במד' פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שנסתם ממנו כל צרות שבעולם כו'. כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים. לכן כל זמן שלא נסתם בחי' יעקב לא הי' אפשרות להיות הגלות. ופי' הד"א הוא ג"כ כן שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן הי' הגלות. כי כל ימיו של אבינו יעקב שהי' בצער הי' הכל בעבור בנ"י. ואם הי' סובל צער בי"ז שנים הללו בא"מ לא היו צריכין לגלות כלל. אבל הש"י חס על הצדיק ולא הי' יכול עוד לענותו. וסתם ממנו כל הצרות. ועי"ז הי' הגלות אח"כ. והפסוק ויחי יעקב בא"מ הוא עדות גם לדורות כי נמצא חיותו של יעקב בכל עת צר. אך כי הוא נסתר ונעלם. לכן בש"ק שזוכין לנחלת יעקב בלי מצרים מתעורר קצת גאולה. וכתיב האספו ואגידה. הקבצו ושמעו כו' שע"י התאחדות והתכללות כ"א מתעורר כוחו של יעקב. וזה ג"כ הטעם בשבת דמתאחדין ברזא דאחד לכן מתעורר כוחו כנ"ל. וחכמים הגידו כי ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו כו'. בודאי הי' חסרון שלא היו יכולין להתאחד כמו שהי' רצון יעקב. וכפי מציאות האחדות כן מתעורר ומתגלה הקץ כנ"ל. וב' הלשונות הקבצו האספו הם ב' מיני התאחדות. בחי' יוסף ויהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. אשר ע"ז אמרו חכמים אלו שמרו בנ"י ב' שבתות הם נגאלין. כי יש שבת במתנה בחי' יוסף שהוא נבדל מעוה"ז נזיר אחיו והוא התאחדות השורש ממש ע"י ביטול אל השורש. ויש בחי' שבת הבא ע"י יגיעת העבודה בחול ונק' שבת של חול והוא מציאת המנוחה ע"י היגיעה כמ"ש יגעתי ומצאתי תאמין. שהגם שמנוחה היא למעלה מהטבע עכ"ז צריכין להאמין שע"י יגיעה בטבע זוכין להמנוחה כנ"ל. והוא בחי' משיח בן דוד ויהודה שזה יהי' גמר הגאולה שדבר הבא ע"י עבודת האדם מתקיים לעד. וזה האספו ואגידה בחי' יוסף. הקבצו ושמעו מצד השומע בחי' יהודה כנ"ל. ומעין זה כ' במד' צוה לכבד שבט יהודה ובנימין [שג"כ זרע רחל] ע"ש:
The Midrash (Bereishis Rabbah 96:1) explains two reasons why the parsha of Vayechi is “stuma” (blocked). One reason is that Yaakov's eyes were blocked because he wanted to reveal the end of days to his children, but it was hidden from him. The second reason is that all the suffering he had previously experienced was now blocked off, allowing him to spend his final years in harmony. The explanation is that the “inheritance of Yaakov is without borders,” meaning that as long as Yaakov was not “blocked,” the exile could not begin. Once his “eyes became blocked” and he could not reveal the end of days, the exile was able to start. Similarly, because Yaakov lived his last years in peace, the exile began. Had he suffered during those years in Mitzrayim, there would have been no need for further exile. Hashem had mercy on Yaakov and did not allow him to suffer more, leading to the subsequent period of exile. The pasuk “And Yaakov lived in the land of Mitzrayim” serves as a testimony for all generations that Yaakov's life force can be found in any time of difficulty, though it may be hidden. On Shabbos, when we merit the inheritance of Yaakov, there is an awakening of redemption. Yaakov’s instruction to his children to “gather together” emphasizes the importance of unity, which awakens Yaakov’s energy and the redemption. The two expressions of gathering, הקבצו and האספו, represent the concepts of Yosef and Yehuda, corresponding to Mashiach ben Yosef and Mashiach ben David. Our sages taught that if Bnei Yisrael kept two Shabbats, they would be redeemed, reflecting the dual aspects of Shabbos: one as a gift (Yosef) and one achieved through toil (Yehuda). Additionally, this unity includes Binyamin, as hinted in the Midrash (Bereishis Rabbah 98:2), where Yaakov instructed his children to respect Yehuda and Binyamin. This unity and effort lead to lasting redemption.
