity of Wisdom-Hokhmah’ for [Great Mother-Binah] is an illumination from the source of light itself which is beyond apperception [as there is no longer knower, knowledge and knowing as the source of being itself; so how can I know You whatsoever]. Then this is concealed amidst all its sacral luminosity, so that its illumination is also concealed in the rays of the source, not only the concealment of the source itself.
4
אי לזאת נפשי המחפירה התחזקה, ורוחי הנדכא התאמץ, ויחד התנדבו להתמסר כולם להללוך יותר מהתעוררות תשוקותי להללך בחיי, ולזמרך בעודי. וכל עוד גרגיר מציאות בי יהי׳, וחוש ממני ימצא, אם מגופי מנפשי ורוחי, אף מנשמתי חיתי ויחידתי מה ימצא, לגדל את שמך אשאף ובברכת כבודך אשקע את כל עצמי עם שורשי בשירתך אני מחליט לשעבד. כי מי הוא האיש אשר ישטה לפאר את כבודך ולקדש את קדושתך רק במו פיו, ואף אם בהן את חייו ישעבד, האם לא יחסר אם רק בחיי גופו לבד ישתפק, ואת חיית״ו לא ישעבד ואל יחידת״ו לא יתחבר. [היינו בחי׳ חי׳ יחידה למעלה מהגוף.] אהללה ד׳ בחיי אזמרה לאלקי בעודי. בכל מציאותי.
INNER PSYCHIC LIFE PRAISING YOU: Despite this, my humble inner psychic impulse became stronger, just as my spirit became [more] courageous. And together both joined forces to devote themselves entirely to Your praise much more [intensely] than any [level of yearning] to which [my authentic self] was awakened to sing [Your praises] earlier on in my life. As long as there is a grain of reality and any sensory ability within me, and as long as in my body yet abide my nefesh-impulse , my ru·aḥ-spirit , as well as the other parts of my inner psychic life, I will ever yearn to augment the divine name and to immerse myself—which is to say, to subjugate even the deepest roots [within me] to Your song. For who is the person foolish enough to praise Your glory and to declare holy Your sanctity merely by way of the mouth? [And this is true] even if one’s entire life is dedicated to [such vocal] praising the divine—will that effort not be found wanting if the individual in question feels it is enough to subjugate the body to that effort, but not subjugate the ḥayyah-vitality of my inner psychic life or the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life? [The verse from Psalms encapsulates this feeling with:] “I will praise God all my life, sing hymns to my God while I yet exist” (Psalm 146:2) [implies that one must praise God will all the parts and sub-units of the y’ḥidah-unified field of one’s inner psychic life].
5
למה זה תדמה נשמתי, קרובת אלוקי. למה זה להבה להב קודש את גופי אינו מוקד. והאם גם חייתי ויחידתי, בגופי ח״ו נפגמו. כי מדוע גוש עפר סיני באש השמים בער, ובעשן ד׳ אז נתאבק, והן, קדושות ישראל, ורוממות מן רוממות המלאכים למה זה את גופי, מרכבתן, לנשמה לא תהפכנה. אימה תפחדני. ולמה זה יש זמנים שצריך אני עוד להפעיל ולהלהיב אותי. פלצות יבעתני. רבש״ע מתירא אני, מי יודע איך היא נשמתי ושורשי, כי איך זה אפשר שבשירתן אברי לא יתרסקו, ובלהבם תמיד לא ילהבו. רבש״ע מקיץ נרדמים עורר נא את יחידתי. עורי יחידתי במרום לאל רם ונשא. התעוררי נשמתי, קדשו אותו ית׳ הנגלה כ״כ לפניכן והנסתר כ״כ מנגד עיניכן.בכעין במלאכים בשתים יכסה את פניו שלא יביט בשכינה, ומ״מ שואלים אי׳ מקום כבודו, פשוט שכל שגדולים משיגים יותר, וככל שמשיגים יותר רואים שאי אפשר להשיגו. אף רוחי ונפשי געשו ורעשו, התמסרו כלכם לקדש אותו בקדושתו תמיד בלי הפסק. עד לנצח את הנצח תקדישו. גם גופי כל עוד גרגיר חול ממנו ישאר לא יחשה, ומלהכריז את גדלותו ית׳ לא יחדל. כלם יחד ישוררו וירוממו קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות.
INTEGRATING ALL PARTS OF MY SOUL: “Why then am I deceiving my soul through fantasizing that I am near the divine? If I was really in such a state of intimacy, so then would not my entire physical being be set afire with sacred enthusiasm for the One? Could it be that even my ḥayyah-vitality and the ḥidah-unified field of my inner psychic life have been tainted by such boldness? For if a clod of earth, the likes of Mount Sinai, could be set ablaze by divine fire and become enshrouded in smoke, then how could it be that as a human being I did not also transform into a fiery mountain? How could my body not have become a fiery chariot of desire and completely transformed? “Master of the Multiverse, I am consumed with fear! Who knows what truly is the state of my neshamah-soul or its root, for how can it be so that my limbs not become crushed by [the experience of hearing] their song, and their ever-burning flames not burn me? Master of the Multiverse, O Awakener of those asleep, awaken please the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life. Awaken, the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life in the highest heavens before the elevated and exalted God. Awaken, O my soul, for the holiness of God is being revealed entirely before you and that which is hidden lies exposed before your eyes.8This is akin to the way that the angels on high use two of their wings to cover their faces lest they gaze upon the Shekinah, nonetheless [i.e., even though they are the ones covering their own faces] ask: ‘Where is the place of God’s glory?’ From this we learn that when great people apperceive great insight, they also learn how impossible it is to truly apperceive. My spirit and the impulse of my inner psychic field have crashed and exploded, having given their all to sanctify the One in divine holiness permanently and without interruption, keeping this up for all eternity. And so, my body, for as long as there be a grain of physical reality left to it, shall not be silent and will instead pronounce the greatness of blessed God without ceasing. All these elements of my soul conjoin in singing: “Holy, Holy, Holy is God of the hosts...” (Isaiah 6:3).
6
אנא ד׳, לא את ספורי מעשיך אשר עצמו מספר רוצה אני עתה להגיד, כי מי הוא האיש אשר בגבולות האיש, את הבורא ית׳, בורא הגבולות, ח״ו יגביל. והיוצא מיכוליות האדם, אף להא״ס בורא כל, פלא יחשב.גהן צריך האיש לספר גם את ספורי נפלאות ד׳ שעשה עמו אבל אין זאת השירה שעיקרה היא כנרמז מעט להלן. אף לא להוסיף תוארים ממושגי נפלאותיך ארהיב.דכי מי שאינו רואה האור והוד לבוש המלכות במרום, ומחדש תואר עליו ית׳, הוא רק מפשיט ממעשי׳ ד׳ ונפלאותיו, את המושג, ומתאר בו את ד׳, כמו ממעשיו האדירים, מפשיט האדירות. ומתאר אותו ית׳ בשם אדיר וכדומה. כי האם אדמה אלקי, אבי, ומלכי, לעבדיך צדיקיך הגדולים מאז, אשר מגודל קרבתם אל זוהרך הפשוט ואל קדושת אורך הממלא וסובב כאחת.הכי הוא ית׳ בחי׳ אתה הוא עד שלא נברא ואתה משנברא, באין חלוק והבדל, ורק לנו ההבדל, לא שאין אצלו עולם כי הוא ית׳ בראו, וכעין דוגמא יכולים לראות, במשל שהקטן השומעו שומע ורואה רק המעשה לעצמה וכשמוסיפים לו אח״כ הנמשל והשכל, עולה מעולם נמוך אל גדול הימנו, וגם אז רואה הבדל של ב׳ דברים של משל ונמשל, עד שמוכרח להשוות כפעם בפעם זה לזה, הנמשל להמשל כדי להבינו יותר, משא״כ החכם המצמצום את דעתו והשכל להמשל, הוא אינו רואה ב׳ דברים, והמשל אף שג״כ חושב המעשה רק שפת השכל היא אצלו. ואפשר שזהו ענין גדול כח הנביאים שמדמין את הצורה ליוצרה, כיון שבעולם הזה לא ראו הבדל בין עולמות העליונים רק הכל לבוש מלכות אחת, ואף שגם בעיניהם הי׳ העולם עולם, מ״מ אור קדושה וחלקי אצילות ראו בו. צמצום של הבדלה לא ראו, הצורה ליוצרה דמו, ובעולם הזה עולם העשי׳ בעינינו אף בעיניהם, אצילות זהרך וחיתך כבאצילות ראו.וכי אצילות איהו וחיוהו חד ואף שבידיעתם ג״כ לא השיגו בחי׳ אצילות, מ״מ התגלה עליהם ובהם בחי׳ זו, למעלה מידיעתם, בבחי׳ ומשה לא ידע וכו׳, התגלית ודאית, מה שלא ידעו כנודע.
