מבוא השערים 9

ומעתה נבא אל תכלית כוונת נו בחיבור הזה אשר מבקשים אנו מהאל טוב וסלח שיזכנו בזה לחבר, הנה החסידות כפי שאמרנו היא המשכה והתגלות אור גם בכלים עצמם, גם בעולם הזה ומלא כל הארץ כבודו, גם בארציות וגשם הכלים, ובשביל זה גם העבודה לא בדחיות הגופניות לבדה היא רק שגם עם הגופניות נעבוד את ד׳ וגם את ה מדות הגופניות נעלה לאהבה את ד׳ ולירא ממנו ית׳ בהן, ולא עם ה מדות לבדן כיון שמהרוח שבאדם הן, רק גם עם הנפש, אף כח הגופני באדם אין צריכים לסגף ולדחות רק גם אותן נכניס בקדושה ועבודת ד׳, ועל כגון זה איתא בספ״ק רמז מהפסוק כי ממנו נקח לעבוד את ד׳ שאמר מש״ר לפרעה על הבהמות שגם הם י לכו עמהם, היינו גם ממנו מהבהמיות נקח לעבוד את ד׳.

Chapter 9⁵²²In Chapter 9, R. Shapiro articulates the nature of the hasidic path, which meets the need to transform the entire person – intentions, desires, and actions alike –and directs them all towards holiness. This is a high rung on the ladder of divine service and hasidism (again, the student has progressed since prior works), and requires training. It is such training that is the goal of the intended work which Mevo haShearim introduces.
And now we come to our primary intent in this work which we desire to compose, should the good and forgiving God merit us. Behold, as we have said, hasidism constitutes a drawing forth, which reveals light in even the vessels themselves, even in this world--”and the whole earth is full of His glory” —, even in earthiness and in the physicality of the vessels. Therefore, [hasidic] avodah is not only performed via rejection of the physical but rather also with the physical, serving God and raising up physical traits, to love God and fear Him with them. Further, we do so not only with the faculties deriving from the spirit [ruakh], but also with the soul [nefesh] and indeed with one’s physical force. These too, we need not afflict and cast aside but rather incorporate them in holiness and service of God. In the holy books, this notion is sourced in a scriptural hint⁵²³Remez, or allegorical interpretations; one of the four traditional levels of interpretation. found in the verse ‘for from these we shall take to serve God,’⁵²⁴Exodus 10:26.which Moses our Rabbi said to Pharaoh regarding the animals, indicating that these too would come with them [i.e. the Israelites, when they left Egypt]. This means that they would ‘take from them as well,’ that is, from their own animalistic natures, to serve God.

והן עוד בראשית חכמה אשר קדם להחסידות מצינו עבודה כגון זו, וע״ש בשער האהבה סוף פרק ד׳ שאומר בקדשו שמי שאין לו שום רצון אף של תאוה אינו איש, כיון שגם לעבודת ד׳ לא יהי׳ לו רצון במה לרצות, משא״כ מי שיש לו רצון ותאוה יכניס את רצונו בקדושה וירצה בו להתקשר בתורה וקדושת ד׳ ואז לא יצטרך לסיגופים ותעניות, אפשר הוא הענין שראיתי במכתבים קדושים מגניזה החרסנית שהדפיסו, שהבעש״ט זצ״ל אמר ששורש דרכו הוא מדרכו של הרמ״ק זצ״ל, וכיון שבעהמ״ח של ספה״ק ראשית חכמה הוא תלמיד הרמ״ק זצ״ל, לכן גם בזה רואים השתוות דרכי העבודה של בעל ראשית חכמה לשל הבעש״ט זצ״ל,

In fact, in Reishit Hokhmah,⁵²⁵A work by R. Elijah de Vidas (16th century Safed), a student of Cordevero. which preceded hasidism, we find avodah of this sort. In the Gate of Love [Shaar Ahahvah], end of chapter 4, he says that one who has no will, even the will of desire, is not [truly] a person, for he will have no will with which to serve God. This is as opposed to one who has will and desires. Such a person should bring his will into holiness, by willing himself to connect to Torah and God’s holiness. Then he will have no need of afflictions and fasts.⁵²⁶In place of a negation of will, de Vidas promotes a channeling of will into divine service. As indicated in the following lines, such ‘sublimation’ of the will is echoed by the Besht as well. However, they part ways in that, while de Vidas aims for the ultimate nullification of physical senses, releasing the soul and its will for purely spiritual experience, for the Besht even the physical senses themselves can be utilized for sacred purposes. It is possible that this is the intent of that which I saw in the holy letters of the archive [genizah] of Kherson⁵²⁷The archive, originally ‘discovered’ in Kherson [in Ukraine], is a collection of manuscripts allegedly containing letters and texts composed by Besht and his disciples. The scholarly consensus is that these attributions are inauthentic. Parts of the archive, which was seized during the October Revolution in 1918, are currently housed in the Habad library in Brooklyn, NY. See sources cited in Rosman, Moshe, and Rosman, Murray Jay. Founder of Hasidism: A Quest for the Historical Ba'al Shem Tov. Vol. 5. (University of California Press, 1996). 255, notes 61-63. which have been published, in which the Besht said that the roots of his own path are in the path of Cordevero; and since the author of Reishit Hokhmah was a student of Cordevero, we see how comparable the paths of avodah of the Reishit Hokhmah are to those of the Besht.

אבל מ״מ גם חילוק ביניהם רואים אף לפי מעט שכלנו, כי הראשית חכמה אומר שם בקדשו איך שע״י הרצון אשר יגביר האיש, יכול להדביק את עצמו לקדושה וגם חושיו יכול הוא לבטל על ידי התגברות הרצון, ונפשו זו בלא חושיו ידבק בד׳, לא כן מי שאין לו רצון שאי אפשר לו לעשות כן, ועל זה מביא שם מעשה מאחד שהי׳ לו רצון רע ותאוה לאיזה דבר ר״ל, ומגודל רצונו זה שיבא הדבר לו נתבטלו שאר חושיו לרצון זה,

However, nonetheless, even with our meager intellect we can also discern a distinction between them. For the Reishit Hokhmah articulates there how one can cleave to holiness and nullify all his senses by strengthening one’s will. Without these senses, his soul will cleave to God. Yet, one who has no will at all cannot accomplish this. He cites the story of one who had an evil will and desire for something, may the Merciful One save, and because of his great desire for this thing all his other senses were nullified.

אבל גם הדבר הזה שהתאוה לו לא בא לידו, וכאשר ע״י התגברות תאוותו נתחזק כ״כ רצונו, עד שהגיע לרצון חזק כ״כ עד שנתפרשה נפשו מכל רגש גופני אחר, התחיל ברצון חזק הזה לרצות לד׳, ונעשה איש אלקים קדוש עד שתפילתו נשמעת וברכתו פועלת ע״ש. הוא זצ״ל לא אמר שחושי גופניותו יסודם בקדושה, רק אדרבה דורש הוא להרחיקם, אך שאופן ההתרחקות יכולה להיות גם ע״י רצון כזה שמתחילתו הי׳ לרע, ואף שגם רצון הזה לא בקדושה יסודו, מ״מ כיון שכח הוא אשר בידו לבטל את שאר חושיו הגופניות גם בלא סיגופים, לכן כאשר האיש מתגבר, ואת כח אחד הזה מכל המון חושיו הגופניות מדבק בד׳ נמצא כולו דבוק בד׳. הוסיף עליו דרך הבעש״ט זצ״ל שאמר שכיון שגם הגופניות קודש לכן גם את הגוף עם חושיו אין צריכים לרחק, רק להפשיט את הרע מעליהם ולהכניס גם אותו ואת כל נטיות הגופניות לעבודה וקדושה. ולא להסתגף רק להתחזק באהבה, יראה ושמחה לד׳.

Yet, he did not attain this thing he so desired. Now, out of the strengthening of his desire his will became so strong until his soul separated from all other physical feeling. He began directing this strong will to desire God, and he became a holy man of God, to the point that his prayers were heeded and his blessings took effect. The author does not say that the foundation of one’s physical senses are [rooted] in holiness. On the contrary, he seeks to distance one from these senses, though the distancing itself can be accomplished even through an expression of willfulness originally directed towards something negative. Even though such a will was not founded in holiness, nonetheless, since he has the capacity to nullify his other physical senses even without afflictions, when this person is strengthened, his will, singled out from his many other physical senses, cleaves to God. Thus it turns out that his entire being will cleave to God. [However,] the Besht added [another layer] onto all this when he said that, since physicality is also holy, there is therefore no need to distance oneself from one’s body and its senses. Rather, one [merely] needs to remove their negative dross and [then] incorporate all of one’s self and all of one’s physical inclinations in avodah and holiness; not to afflict oneself but rather to strengthen oneself, in love, fear, and the joy of God.

ונודע המכתב אשר כתב הבעש״ט זצ״ל לבעל התולדות י״י זצ״ל וז״ל הקדוש, הנה ג״י קבלתי וראיתי וכו׳ שרומע״ל אומר כאילו מוכרח להתענות ותרגז בטני מקול הקורא והנני מוסיף בגזרת עירין ובצירוף קב״ה ושכינתי׳ לבל יכניס את עצמו ח״ו בסכנה כזו כי זה מעשה מרה שחורה ועצבות ואין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו׳ רק מתוך שמחה של מצוה ע״ש.

