במדרש ויכלו הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי כו'. דקשה מש"כ ויכל ביום הש' הא כתיב כי בו שבת. ופירש"י ז"ל מה הי' העולם חסר מנוחה כו' ע"ש. וביאור הענין כי באמת בשבת לא הי' שום בריאה רק שביתה. ושביתה זו היא קיום כל הברואים דכ' והחיות רצוא ושוב פי' שכל מקבל צריך להיות בטל אל הנותן וכפי דביקות שיש לו להמשפיע כמו כן קבלתו מתקיימת ולכן בשבת שנתעלו כל הנבראים לשורשם שע"י המנוחה נתברר שיש עליהם אדון מושל שברצותו מרחיב וברצותו מקצר זה עצמו הוא גמר הבריאה ותיקונו כמשל הטבעת שהי' חסר חותם וכו'. והמד' מבאר יותר כי יש בכל דבר פסולת. אך כפי התקרבות הנברא להבורא הוסר הפסולת כהמס דונג מפני האש. ולכן בכל יום נאמר ויהי ערב ויהי בוקר. ובש"ק שכל הבריאה מתקרבת לשורשו ע"ז נאמר הגו סיגים מכסף ע"י התשוקה לבטל ולהיכלל בחי החיים. ונמצא בטולו של דבר זה קיומו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק פי' בראשית ירא שבת. כי צריך להיות מוטל היראה על כל מעשה. מצד מה שסוף הכל התשובה לשורשו. ובחי' שבת היא גמר כל המעשים היינו החזרת דבר לבעליו. וז"ש תכלית שמים וארץ על השבת וזה פי' החותם שכל דבר הולך אחר החיתום שהוא תכלית הדבר ואחריתו והבן כל זה היטב:
The Midrash (Bereishis Rabbah 10:2) on "Remove the dross from silver, and a vessel emerged for the smith" (Mishlei 25:4) likens creation to two beautiful vessels in a bath: their craftsmanship is revealed only when the water is drained. Similarly, as long as there was chaos, creation couldn't be seen. The verse “And He completed His work on the seventh day” seems contradictory since Hashem rested on the seventh day. Rashi (Bereishis 2:2) explains that while creation was complete, it lacked rest, which Shabbos provided. The deeper meaning is that Shabbos involved no creation, only cessation of work, which sustains all creation. This is like the concept in Yechezkel 1:15, “The creatures were dashing to and fro,” indicating that every receiver must nullify itself to its giver. The closer it connects to its source, the more lasting its reception. On Shabbos, all creations elevate to their source, and by resting, they testify to their Master, completing creation. The Midrash further explains that everything has waste, but as creations draw closer to their creator, the waste falls away like wax melting before a fire. Each weekday is described as having night and day, symbolizing confusion followed by clarity. On Shabbos, creation is elevated, separating the dross from the silver through the desire to connect to the life force. This cessation of labor sustains creation. The Zohar (Tikunim 5b) explains that בראשית (Bereishit) spells ירא שבת (fear Shabbos), indicating that fear must accompany every action, as its end is to return to its source. Shabbos represents the completion of all deeds, returning everything to its Master, making it the purpose of creation. The signet signifies that everything is defined by its end, its true purpose, and final place.