NOTHING BUT YOUR EMANATIONS AND ELEVATIONS: “O God, please, I do not wish now to be the person who [pretends to be able to] describe the limitless Being! Perish the thought, that one should impose limits [on the limitless God]. And for the one who does what is superhuman, even for the infinite Creator, this would be considered wonderous.9Of course, we are all required to tell of the great wonders that God performed for us personally, but that is not “praise” per se, as we shall make clear below. Neither would I dare attempt to augment descriptions relating Your wonders.10 For that person who cannot see that even the spiritual light is but a divine shroud, rather (mis)identifying the divine with that shroud thereby only abstracting the wonders of divine design into a concept and conferring a descriptive concept to the Creator. Therefore, the might is abstracted from divine might in action, so that the divine is erroneously described as the ‘Almighty’ and other such descriptions. How can I compare myself, God, [heavenly] Parent and Sovereign, to Your deeply devoted ones of bygone times, [people] who experienced so intimately the extension of Your infinite Light, at once, so immanent and yet so transcendent, with no perceived distinction between the light and Creation.11This is because God pre-existed Creation and exists following Creation-for the One there is absolutely no distinction [given the non-dual nature of the One]. Rather distinction is only apparent to us. This does not mean that for God Creation is nonexistent, because the Creator actually created it. Rather what this actually meant can be analogized through a parable. A child hearing a tale hears only the actual parable until later on there is an accruing of deeper cognition to unpack its underlying lesson. Then one’s consciousness rises, but one still perceives two things: the surface parable and its underlying lesson. One even will have to remind oneself from time to time how the parable and its underlying lesson are interconnected so as to then more deeply understand it. Whereas by contrast, the wise person who has to constrict their wisdom into the parable does not perceive any distinction. The parable is merely serving as the linguistic vehicle for manifesting their wisdom. Possibly then this is what is implied by “Prophetic power is remarkable insofar as this is a capacity to engage in comparing Creation to its Creator.” (Genesis Rabbah 27:1). Even this multiverse is not perceived as distinct from the most supernal of divine emanations, but all is as one great cosmic divine shroud. So even though Creation was for them indistinguishable from Creation, nevertheless they saw it as divine light and emanations even through the parable. They did not perceive any [divine] contraction from such a distinction, rather they perceived as we perceive only Your emanations and Your existence, seeing the most intimately elevated multiverses of emanated reality.12In the most subtle of non-dual multiverses the [luminosity emanating from the dualistic nature of] an emanatory sphere is no longer in the non-dual condition of ‘She and It are one intertwined within unity.’ So even though their conscious minds could not apperceive this state of non-duality-Atzilut, nonetheless, a direct experience was revealed to them and channeled through them, albeit beyond their apperception. This is akin to the [prophetic] condition “and Moses was unknowing,” a concrete revelation of unknowing as their level of apperception.
7
ובגדלות קדושתם זאת, חתיכות עולם הזה אבני חוצות לאנשי חוץ, בידי קדשם אבנים טובות היו. בנזר קדשך קבעו, ואת כתר מלכותך בהן פארו. אף לפידי להב מן הוד לבוש מלכותך עם קוי אור צח ומצוחצח, אל עולם הזה הורידו. ובכל, מן האין ועד היש, מן העולם ועד העולם את זיו תפארתך ראו, בתוארי הודך שבחוך, ובהדר גאון עוזך הללוך.זלא משל ורמז רק בתוארי לבושי אור אמיתי, וזה רמז הגמרא אלמלי אמרם מש״ר ותקנינהו אנכנה״ג בתפילה וכו׳, ואיך להם הותר, רק כנ״ל. וכל עצמם רק הלל וזמרה לד׳, התפשטות וגדלות הוד מלכותך ית׳ היו. אף חשכת זולתם באור אלקים זה האירו. הן זולתם רואי רק היש, גם באורות ותוארים אלו של נביאינו וקדושינו בחושיהם דברי יש רואים, ורק רמזי קודש מהם מאזינים, אבל נפשם ולבם מאור עליון מזדעזעים. כיון שנביאינו וצדיקינו גם בתוארי קודש גם בסיפור והלל, לא רמזים ולא משלים לא ספורים ולא מושגי נפלאות הגידו. כי בגודל קדושתם ובגדלות רוממותם למעלה מן ההבדל, מן העולם ועד העולם רק פריסת לבוש מלכות עלאה ראו. וכי אין דבר זולת כסא כבודו, ובכל דבר, הוד, לפידי אש קודש, עבדו, הללו, תארו, ושבחו, את שמו ית׳ תמיד.חהיינו כיון שנבואינו וקדושינו בדברי תואר, אף המדברים בתוארי עולם הזה, לא רק מושגים ומשלים דברי קדשם, רק עצמי אור של מעלה בעולם הזה, ודברי עולם הזה כפי שהם באצילות הם, לכן גם כל איש אף מי שבחושיו רק דברי יש רואה מ״מ נפשו הקדושה שבו מרגשת את עצם אור עליון אשר בדברי קדשם ומזדעזע. ואנו בנינו וכל דורותינו רק על סמך כוונות קדשם את שמו ית׳ בהם מפארים מקדשים ומעריצים.
EXALTED BEYOND BINARY THINKING: All of the component pieces of the world that are just so many paving stones for people on the outside, with their elevated holiness then become precious stones, set into the divine diadem, stones with which to adorn the crown of God’s sovereignty. And they also bring down to this world torches of fire [ignited] by the splendor of Sovereign’s royal shroud with shafts of brilliant and effulgent light therefrom emanating. And within the entire emanative spectrum, from the naught to aught, from one multiverse to the next, they witnessed Your shining grandeur. So, they praised Your glory and praised You with the grandeur of Your supreme might.13These are not merely parables and allegorical allusions but descriptions of true light. And this is what is alluded to when the Talmud claims: “If only Moses had praised the divine as described [through the positive attributes being] the Great, the Mighty, and the Awesome, and the sages of the Great Assembly had then canonized them as part of standard daily liturgical language [found in the standing prayer of the Amidah], then we would be incapable of using them to praise the divine” (bBerachot 33b). So why then were they granted permission to use such positive attributes? It is only as forementioned [due to their intimate apperception of these lights within their divine source of the One]. All of their [spiritual] essence is given over solely to the praise and song of God, their effort [a part of the] extension and growth of the splendor of blessed divine majesty. Notwithstanding [all the] darkness of others surrounding them [still it] was illuminated by this divine light. For those others can see only what physically exists. For even the light and the various [divine] attributes that our prophets and holy ancestors experienced were only matters perceived sensorially as such. Indeed, [our prophets] were only able to hear allusive holy speech, but they were trembling before the immensity of the supernal light.14Namely, when our holy prophets used specifically descriptive language even when describing matters of the material world, they were not merely describing subtle concepts with attributes and parables, rather they were also conveying their actual experience of illumination as manifest in this multiverse. Their mode of describing experiences in this multiverse of emanation such that even one who apperceives only the material plane of existence as channeled through their inner psychic field-nefesh will sense the refined light manifest in the prophetic words and thus be tremble before their immensity. And so, as our prophets and saints chose to praise and sing of God’s attributes, they were speaking neither allusively nor referentially, telling neither parables, nor stories of exalted attributes. For even in their great sacred state of consciousness, exalted above the binary thinking [that] separates Creator and Creation, they could only see a swath of the divine royal shroud. There is nothing else that existed for them besides divine throne of glory, and so they set themselves to describing [through positive attributes] and praising the splendor [in poetical liturgy], the holy torches of fire, and their state, the praise due them, and even [their connection with] God’s holy name. Whereas we, ourselves and our children and our entire generation, we have to make do with their effort to sanctify God’s name by praising it, sanctifying it and venerating it [all in radical amazement].
8
אבל אני בעניי מגדלות קדושינו רחוק הנני, אף לראות את עפר רגליהם לא זכיתי. ולדאבון נפשי בכל ימי חיי לא אזכה עוד. לכן להוסיף תוארים אסור לי, ואל מה נפשי כוספת, ומה הוא תשוקת לבי, לפעמים עד כאבו. את תהלות חיי ויחידתי לזמר, ואת ברכות רוחי ונשמתי להכריז ערגה נפשי. לא את אשר מבין לבי בלבד, אף לא את אשר תשער דעתי. רק מגדלותך ית׳ אשר רוחי עד יחידתי דוחות אותי להכריז.
