[We] now [must understand] the aspect of Keter [more] particularly, [to understand] how it is the aspect of an intermediary.
2
ויש בו מבחינת האחרונה שבמאציל, והוא בפנימיות שבו, והוא שרש וראש לנאצלים בחיצוניות שבו, וכמו שכתוב בעץ חיים
In its inner aspect it possesses something of the last level of the Emanator, while in its external aspect it is the root and head of the Emanated, as stated in Etz Chayim.1See Etz Chayim, Shaar 42 (Shaar Drushei ABY”A), Chapter 1.
3
וגם היות ידוע שבחינת ג׳ ראשין דעתיק יומין מובדל ומרומם, בלתי מלובש בנאצלים
Moreover, as known, the first three sefirot of Atik Yomin are separate and exalted and do not become invested within the emanated.
4
וזהו המתנשא מימיות עולם
This is [the meaning of the words,]2See the liturgy of the morning blessings of the Shema. “[The King who alone is exalted…] who transcends the days of the world.”
5
ולכך נקרא עתיק יומין, מלשון המעתיק הרים כו', שנעתק מימות עולם כו'. הנה כל זה ידוע.
Because of this it is called “Atik Yomin – The Ancient of Days.” [Atik] shares the same three letter root as “HaMa’atik Hareem – Who removes Mountains.”3Job 9:5 [In other words, Atik Yomin] is removed from the days of the world. Now, all this is well known.
6
ויש להבין בזה דרך פרט, בהיות שעתיק יומין ואריך אנפין נחשב לאחד, רק שבכללות נחשב בחינת עתיק יומין מסוף עולם האין סוף, ובחינת אריך אנפין הוא שרש וראש לנאצלים, כמו שכתוב בעץ חיים.
Now, we must understand this in a manner of particulars, since Atik Yomin and Arich Anpin are considered to be one, except that in general, the aspect of Atik Yomin is considered to be the end of the World of the Unlimited One, whereas the aspect of Arich Anpin is the root and beginning of the Emanated [worlds], as stated in Etz Chayim.4See Etz Chayim, Shaar 42 (Shaar Drushei ABY”A), Chapter 1.
7
וביאור הדברים ידוע שזהו בחינת התענוג והרצון
As known, the explanation of these matters is that these [two levels of Keter] are the aspects of pleasure (Ta’anug) and desire (Ratzon).
8
ולהיות שאנו רואים שבכל רצון יש תענוג, ולולי התענוג לא היה רצון לדבר כלל
Now, we observe that within every desire there is a pleasure, and if not for the pleasure there would be no desire for the thing at all.
9
כמו הרצון לעושר וכבוד, לולי שיש בו תענוג לא היה רוצה בזה כלל
This is like the desire for wealth or honor. If not for the pleasure of [wealth or honor], he would have no desire for them at all.
10
אם כן התענוג הוא בחינת פנימיות הרצון לכאורה
Therefore, seemingly, pleasure is the inner aspect of desire.
11
ואנו רואים להיפוך גם כן, שאם אין רצון אין תענוג
However, we also observe the opposite, that if there is no desire there is no pleasure.
12
שהרי דבר שלא ירצה בו לא יתענג ממנו כלל. אם כן הרצון פנימית התענוג
That is, he will have no pleasure whatsoever from something he does not desire. If so, desire is inner to pleasure.
13
ואנו רואים שזה בלא זה אינו מתקיים, כי אין לרצון קיום בלא תענוג ואין לתענוג קיום בלא רצון
What we see is that the one cannot exist without the other, because desire cannot exist without pleasure, and pleasure cannot exist without desire.
14
ולפי זה מוכרח לומר ששניהם מהות אחד, מאחר שמאמצעות חיבורם יחד דוקא יתקיים כו'
According to this, we must say that the two are one, because it is only when they bound together as one, that [Keter] exists.
15
וכל זה בין בתענוג ורצון פשוט ועצמי, בין בתענוג ורצון מורכב שהנפש מתפשט ונמשך אחריו, גם שאינו מעצמותה, אלא הוא דבר נבדל כו'.
All this [holds true] whether it is the simple essential pleasure and desire, or whether it is a composite pleasure and desire that the soul spreads forth and is drawn after, even though it is not of [the soul’s] essence, but is [rather] a separate thing from it.
