במדרש ורש"י ז"ל תולדותיהם של צדיקים מצות ומעש"ט. כי כל מעשה שעושה הצדיק הוא בדביקות וביטול אל שורש החיות שהוא מהשי"ת וזהו פי' מעשים טובים דכ' מחדש בטובו בכל יום מ"ב ופי' אא"ז בשם [הרב מפשיסחא ז"ל כן דומה לי] כי בטובו הוא התורה לקח טוב כו' והיינו שחיות כל מעשה בראשית הוא מהתורה עשרה מאמרות וצדיקים מקיימין העולם שנברא בע"מ הפי' שמקיימין ומבררין זאת להיות נגלה ומבורר שחיות העולם רק ע"י הע"מ. ופי' קיימא ברית ושבועה והוא ע"י שהצדיקים נותנים כח בעולם שיתדבק כל דבר בשורש החיות ושיהי' ניכר מכל דבר פלאות הבורא ב"ה וב"ש. ועי"ז מולידין שפע התחדשות תמיד בכל העולם וזה מעש"ט שמתפשט הנקודה מה רב טובך כו' בכל מעשה גשמיי ג"כ. ועשרה דורות עד נח שכחו נקודה הפנימיות הנ"ל עד שביטלו כל הכח מחיות עשרה מאמרות וזה קץ כל בשר בא שלא נשאר להם חיות כמ"ש הרשעים מאבדין כו' שנברא בע"מ שמשכחין זאת כנ"ל. ונח צדיק תמים החזיר החיות ונתחדש העולם ונק' תולדותיו תולדות נח וכעין זה כ' באוה"ח עמ"ש חז"ל האומר ויכלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב. ופי' כי חיות ימי המעשה משבת שהשי"ת נתן כח בשבת שיתן חיות על כל ימי השבוע והוא ע"י שומרי שבת לכך מי שמעיד שהשי"ת ברא ששת ימים כו' נעשה שותף שעל ידו נמשך חיות על ימי השבוע שיהי' אח"כ ע"ש. והוא ג"כ כנ"ל כי נקודה הפנימיות הנ"ל שנותנת חיים לימי השבוע הוא בחי' שבת שהוא שביתת הכל במקום שורשו והצדיק נק' שבת גם נח נק' בזוה"ק שבת והוא כנ"ל כמ"ש במ"א:
The Midrash, quoted by Rashi, states that the primary descendants (Toldos) of the righteous are their mitzvos and good deeds. The Sfas Emes explains that the tzadik's actions are nullified to the source—Hashem—and these are the true Toldos of the tzadik. The "good deeds" of the tzadikim involve connecting everything back to Hashem. The pasuk states that Hashem renews creation through His goodness (בטובו). This goodness refers to the Torah, which is called לקח טוב. The life force of the world comes from the Torah, contained in the ten utterances with which Hashem created the world. Although hidden in nature, the tzadik reveals that everything exists because of these ten utterances. Tzadikim maintain the world's existence by connecting everything to its source of life, thereby revealing Hashem’s wonders. The ten generations from Adam to Noach corresponded to these ten utterances. Through their wickedness, each generation further detracted from the revelation of Hashem and disconnected from the source, until there was no life force left. The wicked destroy the world by disconnecting it from its life force. However, the tzadik Noach restored this life force, renewing the world. This is why Noach's descendants are specifically noted. This concept parallels the idea expressed in the Ohr HaChaim, which explains that saying "vayechulu" on Friday night makes one a partner with Hashem in creation. The world's existence is sustained through Shabbos, as Shabbos infuses the world with additional life force. By declaring Hashem's oneness in creation through "vayechulu," man helps sustain the world, partnering with Hashem in its creation. This aligns with the idea that the inner point of everything gives it life force through Shabbos. Similarly, the tzadik embodies the concept of Shabbos, and Noach, whose name means rest, is referred to as Shabbos in the Zohar.