SOUL YEARNING TO THE POINT OF PAIN: And yet I am so distant in my impoverished [spiritual] state [of apperception] from the grandeur of our holy ones, for I have not even merited to gaze upon the dust of their feet. And to my great sadness I shall never merit to see them for the rest of the days of my life. It is therefore forbidden to me to add descriptive language [through positive attributes that might assist others in understanding what I myself can barely fathom]. And so what [precisely] is it for which my soul yearns, sometimes even to the point of pain? [It is] to sing the praises of my own life and to give forth in song regarding the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, to herald the blessings due my spirit and my soul for which I yearn. And not solely for that which my heart discerns either, rather even for things far beyond the ken of my own intellect can imagine. Only of Your blessed greatness—that is what my spirit and the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, urge me to herald.
9
ומתפארתך אשר א״א לגופי וללשוני לדעת לשער אף לא לשיר, נדחה אני לקרא. ערגה נפשי לעלות על הר נשפה ולקרא בקול, אין כאלקינו אין כאדונינו אין כמלכנו. ובדברים אלו כ״כ להבי אש יצאו, וכ״כ גלי קדושתך לקדש את כל העולם ישטופו, עד שמן רגבי האדמה אשר תחת כפות רגלי ועד צפור כל כנף אשר תחת השמים לקדושה נגלית יתהפכו. מן העשב אשר בארץ ועד הכוכבים אשר במסלותם, השמים הארץ וכל אשר בהם כלם מגערתי יקיצו, ומלהב עליון אשר יזרום ע״י יעמדו, יקרעו את לבושיהם מעליהם ולחטיבה אחת ידבקו, ועמדו יחד בכל כח וקול יקראו, ד׳ הוא אלקים ד׳ הוא אלקים. כל עצם יתבטל וכל יש לא יהי׳ עוד, זולת קול נאדר, קול אדיר, הסוער בלי הפסק ורועש לבלי לחדל, ואת כל, לקדושת אלקים ממלא אף מהפך.
UNFATHOMABLE SPLENDOR: Of Your splendor that my body cannot fathom and to which my tongue cannot even begin verbally to estimate, let alone of which to sing, I feel compelled nonetheless to sing out. The inner impulse of my psychic field yearns to mount a steep mountain and to herald: ‘None is like our God, none like our Ruler, none like our Sovereign.’ And these kinds of words will carry along with them fiery flames and waves of holiness sufficient to sanctify this multiverse until the situation is achieved wherein [everywhere] from the clods of earth beneath my feet to the [highest sky in which are to be found] birds of every species [hovering] beneath the heavens are transformed into revealed holiness. From the blades of grass that cover the earth until the stars upon their heavenly courses, the heavens and the earth and all that is in them will awaken to my cry, and because of the supernal flame that flows through me they shall stand up, tear off their outer shrouds, and reunite into one single being, one through which all can stand together with all might and power of voice to call out, “The Lord is God, the Lord is God.’ All distinct entities will become completely nullified so that all of existence [marked by duality as we know it] will simply cease to be; only that great aforementioned voice, that powerful voice, will be unceasing as it resounds with a continuous roar, instilling us all with [sufficient] divine holiness to transform all [that exists as it returns to its non-dual origins].
10
אבל איך ארהיב עוז להפוך את העולם זולתי, לקדושת ד׳ אם עוד לא קדשתי את גופי, ואיך להריע לפני אלקים עליהם אשפיע בעוד גופי דומם. אנא אלקי ואלקי אבותי, רוצה אני למסור את כל עצמי לעבד לך ולהקדישך. חשקה נפשי שמן כל אברי, מן כפות רגלי ועד יחידתי, קול אחד ישמע ד׳ אלקי ישראל מלך, קבלו את עול מלכותך עליכם. וכמו מן הר סיני, מאז אשר נתקדש ועד עתה בת קול בלבבות ישראל בכל יום נשמע להשיבם לך ולתורתך. כן גם אני מחליט א״ע מעתה לעבודתך ומוסר א״ע לקדושתה זאת היא כל תכליתי, ובה אשקע יומם ולילה. והאם מנחת איש ישראל לד׳ נפגמה אם בשעה שהובילה לא כוון שמנחה לד׳ היא, ושכח וחשב אז דבר מדברי העולם, אם באמת נדבה לד׳ ובה חשק ועסק. לעבודתך וקדושתך את כל עצמי אני מוסר. אנא רחם נא ד׳ וקבל אותי ואת לבי הנשבר בקרבו. ואם יש אשר שוכח אני כוונה ומחשבה זו, אם ביום או בלילה בין כשאני ער בין ישן, שקיעתי זאת לא תפגם וקנין העבדות לא ישבר. ראה נא את כל חיי אף הגופני, רק כדרך להוביל את מנחתי מנחת גופי ונפשי לעבודתך ד׳.
PURPOSE OF MY ENTIRE EMBODIED LIFE: And yet, how shall I muster the audacity to transform the external world outside myself back into the sphere of divine [non-dual] holiness if I have yet [truly] to sanctify my own embodied self? How can I decry [concerns about the misdirections of others] before God when I remain silent [regarding] my own embodied self? O my God, and God of my ancestors, I desire dedicating my entire being unto You in devoted service and to sanctify You. My inner psychic impulse so yearns for this—from every limb of my body, from the soles of my feet to the unified field of my inner psychic life. And so does one single voice ring out—the voice of the Lord, my God, the Sovereign of Israel, saying: “Accept upon yourself the yoke of divine sovereignty [for deeper devotion].” And so was it at the moment of Mount Sinai when all [godwrestlers gathered were] sanctified! And even now does a quiet voice self-manifest in the hearts of godwrestlers on a daily basis, calling upon them to return to You and to Your Torah. And so do I now devote myself to this degree of holiness: it is the sole purpose of my existence and it is to that direction that I shall dedicate myself day and night. And if the grain offering to God made by a godwrestling soul is considered blemished, when it was being brought to the altar [in the ancient Jerusalem Temple], the one bringing it did not fully have in mind that the offering was to be a grain sacrifice to God and, instead, [somehow] forgot and let profane intentions invade their consciousness, forgetting that this was a free-will offering to God that one had personally wished to bring and endeavored actually to bring, then [how much the more so] must I devote myself to Your worship and Your holiness, devoting to these efforts my entre spiritual being. O God, please, have mercy, accept me and this broken heart within. And should I lose focus of my internal concentration and active imagination, whether by day or by night, whether awake or [even] asleep, may my intentionality not be ruined and may my worship offering not be doomed. O please see [to it], [all this in the context of] my entire embodied life: [the image is one of a person] attempting to bring [to God] the offering of their body and inner impulse of my psychic field—all as an offering to You in divine devotion.
11
ומעתה רחם נא ד׳ שכמו מתנועות כנפי חיות הקודש קול ש׳ד׳י׳ נשמע. ומתנועות לשון שפתים וגרון איש ישראל בתורתו ותפילתו לפידי אש עליון אל העולם ישליכו. ובאור נעלם, נעלם גם מהם את חשכם וחשכת העולם יגיהו. כן קבל נא גם אותי אף גם גופי למרכבת פה עליון. ובכל תנועותי בין בשפתי בין ברגלי בין בלשוני בין בידי, בגרוני ובמוחי, בכלם נועם שירת נשמתי אליך ד׳ ישמע, ותהילות ד׳ וקבלת עול מלכותך יריעו. אהללה ד׳ בחיי בכל תנועות ונשמות חיי, אזמרה לאלקי בעודי כל עוד גרגיר בגופי נפשי וכו׳.
HIDDENNESS ILLUMINATING DARKNESS: So from now on, God, be merciful with us, making the movements of tongue, lips and throat of every godwrestler engaged in their lives of study and prayer into torches of supernal fire pitched down into the world below just as the movements of the holy celestial creatures-ḥayyot are audible below as the voice of Shaddai [the divine name symbolizing the guardian of every godwrestler’s doorway]. So may this hidden light enlighten our own hiddenness and illuminate the darkness of the entire multiverse. So please O accept me too, [remaking] my body into a kind of divine chariot to bear celestial speech [into the multiverse]. May all my movements, whether of my lips or my feet or my tongue or my hands or my throat or my brain—may they all be heard as a kind of beautiful hymn—the hymn of my soul—to You, O God, and as the praise due to God, and as a public act heralding my acceptance of the yoke of Your sovereignty. I shall praise God with my life—with all my embodied movements. Then shall my levels of my ensouled self “sing for as long as I live,” (Psalm 146:2)for as long as a kernel of my soul abide within this embodied state, etc.