16
ואמנם בכלל אנו רואים שהנפש טבעה להתמשך אחר דבר שיש בו תענוג, עד שיכול להיות כל עצמותה נמשך ונכלל בו
Generally, we see that the nature of the soul is to be drawn after something that is pleasurable, to the point that its entire essence could be drawn after [it] and included in it.
17
כעונג המורכב בפרט נבדל, כמו בכבוד או ממון או חכמה, ומדות בחסד ודין וניצוח והתפארות וכהאי גוונא
[This is] like a composite pleasure for a specific [thing], which is separate [from the essence], such as honor, wealth, insight, or the emotional [traits] of kindness, judgment, conquest and self-aggrandizement, or the like.
18
או בדברים שהנפש מחמדתן, כתאוות כל תענוגי העולם הזה וכהאי גוונא
[This is true of] anything that the soul craves, such as lusting for all worldly pleasures, and the like.
19
אף על פי שכל אלה אינן בבחינת עצמיות התענוג ההיולי, רק שהנפש תומשך ותחמוד להם, אבל מזה נראה שעצם הנפש הוא בבחינת תענוג ההיולי
Although none of these [desires] are in an aspect of an essential Heyulie pleasure, and it is only that the soul is drawn after them and lusts for them, nonetheless, from this we see that the essence of the soul is in an aspect of a Heyulie of pleasure.
20
על כן תומשך אחר עונג מורכב ותברח מן הצער, שהוא היפך העונג
It is for this reason that it is drawn to composite pleasures and flees from pain, which is the opposite of pleasure.
21
עד שב' קוין שקולין הן ממש
These [two, pleasure and pain,] are two lines that are equally counterbalanced, literally.
22
שכפי ערך התפשטות הנפש במלאת אורה בדברי תענוג, כן תתכווץ ותתמעט אורה בצער ויגון בתכלית כו'
Commensurate to the spreading forth of the soul to become filled with light from pleasurable things, so will its light become completely diminished and withdrawn by pain and anguish.
23
ומזה נראה בעצם מהותה, שהוא התענוג
From this we see that the essence of its being is pleasure.
24
והעיקר ממה שתברח ותתכווץ מן הצער
However, the principal [proof for this] is from the fact that it will flee and become withdrawn due to pain.
25
מזה ראיה יותר כו'
This is a greater proof [of this phenomenon].
26
ועל כן גזרו אומר המקובלים הראשונים, שהתענוג נחשב מעצם הנפש, ואמרו שאין לך למעלה מן העונג
It is for this reason that the early Kabbalists decreed and stated that pleasure is considered to be of the essence of the soul, and they stated,5Sefer Yetzirah 2:2 “There is nothing higher than pleasure.”
27
ואין האמת כן, רק שהעצמיות דנפש תתמלא מן התענוג הרב ותומשך כל עצמותה, עד שתכלה ותומשך כמעט כולה, כמו כלתה נפשי כו'
However, this is not [entirely] true. Rather, the essence of the soul becomes filled with great pleasure, and its entire essence is drawn after it, to the point that it may expire when it is almost entirely drawn into it. This is like [the verse],6Psalms 84:3 “my soul expires etc.”
28
ולהיפך תכלה בגרעון אור לגמרי מכל וכל, מעוצם הצער המופלג כידוע
The reverse is likewise true, that it will expire and its light will become completely and absolutely diminished by the intensity of extreme pain [or anguish], as known.
29
וראיה ברורה יותר ממה שאנו רואים שגם בפרטי כחות של הנפש, הנה בחינת העונג שבזה הכח בפרטות, הוא עיקר קיום מציאותו תמיד
Now, an even clearer proof [of this] is from what we observe regarding even the particular powers of the soul; that it is mainly the pleasure in a particular power that establishes its existence at all times.
30
כמו הכח של מדת החסד, גם שהוא עצמי וטבעי בטבע הטוב להטיב, עיקר קיומו הוא התענוג, שמתענג בשפע הטוב
For example, [regarding] the power of the quality of kindness; although it is essential and natural in the nature of [of a person who is] good to bestow goodness, [nonetheless,] its principal existence [comes about from] the pleasure, in that he takes pleasure in influencing goodness.