As is well known, as the Besht wrote in a letter to the Toldot Yaakov Yosef: “Behold, I have received your letter and see...that your honor says that he is nearly compelled to engage in fasting. My innards trembled on account of this statement, and I add with angelic decree,⁵²⁸See Daniel 4:14. and joining with the Blessed Holy One and His Shekhinah, that he not enter himself into this danger, God forbid. For this is an act of black bitterness and depression, and the Shekhinah does not resides in depression...but rather in the joy of the commandments…”

המשכה חדשה של ראשית התיקון והתגלות חדשה פעל הבעש״ט זצ״ל בקדשו, ובשביל זה גם דרך העבודה חדש הוא, כיון שהכל אור וקדושה א״כ איך נרחק שום דבר אשר ברא ד׳ לנו, הלא חלק וניצוץ אור של קדושה מרחיקים בזה. צריכים רק להסיר את הרע ממנו ואז הטוב שבו יתגלה ובו נעבוד את ד׳, ולא לבעל התולדות לבד כי קודש הוא, צוה הבעש״ט לבלי להתענות, רק בכלל גם לכולם כך הוא דרך החסידות, וזלה״ק בנועם אלימלך פרשת תשא בד״ה וזהו ואתה קח לך בשמים ראש וכו׳, שלא יאמר האדם א״כ הוא, שאסור לאדם להנות מעולם הזה ותאותו, כ״א הכל למען שמו, והוא דבר קשה מאוד שבלתי אפשרי לעמוד בו, א״כ אפרוש עצמי מכל עניני עולם הזה הגשמי ולא אוכל ולא אשתה כלל, ואהי׳ פרוש מאוד. אל יאמר כן. אלא צריך האדם להתאמץ במעט מעט לשבור כח התאות ולסבב הדבר בסיבוב אחר סיבוב עד שיגיע לתכלית יסוד הקדושה ושורשה בכל דבר גשמיות גם כן, עכ״ל הקדוש,

The Besht thus initiated a new ‘drawing forth,’ of the beginning of a new rectification and revelation, and thus a new path of avodah. For if all is light and holiness, how can we distance ourselves from anything which God has created for us? Do we not thereby distance a piece and spark of holy light? We need merely to remove the evil from it and then the good in it will be revealed, and with it we will serve God. The Besht forbade fasting not only for the [author of the] Toldot, since he was a holy individual, but rather he [forbade fasting] for all. Such is the path of hasidism. As it says in the Noam Elimelekh, Parshat [Ki] Tisa, s.v. veAtah Kakh :”⁵²⁹Exodus 30:23. “One should not say that, since it is forbidden for one to derive benefit from this world and from his desires unless it is all for His sake, which is a very difficult, nay impossible, thing to maintain, that he should therefore separate himself from the physical world, not eating nor drinking at all, and becoming totally separated. One should not say as such, but rather should strengthen himself, little by little, to break his desires and turn things over and over, until he arrives at the essential foundation of holiness and its roots in every physical thing.”

[הג״ה, ואגב, אין סתירה מדברי קדשו בזה, לדברי קדשו בפ׳ חקת ד״ה ויקחו אליך ע״ש, מפני שגם כאן אמר שהיא עבודה קשה לשבר את כל יצרו ולעשות הכל למען שמו ית׳, ואפילו בצדיקים איתא בספ״ק שא״א שיהי׳ טהור לגמרי כמו לעת קץ, וגם להנ״ל החסידות רק ראשית זריחת אור המשיח היא, לכן באם הי׳ אפשרי לא הי׳ אוכל ורוצה להיות כמלאכים בלא אכילה, כמו שאיתא שם].

* [Note: Inter alia, there is no contradiction between his words here and those in Parshat Hukat s.v. Veyikhu elekha, for here too he writes that it is a very difficult work to break all of his inclination and do everything for God’s sake, and the holy books say regarding even the righteous that it is impossible for him to be completely pure as he will be at the end of days. Even according to the citation above, hasidism is merely the beginning of the shining of the messianic light. That is why, if it was possible, he would want to not eat and be like an angel who does not eat, as it says there.]

ובספה״ק עבודת ישראל מזקני הק׳ איש אלקים המגיד מקאז׳ניץ זצוק״ל איתא בהפטרה לפ׳ ויגש, יש דרך ישר לפני איש כפשוטו לעסוק בתורה ועבודה וכו׳ ויסגף עצמו להיות פרוש מכל הנאות וחמדות. ויש עוד איזה דרך, אל הבאים להתקדש דהיינו אפילו באכילה ושתי׳ להתקדש בם וכו׳, ובודאי מי שיכול להתקדש אפילו בדברים גשמיים ובתאוה, ולהיות שלחנו כמו מזבח, קדושתו יותר גדולה ונפלאה וכו׳, אז תגדל כח עבודתו ופועל נחת רוח לה׳ יתב׳ אלפי פעמים ככה עכ״ל הק׳.

In the holy work Avodat Yisrael, from my holy grandfather, the man of God, the Kozhnitzer Maggid, on the haftarah⁵³⁰Weekly reading from the Prophets, appended to the Torah reading. to Parshat Vayigash, it says that “there is indeed a simple path available, for a person to engage in Torah and prayer...and to afflict oneself in order to become separate from all pleasures and desirables. And there is another path for those who desire to become sanctified, in which even eating and drinking become sanctified etc.. Certainly, one who is able to sanctify himself with even physical things and with desires, his table becoming like an altar, his holiness is greater and more wondrous...Then the power of his avodah will grow, and he will please God a thousand-fold more.”

הן גם המקובלים בקדשם המשיכו את אורות עולמות העליונים למטה והראו איך צורת גוף האדם, צורה של מעלה שנשתלשלה למטה היא, וגם בדברי העולם שמות הקדושה נאחזין ושם של כל דבר, חיותו, הוא, השמות של קדושה שבו ע״י גמטריא, נוטריקין וכדומה.

Indeed, the Kabbalists in their holiness also drew forth the light of the supernal worlds downwards, demonstrating how the form of the human body is in fact a form from Above which has unfolded below. [They showed] how the names of holiness are grasped in the things of this world, each name—that is, the names of holiness inhering in them via gematria,⁵³¹A method of interpreting sacred texts by ascribing numerical significance to its letters. notarikon,⁵³²A method of interpreting sacred texts by rendering the letters which makes up a word unit as themselves abbreviations for other words. etc…, constituting the vitality of the thing.

אבל חילוק גדול יש בדרכי קדשם, כי נודע שהרוחני אינה תופסת מקום, והחילוק אשר בין מדרגות רוחניות לא חילוק המקום ומדה גשמי׳ היא, רק חילוק של מעלה ומדרגה, וכמו שכשאומרים על ת״ח שהוא אדם גדול אין הכוונה שגופו גדול מגוף זולתו, כי גם אם קטן גופו נאמר עליו אדם גדול, כיון שעל מעלתו הגדולה, תורתו חכמתו ורוחו אשר בקרבו אנו אומרים עליו שהוא גדול, כן גם כשאומרים ״עולם עליון״, לא על שנמצא בעלית המקום הגשמי בלבד, למעלה מהאויר, ירח, שמש וכל צבא השמים אומרים עליו עולם עליון, רק שהוא למעלה במדרגה. ברוחניותו, זכוכו, טהרתו וקדושתו מעוה״ז, וכל עולם שהוא יותר מזוכך ומקודש יותר עליון הוא.

Yet, there is a great difference between their path [and the hasidic path]. For, as is known, the spiritual realm does not exist in spatial dimensions, and thus the difference between the spiritual rungs is not that of physical spaces or measurements but rather of [non-spatial] levels and rungs. Just as we say about a Torah scholar that he is a ‘great man,’ not intending that his body is larger than another’s, for we also say about one of small physical stature that he is a great man because we call him as such due to his great level and Torah and spirit⁵³³R. Shapiro is referencing, directly or indirectly, Maimonides in Laws of the Foundations of the Torah, 2:6.—so too when we refer to the ‘supernal world,’ we do not mean merely that it exists in the highest physical level, above the air, moon, sun, and stars in the sky. Rather, we mean that it is higher in level, in spirituality, purity, and holiness than this world, and every world which is purer and holier is ‘higher.’

