במדרש אח נפשע מקרית עוז ה' עוז לעמו יתן כו' יברך עמו בשלום. דאיתא בזוה"ק קרח פליג על שלום כו' ולית עלמא אתקיימא אלא על שלום ושבת אקרי שלום כו'. כי באמת שורש הכל אחדות אחד כי השי"ת ברא הכל רק שבעוה"ז יש פירוד. וזה עצמו ענין הבריאה כמ"ש מקודם היה הוא ושמו אחד כו'. ובאמת הקשו החוקרים איך יבוא מאחד המיוחד דברים מפורדים. אבל באמת על ידי השבת מתקיים הבריאה כי באמת התורה מקיים הכל ובאורייתא ברא קוב"ה עלמא. פי' ע"י שכל א' מבטל כל מעשיו לקיים משפט התורה עי"ז נעשים אחד כמ"ש ז"ל ע"פ עושה שלום במרומיו שר מים ואש ביחד ועושין שלום כדי לעשות רצון המקום. כמו כן הצדיקים ע"י שכל אחד מבטל את כל אשר לו בעבור רצון הבורא על ידי זה מקיימין העולם. והוא פשוט מצות שבת שמבטל כל אחד מעשה ידיו ואינו עושה מלאכה ובזה נעשה שלום וזה מקיים העולם. וכשיש זה השלום ממילא מתעלה כל הבריאה לשורש האחדות והיא התורה שנותנת חיים לכל הבריאה ונקראת עוז. והשלום והשבת קרית עוז שהוא הכנה אל התורה שנק' עוז. ולכן בשבת ניתנה תורה לישראל. ובמשנה כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים. הוא ג"כ כנ"ל שכל אחד יש לו דיעה מיוחדת ואין דיעות בני אדם שוה. אך כשכל אחד רצונו לשמים בזה מתאחדין להיות אחד. וכן ימי המעשה שכל אחד עוסק בעבודה מיוחדת הן בגשמיות או בתורה ועבודה שיש ג"כ מחלוקת כמ"ש זו מחלוקת הלל ושמאי. וכשהיא לשם שמים סופה להתקיים פי' לבוא לאחדות והוא בש"ק שסוף כל מעשים הנעשים בימי המעשה לש"ש יש להם עלי' בש"ק כנודע. ואיתא איזהו מחלוקת שאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו. אף כי נראה שרצה קרח להיות כה"ג ועובד ה'. עכ"ז לגרמייהו הוא. כי גם מי שרוצה לתקן עצמו לעלות למדריגה אינו נקרא לשם שמים. אף כי גם זה טוב הוא. כן נראה לכאורה. מ"מ כשהוא במחלוקת צריך להיות ממש לשם שמים בלבד ואז ניתקן לבוא לאחדות. אבל ביש בו קצת נגיעה צריכין להיות רק בשלום. [כי בודאי אם הי' כוונת קרח רק לשמים הי' מכיר האמת והי' חוזר בו וז"ש שאם אינו לשם שמים אין סופו להתקיים פי' שאינו בא לאחדות ונשאר במחלוקת ונמצא נכרת ונאבד מהכל כנ"ל]:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:14) quotes the pasuk “A brother offended is harder to win back than a fortified city” (Mishlei 18:19) in regard to Korach, who sinned with the Torah, which is called עוז (strength). The Zohar (3:177a) says Korach argued against Shalom, and the world cannot survive without Shalom. Shabbos is also called Shalom, representing the oneness of Hashem. Even though creation introduces separateness, Hashem’s oneness is the source of everything. The philosophers question how oneness can produce separateness, but the world gains its existence through Shabbos and Torah. By nullifying their actions to follow the Torah, people unify everything. This is like the angels of fire and water making peace to fulfill Hashem’s will. Similarly, tzadikim who nullify their desires for Hashem’s will sustain the world. The mitzvah of Shabbos, where people refrain from work, brings Shalom and sustains the world. This Shalom uplifts all creation to the source of oneness, the Torah, which is called עוז. Shalom and Shabbos are the “Cities of strength,” preparing for the Torah. Therefore, the Torah was given on Shabbos. The Mishnah in Avos (5:17) states that arguments for the sake of Heaven will prevail, as different understandings unify under Hashem’s will. During the week, individual work can lead to arguments, like those between Hillel and Shamai. However, if done for the sake of Heaven, these actions are uplifted on Shabbos. Conversely, arguments not for the sake of Heaven, like Korach’s, do not lead to unity and remain in disharmony, becoming separated and lost. If Korach’s intentions were truly for Heaven, he would have recognized the truth and changed his mind.
