למה פ' זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הכלל שחיות כל הנבראים הוא התורה. וגם כל הזמנים ואף בגלות. פנימיות החיות מהתורה. רק שהוא בדרך נסתר. ופרשה זו הוא חיות שנות הגלות. וז"ש ויחי יעקב בא"מ כי יעקב אע"ה המשיך החיות גם במצרים. ושמעתי ממו"ז ז"ל רמז שע"י בחי' אמת יכולין לחיות גם במצרים כמ"ש תתן אמת ליעקב. וענין הפרשה היא התפשטות חיות התורה לכל הנבראים. והפסקות הם ליתן ריוח להתבונן כו'. להעמיד כל פרט ופרט על מכונו. וכן הי' בזמן שבנ"י שרוין על אדמתן והי' כל המעשים ע"פ התורה ממש. ועתה בגלות פרשה סתומה שצריך להיות אמונה בדרך כלל. וכן בפנימיות סוד הקץ הוא נקודה חיות שורש האחדות שנק' רזא דאחד כי בגלות הוא בסוד חתום. ולעתיד יתגלה ויהי' ה' ושמו אחד. וכפי שבאין לשורש נקודה זו יוצאין מהגלות. לכן ש"ק דאתאחדת ברזא דאחד ויש עלי' לכל הנבראים לשורשם ובפרט בנ"י שמתאספין בנפשותיהם במס"נ עבור קדושת שמו ית' בש"ק [כמ"ש במ"א]. לכן כ' והאכלתיך נחלת יעקב כו' בלי מצרים כדכ' ויחי יעקב בא"מ שהמשיך גם שם בחי' החיות וממילא בלי מצרים. וכ' האספו ואגידה כו' ואי' בזוה"ק כי אע"פ שנסתם ממנו מ"מ גילה מה שחפץ לגלות רק בדרך נסתר וכשבנ"י מתאספין ומתבטלין לשורש החיות יכולין למצוא מקומו של יעקב כדאי' יעקב אבינו לא מת כו' מקרא אני דורש כו' ופי' אא"ז מו"ר ז"ל כי כשבנ"י דורשין אותו בכל לבם הוא נמצא להם כמ"ש דרשוני וחיו וז"ש מקרא אני דורש כו':
Rashi explains that the parsha of Vayechi is closed because, upon Yaakov’s death, the hearts and eyes of Yisrael were blocked due to the hardship of bondage. Another reason is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. All life force, even in exile, comes from the Torah; it is just concealed. This parsha, marking the beginning of exile, is written in a closed fashion to hint at this hidden vitality. The phrase "Yaakov lived in Mitzrayim" signifies that Yaakov was able to draw and connect to the life force even in the darkness of Mitzrayim. The Chidushei Harim taught that through the aspect of truth, one can live even in Mitzrayim, as it says, "You give truth to Yaakov." In exile, when clarity is lacking, we need emuna (faith) to reach emes (truth). Yaakov wanted to reveal the end of days, representing the source of oneness, but this remains hidden in exile. On Shabbos, everything unites with the secret of oneness, elevating all souls to their source, especially Bnei Yisrael. This is why Shabbos is associated with the limitless inheritance of Yaakov. The Zohar teaches that while Yaakov couldn't openly reveal the end of days, he did so in a hidden manner. When Bnei Yisrael gather and nullify their will to Hashem's life force, they connect to Yaakov's spiritual place, as he did not die but continues to live through their seeking and devotion.