31
וזהו קיום האמיתי לטבעיות טובו, שהוא מה שטבעו להתענג ביותר מן ההטבה, עד שכל עיקר חיותו בנפשו בא על ידי עונג זה שבטוב וחסד
The true existence of his good nature is that by nature he takes great pleasure in [bestowing] goodness, to the point that the main vitality of his soul comes about through the pleasure [that he gets from doing acts of] goodness and kindness.
32
ולהיפוך במי שהוא אכזרי בטבעו, אין זה רק שזהו כל חיותו בתענוג זה שעושה רע ואכזריות, כידוע
The reverse is true of someone who is cruel by nature. This only means that his entire vitality is the pleasure [that he gets] from doing evil and cruelty, as known.
33
וכן במדת הניצוח, כל עיקר קיומו רק העונג המופלג, עד שחיות נפשו נמשך כולה בזה שינצח לזולתו
Likewise, the primary existence of the quality of Victory (Netzach) is the immense pleasure [that he gets], to the point that the entire vitality of his soul is drawn into being victorious over his fellow.
34
ואם לא ינצח יחלה כו'
Should he not be victorious, he may [actually] become ill.
35
וכך הוא בכל פרטי פרטי המדות עד החכמה והרצון
Similarly, this is the case with each and every particular quality, including Insight (Chochmah) and Desire (Ratzon).
36
הרי עיקר קיומם ומקורם העונג, ולולי העונג שבהשכלה אין לו כח לחדש שום חכמה, כנראה בחוש
Their principal existence and source is the pleasure [in them], as is clearly observable that without the pleasure in conceptualization, a person will not have the power to innovate any insight.
37
וכמו שאמר אלמלא חדווה דשמעתא כו'
This is in accordance with the statement,7See Zohar I 138a - Rabbi Yitzchak the son of Rabbi Yossi was traveling from Kaputkia to Lud. He encountered Rabbi Yehuda. Rabbi Yitzchak said to him, “Say that our associates, the Sages of the Mishnah, should be awakened to this matter; that the Yetzer Hara (lust) should be banished from the world, except during the time of marital relations.” [Rabbi Yehuda] answered him, “By your life! The Yetzer Hara (lust) is necessary for the world, just as rain [is necessary] for the world. If not for the Yetzer Hara (lust), there would be no pleasure in learning [Torah].” “Were it not… for the pleasure in [Torah] study etc.”
38
וכידוע בענין חכמת אדם תאיר פניו, שהלחלוחית, שבו עונג ההיולי, הוא המקור להשכיל כל שכל כו'
[Moreover], as known regarding the matter of,8Ecclesiastes 8:1 “A man’s wisdom illuminates his face,” that the “Lachloochit – Moisture” within which is the Heyulie for pleasure, is the source for the conceptualization of any concept.
39
ואמנם ברצון בלבד אנו רואים שבלא רצון אין תענוג נמצא, גם בכל פרטי המדות
However, it is only in regard to desire that we observe that without desire there cannot be pleasure. ]We find this phenomenon] even in all the particular qualities.
40
כמו אם לא ירצה בחסד או דין אין לו בו תענוג כלל
For example, if [a person] does not desire kindness or judgment, he will have no pleasure in them at all.
41
וכן אם לא ירצה להשכיל לא ימצא העונג לזה כלל
Similarly, if he does not desire to become intelligent, he will find no pleasure in [intellectual pursuits] at all.
42
וכן אם לא ירצה בניצוח כלל אין לו תענוג בניצוח או התפארות, וכן בשאר תענוגי עולם הזה, כממון וכבוד וכהאי גוונא
Likewise, if he does not at all desire victory, he will have no pleasure in victory. [The same is true of] self-aggrandizement or all other worldly pleasures, such as wealth or honor and the like.
43
בלא רצון אין תענוג בהן כלל וכלל
Without desire, there is no pleasure in them, whatsoever.
