התורה ניתנה להדרש שבעים פנים, אף למי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה. אך שלא לשנות ולגלות פנים שלא כהלכה ח"ו.
The Principles of Interpretation Returning to the theme of authentic Torah transmission, the author now rejects those who proffer false and misguided interpretations of the Torah, both individuals of his time and of previous generations. Whereas humankind has been given a free hand to interpret the Torah, there remain limitations as to how far this freedom can go. The author rails against those deny the truth of the statements of the sages, or who draw conclusions that would lead to the abrogation of halachah. Most likely, his attack was directed against the maskilim and Jewish reformers of the nineteenth and twentieth centuries, who sought to remodel Judaism into something other than the traditional path of the Written and Oral traditions, and who were particular opposed to the more fantastical elements of Rabbinic lore and Kabbalistic tradition. On another level, however, the author may be defending his own interpretive line, as well. The teachings of his grandfather, R. Mordekhai Yosef, were very controversial in their time, particularly his claim that “all is in the hands of heaven, including the fear of heaven”; meaning, that Divine providence rules over every aspect of human life – including sin and transgression. Such an antinomian approach could easily be misused to justify sinning as a fulfillment of God’s will. R. Gershon Henokh may well be saying that despite the radical nature of Izhbitzer thought, it never actively preaches the abrogation of halachah or Jewish tradition.
2
וכאשר ראיתי בימי הבינים, יצאו לחלק דיעות רחוקות בונים במות לעצמם להפוך כוונות הכתובים לגזור תיבות לשנים גזרים ולצרף מקראות שלא כדרכן, עד שהוקל להם לבנות בנין על רעיונותיהם כפי העולה על רוח דציונם, וקל בעיניהם לכנות כנויים ולערוך ערכים בדומה ונדמה ובת דומה. אשר על זה איתא בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ד) שרבי זירא מקנטר לון לאלן דאגדתא וצווח להון ספרי קסמין. והנה הגיע עתה בזה עד ששלחו יד בקדש להפוך קדש לחול וחול לקדש וטמא לטהור וטהור לטמא, אף שגם בשמות ישלחו יד לשנות מחול לקדש ומקדש לחול, ולא נשמרו אף מגלוי פנים בתורה שלא כהלכה. והן אמת שהתורה נתנה להדרש, ואף שמי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה, אך אם גם בקצהו נגע בדרך רמז ודרוש, אך אם לא החטיא את המטרה לא בהלכה ולא בסוד ה', כל אלה נתן לדרוש וידרוש ויקבל שכר, כדאיתא בירושלמי (סוף ברכות) כל פטפוטיא בישין ופטפוטי דאורייתא טבין כדאיתא בזוה"ק ובמדרש כמה פעמים, שבעים פנים לתורה. אכן כל פנים ופנים, על כל פנים יהיה רק פנים כהלכה, ולא ח"ו גילוי פנים שלא כהלכה:
In the middle ages there were scholars whose far-fetched interpretations were tantamount to building altars to their own intellects. They reversed to intention of the writings, giving false interpretations of words and combining verses in ways not following their meanings. It became easy for such scholars to build their ideas into structures according to the winds of their fantasies. So too did they find it easy to coin terms and values based on loose associations and similarities. Of this it said in the [Talmud] Yerushalmi (Ma’asrot, ch. 3 Mishnah 4) that Rabbi Zeira lambasted those who incorrectly explained the aggadot (legends of the Talmud), calling them tellers of fairy tales. Concerning these medieval scholars, it reached such an extent that they were making the sacred profane and the profane sacred, turning the pure into impure and the reverse. Even concerning holy names, they mixed up the sacred and the profane, and did not even refrain from offering interpretations contrary to the halacha. It is true that the Torah is given to interpretation, and even for one who is not intending to reach the depth of the Torah’s mysteries. Yet with one ventures into the hints and hermeneutic interpretations, it is crucial that he not miss the target whether in secrets or in halacha. And if he does not err, all is given to interpretation and the innovator is worthy of reward. This is as it is said in the Yerushalmi (end of Berachot), “all talk is idle, and the words of Torah are good.”163Meaning the only meaningful words are the words of Torah. Why? As it is said in the Midrash and the Zohar numerous times, “there are seventy faces to the Torah.” Yet still, each face, each interpretation, must coincide with halacha, and not, God forbid, contradict halacha.
3
במקום שאין אנו מבינים דברי ראשונים, צריכים אנו לשום החסרון בעצמנו. - יוצא נגד המהפכים מקודש לחול, שבנו במה לעצמם ושלחו לשונם בראשונים כמלאכים.