4
מאשר שמנה לחמו. פי' בזוה"ק על לחם משנה בשבת שיש לחם מן השמים ומן הארץ כו'. כי השבטים הם יסוד העולם כדאיתא בזוה"ק וזאת אשר דיבר להם אביהם. כי פי' זאת שמעתי ממו"ז ז"ל שהיא נקודה מלכות שמים שאין לשום דבר חיות רק מנקודה זו. לכן נק' זאת שאין דבר בעולם בלתי זאת. ונתן להם יעקב אע"ה שיהיו מקבלין נקודה זאת. ועי"ז נמשך חיות לכל הנבראים. ואשר הוא סוף השבטים כדכ' אשר כו' לחוף ימים כו' ישכון. וכ' ומשם יפרד כו'. לכן מחבר חיות התורה למשוך משם חיות לכל הנבראים. ובימות החול בנ"י מכינים בעבודה ביגיעות רבות שיזכו בשבת למנוחה כדאי' מי שטרח בע"ש כו' וזה לחם משנה שכפי היגיעה בחול מתרבה הברכה בשבת עבור ימי החול ג"כ. ונק' לחם משנה שבשבת נמשך שפע ברכה מצד עצם היום. ולבד זה מצד היגיעה בחול והוא ב' לחם הנ"ל. והוא כדמיון יששכר וזבולון שהקדים זבולון בתורה שנתן לפיו של יששכר. כן המיגע בחול לש"ש מתחבר עם בחי' שבת כנ"ל:
The Zohar (1:256:1) explains that the verse “Asher’s bread shall be rich” (Bereishis 49:20) refers to the double portion of bread on Shabbos, symbolizing both earthly bread and the heavenly manna. The 12 tribes are the foundation of the world, and Yaakov gave them the connection to the source of life force, represented by the word 'zot' (this). This point of divine kingship is the source of all life. Asher, being the last of the tribes, serves as the final link in transmitting this life force from the Torah to all creation. During the weekdays, Bnei Yisrael prepare with great effort to merit the rest and blessing of Shabbos, as reflected in the double bread, which symbolizes both the inherent blessing of Shabbos and the reward for weekday toil. This concept is akin to the relationship between Yissachar and Zevulun, where Zevulun's support enabled Yissachar to learn Torah. Though Yissachar's role in Torah study is crucial, Zevulun is mentioned first due to their sustaining role, mirroring how weekday efforts connect to and enhance the sanctity of Shabbos.
תרל"ד
5634
ב"ה
With G-d's Blessing
למה פ' זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הכלל שחיות כל הנבראים הוא התורה. וגם כל הזמנים ואף בגלות. פנימיות החיות מהתורה. רק שהוא בדרך נסתר. ופרשה זו הוא חיות שנות הגלות. וז"ש ויחי יעקב בא"מ כי יעקב אע"ה המשיך החיות גם במצרים. ושמעתי ממו"ז ז"ל רמז שע"י בחי' אמת יכולין לחיות גם במצרים כמ"ש תתן אמת ליעקב. וענין הפרשה היא התפשטות חיות התורה לכל הנבראים. והפסקות הם ליתן ריוח להתבונן כו'. להעמיד כל פרט ופרט על מכונו. וכן הי' בזמן שבנ"י שרוין על אדמתן והי' כל המעשים ע"פ התורה ממש. ועתה בגלות פרשה סתומה שצריך להיות אמונה בדרך כלל. וכן בפנימיות סוד הקץ הוא נקודה חיות שורש האחדות שנק' רזא דאחד כי בגלות הוא בסוד חתום. ולעתיד יתגלה ויהי' ה' ושמו אחד. וכפי שבאין לשורש נקודה זו יוצאין מהגלות. לכן ש"ק דאתאחדת ברזא דאחד ויש עלי' לכל הנבראים לשורשם ובפרט בנ"י שמתאספין בנפשותיהם במס"נ עבור קדושת שמו ית' בש"ק [כמ"ש במ"א]. לכן כ' והאכלתיך נחלת יעקב כו' בלי מצרים כדכ' ויחי יעקב בא"מ שהמשיך גם שם בחי' החיות וממילא בלי מצרים. וכ' האספו ואגידה כו' ואי' בזוה"ק כי אע"פ שנסתם ממנו מ"מ גילה מה שחפץ לגלות רק בדרך נסתר וכשבנ"י מתאספין ומתבטלין לשורש החיות יכולין למצוא מקומו של יעקב כדאי' יעקב אבינו לא מת כו' מקרא אני דורש כו' ופי' אא"ז מו"ר ז"ל כי כשבנ"י דורשין אותו בכל לבם הוא נמצא להם כמ"ש דרשוני וחיו וז"ש מקרא אני דורש כו':
Rashi explains that the parsha of Vayechi is closed because, upon Yaakov’s death, the hearts and eyes of Yisrael were blocked due to the hardship of bondage. Another reason is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. All life force, even in exile, comes from the Torah; it is just concealed. This parsha, marking the beginning of exile, is written in a closed fashion to hint at this hidden vitality.