4
ברש"י מ"ט פתח בבראשית כו'. והרמב"ן ז"ל הקשה כי יש בו צורך להאמונה. אך לבאר הענין נראה כי בתורה יש כמה מדריגות שכל התורה שמותיו של הקב"ה. ובדרך זה מתפרשת למעלה. ולנו מתפרשת כפי הדינים והמשפטים אשר לפנינו בתורה. גם כל הדברים שנעשו בעולם וכל הבריאה הכל מהתורה. כמש"כ ז"ל הביט בתורה וברא העולם. וכי לא הי' יכול ח"ו לברא הכל בלי אמצעות התורה. רק כ"ז הי' בשביל ישראל שכל הבריאה יתמשך אחריהם. ואיתא כי החזיר הקב"ה התורה לבני עשו וישמעאל וכו' ובוודאי לא הי' שייך למסור להם התורה כמו שניתנה לבנ"י. רק כנ"ל שהתורה אין לה סוף וכמו שיש עומק רום כן עומק תחת. וז"ש ה' מסיני בא כו' משעיר כו' מהר פארן כו' מרבבות קודש כו' אש דת למו. שניתנה לישראל בכל המדרגות אשר בה וכמו שהיא אש דת כך ניתנה לישראל ומצידנו לא היתה צריכה להתלבש בכל אלה המעשים רק כדי לתת להם נחלת גוים. כמ"ש בזוה"ק אמור שנקראת עץ חיים. כמו אילן שיש בו פירות ועלין וקליפות ושרשים וגוף האילן. כך התורה. ולכל דבר יש אחיזה בתורה. זה בקליפה זה בעלה כו'. ובנ"י דבוקים בגוף האילן ע"ש. ואע"פ שעתה גם לפשוטי בנ"י אינה מתפרשת רק בהתלבשות. כ"ז נעשה כדי שיוכלו בנ"י לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה ע"י התורה. לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבנ"י. אבל הוא ירידה שצורך עלי'. כי עומק רום תלוי בעומק תחת כמש"כ במקום אחר. וכמו שגוף התורה נמשכת מראש עד סוף. כמו כן בנ"י צריכין לירד עד תהום ולעלות עד איגרא רמא. ובדרך זה נתיישב קושית הרמב"ן כי וודאי עתה נצרך אמונה. אבל עצם בנ"י לא הי' צריכין לאמונה. כי הם דבקים בגוף התורה שהוא בחי' אמת רק עתה צריכין לבוא לאמת ע"י האמונה. וכ"ז כדי לתת להם נחלת גוים כנ"ל והדברים ברורים למבין:
Rashi explains that the Torah begins with Bereishis to give Bnei Yisrael the heritage of the nations. The Ramban queries this, suggesting that the Torah starts with Bereishis to teach an important lesson in emuna—that Hashem created everything and is the purpose of everything. To explain, the Torah has multiple levels, being composed of Hashem's names. In the higher realms, the Torah is understood through these names, while for us, it is known through mitzvot and laws. Everything in the world, including its creation, comes from the Torah, as it says, “He looked in the Torah and created the world.” Hashem could have created the world without the Torah, but He used it to ensure that creation would follow Bnei Yisrael. The Torah was offered to other nations before Bnei Yisrael, indicating its application to the entire world. The Torah is infinite, with deep levels applicable even to the nations. This is referenced in Devarim 33:2, “Hashem came from Sinai, and shone from Seir, He appeared from Paran among a chariot of myriads, from His right hand a fiery law for them.” The Torah was given to Bnei Yisrael on all levels. For Bnei Yisrael, these levels were not necessary; the Torah did not need to be clothed in all these actions but was done so to “give them the inheritance of nations.” The Zohar (Emor 3:97a) likens the Torah to a tree of life with fruits, leaves, shells, roots, and the trunk. Everything has a connection to the Torah, with Bnei Yisrael attached to the trunk. Even though simple Jews may only connect to the external layers of the Torah, they are still attached to the trunk. This external connection helps draw all of creation to Hashem through the Torah. This level down for Bnei Yisrael is necessary for reaching new heights, as the highest levels depend on the lowest. Just as the Torah spans from the beginning to the end, Bnei Yisrael must descend to the depths to ascend to the greatest heights. This answers the Ramban's query: while we now need emuna, the essence of Bnei Yisrael, connected to the trunk of the Torah, inherently embodies truth. The need for emuna is to reach this truth, fulfilling the purpose of giving Bnei Yisrael the inheritance of the nations.