4
וכאשר ראיתי פנים טוחות באו לפני המהפכים חול לקדש, עד שכפי הפירוש יפרשו שמות האלילים לשמות הקדושים, ופוק חזי מה שכתב הגאון בעל שער אפרים בתשובותיו (סימן ס"ד וס"ה) על המפרש שם קדש לחול, וכל שכן המפרש את החול לקדש, הרי זה כמכניס צלם בהיכל הקדש ח"ו. ובמסכת חגיגה (דף יד.) אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה את השכינה חול. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רלד:) ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים. ובסנהדרין (דף לח:) אל תמר בו אל תמירנו בו. ומזה כתב בספר חסידים (סי' תתקל"ו) שלא ישנה את השם כלפי הדיוט, שהרי אמרו לא יעשה אולם כנגד אולם וכו' ע"ש. ועיין בפוסקים בדין אם טעה וקידש שם חול בשוגג, שהוא מתפיס בעלי מומין למזבח. ובמדרש תנחומא (תרומה ג) בטורנוסרופוס שאמר לרבי עקיבא לא קרית את שם כלבך אלא על שמי ושם אשתי, אמר ליה ומה בינך לביניהן וכו' ואתה נוטל עץ ואבן וקורא אותו בשם הקב"ה, וכל כך גרמה להם מיעוט שימושן שלא שימשו חכמים כל צרכן, עד שבנו במה לעצמם בדמותם, כי כל העולה על רוחם הוא דעת תורה:
I have seen those with expressions of consternation coming before me, and in their interpretations turn the sacred into profane to such an extent that they explain the names of idols as holy. I refer you to what the Shaar Efraim writes in his responsa (siman 64-65) concerning those who interpret the sacred as profane, and all the more so those who interpret the profane as sacred, that it is tantamount to brining idols into the Holy Temple God forbid. We even find in the Talmud (Chaggigah, 14a) that in response to his interpretation, Rabbi Yossi haGalili says to Rabbi Akiva, “Akiva! For how long will you make the Shekhina profane!” It is written in the Zohar (Pinchas, 234b), “Since there are elohim acherim (false gods) on this it is said (Shemot, 22:19), ‘he who offers sacrifices to any god, save Hashem alone, will be utterly destroyed.’ This is in order not to mix up Elohim Chayiim (The living God) with elohim acherim (false gods).” It is said in the Talmud (Sanhedrin, 38b), “(Shemot, 24:21) al tamer bo (do not provoke Him), and read this as, ‘al tamireini bo (do not exchange Me for him.).” On this it is written in the Sefer Chasisdim (siman 936), “Do not change the Name into something mundane, for we are taught that you may not make an exact scale replica of the any part of the Hoy Temple.” The legal authorities discuss the law if a ritual scribe errs, and while writing, inadvertently sanctifies a mundane name. They equate this with dedicating a blemished animal to the altar. In the Midrash Tanchuma (Terumah, 3), we find Turnusrufus asking Rabbi Akiva why he called his dogs in the name of Turnusrufus and his wife. Rabbi Akiva answered, “What is the difference between you and my dogs? You take sticks and stones and call them by the name of the Holy One, blessed be He.” This blunder is a result of not adequately receiving the knowledge of our Rabbis, and to such an extent that they have built altars to themselves and their forms, for they assume that their own ideas represent the teachings of the Torah.
5
ובתנאים ואמוראים, חשבו להם הגיון דרוש, לדרוש ולסור מביאור ספר התורה, וכל אחד בשכנו ידרוש לעצמו, עד שהיה קל לפניהם במקום אשר לא יבין את זאת ילבט ארחות דרכו ויחוה דעתו ברחבה על דברי חכמינו ז"ל התנאים והאמוראים, שלא כן ידברו ולא אמת יאמתו דבריהם ח"ו, ויתאבק בגאותו וקריאת שם גדלו מפני שהכבוד תלוי בו. יאמר כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לדברי התנאים והאמוראים, וכל מעריציו יענו אחריו מקודש ולענות צדק יחשבו לו, כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לתנאים הקדמונים ולא ידעו כי בנפשו דבר. הלא גם לפני רב אשר לא יגדל ממנו, רק שלמד וקבל ממנו, אפילו רואהו עובר על דברי תורה [במילין דרבנן], אסור לומר לו שאסור, רק שיאמר לו כך למדתני רבינו, כדאיתא בטיו"ד (סי' רמ"ו) וכן אם טעה בפירוש אפילו בכתוב, צריך לומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. וכן מצינו כמה פעמים בש"ס קרי עליה האי פסוקא, משום שלא רצה לומר לו בפירוש, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני הראשונים והתנאים. וכן ראינו שגם הם בהפרש איזה דורות מהתנאים והאמוראים מראשונים עד אחרונים, אשר מכלם יחד נבנה הש"ס והמדרשים, ומכל מקום בהפרש איזה דורות אמרו (יומא ט:) טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים. וכן אמרו (שבת קיב:) אם הראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם הראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. וכל שכן אנחנו בדורותינו, מה חיינו ומה כחנו אזובי קיר, יתוש בריה קלה נגד שרפי מעלה, ואנו רק באורן של ראשונים נראה אור. ובמקום שאין אנו מבינים דבריהם צריכים אנו לדעת, כי חסרון דעתנו וקוצר ידיעתנו היא, ובנו החסרון והאשמה:
The Rishonim (the Torah sages from the 10th to the 15th century) were adept at interpreting the Torah. However, when more recent interpreters confronted the words of the early and later sages of the Gemara, their fondness for their own intellects led them far afield in their understanding, and they departed from the proper explanation of the Torah. It was an, “every man for himself” kind of interpretation. Then it became easy for them to say whatever suited their minds when they simply did not understand the words of the sages. They said things that the sages would never have said, and interpreted in ways that are, God forbid, not arriving at the truth of their words. See how we are sitting in the dust before His pride and calling His Great Name, He upon whom all honor depends! A sycophant cannot come before God, and does not even take interest in the words of the Tanaim and Amoraim. All of his admirers agree to his words and proclaim his holiness, and feel they are justified in their agreement. For a sycophant cannot come before Him, and will not even take note of awesome wisdom of the early sages, not even realizing that the sages were speaking against him. Do we not find the halacha instructing us that even concerning one’s Rabbi, even if he is not greater than him but whom he simply learned from, that when he sees the Rabbi transgressing a rabbinical commandment it is forbidden for him to say that the action is forbidden, but should rather say, “I learned it this way, Rabeynu.” This is as is codified in the Tur (Yorah Deah, 246), where if his Rabbi made a clear mistake, even concerning a verse, you should simply say, “this is the way the verse goes in the Torah.” So too have we found it said several times in the Gemara, (rather than contradicting him), “read to him this verse,” since he does not want to correct him overtly. How much more so when later generations are confronting earlier generations. We find a great difference between each generation – the Acharonim are far from the Rishonim, as are the Rishonim from the Amoraim and the Amoraim from the Tanaim. But all together they build the corpus of the Talmud. Concerning this difference it is written (Yoma, 9b), “a fingernail of the early sages is worth more than the belly of the later sages.” So too is it said (Shabbat, 112b), “If the early generation of sages are sons of angels, then we are sons of men. And if you say that he early sages are men, then we are as donkeys, but still inferior to the donkey of Rabbi Pinchas ben Yair! (who, though he was a donkey, was careful to refrain from eating untithed fodder.)” And how much more so in our own generation, what is our life, what is our power? We are as ivy on the walls. We are like a mosquito before Seraphim! It is only in the light of the Rishonim that we see light! And in a place where we do not understand their words it is incumbent upon us to know that the deficiency lies within us and the great limitations of our minds. The deficiency and guilt is upon us.
