מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. ולכך נתן השי"ת חן לגשמיות כדי שיהי' מעשה האדם רק לשם שמים. וזהו מוצאיהם למסעיהם. ואח"כ כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות וכל א' מהם מסייע להשני כנ"ל:
“These are the travels and the goings out…and these are their goings out in accordance with their travels” (Bamidbar 33:1). The language is switched from the beginning to the end of the pasuk. This can be explained by connecting the travels in the wilderness to the exodus from Mitzrayim, suggesting the exodus is completed only at the end of all the travels. With each stage of travel, Bnei Yisrael distanced themselves further from Mitzrayim until they reached Eretz Yisrael. Similarly, a person's desire to separate from physicality should be to connect with Hashem and achieve purity of heart, not out of disgust for the physical world. Hashem made physicality attractive so that man's actions are for the sake of Heaven. This explains “their goings out for their travels,” meaning they leave physicality for the sake of their spiritual journey. As one travels and gets closer to Hashem, they complete the process of separating from physicality, and each step aids the other.
3
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בפסוק כי אתם באים כו'. כי צריך האדם לקבל על עצמו להיות מיוחד להשי"ת כרצונו עד שלא יהי' נשכח ממנו אף רגע אחד. אף שיודע האדם כי איננו במדריגה זו. מכל מקום הקבלה והרצון צריך להיות עצהיו"ט. וזה מועיל שיוכל לעשות דבר מה עכ"פ עכ"ד. [כמדומה לי שכן אמר ואפשר בשינוי לשון קצת]. ונראה להוסיף כי הי' גלוי וידוע להשי"ת שישאירו מכנענים. ואעפ"כ הי' רצונו ית' שיקבלו עליהם את זה לעקר אותם מכל וכל. וכן כ' חז"ל שקבלו עליהם כשעברו הירדן והי' זה עצה אף שישאירו יוכלו לתקן זאת כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן בעזרת השי"ת. ע"י הקבלה שקבלו עליהם כראוי כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the pasuk (Bamidbar 34:2): “Instruct the Israelite people and say to them: When you enter the land of Canaan, this is the land that shall fall to you as your portion, the land of Canaan with its various boundaries.” A person must accept upon themselves to always be subservient to Hashem, never forgetting Him for even a moment. Even though one knows they are not on that level, the acceptance and desire must be genuine. This good intention will help them at least somewhat. It seems we can add that Hashem knew there would be remnants of the Canaanites, yet His will was for Bnei Yisrael to accept upon themselves to completely uproot them. Our Sages explain that when they crossed the Jordan River, they committed to this. Even though some Canaanites remained, in the future, everything will be corrected with Hashem's help, through the proper acceptance they took upon themselves.
תרל"ג
5633
מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. ולכך נתן השי"ת חן לגשמיות כדי שיהי' מעשה האדם רק לשם שמים. וזהו מוצאיהם למסעיהם. ואח"כ כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות וכל א' מהם מסייע להשני כנ"ל:
“These are the travels and the goings out…and these are their goings out in accordance with their travels” (Bamidbar 33:1). The language is switched from the beginning to the end of the pasuk. This can be explained by connecting the travels in the wilderness to the exodus from Mitzrayim, suggesting the exodus is completed only at the end of all the travels.
With each stage of travel, Bnei Yisrael distanced themselves further from Mitzrayim until they reached Eretz Yisrael. Similarly, a person's desire to separate from physicality should be to connect with Hashem and achieve purity of heart, not out of disgust for the physical world. Hashem made physicality attractive so that man's actions are for the sake of Heaven. This explains “their goings out for their travels,” meaning they leave physicality for the sake of their spiritual journey. As one travels and gets closer to Hashem, they complete the process of separating from physicality, and each step aids the other.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בפסוק כי אתם באים כו'. כי צריך האדם לקבל על עצמו להיות מיוחד להשי"ת כרצונו עד שלא יהי' נשכח ממנו אף רגע אחד. אף שיודע האדם כי איננו במדריגה זו. מכל מקום הקבלה והרצון צריך להיות עצהיו"ט. וזה מועיל שיוכל לעשות דבר מה עכ"פ עכ"ד. [כמדומה לי שכן אמר ואפשר בשינוי לשון קצת]. ונראה להוסיף כי הי' גלוי וידוע להשי"ת שישאירו מכנענים. ואעפ"כ הי' רצונו ית' שיקבלו עליהם את זה לעקר אותם מכל וכל. וכן כ' חז"ל שקבלו עליהם כשעברו הירדן והי' זה עצה אף שישאירו יוכלו לתקן זאת כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן בעזרת השי"ת. ע"י הקבלה שקבלו עליהם כראוי כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the pasuk (Bamidbar 34:2): “Instruct the Israelite people and say to them: When you enter the land of Canaan, this is the land that shall fall to you as your portion, the land of Canaan with its various boundaries.” A person must accept upon themselves to always be subservient to Hashem, never forgetting Him for even a moment. Even though one knows they are not on that level, the acceptance and desire must be genuine. This good intention will help them at least somewhat.
It seems we can add that Hashem knew there would be remnants of the Canaanites, yet His will was for Bnei Yisrael to accept upon themselves to completely uproot them. Our Sages explain that when they crossed the Jordan River, they committed to this. Even though some Canaanites remained, in the future, everything will be corrected with Hashem's help, through the proper acceptance they took upon themselves.