4
אא"ז מו"ר זצלל"ה הגיד בשם רבותינו נ"ע כי תיבת נח הוא תיבת התורה ותפלה כו' וכן איתא בגמ' התורה קולטת גבי ערי מקלט דכ' וזאת התורה כו' ע"ש. והפי' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהתורה ואף שיש הסתר לפעמים מ"מ ע"י ביטול אמיתי לחיות התורה שיש בכל דבר חוזר להתקשרות ולהמשיך חיות מחדש גלמי ראו עיניך וכו' כאשר נעשה אצל האדם באמת להיות בטל להשי"ת כמו שהי' בבטן אמו ממילא מתחדש החיות שבו כמו מקודם כמ"ש בזוה"ק ע"פ יוצר רוח האדם בקרבו. ואותיות התורה הם ההארות שלמעלה מהשגה כי השגת האותיות הוא ע"י תיבות כשנעשה צירוף תיבה באיזה אותיות יש בהם ציור פשוט ויכולין להשיגם ונמצא התיבה כלי לאור הפנימיות. ובאופן זה כל הדברים הם כלים להאותיות שגנוזים בפנימיותם. בא אל התיבה הוא אותיות הגנוזים בתיבה כנ"ל. נשכח השאר:
The Chidushei Harim, citing his teachers, explained that Noach's Ark (תיבת נח) symbolizes the words of Torah and Tefila (תיבה also means "word"). The Gemara (Makos 10a) mentions that the words of Torah protect a person, similar to how the cities of refuge protect someone who has unintentionally killed. Every entity contains a life force from the Torah, which grants it existence. Although this life force is often hidden, true nullification to the Torah reveals it and renews its existence. The Zohar explains this concept through the pasuk (Tehilim 139:16) "Your eyes saw my unformed substance," indicating that when a person returns to their original state, as in the womb, they can reveal Hashem's life force. The letters of the Torah are divine lights beyond our comprehension, but when they form words, they gain a simple structure that we can understand. Thus, words serve as vessels for the inner light. Everything in existence acts as a vessel for these letters, which are hidden within. When Hashem commanded Noach to "Come to the teiva," it implied entering into the hidden letters within the words, revealing their inner essence.
תרל"ב
5632
בעהשי"ת פ' נח
With G-d's Help Parshat Noach
במדרש ורש"י ז"ל תולדותיהם של צדיקים מצות ומעש"ט. כי כל מעשה שעושה הצדיק הוא בדביקות וביטול אל שורש החיות שהוא מהשי"ת וזהו פי' מעשים טובים דכ' מחדש בטובו בכל יום מ"ב ופי' אא"ז בשם [הרב מפשיסחא ז"ל כן דומה לי] כי בטובו הוא התורה לקח טוב כו' והיינו שחיות כל מעשה בראשית הוא מהתורה עשרה מאמרות וצדיקים מקיימין העולם שנברא בע"מ הפי' שמקיימין ומבררין זאת להיות נגלה ומבורר שחיות העולם רק ע"י הע"מ. ופי' קיימא ברית ושבועה והוא ע"י שהצדיקים נותנים כח בעולם שיתדבק כל דבר בשורש החיות ושיהי' ניכר מכל דבר פלאות הבורא ב"ה וב"ש. ועי"ז מולידין שפע התחדשות תמיד בכל העולם וזה מעש"ט שמתפשט הנקודה מה רב טובך כו' בכל מעשה גשמיי ג"כ. ועשרה דורות עד נח שכחו נקודה הפנימיות הנ"ל עד שביטלו כל הכח מחיות עשרה מאמרות וזה קץ כל בשר בא שלא נשאר להם חיות כמ"ש הרשעים מאבדין כו' שנברא בע"מ שמשכחין זאת כנ"ל. ונח צדיק תמים החזיר החיות ונתחדש העולם ונק' תולדותיו תולדות נח וכעין זה כ' באוה"ח עמ"ש חז"ל האומר ויכלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב. ופי' כי חיות ימי המעשה משבת שהשי"ת נתן כח בשבת שיתן חיות על כל ימי השבוע והוא ע"י שומרי שבת לכך מי שמעיד שהשי"ת ברא ששת ימים כו' נעשה שותף שעל ידו נמשך חיות על ימי השבוע שיהי' אח"כ ע"ש. והוא ג"כ כנ"ל כי נקודה הפנימיות הנ"ל שנותנת חיים לימי השבוע הוא בחי' שבת שהוא שביתת הכל במקום שורשו והצדיק נק' שבת גם נח נק' בזוה"ק שבת והוא כנ"ל כמ"ש במ"א:
The Midrash, quoted by Rashi, states that the primary descendants (Toldos) of the righteous are their mitzvos and good deeds. The Sfas Emes explains that the tzadik's actions are nullified to the source—Hashem—and these are the true Toldos of the tzadik. The "good deeds" of the tzadikim involve connecting everything back to Hashem. The pasuk states that Hashem renews creation through His goodness (בטובו). This goodness refers to the Torah, which is called לקח טוב. The life force of the world comes from the Torah, contained in the ten utterances with which Hashem created the world. Although hidden in nature, the tzadik reveals that everything exists because of these ten utterances. Tzadikim maintain the world's existence by connecting everything to its source of life, thereby revealing Hashem’s wonders.
