אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בענין הבארות שחפרו אבותינו להסיר החיצוניות למצוא הארה הגנוזה. שבכל מקום יש נקודה פנימיות. ורחובות הוא בחי' שבת קודש. שבימות החול עשק ושטנה כו'. ובימי המעשה זה עצמו הבאר מה שמבטלין רצון עצמו ותאות יצה"ר להכניע הכל להש"י. ויש עלי' בש"ק אח"כ. ובש"ק עצמו הבאר למצוא השגות קדושות וכ' סתמום פלשתים כו' וישב ויחפור כו'. בוודאי כן בכל איש ישראל שמקודם נוטל עצמו לעבודת הש"י ע"י אהבה וחשק להתדבק בהקב"ה. והוא בחי' אברהם אוהבי. ואח"כ נסתם זה הבאר ע"י אהבות גשמיות שמתערבין באדם. והתיקון ע"י בחי' יצחק והוא יראת שמים כמ"ש בספרים הקדושים שהסימן לאהבה אמיתית שנולד ממנו יראה. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. וכ' בזוה"ק כי עתה המצות שיש לכל איש ישראל בכל יום ציצית תפילין הם כדמיון הבארות ע"ש. והיינו שנתן הקב"ה חיות הקדושה בכל מעשה גשמיי ע"י המצות שאין לך דבר שאין בו מצוה. אף בממון צדקה כו'. ועי"ז נוכל למצוא הארה הגנוזה גם במעשים גשמיים. כי באמת ע"י יגיעה יוכל כ"א למצוא האמת בכל מקום. כדאיתא במדרש המשל למלך שעשה מקומות טמונים ומרדו בו בני המדינה והחביאו שם ואמר המלך אנכי עשיתי מקומות הללו כו'. וכן בכל דבר גשמיי עיקר החיות רק מהש"י והוא עשה כל המטמוניות הללו. ממילא יוכל כ"א להשיג האמת גם שם. וזה ענין הבארות כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the significance of the wells that Yitzchak dug, which symbolize removing external barriers to reveal inner sanctity. The names of the wells, "Eshek" and "Sitna," represent the struggles and conflicts in serving Hashem. The final well, "Rechovot," symbolizes Shabbos Kodesh. During the week, the service to Hashem involves overcoming personal desires and the evil inclination, but on Shabbos, it involves attaining deeper spiritual insights. Avraham's wells, which were covered by the Plishtim, were redone by Yitzchak. This mirrors the spiritual journey where initial love and desire to serve Hashem (symbolized by Avraham) can be obstructed by material desires. Yitzchak represents the repair through fear of Heaven. The Zohar (1:112a) explains that true love results in fear, which is encapsulated in "Avraham gave birth to Yitzchak." The Zohar also compares mitzvot like tzitzit and tefillin to wells, indicating that Hashem imbued holiness in all physical things. Every action, even using money for charity, has a mitzvah attached, allowing us to find sanctity in the physical world. The Midrash (Tanchuma Naso 5) illustrates this with a king who built hiding places that his rebellious subjects used to hide treasures, unaware that the king knew all about them. Similarly, Hashem created the material world, enabling us to find spiritual truth everywhere, reflecting the concept of the wells.
4
ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני הש"י יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות ע"י ערמה. כמ"ש רז"ל הוי ערום ביראה. פירש"י ז"ל להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר ואדרבא זה תיקון השקר. כדמצינו אחטא ואשוב אין מספיקין כו'. והטעם שע"י התשובה חטא ע"ש. כן להיפוך. שמערים כדי לבא להאמת. כיון שע"י השקר בא להאמת מתקן השקר כנ"ל. ובוודאי בעוה"ז שנק' עלמא דשיקרא הי' כוונת הקב"ה לבוא להאמת עי"ז דוקא. וע"י נקודה אמיתית שבלב אדם יוכל לעמוד נגד חבילות של שקר. כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום באמת. לכך נקודה אמת מבטל הרבה שקר. וז"ש ניצוץ א' יוצא כו' ושורף כו' בפ' וישב:
The concept of Yaakov taking the blessings through trickery teaches that to attain the ultimate truth, one may use cunning. As our sages have taught, "One should be shrewd in the fear of Hashem" (Brachos 17a), which Rashi explains as using any form of trickery to deepen one's reverence for Hashem. When the primary goal is to reach the truth, it is not considered deception but rather a rectification of falsehood. This principle is illustrated in the Mishna (Yoma 8:9), which states, "One who says, 'I shall sin and then repent,' is not given the opportunity to repent." The reason, as explained by the Sfat Emet (Shabbat Teshuva 5638), is that the sin taints the act of repentance, turning it into a transgression. Conversely, using falsehood to achieve truth elevates the falsehood itself. In this world, known as the "world of falsehood," Hashem's intention is for us to find truth through the deception surrounding us. The genuine point within each person can withstand vast amounts of falsehood, as falsehood lacks stability and permanence. A single point of truth can nullify significant falsehood. This idea is reflected in Parshat Vayeshev, where it is said that "One spark from the blacksmith can burn a huge pile of flax," symbolizing how a small amount of truth can overcome extensive deceit.