4
בן פורת יוסף כו' עלי עין כו' עלי שור. דאי' בגמ' בשילה חלק יוסף הי' קדשים נאכלין בכל הרואה ע"י שקידש יוסף הצדיק ראות עיניו לכן זכה לזה כאשר הגיד אדוני מו"ז ז"ל. נמצא ע"י שמירת עינו של יוסף הצדיק קידש כל משך ראות העין אף חוץ לחומה. והענין ע"פ מאמר חז"ל אפי' מחיצה של ברזל אין מפסקת ב"י לאביהם שבשמים. אמנם כפי החיבה שנמצא בבנ"י כמו בן לאב. כך מתבטלין כל המחיצות. וי"ל בנות לשון בנין חומה שהבנין נתפשט להלן עד שור שהוא הסתכלות שהי' נמשך הקדושה בכל הרואה כנ"ל. וכמו דאיתא הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף כו' וינס ויצא כו' והוא ביטול הטבע. וכמו כן בנות צעדה שהחומות נסו ונתבטלו עלי שור כלומר בעבור הסתכלות של יוסף הצדיק כנ"ל:
The Gemara explains that Yosef is called עלי עין because he controlled his eyes, sanctifying what he saw. Consequently, in Shilo, part of Yosef's land, offerings of lesser sanctity and the second tithe could be eaten from any place that had a view of Shilo. This extended "view" was a merit of Yosef's sanctification, as explained by the Chidushei Harim. Yosef's guarded vision sanctified even areas outside Yerushalayim, aligning with the teaching that "even an iron fence cannot disrupt Bnei Yisrael from their Father in Heaven." The reciprocal love between Bnei Yisrael and Hashem nullifies all barriers. The phrase “בנות צעדה עלי שור” (the girls climbed upon the walls) implies that the sanctity extended the walls of Yerushalayim to the furthest point visible from Yosef’s territory. This is akin to Tehillim (104:3), “The sea saw and fled,” where the sea parted upon seeing Yosef’s coffin, a reward for Yosef’s fleeing from Potiphar’s wife. Yosef's exceptional self-control merited nature's change in his honor, similarly causing the walls to "flee" and extend due to Yosef's sanctified vision.
תרל"ח
5638
ב"ה
With G-d's Blessing
במד' פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שנסתם ממנו כל צרות שבעולם כו'. כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים. לכן כל זמן שלא נסתם בחי' יעקב לא הי' אפשרות להיות הגלות. ופי' הד"א הוא ג"כ כן שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן הי' הגלות. כי כל ימיו של אבינו יעקב שהי' בצער הי' הכל בעבור בנ"י. ואם הי' סובל צער בי"ז שנים הללו בא"מ לא היו צריכין לגלות כלל. אבל הש"י חס על הצדיק ולא הי' יכול עוד לענותו. וסתם ממנו כל הצרות. ועי"ז הי' הגלות אח"כ. והפסוק ויחי יעקב בא"מ הוא עדות גם לדורות כי נמצא חיותו של יעקב בכל עת צר. אך כי הוא נסתר ונעלם. לכן בש"ק שזוכין לנחלת יעקב בלי מצרים מתעורר קצת גאולה. וכתיב האספו ואגידה. הקבצו ושמעו כו' שע"י התאחדות והתכללות כ"א מתעורר כוחו של יעקב. וזה ג"כ הטעם בשבת דמתאחדין ברזא דאחד לכן מתעורר כוחו כנ"ל. וחכמים הגידו כי ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו כו'. בודאי הי' חסרון שלא היו יכולין להתאחד כמו שהי' רצון יעקב. וכפי מציאות האחדות כן מתעורר ומתגלה הקץ כנ"ל. וב' הלשונות הקבצו האספו הם ב' מיני התאחדות. בחי' יוסף ויהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. אשר ע"ז אמרו חכמים אלו שמרו בנ"י ב' שבתות הם נגאלין. כי יש שבת במתנה בחי' יוסף שהוא נבדל מעוה"ז נזיר אחיו והוא התאחדות השורש ממש ע"י ביטול אל השורש. ויש בחי' שבת הבא ע"י יגיעת העבודה בחול ונק' שבת של חול והוא מציאת המנוחה ע"י היגיעה כמ"ש יגעתי ומצאתי תאמין. שהגם שמנוחה היא למעלה מהטבע עכ"ז צריכין להאמין שע"י יגיעה בטבע זוכין להמנוחה כנ"ל. והוא בחי' משיח בן דוד ויהודה שזה יהי' גמר הגאולה שדבר הבא ע"י עבודת האדם מתקיים לעד. וזה האספו ואגידה בחי' יוסף. הקבצו ושמעו מצד השומע בחי' יהודה כנ"ל. ומעין זה כ' במד' צוה לכבד שבט יהודה ובנימין [שג"כ זרע רחל] ע"ש:
The Midrash (Bereishis Rabbah 96:1) explains two reasons why the parsha of Vayechi is “stuma” (blocked). One reason is that Yaakov's eyes were blocked because he wanted to reveal the end of days to his children, but it was hidden from him. The second reason is that all the suffering he had previously experienced was now blocked off, allowing him to spend his final years in harmony.