3
בפסוק המעט מכם כו' לכן אתה וכל עדתך כו'. אין מובן הלשון לכן מה טעם הוא לזה. אך כי מרע"ה הראה לו שטועה עצמו. כי אם הי' קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו. רק מכלל ישראל אשר הקב"ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדריגתו א"כ לא הי' מתקנא באהרן. אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיות כה"ג. וקרח אמר כל העדה כולם קדושים. ומרע"ה אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש. ושניהם אמת כי יש קדושה בכלל ובפרט והוא כלל הצריך לפרט כי בודאי ע"י הנבחר מהשי"ת נמשך קדושה לכל הכלל וכולם קדושים שקבלו הדיברות כו'. ובאמת קדושה זו בא ע"י מרע"ה כמ"ש וקדשתם היום ומחר. וקרח שכח מזה שעיקר הקדושה אשר לו נמשך רק ממשה רבינו ע"ה ואהרן כה"ג. וז"ש ויקח כו' שלקח לעצמו. וז"ש נפשע מקרית עוז שחלק עצמו מעיקר תוקף הכח אשר הי' לו רק מהם וחלק עליהם:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:14) quotes the pasuk "A brother offended is harder to win back than a fortified city" (Mishlei 18:19) in regard to Korach. Moshe’s response to Korach, “Is it not enough that you have been set aside by Hashem to serve as a Levi? Therefore you and your group have banded together against Hashem” (Bamidbar 16:9), shows that Korach's jealousy led him to rebel against Hashem. Korach failed to recognize that his holiness and position came from being part of Klal Yisrael, chosen by Hashem. Instead, he believed it was due to his own merits, leading him to covet Aharon's position. Korach claimed, “The entire nation is holy,” while Moshe countered, “The one that Hashem chooses is the one that is holy.” Both statements are true: there is holiness on both a group and an individual level. The group needs the individual, and through Hashem's chosen leaders, holiness is drawn down to the entire group. The nation is holy because they all received the Torah. However, Korach forgot that this holiness primarily comes through Moshe and Aharon, who sanctified the people. The expression “and Korach took” indicates that Korach attributed his status to his own achievements rather than recognizing it came from Hashem through Moshe and Aharon. This led him to separate himself from the true source of his strength, leading to his rebellion. This is the meaning of the Midrash's use of the pasuk: Korach, by separating himself, lost the primary strength that came from being part of Klal Yisrael and argued against the leaders chosen by Hashem.
תרל"ה
5635
במדרש אח נפשע מקרית עוז ה' עוז לעמו יתן כו' יברך עמו בשלום. דאיתא בזוה"ק קרח פליג על שלום כו' ולית עלמא אתקיימא אלא על שלום ושבת אקרי שלום כו'. כי באמת שורש הכל אחדות אחד כי השי"ת ברא הכל רק שבעוה"ז יש פירוד. וזה עצמו ענין הבריאה כמ"ש מקודם היה הוא ושמו אחד כו'. ובאמת הקשו החוקרים איך יבוא מאחד המיוחד דברים מפורדים. אבל באמת על ידי השבת מתקיים הבריאה כי באמת התורה מקיים הכל ובאורייתא ברא קוב"ה עלמא. פי' ע"י שכל א' מבטל כל מעשיו לקיים משפט התורה עי"ז נעשים אחד כמ"ש ז"ל ע"פ עושה שלום במרומיו שר מים ואש ביחד ועושין שלום כדי לעשות רצון המקום. כמו כן הצדיקים ע"י שכל אחד מבטל את כל אשר לו בעבור רצון הבורא על ידי זה מקיימין העולם. והוא פשוט מצות שבת שמבטל כל אחד מעשה ידיו ואינו עושה מלאכה ובזה נעשה שלום וזה מקיים העולם. וכשיש זה השלום ממילא מתעלה כל הבריאה לשורש האחדות והיא התורה שנותנת חיים לכל הבריאה ונקראת עוז. והשלום והשבת קרית עוז שהוא הכנה אל התורה שנק' עוז. ולכן בשבת ניתנה תורה לישראל. ובמשנה כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים. הוא ג"כ כנ"ל שכל אחד יש לו דיעה מיוחדת ואין דיעות בני אדם שוה. אך כשכל אחד רצונו לשמים בזה מתאחדין להיות אחד. וכן ימי המעשה שכל אחד עוסק בעבודה מיוחדת הן בגשמיות או בתורה ועבודה שיש ג"כ מחלוקת כמ"ש זו מחלוקת הלל ושמאי. וכשהיא לשם שמים סופה להתקיים פי' לבוא לאחדות והוא בש"ק שסוף כל מעשים הנעשים בימי המעשה לש"ש יש להם עלי' בש"ק כנודע. ואיתא איזהו מחלוקת שאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו. אף כי נראה שרצה קרח להיות כה"ג ועובד ה'. עכ"ז לגרמייהו הוא. כי גם מי שרוצה לתקן עצמו לעלות למדריגה אינו נקרא לשם שמים. אף כי גם זה טוב הוא. כן נראה לכאורה. מ"מ כשהוא במחלוקת צריך להיות ממש לשם שמים בלבד ואז ניתקן לבוא לאחדות. אבל ביש בו קצת נגיעה צריכין להיות רק בשלום. [כי בודאי אם הי' כוונת קרח רק לשמים הי' מכיר האמת והי' חוזר בו וז"ש שאם אינו לשם שמים אין סופו להתקיים פי' שאינו בא לאחדות ונשאר במחלוקת ונמצא נכרת ונאבד מהכל כנ"ל]:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:14) quotes the pasuk “A brother offended is harder to win back than a fortified city” (Mishlei 18:19) in regard to Korach, who sinned with the Torah, which is called עוז (strength). The Zohar (3:177a) says Korach argued against Shalom, and the world cannot survive without Shalom. Shabbos is also called Shalom, representing the oneness of Hashem. Even though creation introduces separateness, Hashem’s oneness is the source of everything.