תרל"ו
5636
ב"ה משבת בראשית
With G-d's Blessing From Shabbat Bereshit
במדרש ויכלו הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי כו'. דקשה מש"כ ויכל ביום הש' הא כתיב כי בו שבת. ופירש"י ז"ל מה הי' העולם חסר מנוחה כו' ע"ש. וביאור הענין כי באמת בשבת לא הי' שום בריאה רק שביתה. ושביתה זו היא קיום כל הברואים דכ' והחיות רצוא ושוב פי' שכל מקבל צריך להיות בטל אל הנותן וכפי דביקות שיש לו להמשפיע כמו כן קבלתו מתקיימת ולכן בשבת שנתעלו כל הנבראים לשורשם שע"י המנוחה נתברר שיש עליהם אדון מושל שברצותו מרחיב וברצותו מקצר זה עצמו הוא גמר הבריאה ותיקונו כמשל הטבעת שהי' חסר חותם וכו'. והמד' מבאר יותר כי יש בכל דבר פסולת. אך כפי התקרבות הנברא להבורא הוסר הפסולת כהמס דונג מפני האש. ולכן בכל יום נאמר ויהי ערב ויהי בוקר. ובש"ק שכל הבריאה מתקרבת לשורשו ע"ז נאמר הגו סיגים מכסף ע"י התשוקה לבטל ולהיכלל בחי החיים. ונמצא בטולו של דבר זה קיומו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק פי' בראשית ירא שבת. כי צריך להיות מוטל היראה על כל מעשה. מצד מה שסוף הכל התשובה לשורשו. ובחי' שבת היא גמר כל המעשים היינו החזרת דבר לבעליו. וז"ש תכלית שמים וארץ על השבת וזה פי' החותם שכל דבר הולך אחר החיתום שהוא תכלית הדבר ואחריתו והבן כל זה היטב:
The Midrash (Bereishis Rabbah 10:2) on "Remove the dross from silver, and a vessel emerged for the smith" (Mishlei 25:4) likens creation to two beautiful vessels in a bath: their craftsmanship is revealed only when the water is drained. Similarly, as long as there was chaos, creation couldn't be seen. The verse “And He completed His work on the seventh day” seems contradictory since Hashem rested on the seventh day. Rashi (Bereishis 2:2) explains that while creation was complete, it lacked rest, which Shabbos provided.
The deeper meaning is that Shabbos involved no creation, only cessation of work, which sustains all creation. This is like the concept in Yechezkel 1:15, “The creatures were dashing to and fro,” indicating that every receiver must nullify itself to its giver. The closer it connects to its source, the more lasting its reception. On Shabbos, all creations elevate to their source, and by resting, they testify to their Master, completing creation. The Midrash further explains that everything has waste, but as creations draw closer to their creator, the waste falls away like wax melting before a fire.
Each weekday is described as having night and day, symbolizing confusion followed by clarity. On Shabbos, creation is elevated, separating the dross from the silver through the desire to connect to the life force. This cessation of labor sustains creation. The Zohar (Tikunim 5b) explains that בראשית (Bereishit) spells ירא שבת (fear Shabbos), indicating that fear must accompany every action, as its end is to return to its source. Shabbos represents the completion of all deeds, returning everything to its Master, making it the purpose of creation. The signet signifies that everything is defined by its end, its true purpose, and final place.