44
והיינו מפני שכללות ענין זה הוא בהיות שכל עיקר עצם הנפש נמשך אחר התענוג והרצון, (שהרצון הוא גם כן המשכת כל הנפש עד שכולה תכלה ברצון לדבר מה כו׳ כידוע) על כן גם בכל פרטי כחותיה, עיקר קיומם הוא התענוג והרצון
In other words, because this entire matter is that since the whole essence of the soul is drawn after the pleasure and desire, (for, [just as with pleasure,] the desire also draws forth the entire soul, to the point where it can expire because of its desire for something, as is known,) therefore, all its particular powers also [derive] their principal existence from the pleasure and the desire.
45
והעדרם הוא הצער מדבר זה, היפך העונג
The absence of [pleasure and desire in any particular matter] is the pain of the matter, this being the opposite of pleasure.
46
ודבר המנגד לרצון, גם שאינו צער, יצטער ממילא
If something [stands in] opposition to [his] desire, although, [in and of itself], it is not [necessarily] a painful thing, he will automatically be agonized by it.
47
כמו אם ירצה לאהוב שונאו, יתענג ממנו
For example, if he desires to love his enemy, he will delight in him.
48
ולהיפך אם לא ירצה באהובו, יצטער ממנו
On the other hand, if he no [longer] desires someone who he loves, he will be agonized by him.
49
וכן אם יתענג בשנאוי לו המזיקו, ירצה בו, ואם יצטער באהוב לו, לא ירצה
Similarly, if he enjoys something that is hateful and damaging to him, he will desire it, or if he is pained by something that he loves, he will no [longer] desire it.
50
כי מהות אחד הן הרצון והתענוג, ולא נודע מי קדם
This is because desire and pleasure are one essence, and it is impossible to know which precedes [the other].
51
ולפעמים זה פנימי וזה חיצוני, ולפעמים להיפך
At times the one is internal and the other is external, while at [other] times the opposite [is true].
52
ולא ימצא אחד בלא זולתו, שאם אין תענוג אין רצון, ואם אין רצון אין תענוג
[However,] the one cannot be found without the other, for if there is no pleasure there is no desire, and if there is no desire there is no pleasure.
53
בין בפשוט בין במורכב כנזכר לעיל ודי למבין:
[This is the case] whether it is a simple [desire or pleasure] or whether it is a composite [desire or pleasure], as mentioned above. This will suffice for those of understanding.
והנה בפרטיות בחינת הכתר, איך שהוא בחינת ממוצע
[We] now [must understand] the aspect of Keter [more] particularly, [to understand] how it is the aspect of an intermediary.
ויש בו מבחינת האחרונה שבמאציל, והוא בפנימיות שבו, והוא שרש וראש לנאצלים בחיצוניות שבו, וכמו שכתוב בעץ חיים
In its inner aspect it possesses something of the last level of the Emanator, while in its external aspect it is the root and head of the Emanated, as stated in Etz Chayim.1See Etz Chayim, Shaar 42 (Shaar Drushei ABY”A), Chapter 1.
וגם היות ידוע שבחינת ג׳ ראשין דעתיק יומין מובדל ומרומם, בלתי מלובש בנאצלים
Moreover, as known, the first three sefirot of Atik Yomin are separate and exalted and do not become invested within the emanated.
וזהו המתנשא מימיות עולם
This is [the meaning of the words,]2See the liturgy of the morning blessings of the Shema. “[The King who alone is exalted…] who transcends the days of the world.”
ולכך נקרא עתיק יומין, מלשון המעתיק הרים כו', שנעתק מימות עולם כו'. הנה כל זה ידוע.
Because of this it is called “Atik Yomin – The Ancient of Days.” [Atik] shares the same three letter root as “HaMa’atik Hareem – Who removes Mountains.”3Job 9:5 [In other words, Atik Yomin] is removed from the days of the world. Now, all this is well known.
ויש להבין בזה דרך פרט, בהיות שעתיק יומין ואריך אנפין נחשב לאחד, רק שבכללות נחשב בחינת עתיק יומין מסוף עולם האין סוף, ובחינת אריך אנפין הוא שרש וראש לנאצלים, כמו שכתוב בעץ חיים.
Now, we must understand this in a manner of particulars, since Atik Yomin and Arich Anpin are considered to be one, except that in general, the aspect of Atik Yomin is considered to be the end of the World of the Unlimited One, whereas the aspect of Arich Anpin is the root and beginning of the Emanated [worlds], as stated in Etz Chayim.4See Etz Chayim, Shaar 42 (Shaar Drushei ABY”A), Chapter 1.