12
אנא ד׳, יודע אני את מיעוט ערכי ואת נמיכות שפלותי. שום עמידה בעולמיך איני מוצא לי. בוש אני לגשת מול כבודך, ויש שכ״כ נמס כל עצמי בקרבי עד שלבקש מכבודך דבר לי, כחוצפה תראה לי. מתירא אני, ומפחדך אל איום ונורא אני רועד.
LOWLINESS OF MY SPIRITUAL STATION: “O, please, God! I know the degree of diminishment in my [spiritual] status and the impoverishment of my spiritual station. I feel myself to have no standing at all in [whichever of] Your multiverse[s]. I am embarrassed to even draw nearer to Your glory, feeling my entire being melting away from within, so that it is nothing short of audacious for me even to consider petitioning You for the slightest of my needs. So I tremble before [this immensity] the One, so awesome and mighty.
13
כי הירהיב שוטה קרוע וחדל אנשים, אם מכיר הוא את מיעוט ערכו, עוז לגשת אל היכל המלך הגדול כלו טהור וכלו אומר כבוד. תולעת בזוי׳ מגואלה מושלכה ומחוצפה אני, מול הדרת קדשך, קדוש רם ונשא, הרבה הרבה מאוד אף מכל עולמות הקדושים. רבש״ע מפחד אני ויש שלבי ימוג. הוי איני מוצא לי מקום, אפשר בנקוקי הסלעים מפחדך אסתר, ידי כמעצמן למרט את שערות ראשי נמשכות, הוי איני מוצא לי מקום. או אפשר בקרקעות הים אחבא. והאם מפניך דלית מקום פנוי ממך אסתר. אבל ח״ו, כי מי הוא האיש אשר ממך להסתר יחפוץ. אדרבה רואה כל נעלם הלא רואה אתה שכל רצוני, ודאגותי, פחדי ותשוקתי, להתקרב אליך ד׳ להשליך את עצמי באש קדשך ולהטהר בטהרתך.
DARE TO APPROACH THE PALACE: [Imagine] if a crazy person dressed in tattered rags and estranged from the company of others were cognizant of being worthless, would such a person [dare to] approach the palace of a great king, so utterly pristine and whose essence proclaims his glory? I am a worthless, disgusting, cast-off, and arrogant worm compared to the splendor of Your holiness, O holy, exalted, and revered One. You are holy beyond the highest holiness of all the holy worlds! Master of the Multiverse, I am terrified to the point at which my heart is melting within me for I cannot find my refuge, not even in the crevices of rocks, from which I could possibly hide from Your awesome [and overwhelming] presence. My hands seem on their own to pull out the hairs on my head, and yet I can still find no refuge [in Your presence]. Could I possibly hide from you beneath the seabed? Even there could I possibly hide from You? But, speaking frankly, who would really desire to hide from You? Rather to the contrary, You, the One Who sees all, You can see that all my hidden desires, apprehensions, fears, and passions are there to serve You, to surrender to You and to become purified in Your [pristine] purity by casting myself into Your holy fire.
14
אלקי ואבי, שעה נא אל תפילת עבדך השפל המתאמץ לרחוש בשפתיו ולבו לפני כבודך, והואל נא להקשיב את רצוני והחלטת גופי נפשי עד יחידתי, אשר החלטנו, להתמסר להיות לך עבד עולם. וכעבד הדיוט הרץ לפני מרכבת אדונו מכריז ומריע קורא וצועק, הנה האדון. הנה הוא בא, כבר הוא לפניכם. עמדו השתחוו והשליכו עצמיכם לפניו. קבלני גם אנו, אלקי, אין סוף, גדול ונורא, לעבד עולם לך. תמוך ועזור נא אותי לרוץ לפני הדרת כבודך תמיד, להכריז ולהריע לפני כל, מהרו ועמדו כי הנה האדון ד׳ לפניכם. מאימת גדלותו פחדו, ומצחצוח טהרת קדושתו הזדעזעו, השליכו ובטלו את עצמיכם כי הנה הוא לפניכם.
CAST YOURSELVES FORTH AND SURRENDER: My God and my [celestial] Parent, heed Your lowly servant’s prayer as this one attempts to express with their lips and their heart before Your glory. And, please, listen to my request and the decision of my whole being—my body, my nefesh-impulse, reaching right into the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life —which all together have decided to give myself over to You as in eternally devoted service. [I feel myself to be akin to] a dull-witted slave who runs before his master’s chariot and heralds [advent of the Sovereign], singing out and declaiming and screaming, “Here is the Ruler! Here God is coming,” [when,] in fact, God is already standing before you. Rise up and bow down, cast yourselves [to the ground] before God. And accept me too as a lifelong devotee, my God, O infinite One, O great and awesome God. Support [me] and help me to [be able to] run before the majesty of Your glory always, to herald and to sing out before all, “Hurry and stand up for the Ruler, our God, is before you. Fear the immensity of God’s greatness. Be awed before the evanescent purity of God’s holiness. Cast yourselves and surrender, for God is before you.
15
הושיעני וזכני אלקי שתמיד כל מעשי גופי נפשי רוחי ונשמתי תרועת מלך תהיינה, ובכלן, התפעלות נשמתי ושירת יחידתי לד׳ ישמע. אותי ואת זולתי לקבלת מלכותך אכריע, ולנועם ההתבטלות לך אלהיב. תמיד בלי הפוגות כן אהי׳, גם בשמחתי גם בבכיתי, בחייתי אף אחר אריכות שנותי, כשיעלה ברצונך להעלות את נשמתי אל תחת כסא כבודך, אף בשעה זו רגע לא אנוח וכחוט השערה לא אשקוט מלשיר את גדלותך ומלגלות את פחד יראתך בעולם ומלואו. רבש״ע חבוש אותי במרכבת כבודך לרוץ לפניך תמיד, הואיל נא להאריך שנותי, ובלי הפסק, את גדלותך אשיר ואת יראתך אמלא. אהללה ד׳ בחיי אזמרה לאלקי בעודי כל עוד מציאות לגופי נפשי רוחי נשמתי חייתי ויחידתי, בכל עולם שהוא, ועד לנצח את נצחך אעבוד.
FOREVER SERVING YOUR ETERNAL BEING: Redeem me, my God, and grant me the merit of all the deeds [undertaken by] my body, my inner psychic impulse, my spirit, my soul [becoming a kind of] ram’s horn blast announcing [the advent of] the Sovereign. And may all the above—the activity of my n’shamah-soul and the song of the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life —be heard by God. I shall set myself—and [encourage] others—to accept Your sovereignty. And I shall be passionate about the bliss of realizing selflessness. I shall thus permanently be without respite, both in moments of joy and in weeping. My life, even after long years—when You desire to raise up my n’shamah-soul to beneath the Throne of Your Glory, even at that moment [of supreme spiritual accomplishment] I will not rest for a moment nor shall I be silent for the hair’s breadth of time, but [instead] will sing of Your greatness and thus to reveal the fear of Your awesomeness throughout this multiverse and its fullness. Master of the Multiverse, I am imprisoned in the chariot of Your glory [and so compelled] to run before You always. [For that reason,] please grant me length of years necessary to proclaim Your greatness in song and without cessation, and to become filled up with the fear of Yourself. I shall praise God throughout my life and “I shall sing to God for as long as I exist” (Psalm 146:2)—for as long as there is reality to my embodied self, my nefesh-impulse, my ru·aḥ-spirit, my n’shamah-soul, my ḥayyah-vitality, and my the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, in whichever multiverse they might be found, and forever shall I serve Your eternal Being.
אהללה ד׳ בחיי, אזמרה לאלקי בעודי.
LIFE OF PRAISE: “I will praise GOD all my life, sing hymns to my God for as long as I exist.” (Psalm 146:2).
ד׳ אלקי, מאד אכסוף לקדשך, ומשתוקק אני להלל את שם כבודך. ועוד יותר מתשוקתי, נדבה רוחי למסור את כל עצמי, לברך ולהלל את שם קדשך תמיד.
LONGING TO SANCTIFY YOU:
O my God, I so long to sanctify You. I so yearn to praise the name of Your Glory. And even beyond this yearning of mine, my spirit has volunteered to give over my entire being to bless and praise Your holy Name forever.
כי האם רצוני זה אשר לי להקדישך הוא אותו הרצון אשר לי להיות. והאם תשוקתי להללך, כתשוקת המלאכים לשירתם, אשר מעונג התשוקה מעצמה כבר נמוגים ומפחדה נמסים. הן כוסף ומשתוקק אני, אבל גם מכיר את קוטן מדתם, ונדכא רוחי מפחיתותם. למה גם בעבודת העבודה בהגעגועין והתשוקין לעבודה איני פורע את חובי. ואיך עוד אעיז להגיש גרגיר חול מנחה לאל הגדול א״ס א״ת טמיר ונעלם אף בקדושת הארותיו ית׳.אכי גם בינה שכבר אינה בבחי׳ איהו וחייוהו חד בחכמה, והיא הארה מן המאור ג״כ לא קיימא למנדע. וזה נעלם אף בקדושת הארותיו. שגם הארותיו נעלמים לא המאור בלבד.
