במדרש צמאה לך נפשי כו' כן בקודש ע"כ בקודש כו'. לפי גודל הרצון והתשוקה שיש באדם לעבודת הבורא במקום ציה בלי מים. כן יוכל אח"כ להתדבק בקדושה בשעה שמתגלה לו קצת הארה. וזה עצמו הי' נחמה ליעקב אע"ה היותו גולה לחוץ לארץ מקום ציה. ועכ"ז כיון שזכה ע"י רוב התשוקה והצמאון. להתגלות מראה זו. ואמר כן בקדש חזיתיך. כמו שהי' כל כך צמא. כן הי' לו התדבקות במראה הזאת. לכן וישא יעקב רגליו. ודבר זה נוהג בכל פרט ג"כ. וכן בעולם הזה כפי רוב התשוקה לה' יכול אח"כ להתדבק בו ית' בעולם הבא. וכמו כן כפי התשוקה בימות החול שמוטרד במלאכות גשמיים שהוא מקום ציה בלי מים. כן זוכה אח"כ בשבת קודש מעין עוה"ב לחזות בנועם ה':
The Midrash (Bereishis Rabbah 69:1) quotes the pasuk in Tehillim (63:3), "My soul yearns for You, my heart pines for You. So I shall see You in holiness." The Midrash teaches that the greater one's desire and longing to serve Hashem in a spiritually dry place, the more one will merit to connect with holiness when some revelation comes. This concept comforted Yaakov, who was exiled from Eretz Yisrael to a spiritually barren land. Despite this, his intense longing allowed him to merit the vision in his dream, "So I shall see You in holiness." This intense revelation matched his desire, encouraging him as he "lifted his feet." This principle applies individually and universally. One's longing for Hashem during mundane, spiritually dry times will result in a closer connection in the world to come. Similarly, the longing felt during the weekdays, filled with mundane tasks, parallels a parched land. This longing will subsequently be rewarded on Shabbos, a taste of the world to come, allowing one to bask in Hashem's glory.
4
בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני כו' וברש"י בית יוסף להבה כו'. דכתיב כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. ומצינו שיעקב אע"ה ברח ללבן מפני עשו וכשהוליד בניו חזר. וביאור הענין הוא כי הקב"ה נתן כח באדם וצריך להוציאו מכח אל הפועל כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות. שנתן כח בכל הברואים שיתפשטו ויפרו וירבו. וכפי התולדות שמתרבה מאדם כמו כן מתרבה כח שרשו. וכפי השפעתו כך משפיעין לו. וכמו שכן בתולדות כן בפעולות מעש"ט שכ' ז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש"ט. וכלל הענין שלבד החלק שניתן לכל אדם. יש בכחו למצוא תוספות כח ע"י תיקון המעשים. וזה הכח נקרא יוסף. וע"ז נאמר כשנולד לו כח התוספות הנ"ל לא ירא שוב מעשו. וזה נדמה ללהבה שהולך יותר מרחוק. כמו כן התרחבות המעשים הם כלי זיין של אדם במה שהוא עצמו אינו יכול להגיע לשם. נמצא הלך יעקב לחרן למצוא כלי זיין וחצים הנ"ל:
The pasuk (Bereishis 30:25) states, “When Rachel gave birth to Yosef, Yaakov said to Lavan, send me.” Rashi explains this as the prophecy fulfillment: “The house of Yaakov will be fire, and that of Yosef a flame.” It is written in Tehillim (127:4), “Just as arrows in the hands of a mighty warrior, so too are the days of one’s youth.” This suggests that a person's actions can have a greater impact in areas where they themselves may be limited. Yaakov initially fled from Esav to Lavan's home, but upon the birth of his children, he returned. Hashem gave man potential, and our mission is to actualize it, as stated in Bereishis (2:3), “He created them to do.” This means Hashem endowed everything with the power to spread and multiply. The more one's progeny, the greater the power of their source. This principle also applies to good deeds; the primary progeny of the righteous are their mitzvos and good deeds. Beyond the inherent potential given to each person, there is also an opportunity for additional strength through perfecting one's actions. This extra power is symbolized by Yosef. When Yosef was born, Yaakov no longer feared Esav. Just as a flame reaches further than the fire itself, one’s actions can extend their influence to places beyond their physical reach. Thus, Yaakov went to Charan to find his weapons and arrows, representing the actions that would protect him and extend his influence.