וביאור הדברים ידוע שזהו בחינת התענוג והרצון
As known, the explanation of these matters is that these [two levels of Keter] are the aspects of pleasure (Ta’anug) and desire (Ratzon).
ולהיות שאנו רואים שבכל רצון יש תענוג, ולולי התענוג לא היה רצון לדבר כלל
Now, we observe that within every desire there is a pleasure, and if not for the pleasure there would be no desire for the thing at all.
כמו הרצון לעושר וכבוד, לולי שיש בו תענוג לא היה רוצה בזה כלל
This is like the desire for wealth or honor. If not for the pleasure of [wealth or honor], he would have no desire for them at all.
אם כן התענוג הוא בחינת פנימיות הרצון לכאורה
Therefore, seemingly, pleasure is the inner aspect of desire.
ואנו רואים להיפוך גם כן, שאם אין רצון אין תענוג
However, we also observe the opposite, that if there is no desire there is no pleasure.
שהרי דבר שלא ירצה בו לא יתענג ממנו כלל. אם כן הרצון פנימית התענוג
That is, he will have no pleasure whatsoever from something he does not desire. If so, desire is inner to pleasure.
ואנו רואים שזה בלא זה אינו מתקיים, כי אין לרצון קיום בלא תענוג ואין לתענוג קיום בלא רצון
What we see is that the one cannot exist without the other, because desire cannot exist without pleasure, and pleasure cannot exist without desire.
ולפי זה מוכרח לומר ששניהם מהות אחד, מאחר שמאמצעות חיבורם יחד דוקא יתקיים כו'
According to this, we must say that the two are one, because it is only when they bound together as one, that [Keter] exists.
וכל זה בין בתענוג ורצון פשוט ועצמי, בין בתענוג ורצון מורכב שהנפש מתפשט ונמשך אחריו, גם שאינו מעצמותה, אלא הוא דבר נבדל כו'.
All this [holds true] whether it is the simple essential pleasure and desire, or whether it is a composite pleasure and desire that the soul spreads forth and is drawn after, even though it is not of [the soul’s] essence, but is [rather] a separate thing from it.
ואמנם בכלל אנו רואים שהנפש טבעה להתמשך אחר דבר שיש בו תענוג, עד שיכול להיות כל עצמותה נמשך ונכלל בו
Generally, we see that the nature of the soul is to be drawn after something that is pleasurable, to the point that its entire essence could be drawn after [it] and included in it.
כעונג המורכב בפרט נבדל, כמו בכבוד או ממון או חכמה, ומדות בחסד ודין וניצוח והתפארות וכהאי גוונא
[This is] like a composite pleasure for a specific [thing], which is separate [from the essence], such as honor, wealth, insight, or the emotional [traits] of kindness, judgment, conquest and self-aggrandizement, or the like.
או בדברים שהנפש מחמדתן, כתאוות כל תענוגי העולם הזה וכהאי גוונא
[This is true of] anything that the soul craves, such as lusting for all worldly pleasures, and the like.
אף על פי שכל אלה אינן בבחינת עצמיות התענוג ההיולי, רק שהנפש תומשך ותחמוד להם, אבל מזה נראה שעצם הנפש הוא בבחינת תענוג ההיולי
Although none of these [desires] are in an aspect of an essential Heyulie pleasure, and it is only that the soul is drawn after them and lusts for them, nonetheless, from this we see that the essence of the soul is in an aspect of a Heyulie of pleasure.
על כן תומשך אחר עונג מורכב ותברח מן הצער, שהוא היפך העונג
It is for this reason that it is drawn to composite pleasures and flees from pain, which is the opposite of pleasure.
עד שב' קוין שקולין הן ממש
These [two, pleasure and pain,] are two lines that are equally counterbalanced, literally.
שכפי ערך התפשטות הנפש במלאת אורה בדברי תענוג, כן תתכווץ ותתמעט אורה בצער ויגון בתכלית כו'
Commensurate to the spreading forth of the soul to become filled with light from pleasurable things, so will its light become completely diminished and withdrawn by pain and anguish.