SELF-SURRENDERING TO SANCTIFY YOU:
This desire that I have to give myself over to sanctify You, is it the same desire I have to exist at all? Is my passion truly to praise You just as passionate as the devotion to their song of the angelic chorus, whose members [literally] melt from the intensity of their desire and [so] dissolve in their own awe [of the divine]? For I do truly desire, yea, yearn [for You], but I also accept the paltriness [of my desire for You by comparison with the angels] and my spirit is depressed by the comparison. Why is it, then, that even when it comes to divine worship, that my aspirations and longing for devotion are not sufficient to repay my debt? And how can I dare offer up even a mere grain of sand to the great God, the Infinite One, the hidden and recondite One, concealed behind the illumination of divine holiness Itself?7Not only was the source of celestial illumination hidden, but the emanating light itself was also hidden. Namely, the [luminosity emanating from the dualistic nature of] the sphere of the Great Mother-Binah is no longer in the non-dual condition of ‘She and It are one intertwined within unity of Wisdom-Hokhmah’ for [Great Mother-Binah] is an illumination from the source of light itself which is beyond apperception [as there is no longer knower, knowledge and knowing as the source of being itself; so how can I know You whatsoever]. Then this is concealed amidst all its sacral luminosity, so that its illumination is also concealed in the rays of the source, not only the concealment of the source itself.
אי לזאת נפשי המחפירה התחזקה, ורוחי הנדכא התאמץ, ויחד התנדבו להתמסר כולם להללוך יותר מהתעוררות תשוקותי להללך בחיי, ולזמרך בעודי. וכל עוד גרגיר מציאות בי יהי׳, וחוש ממני ימצא, אם מגופי מנפשי ורוחי, אף מנשמתי חיתי ויחידתי מה ימצא, לגדל את שמך אשאף ובברכת כבודך אשקע את כל עצמי עם שורשי בשירתך אני מחליט לשעבד. כי מי הוא האיש אשר ישטה לפאר את כבודך ולקדש את קדושתך רק במו פיו, ואף אם בהן את חייו ישעבד, האם לא יחסר אם רק בחיי גופו לבד ישתפק, ואת חיית״ו לא ישעבד ואל יחידת״ו לא יתחבר. [היינו בחי׳ חי׳ יחידה למעלה מהגוף.] אהללה ד׳ בחיי אזמרה לאלקי בעודי. בכל מציאותי.
INNER PSYCHIC LIFE PRAISING YOU:
Despite this, my humble inner psychic impulse became stronger, just as my spirit became [more] courageous. And together both joined forces to devote themselves entirely to Your praise much more [intensely] than any [level of yearning] to which [my authentic self] was awakened to sing [Your praises] earlier on in my life. As long as there is a grain of reality and any sensory ability within me, and as long as in my body yet abide my nefesh-impulse , my ru·aḥ-spirit , as well as the other parts of my inner psychic life, I will ever yearn to augment the divine name and to immerse myself—which is to say, to subjugate even the deepest roots [within me] to Your song. For who is the person foolish enough to praise Your glory and to declare holy Your sanctity merely by way of the mouth? [And this is true] even if one’s entire life is dedicated to [such vocal] praising the divine—will that effort not be found wanting if the individual in question feels it is enough to subjugate the body to that effort, but not subjugate the ḥayyah-vitality of my inner psychic life or the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life? [The verse from Psalms encapsulates this feeling with:] “I will praise God all my life, sing hymns to my God while I yet exist” (Psalm 146:2) [implies that one must praise God will all the parts and sub-units of the y’ḥidah-unified field of one’s inner psychic life].
למה זה תדמה נשמתי, קרובת אלוקי. למה זה להבה להב קודש את גופי אינו מוקד. והאם גם חייתי ויחידתי, בגופי ח״ו נפגמו. כי מדוע גוש עפר סיני באש השמים בער, ובעשן ד׳ אז נתאבק, והן, קדושות ישראל, ורוממות מן רוממות המלאכים למה זה את גופי, מרכבתן, לנשמה לא תהפכנה. אימה תפחדני. ולמה זה יש זמנים שצריך אני עוד להפעיל ולהלהיב אותי. פלצות יבעתני. רבש״ע מתירא אני, מי יודע איך היא נשמתי ושורשי, כי איך זה אפשר שבשירתן אברי לא יתרסקו, ובלהבם תמיד לא ילהבו. רבש״ע מקיץ נרדמים עורר נא את יחידתי. עורי יחידתי במרום לאל רם ונשא. התעוררי נשמתי, קדשו אותו ית׳ הנגלה כ״כ לפניכן והנסתר כ״כ מנגד עיניכן.בכעין במלאכים בשתים יכסה את פניו שלא יביט בשכינה, ומ״מ שואלים אי׳ מקום כבודו, פשוט שכל שגדולים משיגים יותר, וככל שמשיגים יותר רואים שאי אפשר להשיגו. אף רוחי ונפשי געשו ורעשו, התמסרו כלכם לקדש אותו בקדושתו תמיד בלי הפסק. עד לנצח את הנצח תקדישו. גם גופי כל עוד גרגיר חול ממנו ישאר לא יחשה, ומלהכריז את גדלותו ית׳ לא יחדל. כלם יחד ישוררו וירוממו קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות.
INTEGRATING ALL PARTS OF MY SOUL:
“Why then am I deceiving my soul through fantasizing that I am near the divine? If I was really in such a state of intimacy, so then would not my entire physical being be set afire with sacred enthusiasm for the One? Could it be that even my ḥayyah-vitality and the ḥidah-unified field of my inner psychic life have been tainted by such boldness? For if a clod of earth, the likes of Mount Sinai, could be set ablaze by divine fire and become enshrouded in smoke, then how could it be that as a human being I did not also transform into a fiery mountain? How could my body not have become a fiery chariot of desire and completely transformed?
“Master of the Multiverse, I am consumed with fear! Who knows what truly is the state of my neshamah-soul or its root, for how can it be so that my limbs not become crushed by [the experience of hearing] their song, and their ever-burning flames not burn me?
Master of the Multiverse, O Awakener of those asleep, awaken please the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life. Awaken, the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life in the highest heavens before the elevated and exalted God. Awaken, O my soul, for the holiness of God is being revealed entirely before you and that which is hidden lies exposed before your eyes.8This is akin to the way that the angels on high use two of their wings to cover their faces lest they gaze upon the Shekinah, nonetheless [i.e., even though they are the ones covering their own faces] ask: ‘Where is the place of God’s glory?’ From this we learn that when great people apperceive great insight, they also learn how impossible it is to truly apperceive. My spirit and the impulse of my inner psychic field have crashed and exploded, having given their all to sanctify the One in divine holiness permanently and without interruption, keeping this up for all eternity. And so, my body, for as long as there be a grain of physical reality left to it, shall not be silent and will instead pronounce the greatness of blessed God without ceasing. All these elements of my soul conjoin in singing: “Holy, Holy, Holy is God of the hosts...” (Isaiah 6:3).