ברש"י מ"ט פתח בבראשית כו'. והרמב"ן ז"ל הקשה כי יש בו צורך להאמונה. אך לבאר הענין נראה כי בתורה יש כמה מדריגות שכל התורה שמותיו של הקב"ה. ובדרך זה מתפרשת למעלה. ולנו מתפרשת כפי הדינים והמשפטים אשר לפנינו בתורה. גם כל הדברים שנעשו בעולם וכל הבריאה הכל מהתורה. כמש"כ ז"ל הביט בתורה וברא העולם. וכי לא הי' יכול ח"ו לברא הכל בלי אמצעות התורה. רק כ"ז הי' בשביל ישראל שכל הבריאה יתמשך אחריהם. ואיתא כי החזיר הקב"ה התורה לבני עשו וישמעאל וכו' ובוודאי לא הי' שייך למסור להם התורה כמו שניתנה לבנ"י. רק כנ"ל שהתורה אין לה סוף וכמו שיש עומק רום כן עומק תחת. וז"ש ה' מסיני בא כו' משעיר כו' מהר פארן כו' מרבבות קודש כו' אש דת למו. שניתנה לישראל בכל המדרגות אשר בה וכמו שהיא אש דת כך ניתנה לישראל ומצידנו לא היתה צריכה להתלבש בכל אלה המעשים רק כדי לתת להם נחלת גוים. כמ"ש בזוה"ק אמור שנקראת עץ חיים. כמו אילן שיש בו פירות ועלין וקליפות ושרשים וגוף האילן. כך התורה. ולכל דבר יש אחיזה בתורה. זה בקליפה זה בעלה כו'. ובנ"י דבוקים בגוף האילן ע"ש. ואע"פ שעתה גם לפשוטי בנ"י אינה מתפרשת רק בהתלבשות. כ"ז נעשה כדי שיוכלו בנ"י לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה ע"י התורה. לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבנ"י. אבל הוא ירידה שצורך עלי'. כי עומק רום תלוי בעומק תחת כמש"כ במקום אחר. וכמו שגוף התורה נמשכת מראש עד סוף. כמו כן בנ"י צריכין לירד עד תהום ולעלות עד איגרא רמא. ובדרך זה נתיישב קושית הרמב"ן כי וודאי עתה נצרך אמונה. אבל עצם בנ"י לא הי' צריכין לאמונה. כי הם דבקים בגוף התורה שהוא בחי' אמת רק עתה צריכין לבוא לאמת ע"י האמונה. וכ"ז כדי לתת להם נחלת גוים כנ"ל והדברים ברורים למבין:
Rashi explains that the Torah begins with Bereishis to give Bnei Yisrael the heritage of the nations. The Ramban queries this, suggesting that the Torah starts with Bereishis to teach an important lesson in emuna—that Hashem created everything and is the purpose of everything. To explain, the Torah has multiple levels, being composed of Hashem's names. In the higher realms, the Torah is understood through these names, while for us, it is known through mitzvot and laws. Everything in the world, including its creation, comes from the Torah, as it says, “He looked in the Torah and created the world.” Hashem could have created the world without the Torah, but He used it to ensure that creation would follow Bnei Yisrael.
The Torah was offered to other nations before Bnei Yisrael, indicating its application to the entire world. The Torah is infinite, with deep levels applicable even to the nations. This is referenced in Devarim 33:2, “Hashem came from Sinai, and shone from Seir, He appeared from Paran among a chariot of myriads, from His right hand a fiery law for them.” The Torah was given to Bnei Yisrael on all levels. For Bnei Yisrael, these levels were not necessary; the Torah did not need to be clothed in all these actions but was done so to “give them the inheritance of nations.” The Zohar (Emor 3:97a) likens the Torah to a tree of life with fruits, leaves, shells, roots, and the trunk. Everything has a connection to the Torah, with Bnei Yisrael attached to the trunk.
Even though simple Jews may only connect to the external layers of the Torah, they are still attached to the trunk. This external connection helps draw all of creation to Hashem through the Torah. This level down for Bnei Yisrael is necessary for reaching new heights, as the highest levels depend on the lowest. Just as the Torah spans from the beginning to the end, Bnei Yisrael must descend to the depths to ascend to the greatest heights. This answers the Ramban's query: while we now need emuna, the essence of Bnei Yisrael, connected to the trunk of the Torah, inherently embodies truth. The need for emuna is to reach this truth, fulfilling the purpose of giving Bnei Yisrael the inheritance of the nations.