במדרש לוית חן הם כו' המצות מלוין אותך כו' כי מה שמצות שבנ"י עושין מקובלין לפניו ית'. הוא מצד כי חן מקח על מקחו וכתי' וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כו'. וזה החן שהוטב בעיני השי"ת הבריאה זה מקיים כל הנבראים ותכלית עבודתינו לעורר זה הרצון. ובכל דבר נמצא חן הזה רק ע"י המצוה שמיוחד למעשה מיוחדת מתעורר החן של המעשה ע"י המצוה. וכן אברי האדם נגד רמ"ח מצות עשה וכל אבר שעושה בו מצוה עי"ז נעשה מקחו של הקב"ה שמעיד שנברא רק לעשות רצון בוראו כמ"ש כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא עי"ז מתעורר החן מקח על בעליו כיון שמקבל עליו עול מ"ש ונקרא בעליו כנ"ל. וכשמתעורר חן הזה נושע בכל הענינים וכדמצינו שמרע"ה ביקש על החן אם מצאתי חן כו'. [וזה לשון מציאה שהחן יש בכל דבר רק שצריך להתעורר ע"י המעשה כנ"ל]:
The Midrash (Devarim Rabbah 6:3) on Mishlei 1:9 explains that mitzvot accompany us in all we do. The mitzvot Bnei Yisrael perform are accepted by Hashem due to the chein (grace) of the Creator's work, as it states, “And Hashem saw all that He made, and it was very good.” This chein sustains the world and our purpose is to awaken this divine desire. Each mitzvah reveals the chein within everything. The 248 positive commandments correspond to the 248 limbs of the human body. When a limb performs a mitzvah, it becomes an acquisition of Hashem, testifying that its purpose is to fulfill His will. This brings out the chein and aligns with the Mishnah's teaching that everything Hashem created is for His glory. By accepting the yoke of Heaven, one becomes Hashem’s possession. When this chein is awakened, one is saved in all matters, as seen with Moshe Rabeinu, who sought to find favor (chein) in Hashem's eyes. This chein exists in everything and needs to be activated through our actions.
3
מוציא שפתיך תשמור הוא שמירת הלשון שהפה הוא אבר פנימי יותר שכל ההבל ופנימיות האדם הוא יוצא ע"י מוצאות הפה ע"כ צריך שמירה יותר. ונראה דמצות תלמוד תורה הוא שמירת הפה דכל מ"ע נגד אבר מיוחד ולכן מצוה זו תמיד יום ולילה כי מוצאות הפה צריכין יותר שמירה כנ"ל. כי כל שורש החיות בהאדם הוא בהבל הפנימי וכשאדם שומר הבל פיו זה שורש לכל המעשים כדכתי' תשמור ועשית כו' שכל המעשים תלוי בשמירת הפה כי יתרון בריאת האדם על הבע"ח כי הוא מדבר. וכ"כ לנפש חי' לרוח ממללא. לזאת צריך לתת עיקר המעלה שלו להשי"ת כנ"ל. כי בריאת הפה ודיבור האדם הוא דבר נפלא יותר מכל הבריאה. כמו שמבין מי שמתבונן בפלא זה. וכל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא כמ"ש תהלתי יספרו. ואם כי להוציא דברים לפני השי"ת אינו בנקל אבל עכ"פ שנשמור הפה מדברים בטלים כנ"ל:
(Devarim 23:24) “Guard what comes out of your mouth” emphasizes the importance of guarding one’s speech. The mouth is the innermost limb, expressing the inner breath and essence of a person, thus requiring extra protection. The mitzvah of learning Torah serves to protect the mouth. Each mitzvah corresponds to a specific limb, and Torah study, which applies day and night, parallels the constant need to guard one’s speech. The root of man’s life force lies in the inner breath, and guarding this breath (speech) is fundamental to all actions. Speech distinguishes humans from other creatures, as indicated by Onkelos’ translation of “a living being” (Bereishis 2:7) as “a speaking spirit.” This unique capability should be dedicated to Hashem. The creation of speech is a wondrous gift, meant to praise Hashem, as it states, “They will tell my praise” (Yeshaya 43:21). While it may be challenging to express oneself perfectly before Hashem, one should at least guard against improper speech.
