לשמוע קול שופר עיקר המצוה השמיעה כמ"ש ברא"ש וטור. וי"ל ע"פ המדרש קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע כו'. כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם כמ"ש הקול קול יעקב. וכ' עושי דברו לשמוע כו'. ולזאת עכשיו מצפין ע"י שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור כמ"ש עושי דברו כו':
To hear the sound of the shofar - the main aspect of the commandment is the hearing, as written in the Rosh and the Tur. And it can be explained according to the Midrash, 'You corrupted we will do," be careful with "we will hear," etc.' Because the voice they did not corrupt, since it is a higher place and exists for Israel forever, as it is written, 'The voice is the voice of Jacob.' And it is written, 'Those who do His word, to hear, etc.' And therefore now we expect, through hearing the voice, to reach action, which is speech, as it is written, 'Those who do His word, etc.'"
3
עשי"ת נגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות. וכ"כ במ"א בשם מו"ז ז"ל שג' ענינים אלו עשרה מאמרות ועשר מכות ונסים במצרים ועשרת הדברות הכל אחד. ונראה שזה מלכיות זכרונות שופרות. וזהו עצמו תקיעה ש"ת תקיעה. ופי' הדברים שבריאת העולם הי' לקבל מלכות שמים שהכל לכבודו ברא. ויש להשי"ת כיבוד מכלל הקריאה מכולם. אבל בנ"י נבררו להיות במצרים בהסתרות. וע"י צעקה חזרו להתדבק בהשי"ת. וקבלת מלכות שמים שאחר הגלות הוא באופן הראוי. כמו שהי' בקבלת התורה פנים בפנים כמ"ש אתה נגלת כו' והוא התגלות חיות הפנימיות בבירור גמור לבד האמונה כנ"ל. וזה מלכיות כלל הבריאה כנ"ל. וזה תקיעה להתדבק בשורש עליון. ואח"כ זכרונות שצריכין להיות נזכר בעת צרה ע"י הצעקה ולחזור להתדבק ביותר שאת וזהו שופרות ותקיעה אחרונה כנ"ל. [ועיין בספר מאמר האחדות להחסיד ר"י יעב"ץ ז"ל שכ' מעין אלו הג' בחי' שכתבנו ע"ש]. והוא נגד ג' אבות שאברהם אע"ה הי' בחי' ראשונה שהקנה להקב"ה שמים וארץ כמ"ש שקראך אדון תחלה. ויצחק אע"ה העקיד עצמו להקב"ה והוא ביטול עצמותו. וזה העצה בכל גלות והסתר לצעוק להשי"ת לחזור אליו אף שאינו יודע האיך. וכ"כ במד' שאברהם אע"ה ביקש מהקב"ה כמו ששתק בעקידה ולא השיב מאומה כן ישתוק לנו השי"ת ע"ש. והוא התרועה אף שנסתבכין בעונות ובלבול הדעת. עכ"ז צריכין לצעוק להשי"ת בבחי' ביטול כנ"ל. ויעקב אבינו הוא שלימות הראוי התגלות האמת כנ"ל:
The Ten Days of Repentance correspond to the Ten Utterances and the Ten Commandments. And so it is written elsewhere in the name of my grandfather of blessed memory, that these three things - the Ten Utterances, the Ten Plagues and miracles in Egypt, and the Ten Commandments - are all one. And it appears that this corresponds to Kingship, Remembrances, and Shofar verses. And this itself is the sequence of Tekiah, Shevarim-Teruah, Tekiah. And the explanation of these things is that the creation of the world was to receive the kingdom of heaven, that everything was created for His honor. And the Holy One, blessed be He, has honor from the general proclamation of everyone. But the Children of Israel were chosen to be in Egypt in concealment. And through crying out, they returned to cleave to the Holy One, blessed be He. And the acceptance of the kingdom of heaven after exile is in the proper manner, as it was at the giving of the Torah, face to face, as it is written, 'You revealed Yourself, etc.' And this is the revelation of inner vitality in complete clarity, beyond faith, as mentioned above. And this is Kingship, the general aspect of creation, as mentioned above. And this is Tekiah, to cleave to the upper root. And afterward, Remembrances, that we need to be remembered in time of trouble through crying out and returning to cleave with greater strength, and this is Shofar verses and the final Tekiah, as mentioned above. [And see in the book Maamar HaAchdut by the pious Rabbi Y. Yaavetz of blessed memory, who wrote similarly about these three categories that we have mentioned there]. And this corresponds to the three Patriarchs, that Abraham our father, peace be upon him, was the first category, who established the Holy One, blessed be He, as the owner of heaven and earth, as it is written, 'who called You Lord first.' And Isaac our father, peace be upon him, sacrificed himself to the Holy One, blessed be He, and this is the nullification of his own essence. And this is the advice in every exile and concealment: to cry out to the Holy One, blessed be He, to return to Him even if one does not know how. And so it is written in the Midrash that Abraham our father, peace be upon him, asked of the Holy One, blessed be He, that just as He was silent during the binding and did not respond at all, so may the Holy One, blessed be He, be silent for us, see there. And this is the Teruah, even though we become entangled in sins and confusion of mind. Nevertheless, we need to cry out to the Holy One, blessed be He, in an aspect of nullification, as mentioned above. And Jacob our father is the proper perfection, the revelation of truth, as mentioned above.