אנא ד׳, לא את ספורי מעשיך אשר עצמו מספר רוצה אני עתה להגיד, כי מי הוא האיש אשר בגבולות האיש, את הבורא ית׳, בורא הגבולות, ח״ו יגביל. והיוצא מיכוליות האדם, אף להא״ס בורא כל, פלא יחשב.גהן צריך האיש לספר גם את ספורי נפלאות ד׳ שעשה עמו אבל אין זאת השירה שעיקרה היא כנרמז מעט להלן. אף לא להוסיף תוארים ממושגי נפלאותיך ארהיב.דכי מי שאינו רואה האור והוד לבוש המלכות במרום, ומחדש תואר עליו ית׳, הוא רק מפשיט ממעשי׳ ד׳ ונפלאותיו, את המושג, ומתאר בו את ד׳, כמו ממעשיו האדירים, מפשיט האדירות. ומתאר אותו ית׳ בשם אדיר וכדומה. כי האם אדמה אלקי, אבי, ומלכי, לעבדיך צדיקיך הגדולים מאז, אשר מגודל קרבתם אל זוהרך הפשוט ואל קדושת אורך הממלא וסובב כאחת.הכי הוא ית׳ בחי׳ אתה הוא עד שלא נברא ואתה משנברא, באין חלוק והבדל, ורק לנו ההבדל, לא שאין אצלו עולם כי הוא ית׳ בראו, וכעין דוגמא יכולים לראות, במשל שהקטן השומעו שומע ורואה רק המעשה לעצמה וכשמוסיפים לו אח״כ הנמשל והשכל, עולה מעולם נמוך אל גדול הימנו, וגם אז רואה הבדל של ב׳ דברים של משל ונמשל, עד שמוכרח להשוות כפעם בפעם זה לזה, הנמשל להמשל כדי להבינו יותר, משא״כ החכם המצמצום את דעתו והשכל להמשל, הוא אינו רואה ב׳ דברים, והמשל אף שג״כ חושב המעשה רק שפת השכל היא אצלו. ואפשר שזהו ענין גדול כח הנביאים שמדמין את הצורה ליוצרה, כיון שבעולם הזה לא ראו הבדל בין עולמות העליונים רק הכל לבוש מלכות אחת, ואף שגם בעיניהם הי׳ העולם עולם, מ״מ אור קדושה וחלקי אצילות ראו בו. צמצום של הבדלה לא ראו, הצורה ליוצרה דמו, ובעולם הזה עולם העשי׳ בעינינו אף בעיניהם, אצילות זהרך וחיתך כבאצילות ראו.וכי אצילות איהו וחיוהו חד ואף שבידיעתם ג״כ לא השיגו בחי׳ אצילות, מ״מ התגלה עליהם ובהם בחי׳ זו, למעלה מידיעתם, בבחי׳ ומשה לא ידע וכו׳, התגלית ודאית, מה שלא ידעו כנודע.
NOTHING BUT YOUR EMANATIONS AND ELEVATIONS:
“O God, please, I do not wish now to be the person who [pretends to be able to] describe the limitless Being! Perish the thought, that one should impose limits [on the limitless God]. And for the one who does what is superhuman, even for the infinite Creator, this would be considered wonderous.9Of course, we are all required to tell of the great wonders that God performed for us personally, but that is not “praise” per se, as we shall make clear below. Neither would I dare attempt to augment descriptions relating Your wonders.10 For that person who cannot see that even the spiritual light is but a divine shroud, rather (mis)identifying the divine with that shroud thereby only abstracting the wonders of divine design into a concept and conferring a descriptive concept to the Creator. Therefore, the might is abstracted from divine might in action, so that the divine is erroneously described as the ‘Almighty’ and other such descriptions. How can I compare myself, God, [heavenly] Parent and Sovereign, to Your deeply devoted ones of bygone times, [people] who experienced so intimately the extension of Your infinite Light, at once, so immanent and yet so transcendent, with no perceived distinction between the light and Creation.11This is because God pre-existed Creation and exists following Creation-for the One there is absolutely no distinction [given the non-dual nature of the One]. Rather distinction is only apparent to us. This does not mean that for God Creation is nonexistent, because the Creator actually created it. Rather what this actually meant can be analogized through a parable. A child hearing a tale hears only the actual parable until later on there is an accruing of deeper cognition to unpack its underlying lesson. Then one’s consciousness rises, but one still perceives two things: the surface parable and its underlying lesson. One even will have to remind oneself from time to time how the parable and its underlying lesson are interconnected so as to then more deeply understand it. Whereas by contrast, the wise person who has to constrict their wisdom into the parable does not perceive any distinction. The parable is merely serving as the linguistic vehicle for manifesting their wisdom. Possibly then this is what is implied by “Prophetic power is remarkable insofar as this is a capacity to engage in comparing Creation to its Creator.” (Genesis Rabbah 27:1). Even this multiverse is not perceived as distinct from the most supernal of divine emanations, but all is as one great cosmic divine shroud. So even though Creation was for them indistinguishable from Creation, nevertheless they saw it as divine light and emanations even through the parable. They did not perceive any [divine] contraction from such a distinction, rather they perceived as we perceive only Your emanations and Your existence, seeing the most intimately elevated multiverses of emanated reality.12In the most subtle of non-dual multiverses the [luminosity emanating from the dualistic nature of] an emanatory sphere is no longer in the non-dual condition of ‘She and It are one intertwined within unity.’ So even though their conscious minds could not apperceive this state of non-duality-Atzilut, nonetheless, a direct experience was revealed to them and channeled through them, albeit beyond their apperception. This is akin to the [prophetic] condition “and Moses was unknowing,” a concrete revelation of unknowing as their level of apperception.
ובגדלות קדושתם זאת, חתיכות עולם הזה אבני חוצות לאנשי חוץ, בידי קדשם אבנים טובות היו. בנזר קדשך קבעו, ואת כתר מלכותך בהן פארו. אף לפידי להב מן הוד לבוש מלכותך עם קוי אור צח ומצוחצח, אל עולם הזה הורידו. ובכל, מן האין ועד היש, מן העולם ועד העולם את זיו תפארתך ראו, בתוארי הודך שבחוך, ובהדר גאון עוזך הללוך.זלא משל ורמז רק בתוארי לבושי אור אמיתי, וזה רמז הגמרא אלמלי אמרם מש״ר ותקנינהו אנכנה״ג בתפילה וכו׳, ואיך להם הותר, רק כנ״ל. וכל עצמם רק הלל וזמרה לד׳, התפשטות וגדלות הוד מלכותך ית׳ היו. אף חשכת זולתם באור אלקים זה האירו. הן זולתם רואי רק היש, גם באורות ותוארים אלו של נביאינו וקדושינו בחושיהם דברי יש רואים, ורק רמזי קודש מהם מאזינים, אבל נפשם ולבם מאור עליון מזדעזעים. כיון שנביאינו וצדיקינו גם בתוארי קודש גם בסיפור והלל, לא רמזים ולא משלים לא ספורים ולא מושגי נפלאות הגידו. כי בגודל קדושתם ובגדלות רוממותם למעלה מן ההבדל, מן העולם ועד העולם רק פריסת לבוש מלכות עלאה ראו. וכי אין דבר זולת כסא כבודו, ובכל דבר, הוד, לפידי אש קודש, עבדו, הללו, תארו, ושבחו, את שמו ית׳ תמיד.חהיינו כיון שנבואינו וקדושינו בדברי תואר, אף המדברים בתוארי עולם הזה, לא רק מושגים ומשלים דברי קדשם, רק עצמי אור של מעלה בעולם הזה, ודברי עולם הזה כפי שהם באצילות הם, לכן גם כל איש אף מי שבחושיו רק דברי יש רואה מ״מ נפשו הקדושה שבו מרגשת את עצם אור עליון אשר בדברי קדשם ומזדעזע. ואנו בנינו וכל דורותינו רק על סמך כוונות קדשם את שמו ית׳ בהם מפארים מקדשים ומעריצים.
EXALTED BEYOND BINARY THINKING:
All of the component pieces of the world that are just so many paving stones for people on the outside, with their elevated holiness then become precious stones, set into the divine diadem, stones with which to adorn the crown of God’s sovereignty. And they also bring down to this world torches of fire [ignited] by the splendor of Sovereign’s royal shroud with shafts of brilliant and effulgent light therefrom emanating. And within the entire emanative spectrum, from the naught to aught, from one multiverse to the next, they witnessed Your shining grandeur. So, they praised Your glory and praised You with the grandeur of Your supreme might.13These are not merely parables and allegorical allusions but descriptions of true light. And this is what is alluded to when the Talmud claims: “If only Moses had praised the divine as described [through the positive attributes being] the Great, the Mighty, and the Awesome, and the sages of the Great Assembly had then canonized them as part of standard daily liturgical language [found in the standing prayer of the Amidah], then we would be incapable of using them to praise the divine” (bBerachot 33b). So why then were they granted permission to use such positive attributes? It is only as forementioned [due to their intimate apperception of these lights within their divine source of the One]. All of their [spiritual] essence is given over solely to the praise and song of God, their effort [a part of the] extension and growth of the splendor of blessed divine majesty.
Notwithstanding [all the] darkness of others surrounding them [still it] was illuminated by this divine light. For those others can see only what physically exists. For even the light and the various [divine] attributes that our prophets and holy ancestors experienced were only matters perceived sensorially as such. Indeed, [our prophets] were only able to hear allusive holy speech, but they were trembling before the immensity of the supernal light.14Namely, when our holy prophets used specifically descriptive language even when describing matters of the material world, they were not merely describing subtle concepts with attributes and parables, rather they were also conveying their actual experience of illumination as manifest in this multiverse. Their mode of describing experiences in this multiverse of emanation such that even one who apperceives only the material plane of existence as channeled through their inner psychic field-nefesh will sense the refined light manifest in the prophetic words and thus be tremble before their immensity. And so, as our prophets and saints chose to praise and sing of God’s attributes, they were speaking neither allusively nor referentially, telling neither parables, nor stories of exalted attributes. For even in their great sacred state of consciousness, exalted above the binary thinking [that] separates Creator and Creation, they could only see a swath of the divine royal shroud. There is nothing else that existed for them besides divine throne of glory, and so they set themselves to describing [through positive attributes] and praising the splendor [in poetical liturgy], the holy torches of fire, and their state, the praise due them, and even [their connection with] God’s holy name. Whereas we, ourselves and our children and our entire generation, we have to make do with their effort to sanctify God’s name by praising it, sanctifying it and venerating it [all in radical amazement].