The ten generations from Adam to Noach corresponded to these ten utterances. Through their wickedness, each generation further detracted from the revelation of Hashem and disconnected from the source, until there was no life force left. The wicked destroy the world by disconnecting it from its life force. However, the tzadik Noach restored this life force, renewing the world. This is why Noach's descendants are specifically noted.
This concept parallels the idea expressed in the Ohr HaChaim, which explains that saying "vayechulu" on Friday night makes one a partner with Hashem in creation. The world's existence is sustained through Shabbos, as Shabbos infuses the world with additional life force. By declaring Hashem's oneness in creation through "vayechulu," man helps sustain the world, partnering with Hashem in its creation. This aligns with the idea that the inner point of everything gives it life force through Shabbos. Similarly, the tzadik embodies the concept of Shabbos, and Noach, whose name means rest, is referred to as Shabbos in the Zohar.
אא"ז מו"ר זצלל"ה הגיד בשם רבותינו נ"ע כי תיבת נח הוא תיבת התורה ותפלה כו' וכן איתא בגמ' התורה קולטת גבי ערי מקלט דכ' וזאת התורה כו' ע"ש. והפי' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהתורה ואף שיש הסתר לפעמים מ"מ ע"י ביטול אמיתי לחיות התורה שיש בכל דבר חוזר להתקשרות ולהמשיך חיות מחדש גלמי ראו עיניך וכו' כאשר נעשה אצל האדם באמת להיות בטל להשי"ת כמו שהי' בבטן אמו ממילא מתחדש החיות שבו כמו מקודם כמ"ש בזוה"ק ע"פ יוצר רוח האדם בקרבו. ואותיות התורה הם ההארות שלמעלה מהשגה כי השגת האותיות הוא ע"י תיבות כשנעשה צירוף תיבה באיזה אותיות יש בהם ציור פשוט ויכולין להשיגם ונמצא התיבה כלי לאור הפנימיות. ובאופן זה כל הדברים הם כלים להאותיות שגנוזים בפנימיותם. בא אל התיבה הוא אותיות הגנוזים בתיבה כנ"ל. נשכח השאר:
The Chidushei Harim, citing his teachers, explained that Noach's Ark (תיבת נח) symbolizes the words of Torah and Tefila (תיבה also means "word"). The Gemara (Makos 10a) mentions that the words of Torah protect a person, similar to how the cities of refuge protect someone who has unintentionally killed.
Every entity contains a life force from the Torah, which grants it existence. Although this life force is often hidden, true nullification to the Torah reveals it and renews its existence. The Zohar explains this concept through the pasuk (Tehilim 139:16) "Your eyes saw my unformed substance," indicating that when a person returns to their original state, as in the womb, they can reveal Hashem's life force.
The letters of the Torah are divine lights beyond our comprehension, but when they form words, they gain a simple structure that we can understand. Thus, words serve as vessels for the inner light. Everything in existence acts as a vessel for these letters, which are hidden within. When Hashem commanded Noach to "Come to the teiva," it implied entering into the hidden letters within the words, revealing their inner essence.