תרל"ח
5638
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש צמאה לך נפשי כו' כן בקודש ע"כ בקודש כו'. לפי גודל הרצון והתשוקה שיש באדם לעבודת הבורא במקום ציה בלי מים. כן יוכל אח"כ להתדבק בקדושה בשעה שמתגלה לו קצת הארה. וזה עצמו הי' נחמה ליעקב אע"ה היותו גולה לחוץ לארץ מקום ציה. ועכ"ז כיון שזכה ע"י רוב התשוקה והצמאון. להתגלות מראה זו. ואמר כן בקדש חזיתיך. כמו שהי' כל כך צמא. כן הי' לו התדבקות במראה הזאת. לכן וישא יעקב רגליו. ודבר זה נוהג בכל פרט ג"כ. וכן בעולם הזה כפי רוב התשוקה לה' יכול אח"כ להתדבק בו ית' בעולם הבא. וכמו כן כפי התשוקה בימות החול שמוטרד במלאכות גשמיים שהוא מקום ציה בלי מים. כן זוכה אח"כ בשבת קודש מעין עוה"ב לחזות בנועם ה':
The Midrash (Bereishis Rabbah 69:1) quotes the pasuk in Tehillim (63:3), "My soul yearns for You, my heart pines for You. So I shall see You in holiness." The Midrash teaches that the greater one's desire and longing to serve Hashem in a spiritually dry place, the more one will merit to connect with holiness when some revelation comes. This concept comforted Yaakov, who was exiled from Eretz Yisrael to a spiritually barren land. Despite this, his intense longing allowed him to merit the vision in his dream, "So I shall see You in holiness." This intense revelation matched his desire, encouraging him as he "lifted his feet."
This principle applies individually and universally. One's longing for Hashem during mundane, spiritually dry times will result in a closer connection in the world to come. Similarly, the longing felt during the weekdays, filled with mundane tasks, parallels a parched land. This longing will subsequently be rewarded on Shabbos, a taste of the world to come, allowing one to bask in Hashem's glory.
בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני כו' וברש"י בית יוסף להבה כו'. דכתיב כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. ומצינו שיעקב אע"ה ברח ללבן מפני עשו וכשהוליד בניו חזר. וביאור הענין הוא כי הקב"ה נתן כח באדם וצריך להוציאו מכח אל הפועל כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות. שנתן כח בכל הברואים שיתפשטו ויפרו וירבו. וכפי התולדות שמתרבה מאדם כמו כן מתרבה כח שרשו. וכפי השפעתו כך משפיעין לו. וכמו שכן בתולדות כן בפעולות מעש"ט שכ' ז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש"ט. וכלל הענין שלבד החלק שניתן לכל אדם. יש בכחו למצוא תוספות כח ע"י תיקון המעשים. וזה הכח נקרא יוסף. וע"ז נאמר כשנולד לו כח התוספות הנ"ל לא ירא שוב מעשו. וזה נדמה ללהבה שהולך יותר מרחוק. כמו כן התרחבות המעשים הם כלי זיין של אדם במה שהוא עצמו אינו יכול להגיע לשם. נמצא הלך יעקב לחרן למצוא כלי זיין וחצים הנ"ל:
The pasuk (Bereishis 30:25) states, “When Rachel gave birth to Yosef, Yaakov said to Lavan, send me.” Rashi explains this as the prophecy fulfillment: “The house of Yaakov will be fire, and that of Yosef a flame.” It is written in Tehillim (127:4), “Just as arrows in the hands of a mighty warrior, so too are the days of one’s youth.” This suggests that a person's actions can have a greater impact in areas where they themselves may be limited. Yaakov initially fled from Esav to Lavan's home, but upon the birth of his children, he returned.
Hashem gave man potential, and our mission is to actualize it, as stated in Bereishis (2:3), “He created them to do.” This means Hashem endowed everything with the power to spread and multiply. The more one's progeny, the greater the power of their source. This principle also applies to good deeds; the primary progeny of the righteous are their mitzvos and good deeds. Beyond the inherent potential given to each person, there is also an opportunity for additional strength through perfecting one's actions. This extra power is symbolized by Yosef. When Yosef was born, Yaakov no longer feared Esav. Just as a flame reaches further than the fire itself, one’s actions can extend their influence to places beyond their physical reach. Thus, Yaakov went to Charan to find his weapons and arrows, representing the actions that would protect him and extend his influence.