6
ממשיך לבאר חיוב האמונה בכל דברי סופרים, שגם פשטותם אמת, וכל הדרושים אינם סותרים לפשט. והמלעיג על דבריהם נענש. וכל אחיזתינו הוא, אם נחזיק בשיפולי דגלימיהו דראשונים.
7
וכמו שהאריך בזה בראשית חכמה (שער הקדושה פרק יב) וזה לשונו הקדוש, וכמו שאנו חייבים להאמין בכל תורת משה, כן אנו חייבין להאמין בכל דברי סופרים ומה שאמרו במדרשות והגדות. ואע"פ שיראה שהוא חוץ מהטבע, יש לנו לתלות החסרון בהשגת דעתנו ולא במאמרם, והמלעיג על שום דבר מדבריהם נענש, כדאמרינן בגמרא עירובין (כא:) אמר רב פפא משמיה דרבה בר עולא כל הלועג על דברי חכמים נדון וכו' וכן אמרו בגיטין (נז.) וכן מצינו שנענש איזה תלמיד על שלגלג על דברי רבי יוחנן שאמר עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שלשים של שלשים אמות כדאיתא בגמרא (ב"ב עה.), ובבאר הגולה (באר הששי ר"ה בפרק ט"ו) הביא זה הגמרא ואמר, וכמה גלים וגלי גלים היו נעשים בעצמות האיש הזה, על כל דבר ודבר שאינו מאמין, כאשר יראה האדם בדבריו שכל דבר אשר הוא קצת זר בעיניו הוא אומר שהוא המצאה, ואם תלמיד שגדלה מעלתו עד שהראהו לו הקב"ה מלאכי מעלה, ובודאי היה מאמין דברי חכמים ודרשותיהם, אך לא האמין בפשטות דרשותיהם, רק סבבן לדעתו לאיזה כוונה, ורבי יוחנן נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ועיין במהרש"א ז"ל (שם) שזה שלא האמין היה אפיקורוס עד שראה המלאכים, הרי שצריך האדם להאמין לכל דרשות חכמים שגם בפשטותם הם אמתים. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בספר האמונה והבטחון (פרק ט) כבר אמרו חז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא אמרו מקרא נדרש כפשוטו, למדנו אע"פ שיש ע' פנים לתורה אין כל אחד מכחיש הפשט, והם הם דברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות שורש ב'. וכל מה שכתוב בתורה ובפירושיהם ופירושי פירושיהם הנובעים ממקור נאמן, הם כלם אמת לאמתה של תורה, וכל אחיזתינו הוא רק אם נחזיק בשיפולא דגלימיהו דהראשונים, שאם נדע ונכיר מעלת הראשונים כמלאכים אז אנו כבני אדם, ואם נאמר הלא גם הראשונים בני אדם כמונו, וגם נתן לחוות דעתנו במה שגמרו הם, אז אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר:
The Reshit Chochma dwelt on this point at length (shaar hakedusha, ch. 12). These are his holy words. “Just as we are required to believe in the whole Torah of Moshe, so are we required to believe in the words of the later halachic authorities (divrei sofrim), and in what they explained concerning the legends of the Torah (agadot). And even if one thinks that it is impossible, we are to ascribe the deficiency on our own understanding and not on their words. Anyone who derides any of their words shall be punished. This is as is written in the Gemara (Eruvin, 21b), ‘Rav Papa said in the name of Raba bar Ula, whosoever derides the words of the sages shall be sentenced to a hell of boiling dung.’ So too do we find in told in Gittin (57a) that a student of Rabbi Yochanan was punished for scoffing at Rabbi Yochanan for saying that in the future the Holy One, blessed be He, will bring precious gems thirty by thirty cubits in size.” In mentioning this Gemara, the Be’r haGolah (be’r 6, Rosh HaShanna, ch. 15) said, “how many piles of bones were made of this scoffer, in punishment for all that he did not believe.” When a man finds the words of the sages strange, he may then go on to assert that they are inventions. If a student were to ascend from level to level until God showed him the supernal angels, he would certainly believe in the words of the sages and their explanations. Yet he did not even believe in the simple meaning of their homilies. He rather turned them around in his mind to fit a certain intention, so Rabbi Yochanan gazed upon him and reduced him to a pile of bones. It would be well to see the Mahar”shal’s explanation of this story, who said that this man who did not believe was a heretic until he saw the angels. And so, a man must believe that even the simple explanations of the words of the sages are true. This is as the Ramban wrote in his Sefer Emuna V’Bitachon (ch. 9), “When the sages said that any given verse does not depart from the simple meaning, this does not mean that it can only be interpreted according to its simple meaning. We have leaned that though there are seventy “faces” to the Torah, not one of them may contradict the simple meaning.” This is just as the Ramban explained in his Hasagot on the Sefer HaMitzvot, that all that is written in the Torah, its explanations and the explications of its explanations which flow from a faithful source, are all expressing the truth of the Torah at all levels of truth. And our entire hold on the tradition of the Torah requires that we grasp the hem of the mantle of the Rishonim. For if we know and recognize that the Rishonim were like angels, then we are like men. And if we are to contend that the Rishonim were merely men like us, and therefore we can give our own critique and opinion of the validity of their teachings, then we are like donkeys, but not as the donkey of Rabbi Pinchas ben Yair.
8
צריכים אנו ללמוד מהזקנים איך כבדו את רבי אלעזר המודעי, ובדורנו באים לבטל ח"ו דבריו, הלא קדמונינו לא חדשו מדעתם כלום והכל ממקור נאמן, ודבריו הק' הם ג"כ בתרגום יונתן.