א״כ לפי זה גם כשהמשיכו המקובלים הקדושים זי״ע את אורות הקדושה ואמרו שגם בדברים גשמיים ישנם שמות הקדושה, הם רק הרכינו את הקדושה עילאה לדברים הגשמיים, (העליון אור) למשל הלחם גשמי הוא כמו שהי׳, רק ניצוץ הקדושה בו שנמשך מג׳ בחי׳ הוי׳ שבגימטריא לח״ם, כי אין הרוחני תופסת מקום, ולא חילוק מקומות הגשמי׳ ביניהם, וגם במקום הזה הגשמי יכול עולם העליון להימצא ומ״מ עולם עליון יקרא, ובלחם הזה יכול אור של ג׳ בחי׳ הוי׳ שהוא מעולמות העליונים להימצא. וזה הוא ענין הרכינו שאמרנו לעיל בפעולת המקובלים הקדושים. וכן גם האדם נשמתו קדושה, וגופו גשמי ורע הוא ורק צורה של מעלה צורה רוחנית נשתלשלה ובו נצטיירה. והרי זה כמו שנצייר טיט בצורת אדם שהטיט נשאר כמו שהי׳ ורק צורת אדם בו, רק שצורת האדם אשר בטיט אינה יכולה להחיותו ולנענעו, וצורה של מעלה בגוף האדם מכשרתו לקבל נשמה שתתלבש בו בגוף כמו במלבוש, שהמלבוש נשאר בפחיתותו כמו שהי׳.

If so, when the holy Kabbalists, may their merit protect us, drew down the holy lights and said that there are holy names in physical things, they merely lowered the supernal holiness to physical things. For example, bread is a physical thing, yet there is a spark of holiness in it drawn forth from three aspects of havayah in the gematria of the word lehem.⁵³⁴The gematria of the Hebrew word havayah, meaning existence, is 26, which is ⅓ of the numerical value (78) of the word for bread, lehem. Thus, there are three iterations or aspects of existence which inhere in bread. For the spiritual takes up no space, and there is no physical space between them. Even so, in this physical world, the supernal world can exist and yet still be called supernal. Through this bread, the light of the three aspects of havayah which is from the supernal worlds can exist. This is the ‘lowering’ we referenced above regarding the work of the holy kabbalists. So too, a person’s soul is holy, and his body physical and evil. Yet, a form from Above, a spiritual form, descended and shaped it. It is like forming the shape of a person in cement—the cement remains as such [i.e., the matter remains cement] yet with the form of a person inscribed in it. The difference is, though, that the form of the person in the cement cannot vivify nor animate him, while the form from Above inhering within the body of a person allows him to receive a soul which will be garbed in the body, like clothing which remains merely clothing as it was before.

אם כן שדברים הגשמיים נמוכים לגוף האדם נמוך, ועולמות העליונים כן הרכינו ואליהם נתחברו, אז כל עוד שאפשר לו לאדם להתרחק מכל דבר גשמי ולסגף את נטיותיו יתרחק ויסתגף, ורק בשכל הנשמה המרחף על גופו בחי׳ אצילות שלו יכול להתחבר עם האורות והשמות של בחי׳ אצילות אשר המשיכו קדושינו לו לעולם העשי׳, והיינו ע״י שמכוון הכוונות בדעתו, באם לא המשיכו ז״ל את אורות האצילות אל עולם העשי׳ אף שלא התרחקות המקום מרחק ביניהם, מ״מ כיון שהתרחקות המדרגה גדולה מאוד ביניהם. לא היו כוונות לכוון, ולא הי׳ פועל מאומה אף אם הי׳ מי מכוון, כי רק את אשר נמצא בשמים הי׳ מכוון ומה לו ולפעולתו בארץ, אבל כיון שפעלו קדושינו המקובלים ז״ל והמשיכו את עולם האצילות לאצילות שבאדם, אז בעוה״ז בכוונותיו פועל באצילות ועולמות עליונים עד שעל ידי זה יכול לקדש ולעבוד גם בפעולותיו הגופניים בעולם הזה, אבל רק בעשיותיו שעושה עם כוונותיו שמכוון, ובלעדם גם גופו וגם דברי העולם גשמיים ונמוכים הם.

If it is indeed so, that physical matters are lowly—and thus the human body is lowly—and the upper worlds are connected to them only by bending down to them—then, the more one is able to distance oneself from all physical things and to afflict his inclinations, the better. Only with the intellectual faculty of his soul which hovers above his body, in the aspect of his Atzilut, is he able to connect with the lights and names in the aspect of Atzilut which our holy ones have drawn down for him to the world of Atzilut, that is, by performing kavannot with his mind. Had they not drawn down the lights of Atzilut to the world of Asiyah, even though the distance between them is not spatial, nonetheless the [spiritual] distance between them is so great that there would be no kavannot to intend, and they would accomplish nothing even if one would intend them. For he would intend it towards that which is in the heavens, which would not have connected to the earth. But now that our holy kabbalists have drawn the world of Atzilut to the Atzilut within a person, his kavannot, performed in this world, affect Atzilut and the supernal worlds. Through this effect, he is able to sanctify and serve [God] even via his physical activities of this world—though only when they are performed with kavannot. Without them, his body and the things of this world remain merely physical and lowly.⁵³⁵In short, therefore, the kabbalists succeeded in connecting the lower material world with higher worlds by drawing the latter down to the former; yet they did not change the essentially coarse—and, indeed, evil—nature of the material. It remained as it was—and the more one could flee from it and climb towards the supernal realms, the better. The Besht, on the other hand, went a step further, redeeming the very essence of the lower, material world itself. That is why it is only hasidism which allows true religious engagement with the material world—including one’s own body. One’s speech, one’s eating, all of one’s physical activities, have the potential to be intrinsic forms of avodah.

אבל הבעש״ט זצ״ל בדרך החסידות כיון שגם את הגוף בעצמו, גם את דברי העולם בעצמם בהמשכת קדושתו קידש, לכן גם האכילה בעצמה עבודה וקדושה. ולא יסתגף האדם רק יתאמץ במעט מעט לשבור כח התאוות וכו׳ עד שיגיע לתכלית יסוד הקדושה ושורשה בכל דבר גשמיות ג״כ כנ״ל בנועם אלימלך הקדוש. האיש ישראל בשעה שעומד בעבודת הקודש בתפילה ותורה וכדומה. אז כיון שהוא מתאחד כ״כ בד׳ עד שגם הארת עצמותו ית׳ המתלבש, לא המלבוש לבד, בו, כנ״ל, לכן התעוררות עצמותו התלהבות אהבה ויראה שבו, הוא הוא יסוד וממשיות הכוונה כמו שאמרנו לעיל, גם היא הנשמה של תיבות התפילה, דיבורו שמדבר את התיבה גוף הוא ובהתלהבתו שהוא הארת ד׳ נותן בה נשמה, האיש נותן נשמה בהתיבה, צוהר תעשה לתיבה, צהירות ואור תתן בה, אמר הבעש״ט זצ״ל, וכן אמר בקדשו אדם שהוא קורא בתורה ורואה האורות של האותיות שבתורה אע״פ שאין מבין הטעמים כראוי כיון שהוא קורא באהבה גדולה ובהתלהבות וכו׳ אע״פ שהוא מגמגם וכו׳ הש״י אוהבו מאוד ודגלו עלי אהבה ודילוגו עלי אהבה, ולא עוד אלא המכוון בתפילתו וכו׳ אינו מכוון רק כוונות הידועות לו אבל כשאומר התיבה בהתקשרות גדולה, נכלל בכל התיבה כל הכוונות מעצמו ומאליהן, וכו׳ הק׳. [ליקוטים יקרים].

But the Besht, in the path of hasidism and through his drawing-down, sanctified the body itself alongside worldly things. Therefore, eating itself is holy and a form of avodah, and a person should not afflict himself. Rather, he should strengthen himself little by little to break the power of desire etc... until he arrives at the essential foundation and root of holiness in every physical thing. As cited above from the Noam Elimelekh, an Israelite, when standing in holy service, in prayer or Torah study and the like, becomes so unified with God, reaching even the light of God’s essence, that is, that which is enclothed, not the clothing. Therefore, the awakening of his self, of the impassioned love and fear within him, is the very foundation and instantiation of the kavannot, as said above. It is also the soul of the words of prayer, the words (tevah) he speaks being the body,⁵³⁶In a common hasidic interpretive move, R. Shapiro puns off the dual meaning of the Hebrew tevah, meaning both word and container. and his passion—which is God’s illumination—giving it a soul. A person gives the soul to the word. “Make a window [tzohar] make for the ark [tevah],”⁵³⁷Genesis 6:16.—that is, put brightness and light into it [the word], says the Besht. He also says that when one reads the Torah and see the light of its letters, even if he does not chant correctly, since he reads with great love and passion etc, though he swallows the words...God loves him greatly. “His banner of love [diglo] was upon me⁵³⁸Song of Songs 2:4. —his skipping [dilgo] upon Me is loved.” Furthermore, one who inserts kavannot into his prayer only does so with the kavannot he knows. But when he says the word with great connection, all the kavannot enter into the words on their own. (Likutim Yekarim).⁵³⁹An anthology of teachings attributed to the Besht and other early masters.

ובנועם אלימלך הק׳ בליקוטי שושנה איתא על הפסוק זה היום עשה ד׳ וכו׳ י״ל זה רמז על י״ב צירופי הוי׳ שצריך האדם לכוון בכ״י ובכל שעה, ולכאורה הלא הצירוף הוא ממילא כאשר עשאם השי״ת, ואמר הכתוב נגילה ונשמחה בו, ר״ל הפעולה היא בכוונה הזאת להכניס בה אהבה ויראה וכו׳ ע״ש, משמע מזה אדרבה שבכוונות אשר במחשבה אין האיש פועל הרבה כי הם ממילא רק דוקא באהבה ויראה שלו, והכוונות הם רק להרכין הכלים של עולמות העליונים כדי להכניס בהם אהו״י.

