ספר בראשית, וישלח 2

או יאמר "ויהי לי שור וחמור" דהנה כתיב "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ". יש לומר הרמז שע"י התורה הקדושה הנקראת "מים" יזכה האדם ל"נפש חיה" דהיינו לנשמה עליונה, "ועוף יעופף על הארץ" ר"ל שיעופף עם מחשבתו בעולמות העליונים, "ויברא אלקים את התנינים הגדולים" ופירש"י ובדברי אגדה הוא לוויתן שבראם זכר ונקבה, יש לומר שרש"י ז"ל רומז בדבריו לתרץ לשון הכתוב "ויברא" שהוא מיותר לכאורה, וגם השינוי לשון שהיה לו לומר ג"כ "ויאמר יהי תנינים כו'", אך לפי הענין הנ"ל יבואר שזה רמז על הצדיק הדבוק בו ית' הנקרא "לוויתן" לשון לווייה ודיבוק בהשי"ת ב"ה, שזה בלתי אפשרי שיבוא לאדם כי אם מאתו יתב"ש, דמעיקרא ציוה השי"ת שיעבוד אדם מעצמו המדריגה הזאת שיזכה לנשמה ולכן נאמר "ויאמר כו'", אבל המדריגה שנית שיזכה אדם לדביקות בו ית' שיהא נקרא בשם לוויתן, שיהיה בדביקות כ"כ שכמעט יהיה בטל מהמציאות עד שהשי"ת מצנן אותו, וזהו "צינן את הזכר", רמז הדביקות הנ"ל שהשי"ת מצנן בו הדביקות שלא יתבטל מהמציאות, "זכר" רמז לדביקות, "והרג את הנקבה" רמז שהוא צדיק כזה שהצד הנקבות שבו הוא היצה"ר הרג אותו לגמרי, "ומלחום לצדיקים לעתיד לבא" רמז שלהצדיקים הבאים אחריו קל להם לעבוד השי"ת ע"י שגורם הצדיק הנ"ל במעשיו "ומלחום" לשון המתקה, שהמלח ממתיק את הבשר, כמו כן המתיק הצדיק הנ"ל את היצה"ר עד שהוא קל לצדיקים העתידים לבוא לעבוד השי"ת בלי שום עמל ויגיעה, והב' מדריגות הללו נותן השי"ת להצדיק במתנה.

(1) Or one could also say - "I have oxen and donkeys" (Genesis 32:6) that behold it is written "and E-lohim said 'let the waters swarm with living soul [nefesh chayah], and let birds fly over the earth'" (Genesis 1:20). We can read this through hints: through the Torah, which is called 'water', a person merits [to become] 'living soul', which is the higher soul. "And let the birds fly over the earth" meaning, that a person may fly through their thoughts to the higher worlds. "And E-lohim created the great lizards" (Genesis 1:21) and see Rashi's explanation: and the words of the aggadah (Baba Batra 74b:6) - 'this is Leviathan, created both male and female' (Rashi on Genesis 1:21:1). One could say that Rashi z"l hints with his words [that it is necessary] to respond the the language of the Text "and He created" which at a first glance looks superfluous. Also, to the the change in the language, as it should say "and [God] said 'may there be great lizards etc'". However, according to the issue pointed out above, it will be explained that this is a hint to the tzadik who clings to the Blessed One, who is called 'Leviathan', an expression for accompanying [leviyah] and clinging to the Exalted Blessed Name. It is impossible that a person would come to this level without being with the Holy Blessed Name, since at the outset the Holy Blessed Name commanded that a person should work alone regarding this level, to merit a soul, and therefor it is written "and He said etc". But regarding the second level, which is to merit clinging to the Blessed One, called by the name Leviathan, which is to be in such clinging as to almost be disconnected from reality, until the Holy Blessed Name cools the person - and this is "cooled the male" [Ed - the original text Bava Batra 74b:7 is 'cooled the female'], meaning that in this clinging the Holy Blessed Name cools the person so as not to uproot them from reality, "male" is a hint to clinging. "Killed the female" is a hint to such a tzadik, whose female side is the yetzer hara, and the tzadik killed it, completely. "And salted [her] for the tzadikim in the world that is coming" (Bava Batra 74b:6) is a hint for the tzadikim that come after, that will be easy for them to serve the Blessed Name through what the tzadik caused to be, with their deeds, as above. "Salted" is an expression of sweetening, since the salt sweetens the meat, and so too the tzadik sweetens the yetzer hara [impulse to evil] until it is easy for the tzadikim that are coming in the future to serve the Holy Name, with no effort and no strain, and the two levels spoken above are given to the tzadik by the Blessed Name as a gift.