9
ומזקנים קדמונינו נתבונן, איך כבדו מאד את המיוחדים שבהם, אף שכלם קדושים היו. וכן מצינו שדרשו תשעה דרשות שכלם אמתים היו, ואליהו ז"ל הסכים על כלם (מגילה טו:) אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכים למודעי, איך כבדו את רבי אליעזר המודעי. ובזה ראיתי, איך ירום לב איש בדורותינו לבטל דברי ר"א המודעי לדבר על צדיק עתק בגאוה, אכן גם אותם לא אפקוד במפגיע ליתן צו כי במרד ובמעל ימרודו, ולו ידעו את עונם עד כמה נוגע, כי יגלו שמים עונו וארץ מתחתיו תרגז ותתקומם לו כי עון פלילי הוא, הלא ישור על אנשים ויענה בצום נפשו עדי לבנות שניו הושחרו, כאשר זאת מצאנו בגמרא חגיגה (כב:) אמר רבי יהושע בושני מדבריכם ב"ש וכו' אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. ובנזיר (נב:) ר"ש אומר עד ימיו היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע, תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו, אף חורי עיניו מלא מרגבות עפרות בית מועדו [ומה דאיתא בחולין (כד.) אלו אמרה יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה, היינו שהיה מקובל בהלכה זו שכן הוא, ולא היה שומע ההיפך. וכן מה דפסק בש"ע יו"ד (רמ"ב סל"ו) שאינו חייב נדוי על האומר לחבירו שלא היה מקבל ממנו אפילו היה כיהושע בן נון, זה אינו אלא בדבר הלכה מקובלת (וכמו שביאר ענין זה הרמב"ם ז"ל בהקדמת המשנה לסדר זרעים בחלק השני) אבל האומר שאינו מקבל דבר הלכה או שמועה דינו מבואר.] אכן כל זה הגיעתו מקוצר רוח בינתו וממיעוט שירותו את חכמי לב ולא שמשו כל צרכם בבית מדרש התורה, וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצג:) סימן דלא ידע כלום שבוחי. ודימו בנפשם כי מה ששמעו או ראו בספרים אשר לא הבינו קרוא בהם, דימו כי כל אחד דרוש ידרוש כחפצו כל העולה על רוחו, ולא ידעו כי כל קדמונינו הקדושים לא אמרו מעצמם כלום ולא חדשו מדעתם, רק אשר קבלו מרבותיהם ממקור נאמן, ומי הוא אשר ימלאנו לבו לחוות דעתו במקום שאינו מבין דבריהם, לומר, כי ח"ו לא כנים הם, אם בעיניו יפלאו יען ויודה כמאמר החכם מכל אדם, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ודעת קדושים לא אדע, ומה גם כי דברי ר"א המודעי הם גם בתרגום יונתן שמות (פסוק כד) וכפי שנזכר בתרגום בתהו יעלה גם פירושם אשר גמלו חסד עם המדרש לתרצו:
Consider the way our Torah predecessors gave great honor to the unique among them, even though they were all holy individuals. We find a certain agadata in the Talmud (see Megilla, 15b) is interpreted in nine different ways, and Eliyahu haNavi agrees that all of them are true. “Raban Shimon ben Gamliel said, ‘still, we need the Moda’ii.’ “ Though the interpretation of Elazar HaModa’ii was different from the rest, he still found it essential to honor him and include his words. This being so, how could anyone in our generation have the audacity to do away with the opinion of Rabbi Elazar haModa’ii? I will give the order to punish those guilty of this rebellion and trespass. They do not know the great implications of their sin. Suffice that the heavens shall reveal it, and the earth below will rise up against them. It is a grave offence. He is like one who waits to ambush others, but in the end he will afflict his soul with pennitentiary fasting until his teeth turn black. We find this in the Gemara (Chagiga, 22b), where Rabbi Yehoshua once claimed that he was ashamed that a certain opinion of Beit Shammai concerning the laws of purity had ever been stated, claiming that it did not make sense. After Beit Shammai’s opinion was properly explained, Rabbi Yehoshua threw himself on the graves of Beit Shammai to beg forgiveness, and it was said that in the coming years his teeth turned black from penitential fasts he endured for this incident. In another passage concerning the laws of purity Rabbi Akiva taught that coming into contact with two halves of a revi’it of blood from two separate dead bodies imparts ritual impurity. The Sages disagreed with this opinion, claiming that only a complete revi’it of blood from one body departs impurity. Rebbi taught in the name of Bar Kapara, “do not count the ruling about the revi’it of blood among the rulings that Rabbi Akiva retracted.” Rabbi Shimon then jeered at this by saying, “as long as he was alive he ruled that it makes one impure, but whether or not he retracted it after he died, I am not sure.” The Gemara says that eventually Rabbi Shimon’s teeth turned black from fasting, and that he would fill his eyes with clods of earth from the floor of Rabbi Akiva’s house of study. [However, when the Gemara says (Chullin 24a), “even if Yehoshua bin Nun had said it, I would not have accepted it,” – it is a case where the law had been accepted a certain way, and no opposition can change it. This is how the law is established in the Shulchan Aruch (Yore Deah, 242:36), “One who says of his fellow, I would not accept the law from him even if he was like Yehoshua bin Nun, is worthy of niddui (excommunication, shunning). This is not so when he says this of an opinion contrary to a law that is universally accepted.” (The Rambam explains this his introduction to seder Zeraim, part 2.)] The disregard for the words of any of the sages is a result of a limited understanding and an insufficient tenure in the house of study. This is as the Zohar say (Balak, 193b), “When one praises himself, it is a sign that he does not know anything.” Such misguided people err in the very method of the sages of the Gemara. They are mistaken in that they believe that each sage would explain as he saw fit and however his spirit moved him. They do not know that our holy predecessors did not say anything from their own minds, but only taught that which they had received in the tradition from a faithful source. Who would have the audacity to offer his own opinion in a place where he does not understand their words? “For I am more boorish than a man, and I do not have the understanding of a man. I have not learned wisdom,” and I do not have the understanding of the holy. (Mishlei 30:2) Furthermore, the words of Rabbi Elazar HaModa’ii are also found in Targum Yonatan (one of the Aramaic translations of the Torah), and the Targum claims that when one thinks he is doing a great service to explain difficult passages with contrived solutions not based on tradition he is only making them more incomprehensible.