5
במדרש שיש אברים שהם ברשות האדם ידים ורגלים כו' ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו ואם האדם זוכה הכל אינו ברשותו כו'. היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם. והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב"ה שלא יהי' ברשות עצמו זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב"ה רק שאיברים אלו מסרם להאדם שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב"ה. וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להקב"ה. וכמו שהי' ביצחק אחר החרדה הגדולה כו' אמר גם ברוך יהי' ע"י שהרגיל בנפשו לבטל כל הרצונות כרגע עבור רצון הש"י. זכה לזה שלא יאמר דבר שלא כרצון הקב"ה. וע"ז הי' עיקר בריאת האדם. כי וודאי עיקר הקדושה שבאדם נתן בו הקב"ה כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה כו'. ורק האדם לבוש גשמיי אל הפנימיות. וצריך לתקן לבוש הזה להיות בטל להפנימיות. וז"ש וירח את ריח בגדיו שהוא בחי' לבוש הנ"ל. עיקר עבודת האדם. ויברכהו. וכן איתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ושלום הוא ע"י הביטול רק לעבודת הש"י נמצא יש לו תמיד רק רצון א'. כי בלתי זה יש לאדם רצונות מהופכות. ומי שרוצה דבר פרטי יש דברים נגד רצונו. אבל מי שרוצה רק רצון הש"י נמצא יש לו רצון א' לכל דבר כי בכל דבר יש בו רצון הקב"ה ונק' שלום כנ"ל. [גם שמחבר הלבוש להפנימיות כנ"ל ונק' שלום] [וכן נ"ל פי' הזוה"ק ריח בגדיו כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' כנ"ל שבריאת העולם הוא בחי' הלבושים להיות זה מלבוש לזה כו' וזה ע"י עבודת האדם כנ"ל ע"ש]:
The Midrash explains that while certain limbs like hands and feet are under a person's control, others like the eyes and nose are not. However, if a person merits, they can sanctify all their limbs, making them entirely under Hashem's jurisdiction. This is exemplified by Yitzchak, who blessed Yaakov instead of Eisav, demonstrating his complete submission to Hashem's will. This concept contrasts with the wicked, who desire control over everything. A righteous person, desiring to be entirely nullified to Hashem, can achieve this level of sanctity. Although Hashem controls everything, He allows humans the choice to submit their actions to His will, thus returning their limbs to Hashem's jurisdiction. Yitzchak’s immediate acceptance of blessing Yaakov, despite his initial intention to bless Eisav, shows his habitual nullification to Hashem. This reflects the primary purpose of creation, where the inherent holiness in humans, given by Hashem, must be aligned by repairing the external physicality to serve the internal divine essence.
6
מה שהי' צריך להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק. נראה ע"י שבברכה זו תלוין כל העולמות ולא שייך שיהי' ע"י איש רק ע"י הקב"ה שאין זה דבר שבמקרה. [ואפשר עי"ז הי' הברכה ע"י יצחק שכהו עיניו כמ"ש רש"י ז"ל שייחד הקב"ה שמו עליו כנ"ל]:
The blessing Yitzchak gave to Yaakov was divinely orchestrated to ensure its purity, as all worlds depended on it. Yitzchak's blindness, as explained by Rashi, meant he had no evil inclination, making him a perfect, unbiased channel for Hashem's will. Thus, the blessing was given directly by Hashem, free from human interference.