‎וזהו "ויהי לי שור וחמור", דהיינו שבא לי המדריגה הזאת ממילא שנתן לי השי"ת, ד"שור" הוא לשון הסתכלות וראיה, דאחר שהצדיק מזכך גופו לגמרי אז נותן לו השי"ת שרואה ומסתכל תמיד בשמו הגדול והשם הויה ב"ה הולך לפניו תמיד, וזהו "ויהי לי שור" דהיינו מדריגה עליונה הנ"ל היה לי ממילא בחסד האל יתברך שמו, "וחמור" רמז שגם גוף החומר נזדכך היטב, "צאן כו'" רמז לכל מיני מדריגות כאשר נזכר בדברינו פעמים רבות. "ואשלחה להגיד לאדוני" פירוש ובזה אני פועל המשכה להמשיך לב עשו "למצוא חן" בעיניו. "להגיד" הוא לשון המשכה.

(2) And this is "and I had oxen and donkeys", meaning, that I came to this level automatically, it was given by the Blessed Name, that "oxen" is an expression of observing and seeing, because after the tzadik makes their body merit, then the Blessed Name enables that person to see and observe through God's name, and the name Blessed Havayah goes in front of that person always. And this is "I had oxen", meaning, the higher level explained above came automatically to me, due to God's lovingkindness, may God's name be blessed. "And donkeys" [chamor] is a hint that the physical [chomer] body became thoroughly meritorious. "Sheep, etc" is a hint to all sorts of levels that we mentioned many times. "And I am sending to tell my master" meaning that through this I am acting a continuation, to continue the heart of Esav, "to find favor" in his eyes. "To tell" is an expression of continuation.

"ויירא יעקב כו' ויצר לו", דהנה הצדיק השלם העובד ה' בתמימות בכל לבו אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בו להרע לו ח"ו, וכאשר רואה הצדיק שהוא מתירא ומפחד אזי "ויצר לו", הדבר הזה צער הוא לו, וזהו "ויירא יעקב" פירוש שהיה מתירא ולכן "ויצר לו", דאין זה מדרך הצדיק שיפחד ויירא משום דבר. ומה עשה? "ויחץ את העם" דהיינו שמיד חזר בתשובה והתוודה לפניו יתברך. דהנה אנחנו אומרים בהווידוי "אנחנו ואבותינו חטאנו", ויש ליתן טעם למה אנו מזכירים חטא אבותינו, ויש לומר הענין הוא דגם אם חטא אדם אין לעשות עצמו רשע ממש נגד המקטרג, רק ירשיע עצמו במקצת ויצדיק עצמו במקצת, וזהו שאנו תולים קצת החטא באבותינו, דהיינו מה שאנחנו חטאנו הוא ע"י אבותינו שלא קדשו אותנו בקדושה שלימה וגם זה גרמה לנו שחטאנו, ובאמת אבותינו כבר הם בגן עדן ולא יזיק להם הקטרוג, רק שאנו תולין בהם כדי שלא ליתן פתחון פה להמקטרג שאנחנו עצמינו חלילה עושים עצמינו רשעים, ונמצא בהתוודות אדם חטאיו עושה עצמו בינוני, וזהו שאמר "כגון אנו בינונים". וזהו "ויחץ את העם" פירוש דהיינו שלימד את העם אשר אתו שיתוודו ויעשו עצמם בינונים כנ"ל דהיינו מחצה על מחצה, כי להצדיק את עצמו בוודאי אי אפשר רק להעשות בינונים. ואחר הווידוי והחרטה של הצדיק אזי הוא חוזר לאיתנו הראשון, לקדושתו ומדריגתו לדיבורו בקדוש ומחשבתו בקדושה, וזה נקרא שני מחנות, דהיינו מחנה אחת למטה הוא הדיבור הקדוש ומחנה השנית למעלה בעולם המחשבות. וזהו "אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה", ולכאורה מלת "לפליטה" הוא מיותר, שהיה לומר "השנית תשאר".

(3) "And Yaakov was afraid, etc, and in his anxiety" behold, the complete tzadik serves Hashem completely, with all their heart, there is no nation or speech that can reign over the tzadik for evil, God forbid, and when the tzadik sees that they are scared and afraid, then they are "in anxiety", this thing brings suffering to them, and this is "and Yaakov was afraid", meaning, that he was scared and therefore "he suffered", because the way of the tzadik is not to fear or be scared of anything. And what did he do? "Divided the people", meaning, he immediately made teshuvah, and confessed in front of the Blessed One. Behold, in the Confession (Vidui) we say "we and our ancestors sinned", and one needs to give a reason as to why do we recall the sins of our ancestors. And we can answer that even when a person sins, they should not make themselves as a complete wicked in the eyes of the Accuser, they should only see themselves as a little wicked in their own eyes and as a little righteous in their own eyes. And this is why we mention slightly the sin of our ancestors, that is to say that what we sinned was through our ancestors, that did not make us completely aware of holiness, and this is what brought us to sin, and in truth our ancestors are already in Gan Eden, and the Accuser is not able to harm them. We only mention them so as to give a little opening to the Accuser, that we, ourselves, affirm that we are evil, God forbid, and what happens is that through the confession of sins a person becomes a middling [beinoni], and this is "all of us, middlings" (Brachot 61b:3). And this is "and he separated the people" - meaning, that he taught the people that was with him that they should confess their sins and become middlings, as explained, meaning a half here and a half there, since the tzadik themselves cannot make themselves into middlings. And after the confession and the remorse of the tzadik, they return to their original strength, to their holiness and level, to speak and think in holiness, and this is called "two camps", meaning, one camp below which is the speech, and one camp above which is the thought. And this is "if Esav comes to one camp the other will survive". And on the surface the word "remnant" is superfluous, since he could say "the second one survives".