התורה ניתנה להדרש שבעים פנים, אף למי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה. אך שלא לשנות ולגלות פנים שלא כהלכה ח"ו.
The Principles of Interpretation
Returning to the theme of authentic Torah transmission, the author now rejects those who proffer false and misguided interpretations of the Torah, both individuals of his time and of previous generations. Whereas humankind has been given a free hand to interpret the Torah, there remain limitations as to how far this freedom can go. The author rails against those deny the truth of the statements of the sages, or who draw conclusions that would lead to the abrogation of halachah. Most likely, his attack was directed against the maskilim and Jewish reformers of the nineteenth and twentieth centuries, who sought to remodel Judaism into something other than the traditional path of the Written and Oral traditions, and who were particular opposed to the more fantastical elements of Rabbinic lore and Kabbalistic tradition. On another level, however, the author may be defending his own interpretive line, as well. The teachings of his grandfather, R. Mordekhai Yosef, were very controversial in their time, particularly his claim that “all is in the hands of heaven, including the fear of heaven”; meaning, that Divine providence rules over every aspect of human life – including sin and transgression. Such an antinomian approach could easily be misused to justify sinning as a fulfillment of God’s will. R. Gershon Henokh may well be saying that despite the radical nature of Izhbitzer thought, it never actively preaches the abrogation of halachah or Jewish tradition.
וכאשר ראיתי בימי הבינים, יצאו לחלק דיעות רחוקות בונים במות לעצמם להפוך כוונות הכתובים לגזור תיבות לשנים גזרים ולצרף מקראות שלא כדרכן, עד שהוקל להם לבנות בנין על רעיונותיהם כפי העולה על רוח דציונם, וקל בעיניהם לכנות כנויים ולערוך ערכים בדומה ונדמה ובת דומה. אשר על זה איתא בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ד) שרבי זירא מקנטר לון לאלן דאגדתא וצווח להון ספרי קסמין. והנה הגיע עתה בזה עד ששלחו יד בקדש להפוך קדש לחול וחול לקדש וטמא לטהור וטהור לטמא, אף שגם בשמות ישלחו יד לשנות מחול לקדש ומקדש לחול, ולא נשמרו אף מגלוי פנים בתורה שלא כהלכה. והן אמת שהתורה נתנה להדרש, ואף שמי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה, אך אם גם בקצהו נגע בדרך רמז ודרוש, אך אם לא החטיא את המטרה לא בהלכה ולא בסוד ה', כל אלה נתן לדרוש וידרוש ויקבל שכר, כדאיתא בירושלמי (סוף ברכות) כל פטפוטיא בישין ופטפוטי דאורייתא טבין כדאיתא בזוה"ק ובמדרש כמה פעמים, שבעים פנים לתורה. אכן כל פנים ופנים, על כל פנים יהיה רק פנים כהלכה, ולא ח"ו גילוי פנים שלא כהלכה:
In the middle ages there were scholars whose far-fetched interpretations were tantamount to building altars to their own intellects. They reversed to intention of the writings, giving false interpretations of words and combining verses in ways not following their meanings. It became easy for such scholars to build their ideas into structures according to the winds of their fantasies. So too did they find it easy to coin terms and values based on loose associations and similarities. Of this it said in the [Talmud] Yerushalmi (Ma’asrot, ch. 3 Mishnah 4) that Rabbi Zeira lambasted those who incorrectly explained the aggadot (legends of the Talmud), calling them tellers of fairy tales. Concerning these medieval scholars, it reached such an extent that they were making the sacred profane and the profane sacred, turning the pure into impure and the reverse. Even concerning holy names, they mixed up the sacred and the profane, and did not even refrain from offering interpretations contrary to the halacha. It is true that the Torah is given to interpretation, and even for one who is not intending to reach the depth of the Torah’s mysteries. Yet with one ventures into the hints and hermeneutic interpretations, it is crucial that he not miss the target whether in secrets or in halacha. And if he does not err, all is given to interpretation and the innovator is worthy of reward. This is as it is said in the Yerushalmi (end of Berachot), “all talk is idle, and the words of Torah are good.”163Meaning the only meaningful words are the words of Torah. Why? As it is said in the Midrash and the Zohar numerous times, “there are seventy faces to the Torah.” Yet still, each face, each interpretation, must coincide with halacha, and not, God forbid, contradict halacha.
במקום שאין אנו מבינים דברי ראשונים, צריכים אנו לשום החסרון בעצמנו. - יוצא נגד המהפכים מקודש לחול, שבנו במה לעצמם ושלחו לשונם בראשונים כמלאכים.