The explanation is that the “inheritance of Yaakov is without borders,” meaning that as long as Yaakov was not “blocked,” the exile could not begin. Once his “eyes became blocked” and he could not reveal the end of days, the exile was able to start. Similarly, because Yaakov lived his last years in peace, the exile began. Had he suffered during those years in Mitzrayim, there would have been no need for further exile. Hashem had mercy on Yaakov and did not allow him to suffer more, leading to the subsequent period of exile.
The pasuk “And Yaakov lived in the land of Mitzrayim” serves as a testimony for all generations that Yaakov's life force can be found in any time of difficulty, though it may be hidden. On Shabbos, when we merit the inheritance of Yaakov, there is an awakening of redemption. Yaakov’s instruction to his children to “gather together” emphasizes the importance of unity, which awakens Yaakov’s energy and the redemption. The two expressions of gathering, הקבצו and האספו, represent the concepts of Yosef and Yehuda, corresponding to Mashiach ben Yosef and Mashiach ben David. Our sages taught that if Bnei Yisrael kept two Shabbats, they would be redeemed, reflecting the dual aspects of Shabbos: one as a gift (Yosef) and one achieved through toil (Yehuda). Additionally, this unity includes Binyamin, as hinted in the Midrash (Bereishis Rabbah 98:2), where Yaakov instructed his children to respect Yehuda and Binyamin. This unity and effort lead to lasting redemption.
בן פורת יוסף כו' עלי עין כו' עלי שור. דאי' בגמ' בשילה חלק יוסף הי' קדשים נאכלין בכל הרואה ע"י שקידש יוסף הצדיק ראות עיניו לכן זכה לזה כאשר הגיד אדוני מו"ז ז"ל. נמצא ע"י שמירת עינו של יוסף הצדיק קידש כל משך ראות העין אף חוץ לחומה. והענין ע"פ מאמר חז"ל אפי' מחיצה של ברזל אין מפסקת ב"י לאביהם שבשמים. אמנם כפי החיבה שנמצא בבנ"י כמו בן לאב. כך מתבטלין כל המחיצות. וי"ל בנות לשון בנין חומה שהבנין נתפשט להלן עד שור שהוא הסתכלות שהי' נמשך הקדושה בכל הרואה כנ"ל. וכמו דאיתא הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף כו' וינס ויצא כו' והוא ביטול הטבע. וכמו כן בנות צעדה שהחומות נסו ונתבטלו עלי שור כלומר בעבור הסתכלות של יוסף הצדיק כנ"ל:
The Gemara explains that Yosef is called עלי עין because he controlled his eyes, sanctifying what he saw. Consequently, in Shilo, part of Yosef's land, offerings of lesser sanctity and the second tithe could be eaten from any place that had a view of Shilo. This extended "view" was a merit of Yosef's sanctification, as explained by the Chidushei Harim. Yosef's guarded vision sanctified even areas outside Yerushalayim, aligning with the teaching that "even an iron fence cannot disrupt Bnei Yisrael from their Father in Heaven." The reciprocal love between Bnei Yisrael and Hashem nullifies all barriers.
The phrase “בנות צעדה עלי שור” (the girls climbed upon the walls) implies that the sanctity extended the walls of Yerushalayim to the furthest point visible from Yosef’s territory. This is akin to Tehillim (104:3), “The sea saw and fled,” where the sea parted upon seeing Yosef’s coffin, a reward for Yosef’s fleeing from Potiphar’s wife. Yosef's exceptional self-control merited nature's change in his honor, similarly causing the walls to "flee" and extend due to Yosef's sanctified vision.