The philosophers question how oneness can produce separateness, but the world gains its existence through Shabbos and Torah. By nullifying their actions to follow the Torah, people unify everything. This is like the angels of fire and water making peace to fulfill Hashem’s will. Similarly, tzadikim who nullify their desires for Hashem’s will sustain the world. The mitzvah of Shabbos, where people refrain from work, brings Shalom and sustains the world. This Shalom uplifts all creation to the source of oneness, the Torah, which is called עוז.
Shalom and Shabbos are the “Cities of strength,” preparing for the Torah. Therefore, the Torah was given on Shabbos. The Mishnah in Avos (5:17) states that arguments for the sake of Heaven will prevail, as different understandings unify under Hashem’s will. During the week, individual work can lead to arguments, like those between Hillel and Shamai. However, if done for the sake of Heaven, these actions are uplifted on Shabbos. Conversely, arguments not for the sake of Heaven, like Korach’s, do not lead to unity and remain in disharmony, becoming separated and lost. If Korach’s intentions were truly for Heaven, he would have recognized the truth and changed his mind.
בפסוק המעט מכם כו' לכן אתה וכל עדתך כו'. אין מובן הלשון לכן מה טעם הוא לזה. אך כי מרע"ה הראה לו שטועה עצמו. כי אם הי' קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו. רק מכלל ישראל אשר הקב"ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדריגתו א"כ לא הי' מתקנא באהרן. אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיות כה"ג. וקרח אמר כל העדה כולם קדושים. ומרע"ה אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש. ושניהם אמת כי יש קדושה בכלל ובפרט והוא כלל הצריך לפרט כי בודאי ע"י הנבחר מהשי"ת נמשך קדושה לכל הכלל וכולם קדושים שקבלו הדיברות כו'. ובאמת קדושה זו בא ע"י מרע"ה כמ"ש וקדשתם היום ומחר. וקרח שכח מזה שעיקר הקדושה אשר לו נמשך רק ממשה רבינו ע"ה ואהרן כה"ג. וז"ש ויקח כו' שלקח לעצמו. וז"ש נפשע מקרית עוז שחלק עצמו מעיקר תוקף הכח אשר הי' לו רק מהם וחלק עליהם:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 18:14) quotes the pasuk "A brother offended is harder to win back than a fortified city" (Mishlei 18:19) in regard to Korach. Moshe’s response to Korach, “Is it not enough that you have been set aside by Hashem to serve as a Levi? Therefore you and your group have banded together against Hashem” (Bamidbar 16:9), shows that Korach's jealousy led him to rebel against Hashem. Korach failed to recognize that his holiness and position came from being part of Klal Yisrael, chosen by Hashem. Instead, he believed it was due to his own merits, leading him to covet Aharon's position.
Korach claimed, “The entire nation is holy,” while Moshe countered, “The one that Hashem chooses is the one that is holy.” Both statements are true: there is holiness on both a group and an individual level. The group needs the individual, and through Hashem's chosen leaders, holiness is drawn down to the entire group. The nation is holy because they all received the Torah. However, Korach forgot that this holiness primarily comes through Moshe and Aharon, who sanctified the people.
The expression “and Korach took” indicates that Korach attributed his status to his own achievements rather than recognizing it came from Hashem through Moshe and Aharon. This led him to separate himself from the true source of his strength, leading to his rebellion. This is the meaning of the Midrash's use of the pasuk: Korach, by separating himself, lost the primary strength that came from being part of Klal Yisrael and argued against the leaders chosen by Hashem.