וכאשר ראיתי פנים טוחות באו לפני המהפכים חול לקדש, עד שכפי הפירוש יפרשו שמות האלילים לשמות הקדושים, ופוק חזי מה שכתב הגאון בעל שער אפרים בתשובותיו (סימן ס"ד וס"ה) על המפרש שם קדש לחול, וכל שכן המפרש את החול לקדש, הרי זה כמכניס צלם בהיכל הקדש ח"ו. ובמסכת חגיגה (דף יד.) אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה את השכינה חול. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רלד:) ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים. ובסנהדרין (דף לח:) אל תמר בו אל תמירנו בו. ומזה כתב בספר חסידים (סי' תתקל"ו) שלא ישנה את השם כלפי הדיוט, שהרי אמרו לא יעשה אולם כנגד אולם וכו' ע"ש. ועיין בפוסקים בדין אם טעה וקידש שם חול בשוגג, שהוא מתפיס בעלי מומין למזבח. ובמדרש תנחומא (תרומה ג) בטורנוסרופוס שאמר לרבי עקיבא לא קרית את שם כלבך אלא על שמי ושם אשתי, אמר ליה ומה בינך לביניהן וכו' ואתה נוטל עץ ואבן וקורא אותו בשם הקב"ה, וכל כך גרמה להם מיעוט שימושן שלא שימשו חכמים כל צרכן, עד שבנו במה לעצמם בדמותם, כי כל העולה על רוחם הוא דעת תורה:
I have seen those with expressions of consternation coming before me, and in their interpretations turn the sacred into profane to such an extent that they explain the names of idols as holy. I refer you to what the Shaar Efraim writes in his responsa (siman 64-65) concerning those who interpret the sacred as profane, and all the more so those who interpret the profane as sacred, that it is tantamount to brining idols into the Holy Temple God forbid. We even find in the Talmud (Chaggigah, 14a) that in response to his interpretation, Rabbi Yossi haGalili says to Rabbi Akiva, “Akiva! For how long will you make the Shekhina profane!” It is written in the Zohar (Pinchas, 234b), “Since there are elohim acherim (false gods) on this it is said (Shemot, 22:19), ‘he who offers sacrifices to any god, save Hashem alone, will be utterly destroyed.’ This is in order not to mix up Elohim Chayiim (The living God) with elohim acherim (false gods).” It is said in the Talmud (Sanhedrin, 38b), “(Shemot, 24:21) al tamer bo (do not provoke Him), and read this as, ‘al tamireini bo (do not exchange Me for him.).” On this it is written in the Sefer Chasisdim (siman 936), “Do not change the Name into something mundane, for we are taught that you may not make an exact scale replica of the any part of the Hoy Temple.” The legal authorities discuss the law if a ritual scribe errs, and while writing, inadvertently sanctifies a mundane name. They equate this with dedicating a blemished animal to the altar. In the Midrash Tanchuma (Terumah, 3), we find Turnusrufus asking Rabbi Akiva why he called his dogs in the name of Turnusrufus and his wife. Rabbi Akiva answered, “What is the difference between you and my dogs? You take sticks and stones and call them by the name of the Holy One, blessed be He.” This blunder is a result of not adequately receiving the knowledge of our Rabbis, and to such an extent that they have built altars to themselves and their forms, for they assume that their own ideas represent the teachings of the Torah.
ובתנאים ואמוראים, חשבו להם הגיון דרוש, לדרוש ולסור מביאור ספר התורה, וכל אחד בשכנו ידרוש לעצמו, עד שהיה קל לפניהם במקום אשר לא יבין את זאת ילבט ארחות דרכו ויחוה דעתו ברחבה על דברי חכמינו ז"ל התנאים והאמוראים, שלא כן ידברו ולא אמת יאמתו דבריהם ח"ו, ויתאבק בגאותו וקריאת שם גדלו מפני שהכבוד תלוי בו. יאמר כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לדברי התנאים והאמוראים, וכל מעריציו יענו אחריו מקודש ולענות צדק יחשבו לו, כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לתנאים הקדמונים ולא ידעו כי בנפשו דבר. הלא גם לפני רב אשר לא יגדל ממנו, רק שלמד וקבל ממנו, אפילו רואהו עובר על דברי תורה [במילין דרבנן], אסור לומר לו שאסור, רק שיאמר לו כך למדתני רבינו, כדאיתא בטיו"ד (סי' רמ"ו) וכן אם טעה בפירוש אפילו בכתוב, צריך לומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. וכן מצינו כמה פעמים בש"ס קרי עליה האי פסוקא, משום שלא רצה לומר לו בפירוש, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני הראשונים והתנאים. וכן ראינו שגם הם בהפרש איזה דורות מהתנאים והאמוראים מראשונים עד אחרונים, אשר מכלם יחד נבנה הש"ס והמדרשים, ומכל מקום בהפרש איזה דורות אמרו (יומא ט:) טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים. וכן אמרו (שבת קיב:) אם הראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם הראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. וכל שכן אנחנו בדורותינו, מה חיינו ומה כחנו אזובי קיר, יתוש בריה קלה נגד שרפי מעלה, ואנו רק באורן של ראשונים נראה אור. ובמקום שאין אנו מבינים דבריהם צריכים אנו לדעת, כי חסרון דעתנו וקוצר ידיעתנו היא, ובנו החסרון והאשמה:
The Rishonim (the Torah sages from the 10th to the 15th century) were adept at interpreting the Torah. However, when more recent interpreters confronted the words of the early and later sages of the Gemara, their fondness for their own intellects led them far afield in their understanding, and they departed from the proper explanation of the Torah. It was an, “every man for himself” kind of interpretation. Then it became easy for them to say whatever suited their minds when they simply did not understand the words of the sages. They said things that the sages would never have said, and interpreted in ways that are, God forbid, not arriving at the truth of their words. See how we are sitting in the dust before His pride and calling His Great Name, He upon whom all honor depends! A sycophant cannot come before God, and does not even take interest in the words of the Tanaim and Amoraim. All of his admirers agree to his words and proclaim his holiness, and feel they are justified in their agreement. For a sycophant cannot come before Him, and will not even take note of awesome wisdom of the early sages, not even realizing that the sages were speaking against him. Do we not find the halacha instructing us that even concerning one’s Rabbi, even if he is not greater than him but whom he simply learned from, that when he sees the Rabbi transgressing a rabbinical commandment it is forbidden for him to say that the action is forbidden, but should rather say, “I learned it this way, Rabeynu.” This is as is codified in the Tur (Yorah Deah, 246), where if his Rabbi made a clear mistake, even concerning a verse, you should simply say, “this is the way the verse goes in the Torah.” So too have we found it said several times in the Gemara, (rather than contradicting him), “read to him this verse,” since he does not want to correct him overtly. How much more so when later generations are confronting earlier generations. We find a great difference between each generation – the Acharonim are far from the Rishonim, as are the Rishonim from the Amoraim and the Amoraim from the Tanaim. But all together they build the corpus of the Talmud. Concerning this difference it is written (Yoma, 9b), “a fingernail of the early sages is worth more than the belly of the later sages.” So too is it said (Shabbat, 112b), “If the early generation of sages are sons of angels, then we are sons of men. And if you say that he early sages are men, then we are as donkeys, but still inferior to the donkey of Rabbi Pinchas ben Yair! (who, though he was a donkey, was careful to refrain from eating untithed fodder.)” And how much more so in our own generation, what is our life, what is our power? We are as ivy on the walls. We are like a mosquito before Seraphim! It is only in the light of the Rishonim that we see light! And in a place where we do not understand their words it is incumbent upon us to know that the deficiency lies within us and the great limitations of our minds. The deficiency and guilt is upon us.