תרל"ג
5633
במדרש לוית חן הם כו' המצות מלוין אותך כו' כי מה שמצות שבנ"י עושין מקובלין לפניו ית'. הוא מצד כי חן מקח על מקחו וכתי' וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כו'. וזה החן שהוטב בעיני השי"ת הבריאה זה מקיים כל הנבראים ותכלית עבודתינו לעורר זה הרצון. ובכל דבר נמצא חן הזה רק ע"י המצוה שמיוחד למעשה מיוחדת מתעורר החן של המעשה ע"י המצוה. וכן אברי האדם נגד רמ"ח מצות עשה וכל אבר שעושה בו מצוה עי"ז נעשה מקחו של הקב"ה שמעיד שנברא רק לעשות רצון בוראו כמ"ש כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא עי"ז מתעורר החן מקח על בעליו כיון שמקבל עליו עול מ"ש ונקרא בעליו כנ"ל. וכשמתעורר חן הזה נושע בכל הענינים וכדמצינו שמרע"ה ביקש על החן אם מצאתי חן כו'. [וזה לשון מציאה שהחן יש בכל דבר רק שצריך להתעורר ע"י המעשה כנ"ל]:
The Midrash (Devarim Rabbah 6:3) on Mishlei 1:9 explains that mitzvot accompany us in all we do. The mitzvot Bnei Yisrael perform are accepted by Hashem due to the chein (grace) of the Creator's work, as it states, “And Hashem saw all that He made, and it was very good.” This chein sustains the world and our purpose is to awaken this divine desire.
Each mitzvah reveals the chein within everything. The 248 positive commandments correspond to the 248 limbs of the human body. When a limb performs a mitzvah, it becomes an acquisition of Hashem, testifying that its purpose is to fulfill His will. This brings out the chein and aligns with the Mishnah's teaching that everything Hashem created is for His glory. By accepting the yoke of Heaven, one becomes Hashem’s possession. When this chein is awakened, one is saved in all matters, as seen with Moshe Rabeinu, who sought to find favor (chein) in Hashem's eyes. This chein exists in everything and needs to be activated through our actions.
מוציא שפתיך תשמור הוא שמירת הלשון שהפה הוא אבר פנימי יותר שכל ההבל ופנימיות האדם הוא יוצא ע"י מוצאות הפה ע"כ צריך שמירה יותר. ונראה דמצות תלמוד תורה הוא שמירת הפה דכל מ"ע נגד אבר מיוחד ולכן מצוה זו תמיד יום ולילה כי מוצאות הפה צריכין יותר שמירה כנ"ל. כי כל שורש החיות בהאדם הוא בהבל הפנימי וכשאדם שומר הבל פיו זה שורש לכל המעשים כדכתי' תשמור ועשית כו' שכל המעשים תלוי בשמירת הפה כי יתרון בריאת האדם על הבע"ח כי הוא מדבר. וכ"כ לנפש חי' לרוח ממללא. לזאת צריך לתת עיקר המעלה שלו להשי"ת כנ"ל. כי בריאת הפה ודיבור האדם הוא דבר נפלא יותר מכל הבריאה. כמו שמבין מי שמתבונן בפלא זה. וכל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא כמ"ש תהלתי יספרו. ואם כי להוציא דברים לפני השי"ת אינו בנקל אבל עכ"פ שנשמור הפה מדברים בטלים כנ"ל:
(Devarim 23:24) “Guard what comes out of your mouth” emphasizes the importance of guarding one’s speech. The mouth is the innermost limb, expressing the inner breath and essence of a person, thus requiring extra protection. The mitzvah of learning Torah serves to protect the mouth. Each mitzvah corresponds to a specific limb, and Torah study, which applies day and night, parallels the constant need to guard one’s speech. The root of man’s life force lies in the inner breath, and guarding this breath (speech) is fundamental to all actions.
Speech distinguishes humans from other creatures, as indicated by Onkelos’ translation of “a living being” (Bereishis 2:7) as “a speaking spirit.” This unique capability should be dedicated to Hashem. The creation of speech is a wondrous gift, meant to praise Hashem, as it states, “They will tell my praise” (Yeshaya 43:21). While it may be challenging to express oneself perfectly before Hashem, one should at least guard against improper speech.