אבל אני בעניי מגדלות קדושינו רחוק הנני, אף לראות את עפר רגליהם לא זכיתי. ולדאבון נפשי בכל ימי חיי לא אזכה עוד. לכן להוסיף תוארים אסור לי, ואל מה נפשי כוספת, ומה הוא תשוקת לבי, לפעמים עד כאבו. את תהלות חיי ויחידתי לזמר, ואת ברכות רוחי ונשמתי להכריז ערגה נפשי. לא את אשר מבין לבי בלבד, אף לא את אשר תשער דעתי. רק מגדלותך ית׳ אשר רוחי עד יחידתי דוחות אותי להכריז.
SOUL YEARNING TO THE POINT OF PAIN:
And yet I am so distant in my impoverished [spiritual] state [of apperception] from the grandeur of our holy ones, for I have not even merited to gaze upon the dust of their feet. And to my great sadness I shall never merit to see them for the rest of the days of my life. It is therefore forbidden to me to add descriptive language [through positive attributes that might assist others in understanding what I myself can barely fathom]. And so what [precisely] is it for which my soul yearns, sometimes even to the point of pain? [It is] to sing the praises of my own life and to give forth in song regarding the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, to herald the blessings due my spirit and my soul for which I yearn. And not solely for that which my heart discerns either, rather even for things far beyond the ken of my own intellect can imagine. Only of Your blessed greatness—that is what my spirit and the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, urge me to herald.
ומתפארתך אשר א״א לגופי וללשוני לדעת לשער אף לא לשיר, נדחה אני לקרא. ערגה נפשי לעלות על הר נשפה ולקרא בקול, אין כאלקינו אין כאדונינו אין כמלכנו. ובדברים אלו כ״כ להבי אש יצאו, וכ״כ גלי קדושתך לקדש את כל העולם ישטופו, עד שמן רגבי האדמה אשר תחת כפות רגלי ועד צפור כל כנף אשר תחת השמים לקדושה נגלית יתהפכו. מן העשב אשר בארץ ועד הכוכבים אשר במסלותם, השמים הארץ וכל אשר בהם כלם מגערתי יקיצו, ומלהב עליון אשר יזרום ע״י יעמדו, יקרעו את לבושיהם מעליהם ולחטיבה אחת ידבקו, ועמדו יחד בכל כח וקול יקראו, ד׳ הוא אלקים ד׳ הוא אלקים. כל עצם יתבטל וכל יש לא יהי׳ עוד, זולת קול נאדר, קול אדיר, הסוער בלי הפסק ורועש לבלי לחדל, ואת כל, לקדושת אלקים ממלא אף מהפך.
UNFATHOMABLE SPLENDOR:
Of Your splendor that my body cannot fathom and to which my tongue cannot even begin verbally to estimate, let alone of which to sing, I feel compelled nonetheless to sing out. The inner impulse of my psychic field yearns to mount a steep mountain and to herald: ‘None is like our God, none like our Ruler, none like our Sovereign.’ And these kinds of words will carry along with them fiery flames and waves of holiness sufficient to sanctify this multiverse until the situation is achieved wherein [everywhere] from the clods of earth beneath my feet to the [highest sky in which are to be found] birds of every species [hovering] beneath the heavens are transformed into revealed holiness. From the blades of grass that cover the earth until the stars upon their heavenly courses, the heavens and the earth and all that is in them will awaken to my cry, and because of the supernal flame that flows through me they shall stand up, tear off their outer shrouds, and reunite into one single being, one through which all can stand together with all might and power of voice to call out, “The Lord is God, the Lord is God.’ All distinct entities will become completely nullified so that all of existence [marked by duality as we know it] will simply cease to be; only that great aforementioned voice, that powerful voice, will be unceasing as it resounds with a continuous roar, instilling us all with [sufficient] divine holiness to transform all [that exists as it returns to its non-dual origins].
אבל איך ארהיב עוז להפוך את העולם זולתי, לקדושת ד׳ אם עוד לא קדשתי את גופי, ואיך להריע לפני אלקים עליהם אשפיע בעוד גופי דומם. אנא אלקי ואלקי אבותי, רוצה אני למסור את כל עצמי לעבד לך ולהקדישך. חשקה נפשי שמן כל אברי, מן כפות רגלי ועד יחידתי, קול אחד ישמע ד׳ אלקי ישראל מלך, קבלו את עול מלכותך עליכם. וכמו מן הר סיני, מאז אשר נתקדש ועד עתה בת קול בלבבות ישראל בכל יום נשמע להשיבם לך ולתורתך. כן גם אני מחליט א״ע מעתה לעבודתך ומוסר א״ע לקדושתה זאת היא כל תכליתי, ובה אשקע יומם ולילה. והאם מנחת איש ישראל לד׳ נפגמה אם בשעה שהובילה לא כוון שמנחה לד׳ היא, ושכח וחשב אז דבר מדברי העולם, אם באמת נדבה לד׳ ובה חשק ועסק. לעבודתך וקדושתך את כל עצמי אני מוסר. אנא רחם נא ד׳ וקבל אותי ואת לבי הנשבר בקרבו. ואם יש אשר שוכח אני כוונה ומחשבה זו, אם ביום או בלילה בין כשאני ער בין ישן, שקיעתי זאת לא תפגם וקנין העבדות לא ישבר. ראה נא את כל חיי אף הגופני, רק כדרך להוביל את מנחתי מנחת גופי ונפשי לעבודתך ד׳.
PURPOSE OF MY ENTIRE EMBODIED LIFE:
And yet, how shall I muster the audacity to transform the external world outside myself back into the sphere of divine [non-dual] holiness if I have yet [truly] to sanctify my own embodied self? How can I decry [concerns about the misdirections of others] before God when I remain silent [regarding] my own embodied self? O my God, and God of my ancestors, I desire dedicating my entire being unto You in devoted service and to sanctify You. My inner psychic impulse so yearns for this—from every limb of my body, from the soles of my feet to the unified field of my inner psychic life. And so does one single voice ring out—the voice of the Lord, my God, the Sovereign of Israel, saying: “Accept upon yourself the yoke of divine sovereignty [for deeper devotion].” And so was it at the moment of Mount Sinai when all [godwrestlers gathered were] sanctified! And even now does a quiet voice self-manifest in the hearts of godwrestlers on a daily basis, calling upon them to return to You and to Your Torah. And so do I now devote myself to this degree of holiness: it is the sole purpose of my existence and it is to that direction that I shall dedicate myself day and night. And if the grain offering to God made by a godwrestling soul is considered blemished, when it was being brought to the altar [in the ancient Jerusalem Temple], the one bringing it did not fully have in mind that the offering was to be a grain sacrifice to God and, instead, [somehow] forgot and let profane intentions invade their consciousness, forgetting that this was a free-will offering to God that one had personally wished to bring and endeavored actually to bring, then [how much the more so] must I devote myself to Your worship and Your holiness, devoting to these efforts my entre spiritual being. O God, please, have mercy, accept me and this broken heart within. And should I lose focus of my internal concentration and active imagination, whether by day or by night, whether awake or [even] asleep, may my intentionality not be ruined and may my worship offering not be doomed. O please see [to it], [all this in the context of] my entire embodied life: [the image is one of a person] attempting to bring [to God] the offering of their body and inner impulse of my psychic field—all as an offering to You in divine devotion.
ומעתה רחם נא ד׳ שכמו מתנועות כנפי חיות הקודש קול ש׳ד׳י׳ נשמע. ומתנועות לשון שפתים וגרון איש ישראל בתורתו ותפילתו לפידי אש עליון אל העולם ישליכו. ובאור נעלם, נעלם גם מהם את חשכם וחשכת העולם יגיהו. כן קבל נא גם אותי אף גם גופי למרכבת פה עליון. ובכל תנועותי בין בשפתי בין ברגלי בין בלשוני בין בידי, בגרוני ובמוחי, בכלם נועם שירת נשמתי אליך ד׳ ישמע, ותהילות ד׳ וקבלת עול מלכותך יריעו. אהללה ד׳ בחיי בכל תנועות ונשמות חיי, אזמרה לאלקי בעודי כל עוד גרגיר בגופי נפשי וכו׳.
