במדרש נשבעתי ואקיימה כו' ברש"י משה נתנבא בכה אמר ה' מוסיף עליהם שנתנבא בזה הדבר כו' א"כ למה נחשב לו נבואתו בכה אמר ה'. אך כי יש יתרון ג"כ בבחי' כה שהוא להביא ההארה למקום החושך ג"כ במקום שא"י להיות בירור והתגלות כראוי רק דרך דמיון ורמז ומשל. ובחי' זו היא בכל עולם הזה שכל דבר הוא מכוון ומרמז לדבר עליון בחי' כה כנ"ל. ומרע"ה בחי' זה הדבר שהי' למעלה מהטבע מקום שאין שם רק הארת כבודו ית'. וכן היו בנ"י בשעת מתן תורה רק אחר העגל כ' ויתנצלו כו' את עדים כו' הוא בחי' הארה האמיתית מלשון עדות ובירור שהי' נגלה להם האמת בחי' זה הדבר כנ"ל. ואיתא כי בשבת מחזיר מרע"ה לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע והוא כנ"ל שבשבת נגלה ומבורר כדאיתא בזוה"ק שבת סהדותא איקרי שבנ"י מעידין בשבת שהשי"ת ברא הכל ומחי' הכל ושבת הוא בחי' זה הדבר כנ"ל ובחול בחי' כה להיות כל מעשה לשם שמים אף שנסתר האמת כנ"ל. וגם השבת תלוי בימי המעשה כי ע"י בחי' כה שהיא אמונה זוכין לשבת בחי' אמת זה הדבר כנ"ל וכמ"ש במ"א. והעצה לבוא לבחי' זה הדבר הוא הרצון בהסכמת כל המדות להיות רק לה' כמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל פי' שבועה התאספות כל הז' מדות רק לזה הדבר כו'. וצריך שלא יעלה על הדעת שכשאינו מבורר אצלו כראוי האמת. התאספות הרצון יהי' נק' שקר ח"ו. כי אינו כן. שיש בכל איש ישראל רצון אמת בלתי לה' לבדו. ולזאת מי שמייגע עצמו לבוא לנקודה האמיתיות אף בדמיונות הוא אמת לאמיתו כי בעוה"ז דשקרא צריך להיות ע"י דרך זה שהרגל נעשה טבע עד שמגיע אל האמת וזהו בכלל נשבעתי ואקיימה כנ"ל [כה וזה הדבר כנ"ל]:
The Midrash quoted by Rashi explains that Moshe's prophecy differed from other prophets. While others used the phrase כה ("so says Hashem"), Moshe also used זה ("this is the word of Hashem"), indicating a more direct and clear prophecy (אספקלריא המאירה). The question arises: why is Moshe's prophecy still considered unique even when he uses כה, like other prophets? The answer lies in the purpose of prophecy. The expression כה is used to bring enlightenment to dark places where absolute clarity isn't possible, only through hints and allegories. This lower level of prophecy applies to this world, where everything hints at something higher. Moshe's level of זה was above nature, in a place of pure divine light without darkness. Bnei Yisrael experienced this at the giving of the Torah, but lost it after the sin of the Golden Calf. On Shabbos, Moshe returns our crowns received at the giving of the Torah, indicating revelation and clarity. The Zohar states that Shabbos is called a testimony, as Bnei Yisrael testify that Hashem created and sustains everything. Shabbos represents the level of זה, while the weekdays represent כה, where actions are done for the sake of Heaven even though the truth is hidden. Shabbos depends on the weekdays; through the emuna of כה, one merits the clarity of זה on Shabbos. To reach the level of זה, one must direct all traits exclusively to Hashem's service. The Chidushei Harim explains that שבועה (swearing) incorporates all seven traits for Hashem, leading to the level of זה. One should not think that if the truth isn't clear, their effort is false. Every Jew has a true will to serve Hashem, and toiling to reach this point, even through imagination, is considered absolute truth. This world requires actions based on belief to reach true clarity. This concept is encapsulated in the verse, "I have sworn and I will fulfill it" (Tehillim 119).