ומזה נראה בעצם מהותה, שהוא התענוג
From this we see that the essence of its being is pleasure.
והעיקר ממה שתברח ותתכווץ מן הצער
However, the principal [proof for this] is from the fact that it will flee and become withdrawn due to pain.
מזה ראיה יותר כו'
This is a greater proof [of this phenomenon].
ועל כן גזרו אומר המקובלים הראשונים, שהתענוג נחשב מעצם הנפש, ואמרו שאין לך למעלה מן העונג
It is for this reason that the early Kabbalists decreed and stated that pleasure is considered to be of the essence of the soul, and they stated,5Sefer Yetzirah 2:2 “There is nothing higher than pleasure.”
ואין האמת כן, רק שהעצמיות דנפש תתמלא מן התענוג הרב ותומשך כל עצמותה, עד שתכלה ותומשך כמעט כולה, כמו כלתה נפשי כו'
However, this is not [entirely] true. Rather, the essence of the soul becomes filled with great pleasure, and its entire essence is drawn after it, to the point that it may expire when it is almost entirely drawn into it. This is like [the verse],6Psalms 84:3 “my soul expires etc.”
ולהיפך תכלה בגרעון אור לגמרי מכל וכל, מעוצם הצער המופלג כידוע
The reverse is likewise true, that it will expire and its light will become completely and absolutely diminished by the intensity of extreme pain [or anguish], as known.
וראיה ברורה יותר ממה שאנו רואים שגם בפרטי כחות של הנפש, הנה בחינת העונג שבזה הכח בפרטות, הוא עיקר קיום מציאותו תמיד
Now, an even clearer proof [of this] is from what we observe regarding even the particular powers of the soul; that it is mainly the pleasure in a particular power that establishes its existence at all times.
כמו הכח של מדת החסד, גם שהוא עצמי וטבעי בטבע הטוב להטיב, עיקר קיומו הוא התענוג, שמתענג בשפע הטוב
For example, [regarding] the power of the quality of kindness; although it is essential and natural in the nature of [of a person who is] good to bestow goodness, [nonetheless,] its principal existence [comes about from] the pleasure, in that he takes pleasure in influencing goodness.
וזהו קיום האמיתי לטבעיות טובו, שהוא מה שטבעו להתענג ביותר מן ההטבה, עד שכל עיקר חיותו בנפשו בא על ידי עונג זה שבטוב וחסד
The true existence of his good nature is that by nature he takes great pleasure in [bestowing] goodness, to the point that the main vitality of his soul comes about through the pleasure [that he gets from doing acts of] goodness and kindness.
ולהיפוך במי שהוא אכזרי בטבעו, אין זה רק שזהו כל חיותו בתענוג זה שעושה רע ואכזריות, כידוע
The reverse is true of someone who is cruel by nature. This only means that his entire vitality is the pleasure [that he gets] from doing evil and cruelty, as known.
וכן במדת הניצוח, כל עיקר קיומו רק העונג המופלג, עד שחיות נפשו נמשך כולה בזה שינצח לזולתו
Likewise, the primary existence of the quality of Victory (Netzach) is the immense pleasure [that he gets], to the point that the entire vitality of his soul is drawn into being victorious over his fellow.
ואם לא ינצח יחלה כו'
Should he not be victorious, he may [actually] become ill.
וכך הוא בכל פרטי פרטי המדות עד החכמה והרצון
Similarly, this is the case with each and every particular quality, including Insight (Chochmah) and Desire (Ratzon).
הרי עיקר קיומם ומקורם העונג, ולולי העונג שבהשכלה אין לו כח לחדש שום חכמה, כנראה בחוש
Their principal existence and source is the pleasure [in them], as is clearly observable that without the pleasure in conceptualization, a person will not have the power to innovate any insight.