HIDDENNESS ILLUMINATING DARKNESS:
So from now on, God, be merciful with us, making the movements of tongue, lips and throat of every godwrestler engaged in their lives of study and prayer into torches of supernal fire pitched down into the world below just as the movements of the holy celestial creatures-ḥayyot are audible below as the voice of Shaddai [the divine name symbolizing the guardian of every godwrestler’s doorway]. So may this hidden light enlighten our own hiddenness and illuminate the darkness of the entire multiverse. So please O accept me too, [remaking] my body into a kind of divine chariot to bear celestial speech [into the multiverse]. May all my movements, whether of my lips or my feet or my tongue or my hands or my throat or my brain—may they all be heard as a kind of beautiful hymn—the hymn of my soul—to You, O God, and as the praise due to God, and as a public act heralding my acceptance of the yoke of Your sovereignty. I shall praise God with my life—with all my embodied movements. Then shall my levels of my ensouled self “sing for as long as I live,” (Psalm 146:2)for as long as a kernel of my soul abide within this embodied state, etc.
אנא ד׳, יודע אני את מיעוט ערכי ואת נמיכות שפלותי. שום עמידה בעולמיך איני מוצא לי. בוש אני לגשת מול כבודך, ויש שכ״כ נמס כל עצמי בקרבי עד שלבקש מכבודך דבר לי, כחוצפה תראה לי. מתירא אני, ומפחדך אל איום ונורא אני רועד.
LOWLINESS OF MY SPIRITUAL STATION:
“O, please, God! I know the degree of diminishment in my [spiritual] status and the impoverishment of my spiritual station. I feel myself to have no standing at all in [whichever of] Your multiverse[s]. I am embarrassed to even draw nearer to Your glory, feeling my entire being melting away from within, so that it is nothing short of audacious for me even to consider petitioning You for the slightest of my needs. So I tremble before [this immensity] the One, so awesome and mighty.
כי הירהיב שוטה קרוע וחדל אנשים, אם מכיר הוא את מיעוט ערכו, עוז לגשת אל היכל המלך הגדול כלו טהור וכלו אומר כבוד. תולעת בזוי׳ מגואלה מושלכה ומחוצפה אני, מול הדרת קדשך, קדוש רם ונשא, הרבה הרבה מאוד אף מכל עולמות הקדושים. רבש״ע מפחד אני ויש שלבי ימוג. הוי איני מוצא לי מקום, אפשר בנקוקי הסלעים מפחדך אסתר, ידי כמעצמן למרט את שערות ראשי נמשכות, הוי איני מוצא לי מקום. או אפשר בקרקעות הים אחבא. והאם מפניך דלית מקום פנוי ממך אסתר. אבל ח״ו, כי מי הוא האיש אשר ממך להסתר יחפוץ. אדרבה רואה כל נעלם הלא רואה אתה שכל רצוני, ודאגותי, פחדי ותשוקתי, להתקרב אליך ד׳ להשליך את עצמי באש קדשך ולהטהר בטהרתך.
DARE TO APPROACH THE PALACE:
[Imagine] if a crazy person dressed in tattered rags and estranged from the company of others were cognizant of being worthless, would such a person [dare to] approach the palace of a great king, so utterly pristine and whose essence proclaims his glory? I am a worthless, disgusting, cast-off, and arrogant worm compared to the splendor of Your holiness, O holy, exalted, and revered One. You are holy beyond the highest holiness of all the holy worlds!
Master of the Multiverse, I am terrified to the point at which my heart is melting within me for I cannot find my refuge, not even in the crevices of rocks, from which I could possibly hide from Your awesome [and overwhelming] presence. My hands seem on their own to pull out the hairs on my head, and yet I can still find no refuge [in Your presence]. Could I possibly hide from you beneath the seabed? Even there could I possibly hide from You? But, speaking frankly, who would really desire to hide from You? Rather to the contrary, You, the One Who sees all, You can see that all my hidden desires, apprehensions, fears, and passions are there to serve You, to surrender to You and to become purified in Your [pristine] purity by casting myself into Your holy fire.
אלקי ואבי, שעה נא אל תפילת עבדך השפל המתאמץ לרחוש בשפתיו ולבו לפני כבודך, והואל נא להקשיב את רצוני והחלטת גופי נפשי עד יחידתי, אשר החלטנו, להתמסר להיות לך עבד עולם. וכעבד הדיוט הרץ לפני מרכבת אדונו מכריז ומריע קורא וצועק, הנה האדון. הנה הוא בא, כבר הוא לפניכם. עמדו השתחוו והשליכו עצמיכם לפניו. קבלני גם אנו, אלקי, אין סוף, גדול ונורא, לעבד עולם לך. תמוך ועזור נא אותי לרוץ לפני הדרת כבודך תמיד, להכריז ולהריע לפני כל, מהרו ועמדו כי הנה האדון ד׳ לפניכם. מאימת גדלותו פחדו, ומצחצוח טהרת קדושתו הזדעזעו, השליכו ובטלו את עצמיכם כי הנה הוא לפניכם.
CAST YOURSELVES FORTH AND SURRENDER:
My God and my [celestial] Parent, heed Your lowly servant’s prayer as this one attempts to express with their lips and their heart before Your glory. And, please, listen to my request and the decision of my whole being—my body, my nefesh-impulse, reaching right into the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life —which all together have decided to give myself over to You as in eternally devoted service. [I feel myself to be akin to] a dull-witted slave who runs before his master’s chariot and heralds [advent of the Sovereign], singing out and declaiming and screaming, “Here is the Ruler! Here God is coming,” [when,] in fact, God is already standing before you. Rise up and bow down, cast yourselves [to the ground] before God. And accept me too as a lifelong devotee, my God, O infinite One, O great and awesome God. Support [me] and help me to [be able to] run before the majesty of Your glory always, to herald and to sing out before all, “Hurry and stand up for the Ruler, our God, is before you. Fear the immensity of God’s greatness. Be awed before the evanescent purity of God’s holiness. Cast yourselves and surrender, for God is before you.
הושיעני וזכני אלקי שתמיד כל מעשי גופי נפשי רוחי ונשמתי תרועת מלך תהיינה, ובכלן, התפעלות נשמתי ושירת יחידתי לד׳ ישמע. אותי ואת זולתי לקבלת מלכותך אכריע, ולנועם ההתבטלות לך אלהיב. תמיד בלי הפוגות כן אהי׳, גם בשמחתי גם בבכיתי, בחייתי אף אחר אריכות שנותי, כשיעלה ברצונך להעלות את נשמתי אל תחת כסא כבודך, אף בשעה זו רגע לא אנוח וכחוט השערה לא אשקוט מלשיר את גדלותך ומלגלות את פחד יראתך בעולם ומלואו. רבש״ע חבוש אותי במרכבת כבודך לרוץ לפניך תמיד, הואיל נא להאריך שנותי, ובלי הפסק, את גדלותך אשיר ואת יראתך אמלא. אהללה ד׳ בחיי אזמרה לאלקי בעודי כל עוד מציאות לגופי נפשי רוחי נשמתי חייתי ויחידתי, בכל עולם שהוא, ועד לנצח את נצחך אעבוד.
FOREVER SERVING YOUR ETERNAL BEING:
Redeem me, my God, and grant me the merit of all the deeds [undertaken by] my body, my inner psychic impulse, my spirit, my soul [becoming a kind of] ram’s horn blast announcing [the advent of] the Sovereign. And may all the above—the activity of my n’shamah-soul and the song of the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life —be heard by God. I shall set myself—and [encourage] others—to accept Your sovereignty. And I shall be passionate about the bliss of realizing selflessness. I shall thus permanently be without respite, both in moments of joy and in weeping. My life, even after long years—when You desire to raise up my n’shamah-soul to beneath the Throne of Your Glory, even at that moment [of supreme spiritual accomplishment] I will not rest for a moment nor shall I be silent for the hair’s breadth of time, but [instead] will sing of Your greatness and thus to reveal the fear of Your awesomeness throughout this multiverse and its fullness. Master of the Multiverse, I am imprisoned in the chariot of Your glory [and so compelled] to run before You always. [For that reason,] please grant me length of years necessary to proclaim Your greatness in song and without cessation, and to become filled up with the fear of Yourself. I shall praise God throughout my life and “I shall sing to God for as long as I exist” (Psalm 146:2)—for as long as there is reality to my embodied self, my nefesh-impulse, my ru·aḥ-spirit, my n’shamah-soul, my ḥayyah-vitality, and my the y’ḥidah-unified field of my inner psychic life, in whichever multiverse they might be found, and forever shall I serve Your eternal Being.