תרל"ג
5633
ב"ה
With G-d's Blessing
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בענין הבארות שחפרו אבותינו להסיר החיצוניות למצוא הארה הגנוזה. שבכל מקום יש נקודה פנימיות. ורחובות הוא בחי' שבת קודש. שבימות החול עשק ושטנה כו'. ובימי המעשה זה עצמו הבאר מה שמבטלין רצון עצמו ותאות יצה"ר להכניע הכל להש"י. ויש עלי' בש"ק אח"כ. ובש"ק עצמו הבאר למצוא השגות קדושות וכ' סתמום פלשתים כו' וישב ויחפור כו'. בוודאי כן בכל איש ישראל שמקודם נוטל עצמו לעבודת הש"י ע"י אהבה וחשק להתדבק בהקב"ה. והוא בחי' אברהם אוהבי. ואח"כ נסתם זה הבאר ע"י אהבות גשמיות שמתערבין באדם. והתיקון ע"י בחי' יצחק והוא יראת שמים כמ"ש בספרים הקדושים שהסימן לאהבה אמיתית שנולד ממנו יראה. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. וכ' בזוה"ק כי עתה המצות שיש לכל איש ישראל בכל יום ציצית תפילין הם כדמיון הבארות ע"ש. והיינו שנתן הקב"ה חיות הקדושה בכל מעשה גשמיי ע"י המצות שאין לך דבר שאין בו מצוה. אף בממון צדקה כו'. ועי"ז נוכל למצוא הארה הגנוזה גם במעשים גשמיים. כי באמת ע"י יגיעה יוכל כ"א למצוא האמת בכל מקום. כדאיתא במדרש המשל למלך שעשה מקומות טמונים ומרדו בו בני המדינה והחביאו שם ואמר המלך אנכי עשיתי מקומות הללו כו'. וכן בכל דבר גשמיי עיקר החיות רק מהש"י והוא עשה כל המטמוניות הללו. ממילא יוכל כ"א להשיג האמת גם שם. וזה ענין הבארות כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the significance of the wells that Yitzchak dug, which symbolize removing external barriers to reveal inner sanctity. The names of the wells, "Eshek" and "Sitna," represent the struggles and conflicts in serving Hashem. The final well, "Rechovot," symbolizes Shabbos Kodesh. During the week, the service to Hashem involves overcoming personal desires and the evil inclination, but on Shabbos, it involves attaining deeper spiritual insights.
Avraham's wells, which were covered by the Plishtim, were redone by Yitzchak. This mirrors the spiritual journey where initial love and desire to serve Hashem (symbolized by Avraham) can be obstructed by material desires. Yitzchak represents the repair through fear of Heaven. The Zohar (1:112a) explains that true love results in fear, which is encapsulated in "Avraham gave birth to Yitzchak."
The Zohar also compares mitzvot like tzitzit and tefillin to wells, indicating that Hashem imbued holiness in all physical things. Every action, even using money for charity, has a mitzvah attached, allowing us to find sanctity in the physical world. The Midrash (Tanchuma Naso 5) illustrates this with a king who built hiding places that his rebellious subjects used to hide treasures, unaware that the king knew all about them. Similarly, Hashem created the material world, enabling us to find spiritual truth everywhere, reflecting the concept of the wells.
ענין יעקב שלקח הברכות במרמה והוטב בעיני הש"י יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות ע"י ערמה. כמ"ש רז"ל הוי ערום ביראה. פירש"י ז"ל להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת אינו בכלל שקר ואדרבא זה תיקון השקר. כדמצינו אחטא ואשוב אין מספיקין כו'. והטעם שע"י התשובה חטא ע"ש. כן להיפוך. שמערים כדי לבא להאמת. כיון שע"י השקר בא להאמת מתקן השקר כנ"ל. ובוודאי בעוה"ז שנק' עלמא דשיקרא הי' כוונת הקב"ה לבוא להאמת עי"ז דוקא. וע"י נקודה אמיתית שבלב אדם יוכל לעמוד נגד חבילות של שקר. כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום באמת. לכך נקודה אמת מבטל הרבה שקר. וז"ש ניצוץ א' יוצא כו' ושורף כו' בפ' וישב:
The concept of Yaakov taking the blessings through trickery teaches that to attain the ultimate truth, one may use cunning. As our sages have taught, "One should be shrewd in the fear of Hashem" (Brachos 17a), which Rashi explains as using any form of trickery to deepen one's reverence for Hashem. When the primary goal is to reach the truth, it is not considered deception but rather a rectification of falsehood.