‎אך הענין יבואר ע"י הפסוקים המאוחרים, והיינו שהתחיל יעקב אבינו ע"ה להתפלל "קטונתי מכל החסדים כו' כי במקלי עברתי כו'", רמז "במקלי" הוא לשון קול, שמתחילה לא היה לי רק הקול קול יעקב, ולא זכיתי עדיין לעולם המחשבות, "ועתה הייתי לשני מחנות" רמז כנ"ל, שזכיתי עתה לשני מדריגות לעולם הדיבור ולעולם המחשבות, ולכן אני מתפלל "הצילני נא כו' פן יבא והכני אם על בנים", דהנה הצדיק צריך לעבוד השי"ת בכלל ובפרט, הכלל הוא היראה שהיא השורש והיא נקראת "אם", וגם המחשבה נקראת "אם", והמצוות והדיבורים של הצדיק נקראים "בנים", והם הפרט שכל דיבור ודיבור הוא פרט בפני עצמו. וזהו "פן יבא והכני אם על בנים", פירוש שאני מתירא שלא יבוא ח"ו ויבלבל את מחשבותי ויראתי שהם האם על הבנים כנ"ל.

(4) And this issue will be explained through the later verses, meaning, that our father Yaakov PBUH began to pray: "I am unworthy of all the kindness etc, with my staff I crossed etc". The hint in "staff" [bemakeli] is that it is an expression of voice [kol], that in the beginning I had only "the voice, is the voice of Yaakov", and I had not merited the world of thought. "And now I am two camps", the hint is as mentioned previously, that I merited at this moment two levels, the level of speech and the level of thought, and therefore I pray "please save me etc lest he comes and attacks me, mother over children" - behold, the tzadik needs to serve the Holy Blessed Name in the general and in the specific. The general is awe, which is the root and is called "mother", and also thought is called "mother", and the mitzvot and speech are called "children", and they are the specifics, since every time one speaks this is specific in itself. And this is "lest he comes and attacks me, mother over children" - meaning, I fear that he would come, God forbid, and muddle my thoughts and my awe, which are the mother over children, as explained.

‎וזהו ביאור הכתוב כנ"ל, "ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו" פירוש הגם שיכה אותי במחנה אחת דהיינו במחשבה שיבלבל אותי ח"ו, "והיה המחנה הנשאר" ר"ל אזי עכ"פ ישאר לי מחנה אחת דהיינו הדיבור, ואז ע"י הדיבור אתחזק לחזור למחנתי הראשונה דהיינו לעולם המחשבה, וזהו "לפליטה" לשון דבר הנפלט מבליעתו, דהיינו ע"י הדיבור אוכל לפלוט המדריגה הראשונה. וזהו שפירש"י ז"ל: "על כרחו כי אלחם עמו", דהיינו עם הדיבור אוכל להלחם ולהתחזק ולחזור לקדושתי ולמחשבתי כבתחילה, כן דרך הנהגת הצדיק, ואעפ"כ הוא מתפלל תמיד שלא יפסוק מקדושתו ומחשבתו העליונה לעולם. וק"ל.

(5) And this is the explanation of the Text above: "if Esav comes onto one of the camps and attacks", meaning, even if he attacks me in one of the camps, that is, thought, that he should confuse me, God forbid, "and the other camp will be left over" it really wants to say that then, in any instance, the other camp, which is speech, will remain for me, and then through speech I will fortify myself and return to my first camp, which is the world of thought. This is "as a remnant פליטה", an expression for a thing that escapes נפלט its swallowing, meaning, through speech one can save לפלוט the first level. And this is the explanation of Rashi z"l: "against his will that I will fight him", meaning, through speech one can fight and strengthen oneself, and return to one's holiness and thoughts as they were in the beginning. And this is the way of behaving of a tzadik. And in any instance, the tzadik always prays that they would not interrupt their holiness and their thoughts being directed to the Higher World. And this is easy to understand.