In Noam Elimelekh, Likutei Shoshana, on the verse “This [zeh] is the day the Lord has made,”⁵⁴⁰Psalm 118:24. it says: We might posit that this is a hint of the twelve combinations of [the letters of the Tetragrammaton] YHV-H, which one must intend every day, all day.⁵⁴¹The numerical value of ‘zeh’ is twelve. Now at first glance [we might wonder,] does the combination not happen automatically as God has made them?⁵⁴²What need is there, then, for humans to effect the permutations and combinations? The master answers that the need is only to inject feelings of love and fear into the dynamic. Thus the first verse continues, “We will rejoice and be glad in it,” that is, the work is to inject love and fear into this intention.⁵⁴³For the permutations themselves are in actuality effected by God, as the verse declares “that God has made.” This implication here is that, to the contrary, one does not accomplish much through his mind’s intentions, for they exist on their own. Rather, the crux is [in] his love and fear. His kavannot only incline the vessels of the upper worlds in order to inject love and fear into them.

וכיון שכל קודש הזה בקרב האיש לכן יכול להפוך לקדושה גם את תאוותיו גם גשמיותו וכל דבר נמוך ונפש הבהמית שבו,

Since all this holiness exists within the person, he is therefore capable of turning his desires, his physicality, every lowly thing, and the animalistic-soul within him.

כי שורש נפש הבהמית של ישראל פני שור שבמרכבה היא כנודע מר״מ נשא קכ״ג ובשאר ספ״ק ורק שנתגשמה בעולם, ואצלו במעשיו הנמוכים, וכשמדליק את אורו ונשמתו, גם שורש הקדושה דנפש הבהמי׳ מתגלה ושבה להיות קודש, וכאשר גם גופו ונטיותיו מתקדשות, אז דברי העולם שהוא אוכל ושותה ומתהפכים להיות בשרו וכחו נעשים קודש ממש כשעובד את ד׳ בכחם שהשיג ע״י שאכל אותם כמו שאיתא בספ״ק, וכל זה תלוי בעבודה בפועל שעובד לא בתנומה ולא ברפיון רק בכח להוציא את נפשו הקדושה שאז גם נפש הבהמית שלו גם של העולם נעשית קודש, וזהו שאיתא בבית אהרן על הפסוק סור מרע ועשה טוב, סור מרע ע״י ועשה טוב, ע״י הטוב שיעשה ויעבוד את ד׳ וסר הרע.

For the root of an Israelite’s animalistic-soul is the face of the ox in the Chariot, as is known from the Raya Mehemna (Naso 123) and in the other holy works, and has become physical in this world and within him due to his lowly actions. When he kindles his light and soul, the holy root of his animal soul is revealed and becomes holy again. When his body and inclinations become holy, the worldly things which he eats and drinks, and which become his flesh and energy, become literally holy when he serves God with the force accrued by eating them, as is said in the holy books. All of this is dependent on the active avodah he does—not sleepily or weakly, but with force, revealing his holy soul. Then his animalistic soul, and that of the world, become sanctified. This is what his cited in Beit Aharon on the verse “turn from evil and do good:”⁵⁴⁴Psalm 34:14. turn from evil by doing good. For by the good one does in serving God, he will thereby remove the evil.

וכיון שכל התקדשות העולם בהתקדשות האדם תלוי׳ ובההתהפכות אשר יהפוך את עצמו גם את חומריותו, אף את נטיותיו הרעות מרע לטוב, לכן צריכים בעיקר לברר זאת, וכדי להשכיל אותך אברך בזה, ויותר תבין איך בדרכי החסידות גם נפש הבהמית מתהפכת לקדושה בכל אחד כפ עבודתו, ואיך בחיבורנו זה מקוים אנו למצוא גם עתה בדורנו אופנים איך להשתיק את המית תאות האיש גם מקרב לבו, ושלא בלבד שירצה להיות טוב וצדיק, כי מי הוא איש הישראלי אשר לא ישתוקק ולא יכסוף להיות בכל נצחו בעוה״ז ובעוה״ב בין מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים, ומי הוא האיש אשר כל אחד לבו בידו ולא תמיד יכול האיש לשלוט על מחשבותיו, מדותיו, והרגשותיו, ולא בלבד שלא יעשה רע יהי׳ כל תיקונו ותקותו, רק גם יעלה את נטיותיו ו מדותיו לקדושה, שבהם בעצמם יתפעל באהבה ויראה לד׳. אף ראי׳ החסידות לראות בכל דבר את אור ד׳ לא רק הבנה בשכל, רק ראי׳ ממשית שהתחלנו לדבר ממנה בהכה״א יוציא מקרבו עד שכולו יזדעזע ממנה וכו׳.

Part B
Now, since the sanctification of the world is dependent on the sanctification of a person and on his transformation of himself and of his materiality, and of even the transformation of his evil inclinations to good, we must first clarify this [important matter]. We need to explain all this to you, avreikh, so that you may understand how, according to the hasidic path, even the animalistic soul is transformed into holiness, each person according to his avodah. And how, in this book, we hope to God to discover ways for even our generation on how to quiet the murmuring desires in a person’s heart; and how he may not merely desire to be good and righteous—for what Israelite does not, for his entire existence, in this world and the next, desire and yearn to be among the One who is holy, and whose servants are holy? Who does not tremble and quake from fear, saying ‘Who knows if I am not perhaps banished from Him, God forbid, in the filth of the other side and snakes’ blasphemy?!’ Everyone wants this, and yet not everyone has control of his heart, and cannot always control all his thoughts, traits, and feelings. His rectification and hope lie beyond merely refraining from doing evil. He must also raise up his inclinations and traits themselves to holiness, so that they themselves activate his love and fear of God. Even ‘hasidic seeing’—to see the light of God in everything, not with only intellectualized understanding but with literal seeing, about which we began speaking about in Hakhsharat haAvreikhim⁵⁴⁵See there, beginning of Chapter 10.—will emerge from him until his entire being will shake from it etc.

לבירור הזה צריכים לעיין בגמרא שבת קנ״ו ע״א כתיב אפינקסי׳ דריב״ל האי מאן דבחד בשבא וכו׳ האי מאן דבמאדים יהי גבר אשד דמא, אומר ר״א אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא, אמר רבא אנא במאדים הואי, אמר אביי מר נמי עניש וקטיל. שעפ״פ קשה להבין כי בשלמא עשירות ודלות שאמרה הגמרא שתלוים במזל אפשר כיון שבין כך שכר מצוה בהאי עלמא ליכא לכן אף שהוא צדיק יכול להיות שנולד במזל שבעולם הזה לא יהי׳ עשיר, אבל בענין עבודת ד׳ איך נאמר שגם זה במזל תלוי אם יהי׳ גנב או שאר דברים רעים שאומרת הגמרא, ואפשר הגמרא אומרת רק שנולד בהכשרה ונטיה כזו, ומ״מ יוכל להתגבר על נטייתו הרעה. אבל אם כן למה כשאמר רבה אנא נמי במאדים הואי ענהו אביי שגם הוא מעניש, רק שלמצוה מעניש, משמע שכיון שנולד במזל כזה אי אפשר שלא יעשה אחרת, רק שהיא למצוה, והלא אפשר אף שנולד במאדים התגבר על הכשרתו זו.

To explain this, we must first examine a passage in the Talmud (Shabbat 156a): “It was written in R. Yehoshua b. Levi’s notebook… that one born under Mars will be a shedder of blood. R. Ashi said: He will be either a blood-letter, or a thief, or a slaughterer, or a circumciser. Rabbah countered, ‘[But] I was born under Mars.’ Abbaye retorted, ‘Master [i.e. Rabbah] punishes and kills.’” On the face of it, this [passage] is difficult to understand.⁵⁴⁶For it indicates that one’s moral virtues are determined by astrological forces rather than one’s own free will. The Talmud’s position that wealth and poverty are dependent on the stars is reasonable, for since, in any event, there is ‘no reward in this world’ even if one is righteous,⁵⁴⁷See Talmud Kiddushin 39b. it is possible that he born under a star determining that he will not be rich. But regarding service of God, how can we say that it is dependent on the stars whether he will be a thief or other of these evil things mentioned by the Talmud? Perhaps the Talmud means only that he is born with this capacity and tendency, yet is able to overcome his inclination for evil. Yet, if so, why when [the Talmudic sages] Rabbah said ‘I was born under Mars’ did [his junior colleague] Abbaye reply that he [i.e. Rabbah] punishes—that is that he punishes as a religious act—implying that since he was born under this star it was impossible for him for to do anything else, other than directing his tendency towards a religious act? Is it not possible for one born under Mars to overcome this tendency?