ממשיך לבאר חיוב האמונה בכל דברי סופרים, שגם פשטותם אמת, וכל הדרושים אינם סותרים לפשט. והמלעיג על דבריהם נענש. וכל אחיזתינו הוא, אם נחזיק בשיפולי דגלימיהו דראשונים.
וכמו שהאריך בזה בראשית חכמה (שער הקדושה פרק יב) וזה לשונו הקדוש, וכמו שאנו חייבים להאמין בכל תורת משה, כן אנו חייבין להאמין בכל דברי סופרים ומה שאמרו במדרשות והגדות. ואע"פ שיראה שהוא חוץ מהטבע, יש לנו לתלות החסרון בהשגת דעתנו ולא במאמרם, והמלעיג על שום דבר מדבריהם נענש, כדאמרינן בגמרא עירובין (כא:) אמר רב פפא משמיה דרבה בר עולא כל הלועג על דברי חכמים נדון וכו' וכן אמרו בגיטין (נז.) וכן מצינו שנענש איזה תלמיד על שלגלג על דברי רבי יוחנן שאמר עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שלשים של שלשים אמות כדאיתא בגמרא (ב"ב עה.), ובבאר הגולה (באר הששי ר"ה בפרק ט"ו) הביא זה הגמרא ואמר, וכמה גלים וגלי גלים היו נעשים בעצמות האיש הזה, על כל דבר ודבר שאינו מאמין, כאשר יראה האדם בדבריו שכל דבר אשר הוא קצת זר בעיניו הוא אומר שהוא המצאה, ואם תלמיד שגדלה מעלתו עד שהראהו לו הקב"ה מלאכי מעלה, ובודאי היה מאמין דברי חכמים ודרשותיהם, אך לא האמין בפשטות דרשותיהם, רק סבבן לדעתו לאיזה כוונה, ורבי יוחנן נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ועיין במהרש"א ז"ל (שם) שזה שלא האמין היה אפיקורוס עד שראה המלאכים, הרי שצריך האדם להאמין לכל דרשות חכמים שגם בפשטותם הם אמתים. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בספר האמונה והבטחון (פרק ט) כבר אמרו חז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא אמרו מקרא נדרש כפשוטו, למדנו אע"פ שיש ע' פנים לתורה אין כל אחד מכחיש הפשט, והם הם דברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות שורש ב'. וכל מה שכתוב בתורה ובפירושיהם ופירושי פירושיהם הנובעים ממקור נאמן, הם כלם אמת לאמתה של תורה, וכל אחיזתינו הוא רק אם נחזיק בשיפולא דגלימיהו דהראשונים, שאם נדע ונכיר מעלת הראשונים כמלאכים אז אנו כבני אדם, ואם נאמר הלא גם הראשונים בני אדם כמונו, וגם נתן לחוות דעתנו במה שגמרו הם, אז אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר:
The Reshit Chochma dwelt on this point at length (shaar hakedusha, ch. 12). These are his holy words. “Just as we are required to believe in the whole Torah of Moshe, so are we required to believe in the words of the later halachic authorities (divrei sofrim), and in what they explained concerning the legends of the Torah (agadot). And even if one thinks that it is impossible, we are to ascribe the deficiency on our own understanding and not on their words. Anyone who derides any of their words shall be punished. This is as is written in the Gemara (Eruvin, 21b), ‘Rav Papa said in the name of Raba bar Ula, whosoever derides the words of the sages shall be sentenced to a hell of boiling dung.’ So too do we find in told in Gittin (57a) that a student of Rabbi Yochanan was punished for scoffing at Rabbi Yochanan for saying that in the future the Holy One, blessed be He, will bring precious gems thirty by thirty cubits in size.” In mentioning this Gemara, the Be’r haGolah (be’r 6, Rosh HaShanna, ch. 15) said, “how many piles of bones were made of this scoffer, in punishment for all that he did not believe.” When a man finds the words of the sages strange, he may then go on to assert that they are inventions. If a student were to ascend from level to level until God showed him the supernal angels, he would certainly believe in the words of the sages and their explanations. Yet he did not even believe in the simple meaning of their homilies. He rather turned them around in his mind to fit a certain intention, so Rabbi Yochanan gazed upon him and reduced him to a pile of bones. It would be well to see the Mahar”shal’s explanation of this story, who said that this man who did not believe was a heretic until he saw the angels. And so, a man must believe that even the simple explanations of the words of the sages are true. This is as the Ramban wrote in his Sefer Emuna V’Bitachon (ch. 9), “When the sages said that any given verse does not depart from the simple meaning, this does not mean that it can only be interpreted according to its simple meaning. We have leaned that though there are seventy “faces” to the Torah, not one of them may contradict the simple meaning.” This is just as the Ramban explained in his Hasagot on the Sefer HaMitzvot, that all that is written in the Torah, its explanations and the explications of its explanations which flow from a faithful source, are all expressing the truth of the Torah at all levels of truth. And our entire hold on the tradition of the Torah requires that we grasp the hem of the mantle of the Rishonim. For if we know and recognize that the Rishonim were like angels, then we are like men. And if we are to contend that the Rishonim were merely men like us, and therefore we can give our own critique and opinion of the validity of their teachings, then we are like donkeys, but not as the donkey of Rabbi Pinchas ben Yair.
צריכים אנו ללמוד מהזקנים איך כבדו את רבי אלעזר המודעי, ובדורנו באים לבטל ח"ו דבריו, הלא קדמונינו לא חדשו מדעתם כלום והכל ממקור נאמן, ודבריו הק' הם ג"כ בתרגום יונתן.