וכמו שאמר אלמלא חדווה דשמעתא כו'
This is in accordance with the statement,7See Zohar I 138a - Rabbi Yitzchak the son of Rabbi Yossi was traveling from Kaputkia to Lud. He encountered Rabbi Yehuda. Rabbi Yitzchak said to him, “Say that our associates, the Sages of the Mishnah, should be awakened to this matter; that the Yetzer Hara (lust) should be banished from the world, except during the time of marital relations.” [Rabbi Yehuda] answered him, “By your life! The Yetzer Hara (lust) is necessary for the world, just as rain [is necessary] for the world. If not for the Yetzer Hara (lust), there would be no pleasure in learning [Torah].” “Were it not… for the pleasure in [Torah] study etc.”
וכידוע בענין חכמת אדם תאיר פניו, שהלחלוחית, שבו עונג ההיולי, הוא המקור להשכיל כל שכל כו'
[Moreover], as known regarding the matter of,8Ecclesiastes 8:1 “A man’s wisdom illuminates his face,” that the “Lachloochit – Moisture” within which is the Heyulie for pleasure, is the source for the conceptualization of any concept.
ואמנם ברצון בלבד אנו רואים שבלא רצון אין תענוג נמצא, גם בכל פרטי המדות
However, it is only in regard to desire that we observe that without desire there cannot be pleasure. ]We find this phenomenon] even in all the particular qualities.
כמו אם לא ירצה בחסד או דין אין לו בו תענוג כלל
For example, if [a person] does not desire kindness or judgment, he will have no pleasure in them at all.
וכן אם לא ירצה להשכיל לא ימצא העונג לזה כלל
Similarly, if he does not desire to become intelligent, he will find no pleasure in [intellectual pursuits] at all.
וכן אם לא ירצה בניצוח כלל אין לו תענוג בניצוח או התפארות, וכן בשאר תענוגי עולם הזה, כממון וכבוד וכהאי גוונא
Likewise, if he does not at all desire victory, he will have no pleasure in victory. [The same is true of] self-aggrandizement or all other worldly pleasures, such as wealth or honor and the like.
בלא רצון אין תענוג בהן כלל וכלל
Without desire, there is no pleasure in them, whatsoever.
והיינו מפני שכללות ענין זה הוא בהיות שכל עיקר עצם הנפש נמשך אחר התענוג והרצון, (שהרצון הוא גם כן המשכת כל הנפש עד שכולה תכלה ברצון לדבר מה כו׳ כידוע) על כן גם בכל פרטי כחותיה, עיקר קיומם הוא התענוג והרצון
In other words, because this entire matter is that since the whole essence of the soul is drawn after the pleasure and desire, (for, [just as with pleasure,] the desire also draws forth the entire soul, to the point where it can expire because of its desire for something, as is known,) therefore, all its particular powers also [derive] their principal existence from the pleasure and the desire.
והעדרם הוא הצער מדבר זה, היפך העונג
The absence of [pleasure and desire in any particular matter] is the pain of the matter, this being the opposite of pleasure.
ודבר המנגד לרצון, גם שאינו צער, יצטער ממילא
If something [stands in] opposition to [his] desire, although, [in and of itself], it is not [necessarily] a painful thing, he will automatically be agonized by it.
כמו אם ירצה לאהוב שונאו, יתענג ממנו
For example, if he desires to love his enemy, he will delight in him.
ולהיפך אם לא ירצה באהובו, יצטער ממנו
On the other hand, if he no [longer] desires someone who he loves, he will be agonized by him.
וכן אם יתענג בשנאוי לו המזיקו, ירצה בו, ואם יצטער באהוב לו, לא ירצה
Similarly, if he enjoys something that is hateful and damaging to him, he will desire it, or if he is pained by something that he loves, he will no [longer] desire it.
כי מהות אחד הן הרצון והתענוג, ולא נודע מי קדם
This is because desire and pleasure are one essence, and it is impossible to know which precedes [the other].
ולפעמים זה פנימי וזה חיצוני, ולפעמים להיפך
At times the one is internal and the other is external, while at [other] times the opposite [is true].
ולא ימצא אחד בלא זולתו, שאם אין תענוג אין רצון, ואם אין רצון אין תענוג
[However,] the one cannot be found without the other, for if there is no pleasure there is no desire, and if there is no desire there is no pleasure.
בין בפשוט בין במורכב כנזכר לעיל ודי למבין:
[This is the case] whether it is a simple [desire or pleasure] or whether it is a composite [desire or pleasure], as mentioned above. This will suffice for those of understanding.