וביותר קשה מן ע״ב שם מרנב״י שאמרו כלדאי לאימי׳, ברך גנבא הוי וכו׳, א״ל כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא וכו׳, ומ״מ, מסיימת הגמרא שיומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא וכו׳ אלמי׳ יצרי׳ סליק פסקי׳ לקיבורא בשיני׳ עכ״ל הגמ׳, ולמה זה אף שבטח התגבר רנב״י על נטייתו זו, מ״מ אלמי׳ יצרי׳ ופסיק את הענף שאינו שלו, מפני שבמזל כזה נולד.

Even more difficulty emerges from [ibid.] 156b, regarding R. Nahman b. Yitzhak. The Chaldeans said to his mother “He will be a thief.” She covered his head, saying to him “Cover your head so that the fear of Heaven be upon you.” Nonetheless, the Talmud concludes, one day he was sitting and reciting [teachings] under a date palm… (when his cloak fell off his head and) his nature overcame him. He climbed the tree and bit off the dates with his teeth (though they did not belong to him).” Why was it that, even though R. Nahman b. Yitzhak had certainly overcome this tendency, his nature overpowered him and he broke a branch which wasn’t his—[all] because he was born under such a star?

כבר אמרנו ושלשנו שלא את מצב התנאים, אמוראים וצדיקים רוצים אנו להבין ולבאר, כי כמה שאין לנו השגה במלאכים יותר אין לנו השגה בהם ובקדושתם, וכל דברינו בהם הם רק מה ירמזו גם לנו לעבודתנו ואיך יאירו לנו את דרכנו דרך ד׳.

We have already said and repeated that we do not intend to understand and describe the state of the talmudic sages and righteous ones, for as we have no comprehension of the angels, we certainly have no comprehension of these individuals and their holiness. All our speech about them is merely in order to learn how they might hint towards our own service and how they might enlighten our paths, the path of God.

הנה הרמב״ם ז״ל בפרק ח׳ מהשמונה פרקים אומר בקדשו, שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים, כי יחשבו שמולד האדם, ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח, אמנם אני יודע שהדבר המוסכם עליו מתורתנו וכו׳ שפעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח אותו בהם, ולא מביא אותו זולת עצמו כלל וכו׳, אלא א״כ יהי׳ לו הכנת המזגים לבד וכו׳ שיקל לו ענין או יכבד, אבל שיתחייב פעולה מהפעולות או יהי׳ בו נמנע, אין זה כלל, עכלה״ק. שמשמע מזה שדעתו ז״ל שאין הכרח, רק נטי׳, אבל בכלל רואים שגם את הנטי׳ אשר לאדם לזה או לזה. מטעים הרמב״ם ז״ל מפני הכנת המזגים ולא אמר מפני המזלות כמו שאומרת הגמרא.

Behold, Maimonides, in the eighth of the Eight Chapters, says that “we should not think in accordance with the lies of the astrologers, who believe that one’s birth determines his stature or deficiencies and that one is compelled to commit those actions. Indeed, I know that the thing agreed upon from our Torah..⁵⁴⁸Interestingly, R. Shapiro elides over the following of Maimonides’ words here: “in accordance with Greek wisdom.” that one’s actions are entirely given over to oneself, without compulsion, nothing else bringing him to them...other than his constitution...which makes something easier or harder. Yet there is nothing to the notion that he is compelled or prevented from doing something.” This implies that Maimonides’ opinion is that there is no compulsion, only inclination; and even the inclinations that one has for this or that is explained by Maimonides as due to his constitution, and not to the stars, as the Talmud indicates.

לכן נראה ברור שכוונת קדשו הוא, שכמו שצבא השמים פועלים בקוי אורם ועצמותם על הארץ, כפרש״י בפ׳ וזאת הברכה על ממגד תבואות שמש וכו׳, יש פירות שהלבנה מבשלתן וכו׳, וכמו שהגלגלים פועלים שינוי על הד׳ יסודות ארמ״ע להתמזג זה בזה, אף להשתנות מזה לזה, ופעולות אלו גורמות על הוית כל היקום, כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפ״ד מהלכות יסודי התורה הל׳ דהו״ו, כן גם המזלות בענין עבודת ד׳ אף שעל הנפש אינם פועלים, כי הנפש עם בחירתה חפשית והיא למעלה מן המזל, מ״מ על גוף האדם ומזגו, דייקא מזגו פועלים, זה לרציחה וזה לגניבה וכו׳, לכן אם האיש לא יכפה ויתאפק בלבד מחומרי נטויותיו, רק גם ישמש בהם ויבצעם לקדושה כמוהל שו״ב ודיין, אז יכול להיות שלא יפול בנטויות עבירה, כיון שאת הנטויות ומזל המאדים שלו הוציא ושיכך אותם לקדושה, משא״כ במעשה דרנב״י, שלא ראינו שהוציא את מזג מזלו לקדושה, אז אף שהכרח את עצמו שלא לעשות כן מ״מ אלמי׳ יצרי׳, היינו לא שח״ו עשה, רק בשעת מעשה התגבר מזגו בו על רגע.

Therefore, it seems clear that he intends something akin to the way the luminaries of the sky affect the earth with their light, as Rashi says on Parshat veZot haBerakhah, on [the verse] “with the bounteous yield of the sun [and with the bounteous yield of the moon…:”⁵⁴⁹Deuteronomy 33:14. [T]here are some fruits ripened by the moon [i.e. cucumber and melon].” Just as the orbits effect changes in the four elements of fire, wind, water, and dust, mixing them and changing from one to the other, and these in turn are the causes of all existence, as Maimonides writes the Laws of the Foundation of the Torah 4:4-6, so too do the stars [have an effect] regarding [human] service of God. Though they do not have an effect on the soul, for the soul and its free will are above the stars, nonetheless they do have an effect one’s body and constitution. Note carefully [Maimonides’ word choice of] his constitution [mizgo]: this one for murder, that one for robbery...Therefore, if one does not merely subjugate and remove his inclinations but rather uses them for holiness—becoming a ritual circumciser, or a slaughter, or a judge—then it might be that he does not fall into transgression because of these inclinations, since he has removed his inclinations and ‘martian’ constitution and tamed them [by directing them into] holiness. This was not the case with R. Nahman b. Yitzhak, for we do not see that he used his star’s inclination for holiness. Therefore, though he tried to force himself to abstain, ‘his nature [nonetheless] overpowered him,’—though, that is not to see that his actually [stole the fruit], God forbid, but rather that his constitution overpowered him for a moment.⁵⁵⁰The distinction drawn is a familiar one by this point in the text: utilizing and sublimating one’s inclinations and traits versus attempting to flee from and negate them. The danger of the latter stratagem is that they may always return and ensnare one in sin, as indicated in the tale of R. Nahman b. Yitzhak.

את דברי חכמי הכוכבים יחשוב הרמב״ם ז״ל לשגעונות, מפני שלפיהן אין המזלות פועלות על האדם בלבד רק גם על הפעולות לעצמן, לא אם מוכשר האיש לגנוב סתם רק האם תתפעל פעולה זו של גניבה או האם ירצח האיש הזה, וע״י מי, הכל תלוי במזל לפיהן, כמו עשירות דלות ושאר עניני העולם, א״כ הכרח יש בדבר, וזה שגעון, כי רק על טבע האיש יפעלו וכל פעולותיהם היא רק איזה מזג יהי׳לו. א״כ רק הכשרה לאיש, כי האם מי שנולד במוח חריף ילמד עצמו תכונה, האם נאמר שנולד במזל להיות תוכן ולא ת״ח, ולא היתה לו בחירה לבחור בתורה, הלא במוח הזה הי׳ יכול להיות ת״ח. והגמרא עם דברי הרמב״ם ז״ל עולים בקנה אחד, כי בענין עבודת ד׳ ובחירת הנפש בטח גם כוונת הגמרא היא שהמזלות על גוף ויסודות האדם פועלות ולפיהן יהי׳ מזגו והכשרתו. וגם בשעה״ק מהרח״ו ז״ל חלק א׳ שע״ב איתא כעין זה בענין פעולת חומרי ויסודי האדם עליו, כמו שהבאנו לעיל, שאומר בקדשו שמיסוד האש בא לו כעס וגאוה, מיסוד הרוח דברים בטלים, מן יסוד המים תאוה, ומן יסוד העפר עצלות ע״ש, והאם האיש בעצמו עצם נמוך ורע שגם חוץ מן היצה״ר שבו הארת המלאך, יסודיו בעצמם רעים, א״כ שיצה״ר למה לו עוד להוסיף לו נמיכיות על נמיכיותו, ודי לו אם בנמיכיות עצמותו יעמוד.