ומזקנים קדמונינו נתבונן, איך כבדו מאד את המיוחדים שבהם, אף שכלם קדושים היו. וכן מצינו שדרשו תשעה דרשות שכלם אמתים היו, ואליהו ז"ל הסכים על כלם (מגילה טו:) אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכים למודעי, איך כבדו את רבי אליעזר המודעי. ובזה ראיתי, איך ירום לב איש בדורותינו לבטל דברי ר"א המודעי לדבר על צדיק עתק בגאוה, אכן גם אותם לא אפקוד במפגיע ליתן צו כי במרד ובמעל ימרודו, ולו ידעו את עונם עד כמה נוגע, כי יגלו שמים עונו וארץ מתחתיו תרגז ותתקומם לו כי עון פלילי הוא, הלא ישור על אנשים ויענה בצום נפשו עדי לבנות שניו הושחרו, כאשר זאת מצאנו בגמרא חגיגה (כב:) אמר רבי יהושע בושני מדבריכם ב"ש וכו' אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. ובנזיר (נב:) ר"ש אומר עד ימיו היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע, תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו, אף חורי עיניו מלא מרגבות עפרות בית מועדו [ומה דאיתא בחולין (כד.) אלו אמרה יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה, היינו שהיה מקובל בהלכה זו שכן הוא, ולא היה שומע ההיפך. וכן מה דפסק בש"ע יו"ד (רמ"ב סל"ו) שאינו חייב נדוי על האומר לחבירו שלא היה מקבל ממנו אפילו היה כיהושע בן נון, זה אינו אלא בדבר הלכה מקובלת (וכמו שביאר ענין זה הרמב"ם ז"ל בהקדמת המשנה לסדר זרעים בחלק השני) אבל האומר שאינו מקבל דבר הלכה או שמועה דינו מבואר.] אכן כל זה הגיעתו מקוצר רוח בינתו וממיעוט שירותו את חכמי לב ולא שמשו כל צרכם בבית מדרש התורה, וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצג:) סימן דלא ידע כלום שבוחי. ודימו בנפשם כי מה ששמעו או ראו בספרים אשר לא הבינו קרוא בהם, דימו כי כל אחד דרוש ידרוש כחפצו כל העולה על רוחו, ולא ידעו כי כל קדמונינו הקדושים לא אמרו מעצמם כלום ולא חדשו מדעתם, רק אשר קבלו מרבותיהם ממקור נאמן, ומי הוא אשר ימלאנו לבו לחוות דעתו במקום שאינו מבין דבריהם, לומר, כי ח"ו לא כנים הם, אם בעיניו יפלאו יען ויודה כמאמר החכם מכל אדם, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ודעת קדושים לא אדע, ומה גם כי דברי ר"א המודעי הם גם בתרגום יונתן שמות (פסוק כד) וכפי שנזכר בתרגום בתהו יעלה גם פירושם אשר גמלו חסד עם המדרש לתרצו:
Consider the way our Torah predecessors gave great honor to the unique among them, even though they were all holy individuals. We find a certain agadata in the Talmud (see Megilla, 15b) is interpreted in nine different ways, and Eliyahu haNavi agrees that all of them are true. “Raban Shimon ben Gamliel said, ‘still, we need the Moda’ii.’ “ Though the interpretation of Elazar HaModa’ii was different from the rest, he still found it essential to honor him and include his words. This being so, how could anyone in our generation have the audacity to do away with the opinion of Rabbi Elazar haModa’ii? I will give the order to punish those guilty of this rebellion and trespass. They do not know the great implications of their sin. Suffice that the heavens shall reveal it, and the earth below will rise up against them. It is a grave offence. He is like one who waits to ambush others, but in the end he will afflict his soul with pennitentiary fasting until his teeth turn black. We find this in the Gemara (Chagiga, 22b), where Rabbi Yehoshua once claimed that he was ashamed that a certain opinion of Beit Shammai concerning the laws of purity had ever been stated, claiming that it did not make sense. After Beit Shammai’s opinion was properly explained, Rabbi Yehoshua threw himself on the graves of Beit Shammai to beg forgiveness, and it was said that in the coming years his teeth turned black from penitential fasts he endured for this incident. In another passage concerning the laws of purity Rabbi Akiva taught that coming into contact with two halves of a revi’it of blood from two separate dead bodies imparts ritual impurity. The Sages disagreed with this opinion, claiming that only a complete revi’it of blood from one body departs impurity. Rebbi taught in the name of Bar Kapara, “do not count the ruling about the revi’it of blood among the rulings that Rabbi Akiva retracted.” Rabbi Shimon then jeered at this by saying, “as long as he was alive he ruled that it makes one impure, but whether or not he retracted it after he died, I am not sure.” The Gemara says that eventually Rabbi Shimon’s teeth turned black from fasting, and that he would fill his eyes with clods of earth from the floor of Rabbi Akiva’s house of study. [However, when the Gemara says (Chullin 24a), “even if Yehoshua bin Nun had said it, I would not have accepted it,” – it is a case where the law had been accepted a certain way, and no opposition can change it. This is how the law is established in the Shulchan Aruch (Yore Deah, 242:36), “One who says of his fellow, I would not accept the law from him even if he was like Yehoshua bin Nun, is worthy of niddui (excommunication, shunning). This is not so when he says this of an opinion contrary to a law that is universally accepted.” (The Rambam explains this his introduction to seder Zeraim, part 2.)] The disregard for the words of any of the sages is a result of a limited understanding and an insufficient tenure in the house of study. This is as the Zohar say (Balak, 193b), “When one praises himself, it is a sign that he does not know anything.” Such misguided people err in the very method of the sages of the Gemara. They are mistaken in that they believe that each sage would explain as he saw fit and however his spirit moved him. They do not know that our holy predecessors did not say anything from their own minds, but only taught that which they had received in the tradition from a faithful source. Who would have the audacity to offer his own opinion in a place where he does not understand their words? “For I am more boorish than a man, and I do not have the understanding of a man. I have not learned wisdom,” and I do not have the understanding of the holy. (Mishlei 30:2) Furthermore, the words of Rabbi Elazar HaModa’ii are also found in Targum Yonatan (one of the Aramaic translations of the Torah), and the Targum claims that when one thinks he is doing a great service to explain difficult passages with contrived solutions not based on tradition he is only making them more incomprehensible.