תרל"ב
5632
במדרש נשבעתי ואקיימה כו' ברש"י משה נתנבא בכה אמר ה' מוסיף עליהם שנתנבא בזה הדבר כו' א"כ למה נחשב לו נבואתו בכה אמר ה'. אך כי יש יתרון ג"כ בבחי' כה שהוא להביא ההארה למקום החושך ג"כ במקום שא"י להיות בירור והתגלות כראוי רק דרך דמיון ורמז ומשל. ובחי' זו היא בכל עולם הזה שכל דבר הוא מכוון ומרמז לדבר עליון בחי' כה כנ"ל. ומרע"ה בחי' זה הדבר שהי' למעלה מהטבע מקום שאין שם רק הארת כבודו ית'. וכן היו בנ"י בשעת מתן תורה רק אחר העגל כ' ויתנצלו כו' את עדים כו' הוא בחי' הארה האמיתית מלשון עדות ובירור שהי' נגלה להם האמת בחי' זה הדבר כנ"ל. ואיתא כי בשבת מחזיר מרע"ה לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע והוא כנ"ל שבשבת נגלה ומבורר כדאיתא בזוה"ק שבת סהדותא איקרי שבנ"י מעידין בשבת שהשי"ת ברא הכל ומחי' הכל ושבת הוא בחי' זה הדבר כנ"ל ובחול בחי' כה להיות כל מעשה לשם שמים אף שנסתר האמת כנ"ל. וגם השבת תלוי בימי המעשה כי ע"י בחי' כה שהיא אמונה זוכין לשבת בחי' אמת זה הדבר כנ"ל וכמ"ש במ"א. והעצה לבוא לבחי' זה הדבר הוא הרצון בהסכמת כל המדות להיות רק לה' כמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל פי' שבועה התאספות כל הז' מדות רק לזה הדבר כו'. וצריך שלא יעלה על הדעת שכשאינו מבורר אצלו כראוי האמת. התאספות הרצון יהי' נק' שקר ח"ו. כי אינו כן. שיש בכל איש ישראל רצון אמת בלתי לה' לבדו. ולזאת מי שמייגע עצמו לבוא לנקודה האמיתיות אף בדמיונות הוא אמת לאמיתו כי בעוה"ז דשקרא צריך להיות ע"י דרך זה שהרגל נעשה טבע עד שמגיע אל האמת וזהו בכלל נשבעתי ואקיימה כנ"ל [כה וזה הדבר כנ"ל]:
The Midrash quoted by Rashi explains that Moshe's prophecy differed from other prophets. While others used the phrase כה ("so says Hashem"), Moshe also used זה ("this is the word of Hashem"), indicating a more direct and clear prophecy (אספקלריא המאירה). The question arises: why is Moshe's prophecy still considered unique even when he uses כה, like other prophets?
The answer lies in the purpose of prophecy. The expression כה is used to bring enlightenment to dark places where absolute clarity isn't possible, only through hints and allegories. This lower level of prophecy applies to this world, where everything hints at something higher. Moshe's level of זה was above nature, in a place of pure divine light without darkness. Bnei Yisrael experienced this at the giving of the Torah, but lost it after the sin of the Golden Calf.
On Shabbos, Moshe returns our crowns received at the giving of the Torah, indicating revelation and clarity. The Zohar states that Shabbos is called a testimony, as Bnei Yisrael testify that Hashem created and sustains everything. Shabbos represents the level of זה, while the weekdays represent כה, where actions are done for the sake of Heaven even though the truth is hidden. Shabbos depends on the weekdays; through the emuna of כה, one merits the clarity of זה on Shabbos. To reach the level of זה, one must direct all traits exclusively to Hashem's service. The Chidushei Harim explains that שבועה (swearing) incorporates all seven traits for Hashem, leading to the level of זה. One should not think that if the truth isn't clear, their effort is false. Every Jew has a true will to serve Hashem, and toiling to reach this point, even through imagination, is considered absolute truth. This world requires actions based on belief to reach true clarity. This concept is encapsulated in the verse, "I have sworn and I will fulfill it" (Tehillim 119).