Maimonides considered the words of the astrologers to be madness, because according to them not only do the stars effect the person alone,⁵⁵¹That is, one’s body and constitution. but also determine his actions themselves. That is, they not only determine if one is inclined towards theft, but also whether a given act of theft or murder will take place, and by whom. According to them, all is determined by the stars—wealth, poverty, and all other this-worldly matters. If so, these matters are compelled. That is madness. For they [i.e. the stars] in fact only have an effect on one’s nature, on what constitution he will have. As such, they can only incline a person [towards a given action]. After all, if one is born with a sharp mind and then studies philosophy, would we say that he was born under the stars to be a philosopher and not a Torah scholar? Did he not have the ability to choose Torah and to use this mind to become a Torah scholar? The words of the Talmud are in lockstep with those of the Maimonides, for when it comes to service of God and free will, it is certain that the Talmud’s intent is that the stars have an effect on one’s body and humors, as his constitution and capacities are in accordance with them. So too in Shaarei Kedushah of R. Hayyim Vital I:2 it states something similar regarding the effect of one’s constitution and ‘material’ upon him. As we cited above, anger and arrogance come from the foundation of fire, and vacuous things from that of wind, and laziness from that of dust. If one is himself lowly and evil, such that besides his evil inclination, illuminated by this angel, his humor themselves are evil, what is the need for the evil inclination? To add lowliness to his lowliness? His own lowliness should suffice!

והנה בספר הקדוש אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ הרה״צ זצוקללה״ה פ׳ תולדות איתא, שאת היצה״ר של חמימות יכולים להכניס לקדושה ויבוא לגודל התלהבות ולבו יבער כלפיד אש וכו׳. וכן בסידור כ״ק הרה״צ זצוקללה״ה בעל התניא, בפירושו לכגונא שהבאנו בחובת התלמידים בהשיח וז״ל, החמימות שבכעס שמסתעף מן החמימות שבלב, וכל אדם הרתחן בטבעו עלול טבע לבבו להתלהבות ברשפי אש התשוקה ע״ש. וכד מדקדקים רואים חילוק הזה, הרמב״ם ז״ל כשמבאר איך יוכל האיש להשתחרר מן מזגו אם לא טוב הוא, אומר שיתגבר יותר וירבה את עבודתו יותר מאשר האיש בעל מזג טוב.

Behold, in the holy work Imrei Elimelekh from my father and master, the Rabbi and Tzaddik, on Parshat Toldot, it says that the evil inclination of fiery temper can be channeled into holiness, bringing one to a state of great passion [hitlahavut], one’s heart inflamed like a torch. Similarly, in the prayerbook of the author of the Tanya in his commentary to k’gvana⁵⁵²A citation from the Zohar recited in the hasidic rite prior to the evening prayers on Friday night.—which we cited in Hovat haTalmidim, in the [opening] ‘Conversation:’ “The heat of anger derives from the heat of the heart, and every man who is inclined by nature towards temper, his heart is fit for becoming impassioned by the burning coals of desire.” Upon analysis, we discern the following distinction: Maimonides, when he explains how one can free oneself from his temperament if it be ‘not good,’ says that he should strengthen his effort more than one with a good temperament.⁵⁵³Maimonides, Eight Chapters, Chapter Four.

וכ״ק אאמ״ו והרב בעל התניא זצוקללה״ה אין אומרים שיתגבר להחליש את מזג חמימותו בלבד, רק שגם יכניסו בקדושה ואדרבה בזה יתלהב יותר, ולא עצה טובה בלבד היא, כי יכול הוא לתקן גם בלי שיכניסו בקדושה, רק שיותר טוב שיכניסו בקדושה, לא כן הוא, כי א״א באופן אחר, ולא בלבד כדי שירוויח בזה יותר שעוד יתקדשו, רק גם רעתם א״א להעביר בלתי אם יכניסו בקדושה.

And my honorable and holy father, as well as the author of the Tanya, do not say that he should merely work to merely weaken his hot temperament, but rather say that he should channel it into holiness. Indeed, on the contrary [to Maimonides’ advice], therefore, this [approach] inflames [one’s temperament] all the more. This is not merely a piece of good advice, meaning that he could rectify himself without doing so, but that it is merely better to channel it into holiness. This is not so, for it is impossible for him to rectify himself in any other way. This is not merely in order to gain more holiness, but rather that it is impossible to remove their evil without channeling it into holiness.⁵⁵⁴The hasidic directives, then, are in fact superior to Maimonides’. It is impossible for the latter’s approach to truly remove evil, as it might always emerge in a given moment. It is only the former’s approach of redirecting evil tendencies into holiness that guarantees both doing good and turning from evil.

ובספה״ק נועם אלימלך פ׳ צו עה״פ זאת תורת העולה איתא, וז״ל הק׳ שזה בלתי אפשרי שישבור אדם כל מדותיו הנולדים עמו מבטן אמו, רק שצריך להרים אותם אל הקדושה למשל מי שיש בו מדת כעס יסור מכעס החיצונים ויכעוס על הרשעים וכן בכל המדות עכלה״ק. והיא עבודת החסידות הנ״ל כי ממנו נקח לעבוד את ד׳.

In Noam Elimelekh Parshat Tzav, on the verse “Zot torat haOlah,”⁵⁵⁵Leviticus 6:2. it says: “It is impossible for one to break all his tendencies with which he has grown up with from his mother’s womb. Rather one must raise them to holiness. For example, one who has the trait of anger should turn away from ‘external’ anger and be angry at the wicked. So too with all traits.” This refers to the aforementioned hasidic avodah, of ‘for from it we shall take to serve the Lord.’

ומ״מ אין להכריע בבטח שגם הרמב״ם זצוקללה״ה, אינו מורה כן, כיון שאינו מדבר שם בקדשו בענין עבודה כלל, רק בענין כח ההבנה אשר באיש מדבר, שמוח זך יותר יקבל ומוח עב ג״כ יקבל רק בקושי, וכן מאיש קר הרוח שקשה לעשותו לגבור בלתי אם בקושי גדול.

Furthermore, it is not clear that Maimonides himself would not hold this way, given that he wasn’t speaking there of avodah at all but rather of capacities of understanding. For a pure mind is more receptive than a thicker mind, which can only receive [input] with difficulty. So too, it is difficult to make one who is of cool spirit into a mighty person without much difficulty.

הנה אף שלפי הנ״ל גם הגמרא מדברת מן מזגי ונטויות האדם, וגם כשמדברת מן המזלות, רק על הנויות ומזגים הנגרמות ע״י המזלות מכוונת, אבל כיון שעתה אין לנו ידיעה בענין המזלות, לכן כשרוצים אנו לדבר ולבאר מעט את הענין לפי מצבנו, טוב שנדבר מזה שאיתא בשע״ק הנ״ל שאינו מדבר מן המזלות לגמרי רק בהמזגים שהם מיסודות האדם בעצמם, וגם דרכי הגמרא עי״ז מועט יתחוורו גם לנו.

Behold, as we explained above, the Talmud speaks of temperaments and inclinations, and when it speaks of stars it does so only regarding the inclinations and temperaments caused by the stars. Nonetheless, since we do not now have any knowledge of astrology, when we wish to speak and elaborate bit about it, it is best that we do so in the manner of Shaarei Kedushah, who does not speak of the stars at all but only of the temperaments which are of the person himself. By doing so the words of the Talmud will become clarified to us as well a bit.

והוא הענין, יש מלאך יצר טוב ויש גם מלאך יצה״ר כנודע, ושניהם כשבאים לפעל באיש להטותו לטוב או ח״ו לרע, ע״י אמצעות אברי האיש, כחותיו, הרגשותיו ומחשבותיו שהם משתמשים ומתלבשים בהם, הם פועלים, היצ״ט המפתה את האיש למצוה למשל לאכול מצה, אינו מושיט ביד שלו את המצה לתוך פיו של האדם, רק ביד האדם הוא מתלבש ומשמש, אותה הוא מניע ובה לוקח את המצה אל פיו, אף היצה״ר כשבא ח״ו להחטיאו למאכלות אסורות ככה עושה. ואם לא הי׳ לו להאיש יד באותה שעה או שפיו הי׳ סתום וחולה, לא הי׳ יכול היצ״ט לבצע את מעשיו באכילה של מצוה ולא היצה״ר בעבירה ר״ל.

As is known, there is an angel of the good inclination and an angel of the evil inclination. They both come to try to have an effect upon a person, turning him towards the good or, God forbid, to the bad, through the means of one’s limbs, forces, feelings and thoughts, which use them and become enclothed in them. The good inclination entices one to fulfill a commandment, such as eating matzah. It does not put the matzah in its hand and place it into one’s mouth, but rather becomes enclothed in the person, animating him and thus placing the matzah into his mouth. So it is with the evil inclination when it approaches to cause one to sin by eating forbidden foods, God forbid. If one does not have at the time a hand or if his mouth is shut and he is sick, neither the good inclination could accomplish his eating of the matzah nor the evil inclination for a transgression, may the merciful One save us.

וכיון שפעולת המלאכים אלו היצ״ט והיצה״ר לא בעשיות האיש בגופו לבד רוצים לפעל רק גם בכל עצם האיש, ברצונו, מחשבותיו, מדותיו וכו׳, לכו בכל כחות האיש הם משמשים ומתלבשים. למשל יסוד האש לעצמו הוא וגורם חמימות, ותלוי בזה מי הוא המתלבש ומשמש בו, אם היצ״ט, אז מתעורר בחמימות לקדושה התפעלות והתלהבות לד׳, ואם ח״ו היצה״ר אז לכעס וגאוה.