תרל"ג
5633
לשמוע קול שופר עיקר המצוה השמיעה כמ"ש ברא"ש וטור. וי"ל ע"פ המדרש קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע כו'. כי הקול לא קלקלו שהוא מקום גבוה יותר וקיים לישראל לעולם כמ"ש הקול קול יעקב. וכ' עושי דברו לשמוע כו'. ולזאת עכשיו מצפין ע"י שמיעת הקול לבוא למעשה שהוא הדיבור כמ"ש עושי דברו כו':
To hear the sound of the shofar - the main aspect of the commandment is the hearing, as written in the Rosh and the Tur. And it can be explained according to the Midrash, 'You corrupted we will do," be careful with "we will hear," etc.' Because the voice they did not corrupt, since it is a higher place and exists for Israel forever, as it is written, 'The voice is the voice of Jacob.' And it is written, 'Those who do His word, to hear, etc.' And therefore now we expect, through hearing the voice, to reach action, which is speech, as it is written, 'Those who do His word, etc.'"
עשי"ת נגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות. וכ"כ במ"א בשם מו"ז ז"ל שג' ענינים אלו עשרה מאמרות ועשר מכות ונסים במצרים ועשרת הדברות הכל אחד. ונראה שזה מלכיות זכרונות שופרות. וזהו עצמו תקיעה ש"ת תקיעה. ופי' הדברים שבריאת העולם הי' לקבל מלכות שמים שהכל לכבודו ברא. ויש להשי"ת כיבוד מכלל הקריאה מכולם. אבל בנ"י נבררו להיות במצרים בהסתרות. וע"י צעקה חזרו להתדבק בהשי"ת. וקבלת מלכות שמים שאחר הגלות הוא באופן הראוי. כמו שהי' בקבלת התורה פנים בפנים כמ"ש אתה נגלת כו' והוא התגלות חיות הפנימיות בבירור גמור לבד האמונה כנ"ל. וזה מלכיות כלל הבריאה כנ"ל. וזה תקיעה להתדבק בשורש עליון. ואח"כ זכרונות שצריכין להיות נזכר בעת צרה ע"י הצעקה ולחזור להתדבק ביותר שאת וזהו שופרות ותקיעה אחרונה כנ"ל. [ועיין בספר מאמר האחדות להחסיד ר"י יעב"ץ ז"ל שכ' מעין אלו הג' בחי' שכתבנו ע"ש]. והוא נגד ג' אבות שאברהם אע"ה הי' בחי' ראשונה שהקנה להקב"ה שמים וארץ כמ"ש שקראך אדון תחלה. ויצחק אע"ה העקיד עצמו להקב"ה והוא ביטול עצמותו. וזה העצה בכל גלות והסתר לצעוק להשי"ת לחזור אליו אף שאינו יודע האיך. וכ"כ במד' שאברהם אע"ה ביקש מהקב"ה כמו ששתק בעקידה ולא השיב מאומה כן ישתוק לנו השי"ת ע"ש. והוא התרועה אף שנסתבכין בעונות ובלבול הדעת. עכ"ז צריכין לצעוק להשי"ת בבחי' ביטול כנ"ל. ויעקב אבינו הוא שלימות הראוי התגלות האמת כנ"ל:
The Ten Days of Repentance correspond to the Ten Utterances and the Ten Commandments. And so it is written elsewhere in the name of my grandfather of blessed memory, that these three things - the Ten Utterances, the Ten Plagues and miracles in Egypt, and the Ten Commandments - are all one. And it appears that this corresponds to Kingship, Remembrances, and Shofar verses. And this itself is the sequence of Tekiah, Shevarim-Teruah, Tekiah. And the explanation of these things is that the creation of the world was to receive the kingdom of heaven, that everything was created for His honor. And the Holy One, blessed be He, has honor from the general proclamation of everyone. But the Children of Israel were chosen to be in Egypt in concealment. And through crying out, they returned to cleave to the Holy One, blessed be He. And the acceptance of the kingdom of heaven after exile is in the proper manner, as it was at the giving of the Torah, face to face, as it is written, 'You revealed Yourself, etc.' And this is the revelation of inner vitality in complete clarity, beyond faith, as mentioned above. And this is Kingship, the general aspect of creation, as mentioned above. And this is Tekiah, to cleave to the upper root. And afterward, Remembrances, that we need to be remembered in time of trouble through crying out and returning to cleave with greater strength, and this is Shofar verses and the final Tekiah, as mentioned above. [And see in the book Maamar HaAchdut by the pious Rabbi Y. Yaavetz of blessed memory, who wrote similarly about these three categories that we have mentioned there]. And this corresponds to the three Patriarchs, that Abraham our father, peace be upon him, was the first category, who established the Holy One, blessed be He, as the owner of heaven and earth, as it is written, 'who called You Lord first.' And Isaac our father, peace be upon him, sacrificed himself to the Holy One, blessed be He, and this is the nullification of his own essence. And this is the advice in every exile and concealment: to cry out to the Holy One, blessed be He, to return to Him even if one does not know how. And so it is written in the Midrash that Abraham our father, peace be upon him, asked of the Holy One, blessed be He, that just as He was silent during the binding and did not respond at all, so may the Holy One, blessed be He, be silent for us, see there. And this is the Teruah, even though we become entangled in sins and confusion of mind. Nevertheless, we need to cry out to the Holy One, blessed be He, in an aspect of nullification, as mentioned above. And Jacob our father is the proper perfection, the revelation of truth, as mentioned above.