וידבר אלהים אל משה כו'. נראה לפרש דאיתא בגמרא "רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו "תחילתן יסורין", ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו - הוא היצה"ר - השלים עמו, אז "סופן שלוה".
And El-him spoke to Moshe, etc (Exodus 6:2) - Seems to us that [we should] explain what is in the Gemara "the wicked:their beginning is harmony and their end is suffering but the righteous: their beginning is suffering and their end is harmony" (See Genesis Rabbah 66:4). There is to say that the righteous need to serve the Blessed Creator from the beginning with awe and guard oneself from [being manipulated by] the impulse for evil, and to break every physical appetite, and this is "their beginning is suffering" and after one has merited to break every appetite and one's enemy - this is the impulse for evil - he is in peace with himself, the "their end is harmony".
2
וזהו "וידבר אלהים", שדיבור הוא לשון קשות ואלקים הוא מדרגת יראה, ופירושו "וידבר" לשון קשות "אלקים" ר"ל אז כשהיה במדרגת יראה, "ויאמר אליו אני ה׳" פירוש כשבא במדרגת אהבה דהיינו ה', אז היתה אמירה בלשון רכה.
And this is "and El-him spoke", that "speaking" is the language of difficulty, and Elokim is the level of awe; and the explanation of "and spoke" is difficulty; "Elokim" means that when he was in the level of awe; "and said to him 'I am Ad-nai'" means when he came to the level of love that is 'Ad-nai' then the saying was in a softer language.
3
ויש לומר זהו כוונת רש"י ז"ל "וידבר אלקים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה", ובאמת ח"ו שמשה רבינו ע"ה יטיח דברים נגד השי"ת, רק זה היה מחמת גודל אהבת ישראל, וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית"ש, והפירוש כך, "וידבר אלקים כו׳" כלומר אע"פ שהיה ראוי לדבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו׳, אך מחמת שהיה מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית"ש, לכן "ויאמר אליו אני ה'" שהיא אמירה רכה באהבה.
And one could say that this is the intention of Rashi z"l "And Elokim spoke - spoke harshly with him [Moses] because he had spoken so censoriously when he said 'why have You done such evil to this people?!'" And as it appears in the midrash that he hurled words towards heaven (Shemot Rabbah 3:9), and in truth, may God protect and grant peace, that Moses hurled words against the Blessed Name - he only did that due to his love for the Jewish people, and this teaches regarding the greatness of the love of the Creator Whose Name is Blessed, and the explanation is this: "And Elokim spoke etc' that is to say that even though it was appropriate for Him to speak harshly because he hurled words against Heaven, yet, since it was because of the greatness of his love for the Jewish people, which is the love for the Creator Whose Name is Blessed, therefore 'He said to him 'I am Hashem' which is a soft saying of love.
4
וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה (תהילים קיט, לח) "הקם לעבדך אמרתיך כו׳", פירוש שהשי"ת יסייע לו לבוא למדרגת אהבה המרומז בלשון אמירה, "אשר ליראתך" ר"ל אהבה כזו שמתוך אהבה אבוא ליראה שהיא היראת הרוממות. וק"ל.
And this is what King David of blessed memory prayed (Ps. 119:38) 'Confirm Your word through Your servant', meaning that the One Whose Name is Blessed helps one to come to the level of Love, which is hinted by the language of 'saying'; 'that fears You' means love like this: that from love one will come to fear, which is the higher awe. And this si easy to understand.
וידבר אלהים אל משה כו'. נראה לפרש דאיתא בגמרא "רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו "תחילתן יסורין", ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו - הוא היצה"ר - השלים עמו, אז "סופן שלוה".
And El-him spoke to Moshe, etc (Exodus 6:2) - Seems to us that [we should] explain what is in the Gemara "the wicked:their beginning is harmony and their end is suffering but the righteous: their beginning is suffering and their end is harmony" (See Genesis Rabbah 66:4). There is to say that the righteous need to serve the Blessed Creator from the beginning with awe and guard oneself from [being manipulated by] the impulse for evil, and to break every physical appetite, and this is "their beginning is suffering" and after one has merited to break every appetite and one's enemy - this is the impulse for evil - he is in peace with himself, the "their end is harmony".
וזהו "וידבר אלהים", שדיבור הוא לשון קשות ואלקים הוא מדרגת יראה, ופירושו "וידבר" לשון קשות "אלקים" ר"ל אז כשהיה במדרגת יראה, "ויאמר אליו אני ה׳" פירוש כשבא במדרגת אהבה דהיינו ה', אז היתה אמירה בלשון רכה.
And this is "and El-him spoke", that "speaking" is the language of difficulty, and Elokim is the level of awe; and the explanation of "and spoke" is difficulty; "Elokim" means that when he was in the level of awe; "and said to him 'I am Ad-nai'" means when he came to the level of love that is 'Ad-nai' then the saying was in a softer language.
ויש לומר זהו כוונת רש"י ז"ל "וידבר אלקים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה", ובאמת ח"ו שמשה רבינו ע"ה יטיח דברים נגד השי"ת, רק זה היה מחמת גודל אהבת ישראל, וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית"ש, והפירוש כך, "וידבר אלקים כו׳" כלומר אע"פ שהיה ראוי לדבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו׳, אך מחמת שהיה מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית"ש, לכן "ויאמר אליו אני ה'" שהיא אמירה רכה באהבה.
And one could say that this is the intention of Rashi z"l "And Elokim spoke - spoke harshly with him [Moses] because he had spoken so censoriously when he said 'why have You done such evil to this people?!'" And as it appears in the midrash that he hurled words towards heaven (Shemot Rabbah 3:9), and in truth, may God protect and grant peace, that Moses hurled words against the Blessed Name - he only did that due to his love for the Jewish people, and this teaches regarding the greatness of the love of the Creator Whose Name is Blessed, and the explanation is this: "And Elokim spoke etc' that is to say that even though it was appropriate for Him to speak harshly because he hurled words against Heaven, yet, since it was because of the greatness of his love for the Jewish people, which is the love for the Creator Whose Name is Blessed, therefore 'He said to him 'I am Hashem' which is a soft saying of love.
וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה (תהילים קיט, לח) "הקם לעבדך אמרתיך כו׳", פירוש שהשי"ת יסייע לו לבוא למדרגת אהבה המרומז בלשון אמירה, "אשר ליראתך" ר"ל אהבה כזו שמתוך אהבה אבוא ליראה שהיא היראת הרוממות. וק"ל.
And this is what King David of blessed memory prayed (Ps. 119:38) 'Confirm Your word through Your servant', meaning that the One Whose Name is Blessed helps one to come to the level of Love, which is hinted by the language of 'saying'; 'that fears You' means love like this: that from love one will come to fear, which is the higher awe. And this si easy to understand.