Since the work of the angels- that is, the good and evil inclinations- is not meant to merely affect one’s physical actions but rather the entire person—his will, thoughts, traits etc.., therefore, they utilize and are enclothed in all one’s capacities. For example, the element of fire is its own entity, causing hotness. [The use of this entity is] contingent on who is enclothed within and utilizes it: if it is the good inclination, it arouses ‘heat’ for holiness, self-work and passion for God, while if God forbid it is the evil inclination, then it is for anger and haughtiness.

יסוד הרוח גורם דיבורים הרבה, ותלוי אם דברי תורה או דברים בטלים וכו׳, ואיך זה שניהם משמשים באותם הכחות ויסודות, זה לטובה וזה לרעה, איתא בע״ח שע״ז פ״ב שהיצ״ט מברר זכות הדם ומקרב להנפש. והיצה״ר העכירות והשמרים, עי״ש. וכיון שמחטא אדה״ר, היצה״ר מתערב ומתקשר יותר באדם, ולא עוד, אלא שהוא מקדים לבא לאיש מן היצ״ט, כי מלידתו בא, לפתח חטאת רובץ, וכבש לו את גוף ויסודות האדם, לכן מרגישים אותם לגשם ותאוות. והי׳ אם האיש רק יתאפק מתאוותיו, ויכפה בלבד את היצה״ר שלא לעשות את אשר מפתהו, אז התרגשות והתעוררות התאוות אשר בגופו, כחותיו ויסודותיו, גם הלאה יהיו בו נאחזין, כיון שאותם היצה״ר כבש ובהם הוא משמש, עד שנוכל לומר שלא היצה״ר בלבד מפתהו לרע, רק גם האיש עצמו ויסודותיו מתעורר לרע, מן יסוד האש וכו׳ כנ״ל.

The element of wind causes verbosity, and it is contingent whether it is for words of Torah or words of naught, etc... As to how they both can utilize the same capacities, this one for the good and this one for the evil, it is cited in Etz Hayyim 7:2 that the good inclination filters the purity of the blood, drawing the soul close, and the evil inclination the dregs. Now, ever since Adam’s sin, the evil inclination has mixed and become more deeply enmeshed within a person, and it even precedes the good inclination, for the evil inclination is present from birth, ‘sin couches by the door’⁵⁵⁶Genesis 4:7. and conquered the body and elements of a person. Therefore they are used to feeling physicality and desire. If a person would merely struggle with his desires and subdue his evil inclination so that it not seduce him, then the feeling and awakening of desires in his body, powers, and elements will continue to be seized by it. The evil inclination will have already conquered them and make use of them, to the extent that we could say that it is not the evil inclination alone which seduces him to evil but rather the person himself, in his foundations, is aroused towards evil, from the foundation of fire etc, as aforementioned.

התעוררות הרע אשר בגופו יסודותיו והרגשות אשר הוא מתאפק לא תשקוטנה, ושאיפתו העיוורת שאיפה בהמיות בלא דעת אנושי הבאה מן כחות ויסודות גופניות בלא דעת ושכל, לא לגמרי תחדלנה כל עוד שגוף, כחות ויסודות בו, אף אם ירצה ויעבוד האיש לרחק אותן מלבו, רצונו ומחשבתו, כיון שמהם בעצמם מגופו, כחותיו ויסודותיו תאוותיו באות, ואף אם זמן הרבה לא ירגיש אותן ויחשוב טהרתי מחטאי ומזוהמתי, רק נכפפו לבד בו, ולימים יבואו שוב יכולים להתלקח ולהתלהב ח״ו, ויש שח״ו אחר זמן, עוד מתלקחים יותר, כטבעיות כל כחות האדם שכאשר מעצירים אותם זמן רב עוד מתרגזים ומתגברים יותר. ולא עוד, אלא שהרבה פעמים גם מתחילתן קשה לו להאיש למשול על עצמו לכבשם ולכופם, ונשאר לו רק רצון טוב לבד מבלי אשר יבצע ויעשה את מעשיו הטובים, מפני שאין לו להיצ״ט שלו כלום, כחות ויסודות גופניות במה להתלבש ובמה להשתמש, כי כבשם היצה״ר לעצמו, והטוב שבו רק ברצון לבד הוא ולעומת זה כל גופו לתאוה ר״ל הוא.

Arousal towards evil in one’s body and his foundations and feelings with which he struggles, will not be quieted. His blind, animalistic yearning, without human understanding, from powers and physical foundations without understanding and intellect, will never cease as long as his body, powers, and foundations are within him. Even if one desires and works to distance these from his heart, will, and thoughts, [he will not be successful] since they come from his body, powers, and foundations. This is not the case when one works and expresses his capacities, strengthening the natural temperaments for avodah and holiness. If the temperament of his star, Mars, is strengthened and directed towards murder, he becomes a ritual slaughterer, circumciser or judge, and if that of fire is strengthened and directed towards anger, he should direct it towards holy enthusiasm.

משא״כ כשהאיש פועל ועושה ומוציא את כחותיו כפי טבע התגברות טבעו ומזגו, לעבודה ולקדושה, אם מזג המזל מאדים מתגבר בו לרציחה נעשה שו״ב מוהל ודיין, ואם יסוד האש מתגבר בו לכעס מכניסו בהתלהבות הקדושה, אז אדרבה שולל הוא את כחותיו ויסודותיו מן היצה״ר ומכניסם לקדשוה, ונשאר היצה״ר בחוץ, מפתה בלבד בלי כחות ויסודות ונטיות גופניות במה להתלבש ובמה להשתמש. ואז לא רק מעצור וכופה הוא את שאיפותיו הגופניות הרעות אשר ירא מהן שלא ישובו להתרגז ולהתגבר אח״כ, רק גם מהפך אותן לקדושה.

Then, on the contrary, he captures his capacities and foundations from the evil inclination and brings them into holiness, leaving the evil inclination outside, like a mere seducer without powers, foundations, or physical tendencies in which to clothe himself and utilize. Thus, he will not have merely stopped up and subdued his physical, evil desires, afraid that they might return to agitate and become strengthened again. Rather, he will have turned them towards holiness. Even if he does not feel them for a long time and thinks “I have purified myself from my sins and filth,” they have really only been [temporarily] subdued within him, capable of returning in the future to seize and impassion him, God forbid. In fact, sometimes after a while they seize him more strongly, as is the nature of forces which are locked up for a while and thereby becoming more agitated and potent. Furthermore, many times it is difficult for one to control himself, conquering and subduing them, and he is left with only good intention, without the means to implement the good deeds, because his good inclination has nothing—no powers or physical foundations with which to enclothe himself and to utilize, for the evil inclination has conquered them for himself.⁵⁵⁷If, for example, one’s body remains under the jurisdiction of the evil inclination, how will one enact good deeds—which require that same body—inspired by the good inclination? The goodness inhering within him is left [in the state of] will, while his body is dedicated entirely to desire, may the Merciful one save us.

הן לפי שאיתא בתניא בפרקים הראשונים להפוך את הרע לטוב מחשיכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא היא מדרגת צדיקים גמורים בני עלי׳, ורבה אמר על עצמו שהוא רק בינוני [בספ״ט דברכות] ולא צדיק גמור כדוד המלך שהרגו ליצה״ר. אבל זהו ביצה״ר המלאך בעצמו, והרע בעצמו, אם רק לכופו או גם להפכו לקדושה, וזאת היא מדרגה עילאה מאוד שרק בני עלי׳ זוכים לה שגם המלאך היצה״ר מתהפך ליצ״ט, וגם בחי׳ בינוני שהוא רק לכופו ליצה״ר גדול מאוד עד שרבה אמר על עצמו שהוא בינוני, אבל אנו עתה אין מדברים מן היצה״ר המלאך בעצמו, רק מכחות ויסודות הגוף שהיצה״ר משמש בהם, אותם יכול כל איש לגזול מיד יצה״ר ולהכניסם לקדושה כנ״ל, אף שאת יצה״ר המלאך לא הכניס ולא הפך ליצ״ט.

Indeed, according to what is said in the opening chapters of the Tanya, to turn the evil to the good, from darkness to light, bitter taste to sweet, is of the level of the completely righteous, the bnai aliyah. Yet Rabbah said about himself that he was merely an average person (end of Talmud Berakhot chapter 9)⁵⁵⁸Ibid. 61b. and not a completely righteous person like King David, who killed the evil inclination. But that is about the angel of the evil inclination itself, the evil itself, subduing it or turning it to holiness—that is indeed a very lofty level which only the bnai aliyah merit—that is, that the angel of the evil inclination turns into the good inclination. And even the level of the average person, which is to subdue the evil inclination, is itself very great, to the extent that Rabbah called himself average. But here, we are not speaking of the angel of the evil inclination itself, rather only of capacities and physical foundations which the evil inclination uses. Regarding these, everyone can steal them from the evil inclination and bring them into holiness, as stated above, even though he hasn’t done so with the angel of the evil inclination itself.