The phrase "Yaakov lived in Mitzrayim" signifies that Yaakov was able to draw and connect to the life force even in the darkness of Mitzrayim. The Chidushei Harim taught that through the aspect of truth, one can live even in Mitzrayim, as it says, "You give truth to Yaakov." In exile, when clarity is lacking, we need emuna (faith) to reach emes (truth).
Yaakov wanted to reveal the end of days, representing the source of oneness, but this remains hidden in exile. On Shabbos, everything unites with the secret of oneness, elevating all souls to their source, especially Bnei Yisrael. This is why Shabbos is associated with the limitless inheritance of Yaakov. The Zohar teaches that while Yaakov couldn't openly reveal the end of days, he did so in a hidden manner. When Bnei Yisrael gather and nullify their will to Hashem's life force, they connect to Yaakov's spiritual place, as he did not die but continues to live through their seeking and devotion.
מאשר שמנה לחמו. פי' בזוה"ק על לחם משנה בשבת שיש לחם מן השמים ומן הארץ כו'. כי השבטים הם יסוד העולם כדאיתא בזוה"ק וזאת אשר דיבר להם אביהם. כי פי' זאת שמעתי ממו"ז ז"ל שהיא נקודה מלכות שמים שאין לשום דבר חיות רק מנקודה זו. לכן נק' זאת שאין דבר בעולם בלתי זאת. ונתן להם יעקב אע"ה שיהיו מקבלין נקודה זאת. ועי"ז נמשך חיות לכל הנבראים. ואשר הוא סוף השבטים כדכ' אשר כו' לחוף ימים כו' ישכון. וכ' ומשם יפרד כו'. לכן מחבר חיות התורה למשוך משם חיות לכל הנבראים. ובימות החול בנ"י מכינים בעבודה ביגיעות רבות שיזכו בשבת למנוחה כדאי' מי שטרח בע"ש כו' וזה לחם משנה שכפי היגיעה בחול מתרבה הברכה בשבת עבור ימי החול ג"כ. ונק' לחם משנה שבשבת נמשך שפע ברכה מצד עצם היום. ולבד זה מצד היגיעה בחול והוא ב' לחם הנ"ל. והוא כדמיון יששכר וזבולון שהקדים זבולון בתורה שנתן לפיו של יששכר. כן המיגע בחול לש"ש מתחבר עם בחי' שבת כנ"ל:
The Zohar (1:256:1) explains that the verse “Asher’s bread shall be rich” (Bereishis 49:20) refers to the double portion of bread on Shabbos, symbolizing both earthly bread and the heavenly manna. The 12 tribes are the foundation of the world, and Yaakov gave them the connection to the source of life force, represented by the word 'zot' (this). This point of divine kingship is the source of all life.
Asher, being the last of the tribes, serves as the final link in transmitting this life force from the Torah to all creation. During the weekdays, Bnei Yisrael prepare with great effort to merit the rest and blessing of Shabbos, as reflected in the double bread, which symbolizes both the inherent blessing of Shabbos and the reward for weekday toil.
This concept is akin to the relationship between Yissachar and Zevulun, where Zevulun's support enabled Yissachar to learn Torah. Though Yissachar's role in Torah study is crucial, Zevulun is mentioned first due to their sustaining role, mirroring how weekday efforts connect to and enhance the sanctity of Shabbos.