This principle is illustrated in the Mishna (Yoma 8:9), which states, "One who says, 'I shall sin and then repent,' is not given the opportunity to repent." The reason, as explained by the Sfat Emet (Shabbat Teshuva 5638), is that the sin taints the act of repentance, turning it into a transgression. Conversely, using falsehood to achieve truth elevates the falsehood itself.
In this world, known as the "world of falsehood," Hashem's intention is for us to find truth through the deception surrounding us. The genuine point within each person can withstand vast amounts of falsehood, as falsehood lacks stability and permanence. A single point of truth can nullify significant falsehood. This idea is reflected in Parshat Vayeshev, where it is said that "One spark from the blacksmith can burn a huge pile of flax," symbolizing how a small amount of truth can overcome extensive deceit.
במדרש שיש אברים שהם ברשות האדם ידים ורגלים כו' ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו ואם האדם זוכה הכל אינו ברשותו כו'. היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם. והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב"ה שלא יהי' ברשות עצמו זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב"ה רק שאיברים אלו מסרם להאדם שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב"ה. וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להקב"ה. וכמו שהי' ביצחק אחר החרדה הגדולה כו' אמר גם ברוך יהי' ע"י שהרגיל בנפשו לבטל כל הרצונות כרגע עבור רצון הש"י. זכה לזה שלא יאמר דבר שלא כרצון הקב"ה. וע"ז הי' עיקר בריאת האדם. כי וודאי עיקר הקדושה שבאדם נתן בו הקב"ה כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה כו'. ורק האדם לבוש גשמיי אל הפנימיות. וצריך לתקן לבוש הזה להיות בטל להפנימיות. וז"ש וירח את ריח בגדיו שהוא בחי' לבוש הנ"ל. עיקר עבודת האדם. ויברכהו. וכן איתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ושלום הוא ע"י הביטול רק לעבודת הש"י נמצא יש לו תמיד רק רצון א'. כי בלתי זה יש לאדם רצונות מהופכות. ומי שרוצה דבר פרטי יש דברים נגד רצונו. אבל מי שרוצה רק רצון הש"י נמצא יש לו רצון א' לכל דבר כי בכל דבר יש בו רצון הקב"ה ונק' שלום כנ"ל. [גם שמחבר הלבוש להפנימיות כנ"ל ונק' שלום] [וכן נ"ל פי' הזוה"ק ריח בגדיו כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' כנ"ל שבריאת העולם הוא בחי' הלבושים להיות זה מלבוש לזה כו' וזה ע"י עבודת האדם כנ"ל ע"ש]:
The Midrash explains that while certain limbs like hands and feet are under a person's control, others like the eyes and nose are not. However, if a person merits, they can sanctify all their limbs, making them entirely under Hashem's jurisdiction. This is exemplified by Yitzchak, who blessed Yaakov instead of Eisav, demonstrating his complete submission to Hashem's will.
This concept contrasts with the wicked, who desire control over everything. A righteous person, desiring to be entirely nullified to Hashem, can achieve this level of sanctity. Although Hashem controls everything, He allows humans the choice to submit their actions to His will, thus returning their limbs to Hashem's jurisdiction.
Yitzchak’s immediate acceptance of blessing Yaakov, despite his initial intention to bless Eisav, shows his habitual nullification to Hashem. This reflects the primary purpose of creation, where the inherent holiness in humans, given by Hashem, must be aligned by repairing the external physicality to serve the internal divine essence.
מה שהי' צריך להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק. נראה ע"י שבברכה זו תלוין כל העולמות ולא שייך שיהי' ע"י איש רק ע"י הקב"ה שאין זה דבר שבמקרה. [ואפשר עי"ז הי' הברכה ע"י יצחק שכהו עיניו כמ"ש רש"י ז"ל שייחד הקב"ה שמו עליו כנ"ל]:
The blessing Yitzchak gave to Yaakov was divinely orchestrated to ensure its purity, as all worlds depended on it. Yitzchak's blindness, as explained by Rashi, meant he had no evil inclination, making him a perfect, unbiased channel for Hashem's will. Thus, the blessing was given directly by Hashem, free from human interference.