ואפשר שזהו הענין שבליקוטי תורה מהרב זצוקלל״ה לשה״ש עה״פ ״שניך כעדר הרחלים״ אות ב׳, מדבר מן אתכפיא ואתהפכא יחד, ולא בצדיקים הכי גדולים בלבד נאמר שם רק גם בכל איש, שע״י שמטיפין ממנו דם ברית ואח״כ בבית הספר כשאינו רוצה ללמוד מכין אותו ברצועה בזה הוא מהפך מחשיכא לנהורא ומכפיא לסט״א ע״ש, [הג״ה אתכפיא היא שרך מכריע וכופה את יצרו שיתאפק מלעשות ואתהפכא היא שמהפך לקדושה שגם בו מעבוד את ד׳] וכנ״ל שזהו הדבר, כיון שאת כחות הגוף מהפך בזה לקדושה, בזה כופה את יצה״ר וכבשו עד שקורא אותו בחי׳ אתהפכא, אף שאת עצם הרע לא הפך עוד לטוב כבצדיקים הכי גדולים האמורים בתניא הנ״ל.

Possibly, this is the matter expressed in the second teaching in Likutei Torah of the Rabbi, author of Tanya) to Song of Songs on the verse “[Y]our teeth are like a flock of ewes,”⁵⁵⁹Song of Songs 6:3. speaking of subjugation and reversal together.⁵⁶⁰That is, of both subduing inclinations as well as turning them— ‘reversing them—towards noble ends. It refers not only to the greatest righteous ones but also to every man; for by drawing the blood of circumcision from him and then, when he is in school and does not wish to learn, they hit him with a strap, he thus turns from darkness to light and subdues the other side, see there. [Note: ‘Subduing’ means merely preventing his inclination from acting, while ‘reversal’ means turning it towards holiness, that is serving God even with it. This accords with what we wrote above: since he turns the physical capacities towards holiness, he subdues the evil inclination and conquers it to the extent that he refers to it as a type of reversal—even though he does not turn the essence of the evil to the good, as do only the greatest of the righteous referenced in the Tanya.]

והנה גם יכולת הזאת שיוכל האיש עכ״פ לשלול את כחותיו ויסודותיו מן היצה״ר ולהכניסם לקדושה, מכח הבעש״ט והמשכתו שגילה גם בהכלים, היא, שגם הם קודש ושורשם קודש, כי כל עוד שהכלים בעצמם לא נתקדשו, אף ששורשם בקדושה מ״מ אחיזת הזוהמא והסט״א, בהעצם שלהם היתה, ולא היו הרע לעצמו וכחות האדם לעצמם עד שנוכל להבדילם מן היצה״ר והרע ולהכניסם בקדושה, ורק בזריחת קו ראשית אור המשיח ע״י קדושנו גם בהכלים, יכולים להבדילם מן הרע ועכ״פ להכניס אותם לקדושה ולקיים בהם בחי׳ אתהפכא באופן הנ״ל.

Behold, even the ability of a man to rob his powers and elements from the evil inclination and turn them to holiness, derives from the Besht’s drawing-forth which he revealed even in the vessels, that they and their roots are holy. For as long as the vessels themselves were not sanctified, though their roots were in holiness, nonetheless filth and the ‘other side’ grasped their essence. Evil and one’s capacities were not separate entities, separable so that the latter could be brought into holiness. It was only on account of the shining of the initial messianic light into the vessels, accomplished by our holy ones, that we are able to separate them from the evil and to bring them into holiness, establishing them in the aspect of reversal, as aforementioned.

והנה יכול השואל לשאל אם עבודתנו באתכפיא ואתהפכא עתה לא היא כמו מלפנים, ולא ביצה״ר בעצמו רק בכחותינו, יסודותינו והרגשותינו הגופניים, א״כ לא נועיל בעבודתנו הזאת הרבה, כי יכול להיות שנכניס אותם בעבודה וקדושה, ומ״מ גם לא אתכפיא היצה״ר, רק שעתה אין לו במה לשמש כיון שטורדים כחות והתרגשות האיש בעבודה של קדושה, אבל אחר שעה כאשר ינוח מעבודתו, וכחותיו יהיו חפשים לעצמם שוב יחטוף אותם היצה״ר ושוב ישמש אתם לרע ח״ו כיון שאת היצה״ר לא כפו. וכי האוכל טריפות ח״ו בטוח שלא יאכל כבר, אם יום או יומים נחלה פיו ושיניו ואין להיצה״ר פה ושינים במה להחטיאו ולהאכילו. ובטח אחר שיברא שוב יכול ח״ו להחטיאו, וכי אפשר שהאיש יהי׳ תמיד בעבודה של התאמצות המשעבדת את כל כחות הגוף.

One could ask: [I]f our avodah in subduing and reversal now is not as it once was, for it is now focused not on the evil inclination itself but on our capacities, foundations, and physical feelings, how could our avodah be efficacious? For it is possible that we will direct them into avodah and holiness, and nonetheless not subdue the evil inclination, for it [s inactivity would be only due to its] temporarily having nothing to utilize since one’s capacities and feelings are occupied with holy avodah. Yet after a while, when one rests from his avodah, and his capacities are freed-up, the evil inclination will again seize him and utilize them for evil, God forbid, since he had not subjugated the evil inclination itself. Can one who eats non-kosher, God forbid, be assured that he will not eat it again if he has an illness of the mouth and teeth for a couple days and so the evil inclination has nothing with which to cause him to sin and feed him? Certainly, after he heals it will return to cause him to sin again, God forbid. Is it possible for one to be continuously and vigorously occupied with avodah which uses the entire body for service?⁵⁶¹Do we need not, with our focus on rectifying and elevating traits etc, not ignore addressing the evil inclination, to our own peril? R. Shapiro replies to the effect that, in fact, the former efforts help mitigate the potencies of the evil inclination, turning it itself towards the good. Additionally, if one does not learn to know oneself, one will be subject to the evil inclination, regardless.

ע״ז נענה שהן להעשות צדיק גמור שגם היצה״ר המלאך יתהפך ליצ״ט אין האיש בטוח בהעבודה זו שמשעבד ומהפך את כחותיו והרגשותיו לקדושה כנ״ל, כיון שלא את היצה״ר המלאך מהפך, רק את כליו, והאם חושבים אנו בזה להעלות את מי שהוא לבחי׳ צדיק גמור, למעלה מרבה שאמר על עצמו אני בינוני, ומי יתן שנזכה להיות בינוני וכ״כ יתכפיא יצרנו עד שלא נרגיש התרגשות לרע גם במחשבה דיבור ומעשה שלנו כמו שאיתא בתניא שזו היא בחי׳ הבינוי, מ״מ זאת נוכל לאמור שכאשר יתמיד האיש לעבוד בדרך הזה שמדברים אנו בו, ולא יעזוב את כחותיו ונטיותיו הגופניות, רק דוקא אותם מן יצרו הרע יחטוף, ובהם את ד׳ יעבוד אז מעט מעט אל הבחי׳ בינוני יתקרב, כי ראשית כל אינו חוטא רק עובד ד׳, וכשמתמיד לעבוד ד׳, יצרו וגם עצם הסט״א יכפפו לקדושה.

To this question we would reply [first] that indeed, this avodah of turning his capacities and feelings to holiness will not ensure that he become a completely righteous person, the evil inclination itself turning into the good inclination. For he will not have turned the evil inclination, the angel, itself, but rather its vessels. Do we think that by doing so we can raise someone to the level of the completely righteous, greater than Rabbah, who called himself average [beinoni]? If only we could be average and so subdue our inclination that he we experience no emotions for evil, nor in our thoughts, speech and actions, as the Tanya describes the average person! Nonetheless, we can say that when one continuously engages in this avodah of which we speak, not abandoning his capacities and physical inclinations but rather grabbing them from the evil inclination and serving God with them, then he will come little by little the level of the average person. For first and foremost, he will not sin but rather serve God. By doing so continuously, his inclination and the essence of the other side will be subdued to holiness.

והב׳, חקים וסדרים יש, ליסודות כחות והרגשות האדם, אף למחשבותיו, אם יודע האיש את חקי וסדרי גופו ונפשו ומשמש בהם, יכול לכבשם ולכפותם, ואם לא ידע אותם ולא את דרכיהם לא בלבד שלא יוכל לכפותם ולכבשם, אך גם מתחילה, רק בקושי ישמעו לו לעשות כרצונו אפילו פעם אחת. והוא ההתאוננות אשר יתאונן האדם אף יתמה על עצמו, למה זה ירצה, ובאמת ירצה כך, וגופו. נפשו מחשבותיו אינם שומעים לו, וידיעות אלו של חקי וסדרי גופו והרגשותיו ונפשו הן המה תכליתנו בחיבור הזה בעזרת המלמד תורה לעמו ישראל.

Secondly, there are rules and orders of one’s foundations and capacities and emotions, even of his thoughts. If one knows them and uses the elements of his body and soul, he can conquer and subdue them. But if he does not know them nor their paths, not only will he be unable to do so but it will be difficult to make them listen to him even once. This is the cause for a person’s grief when he wonders at himself: even when ‘he’ truly desires something, his body, soul, and thoughts do not protect him. Knowledge of the rules and orders of one’s body, emotions and soul—this is our goal in this composition, with the help of the One who teaches Torah to Israel.⁵⁶²A reference to the blessing recited prior to studying Torah. See Talmud Berakhot 11b.